רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרפורמה האמיתית שארדן יכול להוביל

רשות שידור אמיתית יכולה לשנות את פני המשק והחברה בישראל

85תגובות

ג לעד ארדן זיהה את תופעת משה כחלון לפני רוב הפוליטיקאים. עוד לפני שמחירי הסלולר קרסו ושר התקשורת לשעבר נהפך לאחד הפוליטיקאים הפופולריים והאהודים בישראל, הבין חברו הצעיר לליכוד מה הסיפור כאן: "כחלון", הוא הסביר לי לפני שנתיים, "יצר סטנדרט חדש בשוק הפוליטי הישראלי - פוליטיקאי שנמדד על פי מה שהוא עושה".

נשמע מצחיק? לא ממש. חשבו על רוב הפוליטיקאים שפעלו כאן בעשור האחרון - כמה מהם נמדדו לפי תוצאות וכמה לפי פירוטכניקה, פרובוקציה, הופעות תכופות בכלי התקשורת או אימוץ עמדות קיצוניות בנושאים שנויים במחלוקת?

לפני ארבעה חודשים נכנס ארדן לנעליו של כחלון, עניין לא פשוט כלל ועיקר בהתחשב בכך שקודמו בתפקיד הצליח להוריד את מחירי הסלולר למיליוני ישראלים ב-50%-90%. קשה לחשוב על מהלך רגולטורי ששיפר באופן כה מהיר וחד את ההכנסה הפנויה של הישראלים בשנים האחרונות.

עכשיו צריך ארדן להחליט איזה מין שר תקשורת הוא הולך להיות. המודל הראשון ברור: ארדן יכול לאמץ את האסטרטגיה של אריאל אטיאס, דליה איציק ובנימין בן אליעזר - להתראיין, לדבר, להכריז, לעשות קולות של מגן הצרכנים, אבל בעיקר לא לריב עם אף גורם חזק במשק, במיוחד לא עם אלה שמחוברים תת־קרקעית או ישירות למו"לים ולבעלי חברות התקשורת הגדולות. תוך דקות הם עושים ממך פיתה ומסבירים לך מי כאן הבוס - כלומר היכן באמת נמצא כיום הכוח במדינה.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

ניתוח TheMarker // כמה כסף מקבל הילד שלכם ממשרד החינוך?

רשות השידור הסירה תשדיר של "ידיעות" שתקף את שרה נתניהו

רושם דיגיטלי // מחצית מהרווקים מבצעים חיפוש בגוגל לפני דייט

עמ' 14 גלעד ארדן ומשה כחלון
מיכל פתאל

המודל השני קורץ אבל מסוכן: לנסות להיות כחלון החדש, הצעיר, הרפורמטור. אלא שהמודל הזה נראה מבטיח רק למי שלא מבין איך העסק עובד באמת: רפורמה אמיתית כרוכה בעימות עם קבוצות לחץ חזקות, ואלה כמעט תמיד מנצחות.

כגודל ההצלחה של הרפורמה שעשה כחלון, כך היה גדול הסיכון שלקח כאשר יצא לעימות עם כנופיית הסלולר של 2010. באותם ימים אלה היו האנשים החזקים והאלימים ביותר במדינה - הם והפירמידות שבהן הם שלטו.

כשכחלון נכנס לתפקיד ב-2008, הציבור לא דרש ממנו לערוך רפורמה בסלולר. הציבור אף פעם לא דורש רפורמות אמיתיות. חשבון של 500 שקל בחודש ללקוחות פרטיים או 2,000 שקל לבעלי עסקים קטנים ולעצמאים נתפש כגזירה משמים: הציבור שילם מחירים מטורללים על שירותים סלולריים, אבל כמעט לאיש לא היה עניין להסביר לו את זה או להסביר לו שזה יכול להיות אחרת.

הרגולטור שתק, משרד האוצר היה אדיש רוב הזמן, החברות שפכו מדי שנה עשרות מיליונים על פרסומות בעיתונות ובטלוויזיה שבהן ילדים חיבקו גורי כלבים, והעיתונאים עסקו במסכי העשן של "התחרות" בין חברות הסלולר, שבדיעבד ברור שלא היתה קיימת.

אם ארדן רוצה להיות כחלון, או אפילו כחלון משודרג ומעודכן שיאפיל על הכחלון המקורי, כדאי שיזכור את שני הכללים של רפורמות אמיתיות ופורצות דרך במשק:

1. רפורמה אמיתית כרוכה בעימות קשה ומתמשך עם אחת או עם כמה קבוצות לחץ. קבוצת לחץ מוגדרת כמי שיש לה כוח, מידע, יכולת להתארגן, מהלכים פוליטיים ויכולת משמעותית להשפיע על דעת הקהל כדי לקבל לגיטימציה ציבורית.

2. רפורמה אמיתית היא כזאת שלעתים קרובות, כמעט תמיד למעשה, הציבור לא ער לאפשרות לבצע אותה או למשמעות שלה. הסוגיות שנמצאות בדיון הציבורי הן בדרך כלל מסכי עשן. רפורמות אמיתיות לא נמצאות בתודעה ולא נראות כאפשרות של ממש. רפורמות אמיתיות עוסקות בפילים הענקיים שבחדר, שכולם תופשים כמצב טבעי או כנתון שאי אפשר לשנותו - כי ככה זה.

קשר הדוק להצלחה

במבט ראשון נדמה כאילו הרעיון שהציע ארדן השבוע, הכנסת yes ו-HOT לשוק העיתונות בטלוויזיה, הוא אכן רפורמה: כחלון הכניס שני שחקנים חדשים לשוק הסלולר, אז ארדן יכניס שני שחקנים חדשים לשוק העיתונות באמצעות הקמת שני ערוצי טלוויזיה. מולו ניצבות שתי קבוצות לחץ מפחידות שעלולות להיפגע - ערוץ 2 וערוץ 10, שהוכיחו השבוע שהן יודעות להפעיל ח"כים - ולכן זה נראה כמו כיוון טוב.

אבל אם עוצרים לחשוב, מתברר שזאת לא באמת רפורמה, אלא רק הנצחת העיוותים בשוק התקשורת והעיתונות הישראלי.

נתחיל מהבסיס, זה שנשכח לעתים קרובות: עיתונות אינה מוצר או שירות רגיל. במידה רבה זהו מוצר ציבורי עם תפקיד מיוחד בחברה דמוקרטית. עיתונות צריכה להיות כלב השמירה שמבקר את כל בעלי הכוח במדינה - פעם זה היה בעיקר השלטון, וכיום, כאשר השלטון מאבד בהדרגה מכוחו, אלה הכסף הגדול וקבוצות הלחץ הכלכליות.

שוק העיתונות הישראלי נשלט ברובו על ידי גורמים כלכליים רבי עוצמה עם אינטרסים מגוונים במשק והלוואות במיליארדים מהמערכת הפיננסית הריכוזית, או חיבור אסטרטגי עם כאלה. הם זקוקים למנופי השפעה מול השלטון, הרגולציה, הח"כים והמערכת הפיננסית הריכוזית שקובעת מי יחיה ומי ימות, מי יקבל מימון ומי יישאר בחוץ.

הציבור טועה לחשוב שהעיתונות היא שמאלנית או ימנית, אבל ברוב המקרים זהו רק מסך עשן: לבעלי השליטה בתקשורת ולשותפיהם הגלויים והסמויים אין שום אידיאולוגיה חוץ מרצון לצבור כוח כדי להשיג כסף - או לצבור כסף כדי להשיג כוח.

שוק העיתונות אכן דורש רפורמה משמעותית, אבל לא זאת שארדן מציע. לשני השחקנים שארדן מציע להכניס לשוק העיתונות באמצעות ערוצי חדשות אין שום עניין ידוע באספקת מוצר ציבורי כמו עיתונות עצמאית וגם אין שום עניין כלכלי. רוב השחקנים בעסק הזה סובלים כיום מהפסדים. רצונם של בעלי הפלטפורמות yes ו-HOT להיכנס לשוק החדשות אינו נובע משאיפה לקדם עיתונות חופשית, אלא לקבע את שלטונם באמצעת התשתיות המונופוליסטיות שלהם.

שאול אלוביץ', בעל השליטה בפירמידה השולטת בבזק, ב-yes ובוואלה, הוא טייקון מאופק, עם סגנון שונה מהמקובל. עד היום הוא נמנע מלאמץ את השיטות שבאמצעותן משתמשים בעלי העיתונים בכוחם, אבל בסופו של דבר הוא בעל שליטה בפירמידה עם חוב כולל של 18 מיליארד שקל, שבבסיס שלה יש עסק - בזק־yes־פלאפון - שיכולתו לפרוע את ההלוואות תלויה בעיקר בהחלטות של פוליטיקאים, בנקאים ומוסדיים.

כל ישראל חברים?

להכניס את אלוביץ' ואת פטריק דרהי להתחרות בטייקוני התקשורת - מוזי ורטהיים, עידן עופר ונוני מוזס - מתוך תפישה שזה ייצור פלורליזם בשוק העיתונות זה רעיון תמים במקרה הטוב. סביר יותר להניח שהם ימשיכו בסידור הנוכחי, שבו איש לא תוקף או חושף את השני, ואם תוקפים עושים זאת בעיקר כמפגן ראווה עיתונאי ובאופן שלא יביא באמת לשינוי במבנה השוק או בכללי המשחק.

לכן הרפורמה שארדן יכול לדחוף היא מהכיוון של המוצר הציבורי. ארדן צריך להמשיך עם הרעיון המקורי שהעלה לפני חודשיים: להציל את השידור הציבורי בישראל, לסגור את רשות השידור ולפתוח בישראל שידור ציבורי אמיתי - עצמאי, מקצועי, חכם, מקורי ושונה. הדיון ברשות השידור מתרכז בדרך כלל בבזבוזים המטורפים של מאות מיליוני שקלים מכספי האגרה וברייטינג העלוב שהיא מביאה בתמורה. אבל זה רק חלק קטן מהסיפור. הסיפור הגדול הוא הפספוס: רשות שידור אמיתית יכולה לשנות את פני המשק והחברה בישראל. מי שקורא את הטור הזה בעשור האחרון מכיר את דעתנו: אנחנו צריכים שינוי דרמטי בתוואי שבו אנחנו נעים. הדו"חות שפורסמו השבוע על הלכידות החברתית בישראל ועל השחיתות במגזר הציבורי כפי שהיא נתפשת בעיני הציבור מציגים חברה וכלכלה חולות. התקשורת היא חלק מהאקו־סיסטם הזה.

סגירת רשות השידור ופתיחת שידור ציבורי בישראל שאינו כפוף לפוליטיקאים או לטייקונים יכולה להיות אחת הרפורמות הגדולות והחשובות בתולדות ישראל. היא תשיג שלושה דברים גדולים:

1. בפעם הראשונה היא תיצור פוטנציאל לקיומה של עיתונות משודרת בטלוויזיה וברדיו שלא משרתת את קבוצות הלחץ במגזר העסקי, בפיננסים ובמגזר הציבורי, עיתונות שבמקום לשרת את קבוצות האינטרסים הגדולות בכל ענפי המשק, הפרטי והציבורי, חושפת אותן, נאבקת בהן ומעניקות לפוליטיקאים בעקביות לגיטימציה ציבורית להתמודד אתן.

2. היא תחשוף את עומק הבזבוז, השחיתות והאפקטיביות הנמוכה של רשות השידור הישנה. או אז הציבור יבין שהמהפכה החשובה ביותר שנדרשת במשק היא הפיכת המגזר הציבורי בישראל לחזק ואפקטיבי - והדרך לשם לא עוברת בהגדלת תקציבים אלא בערכים, בתרבות של שירות, באתיקה, ביושרה ובניהול מתקדם והגון. אם השידור הציבורי החדש שיקום לאחר סגירת רשות השידור יצליח לייצר באמצעות המשאבים הקיימים של רשות השידור ‏(כ-900 מיליון שקל בשנה‏) תפוקה כפולה, איכות גבוהה ועיתונות עצמאית שנותנת דוגמה ומאלצת את שאר כלי התקשורת להתיישר לפיה - הציבור יבין מה אפשר לעשות בשאר 300 מיליארד השקלים של תקציב המדינה ועם מיליון העובדים בשירות הציבורי כאשר יובילו בהם רפורמות.

3. היא תוביל למהפכה בשוק התוכן, היצירה, הקולנוע והתרבות, עם פוטנציאל להפוך את ישראל תוך עשור לשחקנית בזירה הבינלאומית. סגירת רשות השידור ופתיחה מחדש של שידור ציבורי מתקדם, יעיל ומנוהל לפי כישרון תזרים מאות מיליוני שקלים לשוק היצירה ותשחרר יצירתיות, חדשנות ותרבות ישראלית בהיקפים אדירים. לשוק התוכן הישראלי יכול לקרות, בהיקף קטן יותר, מה שקרה לשוק ההיי־טק הישראלי בשנות ה-90, לאחר שהממשלה עזרה להקים תעשיית הון־סיכון מקומית באמצעות קרן יוזמה. הממשלה נכנסה אז בכסף קטן יחסית, אבל הניעה תהליך גדול שהאיץ את פריצת ההיי־טק הישראלי ויצר כאן תעשייה שמייצאת לכל העולם.

בישראל יש כוח אדם יצירתי אדיר בתחום הקולנוע והתרבות. אנחנו יכולים לייצר ולייצא תוכן שלא קשור אך ורק לכיבוש. אבל כדי לפתח יכולות בשוק הבינלאומי אנחנו זקוקים לשוק מקומי תוסס. שוק היצירה הישראלי חלש, מפגר ומורעב. רשות שידור חדשה יכולה להיות מקור גדול לשוק התוכן ולשמש מנוע ליצירת תעשייה חדשה.

כמובן שסגירת רשות השידור ופתיחת שידור ציבורי הן תהליך קשה כפליים, שיהיה כרוך בעימות עם ראש הממשלה ועם ועדי העובדים של רשות השידור. אבל זה הדבר הנכון לעשות, ואם ארדן יבחר בו ויידע להסביר אותו - אם הוא יקים שידור ציבורי עצמאי מנותק מהפוליטיקאים ומהטייקונים - הציבור ילך אתו, והוא ייזכר כשר התקשורת החשוב ביותר שהיה כאן.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם