הקשר בין טראמפ ליורשת היחידה של נתניהו - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקשר בין טראמפ ליורשת היחידה של נתניהו

האנשים שממציאים את תופעת טראמפ נמצאים גם אצלנו

69תגובות
דונלד טראמפ
BRENDAN SMIALOWSKI/אי־אף־?

בפעם השנייה תוך כמה חודשים מוצא עצמו העולם המערבי עם הפתעה מטלטלת, מנוגדת לכל מה שכוחות ליברליים, ממסדיים ואליטיסטיים מאמינים ותומכים בו. תחילה במשאל העם בבריטניה שקבע כי הבריטים ינטשו את האיחוד האירופי, וכעת עם הבחירה בדונלד טראמפ לנשיא. זה שיעור כואב לכוחות הליברליים, בעולם וגם אצלנו. תיכף נגיע לזה.

בין האפשרות לכישלון טוטאלי של הסקרים והסוקרים לבין האפשרות שהציבור לא תמיד אומר את האמת בסקרים, אני בוחר בשנייה. נשאלים רבים לא אמרו אמת, כי לא היה נעים להם להודות שהם מצביעים טראמפ. לא שסקרים זה מדע כל כך מדויק, אבל כישלון מחפיר כזה מחייב הסבר שונה. זה נכון לבחירת טראמפ, זה נכון לברקזיט וזה היה נכון גם אצלנו בעבר, כשהסוקרים לא צפו את התחזקות כוחה של ש"ס בעיצומה של פרשת דרעי. יש נשאלים שלא חשים בנוח להגיד למי ולמה יצביעו.

בנימין נתניהו
אוליבייה פיטוסי

האי־נוחות מתגברת כשכוחות ליברליים במדיה ובפוליטיקה מתגייסים במלוא כוחם, ושוטפים את מוחות ההמונים בהתנגדותם לאדם או לרעיון. הכוחות הליברליים שהמדיה המסורתית מובילה, נתקלים בניו מדיה שבה אין הובלה של איש. הרעיון שיש כוחות חכמים שיודעים מה נכון, ושיש להם האמצעים והפלטפורמות להגיד מה לעשות, פוגש בשנים האחרונות המונים שגם להם יש פלטפורמות, והם לא אוהבים שאומרים להם מה לחשוב.

זה מלכוד קשה מאוד לכוחות ליברליים. כשהם נתקלים בכוחות ורעיונות בעייתים, גזעניים, מושחתים, פופוליסטיים — הם תוקפים בכל הכוח. וכי מה יעשו? ישתקו? אבל ככל שהם תוקפים חזק יותר את טראמפ, או את ברקזיט, או את דרעי בשעתו מסיבות מוצדקות לחלוטין — הם מעצבנים יותר ויותר אנשים.

הם בונים את מאגרי התומכים של יריבם. אנשים לא אוהבים שסביבם יש קולות צודקים מדי וצדקנים מדי. ודאי לא כשהקולות האלה הם אליטות שהגורל שפר עליהן והן מחזיקות בעמדות כוח בממסד פוליטי, במדיה, בעסקים, באקדמיה ובמערכת המשפט. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחברות מערביות, שבהן האי־שוויון והפערים בין עשירים לעניים צמחו בשלושת העשורים האחרונים, הגלובליזציה התחזקה וגלי מהגרים מציפים את מדינות המערב.

כוחות ליברליים נתפשים כצבועים: אנשים שלא היו גרים בעצמם בשכונה של מהגרים, אבל תומכים בכל לב בכניסת מהגרים לשכונות של אחרים. אנשים שתומכים ברעיונות הומניסטיים, אבל הם עצמם לא תמיד כאלה. אנשים שגם אם מקננות בהן תחושות גזעניות או הומופוביות לא יבטאו אותן בגלל פוליטיקלי קורקט, אבל ייטיבו להזדעזע כשמישהו בוטה וחסר פילטרים כמו טראמפ יבטא אותם. ולא רק שיבטא אותם, הוא גם יגרוף תמיכה וקולות רבים כי הוא "דוגרי".

יאיר לפיד
אליהו הרשקוביץ

פסטיבלי הזעזוע סביב התבטאויות גסות או התנהלות מינית בעייתית יכולים לדרוס אנשים רבים בקלות. לא כל אחד בנוי לביזנס הזה. תסתכלו אצלנו איך פסטיבלים כאלה מחקו מהפוליטיקה את אורי אור, סילבן שלום או ינון מגל. אבל אם יש לך stamina (סיבולת, כושר עמידה) כמו של טראמפ ויכולת לצפצף על כל העולם ואשתו — זה רק בונה אותך.

טראמפ דיבר בקמפיין שלו שוב ושוב על הסיבולת שאין ליריבתו, הילרי קלינטון, וזה כנראה עבד פעמיים, גם בסימן השאלה שהציב על הסיבולת שלה, וגם בניכוס התכונה הזאת לעצמו. סיבולת וכושר עמידה הן תכונות שאנחנו רוצים אצל המנהיגים שלנו. אמנם היינו מעדיפים שהסיבולת הזאת תופגן במצבים אסטרטגיים ומשמעותיים יותר מהתבטאויות גזעניות ומטרידות מינית, אבל עשרות מיליוני אמריקאים שבחרו טראמפ החליטו לא לדקדק בקטנות.

מירי רגב
אילן אסייג

אין ספק שיש חוט מקשר בין הברקזיט, בחירת טראמפ לנשיא ואולי עוד כמה הפתעות שמחכות לנו במערכות הבחירות הבאות בכמה מדינות באירופה. זה קשור לגלובליזציה, זה קשור למשבר הפיננסי והכלכלי שפרץ ב–2008 ושהשלכותיו עדיין כאן, זה קשור לכוחן של רשתות חברתיות, לעליית כוחות פופוליסטיים ולפערים כלכליים מתרחבים. וזה מעורר את השאלה: אם אלה המגמות העולמיות — מה יקרה אצלנו?

אין צורך לחפש טראמפ ישראלי, כי אין כזה. גם לא קרוב אליו. אין לנו אדם שהוא גם איש עסקים בוטה עם פה מלוכלך, חסר ניסיון במערכות ציבוריות, שיש נגדו שלל טענות להטרדות מיניות, שופע התבטאויות גזעניות, כוכב ריאילטי ובעל עור עבה במיוחד. אמנם יש לנו נשיא אנס שיושב בכלא, שרת תרבות עם פה גדול ושנאת זרים, ח"כ שעשה כסף במגזר הפרטי ואמר כמה פעמים "קיבינימט", יו"ר מפלגה שהיה פרזנטור של בנק וכוכב טלוויזיה, ח"כ שעסק בהימורים וסרסרות ואנשי עסקים שבנו בניינים גבוהים ופשטו רגל — אבל אין לנו אדם אחד שעשה את כל אלה.

מצד שני, יש לנו ראש ממשלה שפיצח את השיטה ואת הצופן שמאפשרים לו להשיג יותר מנדטים מכל מפלגה אחרת ולהיבחר בפעם השלישית ברציפות. נתניהו הוא לא טראמפ, אבל יש ביניהם כמה דברים משותפים חוץ מתומך מיליארדר כמו שלדון אדלסון: הם מוכנים לעשות הרבה כדי לנצח, שניהם גברים לבנים אליטסטים, מאוד מיומנים תקשורתית, ולכן מצליחים לתעתע ולהוות איום על האליטות.

אין ספק שזה כישרון גדול. גם להיות אליטיסט ונהנתן — וגם להיתפש כאנדרדוג ואויבם של האליטות. טראמפ עושה זאת בזכות כסף, פה גדול וסגנון חיים ראוותני, ונתניהו באמצעות חיבור לקבוצות חלשות (חרדים, מזרחים) ומתקפה ושיסוי קבוצות זו בזו ("השמאל שכח מה זה להיות יהודי", "הם מ־פ־ח־ד־י־ם" ו"הערבים נוהרים לקלפיות"). המתקפה של נתניהו על כלי תקשורת שהעזו לפרסם עליו תחקירים (אילנה דיין בערוץ 2 וגידי וייץ ונתי טוקר ב"הארץ") מלמדת שאסטרטגיית התוקפנות המתקרבנת שהופנתה כלפי אירן בקדנציות הקודמות עברה לכלי התקשורת המקומיים. ומי שבוחל באסטרטגיה הזאת, לא יכול כנראה להיות כאן ראש ממשלה בטווח הנראה לעין.

נ.ב

בדצמבר 1986 פירסם העיתון "חדשות" תחזית שבעתיד יהיו שני מועמדים לראשות הממשלה: אהוד ברק מול בנימין נתניהו. התחזית קלעה במדויק ושניהם הספיקו להיבחר לראשות הממשלה. לאותם ימים, זה כנראה לא היה הימור מסוכן מדי להמר על יפי הבלורית והתואר מסיירת מטכ"ל לראשות המדינה. קריירה צבאית שיחקה אז, ואולי עדיין משחקת, תפקיד חשוב מאוד בהמלכת ראשי ממשלות.

במציאות הנוכחית, האוונגרדית, ובהנחה שתופעת טראמפ־ברקזיט תימשך ונראה בעוד מדינות באירופה עלייה של כוחות פופוליסטיים, ההימור על יורשו של נתניהו בליכוד, בימין, ואולי בראשות הממשלה כבר לא יכול ללכת למועמדים הצפויים: גלעד ארדן, גדעון סער, ישראל כ"ץ, נפתלי בנט או משה יעלון. הם לא ניחנו בכישרון אמיתי לשסות, להתסיס, לשנוא ולהשניא. יש לנתניהו רק יורשת אחת אפשרית: מירי רגב. ומי יעמוד מולה בשמאל־מרכז? הפוטנציאל העיקרי נמצא אצל יאיר לפיד והוא יודע להיות פופוליסט, אבל העור שלו נראה פחות עבה משלה. היא נבנית מהזעזוע של הליברליים נגדה. הוא בוחר קורבנות קצת יותר חלשים כמו שוברים שתיקה, לאחר שקרס במאבקו מול החרדים. היא תגיע רחוק יותר. אלא אם הליברליים יפסיקו להזדעזע ממנה ולבנות אותה כל יום מחדש.

כן, כוחות ליברליים זה גם אנחנו במדיה. מירי רגב היא תופעה שהמדיה מטפחת כי היא מייצרת אקשן וקליקים. קשה לעמוד בפיתוי ולוותר על זה. אבל הזעזוע הקדוש הזה מהתבטאויתיה הוא חרב פיפיות: נותן רייטינג בטווח הקצר, אבל מתדלק מעודד אותה להמשיך ולהקצין את הקו ולצבור עוד כוח. דילמה לא פשוטה למי שגם מזדעזע — וגם איכשהו מפיק תועלת מפסטיבלי זעזוע.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם