מונופול הגז והטבלאות המפחידות שאנחנו 
לא רוצים להביט בהן - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מונופול הגז והטבלאות המפחידות שאנחנו 
לא רוצים להביט בהן

כיצד הפך כחלון מהאיש שמוזיל את חשבון הסלולר ב-80%, לחבר של של המיליארדר ממונופול הגז, קובי מימון, וגם - מדוע המונופול החדש של נתניהו מסוכן כל כך?

147תגובות
אמיל סלמן

משה כחלון כועס ומאוכזב.

לאחר שלוש שנות ירח דבש עם הציבור ועם העיתונות, בשבועות האחרונים סופג שר האוצר ביקורת בחלק מהעיתונות, והרבה יותר ברשתות החברתיות ובתגובות באתרי האינטרנט — שם לעתים קשה יותר לממסד לסנן, לערוך ולשלוט במידע. זה לא האיש שצימצם את חשבון הסלולר ב–80%, אלא החבר של המיליארדר ממונופול הגז, קובי מימון.

קובי מימון
מוטי קמחי

כחלון התלונן בשבועות האחרונים כי כל פעולה שלו — הורדת מסים, הגדלת תקציבים חברתיים, פתרון פלונטרים ביורוקרטיים — נתקלת בציניות ובתגובות שליליות. "מאז הסיפור שלי עם קובי מימון — שום דבר שאני עושה לא טוב ׳להם׳״, הוא טוען. באותה נשימה הוא מוסיף שהוא לא מתרגש ולא מתעניין יותר בתקשורת — אמירה שנשמעת הרבה מהבוס שלו, בנימין נתניהו, שתמיד תיעב את העיתונות המקומית. אבל במקרה של כחלון היא מעניינת יותר, מכיוון שללא התקשורת הוא לא היה מגיע למשרד האוצר.

שש הטבלאות משמאל לא פורסמו השבוע בעיתונות הישראלית. ייתכן שהן יוכלו להסביר לכחלון את האכזבה שחשים רבים ממנו. ייתכן שהן יוכלו להסביר מדוע יש כאלה שלא מאוכזבים ממנו, אלא דווקא אדישים כלפי מה שהוא עושה או לא עושה.

הטבלאות האלה כלולות בדו״ח התחרותיות שפירסם השבוע הפורום הכלכלי העולמי. הן מבוססות על מאות סקרים וניתוחים שכלכלני הפורום וכלכלנים של ארגונים ציבוריים אחרים עורכים בכל מדינות העולם.

ממשלה בזבזנית

העיתונות הישראלית מפרסמת מדי שנה את הדירוג הכולל של ישראל במדד העולמי, מציינת אם עלינו או ירדנו ומדגישה את ההישגים המרשימים של ישראל בתחום החדשנות, הטכנולוגיה והיזמות. בתחומים האלה אכן יש במה להתגאות.

סקר נוסף, שפורסם השבוע על ידי חברת המחקר האמריקאית PitchBook Data, חשף זווית מעודדת על מדינת הסטארט־אפ הקטנה שבתוך מדינת ישראל: אוניברסיטת תל אביב ממוקמת במקום התשיעי בין כל האוניברסיטאות בעולם מבחינת מספר הסטארט־אפים שהקימו בחמש השנים האחרונות סטודנטים שלמדו בה.

מדינת הסטארט־אפ אחראית לפחות מ–10% משוק העבודה בישראל, והנתח שלה קפוא ברמה זאת כבר עשור. רוב העובדים, הצרכנים, החוסכים, הלקוחות, המבוטחים, הנהגים, ההורים, החולים והקשישים חיים במדינה אחרת. לא בסטארט־אפ ניישן. בישראל 2015.

והנה מה שחושבים מנהלים ואנשי עסקים ישראלים על ישראל 2015, שאינה מדינת הסטארט־אפ, על פי הניתוח של הפורום הכלכלי העולמי: שהפוליטיקאים שלנו מושחתים, שצריך לשלם שוחד, שההחלטות מתקבלות בצורה לא עניינית למען מקורבים וחברים, שיש בזבוז אדיר במגזר הציבורי, שהמגזר העסקי נשלט בידי קומץ חברות ענק ושאין תחרות של ממש ברוב ענפי המשק.

תאודור רוזוולט
Pach Brothers

חלק מהמדד של הפורום מבוסס על סקרים, על תפישות של הציבור. קשה למדוד שחיתות ובזבוז במגזר העסקי והציבורי. אפשר למדוד תוצאות: יוקר מחיה, אי־שוויון, ריכוזיות, עוני ואת התחושות של אנשי העסקים ומשלמי המסים.

כחלון לא אשם, כמובן, בתמונה המבהילה הנשקפת משש הטבלאות האלה — אנשי עסקים ישראלים מדווחים על שחיתות, ריכוזיות, היעדר תחרות ואנשי ציבור שמשרתים בעיקר את עצמם ולא את משלמי המסים כבר שנים ארוכות. אבל כחלון צריך לדעת טוב יותר. והוא יודע.

הוא הגיע למשרד האוצר רק מפני שעשה מהלך אחד גדול, שבו נאבק באחת הקבוצות החזקות והאלימות ביותר שצמחה בישראל בשנים האחרונות: חברות הסלולר והפירמידות ששלטו בהן. הוא הגיע למשרד האוצר לאחר שעזב את הליכוד כי מכר סיפור אחד: אני עובד רק עבורכם, כדי להילחם בכל התופעות שמופיעות בטבלאות — ריכוזיות, שחיתות, העדפת מקורבים, בזבוז כספי ציבור ותחושת חוסר אונים וייאוש בקרב חלקים גדלים והולכים של הצעירים.

במהלך הקמפיין של כחלון, כשיריביו הפוליטיים התחילו להדליף לעיתונות טענות שהוא קשור לטייקוני הגז, שיחרר מטה הבחירות שלו סרטון קצר שצולם לכאורה בחוג בית שבו נשאל כחלון על קשריו עם הטייקונים. אף שהסרטון היה מבוים, כחלון נראה נרגש וכועס כשהוא מטיח בשואלים שהוא ״מעולם לא שתה אספרסו עם טייקון״. השבוע, כשבית המשפט הסיר באופן חלקי את צו איסום הפרסום על התמלילים ממשפט הגירושים של מימון מאשתו כרמלה וילנסקי, התברר שכחלון לא שתה אתו אספרסו, אלא בילה אתו ועם רעייתו שמונה ימים בטוסקנה. קשה לחשוב על דרגת אינטימיות גדולה בהרבה מזאת.

קשה להבין מה בדיוק פשר הידידות בין כחלון למימון. הם לא הכירו בתנועת הנוער, לא מכרו יחד אזעקות למכוניות ואפילו לא היה ביניהם קשר עסקי או פוליטי. כחלון העיד שהוא הכיר את מימון לפני 15 שנה. כחלון היה אז פוליטיקאי לא ידוע, אך מימון כבר היה אחד האנשים העשירים בישראל.

גם אם הידידות ביניהם לא נשאה אופי של קשרי תן וקח, הון־שלטון או שלח לחמך ועשה לביתך, הרי שערב בחירות 2015 כחלון ידע היטב שמונופול הגז הוא אחת הסוגיות הכלכליות החשובות המונחות על שולחנו של שר האוצר. לא רק שהוא ידע — כחלון הוא הפוליטיקאי הראשון בישראל שבחר, במודע, בתכנון, בנחישות, במיקוד, לבסס חלק עצום מקמפיין הבחירות שלו על המלחמה במונופולים. מיד לאחר הבחירות התהפך כחלון על בוחריו. במקום להודיע על ניתוק קשריו עם מימון הוא בחר לנתק עצמו משוק האנרגיה ולאחר מכן דאג שחברי מפלגתו יצביעו בעד מתווה הגז.

כחלון ואנשיו מסבירים שמי שבחר בו לא עשה זאת בגלל מונופול הגז. הם צודקים: מעטים הבוחרים שמתעניינים דווקא במונופול הגז. הציבור שעדיין לא התייאש מחפש פוליטיקאים, פקידים, רגולטורים ומנהיגים שהוא יכול להאמין להם, שהוא משוכנע שאין להם שיקולים זרים בפעולתם ושהם יפעלו בנחישות בכל תחום.

ההתמקדות הציבורית בחיבור של כחלון ומימון או בחופשה המשותפת שלהם בטוסקנה לא משקפת צרות עין או היטפלות לזוטות. רחוק מכך. היכולת של הבוחרים, משלמי המסים והצרכנים לפקח על נבחרי הציבור והרגולטורים שלהם נמוכה מאוד בגלל המורכבות האדירה ברוב התחומים. לכן אנשים נשענים לעתים קרובות על מבחנים פשוטים וברורים, כמו אורח חייו והתנהלותו האישית של הפוליטיקאי או הפקיד. החיבור עם מימון והחלטתו להעיד עבור המיליארדר במשפט גירושים, שבו טוען האחרון שאימפריית החברות שהוא מנהל מזה 20 שנה אינה בשליטתו, פתחו בפני הישראלים צוהר חדש לכחלון — והם מתקשים להתלהב ממה שהם רואים.

אבל אחרי שאמרנו את כל זה, אי אפשר להתעלם מהעניין עצמו: מהמונופול המפחיד שראש הממשלה מקדם בחצי השנה האחרונה את הקמתו נגד כל הרטוריקה, ולעתים גם המעשים שלו, בעשור האחרון — שבו הוא הרבה לדבר ולפעול נגד ריכוזיות ובעד תחרות במגזר העסקי בישראל.

ישראל, כפי שמספרות הטבלאות של הפורום הכלכלי העולמי, מלאה במונופולים, בקרטלים ובענפי משק שבהם יש מספר מצומצם של שחקנים עם כוח שוק גדול. אבל מונופול בתחום הגז הטבעי הרבה יותר גרוע מכולם. למעשה, רק הדואופול הבנקאי בישראל גרוע יותר, ואותו מנסה הממשלה לקצץ בהדרגה כבר עשור.

לפני שנה וחצי, בעת ראיון עם ראש הממשלה על קפיטליזם המקורבים בישראל, הזכרתי לו את טדי רוזוולט, הנשיא הראשון בארה"ב שהרים את דגל המלחמה במונופולים. היו פוליטיקאים רבים כאלה לפניו וגם אחריו, בתקופה של כ–50 שנה שבה נלחמה ארה"ב בברונים השודדים שהשתלטו עליה בסוף המאה ה–19. אבל רוזוולט נהפך לסמל.

נתניהו השיב לי מיד שהוא נמנה עם מעריציו של רוזוולט, שהגיע לנשיאות כמעט במקרה לאחר שהנשיא ויליאם מקינלי — שהוא שימש סגנו — נרצח. הטייקונים האמריקאים מצאו עצמם לא ערוכים, עם רוזוולט כנשיא. אחריו הגיע וודרו ווילסון, עם יועצו לואיס ברנדייס, שהמשיכו במאבק.

באותה הזדמנות הסביר נתניהו ש״לטדי היה יותר קל״. הוא לא הסביר מדוע לטדי היה קל, אבל רמז שלטייקונים בישראל יש כוח פוליטי עצום, בין השאר בגלל החיבור שלהם, כדברי נתניהו, עם העיתונות. הוא התכוון כמובן ליריבו נוני מוזס, מו״ל "ידיעות אחרונות", שכלי התקשורת שבשליטתו תמכו לאורך שנים ברבים מהמונופולים וקבוצות הכוח הגדולות במשק.

והנה, דווקא לאחר הניצחון הגדול בבחירות האחרונות, כשנתניהו הכניע במידה רבה את מוזס, עיתונו ואתר האינטרנט שלו; דווקא כשהוא בעמדת כוח חסרת תקדים עבורו, טובה בהרבה מזאת שהיתה לטדי רווזולט, לוודרו ווילסון ואולי גם לפרנקלין רוזוולט — נתניהו פועל להקמת מונופול פרטי חדש, הגדול ביותר שקם בישראל מאז הפרטת בנק הפועלים ב–1997.

הנה תזכורת לנתניהו, לרגולטורים, לפוליטיקאים וגם לעיתונאים שהלכו שבי אחרי הנרטיב והרעיון שעדיף לאשר את הקמתו של מונופול גז כי ״החלופות גרועות יותר״, אסור לעכב את שוק הגז וצריך ״לתת לאנשי עסקים להרוויח״ לעובדות שרווזולט וברנדייס ידעו אז ושרוב הכלכלנים בעולם מסכימים עליהן כיום:

1. מונופול בתחום האנרגיה הרסני ומסוכן כפליים מכל מונופול אחר, מפני שהוא מאפשר לבעלי השליטה בו להגיע לעמדות כוח בכל ענפי המשק הקשורים בו. במקרה הישראלי, כמעט אין קבוצה גדולה במשק שלא זקוקה לאספקת גז טבעי. כך ייהפך המונופול למרכז כוח אדיר במשק, שאליו יחברו מונופולים אחרים.

2. מונופול הגז מזכיר במידה רבה את האימפריות שבנו ג׳ון רוקפלר וג׳יי.פי מורגן בסוף המאה ה–19 ובתחילת המאה ה–20. כוחם האדיר נבע מכך שהם מינפו את השליטה שלהם במימון ואת השליטה בכלי התחבורה הכי חשוב שהיה אז בארה״ב — הרכבות — כדי להשתלט על תחומי פעילות רבים אחרים, לחסל מתחרים ולקדם מקורבים.

3. מונופולים ששולטים בתשתיות אסטרטגיות כמו אנרגיה או פיננסים נהפכים לגדולים ולחזקים מכדי ליפול, מכדי שאפשר יהיה לפקח עליהם, להסדיר את פעילותם או לתבוע אותם. זה המצב המפחיד שאליו הידרדרה ישראל בשנים שלפני המחאה החברתית, זה המצב שבו נמצאת כיום מערכת הבנקאות האמריקאית. המערכת הפוליטית והרגולטורית לא מסוגלת להתמודד אתה.

4. קל להקים או להפריט מונופול, כמעט בלתי אפשרי להיפטר ממנו. לישראל יש ניסיון גרוע במיוחד בתחום הזה. מזה 20 או 30 שנה מנסות ממשלות ישראל להתמודד עם המונופול של חברת החשמל בהצלחה מועטה מאוד. שורה של ועדות ורפורמות נקברו על ידי המנגנון הפוליטי החזק של החברה.

5. מונופול בתחום האנרגיה יצבור במהירות עצומה כוח בכל זירה בישראל: בתעשייה, בפיננסים, באנרגיה, בממשלה, ברגולציה, בעיתונות. לא יעבור זמן רב עד שנמצא אלופים במיל', רגולטורים, פוליטיקאים, עיתונאים ומפכ״לים בדימוס משמשים מנהלים, יועצים ודירקטורים במונופול, בחברות הבנות, בחברות האחיות ובחברות הקשורות שלו. תוך שנים ספורות הוא יתווה רשת קשרים כה עבותה ורחבה, עד שהוא ייהפך לחסין מכל ביקורת ציבורית. גרוע מזה: כדרכם של מוקדי כוח אדירים, הוא עשוי גם להשתלט על השיח הציבורי כפי שעשו הטייקונים עד המחאה החברתית. אקדמאים, ״מומחים״ ועיתונאים יסבירו לציבור שמדובר במונופול טוב.

6. מתווה הגז שנתניהו מנסה להעביר בכוח, נגד כל כללי המינהל התקין, לא מקדם במאום את משק האנרגיה בישראל. קידוח תמר פועל בהצלחה יותר משנתיים, הרווחים ליזמים שלו עצומים בכל קנה מידה בינלאומי והמתווה לא ״מוציא גז מהאדמה״, אלא רק מקדם את האינטרסים של חברות הגז.

7. גם הימין וגם השמאל בארה"ב, אפילו במפלגה הרפובליקנית החביבה כל כך על נתניהו, מכים כיום על חטא על ריכוזי הכוח והכסף האדירים שנצברו ב–30 השנים האחרונות, על היחלשות מדיניות ההגבלים העסקיים ועל הכמות הגדלה של מונופולים וקרטלים בענפי משק רבים — כמו בריאות, בנקאות, תקשורת ועכשיו גם טכנולוגיה, אינטרנט ותוכנה. העולם מתעורר לסכנות הפוליטיות והכלכליות האדירות שיוצרים מונופולים פרטיים — ודווקא עכשיו בוחר נתניהו, שמבין היטב מהן הסכנות של מונופולים פרטיים, להסיג אותנו לאחור.

בתחכומו מיהר נתניהו למחוא כפיים כשהמתווה אושר בכנסת, כדי להטעות את הציבור שהניצחון מונח לו בכיס ולהקל על אריה דרעי ועל אחרוני המתנגדים למתווה להתקפל בשקט מבלי למשוך תשומת לב ציבורית. אבל הוא יודע שהאישור הזה סמלי בלבד. ללא אישורו של הממונה על ההגבלים העסקיים, האישור בכנסת חסר חשיבות. גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יודע את זה, גם שר האוצר ואנשי אגף התקציבים יודעים את זה. לא מאוחר להתעשת.

״הניצחון״ שהם מתקרבים אליו יתברר בעתיד כאחד מניצחונות פירוס הגדולים ביותר של הרגולציה והמדיניות הכלכלית בישראל. הילדים של כולנו ישלמו את המחיר. רק הילדים של מקורבי המונופול ייהנו. זאת קבוצה קטנה מכדי להקריב את עתידנו עבורה.

בנימין נתניהו
אי־פי
הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם