רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

8 סיבות לכך שצריך להגביל את שכר הבנקאים

בימים הקרובים יתחיל מסע השתדלנות, יחסי הציבור ולעתים ההפחדה כדי לעצור את החקיקה להגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית - זה רגע חשוב שבו כדאי לבחון את טענותיהם

85תגובות

ישבנו בבית קפה רועש באזור השרון, המועמד לתפקיד מנכ"ל בנק לאומי לאומי נתונים גרפים עבור לאומי שער שינוי לאתר Finance   וכותב שורות אלה. הוא הסביר לי באריכות מדוע הוא האיש הנכון לתפקיד, מה התוכניות שלו לבנק ומדוע ניהול בנק לאומי הוא תפקיד בעל השלכות רוחב עצומות על המשק הישראלי בעידן הריכוזיות ושליטת הטייקונים הגדולים.

שאלתי אותו אם הוא שותף לדעה שבמערכת הבנקאות יש עודפי כוח אדם אדירים, הנאמדים ב-8 עד 10 מיליארד שקל בשנה, הזורמים לקבוצה ענקית של כ-10,000 מנהלים ועובדים בכירים הנהנים משכר בעלות של 100-50 אלף שקל בחודש. הוא צחק ואמר שאין מנהל במערכת הבנקאות ובפיקוח על הבנקים שלא מכיר את המספרים האלה.

עלות שכרה של מנכ"לית בנק לאומי אז, גליה מאור, היא כ-8 מיליון שקל בשנה, אמרתי לו. האם אתה לא סבור שהשכר הזה מקשה עליה, ציבורית, להתמודד עם עודפי כוח האדם האדירים בבנק? "כמובן", הוא השיב.

ונניח שמשרד האוצר יודיע על חקיקה שתגביל את שכר הבנקאים בכלל ובנקאי בנק לאומי בפרט לרבע משכרה של מאור, כלומר במקום 8 מיליון שקל - 2 מיליון שקל? עדיין תהיה מעוניין בתפקיד?

ישיבת ועדת הכספים, רביעי השבוע
אמיל סלמן

הוא התבונן בי בפליאה ואמר: "ברור, מי לא יסכים להיות מנכ"ל בנק לאומי בשכר כזה? אני לוקח בשתי ידיים".

חמש שנים חלפו מאותה שיחה, רקפת רוסק עמינח מונתה למנכ"לית לאומי במקום מאור, ושכרה ב-2015 הגיע בדיוק לשכר שקיבלה קודמתה. בנק לאומי, כמו פועלים פועלים נתונים גרפים עבור פועלים שער שינוי לאתר Finance   ודיסקונט דיסקונט נתונים גרפים עבור דיסקונט שער שינוי לאתר Finance  , ממשיך לסבול מהוצאות כוח אדם עודפות במיליארדים, שאותם הוא יכול לממן הודות למבנה הריכוזי במערכת הבנקאות המאפשר לבנקים לגלגל את עלויותיהם הכבדות על הלקוחות, בעיקר הקטנים והחלשים.

הכנסת העבירה השבוע חקיקה חסרת תקדים להגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית. בימים הקרובים יתחיל מסע השתדלנות, יחסי הציבור ולעתים ההפחדה של הבנקאים, יועציהם, עורכי הדין שלהם וכל הגורמים במגזר העסקי והפרטי הנשענים עליהם כדי לעצור אותה. זה רגע חשוב שבו כדאי לבחון את טענות הבנקאים ומקורביהם.

1. "הגבלת שכר הבנקאים 
היא סוציאליזם"

הבנקאים לא ירצו לדון בשכר שלהם, בחוסר היעילות בבנקים, בעודפי כוח האדם העצומים או במחיקות של מיליארדי שקלים בגין הלוואות לטייקונים שניתנו בעשור האחרון. הם ינסו לקחת את השיחה למגרש נוח יותר: לדבר על סוציאליזם, קומוניזם, קפיטליזם, כלכלה חופשית ומעורבות ממשלתית. הטענה כי הגבלת שכר בכירים בחברות ענק במגזר הפרטי היא סוציאליזם או מעורבות פסולה היא חשובה וראויה להתמודדות.

הבנקים נתפשים בארץ וברוב העולם כעסקים פרטיים. אזרחים רבים, בעיקר אנשי עסקים, נבהלים, ובצדק, כאשר הם רואים פוליטיקאים מתערבים בניהולן של חברות פרטיות.

ואולם בנקים בכלל ובנקים ישראליים בפרט רחוקים מלהיות עסקים פרטיים. למעשה, הם עסקים ציבוריים לחלוטין: לא מפני שהם נסחרים בבורסה ומניותיהם מוחזקות בידי המשקיעים בבורסה, אלא משום שבנקים גדולים, בהגדרה, הם עסקים ציבוריים. המאזן והמודל העסקי של בנק נקבע על ידי הרגולטור ועל ידי חקיקות ממשלתיות. דרגת התחרות במערכת הבנקאות, מה מותר ומה אסור לבנק לעשות, מה ההון העצמי שבנק צריך להחזיק כנגד נכסים מסוכנים, כיצד מודדים סיכון, מהי החשיפה המרבית ללקוחות גדולים ולענפים מסוימים - כל אלה ומאות נושאים אחרים נקבעים על ידי הרגולטור.

ישראל אינה ייחודית בעניין הזה: בנקים חייבים להיות מפוקחים בצורה אגרסיבית על ידי בנקים מרכזיים, משום שרובם גופים גדולים מכדי ליפול. משבר בבנק אחד מוביל מיד למשבר בכל מערכת הבנקאות, ומשבר פיננסי יכול לקחת עמו את הכלכלה כולה. זה מה שקרה ב-2008 בוול סטריט. רוב הבנקים בארה"ב היו קורסים אלמלא משלם המסים האמריקאי חילץ אותם. קריסה של הבנקים בארה"ב היתה מביאה גם לקריסה של הבנקים בישראל, שהיו להם השקעות ענק במערכת הבנקאות האמריקאית.

המערכת בישראל היא במידה רבה ממשלתית לחלוטין: הריכוזיות האדירה, העובדה שכל הבנקים גדולים מכדי ליפול, התחרות המוגבלת והרגולציה הכבדה הופכים את פועלומי ואת הבנקים הקטנים שלידו לעסקים ממשלתיים. בהגבלת שכר המנהלים בבנקים אין שום דבר סוציאליסטי. המקום היחיד שבו לממשלה אסור להתערב בבנקים הוא בניהול עצמו: למי הבנקים נותנים אשראי. זאת המעורבות הממשלתית הפסולה והמסוכנת. זאת הפוליטיזציה של הבנקים שיכולה להביא למשברים פיננסיים ולהקצאה מעוותת של האשראי במשק.

2. "את שכר המנהלים צריכים 
לקבוע הדירקטוריונים"

זה נשמע מצוין, מושך והגיוני. כך עובדת חברה. יש לה דירקטוריון של אנשי מקצוע שאמונים על גיוס המנכ"ל וקביעת שכרו. ואולם רוב הספרות הכלכלית בעולם מוכיחה שבמערכת היחסים בין דירקטוריונים לבין הנהלות של חברות, בעיקר ציבוריות גדולות, יש בעיות סוכן קשות. הדירקטורים והמנהלים של הבנקים הם סוכנים של ציבור גדול של בעלי מניות ומפקידים, והאינטרסים האישיים שלהם רחוקים מלהיות מיושרים עם האינטרסים של הציבור.

התפוצצות שכר המנהלים בחברות הציבוריות ברוב העולם בעשורים האחרונים התאפשרה, בין השאר, משום שרוב הדירקטורים שבויים בידי ההנהלות של החברות, או משום שהם חלק מקבוצה גדולה של דירקטורים אחרים שאין לה שום אינטרס לרסן את שכר המנהלים. שוק המנהלים, בניגוד למגזר העסקי, קטן והתמריצים בו מובילים בעיקר לעלייה בשכר ללא קשר לתועלת לחברות ובוודאי לא לתועלת חברתית.

לא צריך להרחיק לספרות האקדמית כדי ללמוד על חולשת הדירקטוריונים ככלי פיקוח על הבנקים. האירועים סביב הדחתו של יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר לפני שש שנים הציגו את שרשרת הכישלונות במשטר התאגידי בבנק הגדול במדינה. היו"ר קיבל טובות הנאה אישיות והלוואות מגורמים בעלי עניין, והורשע בפלילים - הכל מתחת לאפו של הדירקטוריון.

שרי אריסון. עשתה הכל כדי למנוע את הדחת היו"ר
ניר קידר

כשנגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר, תבע את החלפתו של היו"ר, מיהרו כל הדירקטורים להתייצב לצדה של בעלת השליטה בבנק, שרי אריסון. זאת האחרונה עשתה הכל כדי למנוע את הדחת היו"ר, ורק לאחר כמה שנים, כאשר האווירה במשק השתנתה בצורה דרמטית, הודתה שטעתה.

בעיית שכר המנהלים במוסדות פיננסיים גדולים חמורה במיוחד משום שמדובר בא־סימטריה המובנית בענף: בזמנים טובים גורפים המנהלים משכורות עתק, ובמקרה של משבר הוא מגולגל מיד על משלם המסים, שנאלץ לממן את החילוץ כדי למנוע את קריסת הבנקים. אי אפשר להשאיר את קביעת שכר המנהלים בידי הדירקטוריון הבודד. הוא לא מסוגל ובדרך כלל גם לא יכול לפקח עליו.

3. "צריך למשוך את 
המנהלים הטובים ביותר"

אכן, אנחנו צריכים מנהלים טובים בבנקים. אבל לא טובים יותר מהאנשים שמנהלים את משרד האוצר, את הביטוח הלאומי או משרד הבריאות. ניהול בנק הפועלים ובנק לאומי לא שונה מהותית מהם. אם השכר בבנקים ובחברות הביטוח הגדולות יוגבל לפעמיים או שלוש פעמים משכרם של המנכ"לים במשרדי ממשלה ובחברות ממשלתיות גדולות, התפקידים הבכירים עדיין ימשכו אליהם מנהלים מצוינים.

מאז ומתמיד חלק גדול מהמנהלים שהגיעו לבנקים היו בכירים לשעבר בשירות הציבורי בכלל וברגולציה בפרט. לא ראינו את אנשי ההיי־טק או החברות היצואניות נמשכים לניהול בנקים או חברות ביטוח בישראל. הבנקים מחפשים בעיקר אנשים עם ניסיון ממשרד האוצר או מבנק ישראל, בדיוק מפני שמדובר בגופים שהמודל העסקי שלהם, הגדרתית, נשען על רגולציה ממשלתית.

מעניין לא פחות לבחון את מסלול הקריירה של מנהלים בבנקים שסיימו את תפקידם או נאלצו לסיים את תפקידם. הם נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה נקלטת בחברות הענק במשק, שנשענות על מימון בנקאי. הטייקונים מגייסים את המנהלים האלה בעיקר בגלל קשריהם בבנקים ולעתים כדי לאותת למנהלים שמחליפים אותם מה מסלול הקריירה האפשרי שלהם.

הקבוצה השנייה מתקשה למצוא עבודה בשוק הפרטי התחרותי. יש לא מעט בנקאים בכירים שמשכו משכורות של מיליוני שקלים במשך שנים, אך באורח פלא נותרו מחוסרי עבודה כשסיימו את תפקידם. ויש כמובן קבוצה שלישית, שלא כדאי להתעלם ממנה: מנהלים לשעבר בבנקים שנאלצו לסיים את תפקידם בנסיבות פליליות. יו"ר הבנק הגדול במדינה מרצה בימים אלה עונש מאסר שני.

4. "אף מדינה לא הגבילה 
את שכר הבנקאים"

זה טיעון משמעותי ומעורר מחשבה. ברוב המדינות בעולם שכר הבנקאים גבוה מאוד, וגדל משמעותית בשנים האחרונות. אבל מאז המשבר הפיננסי גוברת ברוב המדינות המפותחות ההערכה שלשכר המנהלים במוסדות הפיננסיים אין תרומה חיובית לביצועי המוסדות. גרוע מזה: בהדרגה מתגבש בקרב רבים מהכלכלנים שחוקרים את המערכת הפיננסית קונצנזוס שהגידול האדיר בנתח שלה בכלכלות בכל העולם לא תורם להקצאת מקורות יעילה במשק. חלק גדל והולך מהמערכת הפיננסית בעולם מוקדש לתחומי פעילות שיש ספק רב אם הם מועילים לכלכלה.

הסיבה העיקרית לכך ששכר המנהלים במוסדות הפיננסיים ובחברות ענק אחרות לא מרוסן בעולם היא שרוב הדמוקרטיות לכודות בידי הכסף הגדול של הבנקאים. הפוליטיקאים לא מסוגלים ולעתים גם לא רוצים להתמודד עם הבנקאים ובעלי בריתם בתעשיות ובענפי משק רבים אחרים, שנשענים במודלים העסקיים שלהם על קשרי הון־שלטון.

בדיוק מהסיבה הזאת לא נתפלא אם אל הלובי הבנקאי המקומי יצטרפו בשבועות ובחודשים הקרובים מאחורי הקלעים או בחזית גורמים הקשורים לבנקאות העולמית. הצלחה של המערכת הפוליטית להתגבר על הלובי הבנקאי מאיימת לא רק על הסדר הכלכלי והחברתי הנוכחי בישראל, אלא עשויה לזלוג למדינות אחרות. ישראל מדינה קטנה, אבל יש לה חיבורים חזקים מאוד לעולם. הצלחה של מהלך לריסון שכר במערכת הבנקאות בישראל עשויה לשמש השראה לפוליטיקאים וליזמים חברתיים במדינות רבות, שהבינו מזמן את הצורך לרסן את שכר המנהלים, אבל מתקשים לגבש קואליציות שינוי.

5. "בעלי המניות צריכים לקבוע 
את שכר המנהלים"

זה נשמע הדבר ההגיוני ביותר, אבל החיבור שלו למציאות הכלכלית בשווקים הפיננסיים הוא קטן מאוד.

העולם הכלכלי המודרני בנוי כך שבעלי המניות הם נוכחים נפקדים בכל המקומות שבהם מתקבלות ההחלטות בקשר לכספם. הם מיוצגים על ידי סוכנים ולפעמים על ידי סוכנים של סוכנים. הניסיון לקשור את האינטרסים של הסוכנים לשולחיהם - בעלי מניות או משלמי מסים - נכשל לעתים קרובות. למנהלי חברות ביטוח, קרנות פנסיה וקרנות נאמנות אין תמריץ כלכלי לפעול לריסון שכר מנהלים או לנסות להשפיע על שיווי המשקל בשוק המנהלים. במחקרים רבים הסוכנים, מנהלי כספם של אנשים אחרים, הם המוטבים מנורמות השכר המשתרשות במערכת.

הקריאה "תנו לבעלי המניות או לדירקטוריונים לקבוע" מושכת כל כלכלן רציני, אבל ככל שחופרים לעומק במבנה התמריצים ושיווי המשקל ארוך הטווח בשווקים האלה, האמונה ביכולת שלהם להגיע לרמות שכר מנהלים המקדמות את הרווחה הכלכלית והקצאת המקורות היעילה - יורדת. במקביל גדלות העדויות המציגות השפעות שליליות חיצוניות על ניהול חברות, על רגולציה ועל נורמות חברתיות כתוצאה מפערי שכר אדירים שנפתחו בעשור האחרון ברוב הכלכלות בעולם וישראל בתוכן.

6. "לבנקים לא יהיה 
תמריץ להתייעל"

הגבלת שכר הבנקאים, אפשר לטעון, תיצור תרבות של מגזר ציבורי בתוך הבנקים. בהיעדר תמריצים כלכליים ברורים להנהלה להגדיל את הרווחים - הבנקים יפעלו כמו מונופולים ממשלתיים.

זאת טענה מעניינת שרוב הכלכלנים, שרובם מאמינים בכוחם של תמריצים, ימהרו לאמץ. אבל כדאי לשים לב לשתי נקודות חשובות. למרות שכר הבנקאים האדיר שצמח דרמטית ב-20 השנים האחרונות, המשיכו הבנקים בישראל להחזיק עודפי כוח אדם אדירים. למרות שכר הבנקאים הגבוה העמידו פועלים ולאומי הלוואות ללא ביטחונות נאותים לקבוצה קטנה של טייקונים שפשטו את הרגל.

הסיבה לתופעה הכלכלית המשונה הזאת היא רמת התחרות הנמוכה במערכת. הבנקאות בישראל בנויה כדואופול. הרנטה, ההכנסות העודפות של הבנקים מהמבנה המונופוליסטי הזה חולקה בין קבוצה קטנה של אנשים: מנהלי הבנקים, שכבה צרה של כמה אלפי עובדים מדור א' וכמה טייקונים גדולים שקיבלו הלוואות ללא ביטחונות נאותים.

הנקודה השנייה החשובה היא שהתמריץ החשוב ביותר לבנקים להתייעל לא יהיה בונוסים למנהלים, אלא לחץ תחרותי. ברגע שתגבר התחרות בבנקים, מנהלים שירצו לשמר את תפקידם ייאלצו להוביל תהליך התייעלות ויתקשו להצדיק הלוואות במיליארדי שקלים לקומץ טייקונים ללא ביטחונות נאותים. כיום הבנקאים מצליחים לשרוד בתפקידם למרות כישלון ניהולי מתמשך ברמת ההוצאות ובאיכות מתן האשראי, בזכות כסף קל שנכנס לקופה מדי שנה ממיליוני לקוחות שבויים הודות למעמד המונופוליסטי.

7. "הפוליטיקאים, ושר האוצר משה כחלון בראשם, דוחפים את הגבלת שכר המנהלים משיקולים פופוליסטיים"

אין ספק, זאת אמירה מדויקת. כחלון התעורר לדחוף בפראות את החקיקה על שכר המנהלים כאשר הבין שהציבור יבוא אתו חשבון בקלפי בגלל מחירי הדירות הגבוהים והחיבור שלו לטייקון הגז קובי מימון. אבל כך צריכה לעבוד דמוקרטיה.

הדרישה "הפופוליסטית" של הציבור לרסן את שכר הבנקאים נשענת על יסודות כלכליים רציניים. רוב הציבור מאמין בכלכלה חופשית ובתחרותית. מאז פרוץ המחאה החברתית ופירוק שלטון הפחד והטרור של הטייקונים נוצר שיח חדש, שחשף את הציבור לדרכים שבהן חברות הענק בישראל, והבנקים ביניהן, מייצרות את הרווחים שלהן.

הציבור הבין שמשכורות העתק ברוב חברות הענק אינן קשורות לסיסמאות ריקות של ימין ושמאל, קפיטליזם וסוציאליזם, אלא למבנה של כלכלה פוליטית שמאפשר לחברות ענק לקבוע את כללי המשחק בשווקים כדי לנתב חלקים גדלים והולכים מהעוגה במשק לקבוצה קטנה של אנשים.

8. "הגבלת שכר בעשר חברות פיננסיות ענקיות לא תשנה דבר לאזרח הקטן. זה כסף אפסי מסך הפעילות במשק"

אכן, שכר 30 או 40 המנהלים הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח שולי בהיקף הפעילות של החברות האלה, במשק כולו או ביוקר המחיה. אבל יש לו השפעה אדירה על הנורמות בחברה.

הדבר הראשון שתעשה החקיקה הזאת היא לחזק את המסר ששלחו המחאה החברתית וחוק הריכוזיות לקבוצה הקטנה ששלטה במשק בעשור האחרון: מסכי העשן של שמאל וימין, שלום וביטחון, לא יאפשרו לכם להמשיך לקבל לגיטימציה חברתית למבנים כלכליים מנופחים ומעוותים. הציבור נותר קרוע בנושאים ביטחוניים, אבל הוא מתאחד בנושאים הקשורים למליציות מיסוי במגזר הפרטי והציבורי שהשתלטו על קבלת ההחלטות, נכנסים לכיס שלו ומאיימים על הביטחון הכלכלי שלו, של הוריו ושל ילדיו.

הדבר השני שתעשה החקיקה הזאת, היא להקטין דרמטית את הפער בין שכר הרגולטורים לבין שכר הבנקאים ומנהלי חברות הביטוח. כאשר יש פער של פי 20,10 ו-30 בין שכר הרגולטורים לבין המנהלים של החברות בענפים שעליהם הם מפקחים, זה מגדיל דרמטית את הפיתוי הטבעי לשרת את התעשייה במקום את הציבור. שכר של 10 מיליון שקל למנהל בנק - פי 30 משכרו של מנהל משרד ממשלתי - לא רק יוצר תמריצים כלכליים שליליים, אלא גם תמריצים חברתיים שליליים. כאשר מנהלי בנקים מקבלים משכורות עתק - הם יוצרים סולם ערכים חברתי מעוות.

הגבלת שכר המנהלים בבנקים ובחברות הביטוח לא תשנה את המשק מחר או מחרתיים, אבל היא צעד הכרחי וחשוב בשינוי מוקדי הכוח בכלכלה הפוליטית, בשינוי הנורמות והתפישות. הגבלת שכר המנהלים בבנקים היא מקום מצוין להמשיך בו בדיון על המעמד הכלכלי והחברתי של קבוצות אינטרס רבות אחרות במגזר הפרטי והציבורי. נתחיל עם הבנקים ונמשיך בדיון פתוח, כואב והכרחי על כל מי שהצליח לבצוע לעצמו נתח גדל והולך מהעוגה בגלל הכוח הפוליטי שלו.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם