תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי לקח מכם את המדינה, ומדוע קשה להחזיר אותה אליכם

לציבור אין יכולת התארגנות ותמריץ כלכלי להילחם בקבוצות סחטניות קטנות

500תגובות

העין הציבורית מעולם לא שזפה את הדו"חות הכספיים המלאים של הקרן הקיימת לישראל.

כמו הסדרי השכר במערכת הביטחון, זהות הספקים ואנשי העסקים שמתעשרים מקרבה לשלטון או מספר העובדים בעיריות שהם חלק מחמולה משפחתית, הקק״ל היא אחד מאותם גופים שהציבור הישראלי מקבל מזה שנות דור כמובן מאליו את האיפול הכספי על פעילותו.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

הנה כמה מספרים מתוך הדו״ח המלא, שמשרד רואי החשבון קוסט פורר הציג בפני הדירקטוריון לפני כחודש: הכנסות קק״ל ברוטו מרשות מקרקעי ישראל (לשעבר מינהל מקרקעי ישראל, להלן רמ"י) הסתכמו ב-2013 ב-1.7 מיליארד שקל - לעומת כ-1.25 מיליארד שקל ב–2012. ההכנסות נטו של קק״ל, בניכוי הוצאות שונות ששולמו לרמ״י, הסתכמו במיליארד שקל - לעומת 850 מיליון שקל ב–2012.

ההכנסות של קק"ל מתרומות הסתכמו ב-2013 ב–140 מיליון שקל, וההוצאות הישירות על הנהלה, מנגנון ושליחים שגייסו את התרומות הסתכמו ב-50 מיליון שקל. כלומר, רק כ-10% מההכנסות נטו של קק"ל מקורם בתרומות - השאר מגיע מקופת המדינה.

ביאור 29 לדו״חות הכספיים מפרט בצורה עמומה את הוצאות ההנהלה של הקק״ל. אלה הסתכמו ב–2013 ב-120 מיליון שקל. לכאורה, מדובר בירידה קלה לעומת 144 מיליון שקל ב–2012 - אבל הסעיף שאחראי לירידה בהוצאות הוא היקף הגידול השנתי ב״התחייבויות בשל יחסי עובד־מעביד״. הסיבה היחידה לירידה בסעיף זה היא שב–2012 הוא גדל בסכום מבהיל של 42 מיליון שקל, ואילו ב–2013 הוא גדל ב-12 מיליון שקל בלבד. בהמשך אסביר מה עומד מאחורי סעיף זה.

אין כל גילוי בדו״חות של קק״ל, כמו בשום מקור ציבורי אחר, לגבי עלויות חבילות השכר, ההטבות והפנסיות של ראשי הארגון.

ביאור 34 לדו״חות הכספיים של קק״ל מעלה שתשלומי השכר הכוללים לעובדי הארגון הם 300 מיליון שקל - עלייה של כ–10% מ–2013. אבל לסכום זה יש להוסיף 118 מיליון שקל, ששולמו ב–2013 לפנסיונרים של הקרן - בדומה ל–2012. תוספת של סעיף מענקים ופיצויים מביאה את ההוצאה הכוללת רק על אנשים שלא עובדים יותר במנגנון הענק ל–123 מיליון שקל.

אתר נטיעות חדש, מועצת להבים תכנית פראוור, בדואים
אליהו הרשקוביץ

אבל רגע, בזה לא נגמרה ההוצאה על הפנסיונרים. שתי שורות למטה מופיע הביטוי הטכני הבא: ״גידול (קיטון) בהתחייבויות בשל סיום יחסי מעביד נטו". בשנתיים האחרונות נרשם גידול מצטבר של כ–390 מיליון שקלים בסעיף זה (בניכוי כספי היעודה). כאשר נגיע למאזן נבין את משמעותו.

עוד מספרים: קק״ל הוציאה ב–2013 כ–55 מיליון שקל בסעיף ״הוצאות חטיבת גיוס משאבים - קשרי ציבור״, בדומה להוצאה ב–2012. 13 מיליון שקל מתוך סכום זה הם עבור מנגנון, יחצ״נים, מגייסי משאבים שעוסקים בקשרי ציבור - גידול של 30% מהשנה שקדמה לה - ו–39 מיליון שקל הם עבור סעיף "סל רחב" הקרוי ״עלויות אחרות לפעילות״. ב–2013 גדל סעיף סל זה ב–8 מיליון שקל.

בתוך סכום זה מתחבאים כנראה מיליוני דולרים שהועברו לרוב כלי התקשורת והעיתונים בישראל במסגרת שיתופי פעולה שונים. על אופי ההתקשרויות האלה של קק״ל עם קבוצת "ידיעות אחרונות" ואחרים אפשר לקרוא בתחקירים שפירסמו בחודשים האחרונים אתר ״העין השביעית״, "המקור" בערוץ 10 ו–TheMarker. בעולם הסטארט־אפים קוראים לזה pay to play.

מדו״ח הרווח וההפסד נמשיך למאזן של קק״ל. כל חברת נדל״ן היתה מתקנאת בו: לקק״ל יש כ–1.9 מיליארד שקל במזומן ובניירות ערך, מה שהניב לה רווחים משמעותיים בשנות הגיאות בשוק ההון. יש לה נדל״ן בשווי של 6.7 מיליארד שקל והון עצמי של כ–9 מיליארד שקל.

הנזילות וההון של קק״ל מרשימים, אבל בולטת לא פחות היא ירידה חדה בהיקף המזומנים וההון של החברה. המזומנים וניירות הערך של החברה הסתכמו ב–3.7 מיליארד שקל וההון העצמי בכ–11 מיליארד שקל. את ההסבר לקריסה בשווי הנכסי נטו של הקק״ל ולהיעלמותם של 1.8 מיליארד שקל מהמזומנים ומניירות הערך שלה אפשר לתלות בירידה החדה בסעיף ״התחייבויות בשל סעיף עובד־מעביד״.

הגיע הרגע להפסיק את משחק הרמזים, ולהסביר מהם אותם מאות מיליוני שקלים בדו״ח הרווח וההפסד והמיליארדים במאזן שמטלטלים את דו״חות הקק״ל. מדובר כאן בייעוד העיקרי של הארגון הזה בשנים האחרונות, ויש שיטענו יותר: להיות המכונה שמבטיחה תשלומי עתק - לא רק לעובדיה הקיימים, אלא לאלפי עובדים הזכאים לפנסיות תקציביות בשווי מיליארדי שקלים.

לא צריך להישען על הסופרלטיבים הסובייקטיביים - ויש שיטענו הזועמים - של כותב שורות אלה כדי להבין מהם סדרי העדיפויות ומהי תכליתה האמיתית של קק"ל: עדיף לתת לסעיף 18 סעיף קטן 2א' בביאורים לדו״חות הכספיים של הקק״ל לעשות את העבודה. וכך כתוב שם: ״רמ"י מעביר לקק"ל סכום של מאות מיליוני שקלים מדי שנה, לפי האמנה שנחתמה בין קק"ל לבין המדינה. קק"ל חייבת לגמלאיה ולעובדיה הפורשים תשלומי גמלה. ההסכם קובע שחלק מהסכום המגיע מרמ"י לקק"ל יועמד במישרין לתשלומי הפנסיה התקציבית. לצורך כך יש לחתום על הסכם המחאת הזכות. לפי ההסכם, קק"ל תמחה לחברת הנאמנות חלק מן הכספים המגיעים לה מרמ"י, בשיעור הפנסיה התקציבית. חברת הנאמנות תעביר אחת לחודש לגמלאים השונים את הסכומים המגיעים להם. הסכם המחאת הזכות קובע את חובתה של קק"ל להודיע לרמ"י על המחאת הזכות״.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

לכם זו טרגדיה, להם זו חגיגה

ועכשיו נעבור ממספרים לעברית: קק"ל היא מכונה להדפסת כסף - ברישיון ממשלתי. מקור הכסף של החברה אינו התרומות שאוספים שליחיה או היערות המצוינים שלה, שעליהם אנחנו קוראים מדי חג במוספי היחצ״נות שהיא מפיקה בשיתוף פעולה בעלויות של מיליוני דולרים, אלא מצינור עבה שמחבר בין קק״ל למשלם המסים דרך רמ"י, שמנהלת את קרקעות הקק״ל. הקרקעות האלה שייכות טכנית לקק״ל, אך למעשה שייכות לאזרחי ישראל - שבכספי המסים וזיעת אפת מקיימים את המדינה הזאת.

בשנים האחרונות נרשם זינוק אדיר בזרימת הכספים מרמ"י לקק״ל כתוצאה מהגיאות, יש שיגידו הבועה, בשוק הנדל״ן הישראלי. אך בעוד שעבור מאות אלפי זוגות צעירים, העניים והאנשים שלא נולדו למשפחות אמידות או עשירות, העלייה בשוק הנדל״ן היא טרגדיה - עבור עובדי קק״ל ומנהליה זו חגיגה של ממש, המרחיקה אותם יותר ויותר מהדאגות של אלה הראשונים.

ועד העובדים של קק״ל וההנהלה שלה הם חבורה ממוקדת ומפוכחת: מאחר שלרובם יש פנסיה תקציבית, כלומר פנסיה שמשולמת ישירות מהתקציב ואינה כפופה לשיגיונות שוק ההון, הם לא מעוניינים לקחת שום סיכון. לפיכך הם העבירו מיליארדים מקופת החברה לקרן מיועדת לתשלומי הפנסיה התקציבית הזאת. אבל הם לא הסתפקו בזאת, וקבעו בהסכם שאושר על ידי המדינה שלפנסיונרים של החברה תהיה עדיפות מוחלטת על החברה עצמה בקבלת הסכומים שימשיכו לזרום בעתיד מרמ"י לקק״ל. כפי שכתוב בביאור שלעיל: ״חלק מהסכום המגיע מרמ"י לקק"ל יועמד במישרין לתשלומי הפנסיה התקציבית״.

נתב"ג
עופר וקנין

מה בעצם עושים הנהלת הקק״ל וועד העובדים שלה? הם מבטיחים בבטון מזוין ובפלדה מגולוונת, חזקים יותר מכל עץ שתמצאו ביערות הקק״ל, שלעולם לא ייגרע שקל אחד מהפנסיה התקציבית של עובדיה.

לכאורה, אין הבדל בין הפנסיה הזאת לבין שאר הפנסיות התקציביות במערכת הציבורית, ובראשן 300 מיליארד השקלים שאזרחי ישראל ייאלצו להזרים ב–30 השנים הקרובות ממסיהם לפנסיונרים של מערכת הביטחון. למעט הבדל אחד: קק״ל אינה חברה ממשלתית אלא ״מוסד לאומי״ - מה שאומר שהיא לא חייבת דין וחשבון לאיש, פרט למנהליה ולעובדיה. הניסיונות להפוך אותה לחברה לתועלת הציבור שחייבת בפיקוח ציבורי נכשלו עד כה. אפשר גם להבין מדוע: קק״ל בנויה בעיקר כחברה לתועלת עובדיה ומנהליה, ורוב הפוליטיקאים מעדיפים ליהנות מתקציביה במקום להילחם בה.

כמה פנסיונרים יש בדיוק לקק״ל, מה הם עשו בחברה, מה היתה עלות שכרם, מה הפער בין שכרם לבין השכר של מקביליהם בשוק הפרטי, מה היעילות של הגוף הזה - איש אינו יודע, אפשר רק לנחש. מהביאורים לדו״חות הכספיים של החברה עולה שהחברה מניחה שהפנסיה של עובדיה תהיה צמודה למדד בתוספת של 3% עלייה ריאלית לשנה.

עכשיו נחזור לזינוק החד שחל בשנתיים האחרונות במחויבות לפנסיה התקציבית של החברה לעובדיה. אני מנחש שהסיבה העיקרית לעלייה הזאת היא הירידה בשיעור ההיוון של חישוב המחויבות האקטוארית של החברה לעובדיה.

ובעברית: כאשר החוסך הישראלי הבלתי מחובר לעטין ציבורי, למונופול או לארגון מאנשי שלומו מפקיד את כספו בפנסיה צוברת, הוא חשוף לירידה בריבית במשק, שבטווח הארוך תשחוק את הפנסיה שלו.

לעומת זאת, הפנסיה התקציבית של המחוברים לעטינים נקבעת לפי המשכורת האחרונה ומתעדכנת בהצמדה למדד פלוס 3% בשנה - גם אם הריבית במשק תרד ל-0%, הבורסה תרד ב-50%, שיעור האבטלה יעלה ל-20%, מספרם של העניים־העובדים יעלה למיליון ואירן תטיל פצצת אטום על הקריה.

כדי לסגור את הפער בין הריבית שירדה מאוד בשנים האחרונות לבין הצורך לשלם לפנסיונרים של קק״ל את המיליארדים שהקרן התחייבה להם, מגדילה הקרן במאזניה את המחויבות לעובדים. אין לה כל בעיה לעשות זאת, מאחר שהיא יושבת על הר נדל״ן ענק ונהנית מהבועה שמחסלת את דור הצעירים שלא ירשו כסף או נדל״ן מהוריהם.

צה"ל נהפך למפלצת

1,300 המלים האלה הן רק הקדמה למאמר עצמו. אם התמלאתם חמת זעם מקריאת השורות האלה, אני מבקש שתקחו אוויר, תשתו כוס מים ותירגעו. קק״ל אינה הסיפור: היא רק דרך נוספת לספר את הסיפור.

קק״ל היא אחת ממאות מיליציות מיסוי עצמאיות במשק הישראלי: גופי ענק שנולדו כדי לשרת מטרה חברתית מסוימת, אבל בדרך קרה להם מה שקורה לכל גוף גדול, בעיקר לגוף גדול שמחובר לעטין הציבורי או מגיע למעמד מונופוליסטי. המטרה שלשמה הוקם הארגון נהפכת בהדרגה לשולית יותר ויותר, והארגון עסוק בעיקר בשימור עצמי ובהגדלת ההטבות, השכר והכוח של מנהליו ועובדיו.

מעולם לא התקיים דיון בשאלה מדוע אזרחי ישראל צריכים לממן את קק"ל בגודלה הנוכחי על חשבון רשתות הגנה חברתיות - בריאות, ביטוח לאומי או חינוך, כפי שמעולם לא התקיים דיון בשאלה בכמה עשרות מיליארדי שקלים אפשר היה להגדיל את רשתות ההגנה החברתיות אם היינו פותחים לתחרות או מייעלים מאות מיליציות מיסוי במגזר הציבורי והפרטי.

מיליציית המיסוי העצמאית הגדולה ביותר שהטור הזה עוסק בה בעשור האחרון היא מערכת הביטחון. מה שהתחיל כצבא הגנה לישראל, שהגן על המדינה ובנה אותה, נהפך למפלצת כלכלית ענקית, שיונקת סכומי עתק ממשלמי המסים ומחלקת אותם למקורביה בדמות תנאי שכר, פנסיה ומכרזים שמנותקים משאר חלקי המשק. אכתוב זאת שוב, בפעם ה-100: חבילת הפנסיה הממוצעת במערכת הביטחון גבוהה פי שלושה עד חמישה מהתשלומים לעובדים במקצועות מקבילים בשוק הפרטי - 4-8 מיליון שקל בצבא לעומת חצי מיליון עד מיליון למקביל האזרחי.

אין שום קשר בין ההפרש הזה לבין רמת הסיכון במקצועות אלה, משום שהסיכון העיקרי שלקחו רוב הנהנים מתנאי הפרישה בצה"ל הוא קלקול קיבה באחת מהמסעדות בקניון עזריאלי או בפם פם המיתולוגית בלונדון מיניסטור. מיותר לציין שחיילי סדיר או מילואימניקים שמסכנים את חייהם בשירות קרבי לא זוכים לפנסיה תקציבית דומה.

המחויבות האקטוארית לפנסיה תקציבית במערכת הביטחון גדלה ב-20 השנים האחרונות מ-30 ל-300 מיליארד שקל. כל כלבי השמירה של המשק התעלמו מהמספרים האלה: ח"כים, שרי אוצר ואפילו אנשי האוצר מעולם לא יצאו לקרב או מילמלו מלה על המשמעות החברתית ההרסנית הזאת.

אבל זאת לא רק מערכת הביטחון. זאת שיטה: בעיריות, במונופולים, במערכת המשפט, בכל המוסדות הלאומיים ובכל הגופים הציבוריים שמחזיקים בעוצמה פוליטית. יש בהם חוסר יעילות, בזבוז, נפוטיזם, ובעיקר נתק מוחלט מהמציאות האכזרית והעלובה של מיליוני ישראלים בלתי מחוברים.

ב-20 השנים האחרונות צמחו במגזר הפרטי הישראלי מיליציות מיסוי עצמאיות דומות. הגדולה מכולן היא המערכת הבנקאית, המטילה על כל אזרחי ישראל ״מס בנקאי״ של 50 מיליארד שקל בשנה, המחולקים בעיקר ל–7,000 עובדי דור א׳ עם שכר בעלות של 50-100 אלף שקל בחודש וכמובן לקבוצה קטנטנה של מנהלים המושכים משכורות עתק - אף שהמערכת ריכוזית כמו רוסיה הסובייטית עם בנק אחד בשם פועלומי, שמחזיק ב-60% מהשוק, מכתיב את כל התנאים והמחירים, ושאר הבנקים הקטנים מתיישרים לפיו.

מיליציית המיסוי העצמאית היחידה שפורקה בשנים האחרונות היתה הקרטל הסלולרי, שבו שלטו הטייקונים בתקופה שבה רוב כלבי השמירה והמומחים הכחישו את בעיית הריכוזיות במשק - השתלטות קומץ טייקונים על המדינה והדמוקרטיה וחלוקת השלל במשק בין הטייקונים מתוך הבנה שאיש לא מתחרה ונכנס לטריטוריה של רעהו.

בעשור האחרון הקדשנו מאות מאמרים לתיאור מבנה המשק האמיתי, שמוסתר מהציבור, ולדרך שבה מיליציות המיסוי העצמאיות מגדילות את האי־שוויון. רק בשנים האחרונות החל הציבור להתעורר. השלב הראשון היה חשיפת הטייקונים, המונופולים הפרטיים והבנקאים, ועכשיו מגיעה ההתעוררות הגדולה לגבי המגזר הציבורי המורחב.

אחד הביטויים הבולטים לתופעה הוא הנתונים המדהימים שהצטברו בחודשים האחרונים במס הכנסה. מבדיקה שערכו שם עלה שכ–60% מקוני הדירות להשקעה ברבעון האחרון של 2013 היו עובדי מערכת הביטחון, העיריות, מערכת החינוך, הבריאות והבנקים - לפי הסדר הזה. זהו שיעור יותר מכפול מחלקם באוכלוסיה. אם נעריך שגם העשירים רוכשים דירות להשקעה בשיעור גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסיה, עולה שהציבור הרחב, הלא מחובר, מהווה נתח אפסי מכוח הקנייה הישראלי, ומחירי הדירות יחנקו לא רק את הילדים הבלתי מחוברים אלא גם את הוריהם - שייאלצו להקריב את הפנסיה שלהם כדי לעזור לילדים לרכוש דירה או לשלם שכר דירה.

הדומיננטיות של אנשי מערכת החינוך ועובדי העיריות בציבור קוני הדירות להשקעה נובעת מהשווי הכלכלי הסמוי של הקביעות ושל יתרונות נוספים אחרים שיש לעובדים בקבוצות אלה על פני עובדים בעסקים תחרותיים בשוק הפרטי.

זה לא מתרחש רק בשוק הדירות להשקעה: מנתונים שנחשפו לפני שלושה חודשים ב–TheMarker עולה שיותר מ–75% מהלינות במלונות בישראל נעשות על ידי ועדי העובדים הגדולים - פי שלושה מחלקם באוכלוסיה. כלומר, הקלישאה ש״מצב המשק מצוין - תראו את תנועת הנוסעים בנתב״ג ואת המלונות המלאים״ אינה סטטיסטיקה אלא היוריסטיקה מטעה ושקרית: אלה אותם מחוברים שמהווים את כוח הקנייה בשוק הדירות ובנסיעות לחו״ל, אותם מחוברים שמקבלים את רוב השירותים והמוצרים בהנחות משמעותיות, כמו שיטת מועדון חבר; אותה קבוצה שמסבסדים הלא מחוברים.

הארגון חשוב מהאזרחים

כיצד שומרות מיליציות המיסוי העצמאיות על כוחן במשק? הדרך הראשונה לעשות זאת, שאותה הסברנו בטור זה שוב ושוב, היא בעיית ה-Collective Action: לציבור הגדול והמפוזר אין יכולת התארגנות ותמריץ כלכלי להילחם בקבוצות סחטניות קטנות. ככל שהקבוצה קטנה יותר והיא מגלגלת את עלויותיה, שחיתויותיה וחוסר יעילותה על ציבור רחב יותר - היא חזקה יותר והציבור חלש יותר.

המתמטיקה של הכלכלה הפוליטית של קבוצות האינטרס אינה אינטואיטיבית: ככל שהקבוצה קטנה יותר והציבור שממנו היא סוחטת גדול יותר, כך היא חזקה יותר. ולהפך: ככל שהציבור גדול יותר, הוא חלש יותר.

אבל זה לא מספיק: קבוצות האינטרס המיוחדות צריכות גם לשמור על לגיטימיות ציבורית, והן עושות זאת על ידי קניית כלבי השמירה בכלל והעיתונות בפרט. כמו קק״ל, כמו חברות הסלולר, מונופולי המזון, הבריאות, הרכב, הביטוח והבנקים, לרובן יש בריתות אסטרטגיות סמויות או גלויות עם חלקים מאמצעי התקשורת, הארגונים החברתיים ולעתים חלקים מהאקדמיה. רובן גם נותנות סבסוד עמוק (הנחות) ללקוחות ששייכים לקולקטיבים שהם בעצמם מיליציות מיסוי עצמאיות, בדרך כלל על חשבון הציבור הרחב והלא מחובר.

אבל חגורת ההגנה החזקה ביותר של קבוצות האינטרס היא האידיאולוגיה. מאות אלפי האנשים המחוברים לקבוצות האינטרס הם "עובדים", וככאלה הם נהנים אוטומטית מההגנה של "החברתיים". תחת מסך העשן של ועדים או מדיניות חברתית אפשר לקיים פנסיות בשווי מיליונים, משכורות עתק, קביעות לכל החיים שלא כפופה לכישרון וליושרה, שחיתות, חוסר יעילות, נפוטיזם, תרבות ארגונית שממוקדת בארגון ולא באזרחים שהוא אמור לשרת.

רשות השידור ונמלי ישראל, שמקבלים פרסום רב כמיליציות מיסוי עצמאיות כאלה, הן הקטנות שבהן. מיליציות המיסוי העצמאיות - בשילוב בועת הנדל"ן - הן לא רק המקור העיקרי לאי־שוויון, ליוקר המחיה ולהתפרקות הלכידות החברתית, אלא החסם העיקרי בפני המשק לממש את פוטנציאל הצמיחה שלו.

הפוליטיקאים בישראל מתרחקים מכל עיסוק בקבוצות האינטרס ובמיליציות המיסוי. אין לזה שום קשר לפוליטיקה. מפלגות הימין והשמאל - מאביגדור ליברמן ועד זהבה גלאון, מבנימין נתניהו ועד שלי יחימוביץ' - נוהגות בהן בדרך דומה.

גם מפלגות השמאל נעצרות ומגמגמות מול מיליציות המיסוי העצמאיות כאשר המנכ״לים ובעלי השליטה, בעורמתם, שולחים את עובדיהם לחזית להזהיר מפני כל רפורמה, שינוי או פתיחה לתחרות, שעלולים לאיים על המונופול, השומן והשחיתות בארגון. שליטת מיליציות המיסוי בפריימריז ובבחירות גדלה משנה לשנה, והן ממהרות להשתלט ולאלף מפלגות חדשות שקמות כמו קדימה ויש עתיד. חלק מהעיתונים משרתים אותן - לעתים כתוצאה מאינטרס ישיר ולרוב כתוצאה מחוסר הבנה המהול באידיאולוגיה.

אלה שמבינים את השיטה מנסים להצטרף אליה, או מתנחמים בכך שהיא קיימת ברוב מדינות העולם. זאת נחמת טיפשים: ישראל קטנה, צעירה, שבירה ומפולגת מכדי להפקיר את גורלה לידי קבוצות האינטרס ומיליציות המיסוי העצמאיות. אם הציבור הבלתי מחובר לא יתעורר למחאה החברתית הבאה נגד קבוצות האינטרס, נתעורר בוקר אחד ונגלה שישראל היא קומבינציה רעילה של כל הדברים הגרועים מארה"ב, איטליה ויוון. במקרה כזה הילדים שלכם עלולים להעדיף לחיות שם.

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם