האם יוחנן לוקר ומשה כחלון ייצאו למאבק בראש הממשלה למען אזרחי ישראל? - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם יוחנן לוקר ומשה כחלון ייצאו למאבק בראש הממשלה למען אזרחי ישראל?

דו"ח לוקר הוא קצה הקרחון, ומלמד אותנו שמערכת הביטחון - שעולה למשלם המסים כ–70 מיליארד שקל בשנה - לא חורגת מכלל שלושת השלבים הידוע של כל ארגון גדול

49תגובות

נתחיל בחדשות הטובות: את רוב מה שנכתב בדו"ח לוקר על תנאי הפנסיה במערכת הביטחון, בזבוז הכספים, חוסר השקיפות, המפקדות המנופחות, הטיוחים והמריחות של הצבא וההתנהלות האדנותית והאלימה של המדינה שצמחה בתוך מדינת ישראל אפשר היה לפרסם בדו"ח דומה כבר לפני חמש, עשר ו-15 שנה.

דו"ח לוקר הוא קצה הקרחון, ומלמד אותנו שמערכת הביטחון - שעולה למשלם המסים כ–70 מיליארד שקל בשנה - לא חורגת מכלל שלושת השלבים הידוע של כל ארגון גדול. בשלב הראשון הוא מוקם למטרה מסוימת; בשלב השני הוא עסוק רק בהישרדותו, בקיומו ובהגדלת תקציבו; ובשלב השלישי הוא נהפך בהדרגה לנטל על המערכת שהקימה אותו. השאלה היחידה היא באיזה שלב נמצאת מערכת הביטחון הישראלית: אם הגענו כבר לשלב שממנו הזהיר נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר לפני 50 שנה - שתעשיית הביטחון נהפכת לקבוצת אינטרס כה גדולה וחזקה שכלל לא ברור את מי היא משרתת ואם היא משבשת את מדיניות החוץ והביטחון.

יונתן לוקר בנימין נתניהו
עמוס בן גרשום / לעמ

מדוע אלה חדשות טובות? משום שלוקר לא היה מסוגל או רוצה לכתוב את הדברים האלה אלמלא עברנו כאן בשנים האחרונות מהפכה חברתית ותודעתית והתעוררות ציבורית, שאיפשרו לציבור גדל והולך להתנער ממסכי העשן של השמאל והימין, השטחים והכיבוש, השלום והמלחמה, ולהבין שמערכת הביטחון, כמו חברת החשמל, הבנקים הגדולים או כל גוף גדול אחר, היא ארגון שצובר כוח כלכלי ופוליטי אדיר, שבעזרתו הוא יכול לסרס את המפקחים עליו ולהגדיל את משאביו ואת מעמדו בחברה.

לוקר לא הלך עד הסוף, כמובן: הוא נזהר מלכוון גבוה, לקבוצה גדולה במערכת הביטחון שפורשת מהצבא עם תנאי פנסיה חלומיים ומתברגת בעמדות מפתח בתעשיות הביטחוניות ובמגזר הציבורי ונהנית פעמיים מהקופה הציבורית. הוא לא הסביר לציבור מהי משלחת הרכש של משרד הביטחון וכמה יחידות דומות יש בצה"ל, שרוב מהותן הוא לצ'פר את מקורבי המערכת. הוא התעלם מההתנפחות האדירה של תקציבי המוסד והשב"כ בעשור האחרון - אלפי עובדים שנשכרו ויקבלו קביעות ופנסיות לכל החיים עם או בלי קשר לאיומים הבטחוניים, ללא כל ביקורת ציבורית ורחוק מאור השמש. אבל זהו צעד ראשון ומרשים לאדם שיצא מתוך המערכת ויודע עד כמה פגיעתם של ראשיה עשויה להיות כואבת ברגע שאחד מאנשיה לשעבר מעז להלשין ולפקוח את עיני הציבור.

עכשיו אנחנו מגיעים לחלק החשוב יותר. אשמח מאוד להתבדות ולהתנצל כאן בעוד שבוע, חודש או שנה על המשפט הבא: הסיכוי שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יסתער על מערכת הביטחון חמוש בדו"ח לוקר וינצל את ההזדמנות ההיסטורית להציל את ישראל ממשבר כלכלי וחברתי באמצעות העברת כספים מבורות השומן של מערכת הביטחון אל החינוך, הבריאות, התשתיות והרווחה - הוא אפסי. סביר יותר להניח שנתניהו של דו"ח לוקר יהיה דומה לנתניהו של מונופול הגז: מדבר על ממשלה יעילה, על שוק חופשי ועל שבירת מונופולים - אבל נכנע ומשתף פעולה עם כל קבוצת אינטרס חזקה.

הסכם פיתוח בנייה ברמלה - משה כחלון
מוטי מילרוד

הכדור נמצא איפוא בידיהם של משה כחלון ויוחנן לוקר. לוקר טועה אם הוא חושב שסיים את תפקידו השבוע. התפקיד רק התחיל. אם הוא לא ילבש כפל"ד, אפוד ומיקרופון וייצא למסע הרצאות, ראיונות ושיווק של הדו"ח שלו בכל שכבות הציבור; אם הוא לא יסביר לאזרחי ישראל, לעיתונאים ולפוליטיקאים מדוע צבא גדול ושמן הוא סכנה קיומית לחברה הישראלית - אזי לא רק שהדו"ח שלו ייקבר במגירות משרד ראש הממשלה, אלא שהוא לא יוכל להגיד שהוא עשה משהו משמעותי לטובת העניין. לעומת זאת, אם הוא יהיה האיש אשר ייצא לקרב הזה וינצח, תנאי השכר, הפנסיה והיעילות במדינת "מערכת הביטחון בישראל" יתחילו להתכנס בשנים הקרובות לכיוון המדינה שמממנת אותה (משלמי המסים בישראל), אזי האלוף במיל' יוחנן לוקר יזכה להיכנס להיסטוריה של צה"ל כמצביא האמיץ והחשוב ביותר שידענו מאז הגנרלים של מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים, אנשים ששימשו מודל והשראה לדור שלם. מבצע ״יוחנן״ יהיה הירואי והיסטורי יותר ממבצע יונתן או מכל פעולה נועזת אחרת בעורף האויב.

אבל הסיכוי שלוקר יעשה זאת בלי גיבוי ודחיפה של שר האוצר כחלון הוא קלוש. אם כחלון לא יתעשת בימים הקרובים ויהפוך את יישום מסקנות ועדת לוקר, פירוק מונופול הגז (ובהמשך פירוק הריכוזיות בבנקים) לדגלים שלו וייצא למכור אותם בכל מקום - הוא עלול להיזכר בהיסטוריה הפוליטית בעיקר כפוליטיקאי "נמנע", שהצהיר על עצמו שהוא חבר של איש עסקים אחד בשם קובי מימון.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם