תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המספרים והגרפים המדהימים שמסבירים את עלייתם של דונלד טראמפ וברני סנדרס

המצביעים של טראמפ, בדיוק כמו המצביעים של סנדרס, משוכנעים שהכלכלה האמריקאית היא משחק מכור לטובתו של המאיון העליון בארה״ב

41תגובות

״דונלד טראמפ חיסל את המפלגה הרפובליקנית״, בישרו השבוע הכותרות בעיתונים ובאתרי האינטרנט הפוליטיים בארה״ב. הממסד הרפובליקני, חברי קונגרס, סנאטורים, לוביסטים ובעיקר התורמים העשירים והנאמנים של המפלגה — בהלם. בבוקר לאחר של הבחירות המקדימות בנוואדה הם התעוררו וגילו שמישהו חטף להם את המפלגה מתחת לאף.

אירוני במיוחד מצבו של הבוס הגדול שיושב בנוואדה. רק לפני שנה ערך שלדון אדלסון לכל מועמדי המפלגה הרפובליקנית את ״הפריימריס״ שלו: בזה אחר זה עלו אליו לרגל במלון ההימורים שלו בעיר המתמודדים לתחרות היופי, שבסופה הוא אמור להחליט למי הוא ירשום את הצ׳ק הגדול ביותר למימון המרוץ לנשיאות. ״אדלסון ערוך לקנות את הנשיאות״, הסבירו הפרשנים. היה גם מי שטען שיש מחלוקת בין בני הזוג אדלסון: רעייתו מרים תומכת בטד קרוז, הוא תומך במרקו רוביו. תושבי נוואדה התלהבו פחות ממועמדיו של אדלסון ושאר תורמי העל של המפלגה הרפובליקנית: טראמפ קיבל 45% מהקולות, לעומת 23.9% בלבד של הבא אחריו — רוביו.

ברני סנדרס
רויטרס

בסוף השבוע שעבר הצליח הממסד במפלגה הדמוקרטית להחזיר לעצמו בדקה ה–90 את ההובלה, כאשר הילרי קלינטון הביסה את ברני סנדרס בנוואדה. אבל הניצחון הזה, כמו קודמו באייווה, היה דחוק, ויחד עם ההפסד הצורב בניו המפשייר הם חושפים את הקרע הגדל והולך בתוך המפלגה הדמוקרטית: הדור הצעיר הליברלי בארה״ב מעדיף את סנדרס ורעיונותיו מאשר את הילרי, ביל ומעטפת התורמים העשירים והבנקים, שהזרימו לכיסי השניים עשרות מיליוני דולרים בעשור האחרון.

קשה לחשוב על שתי דמויות ציבוריות רחוקות יותר זו מזו מאשר דונלד טראמפ וברני סנדרס: האחד מיליארדר שירש הון אדיר ממשפחתו, המעיד על עצמו שהגדיל אותו בין השאר באמצעות שוחד חוקי לפוליטיקאים שלהם היה זקוק כדי לקדם את עסקי הנדל״ן שלו; השני נולד למהגרים יהודים עניים ונמנה עם הפוליטיקאים הבודדים בארה״ב שמעולם לא לקחו דולר אחד מאנשים מסוגו של טראמפ.

דונלד טראמפ
רויטרס

טראמפ מממן את המרוץ לנשיאות שלו מהונו העצמי, אבל הצלחתו נשענת פחות על כספו ויותר על מעמד העל שיש לו בערוצי הטלוויזיה: היקף החשיפה שהוא קיבל בשנה שעברה בטלוויזיה היה גדול פי יותר מ–100 מזה שקיבל סנדרס, שרוב התקשורת התעלמה ממנו לאורך זמן.

סנדרס מממן את המרוץ שלו בהצלחה חסרת תקדים מקמפיין אינטרנטי של מימון המונים; הוא קיבל כ–4 מיליון תרומות בהיקף של עשרות דולרים בודדים כל אחת, והן הצטברו ליותר מ–120 מיליון דולר. בניגוד לברק אובמה, שהשלים את הכסף שגייס מהציבור הרחב במאות מיליוני דולרים שגייס מחברות ענק, ממנהלי קרנות גידור ומקבוצות אינטרס, סנדרס נשען רק על הציבור הרחב. גם ועדי העובדים העדיפו ברובם להזרים את תרומותיהם לקלינטון.

טראמפ מציע לבוחריו רטוריקה ורעיונות שבמרכזם הסתה נגד מהגרים, בניית חומה עם מקסיקו, הכרזת מלחמת סחר עם סין, ביטול הרפורמה בבריאות ואת הסיסמה ״אנחנו נעשה את אמריקה אדירה וחזקה שוב״.

סנדרס מציע לבוחריו מערכת בריאות וחינוך גבוה ממלכתית, הוצאת הכסף של חברות הענק והמיליונרים מהקמפיינים הפוליטיים ואת הסיסמה ״כלכלה שמשרתת את מעמד הביניים ולא את המאיון העליון״.

אבל מאחורי ההצלחה האדירה של שניהם והתוהו ובוהו שזרעו בשתי המפלגות ששולטות בפוליטיקה האמריקאית, עומדת אותה תופעה בדיוק: מעמד הביניים האמריקאי כועס. כועס מאוד. המצביעים של טראמפ, בדיוק כמו המצביעים של סנדרס, משוכנעים שהכלכלה האמריקאית היא משחק מכור. Rigged Economy. מכור לטובתו של המאיון העליון בארה״ב.

והם צודקים. ומי שעדיין מופתע מהפופולריות של סנדרס וטראמפ ומגלה חשדנות מול סיסמאות פופוליסטיות המתמקדות ב–1% העליון בארה״ב — כדאי שיביט בגרפים המובאים כאן.

גרף מספר 1 החל בסוף שנות ה–70 החל להיפתח בהדרגה פער בין השכר של המאיון העליון בארה״ב לבין השכר של שאר הציבור. בסיכום שלושת העשורים האחרונים עלה השכר הריאלי של המאיון העליון בארה״ב ב–138% לעומת עלייה של 15% בשכרם של תשעת העשירונים התחתונים. 90% מהציבור האמריקאי עומד במקום 30 שנה, בעוד שהמאיון מזנק קדימה. החלק של המאיון העליון בסך ההכנסה בארה"ב הוא יותר מ–20% — כמעט פי שלושה מהנתח שהיה לו בהכנסה הלאומית לפני שלושה עשורים.

השינויים בהכנסות המאיון העליון לעומת ה-90% התחתונים, באחוזים 2013-1979
מאיון עליון - 2013 +138%
90% התחתונים - 15%

גרף מספר 2 הפערים האדירים בהכנסות לא מתמקדים רק במאיון העליון, שחלק ניכר מהכנסתו נובעת מרווחי הון ומדיווידנדים שהוא מקבל מעסקיו ומנכסיו הפיננסיים, אלא באים לידי ביטוי גם כאשר מתמקדים רק במקבלי משכורת. בעוד ששכרם של בעלי השכר הגבוה מאוד עלה ב–41% במונחים ריאליים ב–34 השנים שהסתיימו ב–2013, הרי שבעלי שכר חציוני ראו עלייה מצטברת של 6% בלבד ואילו בעלי שכר נמוך ראו שחיקה של 5% בשכרם בתקופה הזאת.

: השינוי המצטבר בשכר השעה הריאלי לכל העובדים, לפי מאיונים של הכנסות, באחוזים
כחול כהה – בעלי שכר גבוה מאוד
כחול יותר בהיר – בעלי שכר בינוני
כחול בהיר - בעלי שכר נמוך
מקור: : Economic Policy Institute

זה הרגע שבו כלכלנים ימנים ופוליטיקאים שמרנים היו נוהגים לקפוץ ולשלוף את שלוש מלות הקסם: גלובליזציה, היי־טק וחינוך. כלומר, תפסיקו להסתכל על השכר של המאיון העליון ותפנימו שאין אשמים בפערי השכר והעושר האדירים: אלה הם שינויים מבניים בכלכלה העולמית. ואם יש כישלון, הרי הוא של הממשלה שלא ידעה לייצר מערכת חינוך איכותית. לא עוד.

גרף מספר 3 הבלוף הגדול סביב הסיסמאות האלה מתחיל להיחשף במלוא כיעורו בשנים האחרונות. בגרף זה אפשר לראות את תוצאותיו של מחקר מרתק שפירסם השבוע הכלכלן בראד הרשביין ממכון ברוקינגס. במבט ראשון בגרף אפשר לראות שהחינוך הוא אכן משתנה מסביר ראשון במעלה של רמת ההכנסה בארה"ב: בוגר קולג׳ (מקביל לתואר ראשון בישראל) מקבל פרמיה אדירה בשכרו מאשר מי שהסתפק רק בסיום בית ספר תיכון.

אבל זה רק חצי מהסיפור: בעוד שבוגר קולג׳ שנולד למשפחה אמידה מקבל פרמיה הגבוהה ב–162% מבוגר תיכון מקביל, הרי שבוגר קולג׳ שנולד למשפחה ענייה מקבל פרמיה של 91% בלבד.

הכנסה שנתית, בדולרים
כחול – בעלי תואר ראשון ממשפחות עם הכנסה גבוהה מ-185% מרמת העוני
ירוק – בעלי תואר ראשון ממשפחות עם הכנסה נמוכה מ-185% מרמת העוני
כחול בהיר – בעלי השכלה תיכונית ממשפחות עם הכנסה גבוהה מ-185% מרמת העוני
כתום – בעלי השכלה תיכונית ממשפחות עם הכנסה נמוכה מ-185% מרמת העוני 
מקור: מכון ברוקינגס

וזה לא נעצר כאן: כפי שאפשר לראות בגרף, החל בגיל 43 מתחיל שכרו של בוגר קולג׳ אמריקאי שנולד למשפחה ענייה לרדת במהירות, עד שבסוף שנות ה–50 לחייו הוא מתחיל לרדת מתחת לשכרו של בוגר תיכון שנולד למשפחה אמידה ומתקרב לשכרו של בוגר תיכון ממשפחה ענייה.

כאשר מתרגמים את האחוזים למספרים אבסולוטיים, המספרים מדהימים: שכרו הממוצע של בוגר קולג׳ שנולד למשפחה אמידה מגיע בגיל 50 לשיא של כ–100 אלף דולר בשנה. לעומתו, בוגר הקולג׳ שנולד למשפחה ענייה ייאלץ להסתפק בשכר ממוצע של פחות מ–50 אלף דולר בשנה. ההבדל אדיר: המשפחה הראשונה חיה ברווחה יחסית, ואילו המשפחה השנייה שקועה רוב חייה במרוץ הישרדות. אירוע בריאותי קשה מדרדר כל שנה מאות אלפי אמריקאים מהסוג השני לפשיטות רגל.

בגרף מספר 4 אפשר לראות את הנטל הגדל והולך של הוצאות הבריאות על מעמד הביניים האמריקאי: שיעור המעסיקים ששילמו לעובדיהם בוגרי הקולג׳ את הוצאות ביטוח הבריאות ירד באותם שלושה עשורים מ–60% ל–31%. מצבם של בוגרי תיכון עגום הרבה יותר: אחוז המעסיקים שסיפקו ביטוח בריאות לאוכלוסיה זאת ירד מ–24% ל–7%. את המכה הכואבת ביותר סופג מעמד הביניים, שכן העניים מקבלים את ביטוח הבריאות הממלכתי מדיקייד.

מדוע החברות האמריקאיות חתכו את תשלומי ביטוח הבריאות לעובדיהן? מסיבה אחת עיקרית ופשוטה להפליא: כוחם של העובדים בארה״ב נחלש דרמטית בעשורים האחרונים בגלל פירוק ועדי העובדים במגזר הפרטי.

שיעור הבוגרים הטריים של אוניברסיטאות ותיכונים שמעסיקיהם מספקים להם ביטוח בריאות 

ב-%

1989-2012
כחול: בוגרי אוניברסיטאות - -22% מאז 2000

תכלת: בוגרי תיכונים – 14% מאז 2000

גרף מספר 5 מראה את הקשר הישיר בין הירידה בשיעור העובדים המאוגדים, שחזר לרמה שהיתה בתחילת המאה הקודמת, לבין הנתח בהכנסה שהולך לעשירון העליון בארה״ב.

שיעור החברות באיגודים והנתח של העשירון העליון מכלל ההכנסות, %
כחול כהה – נתח העשירון העליון מכלל ההכנסות
תכלת – שיעור החברות באיגודי עובדים
 
1917-2012

בגרף מספר 6 אפשר לראות שהיחלשות העובדים והירידה בשכרם התרחשו בתקופה שבה הפריון בארה״ב גדל בצורה דרמטית. רוב פירות העלייה בפריון של העובדים, שחלקם נבעו מהמהפכה הטכנולוגית, זרמו לעשירון ולמאיון העליון.

השינוי המצטבר בהכנסות של עובדי המגזר הפרטי ובפריון של הכלכלה כולה
ציר ה-Y: השינוי המצטבר מאז 1948, באחוזים
כחול בהיר – פריון
כחול כהה יותר – שכר שעה
1948-1973: פריון – עליה של 96.7%; שכר שעה – עליה של 91.3%
1973-2013: פריון – עליה של 74.4%; שכר שעה – עליה של 9.2%
מקור: : Economic Policy Institute

בגרף מספר 7 אפשר לראות מי הוביל את המגמה ויצר את הנורמות בכלכלה ובחברה האמריקאית: מנכ״לי החברות. היחס בין השכר הממוצע של המנכ״ל ב–350 החברות האמריקאיות הגדולות לבין השכר הממוצע של העובדים באותן תעשיות גדל מאז שנות ה–60 מפי 20 לפי 300. הזינוק בשכר המנכ״לים הוא המשתנה המסביר המרכזי לעליית ההכנסה של המאיון העליון בארה״ב בתקופה הזאת.

היחס בין שכר העובדים לשכר המנכ"ל

בגרף מספר 8 אפשר לראות את התפתחות שכר המינימום בארה״ב באותן שנים: שכר המינימום שהיה קרוב ל–10 דולרים במונחים ריאליים בסוף שנות ה–60 ירד ל–7.25 דולרים. אם הוא היה מוצמד לשכר הריאלי הממוצע, הוא היה כיום כ–11 דולר, ואם הוא היה מוצמד לפריון של העובד האמריקאי הוא היה צריך להיות כיום 18 דולר לשעה.

השווי הריאלי של שכר המינימום הפדרלי בהשוואה לשוויו לו היה צומח בקצב הפריון ושכר השעה הממוצע, בדולרים*
כחול בהיר – פריון
כחול כהה יותר – שכר שעה ריאלי של העובד הטיפוסי
אדום – שכר מינימום ריאלי
*במונחים דולריים ב- 2014

פערים לא מוסברים

בשבוע שעבר נפגשו שר האוצר האמריקאי לשעבר, לארי סאמרס, והכלכלן קווין מרפי לדיון על הכלכלה האמריקאית. מרפי, מהכלכלנים החשובים בעולם בתחום שוק העבודה, הפליג בתיאור בעיותיה של מערכת החינוך האמריקאית והקנס הכבד שמשלמים עובדים אמריקאים שלא זוכים להשכלה איכותית גבוהה.

אלא שלסמארס היתה תשובה מפתיעה: ״נניח שהיה לי מטה קסמים שבעזרתו הייתי יכול מחר להפוך בן לילה את רוב האמריקאים בוגרי התיכון לבוגרי קולג׳. עשיתי את החישוב לא מזמן והתברר שזה היה פותר רק כ–10% מבעיית האי־שוויון שנפתח בעשורים האחרונים בארה״ב״. איפה נמצאים שאר ה–90%? חלק גדול מהם, טוען סאמרס, נמצאים אצל אותו 1%, המאיון העליון.

למי שלא בקי בפוליטיקה ובכלכלה האמריקאית כדאי להזכיר שסאמרס הוא לא ברני סנדרס. חוץ מהיותו אחד הכלכלנים החשובים בעולם, שקיבל דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד בגיל 28, הוא גם חבר של כבוד באלפיון העליון בארה״ב. ב–30 השנים שלו באקדמיה ובוול סטריט הוא צבר עשרות מיליוני דולרים. הוא לא סוציאליסט וגם לא סוציאל־דמוקרט.

הגרפים האלה על אי־שוויון ושכר בארה״ב מסבירים היטב את חלקו של המאיון העליון בארה״ב ואת היחלשות העובדים בהגדלת האי־שוויון ומבהירים מדוע שיפור מערכת החינוך לא יכול לפתור את רוב הבעיה. אבל מה שאי־אפשר לראות בגרפים הוא את ההסבר לפער האדיר בין ההכנסה של המאיון העליון להכנסה של שאר העשירונים, כמו גם את ההשפעה האדירה שיש לבית שבו נולדת, עשיר או עני, על הכנסתך.

ייתכן שהתשובות לשתי השאלות האלה קשורות: בוגרי קולג׳ במשפחות אמידות מתקדמים כלכלית הרבה יותר רחוק ומהר בגלל הקשרים, החיבורים, המועדונים והרשתות החברתיות שמעניקים להם הוריהם, בתי הספר שאליהם הם הולכים והאוניברסיטאות שאותן הם מסיימים.

בוגרי קולג׳ ממשפחות עניות יוצאים לשוק העבודה בלי החיבורים החברתיים ולעתים קרובות עם חובות של עשרות עד מאות אלפי דולרים שגייסו כדי לשלם את שכר הלימוד. החזקים מתחזקים והחלשים נחלשים.

גם במאיון העליון ובעיקר באלפיון העליון התופעה דומה: בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר בארה״ב עובדים בענפים, בתעשיות ובחברות שנהנות מכלכלת ״המנצח לוקח הכל״. חלקן מהחברות האלה שואבות את רווחיהן האדירים מנטייה טבעית של הטכנולוגיה לייצר מספר בודד של חברות שזוכות בכל הקופה ורוב החברות האלה נהנות מהשפעה פוליטית אדירה שאיפשרה להן לגרוף רנטות אדירות ולייצר חוקים ורגולציות שחוסמים תחרות. אלה הן בדיוק החברות וענפי המשק האמריקאיים שמהם יוצאים התורמים הגדולים למערכת הפוליטית האמריקאית.

בישראל נמנעים מפרסום הנתונים

אי־אפשר לסיים את הניתוח הזה בלי להזכיר את ישראל: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד האוצר ובנק ישראל נמנעים מלפרסם את הנתונים המקבילים על הנתח של המאיון והאלפיון העליון בהכנסה הלאומית. בישראל אין חובת דיווח כללית, ולשלטון אין אינטרס לעשות מאמץ ולחשוף את הנתונים האלה לציבור.

אלא שהנתונים שקיימים במערכת על התפלגות ההכנסות בקרב העצמאים בישראל מרמזים לנו שהמגמה בעשור האחרון דומה מאוד למה שקורה בארה״ב ב–30 השנים האחרונות.

אוכלוסיית העצמאים בישראל מונה כחצי מיליון איש. חלקו של המאיון העליון בקבוצה הזאת גדל מ–13.8% מההכנסות ב–2003 לשיא של 30.6% ב–2007, ערב המשבר העולמי. על רקע המשבר ירד שיעור זה לכ–24% ב–2009, אבל החל ב–2010 חזרה המגמה הקודמת, וההערכה היא שהוא מתקרב שוב לרמה של כ–30%.

בישראל, כמו בארה״ב עד לפני כמה שנים, מעדיפים רוב הפוליטיקאים להציג את שיפור מערכת החינוך כפתרון המרכזי אם לא היחיד לפערי השכר האדירים, לאי־שוויון ולעוני. בישראל, כמו בארה״ב, לא רוצים לדון בשאלה אם חלק גדל והולך מהעושר מתנקז בידי קבוצות האינטרס במגזר הפרטי והציבורי: במונופולים, בנדל״ן, בפיננסים, בביטחון ובענפים ומקצועות שנהנים מקרבה לשלטון, מכוח פוליטי ומהגנה ממשלתית מתחרות.

מסך העשן הביטחוני והפיצול העמוק בין הימין והשמאל בישראל בסוגיות של שטחים, עדות, זהות ודת משמר את הסטטוס־קוו. אבל האי־שוויון והתחושה שהמשחק מכור יכריעו גם את המבנה הפוליטי המסורתי הישראלי, ובוקר אחד תתעורר המערכת הפוליטית למציאות חדשה.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם