תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שבעה דברים שלא ידעתם על המהפכה של ברני סנדרס

יהודי שהגדיר עצמו במשך רוב חייו כסוציאליסט - הוא אחד משלושת המועמדים המובילים בבחירות בארה"ב ■ גם אם סנדרס ייכשל, הרעיונות, הסנטימנט והכאב שהוא מציג צוברים תאוצה ומעוררים השראה בכל העולם

186תגובות

אתם מרגישים את הצריבה?

באנגלית זה נשמע טוב יותר: Do you feel the bern הוא משחק המלים והסיסמה הקצרה והקליטה של אוהדי ברני סנדרס, אחד המועמדים להובלת המפלגה הדמוקרטית. כל מי שמשתתף באחד מהכנסים הענקיים של הסנאטור מוורמונט מדווח על התחושה הזאת, התרגשות אדירה שבן ה-75 הצליח להכניס למערכת הבחירות האמריקאית ובבוחרים הדמוקרטים, התרגשות שכמוה לא היה זמן רב, אם בכלל.

ברני סנדרס מצטלם עם תומכיו במהלך הקמפיין לנשיאות ארה"ב
אי־פי

ביום שלישי בערב התחילה גם הילרי קלינטון להרגיש את הצריבה הזאת, כשסקרים חדשים על הפריימריס המתקרבים באיווה דיווחו שסנדרס מזנק בפראות ועובר אותה באחוזי התמיכה. סקרים דומים כבר מראים יתרון בולט שלו בניו המפשייר. החל מסוף השבוע הזה, סנדרס - יהודי שהגדיר עצמו במשך רוב חייו כסוציאליסט - הוא אחד משלושת המועמדים המובילים בקרב על הובלת המעצמה החשובה בעולם. גם אם סנדרס ייכשל בהתמודדות מול קלינטון או מול הרפובליקאים, הרעיונות, הסנטימנט והכאב שהוא מציג צוברים תאוצה ומעוררים השראה בכל העולם. המהפכה של ברני יצאה לדרך.

1. הוא שובר את כללי המשחק בפוליטיקה בארה״ב ובהמשך במקומות רבים אחרים. 20 שנה חלפו מאז שהאינטרנט החל לחדור בצורה משמעותית לעולם המערבי, עשור חלף מאז שהוא החל לשנות דרמטית את התקשורת, העיתונות, האקדמיה ועולם העסקים. אבל ייתכן שרק השבוע התחלנו לראות בראשונה את הכוח האמיתי שלו ואת ההבטחה מתממשת במקום הקריטי ביותר: הזירה הפוליטית.

תנועת move.on הליברלית, שהוקמה לפני 18 שנה ורתמה את האינטרנט כדי להניע מהלכים פוליטיים, זכתה לתשומת לב גדולה כבר בבחירות 2008 ו-2012, כשסייעה לקמפיין של ברק אובמה. אבל המשחק בוושינגטון לא השתנה באמת בזכות המעורבות של move.on: אובמה גייס סכומי עתק ממיליארדרים, מקרנות גידור, מחברות ענק ומקבוצות אינטרס. קיבלנו נשיא שחור וליברל - אבל רוב המערכת נותרה רקובה כשהיתה.

אובמה, שהבטיח לשנות את השיטה שמנהלת את וושינגטון, התגלה במהירות כחלק ממנה כשמינה לרוב התפקידים הכלכליים את המקורבים והיורשים של אותם פוליטיקאים ופקידים שעיצבו בימי קלינטון ובוש את הרגולציה ששירתה את הבנקאים והאלפיון העליון בארה"ב.

אובמה, שהבטיח לפני שנבחר לערוך רפורמה יסודית במערכת הבריאות - להפוך אותה לממלכתית, יעילה והוגנת, נכנע לכל קבוצות האינטרס במערכת: מחברות הביטוח והציוד הרפואי ועד חברות התרופות ואיגודי הרופאים, ונתן ללוביסטים ולמומחים שלהן לכתוב את חוק הבריאות החדש.

ביום שלישי בערב הודיעה move.on שהיא תומכת בסנדרס לנשיאות בעקבות משאל שערכה בקרב 340 אלף חברים, ש-78.6% מתוכם תמכו בסנדרס ורק 14.6% בקלינטון. אבל הפעם לא תוכל התנועה הפרוגרסיבית הצעירה והדיגיטלית לקחת קרדיט על המהלך האדיר, כי תנועת הגראס רוט שבנה סנדרס בחודשים האחרונים, הרבה לפני ש-move.on הצטרפה, חסרת תקדים בעוצמתה, בהיקפה ובפיזור הרחב שלה. זאת הפעם הראשונה שהכוח האמיתי של התנועה בא מלמטה - לא ממיליארדרים ואפילו לא מאיגודי עובדים של מונופולים או המגזר הציבורי.

סנדרס גייס בחודשים האחרונים יותר מ-70 מיליון דולר משני מיליון תורמים. הכל מתאפשר הודות לאינטרנט. התרומה הממוצעת של אוהד סנדרס היא 27 דולר. היקף התרומות שהוא קיבל מתורמים גדולים כשיעור מסך התרומות הוא אפסי. אצל קלינטון חלק עצום מהכסף מגיע ממיליארדרים, מחברות ענק ומאיגודי עובדים. אצל סנדרס, בניגוד לקלינטון, מהפכת צמצום האי־שוויון כבר התחילה בהרכב התורמים שלו.

עד לפני כמה שבועות אפשר היה לקבוע כמעט בוודאות שהבחירות לנשיאות בארה״ב נשלטות על ידי הכסף הגדול וקבוצות האינטרס. פלוטוקרטיה. רפובליקת האדלסונים, האחים קוך, חברות הנפט, הבנקאים, איגודי הענק, חברות התרופות, מונופולי האינטרנט. או כמו שאמר המיליארדר האמריקאי, מנהל ההשקעות ביל גרוס: רפובליקה של ה-1%. הוא לא דייק: צריך לומר של ה-0.1%. האלפיון.

ואז, בדיוק כאשר הכינוי ״פלוטוקרטיה״ החל ליהפך לפוליטיקלי קורקט בשדרות רחבות יותר ויותר של הציבור, הגיע הברני והכניס ספק, העלה סימני שאלה מעל התחושה הכללית שאין פתרון למחלה של הדמוקרטיות הקפיטליסטיות - שבמקום לייצר תחרות ושוויון הזדמנויות, היא מייצרת מערכות שמשרתות את קבוצות האינטרס, העשירים, החזקים והמחוברים.

2. מי זה ברני סנדרס? חשבו על בנימין נתניהו, יאיר לפיד, יצחק הרצוג, ציפי לבני, דונלד טראמפ. בעצם חשבו כמעט על כל פוליטיקאי שאתם מכירים - ועכשיו חשבו ההפך. 180 מעלות. קיבלתם ברני סנדרס. ככה זה נראה.

הילרי קלינטון
אי־פי

חשבתם על נתניהו, שנבנה מהאיומים הביטחוניים, שחוגג וקורן מאירן ומדאעש ומרטיט ומלהיב את הרפובליקאים הכי מיליטריסטים בקונגרס עם טרור, טרור, טרור ועוד טרור? עכשיו תחשבו ההפך על סנדרס, המועמד היחיד שמסרב בשיטתיות לרכוב בחודשים האחרונים על אירועי הטרור, על הגזענות הגואה, על הניסיון של פוליטיקאים מימין ומשמאל להציג את עצמם כחזקים ונחושים, כאלה שלא יהססו לשפוך עוד טריליוני דולרים על מלחמות מיותרות. בניגוד לכל הפוליטיקאים, סנדרס לא מרגיש צורך לדבר ללא הפסקה על ״אמריקה חזקה״ כדי לשדר מיליטריזם, פטריוטיות וכוח. האמריקה שהוא מציג היא חלשה ומאוימת לא בגלל טרור, אירן או אסלאם, אלא בגלל האי־שוויון שמפורר את הלגיטימיות של השיטה הכלכלית והחברתית שלה ומוליד תופעות גזעניות כמו דונלד טראמפ. זאת כמובן לא אסטרטגיה פוליטית חדשה אצל סנדרס, אלא המשך של קו עקבי: הוא אחד הפוליטיקאים היחידים בארה"ב שהרבה לפני שהתנגד למעורבות האמריקאית בעירק קרא לצמצם את המיליטריזם ושפיכת הכספים האמריקאית במלחמות אמיתיות ודמיוניות.

3. חשבתם על יאיר לפיד, פוליטיקאי שרוכב כל שנה או שנתיים על סיסמה חדשה, על סנטימנט חדש? רגע אחד הוא מציל מעמד הביניים, בשני הוא ״מדינאי״; היום הוא נלחם בדתיים ורגע אחרי הוא מניח תפילין; פעם אחת הוא המתון, לפתע הוא הפטריוט, אחרי זה הוא ביטחוניסט; רגע אחד הוא עם איפה הכסף ואחרי זה הוא עם הטיקט המדיני. חשבתם על לפיד - פרזנטור, קריין, של בנק, של ערוץ מסחרי - האיש הכי טלגני ופוטוגני שידעה הפוליטיקה בישראל. האיש שעיתון שלם שהיה פעם מונופול נעמד לימינו. חשבתם על הפוליטיקה החדשה של לפיד? עכשיו חשבו ההפך. סנדרס הוא הפוליטיקאי הכי פחות טלגני שאפשר לחשוב עליו. הוא מתלבש ברישול, שיערו פרוע והטקסטים שלו פשוטים, ברורים וישרים. הוא נמנע בעקביות ובשיטתיות מלהיגרר לרכילויות, לשטויות ולספינים של ערוצי הטלוויזיה ומתעקש לעסוק רק בסוגיות הכלכליות המרכזיות. סנדרס הוא אחד הפוליטיקאים העקביים ביותר שידעה ארה״ב ב-40 השנים האחרונות. הוא הכריז שהוא סוציאליסט כאשר הקפיטליזם האמריקאי היה בשיאו, הוא התנגד לכל המלחמות, הוא מתעקש שצריך לקחת כסף מהגנרלים חובבי צעצועי מלחמה ולהעביר אותו לעניים ולחינוך.

יאיר לפיד בישיבת סיעת יש עתיד
מיכל פתאל

טלוויזיה? עיתונות? רוב רשתות הטלוויזיה התעלמו מסנדרס עד השבוע האחרון. את רוב זמן המסך קיבל הבדרן הגזען מהנדל״ן. את זמן המסך שנשאר חילקו לחביבי הממסד והכסף: הגברת קלינטון שמוכרת סיפורים על מאבק בבנקים אבל לוקחת 400 אלף דולר לשעה על הרצאה בפני לקוחות גולדמן-סאקס - כסף קטן לעומת מה שבעלה לוקח מחברות ענק ומדיקטטורים של מדינות עולם שלישי.

התנועה של סנדרס התפשטה בחודשים האחרונים כאש בשדה קוצים בלי הטלוויזיה, בלי העיתונות. אפילו "ניו יורק טיימס" האליטיסטי, הליברלי, נתפס בקלקלתו: עד לאחרונה הוא התעלם מסנדרס, וכאשר הכריז על כניסה למרוץ הוא קבר את הידיעה בעמוד 8 למטה. מבקרת הפנים של "ניו יורק טיימס" נאלצה להודות שהעיתון דיווח על סנדרס בזלזול ובביטול. הקלינטונים סופגים הרבה ביקורת מהטיימס, אבל מקבלים בעיקר כבוד השמור לאנשי הכסף, הכוח והממסד.

4. חשבתם על לבני? על הרצוג? הראשונה מחליפה דעות, שותפים ותזות כל שנה או שנתיים, והשני נטוע עמוק באליטה הכלכלית של ישראל. עכשיו חשבו ההפך. סנדרס, שנולד למשפחת מהגרים ענייה, עקבי בדעותיו עשרות שנים. השווי הנכסי הנקי שלו, אחרי 25 שנה בפוליטיקה הארצית, מוערך ב-700 אלף דולר. הוא לא יכול היה לקנות דירת שלושה חדרים בתל אביב.

יצחק הרצוג וציפי לבני
עופר וקנין

בניגוד לפוליטיקאים ״השמאלנים״ בישראל, שרובם מעורבבים מזה שנים בעסקות הון־שלטון ונותנים תמיכה לקבוצות אינטרס במגזר הציבורי, שמו של סנדרס מעולם לא נקשר לשחיתויות - לא עם כסף פרטי ולא עם ועדי עובדים. יש להניח שבימים הקרובים, לאחר שבמערכת הפוליטית נפל האסימון שסנדרס הוא איום מרכזי, ייצאו לדרך כלבי הציד של האוליגרכיה והממסד וירימו כל אבן כדי למצוא עליו חומרים שליליים.

5. סנדרס קורא לעצמו סוציאליסט, וזה סימן ההיכר שלו כבר עשרות שנים. עד לפני כמה שנים זה נחשב לסוג של בדיחה, מעין מוצג ארכיאולוגי משנות ה–50. אבל האמת היא שהוא כלל אינו סוציאליסט, אלא סוציאל־דמוקרט. במצע הבחירות שלו קשה לזהות משהו סוציאליסטי באמת. כמעט כל התוכניות שהוא מציע להנהיג בארה״ב קיימות ברוב מדינות אירופה. הוא מציע לימודי חינם בקולג׳ - שקיימים ברוב אירופה ומסובסדים גם בישראל; הוא מציע מערכת בריאות ממלכתית, כפי שמקובל ברוב העולם למעט ארה״ב שמתעקשת להחזיק את מערכת הבריאות היקרה, המושחתת והאי־שוויונית ביותר בעולם המפותח, אף שהיא המדינה העשירה בעולם.

ובכלל, חלק מהרעיונות שמעלה סנדרס, כמו שבירת הריכוזיות, פירוק הבנקים הענקיים, בניית רשתות חברתיות חזקות וצמצום האי־שוויון, דומים להפליא לאלה שהשמיעו הכלכלנים הליברלים הקלאסיים בארה״ב וברוב העולם לפני שהכסף הגדול והאינטרסים התחילו להשחית, לעוות ולבלבל את הציבור שמדיניות בעד עסקים גדולים היא מדיניות בעד קפיטליזם.

רק בשבועות האחרונים החל סנדרס לקרוא לעצמו מה שהוא באמת: סוציאל-דמוקרט. כיום יש בעולם רק כמה מדינות סוציאל־דמוקרטיות מובהקות, ובראשן שוודיה ודנמרק ובמידה פחותה גרמניה ובריטניה. ולא רק שהן מדינות קפיטליסטיות שמבוססות על רכוש פרטי, שווקים פתוחים ותחרותיים ויש בהן מיליונרים, מולטי־מיליונרים ומיליארדרים - אלא שבעניינים מסוימים הן יותר חופשיות, תחרותיות ו״קפיטליסטיות״ מארה"ב.

ההבדל העיקרי ביניהן לבין מדיניות קפיטליסטיות אחרות היא שיש להן מערכת רווחה משוכללת, ממשלה שמשרתת יותר את הציבור ולא את עצמה ומקורביה וועדי עובדים חזקים, מכלילים ואחראים שלא בוזזים את משלמי המסים והצרכנים מאחורי מסך עשן של ״חברתיות״. ואת כל זה הן יכולות לממן, בינתיים, בלי לפשוט רגל מפני שיש להן כלכלות קפיטליסטיות ותחרותיות.

ברני סנדרס
רויטרס

ובכלל, הרעיון שקפיטליזם הוא ג'ונגל נטול חוקים שמבוסס על ריכוזיות במגזר העסקי, חברות ענק שקונות פוליטיקאים, מונופולים, אי־שוויון גבוה והתעלמות ממנו רחוק מאוד מהליברליזם הקלאסי של רוב הכלכלנים, הפילוסופים והמדינאים שהאמינו בשווקים תחרותיים וביוזמה פרטית.

6. אף שרוב האמריקאים, בעיקר מהימין, לא יודעים להבדיל בין סוציאליזם - תכנון וניהול מרכזי ובעלות על אמצעי הייצור בכלכלה - לבין סוציאל־דמוקרטיה, שהיא אחת הווריאציות של כלכלה חופשית ותחרותית, באופן מדהים הסטיגמה הסוציאליסטית נהפכת לפחות ופחות רלוונטית.

מתברר שהדור הצעיר בארה״ב כלל לא מתרגש מהמלה "סוציאליזם". ליותר ויותר אנשים היא נשמעת בסדר גמור.

הסיבה כמובן היא לא האטרקטיביות של הסוציאליזם או של קומוניזם - שיטות כלכליות וחברתיות שנכשלו בתחרות עם הקפיטליזם. הסיבה היא הפערים הגדלים בתוך החברה האמריקאית ותחושתם של יותר ויותר צעירים שהקפיטליזם האמריקאי הוא משחק מכור לעשירים, לחזקים ולמחוברים. הקפיטליסטים הם אויבי הקפיטליזם והם אלה שמכרסמים בו בעשורים האחרונים.

7. העיתונאי הליברלי דיוויד סירוטה, שעבד בעבר אצל סנדרס, פירסם השבוע מאמר ביקורתי על הסנאטור והצביע בו על שורה של סתירות במדיניות שלו. הדוגמה הבולטת ביותר היא הקריאה לקיצוץ תקציבי הפנטגון ובמקביל תמיכה במפעלים ביטחוניים בוורמונט - מדינת ה״בייס״ שלו. אלה לא הבעיות היחידות במצע הכלכלי של סנדרס: הוא אמנם מדבר בצורה ברורה על הצורך להנהיג מדיניות הגבלים עסקיים, אבל לא מעריך ולא מבליט את הכוח של תחרות ומסחר חופשי ופתוח כמנוע העיקרי לקדמה ולשגשוג.

אבל גם מי שלא מסכים עם חלק מהדעות הכלכליות של סנדרס, גם מאמינים אדוקים בכלכלה חופשית, בשווקים תחרותיים, בממשלה יעילה ואפקטיבית, צריך לתמוך בתופעת סנדרס או לפחות לקבל ממנה השראה. משום שיותר מגודל הממשלה, הנטייה שמאלה או ימינה, הסוציאל-דמוקרטיות או הקפיטליזם, הבשורה החשובה של סנדרס היא שהוא מציע שלטון שעובד עבור הציבור ולא עבור עצמו, שלטון שעובד עבור ציבור רחב ומפוזר ולא עבור המיליארדרים, חברות הענק והמונופולים.

כמו יהודי אחר שנתן השראה לפני 100 שנה למיליוני אמריקאים, השופט לואיס ברנדייס שנלחם בברונים השודדים, כך גם כוחו של סנדרס נובע מכך שהפוליטיקה, המנהיגות, החיים הציבוריים הארוכים לא הצליחו עד היום להשחית אותו.

סנדרס הוא פוליטיקאי מזן שחשבנו שנכחד, זן שתמיד היה במיעוט בעמדות הכוח וההשפעה. נראה שזה לא מקרי לחלוטין שהוא יהודי: כמו שרבים מהיהודים לקחו את ההיסטוריה והתרבות של המהגרים והנרדפים והגיעו אתה בנחישות לצמרת עולם הפיננסים האמריקאי, לאותו מעמד של טייקונים שודדים שקונים את השלטון ומארגנים את כללי המשחק לטובתם - כך סנדרס מבקש להיות המועמד הראשון לנשיאות שכל זהותו ותכליתו הן להגן על החלש, על הגר, על המיעוט, על הנרדף - ערכי יהדות שלעתים קרובות מודרים ונשכחים.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם