תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

משיפוט בתחרות יין לאלכוהוליסטים אנונימיים

רגיש, חצוף, נועז או שוביניס ■ בתחרות היין הבינלאומית שנערכה השבוע באשדוד כל שם תואר לנוזל האדמדם התקבל בברכה

2תגובות
אירוע טעימות יין - TERRAVINO 2016
שמוליק ווינרייך

אני מביט בכוס שמולי, מטה אותה הצדה ומסתכל דרך הנוזל שבתוכה אל החלונות הגדולים הפונים אל חולות אשדוד. אני מנסה להבין מה צבעו המדויק. לא ברור לי מה בדיוק אני מחפש, אני פשוט מחקה את האנשים היושבים לצדי בניסיון לא לצאת אידיוט. אני מנסה להבין את מידת המקוריות וההרמוניה של הכוס כמו שהודרכתי. "מושחת שכמוך", אני אומר ליין בחיבה, "שובב קטן". אני לא משוגע. כל האנשים בשולחנות סביבי מרשים לעצמם לדבר על היין כאילו היה יצור בעל תכונות אנושיות - כך שאיני רואה סיבה לא לקחת את זה צעד קדימה ולדבר עמו ישירות.

אני מסובב את הנוזל בתנועות מעגליות ומריח ארוכות את הכוס. אני דווקא גאה באף שלי. איבר לא קטן שהוכיח את עצמו לא מעט פעמים בעבר. קבב על גחלים, למשל, אני מסוגל להריח ממרחק של קילומטרים. גם ריח של מרכך שיער או קוטג' מקולקל לא חומקים ממני. אבל עכשיו הוא כבר לא מתפקד. אפשר להבין, השעה היא רק 11:00 בבוקר, ולהערכתי זו כבר הכוס השביעית שהונחה בפני. אולי השמינית, איבדתי את הספירה.

אני מביט אל הסומלייה (מלצר יין) שלנו בבקשה לעזרה. בר גטניו קוראים לה. השם מצלצל לי מוכר, אבל אין לי מושג מאיפה, אני מנסה לברר אם אנחנו עומדים לסיים בקרוב. "כמה כוסות נשארו לנו? שתיים? שלוש? זו הכוס הלפני האחרונה?" אני שואל בתקווה - אבל היא ממלאת גביע נוסף ומבהירה שיש עוד דרך ארוכה לפנינו.

כושר שיפוט מפוקפק

הפעם האחרונה שבה פגשתי כל כך הרבה אלכוהול בשעות מוקדמות היתה לפני כ-20 שנה, בטיילת של אילת. שני תיירים בריטים, שהיו נחושים בדעתם להצליח לבלות חודשיים בישראל ולחזור הביתה באותם בגדים שעמם הם הגיעו בלי להתקלח ולו פעם אחת, התעקשו להראות לי שבאומות מסוימות גם 10:00 בבוקר זה זמן טוב לבירה, בעיקר אחרי לילה של שינה על המדרכה. לא השתכנעתי.

אבל המשתה הנוכחי הוא אירוע מכובד הרבה יותר. הנוכחים באולם של מלון לאונרדו פלאזה באשדוד מחויטים כולם. גם אם פה ושם אני מזהה שופטים עליזים ואדומי לחיים, האווירה היא בסך הכל קוסמופוליטית, כולם מדברים במגוון שפות, לוגמים חרישית מגביעי היין שלהם, מניעים את ראשם מצד לצד ואז מגרדים בסנטר ומביטים לתקרה מהורהרים. אני מנסה לשמור על שיווי משקל ודרך ארץ. לא נעים לי מהמארחים. בכל זאת לא בכל יום יוצא לבן אדם לשפוט בתחרות יין בינלאומית.

חגי עמית
לאו אטלמן

הסומלייה מוזגת לי כוס נוספת. אני בטוח שהיא מוכרת לי, יכול להיות שאני זוכר אותה ממקום עבודה משותף. שם התחרות הוא TERRAVINO 2016. היא נערכת בפיקוח ארגון היין והגפן העולמי, OIV, ומתחרים בה יותר מ-600 יינות מ-30 מדינות. השופטים מחולקים לשש ועדות. כל ועדה מורכבת מחמישה־שבעה אנשים היישובים אל שולחן בצורת ח', לפניהם שש כוסות ריקות ולחמנייה קטנה. הבקבוקים מגיעים לשולחן כשהם עטופים בכיסוי שחור, בלי תווית או כל סימן זיהוי אחר. היחיד שמותר לו לגעת בבקבוק הוא הסומלייה. כפי שמסביר חיים גן, מייסד חברת איש הענבים שאירגנה את האירוע, מקצועני התחום יכולים להבחין בהבדלים בין היינות על בסיס צורת הבקבוק. יש בקבוקים המאפיינים יינות המיוצרים בחבל בורדו ויש בקבוקים אלזסיים. יש כמובן בקבוקים עם חותמת מוטבעת עליהם.

בראש השולחן יושב יו"ר הוועדה. כל בקבוק שנפתח מוגש לו קודם כל לטעימה, כדי שיאשר שהיין שפיט. לפי גן, יין פגום אפשר לזהות כבר לפי הריח. להערכתו, 3% מהיינות היוצאים כיום משער היקב פגומים. יו"ר הוועדה שלי הוא בחור צ'כי חביב בשם לובאס. מלבדו חבר השופטים מורכב מאוסטרלי בשם וורנר ועוד שלושה ישראלים.

עוד כוס נמזגת. "לא לבלוע!" אני מזכיר לעצמי ומשתדל לירוק את הלגימות שאני לוקח למרקקה שלצדי, כפי שהודרכתי. "באמת כולם יורקים את היין?" שאלתי את גן בתחילת האירוע. "תמיד יש איזה יינן אלכוהוליסט", הוא השיב לי בקריצה. איכשהו חלק מהנוזל מוצא את דרכו אל הוושט שלי. יכול להיות שלמושג "כושר שיפוט", צריכה להיות פרשנות יצירתית יותר כשמדובר בתחרות טעימות יין. אולי די בכך, למשל, שתישאר לך יכולת הבחנה בין היד שלך ליד של השופט שלידך כדי להגדיר אותך כשיר.

בתחילת האירוע הזהיר אותי גן כי מדובר עבודה קשה. זילזלתי בו. אני אוהב לשתות, ויצא לי לעבוד בענף היין לאורך השנים. בגיל 25 זכיתי לכבוד לשמש "נער דליים" בעמק הגפנים בארוסה שבדרום אוסטרליה. במשך חודש עבדתי לצד חבורה של גברות אוסטרליות בגילי 60-40, שהשלימו הכנסה בבציר ענבים. הייתי אחראי לאסוף את הדליים שהן מילאו, לרוץ אחרי עגלה שנגררה לצדנו ולרוקן אותם לתוכה. זה לא היה קל. יום אחד הסתערו עלי כמה צרעות שיכורות ועשו בי שמות. מה גם שאחרי שבועיים כאלה נתפס לי הגב.

אירוע טעימות יין - TERRAVINO 2016
שמוליק ווינרייך

בגיל 30, המשבר הכלכלי של 2002 שלח אותי לכמה ימי עבודה ביקב ססלוב בקיבוץ אייל. מצאתי את עצמי מנקה מבפנים מכלי תסיסה ענקיים, שגובהם יותר מ-3 מטרים, כשאני מחזיק ביד צינור גומי, שממנו אני אמור לשאוף אוויר נקי כדי שאדי היין לא ישכרו אותי עד כדי עילפון באפלה. במשך שבועות אחר כך ניקיתי שאריות של קליפות ענבים מאוזני ונמנעתי מנהיגה, מתוך - הבנה שבגלל הריח הנודף ממני - אין לי סיכוי לשכנע אף שוטר שהכל אצלי בסדר.

טעימות יין היו אמורות להיות סיפור אחר. עצם הרעיון של להיות שופט קסם לי. יצא לי כמה פעמים בחיים להיות שפוט, אבל לא הזדמן לי הרבה לשפוט אחרים - אם איני מחשיב את הטקס שנהגנו לעשות בשירות הצבאי הסדיר, שבו נהגנו להדליק שני סוגי סיגריות, לעצום עיניים ולנסות להבדיל ביניהן על סמך טיבו של העשן ששאפנו.

המרקקות הן הדבר היחיד שפוגם באצילות האירוע. זיהיתי את הבעיה כבר בלגימה הראשונה. אין דרך אמיתית לפלוט את הנוזלים שאתה שותה למכל הפלסטיק הקטן ודמוי המאפרה באופן אלגנטי. הדרך הנכונה להיפטר מהנוזל כמו שצריך היא באמצעות יריקה קולנית - דבר שלא יעלה על הדעת בפורום הנוכחי. הפליטה השקטה לתוך המכל תמיד נגמרת בשתיים־שלוש טיפות הזולגות על הסנטר. זו עוד סיבה לכך שפה ושם אני גומע לקרבי את היין, למרות ההוראות הקפדניות. עניין של נימוס בסיסי.

מרירות מקסימה או לא נעימה?

אחרי שהיו"ר מאשר את היין, מתחילים השופטים - ייננים, אגרונומים, מבקרי יין, אספנים פרטיים ואחרים - ללגום ולדרג את תחושותיהם על ידי הענקת נקודות בטפסים שמולם. הציון ניתן על בסיס שלוש קטגוריות ראשיות: מראה, ריח וטעם. כל אחת מחולקות לעשר תתי־קטגוריות, כמו צלילות, מקוריות, עוצמה, איכות והרמוניה. המידע היחיד שכן יש לשופטים לגבי מה שהם שותים הוא שיעור האלכוהול, כמות הסוכר ביין (ביין יבש תמצאו כ-5 גרמים סוכר לכל ליטר, ביין מתוק תמצאו 50 גרם ויותר), שנת הבציר וקטגוריית המחיר. אחרי הדירוג השופט אוסף את הטפסים, מסכם במהירות את הציונים - ומתחילים לדבר. זה השלב היצירתי. מתברר כי כל תואר שתחשבו עליו יכול להתאים לתיאור של יין. "צעיר", "נועז", "דרמטי", "ידידותי" - הכל הולך. רק מתחילים מתעסקים בזוטות כמו מידת העפיצות של היין (תחושת היובש או החספוס שיש על הלשון כששותים) או הגוף שלו (החוזק והטעמים של היין).

בשולחן שלידינו, למשל, מתנהל דיון ער בשאלה אם המרירות של היין שנטעם כרגע היא "מקסימה", כפי שטוען מבקר יינות צעיר וערני, או "לא נעימה", כפי שטוען אספן יין עב עורף בעל מראה אוסטרי. "הוא כן נמצא באזור הנוחות שלי", מתעקש הצעיר. "הוא יותר מניפולטיבי, עם הרבה יותר מבנה", אומרת שופטת אחרת, בעוד שופט נוסף גורס כי היין הנדון הוא בכלל אמריקאי. לא נראה לי שהוא מתכוון בכך למשהו טוב. אני מביט בכוס שבידו ולרגע מדמה לראות בתוכה גזען מגודל עם תסרוקת בלונדית מוזרה.

אני טועם שוב את כוס הענבים התוססים שביד שלי וחושב מה אוכל להגיד עליה. אני רוצה להעניק לו שם תואר שאיש לא חשב עליו. ביטוי שירשים את כולם. תיאור שיברא מחדש את עולם תיאורי היין. "חושני", "שוביניסט", "סקסי", "לא מפרגן" - הכל נשמע לי בנאלי. מצד שני התואר "נאצי" נשמע לי מוגזם. אני שוקל לגלוש לעולמות התוכן שלי. היין שביד שלי נראה לי בהחלט כזה שראוי לתואר "טיפוס נאלח, מסדר ג'ובים למקורבים במועצה תמורת כסף". עכשיו כשאני מביט אל הכוס נדמה לי שאני רואה בה פתאום שדון שקורץ אלי ומושיט לי מעטפה.

בסופו של דבר אני אומר רק "הוא לא כל כך טעים לי היין הזה. יש לו קצת ריח של טחב". השופט שלצדי, ד"ר רוני שפירא, מומחה לביוכימיה מהפקולטה לחקלאות, מסכים אתי. "זה היה יין לפני מוות. בשנה הבאה הוא כבר יהיה מדורדר לגמרי. זה פטיט סירה - יין עם גוף גדול שמסריח מאוד כשהוא מת", הוא מסביר לי. "יש לו טעם של שמרים, שנותן לו את הריח הזה של הטחב. כמו סמרטוט מטבח ישן", אומר היינן אבי פלדשטיין היושב מהצד השני.

אני לוקח שלוק מהכוס הבאה. "ממש טעים, לא?" אני מחווה את דעתי המלומדת. "מבחינה ייננית הבקבוק הזה הוא לא חוכמה. זו הפגזה של שיפוט", אומר לי שפירא.

הסומלייה מוזגת כוס נוספת - והאסימון סוף־סוף נופל לי. ברור שאני מכיר אותה. זו הרי אותה אחת שמזגה לי גם את כוס היין הראשונה, השנייה, השלישית, ובעצם את כל הכוסות באירוע הזה. עם התובנה הזאת אני מתמלא פתאום כוח. מרים את עצמי מהשולחן, מתנצל בפני חבר השופטים - ועוזב. לפני היציאה אני אוסף טופס של "אלכוהוליסטים אנונימים" מהקבלה, ויוצא לכיוון העבודה. בכל זאת, הגיע הזמן להתחיל את היום.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם