"לוקח לי בדיוק 5 דקות לארוז את כל החיים שלי ולעשות רילוקיישן לאוסטרליה" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חיים של אחרים

"לוקח לי בדיוק 5 דקות לארוז את כל החיים שלי ולעשות רילוקיישן לאוסטרליה"

בלי משרד, בלי בית, בלי טעם של החמצה - נמרוד דין קיכל עובד על המחשב הנייד שלו, והנופים בחלון והשפה מסביב משתנים מדי כמה ימים

27תגובות
נמרוד דין
אייל טואג

כבר שלוש שנים עובד נמרוד דין קיכל על המחשב הנייד שלו, והנופים בחלון והשפה מסביב משתנים מדי כמה ימים. קיכל, 34, התקבל לעבודה בחברת היי־טק שיושבת בסן פרנסיסקו ועוסקת בשירותים טכנולוגיים בתחום תמחור מוצרים במסחר אלקטרוני, אך ויזת העבודה שלו התעכבה ובחברה התעקשו שיתחיל לעבוד באופן מיידי. כשהוויזה הגיעה הוא כבר נע בין יעד ליעד, ולא היה מוכן להתייצב במשרד הרגיל. הבוסים שלו, שראו תפוקות נאות במהלך חודשי ההמתנה, איפשרו לו להמשיך בשלו. מאז, כבר שלוש שנים — הוא מטייל בעבודה.

"אנשים שיכולים לנהל את הזמן והמרחב שלהם בעצמם מרגישים הרבה יותר חופש ואושר, ואז גם העבודה שלהם הרבה יותר פרודוקטיבית, יצירתית ויעילה", אומר נמרוד. "אני מבין שהטיולים הם גחמה אישית, ואני לא מרשה לעצמי לא לקבל טלפונים כי הבוקר התעוררתי על החוף בפנמה".

נוף הנשקף ממשרדו של דין
נמרוד דין קיכל

קיכל הציב לעצמו למטרה להגיע לכל 196 המדינות בעולם ולנוע בעקבות אנשים ומקומות שמסקרנים אותו, ועד כה היה ב–76 מדינות. בניגוד לרוב האנשים שחיים כך, שעובדים כפרילנסרים, נמרוד מועסק בקביעות באותה חברה ומחזיק לקוחות קבועים, שיודעים כי הוא זמין להם בשעות גמישות. השנה הוא ביקר בכ–30 מדינות ועלה על 50 טיסות לפחות — מה שאומר שבמצטבר הוא בילה השנה שמונה ימים במטוס. את הזמן הקצר ביותר הוא בילה בקוסובו (לילה אחד בלבד), ובמדיין בקולומביה בילה חודש וחצי, השהות הארוכה ביותר שלו במקום אחד בשלוש השנים האחרונות. על כל מדינות אירופה ומרכז אמריקה הוא כבר סימן וי, ואפריקה היא היבשת היחידה שעוד לא ביקר בה.

"אני לא בתחרות, עשו את זה לפני ואני עושה את זה בעיקר בשביל עצמי. לוקח לי בדיוק חמש דקות לארוז את כל החיים שלי ולעשות רילוקיישן לאוסטרליה. אני לא צריך לדבר עם בעל הדירה שלי, להתקשר לסלקום או לסגור את חשבון הבנק. עכשיו, אחרי קצב קיצוני של החלפת מיטה פעם בשלושה או ארבעה ימים, החלטתי עכשיו שאני רוצה לנוח יותר ולהיות מסוגל להתקרב לקהילה שבה אני נמצא. יכול להיות שעוד שנתיים אגיד לעצמי 'די. היית ב-120 מדינות, זה מספיק'. אולי זוגיות תוכל לעצור אותי, אבל כנראה שלא אהיה בזוגיות עם מישהי שלא תאהב את סגנון החיים הזה. אני בר־מזל ברמת החופש שיש לי בחיי ואני מעודד את כל מי שסביבי לא לפחד מלהגשים את מה שהוא חולם עליו. אני מבקש להיות במקום בחיי שאין בו חרטה או תחושת החמצה, אף על פי שהטבע שלנו הוא לפחד מהלא נודע ומהשונה. גם אני לא חף מפחדים, שהמרכזי בהם הוא הפחד הכלכלי — איך אסתדר, איפה אגור. אבל אפשר לשחרר את זה".

הכנסה קבועה בלי קרקע יציבה היא המנגנון שנמרוד פיצח, וכך הוא יכול לאפשר לעצמו את סגנון החיים הזה. "העבודה נותנת לי כרית ביטחון, ואני מנצל את הזמן הזה כדי לחסוך כסף ולייצר לעצמי הכנסה פסיבית כדי שבעוד כמה שנים התלות שלי בעבודה תרד. אני לא קונה דברים יקרים ולא מבזבז על בתי מלון יוקרתיים. בארץ קשה לחשוב על חיסכון כי רמת החיים גבוהה מאוד ואנשים מונעים מסיפוקים מיידיים. מצד שני, בכל העולם כולם מתלוננים על יוקר המחיה. אני מעדיף לקנות חוויות יקרות ולא רכוש. אני לא מחנה את המכונית היקרה שלי, אלא את מטען החוויות שאני מביא אתי. אין לי רכוש. כל מה שיש לי זה כסף ו–17 ק"ג של ציוד על הגב, מחשב נייד ומצלמה, אבל אני לא סגפן, אני קפיטליסט שנהנה מהשיטה ואוהב לחיות ברמה גבוהה".

נמרוד דין
נמרוד דין

לטענת קיכל, המבנה הנוכחי שבו חברות קובעות את גובה השכר בהתאם לרמת החיים והמחיה במקום שבו יושבת החברה, כאשר העובדים מוצאים את עצמם מבזבזים שעות בפקקים ועוברים מקום מגורים כדי להיות קרובים לעבודה, מייצר מרדף אחרי רמת חיים שאף פעם לא משביעה רצון, לא את החברה וגם לא את העובד. לדבריו, "חברות צריכות לנטרל את המרכיב של רמת המחיה ולתת שכר ביחס לעבודה. אז כל בני אדם יוכלו לנוע ממקום למקום, במקום שהמשרד והעובד ישלמו ביוקר על רמת החיים הגבוהה במרכזי הערים הגדולות. בואו ננטרל את המרכיב הפיזי ונאפשר לאנשים לבחור".

ההחלטה על היעד הבא מתקבלת אצלו בצורה אינטואיטיבית. "אני לא יודע איפה אהיה בשבוע הבא. לרוב בימי שלישי או רביעי אני פותח את אפליקציית skyscanner, רואה מה הטיסה הכי זולה וקרובה שמוצעת — ועולה עליה. אני כן מנסה לסדר את זה בצורה הגיונית: אם הייתי באוזבקיסטן, אז גיאורגיה וארמניה הן קרובות והטיסות יהיו זולות יותר, אבל זה לא טאבו. אני מתגעגע לחברה בשווייץ? אעלה אליה על טיסה. קשה לי להיות במקום אחד יותר משבוע־שבועיים. אני ממצה דברים מהר מאוד".

נוף הנשקף ממשרדו של דין
נמרוד דין קיכל

שיקול נוסף הוא מזג האוויר. תיק קטן לא יכול להכיל מעיל גדול מדי, ולכן נמרוד נמנע מהחורף ומשתדל לבחור מקומות קיציים שבהם נוח יותר לטייל. הוא מבקש להגיע לערים שבהם פועלים חללי עבודה משותפים דוגמת WeWork, כדי למצוא שם אנשים ששותפים, לפחות במידה מסוימת, לאורחות החיים שלו. יש לו תוכנית גלישה שמאפשרת לו להתחבר לאינטרנט מ–150 מדינות בעולם, והוא מוציא כ–120 דולר בחודש על טלפון סלולרי כדי להיות זמין מכל מקום בכל זמן. "גם במרומי הר געש בניקרגואה יש לי חיבור אינטרנט טוב", מספר קיכל. "בני אדם הלכו רחוק מאוד בשביל לחבר בין אחד לשני מכל פינה בעולם כדי לשתף בחוויות. אנטנה שתחבר בין אנשים יש בכל חור בעולם".

נמרוד דין

כרגע נמרוד לא יכול לדמיין את היום שבו המסע הזה ייגמר. "מתי שארצה לרדת מהרכבת, אוכל. גם זה חלק מהחופש המוחלט שאני חווה. שואלים אותי 'אתה לא רוצה בית, לא רוצה ילדים?'. התשובה כרגע היא לא. יש פרגון גדול מסביבי ואנשים שמעריכים את הדרך שבה בחרתי ואת האומץ לחיות את החיים מחוץ למוסכמות, וגם הלויאליות שלי למקום העבודה מאפשרת את זה. כרגע מפחיד אותי היום שבו יהיה לי ארון בגדים ואצטרך ללכת בבוקר למשרד".

למעקב אחר מסעותיו של נמרוד, לחצו כאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם