שלום לחברים במאהל, שלום למאות אלפי האנשים שיצאו במוצאי שבת לרחובות, שלום למאות אלפי התומכים בפייסבוק. האם כבר הכנתם את רשימת הדרישות שלכם?
גורמים רבים במשק, נציגי המחוברים, אלה שחוששים משינוי בסדר החברתי והכלכלי, מפצירים בכם עכשיו לגבש רשימת דרישות מדויקת. יו"ר ההסתדרות עופר עיני, למשל, הסביר לכם איך עובדים - מכינים רשימה, באים מסודרים. ככה הוא עובד. וזה עובד לו.
אל תסכימו. אל תקשיבו, לא לעיני ולא לשאר המפוחדים שחוששים שתשנו להם את כללי המשחק. השאירו את הרשימות האלה לוועדי העובדים של המונופולים, לקבוצות הלחץ במגזר הציבורי וללוביסטים ולמאכערים של הטייקונים שהשתלטו בשנים האחרונות על מרבית הנכסים הפיננסיים של הציבור ובנו פירמידות של קרטלים, מונופולים ופיננסים. הם יודעים לגבש רשימות של דרישות פשוטות וממוקדות, שגם מביאות להם תוצאות.
מה שאתם רוצים גדול יותר מדבר שאפשר להכניס לרשימת מכולת: אתם רוצים עתיד אחר לכם ובעיקר לילדיכם. אתם לא רוצים תוספת יוקר של 3%, הנחה באוטובוס והורדה של מחיר הקוטג'. אתם רוצים לדעת שהמדינה הזאת משנה כיוון ונהפכת בהדרגה למקום פחות אלים, חזירי ומכוער, שבו רק קבוצות אינטרסים מקבלות הגנה ונהנות מהשיטה. אתם רוצים לדעת שבמדינה הזאת יהיו יותר הזדמנויות עבורכם ועבור ילדיכם, אתם רוצים לדעת שהמדינה הזאת תעבור מהפכה ניהולית, תרבותית וערכית. אתם רוצים שהאנשים שמובילים את המדינה הזאת יחשבו על הנושאים שחשובים לכם לטווח הארוך.
הרעיון של רשימת הדרישות הוא קשקוש מוחלט. לא רק מפני שאי אפשר לגבש רשימה כזאת באמת, וגם לא רק משום שאיש לא ימלא אותן, אלא בעיקר משום שכל דבר שלכאורה "תקבלו" - יתפוגג, יתאפס וייעלם. גם מה שייראה מבטיח יילקח מכם בגל הקיצוצים הבאים שיבוא כשיגיע מחזור ההאטה במשק. והוא תמיד מגיע.
אתם לא יכולים להכין "רשימת דרישות" משום שבלי שינוי מבני, עמוק וארוך טווח במשק - כל שקל שייצא מתקציב המדינה יוגש לכם למחרת או לאחר כמה שנים במקום אחר. אתם בסיס המיסוי של המדינה, אתם כוח העבודה שלה ואתם גם החולייה החלשה. לכן, כל רשימת דרישות שמבוססת על שליפות, סיסמאות וגחמות, אם תיושם, תגולגל לבסוף לפתח שלכם או של ילדיכם.
לא יצאתם לרחוב כדי לגבש רשימת דרישות, להוריד את המע"מ או לקבל ניכוי מס על העסקת מטפלת. יצאתם לרחוב כי הבנתם שאתם מודרים מהדיון הכלכלי בישראל ושיש סיכוי גדול שאם התוואי הנוכחי של המשק ימשיך להתקיים - אתם תידפקו.
יצאתם לרחוב כי הבנתם שרק אתם תוכלו להביא שינוי. יצאתם לרחוב כי הבנתם שסיסמאות מסוג "אני לא מתעניין בפוליטיקה וכלכלה כי ממילא כולם מושחתים, ולכן אני רואה כוכב נולד וערוץ הספורט" הן בדיוק ההתנהגות שגורמת לכך שכל מקבלי ההחלטות לא סופרים אתכם. מדוע שיספרו אתכם אם אתם לא סופרים את עצמכם?
משיצאתם לרחוב - אתם חייבים להישאר בו, אם לא במובן המעשי של המלה אז במובן התפישתי. אתם צריכים לשמור על האש הזאת בוערת כל הזמן ולדאוג שתתחזק. רבע מיליון איש שיצאו לרחוב במוצאי שבת הם מספר יפה, אבל הם עדיין לא משקפים את מספרם של הבלתי מחוברים בישראל - אנשים שנדפקו ויידפקו מפני שהם לא חלק מקבוצה שיש מי שדואג לה. אל תעצרו עד שתגיעו למיליון איש. מיליון איש בלתי מחוברים - אנשים שאין להם שום ייצוג אמיתי כיום בישראל.
מיהם הבלתי מחוברים? הם כל אלה שאינם מחוברים - אלה שמחוברים לעטין ממשלתי או פרטי בתנאי שכר, פנסיה והטבות העולים משמעותית על המקובל במשק, שאין מעליהם את חרב הפיטורים והם חלק מקבוצה חזקה שזוכה ליחס מיוחד ממקבלי ההחלטות. הם לא בהכרח עשירים - חלק גדול מהם שייכים לאותו מעמד ביניים שכולם מדברים עליו עכשיו. אבל הם, בניגוד לכם, לא מאוימים באמת על ידי כוחות השוק החופשי.
גם אם אתם מחוברים היטב, מרופדים ומשומנים מכל הכיוונים - אל תטעו לחשוב שהמחאה הזאת לא רלוונטית לכם. כשמספרם של האנשים שנשארים מחוץ למסיבה גדל כל שנה - בסוף הם יפוצצו את המסיבה. המסיבה שלכם.
מאות אלפי אנשי הבינו או הרגישו שהשיטה הנוכחית דופקת אותם ולכן יצאו לרחובות. אבל אנחנו רואים רק את קצה הקרחון: התוואי שבו נע המשק מבטיח שעוד חמש, 10 ו-20 שנה יגדל מספרם של האנשים האלה משמעותית. רבים מאלה שחשים כיום שהם המוטבים של השיטה הנוכחית יגלו, ככל שיתבגרו, את הצדדים המכוערים שלה.
אתם חייבים להישאר ברחוב, תפישתית, כי רק מיליון איש בלתי מחוברים, מיודעים, ערניים ומודעים יכולים להביא שינוי בישראל. אל תצפו ל"מנהיג", ל"ממשלה", ל"שינוי שיטת הממשל" או לכל מפץ פוליטי אחר שיביא לכם את הבשורה. כי כל עוד לא ישתנה מערך התמריצים, הערכים והשיח הציבורי - ימשיך כל פוליטיקאי וכל מקבל החלטות שמתיישב בירושלים לנהוג פחות או יותר כמו קודמיו. בסופו של דבר אתם קובעים את מערך התמריצים הזה. השינוי הוא אתם. לא ביבי ולא שטייניץ. לא ציפי ולא שאול. גם לא יאיר, אריה, שלי, או אביגדור.
אתם חייבים להישאר ברחוב כי המערכת הפוליטית, הכלכלית והציבורית לא רואה אתכם ממטר. זה לא עניין אישי, באמת שלא - אתם פשוט לא קיימים כי לפניכם יש שורה ארוכה וחזקה של קבוצות אינטרסים מתוחכמות, מלוכדות ומיומנות שעסוקות בקידום העניינים שלהם. והם, בניגוד לכם, עוקבים באדיקות אחר כל פעולה של הממשלה ושל הגורמים העסקיים החזקים כדי לוודא שהם לא ניזוקים ממנה.
אתם חייבים להישאר ברחוב משום שהאנשים ששולטים בשיח הציבורי בישראל - וביניהם גם רוב כלי התקשורת - לא רוצים שום שינוי אמיתי בשיח הציבורי. הם הרי נשלטים על ידי האנשים שנהפכו לחזקים ולמצליחים בדיוק באותה שיטה שהביאה אותנו עד הלום. אתם צריכים לייצר שיח ציבורי חלופי, שלא עובר דרך העיתונים והערוצים שלהם.
אתם צריכים להישאר ברחוב כי המדינה הזאת שייכת לכם, מאות המיליארדים שבהם שולט קומץ טייקונים שייכים לכם, והמונופולים והקרטלים שלהם קיימים רק בעזרתכם. אלה המסים שלכם, הפנסיות שלכם והעבודה שלכם שמממנים את החבורה הזאת. פעם הם הבינו את זה, לכן היה להם סולם ערכים מסוים, נורמות, קווים אדומים ואיפוק. בשנים האחרונות הם ראו שאתם אדישים לחלוטין - אז הם החלו לחצות את כל הקווים ולהתייחס אליכם כאל וסלים באחוזה פיאודלית.
על המחאה הזאת מנסים וינסו לרכוב בימים, בשבועות ובחודשים הקרובים כל הכוחות והגורמים שרוצים לשמר את השיטה. חלק מהם ינסו לרכוב עליה כדי להרוג אותה, חלק ירכבו עליה כדי להסיט אותה לכיוונם, וחלק ינסו להחדיר לתוכה את האידיאולוגיות שלהם.
אתם חייבים לנכש מתוככם את כל האידיאולוגים והפוליטיקאים. גם את אלה שצועקים בשבח הקפיטליזם וגם את אלה שצועקים סוציאליזם. תגידו להם תודה רבה, אבל מהסחורה הזאת כבר טעמתם, כבר קיבלתם, והבנתם שזה לא מוביל אתכם לשום מקום. אתם רוצים דיון מקצועי ואמיתי בשאלה כיצד מעלים כאן את רמת החיים ואת איכות החיים. אתם רוצים לדעת איך תקבלו מערכות ציבוריות איכותיות יותר, מחירים נמוכים יותר ולכידות חברתית גדולה יותר.
שלא יבלבלו לכם את המוח עם סיסמאות כמו קפיטליזם ונפלאותיו, או סוציאל-דמוקרטיה. לרוב האנשים שמדברים על קפיטליזם אין מושג ירוק מה הוא באמת. רוב אלה שצועקים עכשיו "סוציאל-דמוקרטיה" לא מבינים, ולא רוצים להבין באמת, כיצד מנוהלים הכלכלות והמשקים של מדינות שהן לכאורה סוציאל-דמוקרטיות.
שלא יבלבלו לכם את המוח עם העלאות והורדות של מסים ותקציבים. מסים ותקציבים הם לא מטרה אלא אמצעי. השאלה היא מה עושים עם הכסף. העלאת תקציבים לא בהכרח משפרת והורדת תקציבים לא בהכרח פוגעת. מה שקובע הוא לאן הולכים המשאבים וכיצד הם מנוהלים. השאלות מורכבות וגם התשובות מורכבות - אבל הן מספיק חשובות כדי שרוב השיח הציבורי של כל מדינת ישראל ירוכז בהן.
מפחידים אתכם עכשיו עם המשבר בוול סטריט ובאירופה, ואומרים לכם כמה חשוב לשמור על משמעת תקציבית. כל זה טוב ויפה ותמיד נכון, אבל זה כבר לא עובד עליכם יותר. כי האנשים שיצאו לרחובות לא דורשים שהממשלה תשפוך כספים, תגדיל גרעונות ותגיע לפשיטת רגל. הם רוצים שהמשאבים ינוהלו אחרת כדי להביא לתוצר גדול יותר ולחלוקה הגיונית יותר.
יסבירו לכם שיש מקומות הרבה יותר גרועים בעולם: באיטליה השחיתות של הון-שלטון גרועה יותר; בארה"ב וול סטריט שולטת בוושינגטון; בספרד יש אבטלה; ובסין לא מכבדים זכויות בסיסיות רבות. כל ההשוואות הבינלאומיות האלה לא צריכות לעניין אתכם. פה יכול להיות הרבה יותר טוב וזה הדבר היחיד שצריך לעמוד לנגד עינינו.
יסבירו לכם שאנחנו צומחים, שיש לנו אבטלה נמוכה ותעשיית היי-טק מופלאה ושאף בנק בישראל לא פשט את הרגל. יופי, מצוין. האם זה אומר שעוד 10 ו-20 שנה אתם וילדיכם תוכלו לקבל שירות בריאות וחינוך טובים ושתוכלו למצות את הפוטנציאל שלכם בשוק העבודה? כמובן שלא. האם ההיי-טק יהיה מנוע הצמיחה של המשק גם בעשור הקרוב? לא בטוח. האם הבנקים שלנו חזקים מפני שהם מצטיינים בניהול סיכונים, או משום שהם קרטל? האם במקביל לאבטלה הנמוכה יש אצלנו פערי הכנסות מהגבוהים ביותר בעולם שעולים בעקביות כבר עשור?
מאות אלפי ישראלים ירדו לרחוב בחודש האחרון כדי להביע את מחאתם על התוואי שבו נעים המשק, החברה והדמוקרטיה הישראלית. חלקם כועסים על הדיור, חלקם על הקוטג', חלקם על הבריאות ורבים מהם על החינוך והתשתיות ועל השתלטות קומץ משפחות על פירמידות פיננסיות-ריאליות. רובם לא כלכלנים, לא מומחים למסים, לתחרות, לתחרותיות ולאפקטיביות המגזר הציבורי - אבל נראה שהעתיד הכלכלי והחברתי של ישראל תלוי כיום, יותר מתמיד, בנכונות שלהם לשים את כל הדברים האלה במרכז השיח הציבורי בישראל.
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
