מהפכנים בתחתונים: מיהו האמן שיתעשר מקליפ ויראלי? - Markerweek - TheMarker

מהפכנים בתחתונים: מיהו האמן שיתעשר מקליפ ויראלי?

התקף האמנות הוויראלית שמכה בארה"ב כבר שנתיים-שלוש מגיע לישראל בימים אלה - ובגדול ■ האמן החדש הוא ויראלי ורוצה לכבוש את העולם תוך שעתיים

ביולי 1890, כשהוא בן 37, הגיע וינסנט ואן גוך לסוף הדרך. לאחר חיים קצרים ואומללים, חברה מחלת הנפש שלו לחיי עוני ללא שמץ של הכרה אמנותית, והוא שלח יד בנפשו. רק עשרות שנים לאחר מותו, מאות מיליונים בעולם הכירו את שמו.

ואן גוך לא לבד. גם המלחין פרנץ שוברט, שמת בגיל 31, זכה לראות רק יצירות בודדות פרי עטו יוצאות לאור בימי חייו. אפילו המלחין יוהאן סבסטיאן באך היה מוכר באוסטריה בימי חייו, אבל זכה לתהילה שאותה אנחנו מכירים כיום רק 80 שנה לאחר מותו. לצערם, ואן גוך, שוברט ובאך לא זכו לומר לעצמם בימי חייהם בסיפוק כי מיליוני אנשים נחשפו ליצירותיהם.

מעניין, אם כך, מה היו אומרים ואן גוך ושוברט על נוי אלוש, 31, מתל אביב. אלוש, יוצר ומפיק מוסיקלי שכל השוואה בינו לבין אותם ענקים משעשעת גם בעיניו, יכול לומר שלפחות ברמת החשיפה שלה זכה בחייו - הוא עקף את עמיתיו בני האלמוות עם 7 מיליון איש שצפו בעיבוד המוסיקלי שיצר על בסיס נאומו של מועמר קדאפי - נאום ה"זנגה זנגה" שנישא כתגובה למהפכה בלוב. אלוש עלה שוב לכותרות בעקבות הרמיקס שהכין לראיון של שרה נתניהו בחדשות ערוץ 2.

בכל הקשור להפצת האמנות שלהם בשנים האחרונות, היוצרים של האלף השלישי נמצאים במצב שונה מזה של קודמיהם. כפי שאומר עידו הרטוגזון, דוקטורנט לתיאוריה של הטכנולוגיה ואמן מדיה, "סופרים, אמני גרפיטי, רקדנים, ציירים, מעצבים ושחקנים - כולם יכולים לזכות בכבוד על ידי יצירה של קליפ מוצלח. הצלחתו של היוצר ברשת תלויה כיום פחות באיכות ובעיקר ביכולת לבלוט".

בארה"ב זה ברור מאליו כבר שנתיים-שלוש ויותר, והדוגמה הבולטת לכך היא ג'סטין ביבר, שהתחיל את הקריירה שלו עם סרטונים שהעלה ליוטיוב. בישראל, לעומת זאת, התופעה מגיעה לשיאה רק עכשיו. האמן הטרגי והרוקר המיוסר כבר אינם רלוונטים: היוצר הישראלי החדש מבין שהקהל שלו נמצא ממש כאן, מחובר לרשת. אין לו סיבה להיות מריר ולהתלונן שלא קיבל הזדמנות מהוותיקן, מחצר המלוכה או מהעורך בגלגל"צ. הוא רוצה הצלחה מיידית, אם אפשר תוך פחות משעתיים. כדי שזה יקרה, היצירה שלו צריכה להיות ויראלית. כשהוא יושב בדירתו או בחדר בבית ההורים, הוא יכול להוציא לדרך יצירה שתתפשט כמו מגפה מגולש לגולש.

"בישראל עדיין לא מבינים את זה", אומר אלוש. "המוסיקאים פה מקליטים גרסת כיסוי לשיר באולפן, ומחכים עם זה חודשים, או שהם מבצעים שיר בהופעה אבל לא חכמים מספיק כדי לצלם אותו ולהעלות לרשת. הדור הישן בכלל לא מבין מה קורה. היועצת של שרה נתניהו אמרה שהסרטון מראה ששרה היא סלב. אהוד יערי חשב שלסרטון ה'זנגה זנגה' אחראית האופוזיציה של קדאפי. הם לא מעודכנים".

החוכמה, לדברי אלוש, היא להיות ראשון ולהקדים את המתחרים. "הנאום של קדאפי הוקרן בתוכניות האקטואליה בשלישי אחר הצהריים. חיכיתי שהוא יעלה ליוטיוב, ועד הערב כבר העליתי את הרמיקס לרשת. הקדמתי את קונאן אובריאן, שצחק על זה אחר כך. זה היתרון שלי: גם אם הכותבים שלו קולטים מיד את הקטע, הם חייבים לחכות לשידור של התוכנית".

אלוש - תזזיתי ומדבר מהר - רוצה לעשות את זה בגדול, אבל עדיין לא יודע איך בדיוק יעשה את זה עם הכלים שנפלו לידיו. אנחנו נפגשים יום לאחר שצוות צילום של קשת נפל עליו עם חמישה צלמים, אחרון בסדרה של צוותי צילום שבאו לסקר את הישראלי שהעלה את הקליפ על קדאפי.

הוא עובד במשרות חלקיות להשלמת הכנסה - עורך וכותב באתרי אינטרנט, מפיק מוסיקלי ומעבד של רינגטונים לחברות הסלולריות, מעניק ייעוץ ויראלי לאמנים שרוצים לקדם את השיר שלהם ברשת, מתקלט ומעניק ייעוץ לספריות מוסיקליות.

"היתרון שלי הוא שאני בן 31, כך שאני נמצא באמצע - בין הדור הישן לדור חדש. מצד אחד, העברתי את כל התיכון עם גיטרות, וחלמתי להיות בלהקה כמו פרל ג'אם וגאנס אנד רוזס. מצד שני, לפני חמש שנים הבנתי שבמקום לנגן מול 200 איש בבארים ובמועדונים ולהוציא עוד סינגל ועוד אחד - אני הולך לכיוון אחר. אני מאמין בשילוב של השיטות המסורתיות עם השיטות החדשות שמאפשרת הרשת. המטרה היא לעשות משהו גלובלי. אני מגשים את החלום ואת האהבה למוסיקה בדרך החדשה.

"אני מעדיף לעשות דברים בדרך שאולי נחשבת טיפשית, כמו המאש-אפ (שימוש חוזר במידע או בחומרים הקיימים כבר ברשת) של שרה נתניהו - אבל בדרך לפצח את מה שקורה כיום באינטרנט. בעבר הוצאתי שני סינגלים בדרך המיושנת של בית-פזמון. אבל כשאתה עושה משהו שמגיע לכל כך הרבה אנשים, אתה מרגיש אחרת. תוכנות המחשב של ימינו מביאות אותך למצב שבו אתה יכול לשבת שעתיים בבית עם תחתונים ולעשות דברים גדולים".

מהו דבר גדול בעיניך?

"להיות ההוא מישראל שיצר להיט עולמי. אתה צריך למצוא את האנשים שרוצים להוריד את החומר שלך מהאינטרנט, ואז לתפעל את העולם הישן כדי לעשות קליפ, להוציא סינגל. אני אומר: 'בוא נעשה את הבדיקות באינטרנט, ניתן לעם להחליט - ואחר כך נלך לעורך המוסיקלי בגלגל"צ'.

"האמנים המזרחיים ניצחו אותי בזה. קליפ של עומר אדם השיג 400 אלף צפיות ביוטיוב. הוא מופיע בכל ישראל, ולא אכפת לו אחר כך מגלגל"צ וממה שהם חושבים על המוסיקה שלו".

סוגיית איכותו של התוכן היא נושא לא פתור ברשת. מצד אחד, בעולם הדמוקרטי שמציעה הרשת, העובדה שהיצירה שלך טובה עשויה להספיק כדי שמאות אלפי גולשים יזהו את האיכות שלך - ללא הטיות של מקבלי החלטות עריצים. מצד שני, אחד מתפקידיהם של אותם מתווכים מוסיקלים הוא לסנן ולאתר איכות באופן מקצועי.

אם נחזור לנקודת המוצא, לא בטוח שאם היוצרים הגדולים של המאות הקודמות היו נולדים כיום, הם היו מצליחים לצאת מהאלמוניות. גם אם ואן גוך היה מאמץ לעצמו את הטכנולוגיה הוויזואלית של ימינו, חובר לשוברט ­ ויחד הם היו יוצרים את הקליפ המושלם - איש לא מבטיח שבעולם שבו עשרות אלפי תיכוניסטים מעלים מדי יום קליפים לרשת, סתם קליפ איכותי ללא גימיק היה עובר.

כפי שאומר אמן ההיפ הופ איתי לוקץ', "לא משנה כמה השיר טוב - זה לא יעזור אם לא יפיצו אותו. הצופה לא צריך לאהוב אותו - אבל הוא צריך לומר 'אה, תראה איזה קטע'".

גם אמני מיינסטרים גילו את המדיום הזה: באמצע 2010 הודיע אייל גולן כי את האלבום החדש שלו הוא יפיץ קודם כל בפייסבוק. הזמר יוני בלוך התגלה בזכות שירים שהעלה באתר הישראלי "במה חדשה". קותימן, שקיבל פנייה ממנהל לייבל גרמני בזכות היצירות שהעלה בעמוד מייספייס לפני חמש שנים, הוא כיום אמן בעל שם עולמי והסרטונים שהוא מעלה לרשת מעוררים הד נרחב.

בשבוע האחרון אף התקיים פסטיבל המוסיקה האינטרנטי הראשון בעולם, כפי שהגדירו אותו מארגניו הישראלים - ה"ווליום פסטיבל" שבו שודרו ברשת הופעות חיות של 11 אמנים דוגמת הדג נחש, ברי סחרוף, משה פרץ, היהודים ואפרת גוש - ערב אחרי ערב.

נוי אלוש
נוי אלוש
צילום: טל כהן

ליידי גאגא כבר הבינה

ההיבט הכספי של האמנות הוויראלית מתבטא בשני ממדים: בעלויות הפקת היצירה ובהכנסות ממנה. אתר שיתוף הסרטונים יוטיוב, אתר שיתוף הבלוגים Tumbler ואתרים רבים אחרים מציעים "תוכניות שותפים", שבהן מעלה התוכן נהפך לשותף וזוכה בנתח מסוים מהכנסות הפרסום הנובעות מהתוכן שלו - לפי כמות הגולשים המקליקים על המודעות המלוות את התוכן. לשותף יש אפשרות לבחור אם המודעות יופיעו לפני הקליפ, עליו או בצדו של המסך. הוא נבחן גם לפי הזרימה והעקביות של העלאת התכנים. גולש יכול גם ליצור ערוץ משלו ולאפשר לגולשים להיות חשופים אליו באופן קבוע.

עם זאת, כפי שאומר אלוש: "מיוטיוב אתה לא יכול להיות עשיר. גם אם אתה אייל גולן עם 7 מיליון צפיות בכל קליפ, אתה עדיין מרוויח 800-1,000 דולר על כל מיליון צופים".

כדי לזכות ברווחים מתוכנית השותפים של יוטיוב ושל אתרים אחרים התוכן המועלה חייב להיות נקי מהפרות של זכויות יוצרים, כך שרבים מאתרי שיתוף הקבצים מפעילים תוכנות המזהות מוסיקה שנלקחה מאמן אחר. "תוכנית השותפים שלי לא אושרה במקור - כי כל הערוץ שלי מלא הפרות של התקנות", מסביר אלוש. "מצד שני, כשהשתמשתי בקטע מחדשות ערוץ 2 כדי להכין את הקליפ של שרה נתניהו, הם רק שלחו לי אזהרה: 'תדע לך שהפרת'. אבל גם הם מרוויחים, כי ערוץ 2 מקבל אחוזים מהרווחים מהפרסומות במקרה הזה. אני לא. לדעתי, אמנים כמו ליידי גאגא וג'סטין ביבר, שמבינים את השוק, יודעים שככל שישתמשו יותר בחומרים שלהם - כך הם זוכים לחשיפה גדולה יותר".

מקור הכנסה ויראלי נוסף הוא אתרים המאפשרים הורדות קבצי מוסיקה, שמעבירים חלק ניכר מההכנסות ישירות לאמן. דוגמה בולטת לכך היא אייטיונס של אפל, שמעבירה 70% מהכנסותיה לבעל המאסטר.

גם חברות הסלולר לוקחות חלק בתעשייה הזאת: הן משדרות חומרים מסוימים בערוצי השידור הרצופים שלהן ומשלמות על כך תמלוגים. יותר מכך: הן פותחות לאמן ערוץ הכנסה ויראלי באמצעות צלצולי השיחה הנכנסת שלהן (רינגטון), והמוסיקה המושמעת למתקשר לפני שהוא נענה (טרוטון).

"את שני הסינגלים שהוצאתי בזמנו השמיעו ב-88FM ובגלגל"צ", מסביר אלוש. "מה זה עזר לי? עם ה-150-200 אלף שקל שעשיתי בטרוטונים מ'רוצה בנות' (הלהיט שעמו פרצו אלוש ולהקתו "חובבי ציון" דרך הרשת לפני חמש שנים, ח"ע), יכולתי לשבת שנתיים בבית ולעשות מוסיקה. גם הרינגטונים עליו היו היסטריים. אני חושב שזו תקופת מעבר מבחינת התשלומים. חלק מהגורמים לא משלמים בזמן, חלק משלמים מעט. ייקח זמן עד שהאמנים יפנימו את מה שקורה וידרשו את שלהם".

מהפליקר לגלריה

למרות השותפות עם יוטיוב, הרינגטונים והטרוטונים, האמנים שעמם דיברנו מעידים כי החלק המרכזי מההכנסה שלהם נובע מהעולם המסורתי: הופעות, מכירת דיסקים, תמלוגים מהטלוויזיה ומהרדיו, פרסומות ופרומואים. אבל גם כך, ההצלחה ברשת היא מפתח להכנסות.

"הצפיות ברשת הקפיצו את מחיר ההופעה שלי פי שלושה", מסביר לוקץ'. "כשאני מנהל משא ומתן קשה על מחיר ההופעה, אני אומר: 'לסרטונים שלי יש יותר ממיליון צפיות. אני יודע מה אני שווה'. עבורי הרשת היא הכל. אף פעם לא השמיעו אותי ברדיו. קליפ אחד שהעליתי - שלא דרש יותר מיום עבודה, כולל כתיבה, הפקה, צילום ושירה - הביא לי יותר פרסום ממה שקיבלתי בעשר השנים שלפניו. אם לא האינטרנט, סביר להניח שלא הייתי מצליח להשחיל סינגל לרדיו".

גם יוליה גורדינסקי, 27, מאשדוד, מודה שאם היתה נולדת עשור קודם, כנראה שדבר לא היה קורה. "יש לי תואר באנגלית והתכוונתי לעסוק בזה, אבל בזמן הלימודים ראיתי ברשת פורטרטים עצמיים. אמרתי לעצמי - 'יאללה, גם אני אתחיל לצלם'. ב-2007 התחלתי עם מצלמה רגילה, ואז הבנתי שאם אני רוצה לצלם תמונות ברמה כמו בפליקר, אני חייבת מצלמה טובה יותר. לאחר כמה חודשים היה לי במקרה כסף, קניתי מצלמה והסתובבתי ברגל עם המצלמה, חצובה, שלט ותיק עם בגדים להחלפה בשביל הצילומים. חשבתי שמיד יהיו לי תמונות טובות, אבל בהתחלה הן לא היו ברמה. עשיתי ניסיונות והשתפרתי.

"יותר ויותר אנשים הוסיפו אותי כאשת קשר בפליקר, העבירו תמונות שלי, והגעתי ליותר ממיליון צפיות. בשלב הבא פנו אלי מגלריה בברצלונה, ואמרו שהם רוצים להציג את הפורטרטים שלי.

"עדיין לא תיכננתי ללכת בכיוון הזה, אבל התחלתי לקבל מחמאות. אמרו שיש לי כישרון ושאני צריכה להתקדם ולקחת את עצמי ברצינות, ולא להתייחס לצילום רק כתחביב".

במקרה של גורדינסקי, הרשת לא הניבה לה הכנסות אלא רק הזדמנות. היא קיבלה אלפי שקלים מהגלריה שהציגה את תמונותיה, זכתה לתשלום משתנה מחלק מהעיתונים שהשתמשו בתמונותיה, קיבלה בגדים בשווי אלפי שקלים מחברת בגדים אמריקאית שבמוצרים שלה היא השתמשה בתמונותיה, וזכתה לתשלום מלהקה שהשתמשה בתמונה שלה לדיסק. בימים אלה היא מתעתדת לפרסם ספר תמונות שלה באמצעות אתר Blurb, שבו אפשר להוציא ספרים בעצמך. בנוסף, היא מנהלת בלוג שאליו היא מעלה את תמונותיה באתר Tumbler, המאפשר לבלוגרים להרוויח מפרסומות נלוות, וקיבלה הצעות לצילום מקצועי.

מטר שבעים. הקהל הוויראלי המשמעותי - ילדים
מטר שבעים. הקהל הוויראלי המשמעותי - ילדים
צילום: מאייר טלי

להתאבד על הנושא

טל רוזנטל ונועם שרון, 25, המרכיבים את הצמד "מטר שבעים - Too Short For Modeling" (נמוכים מדי לדוגמנות), מתחילים בימים אלה את העונה השנייה שלהם בערוץ 2. הם לוקחים חלק ברצועת המערכונים "לילה ביפ" עם תוכנית נונסנס משלהם - ועדיין עושים הכל מבית ההורים. לדבריהם, זאת שיטת העבודה הזולה והיעילה ביותר. "אין סאונד מן שיושב לנו על הראש בלחץ של תקציב, וזה מאפשר לנו שליטה", הם מסבירים.

בחדר השינה של שרון ניצב מחשב המהווה את עמדת הסאונד, מחשב נוסף שמשמש כעמדת פוטושופ ושולחן קטן שעליו ארבעה בקבוקי אלכוהול - שאותו הם מגדירים "עמדת קריאייטיב".

את תהליך העבודה שלהם על חלקם בתוכנית ב"לילה ביפ", הם מגדירים "מוזר". הם מצלמים רק בחוץ, כך שהם לא צורכים שעות אולפן. הצוות מורכב ברובו מאותם חברים שהתחילו את הפרויקט יחד עמם, רובם בני פחות מ-25. חלקה של קשת מתבטא במפיקה, שאחראית מלמעלה ומשלמת את ההוצאות.

"הפקות יעילות אך מושקעות", הם מגדירים את עבודתם. עם התקציב שיש לנו, לא היינו יכולים ליצור את התוכנית בדרך אחרת. כשהמפיקה של קשת ראתה איך אנחנו עובדים היא אמרה לנו 'זה לא אפשרי'. אמרנו לה - 'ככה אנחנו עובדים'. הכל אפשרי. ריצות, תיזוזים, דברים שאפשר לעשות רק אם החלטת שאתה הולך להתאבד על הנושא. בקליפ של 'בר רפאלי נגעה לי במרפק', שעלה לרשת בשנה שעברה וזכה ל-160 אלף צפיות, היו לנו 20-30 לוקיישנים. זה דבר חולני ברמה של הפקה ישראלית".

שניהם גרים אצל ההורים ומצליחים לחסוך כסף. "הכי טוב אצל ההורים", מוסיף רוזנפלד, "איפה עוד אני מקבל ארוחת בוקר מעולה כל יום?".

הסיפור של רוזנפלד ושרון מדגים כמה מהירה יכולה להיות הפריצה באמצעות הרשת. הם הכירו באוקטובר 2009, והסרטון הראשון שלהם עלה לרשת שלושה חודשים אחר כך. הם השתמשו במצלמה חצי מקצועית של שכניו של שרון, "כזאת עם ידית מלמעלה - אבל שאי אפשר להניח על הכתף". לסאונד דאג חבר של הצמד, שעבר באולפני מימד.

הפריצה הראשונית שלהם נעשתה עם "קלטת לילדים ערסים", פרודיה על קלטות ילדים, שהשיגה 560 אלף צפיות ויצרה מודעות לערוץ שלהם. "הקהל הוויראלי המשמעותי ביותר הוא ילדים", הם מסבירים. העלויות היו מצחיקות: "התקציב העיקרי של הסרט היה 30 שקל לארטיקים לילדים שבאו להשתתף. יום הצילום הכי יקר שלנו עלה 1,000 שקל - כי היינו צריכים לשלם על מסעדה וחומוס לאנשים".

אף על פי שכבר הגיעו לטלוויזיה, שרון ורוזנפלד שואפים להישאר ברשת, שאותה הם מגדירים "כוח גדול מאוד".

המעבר לערוץ המשודר לא השפיע התכנים?

"שני מערכונים שלנו צונזרו על ידי קשת, גם בגלל האיכות וגם בגלל התבטאויות לא הולמות. אמרנו 'תחת' במקום שלא היה צריך".

אז מה היעד?

רוזנפלד: "לכתוב תוכנית ל-HBO, להמשיך ליהנות ממה שאנחנו עושים ולא לעשות משהו שאנחנו לא רוצים בשביל הכסף - אלא אם זה בשביל מלא כסף, ולא לעזוב את ההורים".

שרון: "אנחנו רוצים לתת חסות לחברת בירה גדולה בישראל".

צילום: יוליה גורדינסקי

שרון ורוזנפלד גם חושפים אפיק פרנסה נוסף שהרשת מאפשרת להם. "בין העונות של התוכנית בטלוויזיה פנו אלינו חברות כדי שנכתוב להן פרסומת. זה יום צילום ועריכה בתשלום, ומרגע שהמוצר מוכן - זה לא באחריותנו. החברה יכולה לשדר אותו ביוטיוב ובפליקס. החוכמה היא שהפרסומת תהיה טובה מספיק כדי שיפיצו אותה לחברים", הם אומרים. כדוגמה הם מציגים את הפרסומת של חברת Old Spice האמריקאית, שזכתה באחרונה ל-31 מיליון צפיות בזכות החדשנות הטכנולוגית שלה - הנובעת מכך שהיא צולמה בשוט אחד תוך החלפת הרקע.

כשמדובר בפרסומות, מותג המים האמריקאי החדש smartwater העלה במארס לרשת סרטון עם השחקנית ג'ניפר אניסטון, שבו היא מציגה את כל הדרכים שיאפשרו לה להפוך את הקליפ שבו היא מופיעה לוויראלי. בין האופציות: ריקוד עם תינוקות וירטואלים, הצפת הסט בגורי כלבים לבנים, בעיטה באשכיו של מעריץ שנקלע לזירה וכמובן - שערה המתבדר ברוח תוך שליחת מבט מפתה למצלמה.

"למה אני צריך את זה?"

ההצלחה הוויראלית תלויה ביכולת להישאר מעודכנים מבחינה טכנולוגית. "חלק מהעניין הוא לקחת את הדברים שאנשים נמצאים בהם, את מה שכולם מתעסקים בו באותה תקופה - ולתת לו אינטרפטציה אמנותית", מסביר אלוש. "קח לדוגמה את ה'ליפדאב' - וידיאו קליפ המשלב דיבוב שפתיים של המשתתפים לצלילי שיר מפורסם. פוקס עשו ככה פרסומת עם בר רפאלי ונועם טור, וזה גרם לכך שהשיר חזר להתנגן ברדיו. בהמשך אנשים התחילו לייצר שירים כאלה בבית, והעלו ליוטיוב שני זקנים עושים את זה במקום בר ונועם. בכל פעם שמישהו שמע את השיר בכל גרסה שהיא, הוא נזכר בפוקס. זאת שיטת עבודה נכונה, שימוש נכון בעולם האינטרנט. הרבה אנשים בעולם הפרסום והמוסיקה לא מבינים את זה.

"כשהוצאתי עם חובבי ציון את השיר 'תגידי מה', החלטנו שאנחנו רוצים להפיק קליפ, ואז נזכרתי שכבר הוצאתי 7,000 שקל על קליפ אחר - ואני משלם עליו עד היום. השתמשתי בצ'אט רולט (תוכנה שיצר רוסי בן 17 ב-2009, המאפשרת לנהל שיחת וידאו עם משתמש אחר שבחרה התוכנה באופן אקראי, ח"ע), שילמנו לסוכנות 200 דולר והבאנו דוגמניות. התקנו מצלמה אחת שצילמה את הדוגמניות רוקדות ומפעילות את השותפים לשיחות הווידאו, ומצלמה אחרת שצילמה את הרוקדים. התוצאה היתה קליפ חדשני בעלות כוללת של 2,000 שקל. כדי לבלוט אתה צריך לעבוד נכון, להשתמש ביכולת שהרשת נותנת לך".

אלוש אומר כי השימוש ביכולתה של הרשת כולל גם שליטה באופציות השיתוף - בפייסבוק, בטוויטר ובמיני רשתות אחרות. "אתה שולח לינק ל-20-30 איש ומחכה לראות מי העביר את זה הלאה. אם שלחת את הלינק ל-20 איש ועשרה מתוכם העבירו את זה הלאה - זה אומר שיש פוטנציאל. אם רק אחד מהנמענים התלהב, יכול להיות שעשית משהו לא בסדר.

"לפני שנתיים עוד חלמתי להיות כותב ב'ארץ נהדרת' או ב'מועדון לילה'", מסביר אלוש. "אבל לפעמים הדלתות נסגרות בפניך או שאתה לא שייך למועדון ואתה אומר לעצמך 'למה אני צריך את זה? אני יכול לשבת בבית ולהוציא לפועל את החזון שלי וכולם ירצו לראות אותו. אתם עוד לא מוכנים אלי? אוקיי, אתחיל ברשת'. זאת הגישה של הלוזר שנכנס בדלת האחורית.

"תמיד היה הבדל גדול בין מה שאלה ששולטים במדיה אומרים שאנשים אוהבים לבין מה שקורה בשטח. אז למה אני צריך את העורכים האלה? לי יש את היוטיוב, ואתה לך תמשיך לשדר את הברי סחרוף שלך. אנחנו כבר לא עובדים לפי המצעד של גלי צה"ל, ש-2,000 איש ששולחים אליו גלויות קובעים מה יהיה.

"אנחנו חיים בכפר גלובלי קטן, והבום שלי יגיע. אני אפרסם להיט שישיג 15 מיליון צפיות, ואני ארוויח ממנו 4 מיליון דולר. אני אמכור את השיר, אמכור את הרינגטונים, אוכל לצאת להופעות בחו"ל וליהפך למישהו שחברות מסחריות כמו סוני רודפות אחריו. הרי כל כוכבי הרשת הגדולים בארה"ב קיבלו מאות אלפי דולרים. העולם מאפשר את זה - אז חובה לנסות".

כך תרוויח מהרשת

1 יוטיוב, Tumbler ותוכנות שיתוף קבצים אחרות מציעות תוכניות שותפים המאפשרות למעלה התוכן ליהנות מתמלוגים לפי כמות הגולשים שמקליקים על הפרסומות המלוות את הקבצים. תגמול לאמן: כל מיליון צופים מניבים 800-1,000 דולר למעלה הסרטון.

2 חברות הסלולר משלמות לאמנים היוצרים את הרינגטונים ואת הטרוטונים. תגמול לאמן: מתוך 5 שקלים שמשלם הלקוח, חברת הסלולר לוקחת 35%-50%, והאמנים מקבלים את השאר - תלוי במספר המתווכים בדרך.

3 שירו של האמן יכול להישלח בצורת הודעת SMS דרך הטלפון הנייד. תגמול לאמן: כמו במקרה של הרינגטונים והטרוטונים, תלוי אם הוא מקושר ישירות לחברת הסלולר או שהוא עובד עם חברת תקליטים או כל גוף אחר.

4 הפקת פרסומות ויראליות. תגמול לאמן: חד פעמי, כתלות בהסכם בין היוצר למפרסם.

5 אסוף צפיות ונצל את הפופולריות שלך לצורך משא ומתן עם אמרגנים.

כך תהפוך את הסרטון שלך לוויראלי

1 עשה את זה קצר: שבור סיפורים ארוכים לקליפים קצרים בני 15-30 שניות.

2 צור לטובת הרמיקס: צור קליפ שיהיה פשוט דיו כדי שגולשים אחרים יוכלו לעשות עליו רמיקסים שוב ושוב.

3 צור קליפ, לא מודעה: אם קליפ נראה כמו מודעה, צופים יעדיפו לא לחלוק אותו עם חברים.

4 שים כותרות פיקטיביות: גרום לצופה לשאול את עצמו כשהוא רואה את הכותרת - מה זה לעזאזל? האם זה באמת קרה?

5 הפתרון הקל: אם כל השאר נכשל, פשוט שכור את שירותיה של דמות אטרקטיבית ביותר כדי שתופיע בסרטון.

* ההמלצות באדיבות דן אקרמן-גרינברג מחברת comotion group, המתמחה בהפצה ויראלית של סרטונים

עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הכתבות הנקראות ביותר היום
פרוייקטים מיוחדים
הפופולריות בMarkerweek
הצעות מיוחדות