אפליית נשים, הונאת משקיעים, הפקעת מחירים - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אפליית נשים, הונאת משקיעים, הפקעת מחירים

וגם: טראמפ ויועציו ממשיכים למכור לאמריקאים את הרעיון הנואל שמערכת הבריאות צריכה להתנהל כמו שוק הרכב, הטלוויזיות או המזון

38תגובות
דונלד טראמפ
Paul Sancya/אי־פי

רבות מהסיסמאות האהובות במגזר העסקי בשנים האחרונות עוסקות ברעיון של ״מהירות השינויים״, בהטיות ובהקשרים שונים של המלים ״שינוי״, ״טכנולוגי״, ״מהפכה״ וכדומה.

בשבוע שעבר קיבלנו תזכורת נוספת שיש תחומים חשובים יותר מכלי רכב אוטונומי או אפליקציות של שיתוף תמונות, שבהם השינויים אטיים להחריד. מחישוב של ארגון העבודה של האו"ם עולה כי בקצב הנוכחי של סגירת הפער בין שכרן של נשים לשכרם של גברים, ייקח 70 שנה עד שנגיע לשוויון.

יש סיבות רבות לכך שרבים לוקחים כמובן מאליו או כגזירת טבע את הפער המקובל של 15%–40% בין שכרם של גברים לשכרן של נשים. אחת מהן היא שרבים משוכנעים שהאפליה נגד נשים היא סטטיסטית, כלומר שנשים מקבלות שכר נמוך יותר כי באמת יש להן תכונות מסוימות שהופכות אותן בענפים מסוימים לפחות יעילות ותורמות. הם מצביעים, למשל, על מחקרים שטוענים ש״ההפרעות״ שיש לנשים בקריירה (בדרך כלל שם קוד לחופשות לידה) אחראיות לרוב פערי השכר בין גברים לנשים.

מאחר שהשיקולים בגיוס, בהשמה ובתגמול של עובדים מורכבים וכוללים לעתים קרובות משתנים רבים, שאת חלקם קשה לזהות ולכמת, נוח לרבים להסביר שהאפליה בשוק העבודה נגד נשים נובעת מהטיות סטטיסטיות: כמו שאנשים עם רקע וצבע מסוים נעצרים יותר לחקירות בשדות תעופה כי יש להם נטייה גדולה יותר להיות מעורבים באירועים ביטחוניים, כך גם האפליה נגד נשים נטועה בנתונים אובייקטיבים.

אבל שלושה כלכלנים מאוניברסיטאות סטנפורד, מינסוטה ושיקגו הצליחו לשים יד על מאגר מידע אדיר, חסר תקדים בהיקפו ובעומקו, ובאמצעות כלים מתמטיים וכלכליים לזהות אפליה מתמשכת וברורה נגד נשים בשוק העבודה, שאין לה שום הסבר סטטיסטי. ההסבר היחיד שהם מצאו הוא שגברים מנהלים מעדיפים עובדים גברים (“When Harry Fired Sally - The Double Standard in Punishing Misconduct”. גילוי נאות: אני משתף פעולה באקדמיה עם אחד המחברים של המאמר).

הקוראים של טור זה, הגברים שביניהם, אלה שבעמדות כוח והחלטה המצליחים להימנע בדרך כלל מלתת את הדעת על אפליית נשים, יתקשו לעשות זאת מול הנתונים הבאים:

עסקינן בתעשייה הפיננסית בארה״ב ובאופן ספציפי בשוק היועצים הפיננסים. הכלכלנים הצליחו להשיג מאגר נתונים של 1.2 מיליון יועצי ויועצות השקעות שהיו רשומים ב–2005–2015 ב–FINRA, מוסד רגולציה שבו רשומים כל יועצי ההשקעות בארה״ב.

ברק אובמה
Pablo Martinez Monsivais/אי־?

אחד הדברים שמוסד הרגולציה הזה עושה הוא לטפל בכל המקרים של התנהגות בלתי הולמת של יועצי השקעות: החל בעניינים טכניים ובעיות אתיות, עבור בתביעות ובוררויות שבהן מעורבים היועצים והיועצות וכלה בהונאות ומקרי שחיתות. כל הסוגים של ההתנהגויות האלה, כולל התוצאות שלהן, נרשמים ומתועדים על ידי הארגון.

הנתון הראשון והבולט שגילו הכלכלנים מרק אגן, גרגור מאטבוס ועמית סרו הוא ששיעור הגברים בשוק הייעוץ הפיננסי שמעורבים בהתנהגות לא ראויה, פסולה או פלילית גדול פי שלושה משיעור הנשים המעורבות במקרים כאלה. אחד מכל 11 גברים בתעשייה מעורב בהתנהגות כזאת לעומת אחת מכל 33 נשים.

וכיצד שוק העבודה מתגמל את הנשים על הנטייה שלהן להסתבך הרבה פחות מגברים בהונאת לקוחות, בתביעות או בסטייה מנוהלים? הוא בעיקר מעניש אותן: הסיכוי שאישה תפוטר או תיאלץ לעזוב את העבודה בגלל אירוע כזה גבוה ב–50% מהסיכוי של גבר למצוא עצמו בחוץ. תקופת האבטלה שתיגזר עליה לאחר הפיטורים תהיה ארוכה משמעותית משל גבר במצבה, ויש לה סיכוי נמוך ב–30% מלגבר למצוא עבודה בתעשייה תוך שנה.

בשלב זה מניחים חלק מהקוראים שהאפליה המתוארת כאן נגד נשים משקפת משתנים לא ידועים כמו הפרודוקטיביות שלהן, העדפות של הלקוחות של חברות ייעוץ פיננסי או הסיכוי היחסי של אישה להיות ״סדרתית״ — לחזור על העבירות המשמעתיות או הפליליות שביצעה.

הכלכלנים בדקו את כל אחת מהאפשרויות האלה, והתברר שהמצב בדרך כלל הפוך: ראשית, כאשר בוחנים את היקף הנכסים תחת ייעוץ שהנשים אחראיות להם רואים שההבדלים מהגברים הם שוליים, ובוודאי אין בהם כדי להסביר את היחס של שוק העבודה אליהן. כאשר נשים מעורבות בהתנהגות פסולה או לא הולמת, הסיכוי שהן יחזרו ויהיו מעורבות שוב בהתנהגות כזאת נמוך בחצי מזה של גברים שהיו מעורבים באירוע כזה. במלים אחרות: הסיכוי של גבר להיות עבריין סדרתי כפול מזה של אישה.

וזה לא נגמר בזה: כאשר אישה מעורבת באירוע כזה, העלות של ההסדר לפיצוי הלקוח נמוך בממוצע ב–15%–20% מהעלות של אירוע שבו מעורב גבר.

הענישה של נשים בשוק העבודה אינה רק חמורה יותר בהקשרים של הסיכוי להיות מפוטרת, אלא גם בסיכוי לקבל קידום. הסיכוי של אישה שהיתה מעורבות בהתנהגות לא ראויה או פסולה לקבל בהמשך קידום נמוך ב–67% מהסיכוי של אישה שלא היתה מעורבת באירוע כזה, בעוד שאצל גברים שמעורבים באירוע כזה הוא נמוך רק ב–19% מזה של גברים שלא היו מעורבים בהתנהגות פסולה.

מחקרים קודמים שבדקו אפליה של נשים בשוק העבודה גילו שחלק גדול ממנה נובע מהפרעות שיש לנשים במסלול הקריירה, בעיקר חופשות לידה. אגן, מאטבוס וסרו בדקו את האפשרות הזאת וגילו שגם לאחר שמנטרלים את ההפרעות האלה, הסיכוי שהן יפוטרו עדיין גדול כפליים מזה של גברים.

פרופ' קנת ארו
בלומברג

אז בואו נסכם את הנתונים: יועצי השקעות גברים מעורבים פי שלושה מיועצות השקעות באירועים של התנהגות פסולה או לא חוקית; הסיכוי שלהם לחזור על ההתנהגות גבוה משמעותית משל נשים; העלות של אירוע כזה אצל גברים גבוהה יותר; הפרודוקטיביות שלהם דומה לזאת של נשים; למרות זאת, נשים יוענשו בצורה חריפה בהרבה בפיטורים ובאבטלה, ויש להן סיכוי נמוך יותר לחזור לתעשייה או לקבל קידום.

אז מה בכל זאת מסביר את השיטתיות שבה שוק העבודה בעולם ייעוץ ההשקעות מעניש נשים? מתברר שיש נתון אחד שמסביר היטב אותו: מי הבוס שלה. ליתר דיוק, אם הבוס שלה מתגלח בבוקר ולובש עניבה.

כאשר בהנהלה של חברת הייעוץ הפיננסי יש רק גברים, הסיכוי של אישה להיות מפוטרת אחרי אירוע של התנהגות לא ראויה גבוה ב–42% מהסיכוי של גבר שהיה מעורב באירוע דומה. לעומת זאת, בחברות ייעוץ פיננסי שבהן יש ייצוג שווה לנשים בהנהלה, הענישה של נשים שהיו מעורבות בהתנהגות לא הולמת דומה לענישה של גברים. כלומר, אמרי לנו מה המגדר של הבוסים שלך, ונאמר לך איזה עונש תקבלי.

המחקר החדש על אפליה מגדרית בעולם הייעוץ הפיננסי מטריד לא רק מפני שהוא מפריך את האפשרות שנשים מופלות בגלל סיבות סטטיסטיות — כלומר תפקוד חסר והפרעות בקריירה — אלא מסיבה נוספת. חלק מהמחקרים שבוצעו עד היום על אפליה של נשים בשוק העבודה התמקדו בשלב לפני שהנשים נקלטות אצל המעביד. הן מופלות לרעה בשלב משלוח קורות החיים או הראיון, כלומר כשהמעביד או המראיין לא מכיר את הביצועים והיכולות האמיתיות שלהן. המחקר הזה מוכיח שנשים מופלות לרעה גם אחרי שהן עובדות במשך שנים אצל המעביד והוא מכיר היטב את יכולותיהן, שלא נופלות, אלא עולות במובנים מסוימים, על אלה של גברים.

שאלתי השבוע את סרו, כלכלן פיננסי שנוטה בדרך כלל להאמין בכוחות השוק, כיצד הוא מסביר את האפליה המתמשכת נגד נשים בתעשיה הפיננסית. הרי אם הביצועים של נשים לא נופלים מאלה של גברים והסיכוי שלהן להיות ״סדרתיות״ בהתנהגות פסולה נמוך משמעותית — אזי שוק העבודה היה צריך לזהות את זה, ובמקום להעניש אותן בצורה חריפה יותר דווקא להעניש אותן פחות בהשוואה לגברים.

סרו מונה שתי אפשרויות: הראשונה היא שהבוסים, הגברים, מעדיפים לעבוד יותר עם גברים, ללא קשר לביצועים שלהם. זה כמובן מעלה את השאלה מדוע בעלי המניות בחברות הייעוץ הפיננסי לא מענישים בוסים כאלה, אבל עליה אנסה לענות בהמשך בנושא אחר.

האפשרות השנייה, שסרו רואה כברורה יותר, היא שיש כאן בעיית מידע: שוק העבודה לא מודע לאפליה הזאת ולהזדמנות העסקית שטמונה כאן לחברה שתבחר להעסיק יותר נשים, בדיוק מפני שהן מעורבות פחות במקרים של התנהגות לא הולמת, גורמות פחות נזק כאשר הן כן מעורבות וסיכוייהן להיות ״סדרתיות״ נמוכים יותר.

ללקוחות חסר מידע, החברות מנצלות את זה

בעיית חוסר המידע מחזירה אותי למחקר קודם שביצעו אותם שלושה כלכלנים על בסיס אותו מאגר נתונים של 1.2 מיליון יועצי השקעות בארה״ב. הוא לא עסק בשאלה המגדרית — אם וכיצד שוק העבודה הפיננסי מפלה נשים — אלא בשאלה אחרת: האם שוק היועצים הפיננסים מפלה לרעה את הלקוחות? כאן התשובה פשוטה להפליא: כן, ובהיקפים מדהימים.

מתברר ש–7% מיועצי ההשקעות בארה״ב מעורבים באירוע של התנהגות פסולה, לא הולמת או פלילית, ומבין אלה שמפוטרים כתוצאה מהאירוע 44% נשכרים מחדש על ידי התעשייה ו–38% מהם הם ״סדרתיים״.

ג'ון סטומפף
בלומברג

מי שוכר את היועצים הפיננסים המעורבים בהונאות, בתביעות ובחריגות ברורות מנוהלים מקצועיים? מתברר שיש חברות ברוקרים רבות שמתמחות בשכירת יועצים כאלה, ושהונאה של הלקוחות היא אצלן חלק מהמודל העסקי.

נחזור אל ״השוק החופשי״. תחום הייעוץ הפיננסי נחשב תחרותי מאוד, עם עשרות חברות המתחרות ביניהן בצורה אגרסיבית. חברות שהיועצים שלהן מרמים את הלקוחות, נתבעים או פועלים ברשלנות היו אמורות לספוג מכה למוניטין, להיעלם בהדרגה מהשוק ולהשאיר אותו לחברות טובות יותר. מדוע זה לא קורה?

השאלה הזאת מחזירה אותנו לשוק המידע או לשוק המוניטין. מתברר שיש מספיק לקוחות שלא מסוגלים להבחין בין סוגי החברות וסוגי היועצים, ויש תעשייה שלמה שמכוונת למשוך לקוחות כאלה בדיוק — חלשים, מבוגרים או בעלי חינוך מוגבל. המחיר שישלם לקוח כזה יהיה גבוה מאוד: הסיכוי של לקוח שעובד עם חברה שיש לה שיעורי הונאות והתנהגות פסולה להיעקץ — גבוה פי 30 מזה של לקוח בחברה טובה.

היכולת של חברות שמרמות את לקוחותיהן ביודעין או ברשלנות להמשיך לשרוד או אפילו לשגשג בשוק שהוא לכאורה תחרותי היא לא סיפור רק על פיננסים, אלא סיפור רחב הרבה יותר. הוא נוגע למדיניות הכלכלית ולאידיאולוגיה הכלכלית המדריכה רבים בארה״ב, כולל הנשיא דונלד טראמפ ויועציו הקרובים.

טראמפ ואנשיו הכריזו בחודשיים האחרונים על כוונתם לבטל, להקפיא או לבחון מחדש את הרגולציה בתחומים רבים שהממשלה מסדירה. בהגבלת רגולציה יש יתרונות ברורים כאשר היא מייצרת עלויות כבדות לעסקים, מונעת יזמות וחדשנות או שהיא ״נשבית״ בידי החברות הגדולות שרוצות הגנה מתחרות.

אבל האם הלחץ הגדול להגביל את הרגולציה מגיע רק מחברות ומיזמים שלא מצליחים להתחרות בחברות הגדולות ונחנקים על ידי עלויות רגולציה כבדות? כנראה שלא. במקרים רבים המצב הפוך: מי שרוצה לבטל או לחנוק את הרגולציה הן חברות ענק שמצליחות לשרוד או לשגשג בענפים שלהן אף על פי שהן מזהמות את הסביבה, מרמות לקוחות, גובות מחירים מנופחים ומציעות שירותים נחותים.

נהנים ממדיניות הגבלים רופסת

ענף הייעוץ הפיננסי הוא דוגמה נהדרת: טראמפ החליט להקפיא את חוק חובת הנאמנות, שהיה אמור להיכנס לתוקפו באפריל ולקבוע שיועצי השקעות חבים חובת נאמנות ללקוחות שלהם. התעשייה הפיננסית טוענת שהחוק הזה רק ייצר עלויות ויחנוק את התחום. אבל הנתונים שהבאנו כאן מראים בדיוק את ההפך: שיש שוק גדול ליועצי השקעות שדופקים את הלקוחות שלהם בצורה שיטתית בגלל פערי המידע האדירים בין הספק ללקוח, בין היועץ למשקיע הקטן מהציבור.

לא מדובר רק בחאפרים קטנים שבשולי התעשייה: בנספחים של שני המחקרים שבהם פתחנו צד את עינינו שמן של שתי חברות ייעוץ פיננסי שהובילו באפליית נשים ושיעור היועצים שלהן שמעורבים בהונאות, תביעות והתנהגות פסולה. מדובר בשתי חברות בנות של קבוצת וולס פארגו — הבנק השלישי בגודלו בארה״ב, הנסחר בשווי של כמעט 300 מיליארד דולר.

מנכ״ל וולס פארגו ג'ון סטומפף נאלץ בקיץ שנה שעברה להתפטר, כמה חודשים לאחר שנחשף שהעובדים בבנק נהגו לאורך שנים לפתוח חשבונות מזויפים ללקוחות של הבנק, בלי ידיעתם, כדי שהם יוכלו לעמוד ביעדי המכירה האגרסיביים שקבעה ההנהלה של תחום הקמעונות.

למעשה, סטומפף לא חשב שהוא צריך להתפטר וגם לא חשב שהמנהלת של התחום הקמעוני, שקיבלה בונוס פרישה של 125 מיליון דולר, צריכה להחזיר את הבונוס לאחר שהתברר שחלק מההצלחה היתה מבוססת על הונאת לקוחות ומשקיעים. הוא התפטר רק לאחר שהסנאטורית אליזבת וורן טיגנה אותו מכל כיוון אפשרי בשימוע בסנאט.

כדאי להזכיר כי המשקיע הגדול והמפורסם ביותר בוולס פארגו הוא לא אחר מאשר וורן באפט. זה מעורר שאלות רחבות יותר לגבי מהי בדיוק ״הצלחה״ או ״יצירת ערך״ בשוק ההון. האם כל חברה שמניותיה מכות לאורך זמן את השוק מביאה תועלת של ממש לציבור?

כמה מהחברות שנמצאות בתיק ההשקעות של באפט חייבות את הצלחתן הפיננסית המרשימה לפרקטיקות שיווק אגרסיביות המנצלות את פערי הכוח והמידע האדירים ביניהן לבין לקוחותיהן? כמה מהן חייבות את הצלחתן למעמד מונופוליסטי? לכוח שוק גדול? למדיניות הגבלים עסקיים רופסת? כמה מהן נהנות מכך שהרגולציה עדיין מניחה שלכל הצרכנים יש חופש ויכולת בחירה, בשעה שיותר ויותר מחקרים של כלכלה התנהגותית מראים שבענפים כמו פיננסים, בריאות ואפילו מזון — קל להונות לקוחות, למכר אותם ולנצל את חולשותיהם ההתנהגותיות, הקוגניטיביות והחברתיות?

מערכת בריאות היא כמו שוק הרכב?

וזה מביא אותנו, לסיום, לשוק הגדול ביותר בארה״ב, הכפול בגודלו משוק הפיננסים — מערכת הבריאות, האוכלת כ–17% מהתוצר האמריקאי — מה שהופך אותה למערכת היקרה ביותר בעולם המערבי בנוסף לרמת האי־שוויון הגבוהה בה.

טראמפ והמפלגה הרפובליקאית הציגו השבוע את התוכנית החלופית שלהם לאובמה־קייר. בארבע השנים האחרונות הסברנו בטור זה שוב ושוב שהרפורמה של אובמה לא טיפלה ברוב בעיות השורש של מערכת הבריאות האמריקאית, והלכה רק על מהלכים שזכו לתמיכת קבוצות האינטרס המרכזיות במערכת, גם כאשר ברור שהן נגד הציבור.

התוכנית של הרפובליקאים תקטין את ההוצאה הממשלתית על בריאות, אבל תעשה זאת בעיקר משום שהיא תביא לכך שעשרות מיליוני אמריקאים יאבדו את ביטוח הבריאות שלהם אם לא יהיו מוכנים לשלם מכיסם פרמיות גבוהות לביטוח הרפואי.

כיצד אפשר למכור תוכנית כזאת לציבור הרחב? לעשירים לא קשה לשווק אותה, כי היא הכנה להפחתות המסים שלהן מצפים רבים מהם שבחרו בטראמפ, אבל איך אפשר למכור אותה לאלה שייפגעו ממנה? כמובן, כמו בנושאים רבים בארה"ב השיטה היא להגיד ״שוק חופשי״, ״בחירה״ ו״תחרות״, כפי שחזרו ואמרו השבוע כל הסנאטורים, חברי הקונגרס והיועצים המקורבים לטראמפ.

בחודש שעבר הלך לעולמו אחד הכלכלנים הגדולים ביותר של המאה האחרונה, חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' קנת ארו, שאחראי לכמה מהרעיונות וההוכחות החשובות ביותר בכלכלה המודרנית. בתחילת הקריירה שלו הוא נודע בעיקר בפיתוח Impossibility Theorem, שבאמצעותה הראה מדוע בחירות דמוקרטיות המבוססות על רוב יביאו לתוצאות שרירותיות ולא לתוצאות הטובות ביותר.

אבל ארו הוא לא רק אחד הכלכלנים החשובים ביותר בהיסטוריה, אלא גם התיאורטיקן החשוב ביותר של רעיון ״היד הנעלמה״ והתועלת בתחרות, שעליהן כתב אדם סמית כ–200 שנה לפניו. ארו הוכיח באמצעות מודלים מתמטיים שבשיווי משקל מלא, תחרות אכן מובילה להקצאה יעילה של המקורות בשוק: בדיוק האינטואיציה שהיתה לסמית ולכל אלה שהלכו בעקבותיו.

אלא שארו לא עצר בהוכחה התיאורטית הזאת ש״השוק״ או ״התחרות״ עובדים, אלא המשיך והראה ברוב הקריירה שלו שהתנאים התיאורטיים לתחרות, כמו מידע מלא בידי כל השחקנים, הם בעיקר תיאורטיים ולעתים רחוקות מתרחשים במציאות.

אחד התחומים שארו הזהיר שהשוק החופשי והתחרות לא מייצרים בו, בדרך כלל, תוצאות יעילות — הוא מערכת הבריאות. הוא הראה למשל שלרופא ולמטופל כדאי יהיה להסכים על פרוצדורות מיותרות כאשר חברת הביטוח היא שמשלמת את החשבון.

בראיון באחרון שהעניק, לפני שנה, ארו לא היסס להגיד שהפתרון הנכון למערכת הבריאות האמריקאית אינו שוק חופשי אלא בדיוק להפך: Single payer — השיטה של קופות חולים שפועלות בישראל וברוב העולם המערבי, למעט בארה״ב.

טראמפ, אני מנחש, לא קרא את המאמרים שלו ארו. ספק אם קרא את המאמרים של מאות כלכלני בריאות שהלכו בעקבותיו. חלק מהיועצים שלו אולי קראו, אבל זה לא מנע ולא ימנע מהם להמשיך למכור לאמריקאים את הרעיון הנואל שמערכת הבריאות צריכה להתנהל כמו שוק הרכב, הטלוויזיות או המזון.

בין אם זאת אפליית נשים מתמשכת ועמוקה, הונאת משקיעים או ניפוח חשבונות בריאות — רגולציה ומעורבות ממשלתית היא לעתים שלילית ולעתים חיובית, לעתים נועדה להגן על הציבור מכשלי שוק ולעתים נשבית בידי חברות הענק וקבוצות האינטרס כדי למנוע תחרות — אבל לעתים רחוקות היא מתאימה לסיסמה שאפשר לצייץ ב–144 תווים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם