"מקצוענית", "עשתה בית ספר למוסד", "חזקה באיומים": מה הסיפור של מיכל עבאדי-בויאנג'ו - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מקצוענית", "עשתה בית ספר למוסד", "חזקה באיומים": מה הסיפור של מיכל עבאדי-בויאנג'ו

החשכ"לית היוצאת נחשבת לאשת מקצוע מבריקה שלא היססה להתעמת עם גורמי הכוח במדינה, אך גם נכנסה בקלות לעימותים אישיים מיותרים ■ האם ארגזי המסמכים שלקחה עמה ערב עזיבתה נועדו לשמש תחמושת או הגנה מפני האויבים שצברה?

51תגובות
החשבת הכללית היוצאת, מיכל עבאדי־בויאנג'ו
אוליבייה פיטוסי

אחרי שש שנים במשרד החשבת הכללית, ב-6 בפברואר ערכה מיכל עבאדי־בויאנג'ו את מסיבת הפרידה שלה ממשרד האוצר. שלושה שרי האוצר שתחתם כיהנה -  יובל שטייניץ, יאיר לפיד ומשה כחלון - הגיעו כדי לכבד את המעמד יחד עם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, ואפילו היריב הגדול, יו"ר כיל יוחנן לוקר.

עבאדי־בויאנג'ו הציגה באירוע בגאווה את הישגיה: שיפור משמעותי ביחס החוב־תוצר של ישראל מ 71% ל 62%, צניחה בגירעון, עלייה בדירוג החוב של המדינה ושיפור בתנאי הגיוס (תשואות אג"ח), כמו גם פרויקטים שהובילה -  כבישים, מבנים ומתקני אנרגיה, שחלקם הושלמו בבינוי ממשלתי וחלקם בזכיינות בשיטת BOT. היא אף ציינה כי במשך שנה וחצי מתוך תקופת כהונתה (לפני ואחרי מערכות הבחירות 2013 ו–2015) היא תיפקדה למעשה כשרת אוצר בפועל  - וניהלה את תקציב המדינה בעצמה, אחרי שהממשלה כשלה מלהעביר תקציב חדש במועד.

בתקופת כהונתה עבאדי־בויאנג'ו גם חיזקה את מעמד אגף החשב הכללי מול משרד הביטחון והכניסה נציגים של האגף למשטרה, למוסד ושלושה גופים ביטחוניים נוספים, ובדירוג המדינות הדמוקרטיות של מגזין "אקונומיסט" שהתפרסם סמוך לעזיבתה, נכתב כי ישראל טיפסה במדד גם בזכות חיזוק מעמדו של מוסד החשב הכללי.

עבאדי־בויאנג'ו לא קשרה לעצמה כתרים לשווא. היא לא רק היתה האישה הראשונה שמכהנת כחשבת הכללית, אלא גם זו שהחזיקה הכי הרבה זמן בתפקיד. השבוע התקשינו למצוא מישהו שחלק על כך שככל שמדובר בנתונים המקרו־כלכליים, היא מותירה את ישראל במצב כלכלי טוב יותר מהמצב שבו קיבלה אותה  - אף שאת השיפור במצב הכלכלה אפשר לזקוף כמובן גם לשורה ארוכה של מהלכים ותהליכים פנימיים וחיצוניים.

אלא שערב חגיגת עזיבתה, נאלצה עבאדי־בויאנג'ו להתמודד עם חשיפה לא מחמיאה של חיים לוינסון ב"הארץ", שלפיה לקחה עמה ממשרד החשבת הכללית שישה ארגזים של מסמכים רגישים, שכללו חומרים מקצועיים שבהם טיפלה במסגרת תפקידה. מעבר לפגיעה האישית שספגה דווקא ערב מסיבת הפרידה שלה, פרשת ארגזי המסמכים העלתה סימן שאלה גדול: האם יש מסמכים שהחשבת היוצאת מעוניינת להסתיר, ולאילו חומרים הקשורים לעבודתה היא רוצה שתהיה לה גישה גם לאחר עזיבתה את האוצר?

מקורבים לעבאדי־בויאנג'ו טענו השבוע כי היא פינתה ארגזים רבים של תמונות, מזכרות וגם שישה ארגזים שבהם קלסרים של מסמכים שאף אחד מהם אינו מסמך מקורי וכולם העתקים. לפי אותם מקורבים, מדובר במסמכים שהם תוצר של 20 שנות עבודה בסדרה של תפקידים, שכן כשסיימה את תפקידה הראשון בשירות הציבורי, כסמנכ"לית במשרד הבריאות, היא העבירה את חפציה ישירות לבנק הבינלאומי, וגם כשעזבה את הבינלאומי לטובת האוצר - העבירה את כל דבריה ישירות למקום העבודה החדש. ההסבר הזה מציף את העובדה שאחרי שני עשורים שבהם דילגה ממקום עבודה בכיר אחד למשנהו, בגיל 50 מוצאת עצמה עבאדי־בויאנג'ו לראשונה כשהיא אינה יודעת מה תהיה התחנה הבאה שלה.

עם זאת, גם אם מדובר רק בהעתקים שהחשבת טרחה לקחת עמה כדי להיערך לאפשרות שתזדקק להם בגלל עימות משפטי עתידי כלשהו - מטבע הדברים עולה השאלה ממה עליה לחשוש. כעת הפרשה נמצאת בבדיקת היועץ המשפטי של האוצר, עו"ד אסי מסינג.

מיכל עבאדי־בויאנג'ו עם שר האוצר משה כחלון
אמיל סלמן

"רואת חשבון בחסד עם בעיה בגישה"

עבאדי־בויאנג'ו נחשבת אשת מקצוע מבריקה שמבינה לעומק מספרים, מאזנים - ואת האינטרס הציבורי, יודעת לעמוד על שלה ולא מהססת להיכנס למאבקים חשובים כשצריך, אף שהיא נוטה בלא מעט מקרים להפוך ויכוחים לעימותים פרסונליים. אדם שעבד תחתיה אומר כי "עבדתי עם הרבה בוסים גברים, והיא כוחנית הרבה יותר מהם, בלי קשר לעניין המגדרי. כשהיא רוצה משהו - היא פשוט לא מוכנה בשום אופן לקבל דעה אחרת". אדם אחר שעבד מולה אומר: "מצד אחד, היא אשת מקצוע ממדרגה ראשונה, מאוד־מאוד איכותית. אבל אם אתה לא הולך בדרך שלה - היא נהפכת לבן אדם קשה בצורה בלתי רגילה". "היא חזקה באיומים מהסוג של 'תיזהר ממני' או 'תחשוב על היום שאחרי'", אומר בכיר לשעבר באוצר שעבד מולה.

מנגד, יש לה לא מעט אוהדים. "היא רואת חשבון בחסד, לא ראיתי דברים כאלה", אומר בכיר לשעבר באוצר. "יכולת לבקש ממנה לבדוק איזה מאזן, היא היתה לוקחת את החומר בערב הביתה, ובבוקר מסמנת לך בדיוק את הפואנטה שאף אחד לא עלה עליה קודם לכן. אז היא לא הבן אדם שהכי נוח לעבוד עמו ויש לה פיוז קצר, אבל מצד שני היא חברותית מאוד. היא תמיד אומרת לעצמה: 'אלוהים לא נתן לי חוש הומור'".

"הבעיה שלה היא בגישה", אומר עובד לשעבר באוצר. "החשב הכללי פועל בין שני כוחות מנוגדים - מצד אחד גוף מבצע, זה שצריך להניע פעילות כספית של הממשלה, ומצד שני גוף בקרה ושומר סף. בגלל הפחד שלה מביקורת היא לקחה את עניין הבקרה לקיצון והפכה את כל אנשי האגף לשומרי סף, על חשבון עניין היוזמה".

עבאדי־בויאנג'ו, המתגוררת בחולון עם בעלה ושני ילדיה, גדלה יחד עם שני אחיה הצעירים ממנה בדירת שלושה חדרים בחולון. אביה, שהגיע ארצה ממצרים בגיל 18 בגרעין של השומר הצעיר לקיבוץ מסילות, עבד בתחום השילוח. אמה עלתה ארצה ממרוקו בגיל 12 ועבדה כאחות מיילדת.

עבאדי־בויאנג'ו ואחיה זכו להשכלה מוסיקלית, היא היתה מורה לחליל צד ושני אחיה מתפרנסים עד היום מהתחום: יואל עבאדי הוא נגן קרן יער ויו"ר הוועד המנהל של התזמורת הפילהרמונית; גדי עבאדי הוא נגן ויולה ומנהל מרכז המוסיקה ירושלים במשכנות שאננים. עבאדי־בויאנג'ו נוהגת להתבדח כי המנצח המיתולוגי זיקו גרציאני היה האיש המרכזי שקבע לה את הכיוון בחיים - בכך שלא קיבל אותה לתזמורת צה"ל. במקום זאת, היא העבירה את שירותה הצבאי ביחידה 8200. אחרי השחרור למדה כלכלה וחשבונאות באוניברסיטה העברית ומשפטים באוניברסיטת תל אביב, ועם סיום הלימודים התמחתה בראיית חשבון במשרד רואי החשבון סומך־חייקין.

במהלך לימודיה היא החלה לטוות קשרים בעולם הפוליטי בסניף הליכוד בחולון. היא שימשה גזברית הסניף, ומי שזוכר אותה עוד מתחילת דרכה הוא ראש העיר רמלה יואל לביא. "הייתי חבר מזכירות הליכוד בחולון ונתתי לה רשות דיבור עוד בהיותה ילדה עם צמות בסניף שלנו - כדי שתציג את סילבן שלום שהגיע אז לביקור. מאז באופן טבעי עקבתי אחרי התקדמותה ושמחתי שנהפכה לחשבת כללית. עם זאת, לא ראיתי אותה לאורך השנים בכנסים פוליטיים של התנועה", אומר לביא.

הקשרים הפוליטיים הובילו את עבאדי־בויאנג'ו לתפקידה הבא, כשמונתה ב-1996 כמינוי פוליטי לתפקיד יועצת כלכלית במשרד הבריאות תחת השר דאז יהושע מצא. במשרד הבריאות היא התקדמה לתפקיד סמנכ"לית, וב-2006 מונתה ליו"ר החברה הממשלתית נכסים מ.י והובילה את הפרטת בנק דיסקונט למתיו ברונפמן. ב-2005 התפטרה מתפקידה כיו"ר נכסים מ.י אחרי עימות עם החשב הכללי דאז, ירון זליכה, לאחר שלא שותפה במהלכים למכירת מניות בנק לאומי לדויטשה בנק - במה שיכול לסמן את נטייתה להיכנס למלחמות קשות כשהיא נתקלת ביריב לא גמיש. עם זאת, ב-2014, כשהמדינה ניצחה את כיל בבוררות על התמלוגים ממפעלי ים המלח, התקשרה עבאדי־בויאנג'ו לזליכה, כמו גם לחשב שאותו החליפה, שוקי אורן, והודתה להם.

בסוף 2005 מונתה עבאדי־בויאנג'ו לחשבת של הבנק הבינלאומי. "חיפשנו מחליפה לחשב שפרש, ובעלי הבנק, צדיק בינו, אמר שיש בחורה מוכשרת - וביקש שאראה אותה. לקחתי לא מעט סיכון כשראיינתי אותה, אבל היא נראתה חדה ומוכשרת, עם המלצות שהעידו על אמינותה ויכולותיה", אומר מנכ"ל הבינלאומי באותה תקופה, דוד גרנות. "ידעתי על קשריה ועל העבר שלה. היא היתה נטו בצד המקצועי ועשתה את העבודה שלה. לא קיבלנו בתקופתה הערות מבנק ישראל או מרשות ניירות ערך על הדו"חות שלנו. אף פעם לא היה צורך לשנות בהם משהו או להגיש אותם מחדש, ואני יכול לומר שהיו לי גם פגישות אכזריות אתה - כשהיתה לה דעה על נושא מסוים היא התווכחה ולא חששה להיכנס לצמתים מורכבים. היא לא אחת שלוקחת תפקיד ומתייבשת בו. היא ידעה לנהל אנשים ולא פחדה עימותים".

בסוף 2010 עבאדי־בויאנג'ו כבר כיוונה לתפקיד הבא שבו חשקה - המפקחת על הבנקים - אבל הנגיד דאז, סטנלי פישר, בחר לבסוף מועמד מתוך בנק ישראל - דודו זקן. במקום זאת היא קיבלה ב-2011 את הצעתו של שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, להתמנות לחשבת הכללית במקומו של אורן.

יובל שטייניץ
אלכס קולומויסקי

"היא תמיד ידעה איך להתנהל במגרש הפוליטי"

בכיר לשעבר באוצר אומר שהוא מבין את רצונה של עבאדי־בויאנג'ו לקחת עמה מסמכים: "אתה לא יכול לסמוך על אף אחד אחרי שעזבת. לא ברמת הלוגיסטיקה ולא ברמת הכתף החמה. כך שאפשר להבין למה היא רצתה את הניירות אצלה".

במקרה של עבאדי־בויאנג'ו, הדבר נכון עוד יותר. הרקורד שלה מעיד שלא חששה מעימותים, ויעידו על כך המלחמות שניהלה מול כוחות גדולים דוגמת מערכת הביטחון, אגף התקציבים באוצר, משפחת עופר וכיל, חברת שפיר ומנכ"ל בית החולים הדסה. אלא שדווקא על רקע המאבקים האלה, בלט בהיעדרו סוג אחד של התמודדויות: לאורך שש שנותיה כחשבת כללית קשה למצוא מקרים שבהם יצאה עבאדי־בויאנג'ו למלחמה נגד פוליטיקאים. למרות זיהויה הפוליטי עם הליכוד וקרבתה לנתניהו, היא הסתדרה עם שרי אוצר מכל קצוות הקשת הפוליטית. כאשר לפיד הגיע לאוצר במקום שטייניץ, הוא ביקש ממנה להישאר בתפקידה. כאשר כחלון החליף את לפיד - גם הוא רצה שתאריך את כהונתה. עזיבתה כעת היתה ביוזמתה.

בתקופת לפיד, עבאדי־בויאנג'ו היתה אחד הגורמים שיצרו גשר מחבר בינו לנתניהו, ובאירוע הפרידה שלה לפיד אף הכריז כי ברגע שיתמנה שוב לתפקיד ביצועי - ייקח את עבאדי־בויאנג'ו אתו.

"היא ידעה תמיד איך להתנהל במגרש הפוליטי. זה יתרון, אבל גם חיסרון", אומר בכיר לשעבר באוצר. "מיכל מוכנה לעשות הרבה כדי לא לריב עם פוליטיקאים. היא תשקיע הרבה מאמץ ותעגל פינות - אבל לא תשים את הצוואר שלה על הגרדום בשביל מישהו אחר. היא הסתדרה עם כמה שרי אוצר שלא היו מאותה משפחה. היא לא רבה עם שטייניץ, לפיד וכחלון - אנשים עם תפישות עולם ואג'נדות שונות".

יאיר לפיד
אוליבייה פיטוסי

"היא לא התעמתה עם פוליטיקאים, אם כשדובר על שינוי יעד הגירעון, או כשלצורך עמידה בהסכמים קואליציוניים היה צורך בהעברה של כספים ייחודיים למיניהם - היא לא תקעה אף אחד", אומר בכיר אחר באוצר שעבד מולה. "כתוצאה מכך גם אם פה ושם היו לה שאלות וויכוחים עם פוליטיקאים - אף אחד לא יצא מגדרו להעיף אותה, כמו מה שאנחנו רואים שקורה עם מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב. ייתכן שהסיבה לכך היא גם היותה דמות מקושרת בקשר לא אמצעי עם ראש הממשלה".

כחשב הכללית, לעבאדי־בויאנג'ו היה קו ישיר לראש הממשלה בנימין נתניהו, והיא אף ביקרה לא מעט פעמים במעונו ברחוב בלפור ובמשרד ראש הממשלה. נתניהו הכיר את עבאדי־בויאנג'ו עוד מתקופתו כשר האוצר, אז עמדה בראש חברת נכסים מ.י, ועסקה בהפרטת בנק דיסקונט. עבאדי־בויאנג'ו גם לא היססה להרים טלפון לנתניהו לפני כשנה כדי לבקש ממנו שימליץ עליה לתפקיד מנכ"לית משרד הביטחון, לאחר ששמעה שדן הראל עומד לעזוב את התפקיד. נתניהו נענה לבקשה, אך שר הביטחון דאז, משה יעלון, סירב. ככל הנראה הוא חשש להפקיד את ניהול המשרד בידי אדם שעשוי להיות זרועו הארוכה של נתניהו.

לדברי בכיר לשעבר באוצר, "לאורן, קודמה בתפקיד, לא היה ערוץ כזה לראשי הממשלה אולמרט ונתניהו, וגם לחשבים הכלליים שקדמו לו. בתקופתו של נתניהו בלט הקשר בין עבאדי־בויאנג'ו לדוד שרן, איש פוליטי מובהק שהיה מנהל לשכת שטייניץ ולאחר מכן מנהל לשכת נתניהו. היה לה גם קשר טוב עם הפרסומאי גיל סמסונוב, שאף הוא מקורב לנתניהו. מצד שני, צריך לזכור שמיכל היא אדם זהיר מאוד. היא מוטת פוליטיקה, ולעתים היו בזה דברים חיוביים, אבל היא גם ידעה להיות זהירה מאוד בדברים האלה".

כחשבת הכללית היתה לעבאדי־בויאנג'ו "אחריות מיניסטריאלית" בכל הנוגע להוצאות המופרזות במעון ראש הממשלה, שזכו לביקורת חריפה בדו"ח מיוחד של מבקר המדינה ב-2015. מי שזכה לביקורת הוא יוסי איצקוביץ', חשב משרד ראש הממשלה הכפוף לעבאדי־בויאנג'ו ומי שהיה חלק מ"ועדת השלושה" שאישרה באופן פרטני הוצאות במעון. איכשהו, שמה של עבאדי־בויאנג'ו חמק מהביקורת הציבורית בעניין. בשלב מסוים ועדת השלושה פורקה, ומרבית ההוצאות אושרו בתוך משרד ראש הממשלה, ורק סוגיות מסוימות הגיעו לאגף החשב הכללי.

לדברי בכיר לשעבר במערכת הביטחון שעבד מול עבאדי־בויאנג'ו, "נחשפתי לקרבה שלה לנתניהו כשהיה צריך תקציב, והיא היתה משיגה את הגיבוי. ראיתי שאם סגרנו אתה משהו - והיה צריך לסגור עכשיו את הנושא גם מול ראש הממשלה - הרגשתי שדלתו פתוחה אליה. זה היה מצוין מבחינתי, כי ברגע שהגענו להסכמה עמה - אפשר היה לרוץ מהר הלאה. זה היה נכון לא רק לגבי ראש הממשלה אלא גם לגבי השרים שטייניץ ולפיד, שמולם היא עבדה בתקופתי. באוצר היו בעבר אנשים שהיית סוגר אתם משהו, ואחר כך פתאום היו מגמגמים כי מישהו לא אישר להם את זה. עם מיכל ידעת שמה שסגרת הוא סגור, ואין סכנה שזה יחזור אליך שוב".

הקשר לשר הביטחון אביגדור ליברמן הוא אחד הפרקים המסקרנים בביוגרפיה של עבאדי־בויאנג'ו. בעלה, רופא השיניים אנדי בויאנג'ו, היה מסוף שנות ה–90 ועד 2001 מנהל חברת נתיב אל המזרח, אחת החברות המרכזיות בפרשת חברות הקש שבמשך שנים נחקרה נגד ליברמן, ובסופו של דבר היועץ המשפטי לשעבר, יהודה וינשטיין, החליט לסגור את התיק נגד ליברמן, למרות המלצות הפוכות של פרקליט המדינה משה לדור ומנהלת המחלקה הכלכלית שניהלה את התיק, אביה אלף. התיק שנפתח באותה פרשה נגד בויאנג'ו נסגר בחוסר אשמה.

בכהונתה של עבאדי־בויאנג'ו התפוצצה פרשת השחיתות בישראל ביתנו. "אירוע ישראל ביתנו זה אירוע חשב כללי", מגדיר זאת אחד מאנשי האוצר. גם אם אנשיה של עבאדי־בויאנג'ו הם לא אלה המפקחים באופן ישיר על חברות ממשלתיות דוגמת מעצ, בפועל - כתוצאה מהפרשה הפיקה עבאדי־בויאנג'ו לקחים משמעותיים בכל הנוגע לפיקוח על חברות ממשלתיות.

כל הגורמים שעמם דיברנו נזהרו מלחשוד בניקיון כפיה של עבאדי־בויאנג'ו. "ברמה האישית היא לא תיפול בפינות האלה. יש מקרים שבהם היא תבחר לא להתלכלך באזור מסוים", אומר מקור באוצר.

בסוף 2015 היתה עבאדי־בויאנג'ו מעורבת בהתרחשויות סביב פרשה נפיצה נוספת - מכרז הקרונות על הרכבת הקלה. החשבת הכללית ביקשה לעצור את המכרז מתוך חשש שהיו בו ליקויים. באגף התקציבים רצו לבטל את המכרז, אך שר התחבורה ישראל כ"ץ רצה לאשר את הזכייה של החברה הסינית CNR. עבאדי־בויאנג'ו פירסמה דו"ח ביקורתי נגד המכרז, שבו הכריזה על הליקויים שהתגלו בו, אבל בסופו של דבר לבד ממכתב מלא ביקורת היא לא הביעה עמדה הדורשת באופן נחרץ את ביטולו, וזכיית החברה הסינית נשארה בעינה.

מסע"ת דיור ציבורי
מוטי מילרוד

ליצמן האשים את החשכ"לית ב"חוסר תום לב מוחלט"

חלק נכבד מהקריירה הציבורית של עבאדי־בויאנג'ו היה במשרד הבריאות, ועניינים הקשורים למערכת הבריאות העסיקו אותה רבות גם כחשבת כללית, שם היא נקלעה לעימותים קשים. אחד מהם נגע לחברת שראל שבבעלות עמותה השייכת לבתי חולים ממשלתיים, שהוקמה באמצע שנות ה–90 כחלק מהמלצת ועדת שושנה נתניהו לשיפור מצב מערכת הבריאות. שראל רוכשת עבור בתי החולים תרופות וציוד באופן מרוכז, כאשר לבתי החולים אין חובה לרכוש ממנה ציוד. המדינה מעניקה לשראל פטור ממכרז - אך שראל עצמה עורכת מכרזים. ואולם בשלב מסוים טענה עבאדי־בויאנג'ו שהחברה מהווה מונופול מכיוון שהיא החברה היחידה המבצעת את הרכש עבור כל בתי החולים הממשלתיים, גם אם היא מהווה רק 14% מכלל שוק התרופות והציוד בכל בתי החולים בארץ.

מנכ"ל המשרד משה בר סימן טוב (לשעבר סגן הממונה על התקציבים באוצר) והשר יעקב ליצמן טענו שמלבד פעולות של הגברת הפיקוח מצד המדינה על פעילות החברה, ובכלל זה העברת נתונים (תוך שמירה על חיסיון מסחרי, הדבר שהטריד את אנשי שראל), אין צורך בשינוי מהותי בפעילות החברה ושהם שבעי רצון מפעילותה.

באוגוסט 2016 החליטה עבאדי־בויאנג'ו להאריך את הפטור ממכרז לשראל רק עד סוף 2016 בהיקף של 430 מיליון שקל בלבד, על אף שבקשת משרד הבריאות היתה פטור ממכרז עד 2019 ובהיקף של 4 מיליארד שקל. בנוסף, ומבלי לעדכן את אנשי המשרד, היא פירסמה בקשה לקבלת מידע (RFI) על ביצוע רכש תרופות וציוד רפואי לבתי החולים הממשלתיים, צעד ראשון לקראת הקמת גוף מתחרה לשראל בתוך משרד הבריאות. ליצמן הזועם מיהר לשגר מכתב לשר האוצר כחלון ובו האשים את עבאדי־בויאנג'ו ב"חוסר תום לב מוחלט" בכל הנוגע להתנהלותה מול שראל. "כל גורמי המקצוע במערכת הבריאות ואני בראשם סבורים כי פעולות אלה יביאו לפגיעה ממשית בבריאות הציבור ולסיכון לחיי אדם תוך פגיעה בתפקודן התקין של מערכות הבריאות. אני מנסה לאתר יסוד רציונלי בפעולות אלה", כתב ליצמן.

בסופו של דבר, חודש לפני תום כהונתה, הסכימה עבאדי־בויאנג'ו להאריך את הפטור ממכרז לשראל בשנתיים, אך בהתניה שבמהלך תקופה זו 20% מפעילותה תצא למכרזים חיצוניים.

"זה נהפך למאבק לא ענייני, עד כדי אובססיה של ממש מצד עבאדי־בויאנג'ו", טוען מקור שהיה מעורב בדברים. אותו מקור מצביע על סיבה אפשרית שבגינה בכלל התחילה פרשת שראל. ב-2013 הטילה המדינה על שראל להסדיר את סוגיית גידול ושיווק הקנביס הרפואי. לדברי אותו מקור, מהרגע הזה "נטפלו" לשראל פעילים בתחום הקנביס שאליהם חברו בעלי הזיכיונות לגידול קנביס, אנשים עם ממון ששכרו יחצנים ולוביסטים שהשמיעו טענות על מונופול וחוסר שקיפות, בעוד שרצונם האמיתי היה פגיעה בחברה עצמה, כדי שלא יוסדר שוק הקנביס.

אחד ממובילי המאבק היה הח"כ לשעבר משה פייגלין. "פתאום התחיל מסע לא ייאמן של הכפשות ולחצים", אומר אותו מקור. מקורות אחרים שעמם שוחחנו, ובכללם גם אנשים שעבדו באוצר באותה התקופה, מסכימים שיש קשר בין קמפיין הקנביס לבין מעורבותה של עבאדי־בויאנג'ו בשראל. "אנשי הקנביס השקיעו המון שעות במיכל", אומר בכיר לשעבר באחד ממשרדי הממשלה שהכיר את הנושא. "יכול להיות שזה עירער והלחיץ אותה. למיכל חשוב לא להתלכלך, לכן ייתכן שלחץ כזה שהפעילו, על הטבות כביכול למונופול, השפיע עליה. את כל הסיפור הזה אפשר היה לפתור בהבנה ובהידברות, אבל היא לקחה את זה למצבים קיצוניים. הכיסוח הזה לא הוביל לשום מקום. המצב כיום לא כל כך שונה ממה שהיה כאשר התחיל המאבק. בדרך הצטבר המון דם רע, דבר מיותר לחלוטין". לטענת מקורבי עבאדי־בויאנג'ו, "איש לא הפעיל עליה לחץ בנושא שראל".

