דו קרב של נשיקות בהדלקת נרות של הליכוד - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

דו קרב של נשיקות בהדלקת נרות של הליכוד

מתווה הגז הוא נס פך השמן, האו"ם הוא היוונים ונתניהו - יהודה המכבי ■ הדלקת נרות בכנס של מפלגת השלטון מבהירה שסיפור חנוכה מעולם לא היה אקטואלי יותר

2תגובות
אירוע הדלקת הנרות באולמי אפקה, תל אביב
חגי עמית

יום שני, 19:00 בערב, אולמי אפקה בצפון תל אביב. שני גברים חובשי כיפה בשנות ה-50 שלהם ניצבים זה מול זה ומחייכים. הסיטואציה נינוחה לכאורה, אבל מתחת לפני השטח מסתתרת ההתלבטות מי ישלוף ראשון. זה היה אמור לזרום בצורה הרבה יותר טבעית - בדקות החולפות כבר צפיתי בשניהם מתנשקים עם עשרות גברים בלי היסוס, אבל עכשיו יש פתאום חוסר ודאות. אחד מהם, הגבוה, מקרב את לחיו בתנועה כמעט בלתי מורגשת, אבל השני לא מגיב. מפלס המתח עולה. האם ההיכרות הרחוקה ביניהם מצדיקה את מגע השפתיים? לבסוף זה קורה: הם לוחצים ידיים ומתנשקים לחי אל לחי - בשתי הלחיים. הברית נחתמת.

מי שחושב שמדובר בזוטות יצטרך להפנים שזאת עיקר הפעילות שהתרחשה במפגש של פעילי הליכוד שנערך לרגל הדלקת נר שלישי של חנוכה. כוכבי האירוע היו יו"ר הקואליציה דוד ביטן, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והשר לענייני תשתיות, אנרגיה, מים ובנימין נתניהו - יובל שטייניץ. עם זאת, עשרות גברים בני 60-50-40, כ-40% מהם חובשי כיפה, היו עסוקים בעיקר בלחוג באזור קבלת הפנים, כשהם חופנים זה את ראשו של זה ומתחבקים שוב ושוב.

"זה הליכוד, מפלגה מאוד חמה", הסבירה לי בין נשיקה לחיבוק פעילת ליכוד שנכחה במקום. "הכל זה חברים שמתחבקים ומתנשקים. אתה צריך להבין שיש פה אנשים שבאו מכל הארץ - מבאר שבע ועד קרית שמונה, שסגן ראש העיר שלה נמצא פה. כולם אנשים שעבדו מאוד קשה כדי שיובל, יולי וביטן - שלושה אנשים מרכזיים בליכוד - ייבחרו לכנסת. הם הביאו את שלושתם לגדולות, ועכשיו הם חלק מהשמחה ומהחבורה. זה נוהל של יד רוחצת יד, במונחים חבריים. ככה זה הליכוד, המפלגה הכי חיה ותוססת שיש.זה מה שנותן לה את החיות. זה מה שגורם למפלגה הזאת להיות כמו שהיא בבחירות. אין פה אפשרות להופיע בכנס 'פעם ב', כל הזמן צריך לשמור על קשר. בכנסים, סיורים ובחגים. בכל חג, בכל יום יש פה משהו".

הבטחות צריך לקיים

חצי שעה קודם לכן, בדרך לאירוע, ניסיתי לנחש את תוכן הנאומים שיישאו ביטן, אדלשטיין ושטייניץ. הימרתי על שתיים־שלוש בדיחות על פחמימות, אזכור של הנובי גוד (אירוע הסילבסטר של הקהילה הרוסית) ועוד איזו הערה על הסיפור הקלאסי של מעטים מול רבים.

אפקה אינה מעוז ליכוד קלאסי. מדובר בשכונה מהסוג שבו בערב הסילבסטר המתקרב תעריפי הבייביסיטריות ימריאו ל-100 שקל לשעת עבודה. היה מתאים יותר לראות פה כנס של יאיר לפיד המתגורר לא רחוק מכאן, ועדיין - החנייה מפוצצת. כשאתה מפלגת שלטון יחיד לא משנה איפה תעשה כנס - אנשים יגיעו.

חגי עמית
לאו אטלמן

כבר בכניסה אני מזהה דמות מוכרת. נציג ישראל לאירוויזיון 1986 בנורווגיה. "מוטי גלעדי? מה אתה עושה פה? אתה גר באזור? אתה חבר מרכז?", אני קופץ עליו, "אתה יודע מה, זה באמת קטע. גרתי פה ממול פעם. אבל לא, אני לא חבר מרכז. באתי לשיר פה איזה שיר", הוא משיב וממשיך לחפש את המארגנים. בקצה החדר אני מזהה את נסיך האירוע. ביטן עומד מנושק ומחובק בלי הפסקה. אחרי המתנה של כמה דקות אני מצליח לתלוש אותו מהדבוקה הסובבת אותו, ומגלה את הקסם שבעמידה לידו. אנשים נמשכים אלי, לוחצים לי יד ועושים אתי סלפי. היה יכול להיות לי עתיד פוליטי לא רע אם הייתי משקיע בכך. כבר היה מי שאמר לי בעבר שאני מנשק לא רע.

"מה תעזור לנו המדיניות שנוקט נתניהו עכשיו של החרמת כל העולם בתגובה להצבעה במועצת הביטחון?", אני פונה לביטן.

"מה? תמיד צריך להפנות את הלחי השנייה?", הוא משיב. "חוץ מזה, סנגל היא המדינה שהגישה את הבקשה. והיו מדינות שהבטיחו להתנגד להחלטה - ולא קיימו! אוקראינה הבטיחה ולא קיימה, היתה עוד מדינה אפריקאית שהבטיחה ולא קיימה. וגם בריטניה הפתיעה אותנו. אל תדאג, היחסים עם המדינות האלה יחזרו להיות כמו שהם צריכים להיות. בינתיים צריך להסביר להם שמה שהם עשו הוא לא בסדר. לא תמיד אתה יכול להיות ילד טוב ירושלים. ביחסי חוץ יש דיפלומטיה - ויש עוד מסלולים".

גם נתניהו הסביר באותו יום כי ההתנהלות המחרימה שלו כלפי אומות שוליות כמו סין היא מושכלת ומתוכננת. מתברר שהדיפלומטיה הבינלאומית לא שונה בהרבה מניהול סכסוכים בין ילדי בית ספר יסודי. כשהייתי בן 7 נקלעתי לסיטואציה לא נעימה. ילד בן 7 בשם סנגל (כל השמות בדויים) אירגן אז חרם נגדי. קלטתי שהוא הולך לעשות לי את הקטע הזה, אז סגרתי מראש עם ילדה אחת שהיתה חברה שלי - נדמה לי שקראו לה אוקראינה - שהיא לא משתתפת. רק מה, היא הלכה מאחורי הגב שלי, התחברה עם שני חברים אחרים, והצטרפה לסנגל. הכי גרוע היה שגיליתי שעוד איזו ילדה שבכלל לא הייתה קשורה לעניין, בריטניה, אירגנה את הכל מלמעלה. כשחזרתי הביתה לבכות לאמא, היא אמרה לי פשוט להתעלם. "מי שלא רוצה להיות חבר שלך - אתה לא רוצה להיות חבר שלו", הסבירה לי. זה היה עיקרון נחמד, רק שעד סוף אותה שנה מצאתי את עצמי משחק בגוגואים לבד, עם עצמי נגד הקיר. אני צריך לזכור לספר את הסיפור הזה לשר החוץ שלנו. אולי הוא ישלב אותו בתוכנית הלימודים של קורס הצוערים של משרד החוץ.

"החלטת האו"ם קשה - אבל גם למכבים לא היה קל"

ליד שולחן בצד החדר יושבים עו"ד רונית סגל־פרנק וחבר מרכז בשם מאיר. הם עסוקים בחשיפות האחרונות על התנהלותו המטרידה של מר טלוויזיה, חיים יבין, כלפי המין היפה בשנות הזוהר שלו. "כשזה מישהו משלהם שמטריד נשים - אתה לא שומע את גלאון וכל האחרים מהשמאל אומרים כלום. שמעת אותם אומרים פעם משהו על משה איבגי למשל?", אומרת סגל־פרנק - מתעלמת מכך שבפברואר 2016 הצהירה גלאון בכל כלי התקשורת כי יש לחקור את העדויות נגד איבגי גם אם לא הוגשה תלונה למשטרה בנושא. מסיפורי יבין הם עוברים לדסקס ביניהם את השאלה מה אפשר לעשות במיליוני הדולרים שהתפנו למדינת ישראל, עכשיו כשנפלה ההחלטה להפסיק את הסיוע הישראלי לסנגל.

אני מבחינתי הייתי מציע להשקיע את הכסף בכיבוד. האורחים כאן הוזמנו לשעה 19:00, ולמרות זאת כל מה שיש פה זה קרואסונים תעשייתיים עם ריבה ושוקולד.

"אני בכלל הייתי פעם מתומכי שלי יחימוביץ', אבל השתניתי", מסבירה סגל-פרנק.

"את יודעת שהיא הצביעה חד"ש פעם", מזכיר לה מאיר את עברה האפל של חברת המחנה הציוני.

"נו, אז מה? גם טראמפ היה פעם פלייבוי", היא משיבה.

לא רחוק מהם עוצר אותי פעיל מקומי בשם מנדל בוקובזה.

נו, אתה במחנה של שטייניץ? של אדלשטיין?

"אני חבר מרכז וחבר של כולם. אני לא קשור למועמד אחד".

אבל לכל אחד יש מישהו שהוא קרוב אליו.

"ברור שלכל חבר ליכוד יש מישהו אחד שהוא התחיל אתו, שדרכו הוא הגיע למרכז. אבל לא בגלל זה באים לפה. באים כדי לראות חברים וליום אחד לא לשמוע על הבעיות של האשה והילד".

אז על מה כן מדברים? פוליטיקה? מה עם ג'ובים שאפשר לסדר?

"לא מדברים פה פוליטיקה, והג'ובים זה סתם סיסמה שהוציאו על המרכז. לא ראיתי פה אחד שקיבל ג'וב, ושלא תעז לבקש פה ג'וב ממישהו, כי יעיפו אותך".

האירוע הרשמי מתחיל. יו"ר הכנסת עולה לבמה ומדבר על הצביעות הבינלאומית ביחס לישראל, על כך שצוררי הליכוד שלא השכילו לנצח אותו בקלפי פונים לדרכים משפטיות כדי להגביל דרכיו, ועל כך שהגיע הזמן שהליכוד יעסוק גם בנושאים שהשאיר עד היום לרכיכות של השמאל. "יש נושאים כמו הגנת הסביבה ונושאים חברתיים - שעד היום אמרנו 'זה השמאלנים עוסקים בזה'. אבל עכשיו גם הכנסת שלנו ירוקה", הוא מזכיר, ופונה לדבר על הנושא החשוב של השבוע. "לגבי האו"ם, עייפתי מלקלל. כל שם תואר שתגידו ושייך לעולם של הילדים שלנו - מתאים להתייחס בו להחלטה הזאת. אבל אני רוצה לספר לכם על אחד המקומות שכבשנו - הכותל", הוא אומר, ופותח במעשייה ארוכה על ראשית היכרותו עם הקיר הקדוש. אני מנסה בינתיים לחשוב לאילו שמות תואר מעולם הילדים הוא התכוון כשאמר שאלה מתאימים לתיאור ההחלטה במועצת הביטחון. האם מספיק יהיה לומר "סנגל קקי, אמריקה פיפי", או שיש להקצין עוד יותר.

אחרי אדלשטיין עולה לבמה גלעדי ושר גרסה עברית ל"הללויה" של לאונרד כהן, ובפזמון מעודד את הנוכחים להצטרף אליו. "השמאל לא יודעים לשיר ככה", הוא קורא להם. אני מתחיל להיות מודאג. עוד מעט הערב יסתיים ולא שמעתי מלה אחת על מכבים, יוונים, נסים או בנימין נתניהו. בדיוק בשלב הזה עולה לבמה ארנון גלעדי, יו"ר הליכוד בתל אביב־יפו, ומכריז: "אני רוצה להזמין את ד"ר שטייניץ, לוחם גולני לשעבר, האיש שנלחם נגד התקשורת וכל הארגונים בנושא הגז - והיום אנו יודעים מה הוא השיג. הוא היה שר אוצר כשספרד, יוון ופורטוגל קרסו, והוביל את ישראל בתקופה הכי קשה שלה". ושר התשתיות עולה לנאום.

"באו"ם חושך, מסביב בעולם חושך - ופה האור האמיתי", מתחיל שטייניץ. "נכון שההחלטה באו"ם היא קשה - אבל אתם חושבים שלמכבים היה קל? גם היום אנו חוטפים מהלומה, אבל יש לנו נחישות שהחזיקה מעמד 6,000 שנה", הוא מכריז. "הגז שמצאנו בים התיכון הוא נס פך השמן המודרני", הוא ממשיך, "רק שמשום מה פך השמן הענק הזה נשאר בים. זה סיפור מתווה הגז. חמש שנים הגז היה תקוע, ועכשיו זה סוף־סוף רץ. אני מודה לראש הממשלה נתניהו על הזכות שהוא נתן לי לדאוג לכך שנס פך השמן לא יבוזבז - אלא ישרת את עם ישראל", הוא מסכם.

בערב עוד ידבר השר לשעבר אבי גבאי בראיון ל"עובדה" על החשדות הכבדים למניעים לא טהורים שהותיר אצלו מתווה הגז שקידמה הממשלה - אבל בינתיים שטייניץ מותיר אותי מסופק. נכון שגם הלפיד של בזן שבער השבוע מול חיפה במשך יומיים בלי לכבות היה יכול להתאים למטאפורת נס פך השמן, ועדיין קשה לי שלא להתרשם ממלאכת המחשבת של דבריו, שהצליחו לשלב במשפט אחד את נתניהו, המכבים ועם ישראל כולו.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם