תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אנחנו כבר נערכים לשריפה הבאה"

כמה ימים אחרי השריפה הגדולה, ביישוב הציורי נטף אוספים את השברים

2תגובות
לאחר השריפה בנטף
עופר וקנין

אחד הדברים הראשונים שקידמו השבוע את פני הנכנסים ליישוב נטף שבהרי ירושלים, מלבד ריח השריפה הטרי, היה כתמים אדומים שהותיר אחריו מטוס הסופרטנקר, שביצע באזור כמה גיחות בסוף השבוע שעבר. אלה הם שרידים של מעכבי הבעירה שנועדו למנוע את חזרת האש שפגעה בבתים ובחצרות הבתים ביישוב.

על ספסל בודד בכניסה לנטף ישובות סירין בת ה-20, דור שלישי ביישוב, וחברתה החיילת, ומתבוננות בעגמומיות בנוף ההררי החרוך. היישוב, שנמצא בגובה 500 מטר מעל פני הים ומבודד יחסית מכל יישוב אחר, שקט מאוד. בכניסה ליישוב מקדמים את פנינו ענפי עץ וכלי רכב שנשרפו כליל. "אנחנו מנסות לעכל את מה שקרה פה", אומרת סירין ומשחזרת את הלהבות שכילו את הנוף הציורי. בגל הראשון של הלהבות היא שהתה במסעדת "המטבח של רמה", המקום שבו עבדה, וניסתה לסייע בהרחקת בלוני הגז. "המקום כבר היה ריק יחסית, אחרי שפינו משם את אורחי החתונה שנחגגה במקום", היא אומרת, "אז נשארנו כמה עובדים כדי לסייע בפינוי של מה שאפשר"

אמה של סירין, מגי, שהגיעה לנטף עם סבה של סירין, מגדלת במקום פירות וירקות אורגניים. היא כנראה החקלאית היחידה שנותרה ביישוב. "הגינה קצת נפגעה מהאש, אבל היא תשתקם", אומרת סירין.

ביום שישי שעבר התחוללה דרמה גדולה ביישוב, כששריפה פרצה בחורש הסמוך לקיבוץ מעלה החמישה, והתפשטה במהירות לעבר נטף. צוותי כבאות שהוזנקו למקום עברו בין בתי התושבים כדי לפנותם במהירות מחשש שיילכדו בלהבות. בשעות אחר הצהריים האש הלכה וגברה, ועבודות הכיבוי הסתבכו. "קשה לתאר את התחושה שמבקשים מכולם לקבץ את הילדים בגנים ולהעביר אותם למתנ"ס באבו גוש הסמוכה", אומרת אפרת ריינגולד־חמו, מזכירת המועצה. "אף אחד לא ידע עד לאן תגיע האש וכמה בתים היא תכלה בדרך".

לאחר השריפה בנטף
עופר וקנין

למרות הדרמה הגדולה, בסופו של דבר הצליחו כוחות הכיבוי, בגיבוי סיוע של אנשי היישוב, להשתלט על האש. אחד הבתים, שנמצא בחלקו המערבי של היישוב בקו הראשון לחורש, נשרף כליל. בהריסותיו עובדים כעת במרץ נערים ונערות, אוספים חלקי דברים ומנסים לנקות את המקום. בעלת הבית עומדת במקום שפעם היה מטבח ונותנת להם הנחיות. אלה הם מתנדבים מהמכינה הצבאית הסמוכה שבאו לסייע. יש כמה עשרות מהם. פה הם מרכזים את כל שרידי החפצים יקרי הערך לצורך מתן עדויות לחברת הביטוח. האש החריבה את הבית כמעט לגמרי: הכל מפויח, הריהוט, ארון החשמל, מה שהיה פעם מטבח ואפילו סלסלת תפוחי אדמה שנמצאת בכניסה. ובכל זאת קל לדמיין עד כמה הוא היה יפה קודם: בית אבן בן שתי קומות עם נוף פתוח ושקט להרים. באורח פלא, הבית שלידו, שנמצא קרוב לדק גדול שהוקם על צלע ההר, כמעט לא נפגע, אלא רק חצרו.

מרבית הנזקים לבתי המגורים, למעט הבית שנהרס, הם שוליים יחסית. חלק מגינות הבתים בקו הראשון של היישוב נשרפו מעט, חלק מתשתיות המים בגינות נפגעו וכמה מחסנים. ועדיין, היישוב, שבו נחלות בנות 5–6 דונמים ועליהם בתים ייחודיים עם תוספות שנבנו בעבודת יד, מוכה טראומה. "חלק מהדיירים התכנסו באחד הבתים כדי לדבר על מה שעבר עליהם, לפרוק את הבהלה והתחושות הקשות מהאירוע", אומרת ריינגולד־חמו.

הרוח קהילתית בכל ימות השנה, לא רק בשריפה

נטף, שהוקם בתחילת שנות ה-80 על ידי קבוצה קטנה של אנשים, שחלקם הכירו מתקופת הצבא, כולל בתים רחבים מסוגים שונים הבנויים במרחק די גדול זה מזה. אין כמעט גדרות ביניהם, וכמעט בכל מקום נראית תוספת עץ שבנו בעלי הבית: מדרגות קטנות שנבנו כמעין גשר בין הכביש הראשי לכניסה לבית, טרסה מיוחדת שמשמשת כמקום חניה, ספסלי עץ ויצירות אמנות יפות בכניסה לחלק מהבתים, נדנדות ופרגולות שמקיפות את הבתים וצמחייה ומטופחת שעוטפת את הכל.

בשריפה בנטף
AHMAD GHARABLI/אי־אף־פי�

הקבוצה שהקימה את נטף ביקשה לבנות יישוב קהילתי עם אופי ייחודי, שמתמזג עם הטבע והנוף ההררי. הם רכשו את הקרקעות מערביי הכפר אבו גוש השכן, וחילקו אותן ל-38 חלקות בנות 5 דונמים כל אחת. במהלך שנות ה-90 שיווק מינהל מקרקעי ישראל עוד 33 נחלות בנות 2 דונמים כל אחת. מאז אין כמעט יוצא ונכנס, וכמות עסקות הנדל"ן ביישוב מצומצמת מאוד. "יש ועדות קבלה לדיירים חדשים", אומרת ריינגולד־חמו, "אבל אין כמעט עסקות. אנשים בדרך כלל לא עוזבים". הקמת היישוב לוותה במאבקים שונים שהיו קשורים בבעלות על הקרקע, ורק לאחר שנים הוא זכה להכרה חוקית ונסלל אליו כביש גישה. כביש גישה נוסף אמור להיסלל בקרוב.

למרות המרחק בין הבתים, ריינגולד־חמו טוענת שיש ביישוב חיי קהילה תוססים. "יש פה תושבים עם רוח קהילתית. יש תיאטרון שנקרא תיאטרון החצר, פעיל בעיקר בחודשי הקיץ ומביא הצגות והופעות של זמרים, ויש תושבת שמקרינה בביתה סרטים דוקומנטריים. אין פה מקום כינוס כמו בית העם, אבל התושבים נפגשים, נוסעים לטיולים מחוץ ליישוב וחוגגים חגים ביחד. יש ועדת חינוך ותרבות יש עובדת נוער וקהילה, והתושבים מאוד מעורבים".

תחושת הקהילתיות ניכרת גם באתר האינטרנט של היישוב. "חברים ותושבים יקרים", נכתב באתר, "לקראת שוך גל השריפות שפקד אותנו, אנו מתחילים להסתכל סביבנו ורואים את הצלקות שנותרו בחלקות והבתים. נתבקשנו על ידי נציגי המועצה לאסוף מכולכם רשימת נזקים שנגרמו לכם ולהעביר אותה בהקדם לידי אפרת. בתקווה שהגשמים שיבואו בקרוב יסייעו לנו לשיקום הנזקים לסביבה". וגם: "חברים שלום רב. רבים מאוד מאתנו השתתפו בצורה כזו או אחרת במאמץ הגדול להשתלט על השריפות ומן הסתם יש לכל אחד לקחים ומסקנות. אנו רוצים להיות מוכנים טוב יותר להמשך במידה ונידרש לכך. לכן אנו מבקשים מכולם לכתוב לנו מסקנות, רעיונות ומחשבות. אנחנו נעבד את החומר ונלמד אותו ובסופו של דבר נפיץ חוברת לקחים ותכנון לעתיד. תודה לכולם".

הקהילתיות ותחושת הביחד הן, לטענת ריינגולד־חמו, מה שמחזק את היישוב. "כשפרצה האש נעזרנו גם בציוד ובמיומנויות שהיו לאנשים במקום בכיבוי שריפות. גם היום אנחנו נערכים לשריפה הבאה, מסיקים מסקנות ומחדשים את הציוד".

רמה בן צבי וחברה, השבוע. "אנחנו עדיין בתוך הצונאמי"
עופר וקנין

סמוך למבנה העץ הקטן המשמש כמזכירות ניצב בית כנסת, שמשמש לעתים כמקום מפגש, אף שרוב התושבים חילונים. "יש פה אוכלוסיה הטרוגנית עם רוח אחת משותפת שמכבדת את המקום והטבע", אומרת ריינגולד־חמו. "יש רופאים, אחיות, נגרים ומסגרים ואנשים שהקימו עסקים קטנים כמו יקב והמטבח של רמה. ליישוב היתה בהתחלה אוריינטציה דתית בחלקו, אבל עם השנים הוא נהפך לחילוני. התפישה השלטת פה היא של חיה ותן לחיות".

עדיין לא מעכלים

במרחק של כמה דקות נסיעה מבית המועצה נמצאת מסעדת הגורמה המטבח של רמה, המבוססת על מוצרים אורגניים שמשכה למקום מבקרים רבים וסיפקה עבודה לחלק מצעירי היישוב. הבעלים, רמה בן צבי, תושבת נטף, היא רקדנית לשעבר שהחליטה בגיל 40 לעשות שינוי.

בזמן שפרצה השריפה באזור נחגגה חתונה במסעדה ולקראת הערב, עם פינוי היישוב, הוחלט לפנות גם את החוגגים. זמן קצר לאחר הפינוי אחזה האש במסעדה וכילתה אותה כליל. ריח השריפה במקום חריף, אבל מתמזג עם ריחות המשתלה שנמצאת בסמוך למסעדה ולא נפגעה כמעט.

יערות מסביב לנטף
אוליבייה פיטוסי

כשאנחנו מגיעים למקום הוא הומה אדם: פועלים על כלי עבודה מנקים את השטח, מתנדבים מבקשים לסייע, מבקרים באים לנחם את בעלת המקום, מחבקים ואומרים מילות עידוד, ורמה עומדת ומנסה לנהל את העניינים. "באתם לראות את העסקים התוססים פה?", היא שואלת כשהיא מגלה שאנחנו עיתונאים.

איך קמים בבוקר אחרי הרס כל כך גדול?

"בקלות, כי לא ממש ישנים".

ונערכים כבר לשיקום המקום?

"כרגע אנחנו מתמקדים בניקוי השטח. היו מקררים מלאים באוכל שצריך לפנות ומפגעים נוספים, והגשם תיכף מגיע. אנחנו עדיין בתוך הצונאמי, לא ממש מעכלים את מה שקרה. עכשיו אנחנו רוצים ליישר את הכל ואז נחליט מה עושים".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם