תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דונלד טראמפ, גולדמן סאקס ושבעת השקרים של וול סטריט

טראמפ ושרשרת המינויים שלו עשויים לבשר על תחילתו של עידן חדש בו בנקאי וול סטריט יחזרו למעמד החברתי של "שליטי היקום"

36תגובות
סטיבן מנוצ'ין
JEWEL SAMAD/אי־אף־פי

הוא הבטיח לייבש את הביצה, הוא לעג להילרי קלינטון על הכסף שקיבלה מגולדמן סאקס, הוא הסביר שוושינגטון נשבתה בידי וול סטריט, והוא הסביר למיליוני אמריקאים שהמיליארדרים והלוביסטים מפעילים את הפוליטיקאים כמו בובות על חוט.

לא חלפו שלושה שבועות מאז שנבחר לנשיא ארה"ב, ודונלד טראמפ מכריז על עידן חדש בוושינגטון: ברק אובמה והדמוקרטים שירתו את וול סטריט והסטטוס־קוו בהיחבא - אני אעשה זאת, כדרכי, מהמקפצה, באלימות ובגדול. ונתחיל עם מינוי של בנקאי לשעבר בגולדמן סאקס לתפקיד שר האוצר.

סטיבן מנוחין לא מנגן בכינור וגם לא בפסנתר. הוא קורא לעצמו מנוצ׳ין והוא ינק את תרבות הכסף ואת מסורת גולדמן סאקס בבית. אביו היה מהמולטי־מיליונרים של הבנק, והוא באופן טבעי הלך בדרכו. הוא אמנם עזב את הבנק לפני 15 שנה, אבל רק משום שפנה לעשות את אותן פעילויות באופן פרטי: ניהול כספים, השתלטויות ומימון פרויקטים בהוליווד ובשוק הנדל״ן.

כאשר מיליוני לקוחות של בנק המשכנתאות הקורס אינדימק עמדו בקיץ 2008 בתורים ארוכים מחוץ לבנק בניסיון למשוך את כספם מהבנק שקרס - מנוצ׳ין הוביל מהלך של השתלטות על הבנק, תפר עסקה עם הממשל שלפיה הוא ישתתף בהפסדי הבנק, ומכר אותו ברווח של מאות מיליוני דולרים תוך חמש שנים.

טראמפ הסביר השבוע שהסיבובים של מנוצ׳ין בוול סטריט, כמו זה שעשה על בנק המשכנתאות שקרס במשבר, מבטאים את סוג האנשים שהוא מחפש לראות בממשל. כלומר, מי שיודע לעשות כסף בוול סטריט מתאים גם להיות שר האוצר. ההיגיון הזה של טראמפ מתחבר היטב להיגיון של מיליוני אמריקאים שבחרו ביזם הנדל״ן בדיוק מהסיבה הזאת: הוא עשה הרבה כסף לעצמו, עכשיו הוא יעשה את זה לנו.

תומכי טראמפ יסבירו עכשיו, בצדק מסוים, כי אובמה היה חזק מאוד בדיבורים נגד וול סטריט והאלפיון העליון, אבל בסופו של דבר עשה מעט לרסן את הריכוזיות, הגודל וההשפעה הפוליטית של וול סטריט.

ייתכן כי הם מפספסים כאן משהו חשוב: גם אם הממסד הדמוקרטי מחובר בעבותות כסף, אינטרסים וקשרים משפחתיים וחברתיים לצמרת וול סטריט וחברות הענק - הופעל עליהם לחץ לרסן את וול סטריט בכלל ואת חברות הענק בענפים הריכוזיים והטורפניים בפרט.

הבורסה בניו יורק לאחר בחירת טראמפ, בחודש שעבר
Richard Drew/אי־פי

טראמפ ושרשרת המינויים שלו עשויים לבשר על תחילתו של עידן חדש. לבנקאים בוול סטריט ולמנהלי חברות הענק נמאס מהביקורת הבלתי פוסקת נגדם בשמונה השנים שחלפו מאז המשבר הגדול. הם רוצים לחזור למעמד החברתי של ״שליטי היקום״, להיתפש כ״אנשים שעושים את עבודת האלוהים״ או במינימום ״מייצרים מקומות עבודה״ ועושים את אמריקה גדולה שוב. נמאס להם להיות בעונש, במלונה. הם רוצים לשוב ולהיות נערצים.

לאובמה היו הישגים מועטים בריסון וול סטריט, חברות התרופות, חברות הנשק, ענקיות התקשורת ולמעשה רוב קבוצות האינטרס החזקות בארה״ב. אבל מאז המשבר הפיננסי התחילו להשתנות הנורמות והרעיונות בארה״ב - בפוליטיקה, בעיתונות, באקדמיה ובחלקים מסוימים של עולם העסקים.

בשבוע האחרון מתחילות להישמע זמירות אחרות בוושינגטון ומהחצר של טראמפ: הבנקאים, המיליארדרים והלוביסטים שהוא מינה מסבירים כי נמאס להם להתנצל, הם האנשים שיודעים מה צריך לעשות ולהם גם יש ״קבלות״. זה רק עניין של זמן עד שנתחיל לראות את הרטוריקה הזאת מחלחלת לישראל. ככלות הכל, יש לנו ראש ממשלה שהוא חבר של כבוד במפלגה הרפובליקאית.

לכן זה הרגע להיזכר בנתונים, במספרים, במידע ובמחקרים על וול סטריט שפורסמו בשנים האחרונות. זה הרגע להיזכר בשבעת השקרים הגדולים של וול סטריט שנחשפו ובעיקר זכו לתשומת לב רבה יותר מאז המשבר:

1. הבנקאים והמומחים שיווקו בעשורים האחרונים את הסיפור שכמה שיותר פיננסים, כמה שיותר מחזורים, כמה שיותר הכנסות לתעשייה הפיננסית - משמעם יותר נזילות, הקצאה טובה יותר של מקורות, הזרמת כסף להקמת עסקים וכדומה.

עם קריסת וול סטריט נוצר לרבים חלון הזדמנויות לקרוא תיגר על הנרטיב המושלם הזה. שורה ארוכה של מחקרים מראים כי חלק ניכר, יש שיגידו רבע, אחרים ירחיקו עד חצי, מההכנסות של וול סטריט, כלל אינן מייצרות תועלת חברתית אלא רק העברת עושר מרבים למעטים תוך שימוש במגוון כלים: כוח מונופוליסטי, א־סימטריה של מידע, סובסידיות סמויות, בנקאות והלוואות טורפניות. מדובר בעודף הכנסות של מאות מיליארדי דולרים בשנה, שאין שום הוכחות אמפיריות לכך שהן נדרשות כדי לייצר הקצאה יעילה של מקורות.

נתונים בכתבה

2. אחד ממנועי הגידול המשמעותיים בוול סטריט ב-30 השנים האחרונות הוא תעשיית ניהול הכסף, ההשקעות הקצרות, הבינוניות והארוכות - בעיקר תוכניות פנסיה. במשך שנים שווקה התעשייה הזאת כמי שמחוללת מהפכה בהקצאת כספים ומבטיחה את הפנסיה לעשרות מיליוני אמריקאים. אבל כיום כמעט רוב הכלכלנים הפיננסים מסכימים כי השירות שהיא נותנת לא מצדיק את דמי הניהול הגבוהים. בשנים האחרונות יש מעבר מאסיבי לניהול השקעות פאסיבי, שהוא זול ב-50%-90% מהניהול האקטיבי - אבל רוב האמריקאים ממשיכים לשלם עמלות מטורפות למנהלי כספים שאינם מייצרים תשואה עודפת על השוק, וכשהם עושים זאת זה בעיקר מקרי, בלי יכולת של ממש לצפות מי יעשה זאת בעתיד.

3. אחרי ניהול כספים של לקוחות, מקור רווח משמעותי של הבנקים במשך השנים היה ניהול הכסף שלהם עצמם. במשך שנים שווק הדבר הזה כפעילות שמביאה לשכלול של השווקים, לנזילות וכדומה. אבל בשנים האחרונות התברר שוב ושוב כי הבנקים מצליחים להרוויח סכומי עתק לחשבונות העצמיים שלהם מפני שהם מהמרים נגד הלקוחות שלהם ועל חשבון הלקוחות שלהם. יש מעט מאוד הוכחות אמפיריות לכך שכמות הספקולציות, המסחר ומחזורי המסחר האדירים בניירות ערך בכלל ובנגזרים בפרט אכן נדרשת כדי להקצות מקורות בצורה יעילה. אנשים כמו וורן באפט משוכנעים שמדובר במיתוס.

תחום פעילות משמעותי נוסף במודל העסקי של רוב הבנקים הוא המיזוגים והרכישות. הספרות הכלכלית אוהבת לעסוק בשאלה אם המיזוגים האלה מוסיפים ערך או גורעים ממנו. אבל יש פיל ענק בחדר, שרוב הכלכלנים התעלמו ממנו במשך שנים ועכשיו זוכה לתשומת לב. מעניינת יותר מהשאלה אם המיזוגים האלה טובים או גרועים לבעלי המניות היא השאלה אם הם טובים או גרועים למשק כולו.

ובכן, לא בטוח. מחקר חדש שפירסמו שני כלכלנים, אחד מהם מהבנק המרכזי האמריקאי שהשתמש במתודולוגיה חדשנית שיודעת להפריד את החלק של הפריון והחלק של כוח השוק בתרומתם לרווחיות של חברות, הראה כי כשיש גידול ברווחי רוב חברות התעשייה שהתמזגו בעשורים האחרונים הוא לא נבע מאותה התייעלות, שתמיד שיווקו לנו המומחים שקיבלו כסף מוול סטריט, אלא תוצאה של גידול בכוח השוק של החברות לאחר המיזוג. ״כוח שוק״ הוא יופמיזם להעברת עושר מהצרכנים לידי החברות ולעתים גם פגיעה ביעילות המשקית הכוללת (Dead Weight Loss).

4. תחום ניהול הכספים תחרותי לכאורה - בארה״ב יש היצע אדיר של חברות לניהול קרנות נאמנות ופנסיות. אבל רוב המחקרים החשובים בתחום מראים כי בתחום הפיננסים, כשמדובר בלקוחות לא מתוחכמים (90% או יותר מהלקוחות), התחרות לא עובדת: רוב הלקוחות לא מסוגלים להבדיל בין המוצרים, להבין אותם ולאמוד את העלות האמיתית שלהם. גם אופנת השקיפות, המשווקת את הרעיון כי כל מה שצריך לעשות הוא להעמיס על הלקוחות עוד ועוד נתונים על מכשירי ההשקעה שלו - מתעלמת ממה שאנחנו למדים מרוב הספרות של כלכלה התנהגותית: רוב הציבור לא רק שאינו מסוגל להתמודד עם הררי המידע המורכב בתחום הפיננסי - אלא גם לא מעוניין להתמודד אתו.

באחד המחקרים שנערכו באחרונה התברר כי חלק גדול מהחוסכים נמנעים בכוונה מלפתוח את הדיווחים הרבעוניים של תוכניות הפנסיה שלהם בגלל רתיעה מנושאים פיננסיים. פיננסים, כמו ביטוחי בריאות ושירותים מורכבים שהשירות בהם ניתן לאורך זמן ויש בהם א־סימטריה אדירה של מידע, הם שווקים שבהם התחרות לעתים קרובות נכשלת בהורדת מחיר ושיפור האיכות. וול סטריט - והרבה מהמומחים שהיא משלמת להם - לא רוצים שתזכרו את זה.

5. אחיקם בן ארצי, שעבד בדויטשה בנק לפני חמש שנים, חשף הונאה חשבונאית של כ-12 מיליארד דולר: הבנק הסתיר במשך שנים הפסדים אדירים שנגרמו לו במשבר הפיננסי. כשהוא ניגש לבוסים שלו, הם התעלמו ממנו בשלב ראשון ופיטרו אותו בשלב השני. הוא פנה לרשות ניירות ערך האמריקאית, והיא מיסמסה את החקירה וכמעט סגרה אותה. רק לאחר ששלושה עיתונאים ב"פייננשל טיימס" החליטו להרים על זה כתבה גדולה, נזכרו החברים ברשות ניירות ערך לבדוק לעומק את טענותיו. הם גילו כי הוא מבין על מה הוא מדבר. בסוף החקירה הם החליטו להשית קנס של 55 מיליון דולר על הבנק.

כלומר, אחרי שהמנהלים בדויטשה בנק דפקו את המשקיעים ואת בעלי האג״ח של הבנק כשהסתירו הפסדי עתק - רשות ניירות ערך סגרה עמם עסקה שדפקה את המשקיעים פעם נוספת. במסגרת ״תוכנית המלשינים״ של חוק דוד־פרנק (החוק שממשל אובמה דחף לאחר המשבר הפיננסי כדי לרסן את וול סטריט) החליטה רשות ניירות ערך האמריקאית לשלם לבן ארצי ולמומחים ששכר כדי להוכיח את טענתו 8 מיליון דולר. בן ארצי אמר להם "שמרו את הכסף אצלכם: הרי מדובר בסוג של דמי שתיקה חוקיים שמטרתם להשתיק אותי ורבים כמוני כדי שלא נצביע על הטמטום והשחיתות בהסדרי הטיעון האלה".

אבל הסדרים כאלה הם הסטנדרט בוול סטריט. שום מנהל של מוסד פיננסי גדול לא שילם מכיסו על רמאויות, מחדלים והונאות ואף אחד לא הלך לכלא. משרד המשפטים האמריקאי, צמרת המשפטנים והכלכלנים, בתי המשפט והממשל אימצו בעשור האחרון דוקטרינה שלפיה מנהלים לא נותנים דין וחשבון ובמקום זאת סוגרים עמם ״הסדרי טיעון״ שבמסגרתם החברות משלמות קנסות, לעתים קרובות של מיליארדי דולרים. כלומר, בעלי המניות מהציבור גם נדפקים מההונאה וגם יממנו את הקנס. זה אחד השקרים הגדולים ביותר של וול סטריט, המשווקת את עצמה כמקום של שכר ועונש, כבוד ותמורה לנטילת סיכונים וכדומה - בזמן שהעסקה עם בעלי המניות, האג״ח ומשלמי המסים היא בדרך כלל לא סימטרית: המנהלים משתתפים ברווחים ולא בהפסדים.

6. עד לפני כמה חודשים נחשב בנק וולס פארגו לפאר היצירה של וול סטריט: מנהלי הבנק והמשקיע הגדול ביותר בו - וורן באפט - התפארו בכך שהוא מתנהל בצורה שמרנית ולא היה זקוק לחילוץ של הממשל במשבר הפיננסי הגדול של 2008. אלא שחקירה של משרד המשפטים מצאה כי אלפי פקידים בבנק נהגו לפתוח חשבונות מיותרים ללקוחות של הבנק בלי ידיעתם, כדי לעמוד ביעדי המכירות שההנהלה קבעה להם. מנהלת הפעילות של הסניפים בוולס פארגו פרשה מהבנק עם חבילת מזומנים של כ-200 מיליון דולר, ומנכ״ל הבנק ג׳ון סטמאפף לא הבין מדוע העסק הזה קשור אליו. רק לאחר שהסנאטורית אליזבת וורן תקפה אותו בשידור חי, הוא נאלץ להתפטר בבושת פנים.

אבל התפטרותו והטיגון בשמן עמוק שקיבל בסנאט חשפו דבר משמעותי ועמוק הרבה יותר לגבי וולס פארגו, הבנק הנערץ מוול סטריט: הצמיחה האדירה שלו לא נבעה מכך שהוא סיפק שירותים טובים וזולים ללקוחות, אלא מכך שהוא פיתח והביא לשיאים חדשים את אמנות המכירות של שירותים מיותרים ללקוחות שלו. מנכ"ל הבנק קבע כלל, שלפיו לכל לקוח צריך למכור לפחות שמונה מוצרים: חשבונות בנק, כרטיסי אשראי, פנסיה וכדומה. ולמה לקוח צריך שמונה חשבונות? אה, יש לזה סיבה מצוינת. Because eight is great. איך מוכרים בלוף כזה למיליוני לקוחות? ראו סעיף 4.

7. הזמן קצר, הטור ארוך ויש לכם עוד עיסוקים בסוף השבוע חוץ מלפרק אתי את המודל העסקי של חברות הענק בוול סטריט. לא הזכרנו את הנטייה של הבנקים לקחת סיכונים אדירים מכיוון שהם גדולים מכדי ליפול, את הסובסידיות הסמויות האדירות שהם מקבלים מהבנק המרכזי מפני שהם מגייסים כסף בעלויות אפסיות (שכן הם גדולים מכדי ליפול), את העובדה שבקרנות הגידור רוב הרווחים הולכים לשותפים ולא למשקיעים, ושיש ספקות לגבי התרומה למשק ולחברה מסוג הפעילות של חלק מקרנות הפרייווט אקוויטי שנשענות על קשרים פוליטיים. גם לא הזכרנו שהזינוק המרשים בוול סטריט בשבועיים האחרונים נובע מההערכה של המשקיעים שממשל טראמפ לא ינסה לרסן את כוח השוק, הפעילות הטורפנית, ההגנה מתחרות והסובסידיות הסמויות שחלק גדול מהחברות הענקיות מקבלות.

אבל אי אפשר לסיים בלי להזכיר לאן הולך כל הטוב הזה - מאות המיליארדים בשנה: כמובן, למשכורות עתק למנהלים - מה שמגדיל את האי־שוויון במשק, הטינה לאליטות, השנאה לממסד והשחיקה בלגיטימציה של המוסדות הדמוקרטיים.

אחרי שריעננו את זיכרוננו במקצת השקרים שוול סטריט האביסה אותנו במשך עשורים ושזכו ליותר תשומת לב ולגיטימציה מאז המשבר הפיננסי - אנחנו ערוכים טוב יותר להתמודד עם הזמירות החדשות שנשמע עכשיו מהדיירים החדשים בביצה של וושינגטון. במהדורת האינטרנט של הטור הזה נספק גם לינקים לכמה מהמחקרים שפורסמו בשנים האחרונות והוזכרו כאן (וזאת אף שלפי רוב הספרות הכלכלית הסיכוי שיהיה לכם זמן, עניין, תמריץ ורצון להקליק עליהם הוא אפסי).

הירשמו עכשיו: סיפורים, עצות וטיפים ממדור קריירה וניהול ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם