מרקל, מאחורייך: מה מסתתר מאחורי החיוך של מנהיגת הימין הקיצוני בגרמניה? - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרקל, מאחורייך: מה מסתתר מאחורי החיוך של מנהיגת הימין הקיצוני בגרמניה?

פיגוע הדריסה הקטלני שהתרחש בברלין בסוף 2016 חתם רצף של אירועים טראומטיים בגרמניה ■ המרוויחה הגדולה היא מפלגת AfD הלאומנית בראשות פראוקה פטרי, שיוצאת נגד הקנצלרית מרקל וזוכה לתמיכה חסרת תקדים עבור מפלגת ימין קיצוני בגרמניה מאז עליית הנאצים לשלטון

תגובות
פראוקה פטרי (משמאל) ורונלד גלזר מ"אלטרנטיבה לגרמניה" עם פרסום המדגמים
אי־אף־פי

"פצצה! פצצה! פצצה!"

הקריאה הזאת נשמעה בעיצומה של מסיבת השנה החדשה המסורתית בשער ברנדנבורג בברלין, ועוררה בהלה המונית בקרב אלפי חוגגים. לא ברור מה עבר בראשו של הבליין כששיחרר אותה מפיו, אבל בזכותה הוא בילה את תחילת 2017 בתא המעצר. על מאסרו של האיש הודיעה משטרת ברלין ברשתות החברתיות באמצעות ההאשטאג "לא_מצחיק" (nichtlustig), וציינה כי "את השנה החדשה הוא חוגג כעת יחד אתנו".

היתה זאת מסיבת ענק כבכל שנה, בהבדל אחד ניכר לעין. מסביב לגדר האבטחה המקיפה את המתחם, לצד גדודים של שוטרים ומאבטחים, הוצבו פלטות בטון גדולות וכעורות. עבור ברלינאים ותיקים הפלטות האלה יכולות לעורר זיכרון רחוק מהימים האפלים של מסך הברזל, הבירה הגרמנית המחולקת וצ'ק פוינט צ'רלי, אך בברלין הפתוחה והשלווה של ימינו הן מראה זר לחלוטין.

הפגנה נגד האסלאמיזציה של אירופה, בברלין
Jens Meyer/אי־פי / ינס

פלטות הבטון הוצבו במטרה למנוע אפשרות לפיגוע דריסה המוני, כמו זה שהחריד את ברלין רק עשרה ימים קודם מרחק כמה קילומטרים משם, כשאניס עמרי, מבקש מקלט מוסלמי בן 24 ממוצא תוניסאי, דרס למוות 12 איש ופצע 50 בשוק חג המולד בכיכר ברייטשייד בעיר. במובן מסוים, פלטות הבטון האלה הן מרכיב נוסף בהתגוננות של הדמוקרטיה הגרמנית בפני גורמים אסלאמיים קיצוניים, שהצליחו במהלך השנה החולפת לערער את שלוות החיים בכלכלה הגדולה, העשירה והיציבה באירופה.

"הפיגוע בשוק חג המולד התרחש קרוב לבית שלי, ממש באזור שבו גדלתי", אומר סבסטיאן אנגלברכט, איש רדיו גרמני ותיק, שב–2008–2012 שימש שליח הרדיו הציבורי הגרמני לישראל. "במהלך עבודתי בישראל דיווחתי על הרבה פיגועים ותמיד התייחסתי לזה כחלק מהמקצוע. פתאום הדבר הזה מגיע אלי הביתה, לאזור שבו תמיד חשבתי שהוא בטוח ומוגן. כנראה שאנחנו חלק מהקרב בין האסלאמיסטים לבין המערב. זה משהו שמטריד אותי מאוד ומשנה את כל התפישה שלי לגבי תחושת הביטחון וההרגשה לחיות במקום בטוח ומוגן בעולם".

התחושה בקרב גרמנים — שהם חווים כעת אירועים שהישראלים מורגלים בהם — קיבלה ביטוי יוצא דופן בשבוע שעבר, כשדגל ישראל נפרש על פני שער ברנדנבורג בברלין לאות הזדהות בעקבות פיגוע הדריסה בשכונת ארמון הנציב בירושלים.

פיגוע הדריסה בברלין, שאותו ביצע אניס עמרי, היה מתקפת הטרור הקטלנית ביותר על אדמת גרמניה ב–35 השנים האחרונות. בין שלל התגובות, המתקפה הזאת הובילה להתקפה מימין על הקנצלרית אנגלה מרקל ועל מדיניות ההגירה שלה, שאיפשרה ל–1.3 מיליון פליטים להיכנס בשעריה של גרמניה בשנתיים האחרונות, רובם ממדינות מוסלמיות.

"מתי שלטון החוק של גרמניה יתקוף חזרה? מתי הצביעות המקוללת הזאת תיגמר סוף־סוף? האנשים האלה מתים בגלל מרקל!". המסר האלים הזה, שהפוליטיקה הגרמנית אינה מורגלת בו, שוגר מחשבון הטוויטר של מרכוס פרצל, בכיר במפלגת הימין הקיצוני AfD (אלטרנטיבה לגרמניה — Alternative für Deutschland), שהחלה את דרכה כמפלגת ימין אירו־סקפטית עם מוקד כלכלי, אך בשנתיים האחרונות שינתה קו ונהפכה למפלגה אנטי־אסלאמית פופוליסטית, על רקע משבר הפליטים ומתקפות הטרור שהיכו במערב אירופה.

פגנה של תנועת הימין האנטי־אסלאמית פגידה בברלין
Jens Meyer/אי־פי

AfD הוקמה לפני פחות מארבע שנים, אך כבר הצליחה לצבור כוח פוליטי ברחבי גרמניה וצפויה לזכות בתמיכה רחבה בבחירות הפדרליות שייערכו בספטמבר השנה. סקרים שונים כבר מעניקים לה תמיכה של כ–15% מהקולות — פי שלושה משיעור התמיכה בה בבחירות ב–2013, אז קיבלה 4.7% מהקולות ולא הצליחה להיכנס לפרלמנט, בשל אחוז חסימה של 5%. אם תצליח לתרגם את כוחה בסקרים ליום הבחירות, תיהפך AfD למפלגה השלישית בגודלה בבונדסטאג — אחרי השמרנים־נוצרים בראשותה של מרקל (CDU) והשותפים הזוטרים שלהם בקואליציה, הסוציאל־דמוקרטים (SPD). יהיה זה הישג חסר תקדים למפלגת ימין קיצוני בגרמניה מאז עליית הנאצים לשלטון ב–1933.

רוחות הימין הקיצוני המתחזקות בגרמניה קיבלו השבוע גיבוי משפטי, כשבית המשפט הפדרלי לענייני חוקה דחה עתירה של 16 המדינות בגרמניה לפסול את המפלגה הניאו־נאצית (NPD), ויאפשר לה להתמודד בבחירות. הדרישה לפסול את המפלגה עלתה לאחר שחברי מחתרת ניאו־נאצית גרמנית הורשעו ברצח של תשעה מהגרים ושל שוטרת בעשור הקודם. את ההחלטה, שעוררה סערה ציבורית, נימק בית המשפט בכך ש–NPD אינה מפלגה מספיק חזקה מכדי לאיים על המשטר הדמוקרטי. הגרמנים אולי בטוחים שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, אבל חמש שנים לפני שעלתה לשלטון, המפלגה הנאצית בגרמניה זכתה ל–3% בלבד מהקולות בבחירות הפדרליות של 1928 והיתה מהחלשות במדינה.

"כבר למעלה מ–50 שנים המפלגה של מרקל היא הסמן הימני בבונדסטאג. כלומר, כבר למעלה מיובל שנים שאין מפלגה מימין לה", אומר ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, החוקר את הימין הקיצוני באירופה. "פה ושם הצליחו נציגי ימין קיצוני להשתרבב אל פרלמנטים מחוזיים, אבל לזירה הפדרלית־לאומית הם לא הצליחו לחדור. לכן, מהבחינה הזו חדירה של מפלגת ימין רדיקלי לבונדסטאג יכולה לזעזע את היבשת כולה. אם AfD תגרוף תמיכה שתואמת את מה שחוזים לה כיום הסקרים, מדובר בתופעה חדשה ומדאיגה עבור גרמניה. חשוב להסתכל על התופעה הזאת גם בפרספקטיבה רחבה יותר של היחלשות המפלגות הגדולות בגרמניה. שתי המפלגות הגדולות — הנוצרים־דמוקרטים של מרקל (CDU) והסוציאל־דמוקרטים (SPD) — נהנו שנים רבות מתמיכה משותפת של קרוב ל–90% מהקולות, אך מאז איחוד גרמניה הן נחלשו באופן ניכר ונתונות ללחצים: זה התחיל מהצד השמאלי של המפה, עם מפלגות הירוקים ומפלגת השמאל לינקה בעלת השורשים הקומוניסטיים, ועכשיו מצטרף לזה גם איום מצד ימין. הקצוות מתחזקים ומחלישים את המפלגות המתונות".

הקו הדק שבין חופש הביטוי להסתה לאלימות

איתות ברור להיקף התמיכה העממית ב–AfD — הן במזרח הפרוטסטנטי העני והן במערב הקתולי העשיר — סיפקו נציגי המפלגה בבחירות שנערכו בשלוש מדינות בגרמניה ב–2016. במדינת סקסוניה־אנהלט שבמזרח המדינה, הסובלת מאבטלה קשה והגירה שלילית, זכתה המפלגה ב–24.2% מהקולות ונהפכה לסיעה השנייה בגודלה. בבאדן־וירטמברג שבדרום־מערב גרמניה, מהמדינות העשירות והשלוות בה, קיבלה המפלגה 15.1% ונהפכה למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט. כך גם במדינה השכנה ריינלנד־פלטינייט, שם AfD זכתה ל–12.6% מקולות הבוחרים.

תמיכה בשיעור דו־ספרתי קיבלה המפלגה גם בבחירות בברלין שנערכו בספטמבר האחרון: 14.2% מהקולות תורגמו ל–25 מושבים בפרלמנט של הבירה הגרמנית. התמיכה הגבוהה ל–AfD בברלין בולטת במיוחד, משום שהבירה הגרמנית מאכלסת מאות אלפי מוסלמים, רובם ממוצא טורקי, וידועה כמעוז של השמאל הגרמני וכמי שקנתה לה שם עולמי בפתיחותה לזרים ולפליטים.

"AfD נוסדה לפני הבחירות של 2013 כמפלגת ימין אירוסקפטית רכה, ובראשית דרכה לא נתפשה מפלגת ימין קיצוני", אומר קניג. "במקור היא הציגה תפישת עולם רחבה יותר מאנטי־הגירה ואסלאם: התנגדות לאיחוד האירופי, לנישואים חד־מיניים ולנקיטת צעדים סביבתיים שיקטינו את ההתחממות הגלובלית. היא הפגינה קו ביקורתי כלפי חיזוק והרחבת האיחוד וכלפי מדיניות חבילות החילוץ הכלכלי למדינות שנקלעו למשבר. המצע הרעיוני שלה הדגיש היבטים כלכליים ואף זכה לתמיכה של עיתונאים, כלכלנים ואנשי תעשייה מכובדים, והיא הקפידה לא לקבל לשורותיה אזרחים בעלי עבר במפלגות ימין ניאו־נאציות".

השינוי בקו של AfD הגיע ב–2015, כשלראשות המפלגה נבחרה פראוקה פטרי, 41. בחירתה הובילה, ביוזמתה, לתפנית חדה בקו האידיאולוגי של המפלגה עם דגש חזק על ענייני הגירה, כולל התנגדות תקיפה למהגרים המוסלמים — הוותיקים והחדשים. מבט על קורות החיים של פטרי נראה כמעט כשכפול של יריבתה הפוליטית, הקנצלרית מרקל. שתיהן גדלו בצנע במזרח גרמניה הקומוניסטית, רכשו תואר דוקטור בכימיה, וקטעו קריירה לטובת הפוליטיקה, שם הצליחו לחדור לצמרת הימין, הנשלט ברובו על ידי מועדון שהפרופיל שלו הוא הניגוד הגמור שלהן: אליטה גברית אמידה ומערב־גרמנית.

פראוקה פטרי
רויטרס

הרטוריקה של פטרי נעה על הקו הדק שבין מימוש חופש הביטוי בדמוקרטיה נאורה לבין הסתה לאלימות. באחת האמירות הזכורות לה, במארס בשנה שעברה, קראה פטרי למשטרת הגבולות הגרמנית לירות בכל פליט המנסה להיכנס למדינה באופן בלתי חוקי. "יש למנוע מהפליטים לחצות את הגבול האוסטרי באופן בלתי חוקי ולהיכנס לגרמניה, ואם נחוץ, יש להפעיל נשק. אני לא רוצה בזה, השימוש בכוחות חמושים הוא המפלט האחרון", אמרה בראיון לעיתון גרמני.

הנסיקה הפוליטית של פטרי מספקת לה חשיפה תקשורתית רחבה, שעה שהיא עצמה תוקפת כלי תקשורת מרכזיים ועיתונאים בולטים בתיאורים כמו "בוגדים ושקרנים". ההצלחה הפוליטית כבר העניקה לה שער ב"דר שפיגל" בעל הנטייה השמאלית, תחת הכותרת הקשה לעיכול "המטיפה לשנאה", וכתבת פרופיל רחבה ומאוזנת יותר ב"ניו יורקר", שבו הוכתרה בתור "הכוכבת החדשה של הימין הקיצוני בגרמניה". למרבה האירוניה, הסמל המסחרי של פטרי הוא החיוך שלה, שמתפשט על פניה בזמן נאומים, בראיונות ובמפגשים עם תומכיה, שעה שבעצרות המפלגה נשמעות קריאות לבצע לינץ' בחברי הממשלה, לגרש את כל המוסלמים מגרמניה, ולהחזיר את עונש המוות למערכת החוקים.

במאי 2016 אישרה AfD בכינוס בשטוטגרט מסמך כוונות שמהווה מתווה לפעילותה, הכולל קו אנטי־מוסלמי תקיף תחת הכותרת "האסלאם אינו חלק מגרמניה". המסמך, שאושר בידי 2,400 חברי המפלגה, כולל סעיפים כמו דרישות להפסקת קריאות מואזין ברחבי גרמניה, איסור על לבישת רעלה וחיג'אב בבתי ספר ואיסור על בניית מסגדים. סעיפים מסוג אלה נכללים גם במצע של מפלגת החירות האנטי־אסלאמית בראשותו של חירט וילדרס בהולנד ובמפלגת החזית הלאומית בראשותה של מארין לה פן בצרפת.

"המפלגה הזאת נסחפת יותר ויותר לכיוון של שנאת זרים ומיתגה עצמה מחדש כמפלגה אנטי־אסלאמית. ואולם השינוי הזה כלל לא הזיק לפופולריות שלה, במיוחד לאור זרם המהגרים האדיר שנכנס לגרמניה במהלך השנתיים האחרונות ולאור פיגועי הטרור שהיכו במדינה בשנה האחרונה", אומר קניג. לדבריו, אחרי הסטת הדגש לכיוון אנטי־אסלאמיזציה של גרמניה, הגירה וכו', המפלגה החלה לפנות גם לשכבות היותר נמוכות ואימצה עמדות המאפיינות יותר את השמאל הכלכלי־חברתי. "במסגרת התפנית הזאת AfD נסוגה למשל מהקריאה לבטל את שכר המינימום וקוראת לסיוע ממשלתי לחלשים ולמובטלים".

"AfD הצליחה לנגוס בעוד נתח מצביעים שהמפלגות הגדולות איבדו: אלה שמעולם לא הצביעו או שנמנעו מלהצביע בשנים האחרונות", אומר עופר ולדמן, עיתונאי בברלין ודוקטורנט להיסטוריה בתוכנית המשותפת לאוניברסיטה העברית בירושלים ולאוניברסיטה החופשית בברלין, החי בגרמניה לסירוגין מאז סוף שנות ה–90. "לא מדובר רק באנשים שמרגישים שאיבדו את ביתם הפוליטי לאחר שמרקל שברה שמאלה, אלא באנשים שלראשונה מצאו בית פוליטי במפלגה הזאת. אפשר לומר שההישג הגדול של פטרי הוא שהיא הצליחה להפוך מושגים שהיו מוקצים עד לא מזמן בגרמניה לחלק מהשיח, לפחות בשוליים הימניים. מושגים כמו 'פולקי' (Völkisch) או 'לאומי־גרמני' (Deutschnational) חזרו להישמע בשיח הגרמני".

"אני חושש ש–AfD תרוויח מהשינויים בהלך הרוח בגרמניה ותיהפך לכוח חזק בבונדסטאג", אומר אנגלברכט בן ה–48, שהצביע באופן עקבי למפלגת הירוקים. "הכוח שלהם תלוי כמובן באירועים שיהיו לפני הבחירות בספטמבר. חשבתי לעצמי שאם היו נערכות בחירות מיד אחרי הפיגוע הם היו מקבלים 25% מהקולות. אמנם במילייה המקצועי־חברתי שלי אנשים אומרים ש–Afd מקצינה את העובדות ושהיא רק מנסה לעשות הון פוליטי כתוצאה מהאירועים, אבל מחוצה לו אני שומע קולות אחרים. אני משחק כדורגל עם גברים מבוגרים, אנשים פשוטים ממילייה עממי יותר. אלה אנשים שהם חברים שלי שאני אוהב. אני שומע מהם ש–AfD צודקים, ואלה הדעות של האנשים הפשוטים, שמבוססות על סטריאוטיפים נגד זרים ונגד מוסלמים ואפילו נגד אנשים ממזרח גרמניה. אלה האנשים שרוצים לשמר את הסדר הישן של גרמניה".

"ארדואן מסעיר את הקהילה הטורקית בגרמניה, לא דאעש"

נדמה שבשנה החולפת הסדר הישן של גרמניה החל להתערער, כפי שהודתה מרקל בעצמה לאחר הפיגוע בברלין. "לרבים יש תחושה שהעולם מתחיל להתפרק", אמרה מרקל למחרת הפיגוע, בנאום שבו התייחסה למשבר שעובר על המערכות הדמוקרטיות ביבשת. "אירופה כולה חייבת למצוא תשובות לאתגרים שמולם היא ניצבת, ולנו הגרמנים יש כל אינטרס למלא תפקיד מוביל בכך. ביחד אנחנו חזקים יותר מאשר עולם השנאה של הטרור".

פליטים ממתינים בגבול גרמניה
אי־פי

גרמניה מתעוררת ל–2017 אחרי שנה עתירת אירועים טראומטיים שאזרחיה לא מורגלים בהם. 2016 נפתחה בגל של מאות תלונות מצד נשים בערים ברחבי המדינה על תקיפות, הטרדות מיניות ואף מעשי אונס של גברים בערב השנה החדשה. אצבע מאשימה הופנתה למהגרים מוסלמים צעירים ועוררה סערה ציבורית, אף שבסופו של דבר מספר העצורים המוסלמים במעשים היה קטן. בנוסף, משבר הפליטים המחריף, הביקורת הגוברת על מרקל מימין וההקצנה בשיח הפוליטי כלפי האסלאם עמדו במוקד הדיון הציבורי, ואז הגיע הקיץ האחרון. סדרה של ארבעה פיגועים התרחשה בדרום גרמניה בשבוע אחד ביולי וזיעזעה את המדינה כולה, ובהם רצח של תשעה אנשים במרכז קניות במינכן על ידי צעיר אירני מעורער בנפשו, פיגוע התאבדות במסעדה בעיר אסנבך שביצע פליט סורי לאחר שבקשתו למקלט מדיני נדחתה, ומתקפה בגרזן של נוסעי רכבת בעיר וירצברג על ידי מהגר אפגני בן 17, שחוסל במקום.

הפיגועים האלה שימשו תזכורת כואבת לגרמנים כי אדמתם אינה חסינה מפני מתקפות הטרור הקטלניות של דאעש, שהיכו בשנתיים האחרונות בשכנותיה צרפת ובלגיה. השקט הביטחוני הופר שוב ב–19 בדצמבר, עם פיגוע הדריסה ההמוני בשוק חג המולד על ידי מהגר תוניסאי שנשבע אמונים לדאעש.

לשורת האירועים הקשה הזאת מצטרפת תחושה מתעצמת שיסודות האיחוד האירופי, שאותו גרמניה מובילה הן פוליטית הן כלכלית, אינם יציבים עוד כשהיו בעקבות טלטלת הברקזיט. תהליך עזיבתה של בריטניה את האיחוד, בעקבות תוצאות משאל העם ביוני שהיממו את אירופה, מלווה כעת בגל התקוממות מתחזק נגד הפרויקט האירופי המשותף במדינות שהן שותפות בכירות באיחוד — צרפת, איטליה והולנד, שאזרחיה צפויים לבחור בעוד חודשיים במועמד הימין הקיצוני־פופוליסטי וילדרס לראשות הממשלה.

"גרמניה היא אירופה והיא לא עיוורת למה שקורה לשכנותיה — בהולנד, בבלגיה, בצרפת ובדנמרק. בכל המדינות האלה היו אירועי טרור אסלאמיסטיים", אומר קניג. עם זאת, הוא מציע להיזהר מהכללות. "אמנם יש באירופה השפעה הדדית בין החברות העיקריות באיחוד, ובכל זאת — קיימת נטייה אנושית לחפש הסברים מכלילים לתופעות מורכבות ולפשט בכך את תפישת המציאות. אני חושב שצריך להיזהר מכך. לכל מדינה יש את הייחודיות, הנסיבות, המסורת והניסיון ההיסטורי שלה. בהולנד למשל, אין מנהיג בסדר הגודל של מרקל, ובגרמניה השמאל לא נמצא במשבר כל כך עמוק כמו בצרפת".

הימין הקיצוני ברגמניה מתחזק בסקרים

למרות שורת הפיגועים ומשבר הפליטים, מרקל ממשיכה ליהנות משיעורי תמיכה גבוהים ועתידה להיבחר לקדנציה רביעית כקנצלרית, לא רק בשל שביעות הרצון הכללית של הגרמנים מתפקודה, אלא גם בשל היעדר איום מנהיגותי במפלגתה או מחוצה לה, שעה שהסוציאל־דמוקרטים ממשיכים בתהליך היחלשות שנמשך למעלה מעשור. את 2016 חתמה מרקל עם שיעור תמיכה של 52% בסקר של חברת פורסה — פער של 39% מיריבה הפוטנציאלי במפלגה הסוציאל־דמוקרטית, זיגמר גבריאל, שזכה ל–13% תמיכה בלבד. למרבה ההפתעה, הפיגוע בברלין לא רק שלא פגע בתמיכה במרקל, אלא שזאת דווקא עלתה אחריו ב–2%. 68% מהנשאלים השיבו שעמדתה המתונה של מרקל כלפי הפליטים לא קשורה לפיגוע הטרור בחג המולד.

אחת הסיבות המרכזיות לתמיכה היציבה ב"מוטי" (אמא בגרמנית), כפי שמכונה מרקל בחיבה בציבור, הוא הכלכלה הגרמנית, שהצליחה לשמור על יציבות לאורך השנים הקשות ביותר של המשבר האירופי. בזמן שצרפת שקעה בדשדוש, בריטניה נאלצה להנהיג משטר צנע וכלכלת איטליה קירטעה על רקע כאוס פוליטי ועם חוב לאומי מבהיל של 2 טריליון יורו, גרמניה הפגינה חסינות כמעט מוחלטת לסערות הכלכליות שפקדו את אירופה בפרט והעולם בכלל מאז המשבר הפיננסי.

ב–2016 צמחה כלכלת גרמניה ב–1.9% — השיעור הגבוה זה חמש שנים, אחרי צמיחה של 1.7% שנה קודם לכן. כמעט בכל המדדים המרכזיים נרשם שיפור לעומת 2015 — הוצאות הצרכנים עלו ב–2%, ההוצאה הממשלתית טיפסה ב–4.2%, ההשקעות גדלו ב–1.7% והיצוא עלה ב–2.5%. שיעור האבטלה ירד ל–4.2% בלבד — שפל של 25 שנה, השכר נמצא בעלייה עקבית והתחזיות ל–2017 אופטימיות. "מצבה של הכלכלה הגדולה באירופה טוב כפי שלא היה מעולם", הכריז בספטמבר שר האוצר וולפגנג שויבלה, כשהציג את התקציב ל–2017.

התמיכה הגוברת ב–AfD זוכה לדחיפה גם כתוצאה מעלייתה של תנועת הימין האנטי־איסלאמית פגידה (PEGIDA), ראשי תיבות בגרמנית של "פטריוטים אירופאים נגד האסלאמיזציה של המערב", שפועלת בשיתוף פעולה מתהדק עם AfD. התנועה הזאת קמה בדרזדן באוקטובר 2014 כדף פייסבוק שפתח מנהל סוכנות יחסי ציבור בעיר בשם לוץ בכמן, לאחר שנחרד ממראות של הפגנה בעירו של תומכים בארגון הטרור הכורדי PKK, ימים אחדים לאחר שהתחוללו עימותים אלימים בין קבוצות שונות של מוסלמים קיצונים על אדמת גרמניה.

פגידה החלה לערוך הפגנות שבועיות שמשכו תוך כמה חודשים קהל אלפים, עם נוכחות קבועה של חוליגנים, ניאו־נאצים ופעילי ימין קיצוני. בדצמבר כבר נערכה הפגנה של 10,000 איש בדרזדן, ובאותו חודש נרשמה פגידה כתנועה פוליטית. ההפגנות נגד "האסלאמיזציה של גרמניה" שטפו את ערי גרמניה, במזרח ובמערב, והתפשטו ברחבי אירופה — משוודיה דרך בריטניה ועד שווייץ, אם כי במספרים קטנים יותר.

ההפגנות בגרמניה נתנו דרור ציבורי למסרים קיצוניים ואלימים נגד הקהילה המוסלמית במדינה. זאת מונה, לפי הערכות רשמיות, כ–5 מיליון איש (כ–5.5% מאוכלוסיה של 81 מיליון גרמנים), אך גדלה משמעותית בעקבות נהירתם של 1.3 מיליון פליטים בשנתיים האחרונות.

המסרים הקיצוניים של פגידה זכו בסקרי דעת קהל לתמיכה גבוהה בקרב גרמנים. סקר של מכון אמניד שבוצע בדצמבר 2014, לאחר הפגנת הענק הראשונה של התנועה, מצא כי 50% מהגרמנים הביעו הבנה או תמיכה בהפגנות של פגידה, כולל 19% מהמשיבים שהזדהו כמצביעי מפלגות שמאל. סקר של מכון יו־גוב הראה תמיכה של 30% בפעילות פגידה. עם זאת, ההפגנות של פגידה נענו בהפגנות מחאה המוניות מצד ארגוני שמאל, שבמקרים רבים האפילו במספרן על המפגינים של פגידה, והממסד הפוליטי הגרמני הוקיע את פעילותה. הקנצלרית מרקל הגדירה את ראשי התנועה כ"בעלי דעות קדומות ושנאה בלבבותיהם".

ולדמן מצביע על חששות גם בתוך הקהילה המוסלמית הוותיקה בגרמניה, כתוצאה מפיגועי הטרור ומשבר הפליטים. "יש חשש בקרב הקהילה המוסלמית הגרמנית שההישגים שהיא השיגה בעשרות השנים האחרונות נמצאים בסכנה, ושהפליטים יאירו באור שלילי את כל המוסלמים שנמצאים פה. אבל צריך להבין שהקהילה המוסלמית, שרובה הגדול טורקי, פחות מתעניינת כרגע בדאעש אלא במה שקורה בטורקיה. יש בתוך טורקיה מאבק גדול בין תומכיו של ארדואן לבין תומכי האופוזיציונר הגולה פטהוללה גולן. בקלן היתה באחרונה הפגנה גדולה למען ארדואן. טורקים־גרמנים, שגדלו בדמוקרטיה הגרמנית, שואלים את עצמם כיצד אפשר לתמוך בארדואן, שדמוקרט גדול הוא לא. בבחירות האחרונות בטורקיה היה בשכונה שלי, בניו־קלן, קמפיין גדול של תמיכה בארדואן, כי לטורקים רבים יש אזרחות כפולה, ואחרי ניסיון ההפיכה הכושל בשנה שעברה נערכו הפגנות תמיכה בארדואן. ארדואן הוא שמסעיר את הקהילה הטורקית בגרמניה, לא דאעש".

"גרמניה צריכה להפנים שהיא חברת הגירה"

"איני חושב שהאסלאם עצמו הוא איום על אירופה. הרוב הגדול של מוסלמים־אירופאים הם אנשי שלום ושומרי חוק, ואינם מהווים כל איום", אומר פרופ' אנדרו האמל, מרצה אמריקאי למשפטים באוניברסיטת דיסלדורף ובעל הבלוג German Joys, שמתמקד בשנתיים האחרונות באסלאמיזציה בגרמניה ובמדיניות ההגירה. "מוסלמים לא יהרסו או ישתלטו על אירופה כפי שמנסים להפחיד, אלה הן הזיות של קיצונים. עם זאת, יש בעיה בכל הקשור להתאמתם לחברה האירופית, והתוצאה של מדיניות ההגירה השגויה תכביד על אירופה למשך עשרות שנים".

להאמל, שמגדיר עצמו סוציאל־דמוקרט, ביקורת חריפה נגד מדיניות ההגירה שנקטה מרקל במשבר הפליטים בשנתיים האחרונות. "הממשלה הגרמנית נכשלה לחלוטין בהיערכות לזרם המהגרים ב–2015. מרקל ופוליטיקאים מובילים אחרים שיגרו מסרים מזמינים, שהביאו לכניסה של יותר ממיליון פליטים, רובם גברים צעירים. האנשים האלה נכנסו בלי בדיקת זהות, בלי רישום וטביעות אצבע, בלי כל ניסיון לבצע רישום מסודר שלהם. רובם טענו שאין להם מסמכים או שהציגו מסמכים מזויפים. חשוב להבהיר שרוב הפליטים ב–2015 לא היו סורים. הם הגיעו מאלבניה, אפגניסטן, סרביה, גיאורגיה, קוסובו, תוניסיה, אלג'יריה, עירק, פקיסטן ועשרות מדינות אחרות שאינן נמצאות בכלל במצב מלחמה, אבל הן מדינות עניות ובחלקן יש התקוממויות. שיעור הסורים מבין הפליטים עלה ב–2016, אבל המספר הכולל של הפליטים היה הרבה יותר נמוך, משום שגרמניה הנהיגה מגבלות כניסה מסוימות".

האנשים האלה כבר נמצאים בגרמניה. מה היית עושה אתם?

האמל: "אחת הבעיות היא שרוב המדינות של הפליטים ממש לא מעוניינות לקבל אותם חזרה. המחבל התוניסאי היה ידוע לרשויות כעבריין וכמוסלמי רדיקלי, והיה אמור להיות מגורש מגרמניה, אבל תוניסיה סירבה להנפיק את הניירת שמאשרת את הלאום שלו, ועשתה זאת רק יומיים אחרי הפיגוע, וכל זה בזמן שגרמניה סיפקה לתוניסיה סיוע פיננסי של 215 מיליון יורו ב–2015".

לדברי האמל, נוצר מצב אבסורדי: כיום יש בגרמניה כחצי מיליון מבקשי מקלט שבקשתם סורבה, אבל הם עדיין נמצאים במדינה, ויש תריסר דרכים לפחות להימנע מגירוש, כמו קבלת אישור מרופא על מחלה, לטעון שמדינת האם אינה בטוחה מספיק או פשוט לרדת למחתרת. ההנמקות האלה מתחילות תהליך משפטי סבוך, שבמהלכו הפליט מורשה להישאר בגרמניה ובזמן הזה להמשיך לנוע בחופשיות.

האמל קושר ישירות בין חוסר הבקרה והפיקוח במדיניות ההגירה הגרמנית לבין הבעיות שמתעוררות בקרב אוכלוסיית הפליטים. "אחת הבעיות הקשות היא שהפשיעה בקרב פליטים נמצאת בעלייה, ואפשר להבין למה. רובם גברים צעירים — זאת קבוצת האוכלוסיה הסבירה ביותר לבצע עבירות בכל חברה, ובגרמניה רבים מהם לא עושים כלום כל היום, אינם מדברים גרמנית או אנגלית, רבים מהם בעלי השכלה תיכונית בלבד, והם נחשפים פתאום לתרבות פתוחה שבה האלכוהול זול וזמין בכל מקום, שבה נשים לבושות באופן חושפני, והבקרה עליהם בתוך הקהילה והמשפחה פשוט נעלמה. רוב הפשיעה שלהם אינה אלימה, אבל כן, היו מקרים רבים של מעשי אלימות, רציחות, תקיפות מיניות והיו כמה פיגועי טרור, כולם של צעירים מוסלמים. ומשום שמקלטי הפליטים ממוקמים בשכונות פועלים או שכונות מצוקה, שבהם לתושבים אין כוח פוליטי למנוע זאת, אלה הם הגרמנים העניים, ובהם הרבה מאוד מהגרים מוסלמים ותיקים שהשתלבו בחברה בהצלחה, שנהפכו לקורבן של פשיעת הפליטים".

אם מרקל טועה במדיניות ההגירה שלה, איזו מדיניות גרמניה צריכה לאמץ?

האמל: "על גרמניה לאמץ מדיניות הגירה דו־שכבתית בדומה למודל הקנדי, שבו מקבלים נקודות על השכלה, הצעות עבודה, ידיעת השפה המקומית ומוכנות להשתלב. היא צריכה לקבל בברכה עובדים משכילים ובעלי הכשרה מקצועית. אסור שהגבולות הגרמניים יהיו פתוחים לכל. בגלל ההיסטוריה הנוראית שלה, גרמניה כללה בחוקה זכות למקלט מדיני של פליטים, ומנהיגה את המדיניות הליברלית ביותר בעולם בתחום. במבט כוללני, חוקי ההגירה הנוכחיים של גרמניה, כולל חוק ההגנה על מבקשי מקלט, כבר מספקים מסגרת משפטית סבירה לגבי מי מותר לו להיכנס למדינה. הבעיה היא שמרקל התעלמה מהחוקים האלה".

ואולם מהגרים מוסלמים החלו לעזוב את גרמניה במספרים גדלים בשנה שעברה, לאחר שמרקל וממשלתה נאלצו להקשיח את מדיניות ההגירה. בין ינואר לנובמבר 2016 עזבו מרצונם את גרמניה כ–55 אלף מהגרים שלא היו זכאים למקלט או שבקשתם למקלט נדחתה — נתון הגבוה בכ–50% לעומת 2015. רוב המהגרים שבו למדינות כמו אלבניה, סרביה, עירק, אפגניסטן ואירן. לא מן הנמנע שעזיבתם לא נבעה כל כך מהקשחת מדיניות ההגירה, כמו דווקא התמריץ שמציעה להם גרמניה — סיוע כספי של 3,000 יורו עם עזיבתם. בה בעת נרשם זינוק במספר הפליטים שכניסתם למדינה נאסרה במעברי הגבול — מ–8,913 פליטים ב–2015 לכמעט 20 אלף ב–2016. כולם הצליחו להיקלט במדינות אחרות באיחוד האירופי.

"גרמניה צריכה להפנים שהיא חברת הגירה, ובמובנים רבים היא עדיין לא רואה את עצמה כך", אומר ולדמן. "זה מעלה שאלות שונות, בין היתר לגבי מקומו של האסלאם במדינה. האירועים האחרונים גרמו לשיח הפוליטי להיות יותר מחודד, אבל נדמה שכל צד משתמש בו לצרכיו. מי שהיה נגד הגירה — הדעות שלו הקצינו, ומי שחושב שגרמניה צריכה להיות מדינה עם גבולות פתוחים — ממשיך לשמור על קו דומה. זאת לא תופעה גרמנית ייחודית שבכל פעם שקורה שינוי — גל הטרור, גל הגירה — הדברים מיתרגמים מיד לתוך הדיון הפוליטי הגרמני. אנחנו רואים את זה קורה בצרפת, בארה"ב, בכל מקום, והתשובה לשינויים האלה צריכה להיות חברה פתוחה, מקבלת ושוויונית, עם דיון ביקורתי על המתרחש".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם