לפני כשבועיים געשה הרשת למשך כמה שעות בעקבות פרסום סרטון וידאו מהופעתם של הראפרים ד"ר דרה וסנופ דוג בפסטיבל המוסיקה קוצ'לה בארה"ב. במשך כמה שעות צפו מאות אלפי מעריצים בראפר האגדי טופאק שאקור - שנרצח לפני יותר מ-15 שנה - מתעורר לחיים לכמה דקות, שר ורוקד על הבמה לבד וגם בדואט עם סנופ דוג, ומלהיב את הקהל, בדיוק כפי שעשה בחייו (tinyurl.com/cpvjlex).
"איך הם עשו את זה?" תהו כולם, אבל מובן שאיש לא באמת חשב שימות המשיח הגיעו וטופאק שב אלינו מהמתים. השאלה "איך הם עשו את זה" נגעה לטכנולוגיה שבה השתמשו מפיקי ההופעה כדי להקרין על הבמה מה שנראה כהולוגרמה תלת-ממדית. האם מפיק העל ד"ר דרה הצליח לעשות מה שעשרות מדענים, עתידנולוגים וכרישי תעשיית הבידור עדיין חולמים להשיג? האם הד"ר הניח את ידו על הגביע הקדוש של תעשיית הבידור - הקרנת סרטונים הולוגרמיים תלת-ממדיים? האם 10 מיליון הדולר שהושקעו בהפקת האירוע הביאו את הקפיצה הטכנולוגית המצופה?
בסיפור המפורסם של אדווין אבוט "שטוחלנדיה" (מ-1884) מסופר על עולם דו-ממדי שתושביו הם יצורים גיאומטריים שטוחים, כמו משולשים וריבועים. באחד הפרקים בספר מתואר ריבוע שחולם על ביקור בעולם של ממד אחד (שמורכב מקווים בלבד), ובו הוא מנסה לשכנע את "שליט" הממלכה המקומית כי קיימים שני ממדים. אלא שהקו, מלך היצורים החד-ממדיים, נשאר באמונתו שהעולם הוא עולם של קווים. לאחר חלום זה נגלה לריבוע מבקר מעולם אחר, הכדור, שמנסה לשכנע אותו שיש ממד נוסף שמעניק לדברים נפח, וכי עולמו הוא חלק מעולם שנקרא חלליה. רק לאחר שהוא חווה התגלות זו, הוא מתחיל לתפוס את העולם שלו כמות שהוא - עולם תלת-ממדי - שהוא, כיצור דו-ממדי, רואה רק חתך שלו.
להבדיל מעולם השטוחים, אנחנו חיים בעולם תלת-ממדי, ואנחנו פחות או יותר מבינים שלעולם שלנו יש ממדים שאנחנו לא מסוגלים לתפוש באמת. אבל למרבה האירוניה, את החוויות התרבותיות המרגשות והמשפיעות ביותר עלינו אנחנו צורכים בשני ממדים בלבד. ספרים, עיתונים ומגזינים שבעזרתם אנחנו צורכים מידע הם שטוחים עד כדי דו-ממדיים. מומחי הטלוויזיה והקולנוע הצליחו עד כה לספק לצופים אשליה מוגבלת של חוויית תלת-ממד (וגם זה רק בתנאי שהם יושבים בנקודה ספציפית במרחב ומרכיבים אביזר ראייה מסורבל). אפילו בהצגות תיאטרון, שכביכול מתקיימות על פני במה תלת-ממדית, מזווית הראייה של הצופה וממקום מושבו באולם, התמונה הנגלית בפניו היא שטוחה.
הכמיהה לשימוש בטכנולוגיות שמציגות למשתמש מידע ויזואלי בתלת-ממד מתבטאת בעיקר בסרטי מדע בדיוני. האייקון המפורסם ביותר הוא דמותה של הנסיכה ליה ב"מלחמת הכוכבים" שמקרין הרובוט R2D2 ללוק סקייווקר ולאובי וואן קנובי. בסדרה "מסע בין כוכבים" זכו הדמויות להתאמן באמנויות לחימה שונות בתוך חדר ההולוגרמות, ופרק שלם בסדרה מתאר כיצד הם משתלבים בתפאורה הולוגרפית כדמויות מעלילות ספרותיות.
כבר שנים רבות מנסים ספקי הריגושים מהוליווד להעביר לצופים חוויה בתלת-ממד, אבל כמה שהטכנולוגיה מתקדמת, כמה שהדיגיטציה לא משתלבת - החוויה הוויזואלית עדיין ארוזה בצלופן דו-ממדי. החוש היחיד שדווקא כן מציב את צרכן התרבות בסוג של עולם תלת-ממדי אינו הראייה, אלא השמיעה. עם אוזניות לשימוש אישי, או במערכות סראונד באולמות הקולנוע, מצליחים טכנאי הקול ליצור עבור המאזינים אשליה שהצלילים בוקעים ממקומות שונים במרחב, מתקרבים או מתרחקים ונעים מצד לצד.
למרות כל אלה, אי אפשר להתעלם מהביצוע המושלם של האשליה ההולוגרפית שהראפרים האמריקאים השתתפו בה. לא מדובר בהמצאה חדשנית או ברעיון מקורי, אלא בתעלול אופטי שמוכר לאנושות כבר מסוף המאה ה-19 בשם "אפקט רוח הרפאים", המתבסס על השתקפות של בבואות בין שתי מראות. התוספת של הטכנולוגיה מ-2012 היא בעיקר תזמון דיגיטלי מושלם, מקרן DVD ברזולוציה גבוהה ומערכות תאורה שמעצימות את האפקט.
על החייאתו של טופאק אחראית חברת ההפקות AV Concepts, שנעזרה במקרן ההולוגרמות של חברת Musion. דמותו הדיגיטלית של הראפר הוקרנה על גבי מראה שהונחה על הרצפה וממנה השתקפה על מסך שקוף למחצה. סנופ דוג, ששר אתו דואט, עמד למעשה מאחורי המסך - ולצופים שבאולם (וגם בעדשות המצלמות שתיעדו את ההופעה) נדמה היה ששתי הדמויות עומדות זו לצד זו.
סרטון הווידאו של חברת Musion (http://vimeo.com/40540327) מעניק לנו הצצה חטופה למגוון האפשרויות שבהן אפשר להשתמש בטכנולוגיה הזאת - אם להופעות במה וירטואליות ווירטואוזיות, או למפגש על במה אחת בין אדם שנמצא באולם לאדם שנמצא באולפן בקצה השני של העולם. טכנולוגיית הקינקט (שמשולבת במשחקי קונסולת אקס-בוקס) מאפשרת למחשבים להתחיל ללמוד לראות אותנו בתלת-ממד. שילוב של שתי הטכנולוגיות האלה יכול להעביר את תעשיית הטכנולוגיה והבידור שלנו מארץ שטוחלנדיה לארץ חלליה.