ומנכ"ל הדסה זאב רוטשטיין, עמו התעמתה החשכ"לית
מוטי מילרוד

הקרב מול הדסה ורוטשטיין

שלושה מהקלסרים שנטלה עבאדי־בויאנג'ו עמה ממשרד האוצר עסקו בבית החולים הדסה. בשנים האחרונות החשבת הכללית הוציאה כמעט לכל גורם אפשרי מכתבים המזהירים שהמוסד עומד להתמוטט, ועד היום היא מאמינה שהפרשיות הנוגעות לבית החולים יסתיימו בוועדת חקירה.

משבר הדסה, שפרץ ב-2013 כאשר בית החולים נקלע לקטסטרופה כלכלית, היה הרקע לאחד העימותים הגדולים ביותר שאליהם נקלעה עבאדי־בויאנג'ו בכהונתה. ב-2014 נקבע שהמדינה תזרים למוסד 1.3 מיליארד שקל במשך תקופה של שבע שנים ובית החולים ייהפך לגוף נתמך על ידי המדינה, דבר שמחייב פיקוח שלה על הנעשה בו. לטענת הדסה, עבאדי־בויאנג'ו סירבה להעביר כספים לבית החולים ובכך לא עמדה בהסכם ההבראה. מנגד, באגף חשב הכללי טענו שהדסה התנהלה בחוסר שקיפות ואי אפשר היה לדעת לאן זרם הכסף.

לדברי מקור שמצוי היטב בסוגיית הדסה, עבאדי־בויאנג'ו נהגה עם הדסה באלימות לא מוצדקת: "הרי יש הסכם והסדר הבראה טוב, שמאפשר, על פני זמן, להעלות את בית החולים על פסים תקינים. עיכוב הכספים מצדה והאשמות בתקשורת הובילו לכדור שלג בתוך בית החולים. גוף בתהליך הבראה צריך שקט תעשייתי כדי לעשות מהלכים כואבים. אז הדסה לא עשו 100% מהדברים, אלא 90%. בסדר. אבל אין סיבה להציג את בית החולים בפומבי כמי שמתנהל לא בסדר, זה פוגע בסמכות ההנהלה במוסד, שגם ככה קשה לנהל אותו".

עיקר העימות בין הצדדים נבע ממינוי החשב המלווה, רו"ח רז זונטג, שהתפטר מתפקידו לפני כחודשיים. מבחינת עבאדי־בויאנג'ו, זונטג היה הזרוע שבאמצעותה היא אמורה לפקח על כך שבית החולים מנוהל כמו שצריך. לא כך היה הדבר מזווית הראייה של בית החולים.

במשרד ארנסט אנד יאנג שממנו הגיע, ביצע זונטג כמה עבודות עבור קופת חולים מאוחדת לפני שמונה לתפקידו. בכירים מטעם ארגון נשות הדסה (בעלי בית החולים) טענו שיש בכך ניגוד עניינים, במיוחד מכיוון שמאוחדת לטשה עיניים להדסה, מכיוון ש-50% מלקוחותיה הם תושבי ירושלים. לטענת הארגון, זונטג המשיך לעבוד עם מאוחדת גם אחרי מינויו לחשב המלווה, ועבאדי־בויאנג'ו היתה מודעת לפוטנציאל ניגוד העניינים שבו היה מצוי זונטג. עם זאת, עבאדי־בויאנג'ו דחפה למינויו וגם אישרה את הארכתו בשתי הזדמנויות.

"החטא הקדמון של עבאדי־בויאנג'ו בהדסה הוא מינוי חשב מלווה שפשוט היה לא מתאים", אומר בכיר לשעבר במערכת הבריאות הבקי בנושא. "אין לי מושג למה היא התעקשה עליו. אני רק יודע, ממה שראיתי, ששלחו אדם שלא יודע להתנהל מול מערכת כה מורכבת. הוא גם ליבה את האש כל הזמן וחימם את החשבת הכללית".

עבאדי־בויאנג'ו גם אישרה עלות העסקתו הגבוהה של זונטג - 4.3 מיליון שקל בשנה, תשלום הנגזר מהיקף עבודה גבוה - 14.4 אלף שעות בשנה, היקף השווה להעסקה של שבעה רואי חשבון. כאשר נדרשו באוצר להסביר את שעות העבודה הארוכות, בפעם האחרונה שבה אושרה המשך העסקתו של זונטג התברר שהן נובעות, בין היתר, מהנתק שנוצר בינו למנכ"ל הדסה זאב רוטשטיין, דבר שחייב את זונטג לפקח על דברים מרחוק, באמצעות מחשב.

עניין זונטג היה חלק מרכזי ביחסים הקשים בין עבאדי־בויאנג'ו לרוטשטיין, שנכנס לתפקידו בפברואר 2016. החשכ"לית היתה אמורה לדעת שרוטשטיין הוא יריב השש אלי קרב עוד מהתקופה שבה התעמתה אתו כשניהל את בית החולים שיבא. עבאדי־בויאנג'ו הוציאה אז דו"ח שבו מתחה ביקורת על כך שבית החולים לא הסדיר את מעמדם של מבנים שהוקמו על ידי הצבא הבריטי בתקופת ממשלת המנדט. בתגובה לכך שלח רוטשטיין מכתב לראש ממשלת בריטניה דאז, דיוויד קמרון, וביקש עזרה בהסדרת הנושא. מה שהתרחש בשיבא היה רק הקדמה להדסה: בסוף 2015 מונה רוטשטיין למנכ"ל הדסה, וזמן קצר לאחר מכן החליטה עבאדי־בויאנג'ו לעכב העברת כספים לבית החולים בטענה לחוסר שקיפות מצדו.

רוטשטיין לא הסכים לקבל את פיקוחו של החשב המלווה בטענה שזונטג הגיע כדי "לשרוף" כספי ציבור ולהכשיל את מהלך ההבראה שניסה לבצע. הוא תקף את עבאדי־בויאנג'ו בכל דרך אפשרית. לטענת רוטשטייין, זונטג הפסיק לפקח בשלב מסוים על הדסה, גם מרחוק. הוא בדק את הכניסות שלו למערכת המחשב של הדסה, ומצא שהחל מנובמבר 2016 ובמשך חודש וחצי, זונטג לא נכנס למערכת.

בשלב מסוים שתל רוטשטיין דיווח כוזב במערכת על רכישת מכונית למבורגיני ב-1.28 מיליון שקל מכספי בית החולים. חתימתו של זונטג לאישור הזמנות נדרשה רק בסכומים שמעל 2 מיליון שקל, אבל כלל הזמנות הרכש אמורות לעבור תחת עיניו. זונטג לא הבחין בהזמנה במשך כמה שבועות וכאשר הדבר נחשף בתקשורת, עבאדי־בויאנג'ו בחרה לתקוף דווקא את רוטשטיין, וטענה שביצע מעשה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. החשכ"לית גם טענה שהחשב המלווה סורק 30 אלף הזמנות בשנה, לפי מילות מפתח, ולמבורגיני לא נמצא ברשימה זו. "היא פשוט השתוללה כששמעה על סיפור הלמבורגיני, התחילה לצעוק בקולי קולות, אנשים שמעו את זה גם מחוץ לחדר", אומר מקור המקורב להדסה שמכיר את הדברים. "אפילו אנשים קרובים אליה שניסו להסביר שזה בסך הכל עוד תעלול של רוטשטיין התקשו להרגיע אותה".

לדברי בכיר באוצר, "זה היה מפגש בין שני אנשים עם המון אגו וחוסר רציונליות. רוטשטיין הוא לא צדיק תמים, אבל גם לעצור העברה של כסף לבית החולים בגלל מלחמות עם המנהל שלו במהלך שיכול להביא להפלתו, זה בעייתי".

החשבת הכללית
אוליבייה פיטוסי

לא פחדה להתעמתעם מערכת הביטחון

גם במסגרת העימותים מול מערכת הביטחון הוכיחה עבאדי־בויאנג'ו שהיא חסרת פחד. כבר ב-2012 הובילו דיונים בין משרדי האוצר והביטחון להחלטה שלפיה אגף החשב הכללי יקבל ממערכת הביטחון את כל נתוני השכר של כוח האדם במערכת, לרבות אנשי קבע, מילואים, אזרחים עובדי צה"ל וחיילי חובה. ב-2014 הובילה החשבת הכללית בדיקות לגבי הוצאות צה"ל במבצע צוק איתן; וב-2016 יצאה שוב לעימות נגד צה"ל ואגף התקציבים - אחרי שדו"ח המבקר גילה כי מערכת הביטחון העבירה לאוצר נתוני שכר מטעים.

לדברי מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, "את ההסכם עם מערכת הביטחון ב-2016 (הסכם כחלון־יעלון) הוביל אגף התקציבים, והרבה מאוד תיקונים הוכנסו לתוכו בזכותה. עבאדי־בויאנג'ו היא זו שיזמה את הבקרה על פנסיית הגישור. היא ידעה לתת מהזמן שלה, לעבוד מקצועית, לרדת לפרטים ולדאוג לאינטרס נכון".

בתקופת עבאדי־בויאנג'ו אף נכנס לראשונה לארגון הביון הישראלי - המוסד - חשב חיצוני מטעם משרדה לתפקיד שעד אז כיהנו בו רק גורמים שצמחו בתוך הארגון. במקרה זה מה שהיה יכול להיות בסיס למלחמות, הסתיים בהערכה גדולה של חלק מהבכירים בארגון כלפיה. "היה חשש גדול מהמהלך הזה, שהפחיד גורמים בארגון, אבל בסופו של דבר זה נעשה עם הרבה שיקול דעת ופתיחות לחששות שלנו מצדה, ויצר מכפיל כוח עבור הארגון שכולנו הרווחנו ממנו", אומר בכיר לשעבר במוסד.

"בתקופתה הצלחנו להגיע לפתיחות ושקיפות ששני הצדדים הרוויחו ממנה - לפי כל הכללים והחוקים. היא עבדה אתנו על קוצו של יוד ועדיין אישרנו הרבה מאוד דברים בצורה מסודרת, לפי כל החוקים והכללים, בלי הנחות ומבלי להשתמש בתירוצים", מוסיף אותו בכיר. "היא היתה שותפת סוד בפרויקטים כבדים שלנו - ועזרה לנו מאוד בצד החשבונאי, להבין איך הדברים נעשים מול גופים מחוץ לארגון ולחסוך, כך שנוכל לשלם פחות. כשהיה צריך ערכנו ישיבות במוצ"ש אצלה במשרד בירושלים, והיא אפילו הזמינה פעם אליה הביתה את אנשי הארגון כדי לדון ולקדם דברים מהר כך שפרויקטים ירוצו. מצד אחד היא היתה קשה אתנו, ראתה שאנו עומדים בכל החוקים ועשתה לנו בית ספר כך שהכל יהיה מסודר, ומצד שני היא הריצה את הדברים, נתנה לנו המון גיבוי ודחקה באנשיה לבצע הכל מהר".

עם זאת, בשתי הפרשות הנפיצות ביותר בתקופת כהונתה, עבאדי־בויאנג'ו בחרה לא לצאת למלחמות. לפי מקורביה, לא היו בקלסרים שהוציאה ממשרדה חומרים שנוגעים לפרשת "מים כלכליים" - רכש ספינות המלחמה שנועדו בין היתר להגן על אסדות הגז ולפרשת הצוללות.

בנושא רכש הצוללות טיפלה חשבות משרד הביטחון. לחשב הכללי יש סמכות מתוקף תפקידו להחליט באילו נושאים הוא מעוניין להתערב. אם במקרים אחרים דוגמת "מים כלכליים", רכישת מטוסי F35 ורכישת מטוסי האימון האיטלקיים העלתה חשבות משרד הביטחון את ההתעסקות עם התחום לעבאדי־בויאנג'ו - לא כך היה במקרה של עסקת הצוללות, שבו בחרה עבאדי־בויאנג'ו לא לעסוק.

לצורך מימון רכישת הספינות, אישרה עבאדי־בויאנג'ו את העסקה שבה נטלה חברת טיסנקרופ הגרמנית הלוואה של 248 מיליון יורו מבנק דיסקונט. גם אם טיסנקרופ היא שנטלה את ההלוואה - מדינת ישראל היא שמשלמת את הוצאות המימון של ההלוואה. בדיון חסוי שהתקיים באחרונה בכנסת, הודיע האוצר שיבדוק כיצד אושרה ההלוואה. באגף התקציבים ובייעוץ המשפטי באוצר לא ידעו על הלוואה, הכובלת את המערכת בהתחייבויות עתידיות. אישור מימון זה מעלה שאלות גם בנוגע לשתי עסקות ביטחוניות אחרות שאותן ליוותה עבאדי־בויאנג'ו - עסקת רכש מטוסי החמקן ורכישת 30 מטוסי אימון מאיטליה. גם בעסקות אלה היא אישרה מימון מבנקים פרטיים.

בתגובה מסרה עבאדי־בויאנג'ו: "כחשבת הכללית אישרתי למערכת הביטחון לממן שלוש עסקות באשראי מספקים: עסקת המטוס האיטלקי, עסקת המים הכלכליים ועסקת ה-F35. הדיון על כך התקיים בקבינט הביטחוני ונכחו בו נציגי משרד הביטחון וראשי אגף תקציבים. הצורך בלקיחת אשראי מספקים נובע מכך שתקציב המדינה אינו מסוגל לשאת בהוצאות בהיקפים כאלה בשנה אחת. לכן קבעתי תקרה לסך העסקות באשראי מספקים, שממנה לא חרגנו, וגם הוריתי לרשום את ההתחייבויות כנדרש ביחס החוב לתוצר".

התנהלות של עבאדי־בויאנג'ו בנוגע לעסקת הספינות מעוררת בשבועות האחרונים תרעומת כלפיה בחוגים מסוימים במשרדי הממשלה. "אופן המימון שהיא אישרה זה שערורייה, אני לא מבין איך זה עבר", אומר פקיד לשעבר באוצר. "ממתי המדינה לוקחת הלוואה מבנק פרטי? הרי המדינה יכולה לגייס כסף בריבית הרבה יותר נמוכה מבנק מסחרי. במקרה הזה משרד הביטחון אמר שזה לא בסדרי עדיפות מבחינת התקציב להוציא את הכסף הזה. ראש הממשלה התעקש שהוא רוצה. זה נראה שכאילו כדי לעקוף את מגבלת התקציבית, היא אישרה עסקת מימון שדוחה את ההוצאה לעתיד".

עבאדי־בויאנג'ו דוחה את הביקורת בשיחות סגורות וטוענת שאישור הלוואה מבנק פרטי היא הדרך היחידה לממן עסקות ענק שכאלה, משום שאי אפשר לרשום בספר התקציב סכום כה גדול באופן חד־פעמי, וכי דווקא היא קבעה גג להיקף ההלוואות שהמדינה יכולה ליטול לצורך עסקות ביטחוניות. בשיחות סגורות טענה באחרונה כי פרסומים שונים כלפיה, ובעיקר בנוגע לארגזי המסמכים, הם חלק מ"קמפיין השחרה" הנובע ממחלוקות שהיו לה בעת שכיהנה כחשכ"לית. כעת היא טוענת, סוגרים עמה חשבון כל אלה שלא אהבו את תפקודה, שלדבריה נועד כל כולו לשמור על קופת המדינה ועל האינטרס הציבורי.

מפעל כיל בים המלח. עבאדי־בויאנג'ו הובילה קו נוקשה נגד החברה
בלומברג

שרת האוצר מטעם הליכוד?

ב-2013, בתחילת הקדנציה של לפיד כשר אוצר, בדקה ענקית האשלג הקנדית פוטאש את האפשרות להשתלט על חברת כיל - במהלך שהיה עשוי לייצר לבעלי השליטה בכיל ערך משמעותי. בעוד שבאגף התקציבים לא שללו את ההצעה וביקשו רק להתנות אותו בסדרה של התחייבויות מצד פוטאש, עבאדי־בויאנג'ו, בהסתמך על חוות דעת של פרופ' ראובן גרונאו - התנגדה נחרצות למהלך והזהירה מהשתלטות של ידיים זרות על המחצבים הלאומיים של ישראל. התנגדותה דאז חיזקה את לפיד ביציאתו נגד המהלך. גם בבוררות שנערכה סביב היקף ההשתתפות של כיל בקציר המלח בים המלח היתה עבאדי־בויאנג'ו זו שהובילה קו נוקשה נגד החברה. היא דרשה שהיקף ההשתתפות של כיל יגדל, ובוועדת ששינסקי שדנה בעניין הביעה קו תקיף נגד החברה בנוגע להיקף התמלוגים שעליה לשלם.

"מתנת הפרידה" שלה לכיל היתה בינואר האחרון, כאשר בדו"ח שסיפקה לממשלה לגבי התמורה שעליה לשלם לחברה על נכסיה בים המלח, קבעה עבאדי־בויאנג'ו כי זהות הזכיין הבא בים המלח צריכה להיקבע במכרז - ולא במשא ומתן עם כיל על הארכת הזיכיון שלה.

עימות נוסף שבו עבאדי־בויאנג'ו צדקה בגדול היה בעניין התחזיות הכלכליות - עם אגף התקציבים, סביב גודל הגירעון שבו תסתיים 2015, במהלך המשא ומתן הקואליציוני שלאחר בחירות האחרונות. באגף התקציבים טענו שסכום גביית המסים יהיה קרוב ל-260 מיליארד שקל, ומשה כחלון, על בסיס נתון זה, חשש להיכנס לממשלה מתוך תחושה שלא יהיה די כסף כדי להניע את תוכניותיו. עבאדי־בויאנג'ו, על בסיס נתוני הגבייה של אגף החשב הכללי, אמרה שגביית המסים תביא את משרד האוצר להכנסות של 267 מיליארד שקל - בהערכה שמרנית. בדיעבד, 2015 הסתיימה עם גבייה של 269 מיליארד שקל. באופן דומה, ב–2012 צפתה עבאדי־בויאנג'ו את הגירעון הגדול שממנו הופתע לפיד חודשים ספורים לאחר שנכנס לתפקיד שר האוצר.

נכון להיום מצהירה עבאדי־בויאנג'ו למקורביה כי היא מעוניינת לחזור למגזר הפרטי. ההערכות הן שהיא תנסה לחזור לתחום הבנקאות - להיות יו"ר או מנכ"ל של בנק גדול. עם זאת, מצפה לה כרגע שנת צינון המונעת ממנה להתמודד על רבים מהתפקידים האטרקטיביים במשק.

הקשר החם בינה לבין צדיק בינו גם הביא לכך שעם ההודעה על עזיבתה, נראה היה שתחזור לבנק הבינלאומי, הפעם כיורשת של המנכ"לית סמדר ברבר־צדיק. התיאוריה הזו גרסה שברבר־צדיק תיהפך ליו"רית במקום היו"ר הפורש רוני חזקיהו, שעזב את הבנק כדי להחליף את עבאדי־בויאנג'ו כחשב הכללי. אלא שהידיעה על מינויה של אירית איזקסון לתפקיד יו"רית הבינלאומי בנובמבר האחרון שיבשה ככל הנראה את התסריט.

מצד שני, הקשרים הפוליטיים של עבאדי־בויאנג'ו עשויים להיות אלה שיסמנו את הג'וב הבא שלה, אם כי בשיחות סגורות בחודשים האחרונים היא דחתה את האפשרות שתרוץ בפריימריז בליכוד כדי להיות ח"כית מטעם המפלגה. השבוע היה מי שהעריך כי היא עשויה להתמנות לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית, במידה ששר הביטחון ליברמן לא יצליח למנות את מקורבו יאיר שמיר לתפקיד, או אפילו, בטווח רחוק יותר, להתמנות לשרת האוצר מטעם הליכוד. בין אם זה במגזר הציבורי או במגזר הפרטי, ניתן להמר כי אופיה חסר המנוחה של עבאדי־בויאנג'ו לא יותיר אותה זמן רב חסרת תעסוקה.

צדיק בינו
'קובי קלמנוביץ

קשרים קרובים עם צדיק בינו

ביולי, אוגוסט ונובמבר אשתקד שכרה חברת ענבל, הזרוע הביצועית של החשב הכללי שבראשה עמדה מיכל עבאדי־בויאנג'ו, את משרד יחסי הציבור גילאב - שבבעלותם של יועצי התקשורת אבי שוברט ומשה גל, תמורת 10,000 שקל בחודש, פלוס מע"מ. המשרד סייע בהדיפת תחקיר עיתונאי שהעלה טענות על כרטיסי טיסה ומתנות שקיבלו עובדי ענבל. גילאב הוא אותו משרד שמלווה כבר שנים את עסקיו של מקורבה של עבאדי־בויאנג'ו, צדיק בינו, ומדברר הן את הבנק הבינלאומי (ב-2006–2011 היתה עבאדי־בויאנג'ו בכירה בבנק הבינלאומי, שבו בינו הוא בעל השליטה) והן את פז (שעד לא מזמן היתה בשליטתו של בינו).

עבאדי־בויאנג'ו עבדה עם שוברט כאשר היתה סמנכ"לית בבינלאומי ומאז המשיכו השניים לשמור על קשר. כמו כן, כבר ב-2004, כאשר היתה יו"ר נכסים מ.י, החברה שכרה את שירותי גילאב. מאז שוכרת נכסים מ.י אד־הוק את שירותי גילאב, דבר שקרה גם בשנים האחרונות, כאשר עבאדי־בויאנג'ו עמדה בראש החברה כחשכ"לית. מבחינה פורמלית, מ.י וענבל הן חברות ממשלתיות עצמאיות שרשאיות לבצע התקשרויות מסוג זה. ואולם כפי שהסביר לנו מקור המעורה בדברים, במשך שנים דוברי האוצר היו עונים לכתבים לשאלות הנוגעות לפעילות החברות, לכן ההתקשרויות של מ.י וענבל עם משרד חיצוני הן תמוהות.

בהסכם ניגוד העניינים שעליו חתמה עבאדי־בויאנג'ו עם כניסתה לתפקיד החשבת הכללית ביוני 2011, היא התחייבה לא לעסוק בעסקיו של בינו. פז, שהיתה עד לפני כמה חודשים בשליטת בינו (שעדיין מחזיק בנתח מניות נכבד בה), היא בעלי בתי הזיקוק באשדוד, שאותם המדינה הפריטה. בהסכם ההפרטה נקבע (גם בנוגע לבזן שבחיפה) שקטע צנרת שמחבר את בתי הזיקוק למערכת ההולכה של הדלק בארץ, יעבור בשלב מסוים לבעלות המדינה או לחלופין יהיה הסכם על דמי שימוש שהחברות ישלמו למדינה. לדברי מקור הבקי בדברים, הנושא הגיע לשולחנה של עבאדי־בויאנג'ו, אך היא החליטה לא לעסוק בכך. "היא לא באה ואמרה 'אני מנועה מלעסוק בכך' ומישהו אחר צריך לטפל בזה", אומר אותו מקור, "היא פשוט לא רצתה להתעסק בזה, וככה הנושא מוסמס".

אדם המקורב הן לעבאדי־בויאנג'ו והן לבינו הוא רו"ח יצחק עזר, כיום יו"ר פז, שלמעלה מעשור שימש דירקטור בחברה. כחשבת הכללית, עבאדי־בויאנג'ו דחפה למינויו, דרך חברת ענבל, כיועץ בכמה פרויקטים בחברת החשמל. "באיזשהו שלב היה לה חשוב מאוד שהוא יעבוד וייעץ", אומר מקור הבקי בדברים. "ההסבר שהיא נתנה זה שהיא מכירה אותו וסומכת עליו. הוא היה דירקטור בפז, וזה קצת ניגוד עניינים כי זו חברה שמתעסקת בהקמת חבורת כוח פרטיות, והרפורמה בחברת החשמל משפיעה על הנושא הזה". בסך הכל, בתקופת עבאדי־בויאנג'ו כחשבת הכללית, ענבל שכרה את שירותיו של עזר שש פעמים ללא מכרז. לפני כמה חודשים, בשלהי כהונתה, עבאדי־בויאנג'ו ניסתה לקדם את מינויו כחשב מלווה של האוניברסיטה העברית הנמצאת במשבר פיננסי, אך לבסוף המינוי לא יצא לפועל.

לטענת מקורבי עבאדי־בויאנג'ו, היא לא לחצה למנות את עזר לחשב מלווה של האוניברסיטה, היא רק המליצה תוך הבהרה שמינוי צריך להיות לפי הכללים. בנוגע לעניין הצנרת למערכת הולכת הדלק, אומרים מקורביה שהבעיה שנגעה לבזן לא היתה דומה למקרה של אשדוד, ובפעולותיה לא היה קשר בין הדברים, ודברים אלה נבדקו.

מהאוצר נמסר: "מאחר שנדרש סיוע נקודתי בנוגע לדרך התנהלות חברת ענבל בהיבט התקשורתי וחשש לפגיעה במוניטין החברה, כחברה ממשלתית, הוחלט אד־הוק על ידי הנהלת החברה להתקשר עם גילאב לקבלת סיוע נקודתי בנושא. היות שמדובר בהתקשרות בהיקף כספי נמוך ומאחר שלהנהלת החברה היתה היכרות מקצועית מוקדמת וטובה עם החברה, היא התקשרה ישירות מול גילאב. לגבי נכסים מ.י, לפי הוראת שעה, מונתה החברה להצביע בשם המדינה באסיפות הכלליות של בנק לאומי, הדורשות התעסקות ישירה מול התקשורת הכלכלית כדי לשקף את עמדת המדינה בסוגיות רגישות בכל הנוגע לבחירת הדירקטורים בבנק וכן מדיניות שכר הבכירים.

 

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם