"רבים ביש עתיד לא מקבלים את הקו שמוביל יאיר לפיד, אבל הם לא יגידו את זה מחשש שלא ייבחרו" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"רבים ביש עתיד לא מקבלים את הקו שמוביל יאיר לפיד, אבל הם לא יגידו את זה מחשש שלא ייבחרו"

ישראל אמנם מתהדרת בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אך דווקא הפרלמנט הישראלי מורכב ממפלגות רבות שבהן יש שלטון יחיד, שם מי שלא מיישר קו עם ראש הרשימה דינו נחרץ

98תגובות
יאיר לפיד
עופר וקנין

אבי גבאי, עד לפני כמה חודשים השר להגנת הסביבה, הצליח בשבוע שעבר להכות בתדהמה אפילו את השועלים המנוסים של המחנה הציוני. המנכ"ל המוערך מבזק, שהגיע לפוליטיקה בעקבות המתמודד החברתי משה כחלון, מונה לשר ופרש ברעש גדול כי לא יכול היה לשאת את הקומבינות במערכת הפוליטית, החליט לחזור אליה דרך אחת המפלגות המקרטעות בכנסת - המחנה הציוני. גבאי סיפר שדווקא קיבל הצעות מפתות ממפלגות אחרות, נוצצות יותר, אבל החליט בכל זאת להצטרף למפלגת העבודה. "אני לא מתאים למפלגות הקול האחד שבהן אדם אחד מחליט לבדו על הצבעות ועמדות", אמר גבאי בהודעה שפירסם.

החלטתו של גבאי להצטרף למחנה הציוני, שקורסת כיום בסקרים, ולא לנסות להתמודד, למשל, ביש עתיד הנוסקת או במפלגה שמנסה לגבש שר הביטחון לשעבר, משה יעלון, מכוונת זרקור לעובדה שישראל היא אמנם מדינה דמוקרטית, שבה לכל אזרח יש זכות הצבעה למפלגה ושלטון הרוב הוא זה שקובע, אבל בחלק גדל מהמפלגות פועלות בשיטה לא דמוקרטית וכפופות לשלטון דיקטטורי של מי שעומד בראשן. במפלגות האלה נקבעת רשימת המועמדים על ידי ראש המפלגה או מועצת רבנים - ולא על ידי חברי המפלגה, ובמצב כזה המועמדים מחויבים להם. אם חלילה לא ירצו את המנהיג - המועמדים יכולים לומר שלום לקריירה הפוליטית שלהם.

אבי גבאי
מוטי מילרוד

את הלקח הזה למדה על בשרה לפני כמה שנים הח"כית הצעירה עדי קול. קול נחשבה לח"כית טובה וחרוצה, אבל כל זה לא עזר לה כשבקיץ 2013 החליטה לא להצביע בעד חוק המשילות שאותו גיבשה מפלגתה, יש עתיד. קול, שהתנגדה לחוק, החליטה להימנע בהצבעה במליאה. כשיו"ר מפלגתה, יאיר לפיד, שמע אותה מכריזה על הימנעותה הוא זעם - וקול נענשה בהתאם: נאסר עליה להגיש חוקים, והיא הושעתה מהוועדות שבהן היתה חברה. קול גם אולצה לפרסם התנצלות פומבית בזו הלשון: "היום נמנעתי בהצבעה על חוק המשילות. זו היתה החלטה שפגעה בעיקר בחברי לסיעה ואני מתנצלת".

המהלך הזה עורר מהומה בכנסת, וח"כים רבים תקפו אז את לפיד, קראו לו דיקטטור וטענו כי יש עתיד היא מפלגה לא דמוקרטית. "ביש עתיד עשו לעדי קול מה שעושים לחברי פרלמנט בצפון קוריאה", מחה על המהלך ח"כ יצחק כהן (ש"ס). בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה–20, הודיעה קול על רצונה לפרוש - ולא התמודדה על מקום ברשימה. אולי יהיה מוגזם לומר שהאירוע הזה הפך את לפיד לדיקטטור, אבל אי אפשר להתעלם ממה שהוא מסמל.

"כשנותנים לאדם אחד לבחור את כל מועמדי המפלגה - מדובר במשטר דיקטטורי. הבעיות שקיימות במדינות דיקטטוריות קיימות בכל ארגון פוליטי שמתנהל כך", אומר פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל האוצר ובכיר בבנק ישראל, שכתב עם פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית את הספר "רפורמות, פוליטיקה ושחיתות", המנתח בין היתר, את חוקי מימון המפלגות. "ברור שאם ראש המפלגה הוא הבוחר הבלעדי של המועמדים, הם יסורו למרותו ולא יהיו עצמאים. כך אנחנו מקבלים מפלגה שמבטאת בנושאים החשובים ביותר רק את דעתו של ראש המפלגה ולא של צוות אנשים. במצבים כאלה ראש המפלגה גם נוטה להעניש את מי שלא מסכים עמו".

שר האוצר, משה כחלון
אמיל סלמן

השר והח"כ לשעבר חיים אורון ממרצ, ששימש בעבר יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, מסכים עם הדברים. "כשיו"ר המפלגה קובע את הרשימה מדובר בדיקטטורה של אדם אחד, וכל אחד מחברי הכנסת ברשימה יודע שהוא תלוי בו", הוא אומר. לדבריו, מצב שבו היו"ר מרכיב את הרשימה יכול להיות מוצדק רק כשהמפלגה בהקמה. "ביש עתיד יש הרבה אנשים שלא מקבלים את הקו האמצעי הלאומי הקשקשני שמוביל לפיד, אבל הם לא יגידו את זה בגלל החשש שלא ייבחרו לקדנציה הבאה. גם במפלגות אחרות שבהן הרשימה נקבעת על ידי היו"ר, חברי הכנסת חוששים להביע בגלוי עמדה נגדו".

אחת הבעיות בקביעת הרשימה באופן כזה הוא שהמתמודדים על מקום בה מצויים באי־ודאות וחשש שבקדנציה הבאה יחליט ראש המפלגה להצניח דמות פופולרית לפניהם, למרות עבודתם הציבורית. אחרי הבחירות האחרונות, לדוגמה, היתה ביש עתיד תרעומת של ח"כים שנפלטו מהרשימה מכיוון שח"כ אלעזר שטרן, שעזב את סיעת התנועה, הוצנח ונכנס לכנסת. הם לא העזו למתוח ביקורת פומבית על היו"ר לפיד, אולי בתקווה להתברג שוב לרשימה בקדנציה הבאה.

כמו ביש עתיד, גם במפלגת כולנו הרשימה נקבעת על ידי היו"ר - שר האוצר משה כחלון - וגם היא כוללת כמה כוכבים: כחלון הכניס לרשימה את האלוף במיל' יואב גלנט, שמונה לשר השיכון, ואת שגריר ישראל בארה"ב לשעבר, מייקל אורן, שמונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה.

כחלון התלהב מגלנט בשל עברו הצבאי, וביקש לחזק באמצעותו את הצד הביטחוני במפלגתו החברתית־כלכלית. לגבי אורן, כחלון חשב שהוא יהיה לו לעזר בחזית המדינית ויחסי החוץ. אלא שמאז כינון הכנסת ידעו היחסים בין כחלון לגלנט ואורן הרבה מורדות, וכיום גורמים בכולנו מעריכים שהשניים לא יככבו ברשימת המפלגה לכנסת הבאה. יש האומרים כי גלנט בדרכו לליכוד.

ליברמן בישיבת סיעת ישראל ביתנו
אמיל סלמן

המצב דומה גם בישראל ביתנו: אמנם גוף מפלגתי קובע את הרשימה, אך הוא נתון למרותו של היו"ר אביגדור ליברמן. למשל, ליברמן הדיח את דני איילון מרשימת ישראל ביתנו בבחירות לכנסת ה-19 שנערכו ב-2013, ובעקבות כך פרש איילון מהכנסת והזירה הפוליטית. "ליברמן מנהל חשבון ביחס לחברי מפלגתו ואם הם לא מתיישרים, הסיכויים שלהם להיבחר בפעם הבאה קטנים. זו לא דמוקרטיה", אומר בן בסט.

לדברי בן בסט, לפלורליזם יש חשיבות גם בתוך המפלגה עצמה. "כנסת תוססת ואמיתית צריכה להיבחר על ידי ציבור רחב וגדול ככל האפשר. דמוקרטיה היא לא שיטה אידיאלית, אבל לא נמצאה שיטה טובה ממנה. דיקטטורה היא לא שיטה ראויה. חבל שאנשים שרואים את עצמם כנאורים כמו לפיד, כחלון וליברמן לא מאמצים שיטה דמוקרטית גם בתוך הארגון הפוליטי שלהם".

"מפלגה מהסוג של ליברמן, כחלון או לפיד, שבה אדם אחד בוחר את הנציגים לכנסת, היא מסוכנת מבחינה דמוקרטית", אומר פרופ' מומי דהן. "אחד הדברים החשובים ביותר בדמוקרטיה הוא איזונים ובלמים, ומפלגה שאינה דמוקרטית לא מייצגת איזונים ובלמים הנדרשים במיוחד בהחלטות קולקטיביות שנוגעות לכל הציבור".

בש"ס וביהדות התורה, לעומת זאת, מי שמכתיב את הרשימה הן מועצת חכמי ש"ס ומועצת גדולי התורה. עם זאת, בש"ס אומרים כי מועצת חכמי המפלגה עושה בעניין זה את דברו של יו"ר המפלגה, אריה דרעי. ברשימה הערבית המשותפת, המורכבת משלוש מפלגות - חד"ש, בל"ד ורע"מ־תע"ל, נערכות בחירות פנימיות ב"גופים בוחרים" קטנים יותר.

נתונים מהכתבה

הסכנה של קבלני קולות

אבל מה האלטרנטיבה? שיטת הפריימריס אמנם דמוקרטית במהותה, אבל מעוררת לא מעט קשיים. הפריימריס מלווים בשחיתויות וב"דילים" לא נקיים ויוצרים תלות לא בריאה בין נתרמים לתורמים, מה שהופך את חלוקת הצ'קים של המתמודדים בבריתות ובחתונות לבעיה הקטנה ביותר.

למרות כל חסרונותיה, בקרב מומחים קיימת תמימות דעים כי פריימריס עדיפים על פני השיטה שבה יו"ר המפלגה בוחר את הרכב הרשימה. לדברי פרופ' מנחם הופנונג, ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, בשיטת הפריימריס טמונה אפשרות ממשית לשחיתות, אבל מדובר בתהליך דמוקרטי יותר משיטות אחרות. כשראש מפלגה או גוף מסוים קובע את הרכב הרשימה, הפוטנציאל לשחיתות פוחת, אבל מדובר בהליך לא דמוקרטי. שיטת הפריימריס היא בעייתית, לדבריו, מאחר שהמתמודדים במפלגות הגדולות צריכים לגייס תמיכה של אלפי מתפקדים, וכתוצאה מכך הם נזקקים לזכות בתמיכתם של קבלני הקולות במפלגותיה וכן לגייס תרומות של מאות אלפי שקלים.

פריימריז מפלגת העבודה בת"א
תומר אפלבאום

האם שיטת הפריימריס היא באמת דמוקרטית יותר? האם היא משקפת את רצון הרוב? כדי לזכות במקום ריאלי ברשימה זקוקים המתמודדים לקולות של אלפים מתוך 130 אלף מתפקדי המפלגה. לכן, הם נתונים לחסדי קבלני הקולות, אותם פעילים שפוקדים למפלגה עשרות, מאות ואפילו אלפי אנשים. במקרים רבים הקבלנים מחתימים על טופסי הצטרפות למפלגה את בני משפחותיהם וחברים ליישוב, לעתים הם משלמים עבורם את דמי החבר, והכל כדי לזכות בפרס הגדול: כשהמועמד שלהם ייבחר לכנסת או יצטרף לתפקיד ביצועי בממשלה, הם יפדו את התמורה בדמות זיכיון ממשלתי, זכייה במכרז, ג'וב לבן או לאשה ועוד מכל הבא ליד.

"המתמודדים תלויים בקבלני הקולות", מודה בכיר בליכוד. "יש להם כוח משמעותי בקביעה אם מועמד ייכנס או יישאר בחוץ, ומכאן גם החוב שהמתמודדים שנבחרים מרגישים שהם חייבים לאותם קבלנים". אריק זיו, מייסד אתר האינטרנט ליכודניק, מצנן את החשדות: "הסכנה של קבלני קולות קיימת - ולא משנה באיזו שיטת בחירות. אבל בסופו של דבר מי שייבחר הם מתמודדים שעשו עבודת שטח אמיתית והגיעו פיזית אל הבוחרים, וגם עשו דילים עם מועמדים אחרים".

גם מפלגת העבודה מקיימת פריימריס, וגם שם מחזרים המתמודדים אחרי המתפקדים וקבלני הקולות שקשורים בעיקר לעובדי הנמלים, חברת החשמל, ובכלל להסתדרות. עם זאת, חלק גדול מהח"כים של העבודה סבורים כי השפעתם של קבלני הקולות במפלגה פחותה מבעבר. לדברי ח"כ איתן כבל, לשעבר מזכ"ל מפלגת העבודה, הסיבות לכך קשורות להיותה של המפלגה באופוזיציה וכן למספר המתפקדים הנמוך יחסית. "אם מישהו אומר שהוא קבלן קולות בעל הישגים במפלגה - הוא בעיקר מתרברב", אומר כבל.

במחנה הציוני מסמנים בעיה אחרת: הצנחה של אנשים לרשימה. "הפריימריס במפלגה נהפכו לשיטה לשילובם של מפורסמים ואנשי תקשורת ברשימה, ומי שנשאר מאחור הם בעיקר אלה שצמחו מהשטח", אומר גורם במפלגה.

רבים בשתי המפלגות הגדולות סבורים כי הפריימריס איבדו את המקום האותנטי שלהם, ואין קשר בין מצביעי המפלגה לבין מתפקדי המפלגה. באופן אירוני, לעתים מספר המתפקדים ביישוב מסוים אף גבוה ממספר הבוחרים בקלפי לאותה מפלגה בבחירות עצמן, מה שמלמד על ניסיון השפעה לא דמוקרטי על התוצאות.

עצרת המונית של ש"ס
אמיל סלמן

חוק מימון המפלגות עמוס בפרצות

ב-2007 נראה ראש המוסד לשעבר דני יתום מתרוצץ ברחוב הארבעה בתל אביב בחליפה ועניבה, ומגייס תרומות לצורך התמודדותו בפריימריס על ראשות מפלגת העבודה. יתום אמנם הצליח לגייס 97 תרומות בסכום כולל של 1.4 מיליון שקל, אבל הגיע למקום האחרון בסיבוב הראשון. בסיבוב השני הוא תמך במועמדותו של אהוד ברק, שניצח בסופו של דבר ושב לתפקיד יו"ר המפלגה.

התמודדות בפריימריס היא עסק לא זול: המתמודדים נדרשים להקים מטה, לערוך אסיפות בוחרים, לשגר מכתבים לכל המתפקדים ולהעסיק יועצים ודוברים. העלות של כל אלה מוערכת במאות אלפי שקלים לכל מתמודד, ולצורך כך הם נדרשים לגייס תרומות. גובה תקרת ההוצאות וגיוס התרומות נקבע לפי מספר המתפקדים: ככל שמספר המתפקדים גבוה יותר, כך יעלה גם סכום התרומות שמותר להם לקבל.

פנייה של המתמודדים, חלקם שרים וח"כים, לתורמים היא בעייתית ועשויה ליצור זיקה ותלות, למרות סכומי התרומה הנמוכים. נשיא המדינה ראובן ריבלין התייחס בעבר לבעייתיות הזאת ונאלץ להודות כי "קשה לח"כ לסרב לבקשה של תורם, מחשש שהדבר יתפרש ככפיות טובה".

איריס קול
אוליבייה פיטוסי

ב-1994 יזם השר והח"כ לשעבר מיקי איתן חוק להעלאת מימון המפלגות, להגבלת התרומות למפלגה והנהגת שקיפות. בשנות כהונתו בכנסת פעל איתן למען הגברת הפיקוח על התרומות, הטלת מגבלות על קבלת תרומות מתאגידים וביצוע רפורמה במימון המפלגות שבמסגרתה הוגדלה יחידת מימון המפלגות, אך הופחתה תקרת התרומה למפלגות מתורם יחיד שכיום, בשנת בחירות, היא 2,300 שקל למפלגה קיימת ו–11,500 שקל למפלגה חדשה שעדיין לא נכנסה לכנסת.

איתן כיהן בכנסת במשך 29 שנה עד שנדחק החוצה בפריימריס שנערכו בליכוד בסוף 2012. "התרומה לפוליטיקאי יוצרת מחויבות", אמר בעבר. "כשהתורמים שלי הגיעו לישראל, אירחתי אותם, עשיתי להם ולבני משפחותיהם סיור בכנסת". עם זאת, הוא אומר, הפגמים של שיטת הפריימריס קטנים יותר מאשר פגמיהן של שיטות אחרות, שמצמצמות את חופש הפעולה של הח"כים שתלויים בראש המפלגה או בגוף שמינה אותם וימנה אותם לקדנציה הבאה.

אמנם תרומה של 11,500 שקל אינה סכום גבוה מאוד, אבל כאשר תורם מתקשר לשר או לח"כ ומבקש ממנו שיטפל ב"עניין כלשהו" כמו הקלה רגולטורית, סיוע בחקיקת חוק שיטיב עמו, או סתם סידור ג'וב לבן או לבת של התורם - עולה השאלה אם נבחר הציבור יהיה מסוגל לסרב.

החוק מאפשר לתורמים נוהגים לפזר את תרומותיהם בין שלושה מתמודדים לכל היותר. חלק מהתורמים לא שמים את כל הביצים בסל אחד ומפזרים את התרומות שלהם בין כמה מתמודדים. כך למשל, בני משפחת פאליק מארה"ב, שמחזיקים ברשת דיוטי פרי בארה"ב ובדרום אמריקה, תורמים באופן קבוע לכמה מתמודדים בליכוד: ארבעה מבני המשפחה תרמו יחד במהלך הפריימריס ב-2015 כ-180 אלף שקל לבנימין נתניהו; נילי פאליק תרמה למשה יעלון ולזאב אלקין כ-11 אלף שקל כל אחד; וסיימון פאליק תרם לשר לביטחון פנים גלעד ארדן סכום דומה.

בפריימריס האחרונים גייס נתניהו יותר ממיליון שקל מ-29 תורמים מחו"ל. גם נפתלי בנט גייס בפריימריס האחרונים 43 תרומות, מתוכן שלוש מישראל, אחת מגיברלטר והשאר מארה"ב - בסכום כולל של 1.22 מיליון שקל. בין התורמים לבנט אפשר למצוא את לואיס מייברג, בעלי חברות השקעה וקרנות ניהול בארה"ב, וארתור דנצ'יק, מבעלי בית השקעות המפעיל בישראל קרן הון סיכון.

פריימריז במפלגת הליכוד
תומר אפלבאום

החוק שמסדיר את הפעילות הכלכלית של המתמודדים בפריימריס הוא חוק מימון מפלגות, אלא שהוא עמוס בפרצות שמאפשרות לח"כים לעקוף את המנגנון - וזו גם הסיבה שהם לא ממהרים לסתום אותן. החוק אמנם מנהיג שקיפות ומחייב את המועמדים לדווח למבקר המדינה על זהותו של תורם תוך 14 ימים מיום קבלת התרומה, ושמות התורמים וגובה התרומה מפורטים באתר משרד מבקר המדינה - אבל המתמודדים מצאו דרכים יצירתיות לעקוף את הדרישה הזאת. כך למשל, מתמודד יכול לבקש מתורם שיממן עבורו הדפסת עלונים והסיכוי שמבקר המדינה יגלה שאותן כרזות מומנו על ידי מישהו חיצוני די קלוש. מיקי איתן סיפר בעבר שקיבל הצעות מתורמים למימון הנפקת עלונים ובתנאי ששמם לא ייחשף. שיטה נוספת להימנע מחשיפה של התורם היא להעביר את הכסף באמצעות שכן, עובד, נהג או חבר - ששמו הוא זה שייחשף באתר מבקר המדינה.

דרך נוספת להסתיר את זהות התורמים היא דרך בני המשפחה של המתמודדים, שיכולים לתרום להם עד גובה תקרת גיוס התרומות - כלומר כמה מאות אלפי שקלים. התורם יכול להזרים מאות אלפי שקלים לאחד מבני המשפחה, והוא זה שיעביר את התרומה באופן רשמי. במקרה הזה, החשש הוא שהמתמודד יהיה מחויב לאותו תורם אלמוני הן בשל גובה התרומה והן מחשש שההעברה הסיבובית של התרומה תיחשף.

שומרים על האינטרסים האישיים

במקביל לקבלני הקולות, יש גם קבוצות מאורגנות של מתפקדים שמשמשות קבוצות לחץ על הפוליטיקאים. אחת החזקות בהן היא זו של נהגי המוניות, שהצליחו באחרונה להוציא מחוק ההסדרים את הסעיף שנועד להנהיג תחרות בענף ולאפשר את כניסתה של חברת אובר (Uber) לישראל. הם גם הצליחו לעכב בחודשים ארוכים את הורדת מחירי הנסיעה, דבר שעלה לציבור הנוסעים מאות מיליוני שקלים.

נהגי המוניות התפקדו גם לליכוד וגם למחנה הציוני: אברהם פריד, יו"ר ארגון הגג של בעלי ונהגי המוניות, עומד בראש קבוצה של כ-2,000 מתפקדים בליכוד, ואילו יהודה בר אור, יו"ר איגוד המוניות, מוביל כמה מאות מתפקדים במחנה הציוני. כשמשרד התחבורה הוריד לבסוף את תעריף הנסיעה במוניות, אמר בר אור: "לפעמים צריך להפסיד בקרב כדי לנצח במלחמה. אמרתי לכל הנהגים, שעם כל הקושי שבהפחתה, אנחנו נעבור את המשבר ונוציא את אובר מחוק ההסדרים לפחות לשנתיים".

נתונים בכתבה

2,000 עובדי אגד ובני משפחותיהם התפקדו באחרונה לליכוד - ייתכן שזו הסיבה לכך שהממשלה חתמה על הסכם עם הקואופרטיב, שבו הזרימה לו כ-150 מיליון שקל. גם עובדי הנמלים מסתדרים עם השיטה: בליכוד יש כ-2,000 מתפקדים מקרב עובדי הנמלים ובני משפחותיהם, ועוד כמה מאות מהם התפקדו למפלגת העבודה. לפי ההערכות, גם בקרב עובדי רשות שדות התעופה ובני משפחותיהם נרשמו כ-1,000 מתפקדים לליכוד מסביבתו של יו"ר הוועד, פנחס עידן.

גם את סערת תאגיד השידור הציבורי אפשר לזהות בקרב המתפקדים: באחרונה התפקדה לליכוד קבוצה גדולה של עובדי רשות השידור ובני משפחותיהם. בחודשים האחרונים הם הצליחו להגיע לחברי הכנסת של המפלגה, ולחצו לבטל את סגירת הרשות. בליכוד יש גם קבוצה חזקה של תושבי ההתנחלויות, שלפי הערכות כוללת כ-12–18 אלף מתפקדים. קבוצה גדולה אחרת בליכוד מזוהה עם "תנועת הקבלה", ולפי הערכות מונה כ-4,800 מתפקדים. יש גם קבוצות שמזוהות עם גורמים ספציפיים במפלגה: לפי הערכות, כמות המתפקדים לליכוד המזוהים עם שר הרווחה חיים כץ נאמדת ב-7,000–12,000, מרביתם עובדי התעשייה האווירית ובני משפחותיהם - מה שמקנה לתעשייה האווירית כוח לא מבוטל במסדרונות השלטון.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם