הפגישה האחרונה שלי בפינלנד נקבעה עם מנכ"ל המחלקה הכלכלית במשרד האוצר הפיני, יוקה פקרינן. כשנהג המונית הוריד אותי ברחוב סנלמנינקטו 1, הופתעתי לגלות שאני נמצא בכיכר הסנאט המרכזית, מול הקתדרלה, מקום שבו עברתי כמה וכמה פעמים בביקורי. לא עלה על דעתי שהבניין השקט מימין, ששום מכונית לא חונה לידו ומעטים נכנסים לתוכו, הוא המקום שבו שוכן משרד האוצר הפיני.
לצפייה בכל כתבות המגזין השנתי של Maerkerweek לחצו כאן.
בכניסה ציפה לי עובד של המשרד. הוא זיהה אותי מיד משום שאולם הכניסה הקטן היה ריק מאדם, וביקש ממני לצעוד אחריו. תוך כדי צעידה במסדרונות הוא הסביר לי שזה הבניין ששימש את הסנאט הרוסי בתקופה שבה נשלטה פינלנד על ידי בריה"מ, ושבנוסף למשרד האוצר נמצא בו משרד ראש הממשלה.
לצפייה בכתבה באייפון לחצו כאן.
חצינו את המסדרונות הארוכים, הריקים מאדם. כל דלתות המשרדים שעברנו היו פתוחות לרווחה. בשלב זה של הביקור כבר לא הופתעתי: בפינלנד אוהבים דלתות פתוחות. זאת מדינה שקופה: המשכורות ותשלומי המס של כל אזרח במדינה פתוחים וגלויים לציבור, וגם פקידי הממשלה משאירים את הדלת במשרד פתוחה.
לאחר הליכה בת שבע דקות, שכללה מעבר בחצר פנימית קטנה ועלייה במעלית ענתיקה זעירה של חברת המעליות הלאומית קונה, הגענו לאחד המשרדים. הבחור שליווה אותי בדרך הארוכה לקח ממני את המעיל, תלה אותו בכניסה והוביל אותי ללשכת מנכ"ל המחלקה הכלכלית.
בכניסה ללשכה הקטנה עמדה מזכירה מול שולחן גבוה, דיברה בטלפון באמצעות אוזנייה והקלידה. היא עמדה, לא ישבה. בשטח לא נראו עמדות נוספות למזכירות או לעוזרים. נכנסתי למשרד הקטן, התיישבתי ליד שולחן דיונים והמתנתי. הבחור שאסף אותי בכניסה וליווה אותי למשרד התיישב מולי. באיחור של עשר דקות הבנתי שהבחור המלווה הוא מנכ"ל המחלקה הכלכלית של משרד האוצר הפיני.
בסיום הפגישה, ביציאה מהבניין, לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו אם הוא תמיד מצפה לאורחים בכניסה ומלווה אותם בדרך הפתלתלה אל משרדו. הוא חייך חיוך פיני קטן מאוד, חיווה בידו למזכירה שהפעם היתה אמורה ללוות אותי החוצה, ואמר לה משהו בפינית. היא ענתה לו בשתי מלים והמשיכה לעמוד ולהקליד ולדבר בטלפון. "היא עסוקה", הוא אמר, ניגש אתי לארון המעילים ועשה אתי שוב את הדרך הארוכה ליציאה. לשאלתי אם שולחן הכתיבה שלה גבוה במיוחד משום שהיא תמיד עומדת, הוא השיב: "כנראה שזה יותר נוח לה".
נוקיה היא לא הבסיס
לאחר שבעה ימים בפינלנד, עמוסים בפגישות ובראיונות עם פוליטיקאים, רגולטורים, אנשי אקדמיה ועסקים, צברתי מאות נתונים, רעיונות, ניתוחים וסיפורים על כלכלת המדינה הזאת - אבל ההתנהלות האישית של מנכ"ל המחלקה הכלכלית של משרד האוצר הפיני, שהיתה אופיינית לרבים מהאנשים שפגשתי, מסבירה כנראה יותר מכל את המודל הפיני ואת הצלחתו.
הפינים הם עם צנוע באופן יוצא דופן, אנשים יעילים ושקטים. לא הצלחתי למצוא פיני אחד שידבר בסופרלטיבים חיוביים או שליליים - ולא שלא ניסיתי. החל בבחורות צעירות שריאיינתי במועדונים, עבור בצעירים בפארק ההיי-טק, וכלה במנהלים של חברות, בשרים וביו"ר האופוזיציה טימו (טים) סויני - הפינים לא עושים אף פעם עניין מעצמם. זה פשוט לא פיני.
ולפינים יש סיבה טובה מאוד לעשות עניין מעצמם: בסוף 2011, כשחלק גדול מהעולם המערבי שרוי במשבר כלכלי, חברתי ויש האומרים גם ערכי ותרבותי שמלווה בחלק מהמדינות באבטלה, במרמור אזרחי על קיצוצים כואבים בשירותי הרווחה ובאי שוויון גדל, פינלנד היא כנראה המדינה המצליחה ביותר בעולם במונחים מערביים.
אין לה משבר תקציבי, היא לא נדרשת לקצץ במערכת הרווחה המעולה שלה, מערכת החינוך שלה מדורגת קרוב לעשור במקום הראשון בעולם, אי השוויון בה הוא מהנמוכים בעולם ושביעות הרצון של אזרחיה היא מהגבוהות בעולם.
רוב תשומת הלב שהופנתה בעשור האחרון לכלכלה הפינית התמקדה בנוקיה - החברה התעשייתית שייצרה מגפי גומי, נהפכה תוך עשור ליצרנית מכשירי הסלולר מספר אחת בעולם ולאחת החברות המצליחות ביותר בעידן ההיי-טק, ושקעה במהירות בשלוש השנים האחרונות.
בעשור האחרון התמקדה ההתייחסות הישראלית לפינלנד בשאלה כיצד יכולה ישראל לייצר נוקיה משלה, ואם היא בכלל זקוקה לנוקיה ישראלית. עד לפני שלוש שנים שירת הדיון הזה את התזה שלפיה ההיי-טק הישראלי לא יכול להישען על סטארט-אפים שנמכרים לחברות זרות, אלא זקוק לחברות גדולות שמעסיקות אלפי עובדים.
בשנתיים האחרונות משתמשים חסידי גישת כלכלת הסטארט-אפ בשקיעתה של נוקיה ובפיטורים ההמוניים שהיא נאלצה לבצע כעדות לכך שאסור למדינה להישען על חברה ענקית אחת.
ובכן, נוקיה היא סיפור הצלחה מדהים שהשפיע רבות על פינלנד - אבל סיפור ההצלחה הכלכלי והחברתי של פינלנד רחוק מלהיות סיפורה של נוקיה. בשיאה, ב-2000, היתה נוקיה 4% מהתוצר של פינלנד, ואילו בשנה שעברה התכווץ חלקה בתוצר ל-1.2%. בשיאה היא היתה אחראית ל-20% מהיצוא הפיני והשנה ירד חלקה ל-12%. אבל הכלכלה הפינית ממשיכה להיות חזקה ויציבה.
למרות המכה הקשה שהנחיתה אפל על נוקיה בחמש השנים האחרונות והמחיר הכבד ששילמו עשרות אלפי עובדים בפינלנד, אי אפשר להחמיץ את דיוקנו של סטיב ג'ובס על פוסטרים גדולים בחנויות הספרים בהלסינקי לרגל צאת הביוגרפיה המדוברת שלו. "רבים מהצעירים ומאנשי ההיי-טק תופשים את ג'ובס כסוג של אליל", אומר לי מנהל באחד מפארקי ההיי-טק. "העובדה שהוא גרם כאן הרס כלכלי רב לא מפריעה לאיש".
כיום אי אפשר לפסול את האפשרות שנוקיה תמשיך להידרדר בשנים הקרובות - לנוכח העוצמה האדירה של אפל והעלייה המפתיעה של סמסונג - אבל המודל הכלכלי של פינלנד לא נשען על חברה אחת, ויש הרואים בנפילתה של החברה הענקית הזדמנות.
"אני לא תופש את נפילת נוקיה כבעיה", אומר הפרופסור לכלכלה מטי פוהויולה מאוניברסיטת אלטו בהלסינקי. "נוקיה תרמה המון לכלכלה הפינית במשך עשר שנים, ומחצית מהצמיחה בפריון הפיני נבעה מההיי-טק ומנוקיה.
אבל השפעתה של נוקיה עומדת בעינה גם כשהיא יורדת: היא עדיין מספקת מקור להשראה והוכחה ליכולת הפינית. המיליונרים הרבים שהיא יצרה פרשו מהחברה והם מקימים סטארט-אפים ומשקיעים בסטארט-אפים".
נוקיה היא עדיין חברה ענקית, המעסיקה כ-12 אלף עובדים בפינלנד - אבל סמל ההצלחה הפינית בעולם הטכנולוגיה כיום הוא חברה קטנטנה, אחת המדוברות בעולם הסלולר: Rovio, בית התוכנה הזעיר שהמציא את המשחק אנגרי בירדס. בכניסה לבניין הראשי בפארק ההיי-טק אוטאניימי בעיר אספו, שליד הלסינקי, יש מסך מגע ענקי שהמבקרים יכולים לזרוק בו ציפורים על חזירים, ובובות צמר של כוכבי אנגרי בירדס מציצות בכל מקום בעיר.
הההתחלה של רוביו צנועה הרבה יותר: החברה הוקמה ב-2004 על ידי ניקלאס הד, ירנו ואקו ויינן וקים דיקרט, סטודנטים באוניברסיטת הטכנולוגיה של הלסינקי (כיום חלק מאוניברסיטת אלטו), לצורך תחרות לפיתוח משחקים סלולריים. הצלחת המשחק שפיתחו, שנמכר מאוחר יותר לחברת Sumea, דירבנה את השלושה להקים חברה משלהם בשם Relude, שמאוחר יותר שינתה את שמה לרוביו.
בדצמבר 2009 השיקה החברה את המשחק שהפך אותה לענקית המשחקים שהיא, אנגרי בירדס, שפותח עבור האייפון ונהפך לתופעה תרבותית: יותר מ-500 מיליון הורדות, יותר מ-25% מהן בתשלום, ושלל אביזרים שהניבו לחברה הכנסות רבות ממרצ'נדייזינג. בקיץ, לפי "ניו יורק טיימס", דחתה החברה הצעת רכש בסך 2.3 מיליארד דולר מזינגה, מפתחת פארמוויל, וכעת היא שוקלת לפתוח חנויות מרצ'נדייז של אנגרי בירדס, במסגרת המעבר ממשחקים לעולם האמיתי.
אף שרוביו צפויה להיות נערת הפוסטר של כלכלת ההיי-טק הפינית בעתיד הקרוב, מי שמחזיקה את הכלכלה הפינית בתקופה שבה נוקיה נופלת היא שורה של חברות ענק פחות מוכרות, אבל מרשימות בקנה מידה גלובלי.
כאלה הן חברת מוצרי הנייר UPM, שהמחזור השנתי שלה הוא כ-9 מיליארד יורו; חברת מוצרי ושירותי האנרגיה פורטום, שהמחזור השנתי שלה הוא כ-6 מיליארד יורו; חברת הביטוח סמפו, שהמחזור השנתי שלה הוא כ-6 מיליארד יורו; וחברת המעליות קונה, שהמחזור השנתי שלה הוא כ-5 מיליארד יורו.
כלכלה חופשית לצד רווחה
עוד לפני שנוקיה נהפכה לכוכבת בינלאומית, גידלה פינלנד ב-30 השנים האחרונות שורה ארוכה של יצואניות ענקיות בתחומי ההנדסה, המתכת והכימיה. חלקו האדיר של היצוא בתוצר הפיני - קרוב לשני שלישים - וההצלחה העצומה של עשרות חברות פיניות בשווקים הגלובליים נמצאים במרכז המודל הפיני, אך גם הופכים אותה לאחת הכלכלות הפגיעות והרגישות לזעזועים חיצוניים, כמו ההתרסקות הכלכלית של 2008-2009.
בין הרבעון השני של 2008 לרבעון השני של 2009 התכווץ היצוא של פינלנד ב-30% - הירידה החדה ביותר בעולם, שרק הירידה ביצוא היפני שנייה לה. במדינות כמו ארה"ב, שוודיה, גרמניה ובריטניה ירד היצוא באותה תקופה ב-10%-20%.
כיצד מתמודדת מדינת רווחה עם שיעורי מיסוי גבוהים, שירותי רווחה מעולים, ממשלה גדולה ומגזר יצואני אדיר עם קריסה כה חדה ופתאומית בהיקף הפעילות הכלכלי? זה בדיוק המודל הפיני. אפשר לתאר אותו במונחים כלכליים רבים, אבל בסופו של דבר עומד בבסיסו חוזה חברתי-כלכלי שהרוב המכריע של אזרחי פינלנד מקבלים: כלכלה חופשית, פתוחה וגלובלית ברמה הגבוהה ביותר - ומולה מדינת רווחה חזקה.
היכולת לקיים את מדינת הרווחה החזקה, שיעורי המיסוי הגבוהים ורמת השירותים הציבוריים המעולה נשענים על צמיחה כלכלית שהשוק החופשי מאפשר. היכולת לקיים שוק חופשי חזק נשענת על הסכמה ציבורית רחבה, הנגזרת ממדינת הרווחה הבטוחה.
בפינלנד יש שיעורי מיסוי גבוהים: כ-43% מהתוצר בהשוואה ל-31.4% בישראל, מערכת חינוך מעולה בחינם וועדי עובדים חזקים שמאפשרים למעסיקים - בין אם במגזר הפרטי או במגזר הציבורי - גמישות מלאה בניהול כוח האדם. אבל כל אלה יכולים לפעול היטב יחדיו ולהביא לתוצאות מעולות רק בגלל רכיב הפלא הבלתי נראה של פינלנד, המרכיב העיקרי של ההון החברתי: האמון הגבוה בקרב הפינים באשר הם.
האמון הזה נשען על חברה הומוגנית מבחינה אתנית ועל רמת שחיתות מהנמוכות בעולם. פינלנד מדורגת מזה שנים ארוכות כאחת משלוש המדינות הכי פחות מושחתות בעולם בסקר השנתי של ארגון השקיפות הבינלאומי. ישראל, לשם השוואה, מדורגת במקום 36, לאחר שנפלה השנה שישה מקומות.
ההון החברתי, שבא לידי ביטוי בשחיתות אפסית ובאמון גבוה של האזרחים בממשלה ואלה באלה, מאפשר לפינים לפעול יחדיו למען מטרות משותפות ומאפשר לפוליטיקאים מכל המפלגות לפעול יחדיו למען שינויים בכלכלה ובחברה.
ספו הונקהפוהיה, פרופסור לכלכלה, חיבר לפני חמש שנים יחד עם שני כלכלנים אחרים את הספר "המודל הנורדי", שבו הוא מסביר את קסמו: "הטיעון הכלכלי בעד כלכלה חופשית וגמישה ושווקים פתוחים לא קובע שאין מפסידים בכלכלה הזאת - יש מפסידים - אבל למרוויחים יש כל כך הרבה להרוויח שהם יכולים בעיקרון לפצות את המפסידים.
הבעיה היא שהמנצחים לא מעוניינים בדרך כלל לפצות את המפסידים, והמפסידים לא מעוניינים להפסיד ולקוות שהממשלה תדאג שהמנצחים יפצו אותם. זאת הסיבה לכך שמפסידים פוטנציאלים ברוב המדינות משתמשים בכוח הפוליטי שלהם או בוועדי העובדים כדי לחסום תחרות באמצעות רגולציה על שוקי העבודה, הגנה על מקומות עבודה, הגנות מיבוא, פרוטקציוניזם, סובסידיות ומונופולים.
"הרעיון העומד בבסיס המודל הנורדי בכלל, והפיני בפרט, הוא יצירת תמיכה פוליטית בשווקים פתוחים וברפורמות מבניות על ידי יצירת מערכות שדרכן המנצחים, בזכות השינויים המבניים, מפצים את המפסידים. הם עושים זאת באמצעות קביעת שכר סולידרית, מדיניות שוק עבודה אקטיבית, חלוקה מחדש של העושר באמצעות מיסוי גבוה, וביטוח אבטלה גבוה ומתמשך".
כמובן שלא כל המפסידים מפוצים ולא כל המרוויחים מפצים, אבל מה שחשוב, אומר הונקהפוהיה, הוא ש"רוב החלוקה מחדש אינה העברת עושר בין האזרחים, אלא העברת עושר לאורך חייהם של האזרחים".
הונקהפוהיה חבר בהנהלת הבנק המרכזי הפיני, לאחר כמה שנים שבהן בילה כמרצה באוניברסיטת אוקספורד. אני פוגש אותו בבנק המרכזי ושואל אותו מהם, לדעתו, היסודות של המודל הנורדי: "ראשית, מערכת הבריאות הציבורית היא מרכזית - יש מעט פעילות פרטית, אבל רובה ציבורית. שנית, שירותי הרווחה. שלישית, כל החינוך ניתן בחינם: אין לנו כמעט בתי ספר פרטיים, וגם הלימודים באוניברסיטאות הם חינם. אין שכר לימוד, אך אתה צריך להיות טוב כדי להיכנס, כי יש מכסות. כלומר, הבסיס של המערכת שלנו הוא הכישרון. לכן יש לנו מוביליות חברתית גבוהה. כל אחד יכול להצליח, ללא קשר לבית שממנו הוא בא.
"הדבר הבסיסי ביותר בפינלנד הוא שאנחנו חיים בחברה פתוחה, וככאלה אנחנו רוצים להשתתף באופן פתוח ומלא במסחר הבינלאומי ובגלובליזציה. אנחנו צריכים למצוא את מקומנו בעולם כי אנחנו מדינה קטנה, ולכן חייבים למצוא את הדברים שבהם נצטיין. מאחר שיש לנו מדינת רווחה גדולה, קריטי שיהיה כאן שיעור השתתפות גבוה בעבודה. מדינת הרווחה פתוחה וזמינה לכולם".
עד כמה שוק העבודה גמיש? אפשר לפטר עובדים? להחליף עובדים?
"אפשר לפטר עובדים, זה אפשרי גם בבנק המרכזי. כמובן שאם זה קורה, לאנשים יש זכות לקבל דמי אבטלה גבוהים במשך 500 יום - 60%-70% מהשכר האחרון".
האם שוק העבודה במגזר הציבורי גמיש כמו במגזר הפרטי?
"כן, הגמישות דומה. כשיש התפתחויות טכנולוגיות אפשר להחליף אנשים".
המרכיב הסודי: הסיסו
ההצלחה הכלכלית והחברתית של פינלנד נראית כיום מובנית מאליה, אבל רק לפני 17 שנה המצב היה שונה לגמרי. כלכלת פינלנד היתה תלויה במשך רוב ההיסטוריה המודרנית שלה בזאת של שכנתה ממזרח, בריה"מ.
כשהיא קרסה בתחילת שנות ה-90 נקלעה פינלנד למשבר כלכלי וחברתי חמור, שבשיאו הגיעה האבטלה במדינה ליותר מ-15%. שורה של רפורמות נחושות ועקביות שביצעה הממשלה הפכה את פינלנד, תוך עשור, לכלכלה שנבחרת שנה אחר שנה לאחת משלוש התחרותיות ביותר בעולם ולמקום הטוב ביותר לעשות בו עסקים.
לאחר הזעזוע הקשה שפקד את פינלנד ב-2009 בעקבות המשבר הפיננסי העולמי והנפילה של נוקיה, מדהים לגלות עד כמה הפינים ממשיכים להאמין במודל שלהם של כלכלה חופשית ופתוחה לחלוטין, עם שוקי עבודה גמישים ומיסוי גבוה.
הנכס הגדול ביותר של הכלכלה הפינית הוא לא המהנדסים של נוקיה או היערות של לפלנד, אלא רמת האמון הנדירה שיש לאזרחים במדיניות הממשלתית, במגזר העסקי, בוועדים ובעיקר אלה באלה. לאמון הגבוה יש תועלת כלכלית אדירה: הוא מאפשר לממשלה לפתוח את השווקים, לבצע רפורמות מבניות בהסכמה, לגבות מסים גבוהים ולהעניק שירותים מצוינים ויעילים.
בפני כל אדם שפגשתי בפינלנד הצגתי שתי שאלות זהות: מה דעתך על המודל הכלכלי הפיני ומה דעתך על המגזר הציבורי הפיני. כולם ענו לי באופן זהה: המודל עובד, אנחנו מקבלים שירות מצוין. על השאלה כיצד מתפקדים משרתי הציבור הפינים - משרדי הממשלה והרשויות השונות - הגיבו רבים מהפינים בתימהון: ברור שהם מתפקדים מצוין, זאת תהיה התנהגות מאוד מוזרה אם הם לא יעניקו שירות מצוין.
בוקר אחד הבחנתי באחד ממרכזי הקניות במשרד גדול עם שמונה עמדות קבלה, מוקף בחלונות שקופים. בפינת ההמתנה ישבו כ-20 אנשים בשקט מופתי. התברר לי שזאת לשכת מס פינית, שאליה מגיעים אנשים לצורך בירורים והגשת טפסים. התור היה מהיר להפליא, השיחות עם פקידות המס היו קצרות, ותוך חצי שעה האולם התרוקן.
לפינים אין בעיה מיוחדת עם המס הגבוה שהם משלמים. "אנחנו קטנים, אז אין לנו ברירה. אנחנו חייבים להיות משולבים באופן מלא בכלכלה העולמית", אומר פוהוג'ולה. "כדי שתהיה לך כלכלה חופשית לחלוטין, חשוב שלאנשים יהיה ביטחון בשיטה. אתה זקוק לקונצנזוס, אתה צריך לדעת שיש לך ביטוח נגד זעזועים חיצוניים. הבסיס של המודל שלנו הוא כלכלה חופשית ותחרותית, אי שוויון נמוך, שיעורי מיסוי גבוהים ושירותי רווחה טובים".
אך הנתונים המספריים לא מספיקים כדי להסביר את המהות של המודל הפיני. ביסודו עומד הסיסו - Sisu, מלה פינית שקשה לתרגם, שיש הרואים בה את היסוד החשוב בתרבות הפינית. סיסו, מסביר לי אניטי בלפילד, עורך כלכלי בעיתון הפיני הגדול "הלסינגין סאנומט", הוא "כוח הרוח". לעתים מתרגמים את הסיסו לאומץ, אבל בניגוד לאומץ האנגלו-סקסי, הסיסו הוא דבר מתמשך, עקבי ונחוש: להמשיך, לא לוותר, בנחישות, בשקט, בכוח הרוח.
יש האומרים ש"סיסו" היא המלה שמסבירה את פינלנד כולה, את הרוח הפינית ואת הצלחתה של המדינה. המלה צברה פופולריות ונהפכה לסמל בפינלנד במלחמת החורף של 1939 מול האויב הסובייטי. לסיסו יש מאפיינים רבים: לא רק האומץ והנחישות אלא גם הקשיחות הסטואית, זאת שלא עושה עניין.
הפינים לא מרבים להשתמש במלה הזאת בשיחות עם עיתונאי ישראלי, אולי מפני שעצם השימוש בה לא מתאים לצניעות הפינית. כשאני שואל את העורך הכלכלי על משמעות הסיסו בחברה ובכלכלה הפינית כיום, הוא מהסס ולבסוף משיב: "הצעירים כבר משתמשים בזה בעיקר כבדיחה".
הסיסו כולל בתוכו את הצניעות הפינית. בתום ארוחת בוקר שסעדתי באחד הימים עם שני אנשי עסקים, הציע לי הבנקאי שבחבורה טרמפ בחזרה למלון. יצאנו לרחוב והתחלנו לצעוד. על אף שהיה זה איש מבוגר ואמיד, הנחתי שתמתין לנו מכונית צנועה. כשהוא פתח לי את הדלת לאופל קטנה וישנה, הוא הצליח בכל זאת להפתיע אותי. "לבלוט, להיות שונה, להשוויץ, זאת התנהגות לא פינית", אומר לי בארשת פנים קפואה לחלוטין פוהויולה. "גם אם הצלחת, אתה לא צריך שיידעו את זה".
אני מודה: היו לא מעט רגעים שבהם הרגשתי קצת כאילו אני מבקר בעמק החיות המוזרות מסדרת ספרי הילדים של הסופרת השוודית-פינית טובה ינסון. השלווה הסטואית, ההומור הדק והאווירה העליזה אך קודרת של המומינים ליוו אותי חלק מהזמן בפינלנד.
נזכרתי בסיפור על סניף, שהחליט יום אחד למסור את סדריק, כלב הצעצוע שלו שהתהדר באבנים יקרות על הקולר ובעיניו, לבת של גפסי - ולאחר מכן התחרט.
"מומניטרול אשם בכל. הוא אמר לי שאם נותנים למישהו חפץ אהוב, אז מקבלים בתמורה עשרת מונים, וגם מרגישים נפלא לאחר מכן. הוא פשוט הוליך אותי שולל", אמר סניף למומינאמא. ואז הוא פגש את סנופקין, הלא הוא סנוסמומריקן, שסיפר לו את המעשייה האמיתית על הדודה שלו, שהיתה עשירה מאוד, ויום אחד נתקעה לה עצם ענקית בבטן והיא עמדה למות. "היא החליטה למסור את כל רכושה כדי שתוכל לנשום לרווחה - זה מה שנחוץ לאדם כשעצם גדולה תקועה בבטנו, וגם בראשו", אמר לו סנופקין. לאחר שהיא מסרה את כל רכושה, לפתע יצאה העצם מבטנה.
סניף לא התרשם כל כך מהסיפור של סנופקין וממוסר ההשכל על שיתוף הכלל ברכושך - אבל כשכלב הצעצוע סדריק חזר אליו לבסוף, בלי האבנים היקרות, הוא "הוסיף לאהוב אותו". והמחברת ינסון הוסיפה כי "זאת היתה הפעם אהבה לשם האהבה בלבד. ודאי תסכימו אתי כי לפחות דבר זה נוכל לזקוף לזכותו".
ביקורת? לא באופוזיציה
המפגש עם שר הכלכלה הפיני, יורי הקאמייס, לא היה שונה בהרבה מהמפגש עם שאר הפוליטיקאים, האקדמאים ואנשי העסקים האחרים שפגשתי בפינלנד. אם לא היו אומרים לי פעמיים שזהו שר בממשלה, הייתי מתקשה לזהות אותו. "החברה הפינית צריכה לשמור על פערים נמוכים בשכר בכלל ובין פוליטיקאים לבין אנשי המגזר העסקי בפרט", אומר השר.
האם פוליטיקאים עוברים למגזר העסקי?
"בפינלנד כמעט לא רואים מעבר של בכירים מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי. פוליטיקאים נשארים פוליטיקאים עד שהם פורשים. אני יודע שבמדינות אחרות יש מין דלת מסתובבת בין הפוליטיקה לעולם העסקים. אצלנו אין דבר כזה. זה לא הקטע שלנו. פינלנד אינה מדינה מושחתת, האמון במגזר הציבורי גבוה מאוד והאזרחים סומכים מאוד על הפקידים, על המשטרה. כרגע אנשי עסקים לא אהובים במיוחד אצלנו, בגלל השכר הגבוה שלהם".
בפגישה עם הקאמייס נזכרתי באחד הניתוחים המוזרים ביותר שקראתי באחד מדו"חות ה-OECD על "הבעיה" הטמונה בפיתוח מנהיגות במגזר הציבורי הפיני: "הפינים סובלים מתסמונת הפרח הגבוה ביותר, Tallest Poppy. איש לא רוצה לבלוט, כי זה לא מקובל חברתית. בתרבות הפינית לא מצופה שלמישהו יהיה יותר מלמישהו אחר. המנהיגים במגזר הציבורי לא צריכים להיראות כטובים יותר מהמומחים שהם מובילים, ולכן רבים במגזר הציבורי מסרבים להתקדם למשרות ניהוליות".
מול זה אין לכחד שהפינים נחמדים, מנומסים ותרבותיים באופן יוצא דופן, גם אם קרירים משהו ומעט מרוחקים, ולעתים סטואים וקפואים. "החיים בהלסינקי מדהימים, הכל טוב, הכל נעים, הכל בחינם", אומר לי נהג מונית טורקי שהגיע לעיר לפני 20 שנה בעקבות אהובה פינית. אבל בסוף הנסיעה, רגע לפני שהוא מוריד אותי, הוא מוסיף: "הם לא אוהבים אותנו, הזרים. עשר שנים אני גר באותו בניין ואיש לא דיבר אתי מעולם".
גם הניסיון למצוא פרספקטיבה שונה לחלוטין על הכלכלה והחברה הפינית בקרב הדור הבא, צעירים בשנות ה-20 לחייהם, לא עלה יפה: צעירים וצעירות שפגשתי בברים ובמועדוני לילה ממעטים למתוח ביקורת על המודל הפיני, על הממשלה או על המגזר הציבורי. שתי הסטודנטיות למוסיקה שעמן שוחחנו הסכימו רק לומר שלפינים יש נטייה לסבול מדיכאון, אך תלו זאת בעיקר במזג האוויר. "המנטליות הפינית היא לעבוד, להצליח ולעמוד בזכות עצמך", הן אמרו לנו. "עם זאת, התרבות האינדיווידואליסטית שלנו עלולה להיות אכזרית".
כמו שוודיה ודנמרק, פינלנד שילבה בהצלחה את הפתיחות לגלובליזציה עם השותפות של כלל הציבור בסיכון, המבוססת על הלכידות החברתית הגבוהה. הפינים סבורים שתפקידו של המגזר הציבורי במדינה צפוי לגדול בעתיד לאור האתגר העצום של המדינה - הזדקנות האוכלוסיה. דו"ח ה-OECD האחרון, שעסק במדיניות הכלכלית הפינית ב-2010, קבע שהציבור הפיני דורש מהמגזר הציבורי לשפר את יעילותו ואת תגובתו לצורכי האזרחים, וכן להיות יותר חדשני וגמיש בתגובתו לבעיות ארוכות טווח.
האתגר הגדול ביותר של המגזר הציבורי ושל הממשל בפינלנד הוא המבנה המיוחד שלו, המבוסס על שלטון מרכזי קטן ועל מועצות אזוריות חזקות הפזורות בכל רחבי המדינה. למועצות המקומיות יש כוח משמעותי, והן לוקחות חלק ניכר בחיי האזרחים באזורי הספר.
מאז 1987 התמקדו כמעט כל הממשלות הפיניות במודרניזציה של המגזר הציבורי ורפורמות מבניות בו - מהלכים שזכו לגיבוי פוליטי מסיבי. ב-2009, כשהמגזר הציבורי הפיני חגג 200 שנה להיווסדו, החלה בחינה מחודשת של מבנהו ושל יעילותו.
לאחר שנואשתי מלמצוא מבט שלילי על המודל הנורדי, ביקשתי שיסדרו לי פגישה דחופה עם טימו (טים) סויני, אחד הכוכבים המדוברים ביותר בפינלנד בשנים האחרונות. סויני הוא יו"ר מפלגת האופוזיציה הידועה בשם True Fins - הפינים האמיתיים.
כמקובל אצל הפינים, גם סויני - טיפוס צבעוני ביותר - לא עושה עניין וקובע פגישה בהתראה של 24 שעות בפרלמנט הקטן. אנחנו מתיישבים בחדר האוכל הפתוח שממוקם בקומה התחתונה - חדרי אוכל ענקיים במרכז בניינים גדולים של הממשלה או של המגזר העסקי שכיחים מאוד בפינלנד.
אני מנסה לחלץ מסויני ביקורת נוקבת על המדיניות הכלכלית הממשלתית, אך גם האופוזיציה הפינית שומרת על איפוק. הביקורת הנוקבת ביותר שיש לסויני היא על השתתפותה של פינלנד, כחברה באיחוד האירופי ובגוש היורו, בחילוצן של הכלכלות הכושלות בדרום.
הביקורת של סויני על המדיניות המקרו-כלכלית שלה מתמצה בכך שהוא רוצה לראות מדיניות שמרנית יותר בתחום התקציב. "אנחנו חייבים ללכת לכיוון של תקציב יציב. בטווח הארוך צריך להוריד את היחס בין החוב לתוצר לרמה של 30%-60%, ולוודא שהגירעון התקציבי לא יהיה יותר מ-3%. זה יבטיח שאם יהיו לנו בעיות בעתיד, נוכל לקחת הלוואות ולבצע את ההשקעות הנדרשות. אם אתה לא לוקח חוב בכלל, לא יוכלו להיות לך השקעות. אבל כשהזמנים טובים אתה חייב לפרוע חלק מהחוב כדי להיערך לתקופות פחות טובות".
פינלנד היא רפובליקה פרלמנטרית, ובפרלמנט שלה יושבים 200 נציגים. שתי המפלגות הגדולות הן מפלגת הקואליציה הלאומית (שקיבלה 44 מושבים בבחירות האחרונות, שנערכו באפריל) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (שקיבלה 42 מושבים). המפלגה של סויני, "הפינים האמיתיים", שבינתיים שינתה את שמה, קיבלה 30 מושבים. הבאה אחריה, מפלגת המרכז, קיבלה 35 מושבים.
אף שהפרלמנט מחולק למפלגות רבות, הן עובדות יחדיו כדי לקבל החלטות בקונצנזוס. ה-OECD קבע בדו"ח האחרון שלו שהיכולת של הקואליציות הפיניות להגיע להסכמה מלאה הפכה את ממשלות פינלנד לאפקטיביות וליציבות. "הביטחון והגאווה של הפינים בממשלות שלהם מבוססים על הביטחון שהניהול של הממשלה עובד היטב לאורך זמן", נכתב בדו"ח.
אני תוהה אם מיו"ר האופוזיציה אפשר לחלץ נימה ספקטית יותר. "מה דעתך על יעילותה של הממשלה?", אני שואל. "באופן השוואתי למערב, אנחנו במצב טוב. הייתי עכשיו בארה"ב וראיתי את מצבם. בסך הכל, אנחנו יעילים. כדי להבטיח את העצמאות הכלכלית שלנו אנחנו צריכים להיות זהירים. תראה מה קרה ביוון ובאיטליה: הם החליפו את הממשלות שלהם בלי בחירות, ומינו טכנוקרטים. איפה הדמוקרטיה?"
מה דעתך על אי השוויון הגדל בפינלנד?
"הגידול באי השוויון רע מאוד, בעיקר הקושי של הפנסיונרים, הקשישים והחולים. יש לנו מספיק עושר במדינה כדי לסייע להם. בטווח הארוך זה האתגר הגדול שלנו. זה לא ה-1% האמריקאי, שלושת המיליון הסופר עשירים בארה"ב. אנחנו לא שם. מדינת הרווחה הנורדית שלנו היא הצלחה.
"הבונוסים ניפחו את אי השוויון אצלנו בשנים האחרונות. טעינו כשביטלנו את מס הרכוש לפני חמש שנים. זה הגדיל את הפערים, אמנם לא באופן משמעותי - אבל זה סמל גרוע. המס הזה תקף רק לבעלי רכוש גדול במיוחד - לי יש דירת מגורים ודירת קיץ, ואני לא עובר את הסף שאחריו צריך לשלם. אתה צריך להיות עשיר מאוד כדי לשלם את המס הזה. ההחלטה שקיבלו הסוציאל-דמוקרטים, לבטל את המס על העשירים, היתה מוזרה, וזאת אחת הסיבות לכך שהם איבדו את השלטון. המס הזה הכניס לקופת המדינה רק 100 או 200 מיליון יורו בשנה, לא כסף גדול, אבל זאת היתה דוגמה גרועה. עם זאת, גם עם המס הזה, השכר החציוני בפינלנד הוא 3,000 יורו בחודש, וזאת המשכורת של רוב הפינים. אם אתה מרוויח יותר מ-5,000 יורו או פחות מ-2,000 יורו בחודש - אתה במיעוט".
האם לאנשי העסקים יש השפעה רבה על השלטון?
"יכולה להיות להם, אבל קטנה. כבר שנים אני חבר במועצת העיר של אספו, שבה שוכנים המטות של רוב החברות הגדולות, אבל הם מעולם לא פנו אלי בשום עניין. אנחנו מתראים רק בטקסים ובאירועים ממלכתיים. כמובן שהלוביסטים שלהן מגיעים לפרלמנט לישיבות של ועדות, אבל גם זה די נדיר".
ב-2007 התפוצצו כמה שערוריות של תרומות לקמפיינים פוליטיים, ובעקבות ביקורת ציבורית שונו הנהלים - ובחירות 2011 כבר היו נקיות הרבה יותר. עם מפלגה שבה ארבעה עובדים ותקציב של 400 אלף יורו הצליח סויני לקבל 22 מתוך 200 מושבים בפרלמנט.
כמה לוביסטים נמצאים עכשיו בבניין הפרלמנט?
"הם מגיעים רק כשאנחנו מבקשים מהם לבוא. הם לא יכולים להסתובב במסדרונות כמו בארה"ב. עכשיו אני רץ לנשיאות, אבל אי אפשר לתרום כסף לקמפיין שלי אלא רק למפלגה, והמפלגה תחליט מה לעשות עם הכסף הזה. אין קשר ביני לבין המימון שמתקבל מחברות".
האם סויני מחזיק בדעות כלכליות ימניות? שמאלניות? השד יודע. לאחר שעה לא הצלחתי לקבוע. הוא מגדיר את עצמו כבעל דעות כלכליות שמאלניות בנושאים חברתיים (אבל מתעקש שחייבים לחתוך בגירעון התקציבי), אך מפלגתו מוגדרת כקיצונית ימנית בכל הקשור לערכים חברתיים.
בעיתונות הבינלאומית השוו בין המפלגה של סויני לבין תנועת מסיבת התה האמריקאית, בגלל הערכים הימניים מחד גיסא והרצון לראות ממשלה קטנה מאידך גיסא. אלא שהפינים האמיתיים של סויני דווקא רוצים לראות גם חיסכון תקציבי וגם תמיכה רחבה במדינת הרווחה. בקיצור, בפינלנד אתה מבין לפתע שכל הדיבורים ברוב העולם על ימין ושמאל, שמרנים וליברלים, הם חנטריש אחד גדול וחסר משמעות.
מה דעתך על המחאות החברתיות בעולם?
"הבעיה אינה הקושי הכלכלי אלא הבעיה המוסרית של המנהיגים במדינות האלה. בפינלנד אתה לא יכול להנהיג אנשים אלא באמצעות דוגמה אישית. אנשים לא ילכו אחריך אם הם לא רואים בך דוגמה אישית. הם רוצים לראות שאתה מקיים את מה שאתה דורש מאחרים.
"יש אנשים (במדינות כמו יוון, איטליה, ספרד ופורטוגל, ג"ר) ששברו את הכללים של האיחוד ומבקשים מאתנו שנרשום להם צ'ק. אני אומר: לא. אין מחילה לפני הודאה. קודם התוודו על חטאיכם, ואחרי זה תקבלו מחילה".
כן, עכשיו זה נשמע כמו טים סויני.
אני מסיים את הפגישה עמו ויוצא מבניין הפרלמנט. בדלת הפונה לרחוב אני פוגש שוב את סויני - גם הוא בדרך לפגישה. תיכננתי ללכת ברגל לרחוב הראשי, ומתברר שגם הוא. בלי עוזרים, בלי נהג, בלי מכונית, יו"ר האופוזיציה יוצא מבניין הפרלמנט וצועד ברחוב לפגישתו הבאה. בדרך אני שואל אותו על העיתונות הפינית: האם היא הוגנת? צהובה? "היא בסדר", הוא עונה. "עושה את העבודה. אנחנו לא יכולים בלעדיה והיא לא יכולה בלעדינו".
ספת עור בבית הספר
אניטי בלפילד, העיתונאי הכלכלי שאני פוגש לארוחת צהריים, מבהיר לי בתחילת השיחה שהכל יהיה אוף רקורד. זה מעט מוזר עבור עיתונאי שחבר בצוות של חמישה עורכים שכותבים את מאמרי המערכת של העיתון. כשאני שואל אותו על דעותיו בנושאים שונים, אוף רקורד, הוא מסביר לי שגם את זה הוא לא מעוניין לתת: לעיתון שבו הוא כותב יש דעה, ואת הדעות שלו הוא מעדיף לשמור לעצמו.
קבעתי לעצמי ביקור בבית הספר לדוברי שוודית בהלסינקי, כדי להבין כיצד נראה בית ספר פיני במערכת שמלמדת מדי שנה את התלמידים הטובים ביותר בעולם לפי מבחני פיז"ה שעורך ה-OECD. מבחוץ, ליד מגרש המשחקים, נראה בית הספר בדיוק כמו כל בית ספר ישראלי: מבנה אפור, מגרש חול גדול, כמה נדנדות. אבל ברגע שנפתחת דלת הכניסה, אתה מוצף במראות שנראים תלושים לחלוטין מבית ספר ציבורי.
במעלה גרם המדרגות המוביל לקומה הראשונה עומדת ספת עור יפה, מהסוג שתמצאו אצלכם בסלון ולא בבית הספר הציבורי. היא נקייה לגמרי, אין עליה סימנים לוונדליזם או אפילו כתמי לכלוך. אני נכנס לחדר המורים כדי לפגוש את המחנכת מרלין, שאליה הגעתי דרך חברה שלה, שאמה עובדת במשרד החוץ.
אני נזכר בחדר המורים בבית הספר המקצועי בדרום תל אביב שבו אני מלמד לפעמים. אין דבר רחוק יותר. שניהם בתי ספר ציבוריים, אבל כאן מסתיים כל דמיון. חדר המורים הפיני נראה חם, אינטימי ובעיקר ביתי. הוא מבהיק, נקי ומטופח. בקצהו יש פינת הסבה עם ספות וכורסאות ביתיות, ארונות של ספרי קריאה ולאורך הקיר עמדות מחשב עם מסכים דקים יפים.
"אסור לעבוד כאן", מסבירה מרלין. "מותר כמובן לדבר על עבודה, אבל לא לעבוד. אם צריך לעשות משהו, יש מחשבים בכיתות. זה מקום שבו אנחנו צריכים לשבת יחד. אנחנו מחליפים ספרים, יש כאן עיתונים שאפשר לקרוא, קפה".
לילדים מותר להיכנס לחדר?
"לא. על הקירות יש חומרים שלא מיועדים לעיניים שלהם. יש לנו מדיניות של שמירה על השקט. אם אחד הילדים נפצע או זקוק לנו מאיזו סיבה, הוא דופק על הדלת ומיד מקבל התייחסות - אבל בחוץ. כך גם עם ההורים. חלקם נכנסים כי הם חושבים שמותר, אבל בדרך כלל אנחנו מבקשים שהמקום יישאר שלנו".
מרלין לקחה אותי לסיור בבית הספר. התמונות טובות מאלף מלים: התלמידים שקטים, הכיתות מאירות פנים ובכל אחת מהן ניצבות פינות עבודה שקטות וציוד אלקטרוני. בניגוד לבתי הספר הפרטיים המוכרים מארה"ב ומבריטניה, המבנים פשוטים ודבר אינו נוצץ או יוקרתי - אבל הכל נקי, מרווח ונעים. כמו במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר, גם בבית הספר כל הדלתות פתוחות במהלך השיעור. מרלין מסבירה לי שהאווירה פתוחה, שהמסדרון שקט ושאין סיבה לסגור את הדלת.
אני מבחין שבאחת הכיתות יושבים רק בנים. בדיקה מהירה עם המורה מעלה כי "הבנות רצו ללבן נושא מציק עם הפסיכולוגית של בית הספר, והן עושות עכשיו סוג של דינמיקה קבוצתית". בהמשך יספרו לי שאחת התלמידות התלוננה שהציקו לה, והבנות דיברו על רגשותיהן ועל יחסן לנושא.
מרלין לוקחת אותי לכיתה שלה. בקצה הכיתה ניצבת ספה שעליה יושב אחד התלמידים וקורא בשקט. הוא לא מתעניין בנושא הנלמד, ומרלין מאפשרת לו לשבת שם. היא לוקחת אותי לחדר קטן הצמוד לכיתה, היחיד שדלתו סגורה. אנחנו פוגשים שם מורה מבוגרת ישובה בראש שולחן קטן עם שני ילדים. זאת המורה לחינוך מיוחד הצמודה לכל בית ספר ומלמדת את התלמידים לקויי הלמידה. השניים רגועים לחלוטין ואפילו לא מרימים את הראש כשהעיתונאי נכנס לחדר.
מרלין יכולה להתפנות לסיור בבית הספר משום שיש לה עוזר צמוד, כמו לכל המורים בפינלנד. הם צוות של שלושה: היא, העוזר והמורה לתלמידים לקויי למידה. מותר לדבר על שכר? כן. השכר נמוך יחסית: כ-2,500 יורו בחודש, נמוך מהשכר הממוצע בפינלנד. האם השכר הנמוך מפריע? האם הוא לא מרחיק אנשים טובים ממערכת החינוך? מרלין אומרת שהשכר אמנם נמוך, אבל יש ביקוש עצום למשרות הוראה והמבחנים קשים. הרבה צעירים רוצים להיות מורים - וההיצע מוגבל.
מרלין מכירה לי את מנהלת בית הספר לוטה. מבלי להיתפס לסטריאוטיפים או לכתוב משהו שעלול להיחשב גס רוח, אציין שמעולם לא נתקלתי במנהלת בית ספר שנראית כך. גם אייל טואג הצלם הודה שמדובר במראה מיוחד יחסית למנהלת בית ספר.
כשאני מסתכל על החדר כאן, יש תחושה ביתית. כך נראים כל בתי הספר במדינה?
"אני לא יודעת, אבל בית הספר שלנו נראה ככה. אנחנו משתדלים לגרום לו להיראות טוב, כדי שיהיה לנו נחמד לבוא לעבודה בבוקר".
איך אתם מודדים את ההצלחה שלכם?
"אנחנו מוערכים על ידי המורים, וכמובן שואלים את ההורים".
מה המעמד החברתי של מורים בפינלנד?
"אני חושבת שטוב למדי".
רבים רוצים להיות מורים?
"כן, די קשה להתקבל לבית הספר להוראה בהלסינקי".
מדוע לדעתך מערכת החינוך הפינית היא הטובה בעולם?
"אני לא יודעת אם היא הטובה בעולם, אבל אני חושבת שיש לנו כאן הרבה דברים טובים. יש לנו מורים בעלי השכלה גבוהה, ואנחנו מנסים לעזור לכל התלמידים".
בניגוד לעמדה המצטנעת של לוטה, הסיפור של יובל דוניו-גדעון, סגן השגריר הישראלי בפינלנד שגר בהלסינקי, מדגים את ההבדל בין בתי הספר בפינלנד לבין המציאות הישראלית: "מדי חודש אנחנו משלמים 186 יורו לגן הילדים, אבל זה המחיר הגבוה ביותר שאפשר לשלם לגן, מאחר שלא הצהרנו על ההכנסה שלנו כי אנחנו לא תושבים. בגן שבו לומד הבן שלנו יש גננת אחת על כל ארבעה ילדים. לגננת יש תואר שני בחינוך, ולסייעות יש תואר ראשון. הילד נמצא בגן מ-8:00 עד 17:00, ומקבל ארוחת צהריים. הגן שוכן במרכז חינוכי אזורי, כך שאפשר להשאיר את הילדים שם עד שעות הלילה, ללא תוספת מחיר - לנוחיות ההורים שעובדים עד שעה מאוחרת".
פינלנד
עיר בירה הלסינקי • תושבים 5.2 מיליון • תוחלת חיים 79 שנה • אבטלה 7.9% • תמ"ג לנפש 50,090 דולר • תמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה 40,613 דולר • צמיחה 3% ב-2011, 1.4% ב-2012 (תחזית) • מדד ג'יני 0.26 לעומת 0.38 בישראל (ככל שהמספר גבוה יותר, אי השוויון גדול יותר) • מדד התחרותיות מקום 4
