רדו למקלטים.
לא, אין לנו מידע עדכני לגבי התחממות הגזרה האירנית או התלקחות בזירה האמיתית - תקציב הביטחון - שלה יש כידוע השפעה מכרעת על החזית האירנית. יש סיבה חדשה לרדת למקלטים ולדאוג. על פי כמה ממדורי הכלכלה בעיתונות הישראלית, חלה נפילה במחזורי המסחר בשוק המניות התל-אביבי: הבורסה מפגרת אחרי בורסות העולם, ו"המומחים" מסבירים שזאת אינדיקציה לאכזבה שחשים המשקיעים נוכח הרפורמות הכלכליות שהממשלה מתכננת.
התעמקנו בנתונים, והתברר שמניותיהן של חלק מהפירמידות הפיננסיות הישראליות ירדו בחוזקה בשנה האחרונה, ומחזורי המסחר במניותיהם של הבנקים הגדולים, חברות הביטוח וההשקעות, האשלג, המזון והתקשורת נשחקו באופן משמעותי. מתברר שמניות אלה רשמו עד לפני שנתיים-שלוש תשואות מרשימות וסחבו את הבורסה בתל אביב למעלה - ועכשיו הן מהוות משקולת המושכת את השוק ואת המחזורים למטה.
למעקב אחר גיא רולניק בטוויטר לחצו כאן
הממצאים האלה דווקא מעודדים אותנו, ויש לנו מניה וביה תוכנית הבראה לשוק ההון הישראלי, שתחזיר את הצבע ללחיי הסוחרים, הברוקרים, הבנקאים, המנכ"לים של המונופולים, עורכי הדין ורואי החשבון הניזונים מהם - כמו גם ללחייהם של העיתונאים המודאגים.
ראשית, נבקש מהממונה על שוק ההון להודיע בצו מינהלי על העלאת כל סוגי העמלות ודמי הניהול בשוק ההון ובמערכת הבנקאות ב-50%, במנות של 10% מדי רבעון. הדבר יביא לקפיצה בהכנסות של ענף הפיננסים, שמהווה נתח ניכר מהפעילות בשוק ההון, וישנה את מצב הרוח של הפעילים מקצה לקצה. הגידול בהכנסות יחולק בין בעלי השליטה והמנהלים, ואם יישאר משהו - גם לחלק מהעובדים ולבעלי המניות מהציבור. מאחר שהתחרות בחלק גדול מענף הפיננסים נמוכה, נקרא לצו המינהלי הזה מס פיננסי, ונרגיע את הציבור בכך שההפסד בדמי הניהול והעמלות אינו שקול לשמחת החיים בענף הפיננסים - שלו יש כידוע השפעה דרמטית על שאר חלקי המשק.
שנית, נבקש מהממונה על ההגבלים העסקיים ומהממונה על התקציבים לחדול מהניסיונות הראשוניים שלהם בחודשים האחרונים להכניס תחרות בשוקי המזון והקמעונות המונופוליסטיים. במקום זה נבקש מהם להתיר את מיזוג שטראוס עם אסם, שופרסל עם רבוע כחול ורמי לוי, סופר פארם עם ניו פארם, יפאורה עם קוקה קולה וכדומה. לחברות החדשות שיקומו יהיה כוח שוק גדול אף יותר מזה שיש להן כיום: הן יוכלו להעלות מחירים, לכתוש לקוחות פרטיים ולפורר ספקים קטנים. מניותיהן ידהרו קדימה - והצבע יחזור ללחיי הסוחרים.
במקביל לצעד הראשון והשני יכריז יו"ר רשות ניירות ערך על הרמדאן של המשטר התאגידי: חודש, בעצם עדיף רבעון, שבו אפשר יהיה להעביר עסקות בעלי עניין בבורסה - ללא אישור של דירקטוריונים, ועדות ביקורת, אסיפות כלליות ושאר המנגנונים המוזרים שהוקמו כאן בשנים האחרונות. בעלי השליטה והמנהלים בחברות החדשות שייוולדו מהמיזוגים יוכלו לדחוף לתוכן את עסקיהם הפרטיים - מה שיקל על מצוקתם הפיננסית האישית, ויזרים דם חדש למערכת ואווירה טובה לעסקים.
במקביל לצעדים נקודתיים אלה תוכרז תוכנית אב כללית להגברת הריכוזיות במשק: בנק ישראל, משרד האוצר ואגף שוק ההון יתירו מיזוג של חברות ביטוח עם בנקים ועם מונופולים פרטיים. מדד תל אביב 100, שמורכב מעשרות קבוצות עסקיות, יאורגן מחדש לחמש קבוצות עסקיות: כל אחת תורכב מבנק, חברת ביטוח, חברת ברוקרים, רשת קמעונית, חברת תקשורת, מונופול תעשייתי מקומי וחברת היי-טק כושלת.
כדי להתמודד עם המורכבות הארגונית החדשה יוקמו עשרות מטות ניהוליים, "קונצרנים" חדשים. בכל מטה יעבדו 30 סניור וייס פרזידנטס (SVP) שירוויחו 3-2 מיליון דולר כל אחד, לפני אופציות שיתומחרו בבקדייטינג כמקובל. יש לתאם את המהלך מראש עם יבואני אאודי, משום שמקובל שמנהלים במטות נוסעים באאודי מדגם Q7 ומעלה - ועל פי הערכה זהירה ייאלץ היבואן להכפיל את המלאי של המכונית המשובחת הזאת.
כדי להבטיח את הרווחיות ואת ביצועי המניות של הפירמידות והמונופולים מוצע בנוסף לבטל את כל התוכניות הממשלתיות לעידוד ההיי-טק, התעשייה, החינוך הטכנולוגי והמקצועי או ההשכלה הגבוהה, ולהעביר את מיליארדי השקלים שיתפנו כמענקים או כפטורים לחברות שיוכיחו שהן: 1. פועלות בשוק המקומי בלבד. 2. אוחזות בנתחי שוק מונופוליסטיים או קרובים למונופוליסטיים. 3. יש להן יותר משלושה מטות.
על פי המודל האקונומטרי שלנו, ביצוע כל הצעדים האלה כמקשה אחת יביא לזינוק של 50% במחירי מניות הפירמידות, המונופולים והחברות הפיננסיות ב-12 החודשים הראשונים לביצוע התוכנית ולזינוק של 200% בבונוסים למנהלים. ייתכן שתהיה גם קפיצה מסוימת ביוקר המחיה - אבל זה מחיר נסבל לעומת בריאותו של שוק ההון.
בשנה השנייה ליישום התוכנית צפויה אמנם תגובת נגד חריפה למינוף הכבד, כמו גם הידרדרות ביעילות התפעולית - אך בשלב זה הממשלה תכריז על חודש התספורת, שבו כל קונצרן עם חוב של יותר מ-10 מיליארד שקל רשאי לשמוט כמחצית מחובותיו לקרנות הפנסיה (חובות למשקיעים פרטיים בעלי שווי נכסי נקי גבוה יש לפרוע במלואם).
עם זאת, לאור השינוי בתודעתו של הציבור לגבי מבנה המשק יש סיכוי שהתוכנית המצוינת שלנו תידחה על ידי חלק מקברניטי הכלכלה - ולכן אין ברירה אלא לקיים דיון מקצועי, מעט יותר רציני, בשאלת חולשות המשק ומבנה שוק ההון הישראלי:
המשק הישראלי, כמו רוב המשקים בעולם, צריך לקבל בזרועות פתוחות משקיעים זרים. אבל לא מפני שיש מחסור במט"ח בישראל - ההפך הוא הנכון: ישראל עתירת מט"ח. אנחנו זקוקים למשקיעים זרים שמביאים ידע, ערוצי שיווק ויכולות עולמיות. משקיעים זרים שקונים ומוכרים מניות של מונופולים ישראליים בבורסה מגדילים את הנזילות בשוק ההון והם מבורכים - אבל תרומתם לצמיחה ארוכת הטווח של המשק היא אפסית. מי שמודד את בריאותו של שוק ההון לפי מחזורי המסחר במונופולים המקומיים טועה או מטעה.
מחזורי המסחר במניות המונופולים המקומיים והרווחיות של המוסדות הפיננסיים הם אינדיקטור חלש מאוד לבריאות הכלכלית של המשק. למעשה, המתאם בין רווחיהם של המוסדות הפיננסיים לבין בריאותו של המשק עשוי לעתים להיות הפוך. התנפחות המגזר הפיננסי בארה"ב בעשור האחרון נחשבת לאחד מהדברים השליליים ביותר שקרו בכלכלה הגדולה בעולם וכגורם שעיוות הקצאת מקורות, שיבש את שוק העבודה, שוק הכישרונות, הגדיל את אי השוויון וגרם נזק עצום למשקי הבית.
קולות הנהי והשבר על החולשה בשוק ההון הישראלי לא מגיעים מהתעשייה, מההיי-טק ומאנשי העסקים הפועלים בשווקים תחרותיים, אלא באופן מפתיע מראשי המונופולים, מהבנקים ומהפירמידות הפיננסיות. במקום לדון בתרומתו של שוק ההון הישראלי לצמיחת עסקים קטנים ובינוניים, היי-טק ותעשייה - והעובדה שרוב גיוסי ההון בעשור האחרון זרמו לעשר הקבוצות של הפיננסיירים - מסמאים את עיניהם של הציבור ושל מקבלי ההחלטות במעשיות על משבר בשוק ההון.
מדוע לא שמענו את איתן ורטהיימר מישקר, גיל שוויד מצ'ק פוינט, יוסי אקרמן מאלביט, סמי סגול מכתר, זאבי ברגמן מנייס, דיתה ברוניצקי מאורמת או שלמה ינאי מטבע מקוננים על "השפל" במחזורי המסחר בבורסה ועל הרפורמות הממשלתיות שמטרתן לפרק את הריכוזיות ולהכניס תחרות בשוק המקומי? אולי מפני שהם עסוקים בבניית חברות בינלאומיות שמעסיקות עשרות אלפי עובדים באמצעות התחרות בשווקים הבינלאומיים.
בשנות ה-90 הובילה ממשלת ישראל שורה של רפורמות שנועדו לפרק את הריכוזיות במשק, להכניס תחרות ולעודד את הפעילות העסקית. הרפורמות האלה זכו למחיאות כפיים מצד המגזר העסקי - ובצדק. בעשור האחרון חזר המשק בהדרגה למבנה הריכוזי ונהפך לגרסה מכוערת של קפיטליזם מקורבים מזרח-תיכוני. הממשלה התעשתה באיחור, והיא מנסה לחזור למבנה משק תחרותי יותר.
אלא שהאנשים שהשתלטו על בורות השומן הריכוזיים שולטים גם בשיח הציבורי בישראל - וחלקם נהפכו לאויבי התחרות, הרפורמות והצמיחה. הנשק היחיד שיש לציבור נגדם הוא ערנות, לימוד והבנה של הנושאים שנמצאים על הפרק. אם לא נלמד ונלמד - חלק מקוראינו עלולים לחשוב שהפיליטון שעמו פתחנו את הטור הזה הוא רעיון אמיתי.
-
תיק השקעות
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
