"כל יזם מוצלח צריך להיות קצת לא שפוי, כי הוא הולך נגד הזרם" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיחת פנים

"כל יזם מוצלח צריך להיות קצת לא שפוי, כי הוא הולך נגד הזרם"

הדבר הכי חשוב, לדברי סטיב רודס, מנכ"ל טרנדליינס, הוא האישיות של היזם. וחוץ מזה הוא מספר על הקשר עם מוסד המדען הראשי, החברות שטרנדליינס מושקעת בהן, ועל ההנפקה בסינגפור ■ "אפשר להצליח מהרבה סיבות שלא קשורות אליך. בהצלחה יש גם מרכיב רנדומלי. לעומת זאת, את הכישלון אפשר לאמוד ולנתח"

5תגובות
סטיב רודס
אלי רוגאל

סטיב רודס הוא יו"ר ומנכ"ל משותף של טרנדליינס, חממה הטכנולוגית שמתמקדת בחקלאות ומכשור רפואי. בן 61, נשוי ואב לשלושה, מתגורר במושב שורש.

בוא נדבר על כישלונות עסקיים של היי־טקיסטים.

מאז 1993, כשהקמתי חברת ייעוץ לחברות ישראליות, שמתי לב לתופעה שחזרה על עצמה שוב ושוב - המון סטארט־אפים עם מוצר טוב נכשלים.

מה היתה הבעיה שלהם?

ליזמים אין ניסיון עסקי, והבעיה היא שאין מי שיתמוך בהם, אין מי שיכוון אותם להצלחה. גם חברות שבהן מושקעות חממות טכנולוגיות לא מקבלות תמיכה.

זה מוזר, בשביל זה הרי יש חממות.

החממות שראיתי פעלו בשיטת "שגר ושכח" - משקיעות בהרבה חברות מתוך תקווה שמשהו יצליח. מנהל חממה אמר לי פעם שהשיטה שלו היא להתערב רק כשצצה בעיה.

נשמע הגיוני, לא?

לא ממש, כי המשמעות היא שעד שהוא שומע על הבעיה היא כבר גדולה מדי ואי אפשר לפתור אותה. די מהר קיבלתי החלטה שאם פעם תהיה לי אפשרות להשקיע בעצמי בחברות בתחילת הדרך - אעשה את זה אחרת.

ואז באה האפשרות?

כן, ב-2007, במסגרת הליך ההפרטה שהובילה המדינה, קניתי יחד עם שותפי טוד דולינג'ר שתי חממות - אחת בתחום המכשור הרפואי במשגב והשנייה בתחום החקלאות שהיתה בקרית ארבע ובהמשך הועברה לגליל.

בוודאי גם חברות בחממה שלך נכשלו.

כן. זה לא כיף להיכשל, אבל לומדים מזה המון.

בשונה מהצלחות?

כן, אפשר להצליח מהרבה סיבות שלא קשורות אליך. אתה לא יכול להגיד "תראה כמה אני חכם - הצלחתי". בהצלחה יש גם מרכיב רנדומלי. לעומת זאת, את הכישלון אפשר לאמוד ולנתח.

חממה טכנולוגית מתחום החקלאות
אייל טואג

ספר על הכישלונות שלכם.

עד היום מחקנו 23 חברות - שליש מכמות החברות שהתחילו אצלנו. הרוב נסגרו, אבל לא כולן. לפעמים אנחנו מוחקים את ההשקעה כי אנחנו מאבדים אמון בחברה, אבל היא יכולה להמשיך לפעול.

כמה כסף מחקתם עד היום?

ההשקעה הממוצעת בחברה היא 100 אלף דולר, כך שזה בערך 2.5 מיליון דולר.

ולזה יש להוסיף את כספי המדען הראשי שהושקעו בחברות האלה.

כן, בפועל ההשקעה היא 85% מכספי המדען ו–15% מאתנו, כי המדען שם 500 אלף דולר בכל חברה שאנחנו משקיעים בה 100 אלף דולר. אם כי חשוב להבין שכל הוצאות התקורה הן עלינו.

מה למדת במהלך העשור האחרון על הטעויות שאתה עושה בעצמך?

אחת הטעויות שחזרה על עצמה כמה פעמים, במיוחד בתחילת הדרך, היא שחשבנו שנסתדר עם כל אחד, עם כל יזם. אמרנו לעצמנו שאנחנו אנשים נחמדים וחשבנו שהעובדה שאנחנו מעורבים מאוד ועוזרים מאפשרת לנו לעבוד גם עם יזמים קשים.

והתברר שזה לא נכון.

למדנו שזה לא נכון. חייבת להיות כימיה טובה בינינו לבין היזם.

אז כיום אתה יותר זהיר לגבי האישיות של היזמים שבהם אתה משקיע? מה אתה לומד על היזם הישראלי?

הדבר הכי חשוב הוא האישיות של היזם. כל יזם מוצלח צריך להיות קצת לא שפוי, כי הוא בעצם הולך נגד הזרם ונגד הסיכויים. הוא צריך הרבה אש בבטן והרבה אמונה כדי להצליח. אבל יש לא שפויים ויש מאוד לא שפויים. כל שנה אנחנו רואים 500 הזדמנויות, ומשקיעים בסוף בשמונה חברות בשנה. אחת הסיבות לוויתור על מיזם תהיה היזם עצמו.

כי הוא יותר מדי לא שפוי?

אני לא רוצה להשפיל יזמים שבהם לא השקענו, כי חלקם טובים - אבל יש מטורפים, ללא ספק.

תן דוגמה לטירוף.

ראשל"צ - מתחם RishonStartUp
עופר וקנין

זה בא לידי ביטוי בכך שיש הרבה יזמים שאני מבין שלא יקשיבו. שהם חיים בבועה משל עצמם.

מתי הכי חשוב שיקשיבו לך?

הרבה פעמים בגלל כוחות השוק נוצרים שינויים בדרך, ואנחנו מגיעים למוצר שלא היה בתכנון הראשוני. היו לנו מקרים ששינינו מוצר בכמעט 180 מעלות.

והיזמים לא תמיד זורמים אתכם?

יש יזמים שזורמים עם זה ומבינים ולומדים ועובדים בשיתוף, ויש כאלה שלא מוכנים לשמוע שהרעיון שלהם הוא לא הרעיון הכי טוב בעולם ושצריך להכניס בו שינויים. כיום אנחנו מנסים לאתר מראש, לפני שמשקיעים, את האנשים שאתם לא תהיה כימיה.

תן דוגמה לשינוי כיוון.

למשל, חברה שלנו שכיום פועלת בתחום הקרדיולוגיה התחילה עם מוצר לאי־ספיקת כליה. הרעיון היה להשתיל מוצר שמייצר ואקום מסביב לכליה וכך משפר את זרימת הדם. עם הזמן, כשבדקנו את השוק, הגענו למסקנה שיש בעיה דומה באי־ספיקת לב והיא יותר רחבה ואקוטית. אז בשלב ראשון עברנו לתחום הלב, אבל מאוחר יותר הבנו שנושא הוואקום הוא מאוד קשה והתחלנו לערוך ניסויים על סימולציה חשמלית במקום. התוצאה הסופית היא שעזבנו גם את תחום הכליות וגם את הטכנולוגיה.

ואת השינוי עשיתם במקום לסגור את החברה כי רציתם להמשיך עם היזם?

כי הצלחנו לעבוד בשיתוף פעולה מלא. לפעמים היזם מביא רק רעיון, אפילו אין לו חברה - ואנחנו מביאים את כל השאר. אנחנו אומרים "בוא נהיה שותפים שווים". אנחנו לא לוקחים מניות בכורה. אנחנו נמצאים באותה סירה, ואם יש דילול שנינו מדוללים יחד.

אז רוב הכישלונות נוגעים ליזם ולא לרעיון למוצר או למודל העסקי.

בדקנו את זה. אולי בשלושה מקרים מתוך 25 נכשלנו בגלל כשל בפיתוח או בטכנולוגיה. נכון שיש פעמים שבהן לא מצליחים לגייס כסף לחברה בשלב שני. אנחנו לא רוצים להיות המממן היחידי בשלבים מתקדמים.

באילו מקרים נתקלתם מול יזמים?

היו כמה מקרים שעבדו עלינו. גילינו שהם משקרים. אנחנו באים לעזור ליזמים. הם גם יושבים אצלנו פיזית - זה חייב לעבוד יחד.

הם לא חותמים על הסכם?

חותמים. אבל הסכם לחוד ופעילות לחוד.

תן כמה טיפים ליזמים שבאים לגייס ממך כסף.

הכי חשוב שהם יראו בנו שותפים. בקרב יזמים יש פרנויה שייקחו להם מניות או שיגנבו להם את המוצר. הם חושבים שהמשקיע יקשה עליהם. יש לפעמים ניגודי עניינים, אבל לרוב אנחנו רואים את עצמנו כשותפים מלאים. מה שחשוב הוא שיזמים שלא רוצים אותנו כשותף, שלא יבואו רק בגלל הכסף. יש אלטרנטיבות מבחינת הכסף. אנחנו לוקחים 50% מהבעלות על החברה, וזה לא מעט - יש חממות שלוקחות פחות. אנחנו תמיד מעודדים אותם לדבר עם היזמים שכבר נמצאים אצלנו.

50% זה לא מעט. ליזם לא פשוט לתת על ההתחלה חצי מהמיזם שלו.

כן, אבל צריך להבין מה מקבלים בתמורה.

מה מקבלים?

סטיב רודס
אלי רוגאל

אנחנו בנק ההשקעות הכי גדול בארץ שלא מקבל תגמול על השירותים שלו. יש לנו צוות של 40 איש, יש לנו יועצים בתחום השיווק שעורכים מחקרי שיווק, אנחנו עוזרים להם לבנות אתרי אינטרנט או לבנות מצגות למשקיעים, יש לנו צוות פיתוח עסקי ואנחנו עושים להם הנהלת חשבונות וכמובן את המשרדים עצמם. השבוע אירחנו בשפיים את האירוע השנתי - היו שם 500 איש כולל משקיעים מסין, מסינגפור ומישראל, מתוך מטרה לחשוף את החברות שלנו.

עכשיו אפשר לדבר על קצת הצלחות.

היתה לנו חברה שנמכרה לפני שנתיים וחצי. אנחנו עדיין תחת הסכמי סודיות כי המוצר עדיין לא הגיע לשוק, אז אפשר רק לומר שהקונה היא אחת מהחברות הרפואיות הגדולות בעולם, שרכשה 100% מהזכויות למוצר.

בכמה?

לא חשפנו את הסכום. אני יכול להגיד שכיום ההערכה היא שהחלק שלנו, שהוא 28%, שווה 40 מיליון דולר. קיבלנו חלק מהכסף ונמשיך לקבל דיווידנדים כנגד תמלוגים שייכנסו במשך הרבה שנים. זו הצלחה יפה. החברה היא כיום שלד שמקבל תשלומים. העובדים ממשיכים לעבוד כי אנחנו ממשיכים לתמוך בפיתוח המוצר.

אילו עוד הצלחות היו לכם?

לפני שלוש שנים מכרנו חברה לאיש העסקים האמריקאי פיליפ פרוסט. זה היה אקזיט לא גדול אבל התשואה היתה טובה. השקענו 500 אלף דולר והחלק שלנו באקזיט היה 5 מיליון דולר, כלומר פי עשרה. בספטמבר מכרנו את חברת המכשור הרפואי ETView ב-16 מיליון דולר לחברת Ambu מדנמרק.

ספר על חברות שאתם עדיין מושקעים בהן.

יש לנו למשל חברה בשם אפי-פיקס (ApiFix) שפיתחה מוצר לטיפול בעקמת נעורים. זו מחלה שפוגעת בעיקר בבנות 12–14 ובמקרים חריפים זה מצריך ניתוח, שנחשב קשה ואורך שש שעות. הניתוח מביא לאיבוד גמישות בגב וגם עולה 100 אלף דולר בארה”ב.

מה עושה אפי-פיקס?

היא פיתחה שתל קטן שמקצר את הניתוח ומאפשר לשחרר את החולה מבית החולים תוך יומיים במקום שבוע. גם מחיר הניתוח נחתך בחצי. עד היום עשינו 130 ניתוחים ויש לנו אישור CE לשיווק באירופה. בנוסף הגשנו בקשה ל-FDA (מינהל התרופות האמריקאי) לשיווק בארה"ב. זה מוצר שחוסך המון כסף למערכת הבריאות והוא יכול להיות הצלחה גדולה. לא מזמן היה אקזיט גדול בתחום הזה.

תן עוד דוגמה.

חברה נוספת שמתקרבת לשלב האקזיט היא לויטיקוס־קרדיו, שפיתחה יכולת לאספקת חשמל באופן אלחוטי במקרה של בעיות של אי־ספיקת לב. זה נותן תשובה מצוינת לצורך להיות מחוברים לכבל שמחובר לסוללה, מצב לא נוח שגם מביא לזיהומים. כולם רוצים לספק חשמל באופן אלחוטי, חברות גדולות ניסו ונכשלו בעיקר בשל נזק לרקמות, בעיה שהחברה שלנו פתרה. החברה גייסה עד היום 5 מיליון דולר ויש לה שבעה פטנטים. נשאלת השאלה כמה שווה חברה שיכולה להפוך שוק של מיליארד דולר לשוק של 10 מיליארד דולר.

מה לגבי החממה השנייה שלכם שמתמקדת בחקלאות?

אנחנו היחידים בישראל בתחום הזה. יש הרבה בעיות בענף, למשל בתחום העשבים: כבר הרבה שנים שאין פיתוח חדש של חומרי הדברה לעשבים, ובנוסף הם נעשים עמידים לחומרים הקיימים. מצד שני, קשה לפתח חומרים חדשים בשל דאגה לאיכות הסביבה. בכל העולם מחפשים טכנולוגיות לטיפול בעשבים ולהגדלת יבולים. יש לנו כמה חברות עם פתרונות מעניינים. לפני עשר שנים, כשהיינו מסתובבים בין חברות גדולות, הן טענו שאין להן צורך להסתכל על חברות בארץ כי אצלן יש 3,000 מהנדסים. כיום הן מבינות שהן אולי טובות בשיפור מוצר קיים - אבל לא לבוא עם משהו חדש לחלוטין. עכשיו הן מחפשות פה בנרות את הדברים החדשים שיש כאן. באחרונה הקמנו שותפות עם חברת התרופות והכימיקלים באייר, והם השקיעו 10 מיליון דולר בקרן שמשקיעה בחברות ישראליות בתחום החקלאות. אני מקווה שנסגור אתם שתי השקעות בקרוב.

קנאביס. "יש לנו חברות שמעניינות את תעשיית הקנאביס — אחת בתחום ההדברה והשנייה בתחום הגדלת התפוקה של הגידול. זה שוק ענק, ואיפה שיש שוק ענק יהיה הרבה כסף"
NIR ELIAS/רויטרס

תן דוגמה לחברה שלכם בתחום.

יש לנו חברה בשם אדן שילד שפיתחה חומר אורגני לא רעיל, שלא הורג חרקים אלא מרחיק אותם. החומר מבוסס על צמח שגדל במדבר. המדען שגילה את זה הניח שלצמחים במדבר יש מנגנון להרחקת חרקים, ועלה על צמח שמאוד עמיד מול חרקים בסביבה שאין בה הרבה מים. אנחנו מגדלים את הצמח הזה באופן מלאכותי, מפיקים את התמצית החשובה וכיום אנחנו יודעים להשתמש בחומר בחממות. זה כבר נמכר באגן הים התיכון. גילינו שהחומר טוב להגנה על חרקים שתוקפים צמחי קנאביס ויש עניין אדיר בקרב מגדלים אמריקאים. זה שוק ענק שאנחנו רוצים לנצל.

השקעתם בפתרונות שקשורים בקנאביס?

אנחנו לא משקיעים בקנאביס, אבל יש לנו חברות שמעניינות את תעשיית הקנאביס - אחת בתחום ההדברה והשנייה בתחום הגדלת התפוקה של הגידול. ב-50 השנים האחרונות לא היה מחקר בתחום הקנאביס, כי מרבית המגדלים היו לא מקצועיים.

תעשיית הקנאביס הרפואי זה הייפ או שזה אמיתי?

אני לא יודע, אבל ברור שזה שוק ענק, ואיפה שיש שוק ענק יהיה הרבה כסף. כמו כל אופנה בהשקעות - אני בטוח שיהיו כמה שירוויחו והרבה שיפסידו.

אז למה לא להשקיע בזה?

כי יש לנו מיקוד. אנחנו נשקיע במוצר חקלאי אבל לא בתרופה שמופקת מקנאביס.

טרנדליינס נסחרת בבורסה בסינגפור.

כן, לפני שנה וחצי הנפקנו את החברה בסינגפור. בסך הכל גייסנו 28 מיליון דולר בשני שלבים לפי שווי של 95 מיליון דולר.

ומהו השווי שלכם כיום?

בערך חצי מזה, אבל זה זמני.

למה זמני?

שישה שבועות אחרי ההנפקה המחיר עלה ב-20% אבל אז הבורסות קרסו, והמניה צנחה מ–39 סנט ל–13 סנט. כיום המניה ב–16 סנט. אבל כשאני מסתכל על חברות שדומות לנו בלונדון, המכפילים שלנו הם פי שניים יותר משלנו, ואין סיבה לכך — אני חושב שבסינגפור פשוט עדיין לא מכירים את המודל העסקי. בלונדון יש שמונה חברות שפועלות לפי המודל הזה והן נסחרות במכפילים גבוהים פי שניים משלנו.

למה דווקא בסינגפור?

חשבנו שאנחנו קטנים מדי לארה"ב, ובנוסף אנחנו שמים דגש על השווקים באסיה, בייחוד סין, ואנחנו מקימים עכשיו גם קרן סינית שתשקיע בחברות ישראליות. סינגפור היא בורסה טובה מבחינת רגולציה ושקיפות, יש שם אהדה לישראל והיא נחשבת למרכז הפיננסי הרביעי בעולם. חוץ ממחיר המניה הכל עולה על הציפיות. גם מבחינת קשרים עסקיים הופתענו לטובה. לפני חודש הקמנו חממה בסינגפור, קיבלנו תמיכה מהממשלה הסינגפורית והודענו על שיתוף פעולה עם בית החולים הכי גדול שם. אני משוכנע שעם הזמן והאקזיטים, המשקיעים יבינו את המודל ומחיר המניה יתאושש.

אולי הבעיה נובעת מכך שאתם מביאים לבורסה ארגון שבנוי ממקבץ של חברות צעירות מאוד בלי הכנסות, בלי שאפשר לדבר על רווחיות. רק אקזיטים.

אנחנו קו ייצור של חברות. אנחנו לוקחים קניין רוחני ומביאים אותו תוך כמה שנים לכדי מוצר. יש לנו פורטפוליו של 46 חברות, היו לנו עד היום שישה אקזיטים, ויש לנו 10–15 חברות שיהיו בשלות בשנתיים־שלוש הקרובות לאקזיטים. אנחנו מתקרבים לשלב שבו נוכל לממן מהאקזיטים את הפעילות ולא יהיה צורך לגייס עוד.

כל השווי שלכם כיום הוא בעצם הסכומים שהושקעו בחברה מאז שנוסדה. אז איפה הערך המוסף שלכם?

אם אתה מאמין שהשוק יעיל — אז זה נכון. שווי השוק של טרנדליינס הוא 56 מיליון דולר, וגייסנו בסך הכל כ-50 מיליון דולר. מנגד שווי הפורטפוליו שלנו הוא 84 מיליון דולר, זה די מבאס. אני בדעה שהחברה שווה פי שניים ושלושה ממה שהבורסה מעריכה אותה. אני מאמין שיהיו לנו אקזיטים שבהם החלק שלנו יהיה גבוה משווי השוק שלנו. אבל מי אני שאתווכח עם הבורסה.

חברת אבטחת המידע אווסט
עופר וקנין

אתה יכול לקנות מניות.

אני קונה.

התעשרת במשך השנים?

לא. וגם המשכורות שלנו סבירות. המשכורת החודשית שלי היא 80 ומשהו אלף שקל ברוטו.

מה אתה חושב על מוסד המדען הראשי?

זה מוסד מדהים ואנחנו עובדים אתם יפה. בשוליים יש ויכוחים אתם, בין היתר, סביב שיטת בדיקת החברות. בשנה שעברה הם דחו לנו שתי חברות. אני חושב שהם טעו והקמנו אותן לבד — כיום החברות כבר מתחילות למכור.

בסך הכל יש כאן דיל טוב עבורכם, כי מממנים לכם חלק גדול מההשקעה בחברה.

כן, אבל גם למדינה הוא מצוין. מה שנכנס למדינה כתוצאה מההשקעות גדול פי חמישה או שישה ממה שהיא משקיעה. המדינה נותנת מימון של 500 אלף או 700 אלף דולר, החברות האלה מגייסות אחר כך כסף ממשקיעים חיצוניים, וזה כסף שהולך לעובדים. יש פה גידול בפעילות כלכלית. וגם אם נכשלים — יזם שזה נכנס לו לוורידים יקים חברה נוספת. הוויכוח העיקרי שלי עם המדען הוא יותר עקרוני. הם יוצאים במאבק נגד תרבות האקזיטים. זה פופולרי מאוד לדבר על השארת החברות בארץ.

אתה בעד אקזיטים.

כן. אקזיטים משרתים את האקו־סיסטם. זה טוב למדינה ואי אפשר בלי זה. למה שמשקיע פיננסי אמריקאי ישקיע בחברה שהוא יודע שיהיה לו קשה מאוד לממש את האחזקה שלה? למשל, האקזיט הראשון שלנו, חברת פוליטאץ' שנמכרה לקובידיאן ב–13 מיליון דולר. החברה הישראלית נסגרה. אז אפשר להגיד שזה היה כישלון, אבל הרבה כסף נכנס למדינה — גם המדען קיבל תמלוגים וגם שולם מס. מה שעוד קרה זה שהיזמים שקיבלו קופון יפה הקימו חברה חדשה, היה להם קל יותר לגייס כסף וכיום יש להם חברה חדשה שמעסיקה 20 עובדים.

ואתה חושב שהמדען לא מבין את זה?

הוא מבין אבל יש לחצים פוליטיים. כאשר אנחנו מגישים בקשה למדען, אחת השאלות העיקריות ששואלים אותנו ולא שאלו כל כך בעבר היא איך נקים מזה תעשייה. רבותי, אי אפשר להקים מכל דבר תעשייה, וזה לא אומר שזה לא טוב למדינה. כל עשר שנים המדינה עושה משהו חכם. היא הקימה את החממות ב-1991 כמענה לעלייה מבריה"מ, ב-2001 היא הפריטה את החממות וב-2011 היא הכניסה את שיטת מכרזים לזיכיונות להפעלת חממות. אז אנחנו מחכים לרעיון הבא, בעוד ארבע שנים.

איך נראית התחרות עם חממות אחרות?

מתוך 18 חממות בארץ, שמונה או תשע פועלות בתחום המכשור הרפואי, כך שיש הרבה תחרות. לנו יש מוניטין כאחת החממות הטובות ולכן יזמים כן מגיעים אלינו. למדתי שעדיף להתחרות על האיכות מאשר על המחיר, ולהראות שהסיכוי להצליח גבוה יותר אצלנו ושזה שווה עוד 5% בחברה. כי עדיף 50% של הצלחה על 60% של כישלון. זו קלישאה אבל זה נכון. אני מאמין שהסיכויים להצליח אצלנו טובים יותר. יש לנו תוצאות יפות גם באקזיטים וגם בגיוסים. יש לנו קשר עם כל החברות הגדולות בעולם בתחומים שלנו. מגיעים אלינו לביקורים מכל העולם. הסיכון היחיד לחברות הוא שהן לא יגייסו גיוסי המשך. אני לא מכיר את הנתונים של החממות האחרות, אבל אני יודע שבשנה שעברה גייסנו ל–17 חברות גיוסי המשך.

איך זה להיות ממוקם עם עסק כזה בצפון?

זה מקום נהדר, והרבה מהעובדים מגיעים מהאזור. כמובן שאנחנו רוצים להביא את היזמים הכי טובים, אז אנחנו לא מגבילים את עצמנו לצפון בלבד ואנחנו מושכים יזמים מהמרכז. המדינה נותנת לנו יתרון כחממה מהפריפריה — אנחנו מקבלים מהמדען 100 אלף דולר יותר על כל חברה. אנחנו מפעל ציוני ואני לא מתבייש להגיד את זה.

וחברות נשארות בצפון?

המשרדים שלנו בפארק התעשיות משגב גדלים כי חברות שסיימו את תקופת החממה נשארות אצלנו, ואנחנו שמחים שזה קורה. עם זאת, כמובן שיש יש חברות שעברו דרומה לקיסריה ולתל אביב.

יש גם יזמים ערבים?

באחת החברות יש לנו מנכ"לית ערבייה. היזם הוא רופא ובדרך כלל כשהרעיון מגיע מרופא אנחנו מגייסים מנכ"ל, כי רופאים לא כל כך יודעים לנהל. אני אוהב רופאים כאנשים וכממציאים, כמנהלים לרוב הם פחות טובים.

מה אתה אוהב בעבודה?

כשזה מצליח. אני מת על העבודה הזאת. ייצרנו מאות מקומות עבודה ולפעמים רואים את האקזיטים ואת ההצלחות.

מה אתה לא אוהב?

יש הרבה לחץ. אני לא אוהב את המשאים ומתנים הקשים עם משקיעים, או הלחץ כאשר חברה נכנסת לקשיים. אנחנו עובדים שעות ארוכות, והדבר שהכי מעצבן אותי הוא שאני מרגיש שאני לא תורם מספיק. אני מפוצל בין הרבה חברות ובמקביל מנהל חברה ציבורית, הלוואי שיכולתי להיות יותר מעורב. אני כועס על עצמי שאני לא מצליח להגיע לדברים או מתייחס לבעיות. לעתים אני מרגיש שאני מתנהג יותר ככבאי מאשר יזם. מצד שני, יש ימים שבהם אני מרגיש בשמים.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם