נשחקים? לכו ללמוד מקצוע יצרני

צעירי מעמד הביניים עונים לפאנל הצעירים

כבר בפסקאות הראשונות של הכתבה "מתוסכלים", שפורסמה ב-Markerweek ב-31.3.2011, ליוותה אותנו תחושת אי נוחות שגברה לאורך הכתבה. לאחר קריאה חוזרת, התמקדה תחושה זו בחמישה מהמרואיינים. שלושה מתוכם למדו כלכלה, אחד למד הנדסת תעשייה וניהול ואחד למד משפטים. המכנה המשותף לכולם, להבנתנו - אלה אינם מקצועות נדרשים או יצרניים.

אין בכוונתנו לטעון שאין צורך במנהלים, בכלכלנים או במשפטנים. ואולם בכל המקצועות האלה נרשם, מזה שנים, עודף אדיר בבוגרים. השבעת עורכי הדין מתבצעת באיצטדיוני כדורגל ומספרם לנפש הוא הגבוה בעולם. לימודי הנדסת תעשייה וניהול מלאים עד אפס מקום ואין שום מחסור בכלכלנים בשוק הישראלי. פתיחת מסלולי הלימוד במקצועות אלה במכללות תרמה גם היא לאינפלציה המשמעותית בבוגרים הנפלטים כל שנה לשוק. המצב לא היה שונה לפני כחמש שנים, עת התחילו חמשת המרואיינים את לימודיהם, ולכן לא ברור מדוע הם מלינים כעת על היצע המשרות הקטן בשוק. לאחר שהמדינה, באמצעות תקציב ההשכלה הגבוהה, סיבסדה בנדיבות את לימודיהם של ארבעה מהם לפחות, האם הם מצפים ממנה לסבסד משרדי עורכי דין שילבו עוד סכסוכים משפטיים? האם המדינה צריכה לעודד מפעלים להעסיק שכבת ניהול נוספת של בוגרי הנדסת תעשייה וניהול כדי להגדיל עוד יותר את השכבה המנופחת של מנהלי הביניים? האם המדינה צריכה להעניק סיוע כלכלי לבנקים כדי שיעסיקו עוד מומחים לניהול כסף?

טואג אייל

איננו מכירים את המרואיינים באופן אישי, ואין ברצוננו להטיל דופי במניעיהם ובכוונותיהם. אבל מתקבל הרושם כי רבים מאלה שבחרו ללמוד כלכלה, ניהול ומשפטים חיפשו מקצוע משתלם, ולא מקצוע שבו מצאו עניין אישי או רצון לייצר, לחדש או לפתח דבר. אלה צעירים שראו את גובה המשכורת של מנהלי השקעות, יועצים פיננסים, בנקאים ועורכי דין וחיפשו מקצוע שבו יוכלו להרוויח הרבה כסף. כך גם מאות הסטודנטים שנוהרים ללימודי הנדסת תעשייה וניהול ומחפשים את מה שמכונה בלעג "הנדסה לייט" - מקצוע הנדסי שבעתידו אופק כלכלי מתגמל, אבל הלימודים בו תובעניים פחות מבשאר לימודי ההנדסה.

כיום יש חוסר ניכר בשוק העבודה של עובדים בתחומי המדעים: כימאים, ביולוגים, פיסיקאים, רופאים, מתמטיקאים; ומהנדסים בכל התחומים: הנדסת מכונות, הנדסת חשמל, הנדסת מחשבים, הנדסה אזרחית, הנדסת מים, הנדסת בניין והנדסה כימית. כמו כן קיים מחסור, בעיקר בפריפריה, במורים בכל תחומי המדעים והטכנולוגיה. הלימודים בתחומים אלה קשים ותובעניים מאוד, אבל הבחירה בהם מגלמת בתוכה ביטחון תעסוקתי משמעותי, אם כי לא תמיד פוטנציאל להתעשרות מהירה וקלה. ולא פחות חשוב: בניגוד לעורכי דין ומנהלים, בעלי מקצועות אלה תורמים תרומה של ממש ליצרנות המשק הישראלי, לחדשנות הטכנולוגית, ליצוא, לביטחון המדינה ולתעשיות הביטחוניות, לאיכות החיים והבריאות וליצירת משרות נלוות נוספות.

אנו נדרשים גם לעניין יוקר המחיה, בעיקר במרכז. אחד המרואיינים טען כי "כל המשק נמצא במרכז, לכן אני חייב להיות בתל אביב". בכתבה הוזכר מחיר שכר דירה לאדם בדירת שותפים - 2,500 שקל. גם כאן נדרשת מעט פרופורציה. אף על פי ששוק העבודה המשמעותי אכן נמצא במרכז, הוא אינו מוגבל לטווח שבין מרכז תל אביב למרכז כפר סבא. אפשר למצוא דירות באזורים מרוחקים יותר בגוש דן, במרחק תחנת רכבת או אוטובוס מתל אביב, במחיר נמוך בעשרות אחוזים, ולחכות עם המגורים בתל אביב עד למציאת עבודה קבועה בעיר. גם למנהטן נוסעים תושבי שאר הרובעים מדי יום ברכבות ובאוטובוסים, במשך כשעה לכל כיוון. המגורים בתל אביב והוצאות מחיה מעבר ליכולת הכלכלית הם בחירה ולא הכרח.

אין ספק שרבות מהטענות של המרואיינים נכונות וצודקות. מחירי הנדל"ן בישראל לא סבירים ביחס לגובה המשכורת הממוצעת; ההכרח לפרנס אוכלוסיות של חרדים וערבים - שאינן ממצות את פוטנציאל התעסוקה שלהן - מכביד על משלם המסים העובד; ורמת מערכת החינוך היא סכנה אמיתית להמשך קיומה של המדינה כיישות מודרנית, ציונית ודמוקרטית.

ואולם על רקע כל אלה בולט במיוחד חוסר הנכונות של מי מהמרואיינים לעשות מעשה או לקחת אחריות על חייהם. נדמה כי הם מצפים לנס משמים. אנו חיים במדינה דמוקרטית: מדינה עם פגמים רבים, עם בעיות לא מעטות, אבל עם יכולת אמיתית של כל אזרח אכפתי להביא להשפעה של ממש על המערכת הפוליטית. המרואיינים לא הלכו ללמוד מקצוע נדרש, אין באמתחתם שום חזון או רצון לשנות פרט לרצון למצוא עבודה מכניסה. האם מי מהם התפקד למפלגה כלשהי? הלך להצביע אי פעם בפריימריז בשביל להשפיע על זהותם של נציגנו בכנסת? האם הם פעילים בפרויקט כלשהו שמטרתו לצמצם את הפערים החברתיים או לשנות את חלוקת הנטל?

עבור צעירים רבים מדי, התשובה לכל השאלות האלה שלילית. מי שרוצים שינוי, אבל לא רוצים לעשות אותו בעצמם; מי שרוצים להשתכר היטב, אבל לא לומדים מקצוע קשה, אך יצרני ונדרש, שמפתח את המשק הישראלי; מי שרוצים שלילדיהם יהיו מורים טובים יותר, אבל לא מוכנים ללכת להוראה; מי שרוצים שישראל תמשיך להוביל מבחינה מדעית וטכנולוגית, אבל לא מוכנים לעסוק במקצועות אלה; מי שרוצים שהאנשים בשלטון יהיו יותר ראויים, אבל לא מוכנים אפילו להתפקד למפלגה ולהצביע בפריימריס - כל אלה לא יכולים להלין על מצבם ועל מצב המדינה בידיים נקיות.

להבנתנו, המפתח לבעיות שהוצגו בכתבה נובע משני מקורות. האחד, הפניית צעירים מוכשרים מלימודי ניהול ללימודים יצרניים באמצעים שונים: מלגות למקצועות היצרניים, הפחתת סבסוד ללימודי ניהול והוצאתם מחוץ לגדרות המוסדות המתוקצבים ועידוד לימוד מקצועות משולבים (מדעי המחשב ומשפטים, למשל). השני, הגדלת המעורבות הפוליטית. פוליטיקה ומעורבות פוליטית הן מלים גסות רק בעיני מי שמקדש את חוסר האכפתיות והעמידה מנגד. לא כל אחד צריך להיות ח"כ, אבל קיים מינימום אזרחי - הצבעה לכנסת ולרשות המקומית, חברות במפלגה והבעת מחאה ממוקדת באוזני נבחרי הציבור - שאותו צריך לקיים.

 

זהר פודה היא בוגרת תואר ראשון בכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובימים אלה לומדת לתואר שני בכימיה במכון ויצמן. אדם מתן למד מדעי המחשב ומדעי הרוח באוניברסיטה העברית, ועובד כמפתח תוכנה באזור רעננה. השניים מתגוררים בשכירות בקיבוץ זיקים שליד אשקלון. הם בחרו בקיבוץ בדרום, בין השאר, בגלל עלויות המחיה השפויות והתפשרו על זמני נסיעה ארוכים לעבודה. הם חולקים כלי רכב אחד, ואחד מהם מגיע מדי יום לעבודה ברכבת.

מתלוננים - טוקבקים נבחרים לפאנל הצעירים

"אני לא גומר את החודש עם משכורת משותפת של יותר מ-22 אלף שקל לחודש. כל הזמן מחזיר חובות. נמאס לי. החיים פה יקרים בטירוף" אאא

"לא מכירה ולו מובטל אחד שהוא בוגר הנדסה/ מדעים באוניברסיטה. מי שבחר ללמוד הנדסה במכללה או ללמוד באוניברסיטה מקצוע לא יצרני ולא פרקטי שיאכל את הדייסה שבישל" מהנדסת טרייה

"הם מעריצים את ההורים שהגיעו מאפס להישגים. אז מה אתם? כמו ההורים, שיתחילו לעבוד ויגיעו רחוק מאוד" א

"לכל המבריקים שם בחוץ. תבינו שאלה ניצנים של בעיה, שגדלה ומתנפחת. אם אקדמים צעירים מהמרכז לא ימצאו עבודה, מה יהיה על הצעירים מהפריפריה? איך ניראה עוד 10-15 שנה? באמת רוצים פה הפיכה נוסח מדינות ערב?" גיל, אב לשניים

"ואין להם ילדים עדיין ותשלום חודשי לגן של 3,000 שקל בנוסף למשכנתא. הורים ונשים עובדות לא מסוגלים לכלכל פה ילדים ולגדל משפחה. החיים פה בלתי אפשריים ומייאשים ועדיף כבר לנסות בחו"ל" אזרח מיואש



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר