הצריף שבו קמים חפצים לתחייה - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצריף שבו קמים חפצים לתחייה

בצריף במושב עין הבשור מציג יענק'לה איתן אלפי פריטים שמספרים את סיפורה של ישראל מנקודת מבט קצת אחרת ■ "היום כל אחד עושה הכל בשביל להראות שיש לו יותר. העיסוק בסיפורים דרך החפצים גורם לי לראות את פשטות החיים"

5תגובות
יענק'לה איתן בצריף שלו
אילן אסייג

כשנכנסים לצריף של יענק'לה איתן במושב עין הבשור העיניים מתקשות להתמקד בנקודה אחת. מכל עבר פיסת היסטוריה קוראת לך לבוא ולגעת, לשאול, להתבונן. יותר מ-20 אלף פריטים נאספו בצריף, חלקם יותר מבוגרים מאיתן, שנולד ב-1953 והחל לאסוף שברי היסטוריה לפני 40 שנה, ולחבר אותם יחד מחדש.

לכאורה, רף הכניסה לצריף לא גבוה מדי: כל דבר שיש לו נגיעה ולו הקטנה ביותר לחיים במדינת ישראל - נכנס למוזיאון. מהטלפון שבו דיבר דוד בן־גוריון עם נשיא ארה"ב הארי טרומן, שהוצב לפני קום המדינה בבית דיזנגוף, דרך פסי רכבת מ-1907 וכלה בכרטיסים לקולנוע כרמל גנים שנמכרו ב-10 לירות. בחצר, לצד שורת כלי רכב שרובם הורכבו בארץ ישראל, ניצבת עגלת עץ בת 150 שנה לערך מימיו של הברון אדמונד רוטשילד בזכרון יעקב.

הצריף במושב עין הבשור
אילן אסייג

"יש דברים שאני רוכש בכסף רב ויש דברים שאני מקבל מחברים ומכרים", אומר איתן. "באחד הימים הייתי אחרי טיפול רפואי ארוך ומעייף וכשיצאתי מבית החולים קיבלתי שיחת טלפון מפרופ' הרי ברון, ששמע על הצריף שלי משתי סטודנטיות שלו, שביקרו בו. הוא אמר לי 'יש לי משהו בשבילך'. כשאומרים לי משפט מהסוג הזה אני מקבל דלק פנימי ופשוט נוסע. בלי להתבלבל התנעתי את המכונית ונסעתי אליו ישר מבית החולים. מצאתי את עצמי עומד לצדו בתוך מחסן עצום ואנחנו משוחחים על ימים עברו. בהמשך הוא הציג גם את תוכניות הבנייה של נמל תל אביב, שהתמוטט מיד לאחר הקמתו, עוד לפני קום המדינה. כששאלו אותו למה הוא מביא את התוכניות דווקא לי, הוא אמר: 'כשיענקל'ה מקבל את החפץ הוא מקבל גם את הסיפור שלו. הוא מספר איך הגיע אליו החפץ ובכך מספר גם את הסיפור שלי ושל אבי ומשפחתי. בדרך כלל חפצים מניחים בארון או מאחורי ויטרינה ובזה זה נגמר. אצל יענקל'ה החפצים מקבלים חיים מחדש'".

"הרבה פעמים החפצים קושרים קשרים בין אחד לרעהו ולא אחת מגיע פריט שרק אחרי זמן מה מתגלה הסיפור שמאחוריו", אומר איתן. "באחד מהסיורים שהעברתי בצריף הצגתי את יומני חיל האוויר שברשותי, שבהם מתועדת הפעילות המבצעית במלחמת ששת הימים. אחד המבקרים היה טייס שלחם במלחמה וביקש לעלעל ביומן. הוא הראה אותו לחבריו הטייסים שהיו אתו, והם פרצו יחד בצחוק מתגלגל, ואני מצאתי את עצמי במבוכה. הוא הסביר לי שהוא היה טייס שמטוסו נפל והוא נחשב בארץ כמת, בעוד שבפועל הוא נתפס על ידי האויב והוחזק בשבי בדמשק במשך כמה חודשים. כומר הולנדי שביקר שבויי מלחמה גילה שהוא בחיים והעביר את המסר לגורמים המתאימים, וכך הטייס חזר מהמתים היישר לצריף שלי".

.

את הפריט הראשון לאוסף קיבל איתן מאמו, שסידרה את הבית ורצתה להיפטר מרדיו ישן. איתן, שחי כילד חוץ בקיבוץ עין השלושה, מיהר לעצור אותה. "אמרתי לה 'אל תעיפי כלום, אבוא עם חבר וניקח', וכך היה". החדר בקיבוץ נהפך לאט־לאט למחסן לחפצים ייחודיים, שמאחורי כל אחד מהם סיפור משלו. איש מחברי הקיבוץ לא העלה על דעתו לזרוק משהו ישן לפח מבלי לעבור אצל איתן, וכך גם בהמשך: כשאיתן לקח חלק בהקמת היישובים תפוח וריחן, בסיוריו ובעסקיו בארץ, בעיסוקו בכלי רכב ודרך העסק המשפחתי של כלים חקלאיים.

המוזיאון שבצריף הוקם ב-2009, בסיועו של אחיו של איתן. הרעיון הראשוני היה להקים חדר הנצחה להוריו, ולאט־לאט התרחב הסיפור המשפחתי לסיפורה של המדינה והקמתה. בסיפוריו של איתן, מלבד הוריו, מופיעות דמויות היסטוריות כמו דונה גרציה, אהרון ואברהם שלוש וגם אנקדוטות לא מוכרות על בנימין זאב הרצל, שמאירות את דמותו מזוויות אחרות.

"אני מספר כאן סיפור היסטורי קצת אחר, מתוך הכרה שגם לתנ"ך יש מאות פירושים וכל אחד מביט בהיסטוריה בצורה שונה", מסביר איתן. "רק שכאן החפצים עצמם יודעים יותר והם יכולים לספר. הייתי רוצה שכל מי שיוצא מביקור בצריף לא יניח מאחור את העבר, אלא ישאב ממנו ענווה וגאווה מכל מה שעשינו במדינה ב-69 שנותיה. עד מלחמת ששת הימים היינו עם נאור. כולם חגגו באותה צורה והתחתנו באותה צורה. אחרי ששת הימים היוהרה גברה עלינו ונהפכנו לעם גאה ויהיר. במלחמת יום הכיפורים קיבלנו סטירה שבלעדיה הארץ היתה נכחדת ובכל זאת, אנחנו לא יראים, אלא יהירים. כולם משועבדים לתשלומים וחובות לבנקים על כלי רכב יקרים, וכל אחד עושה הכל בשביל להראות שיש לו יותר. אם השכן שלי הקפיץ את הכלה שלו לחופה במסוק, אני אקפיץ אותה ב-F16 או בחמקן. דווקא העיסוק בסיפורים דרך החפצים גורם לי לראות את הפשטות בחיים. אני מנסה לגרום לאנשים למלא את הימים שנותרו להם במשמעות".

אי אפשר שלא לתהות מה יקרה כשאיתן לא יהיה שם כדי לספר את הסיפורים שמאחורי החפצים. "אחרי שראיתי את המוות מקרוב, הבנתי שאני צריך לעשות את מה שאני אוהב. ב-2009 עברתי השתלת מוח עצם והבנתי שאם אני יוצא מזה - אני מקים מוזיאון מכל הדברים שאספתי ומעניק מהחוויה שלי לסביבה. את האמת את רוצה? לא אכפת לי מה יהיה אחרי. אם אתחיל לדאוג למה שיהיה אחרי - לא אוכל לדאוג לחיות את מה שקורה בהווה כמו שאני רוצה לחוות אותו".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם