תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרופא שחלה בסרטן - וגילה שהתרופה יקרה מדי

"כשהתחלתי את סבב הבירורים התקשרתי לבתי מרקחת פרטיים ושאלתי כמה זה עולה, והתשובה היתה 67 אלף שקל בחודש" ■ מחיר החיים, כתבה שלישית בסדרה

59תגובות

הסרטן, ערמומי שכמותו, אינו מבחין בין דם לדם. לפעמים הוא פוגע גם ברופאים, כולל בכאלה שישבו בעבר בוועדת סל התרופות וחרצו גורלות. רופא כזה הוא ד"ר חגי קדם. בתפקידו הנוכחי הוא מנהל האגף לתכנון מדיניות במינהל לתכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות, ולפני כן כיהן בתפקידים ניהוליים בכירים בקופות החולים כללית ומכבי, ואפילו כיהן כנציג מכבי לוועדת סל התרופות במשך שנתיים.

לפני כעשור אובחנה אצל קדם מלנומה, הוא נותח, ולמשך כמה שנים חשב שהמחלה מאחוריו. ב–2013 התפרצה המחלה מחדש, בגרסה סוערת בהרבה, כולל גרורות בכבד, בריאות ובמוח. במהלך התקופה הזו הוא טופל, בדרגות שונות של הצלחה, במיטב התרופות היקרות שיש לרפואה להציע, כולל קיטרודה, שאותה קיבל בתחילה כטיפול חמלה ולאחר מכן נכנסה לסל התרופות עבור חולים במצבו.

חגי קדם
גיל אליהו

באחרונה הידרדר מצבו של קדם והמחלה הפסיקה להגיב לטיפול המשולב שקיבל, בתרופות טמודל וקיטרודה. פרופ' מיכל לוטם, הרופאה שמלווה אותו כבר שנתיים, הציעה לו לנסות תרופה אחת נוספת - מקיניסט, תרופה חדשה יחסית, הפועלת כשהחולה נושא מוטציות מסוימות, ויקרה מאוד. עד כמה יקרה? "כשהתחלתי את סבב הבירורים התקשרתי לבתי מרקחת פרטיים ושאלתי כמה זה עולה, והתשובה היתה 67 אלף שקל בחודש", מספר קדם. "אחר כך הפנו אותי לארגון חברים לרפואה, שהשיג אותה עבורי ב–45 אלף שקל. זה כבר זול יותר, אבל מי יכול לעמוד בזה לאורך זמן?"

שלושה עקרונות קבע לעצמו קדם מהרגע הראשון של אבחון המחלה: "ראשית, אני לא מתכוון להסתובב בעולם ולחפש מרכזים רפואיים, ניסויים וקסמים. אני מעדיף לפגוש את הנכדים בשבת בבוקר. שנית, אני לא מתכוון להתאשפז אשפוזים ארוכים, יותר מימים ספורים. ושלישית, אני לא מתכוון להוציא כסף על טיפולים מחוץ לסל ולמשכן את העתיד הכלכלי של משפחתי, ולא מתכוון להיות כמו כמה אנשים שמכרו את כל רכושם כדי לממן לאבא טיפול".

עמדת בזה?

"בשני הכללים הראשונים בינתיים עמדתי, בשלישי אני יותר בבעיה. כשהמקיניסט עלתה על השולחן, אמרתי לאשתי שאני לא מתכוון להיכנס לזה בגלל העלות. התעורר דיון לא פשוט: האם כסף יכול להיות השיקול הבלעדי? החלטנו להתחיל, מתוך הבנה שאם זה יעבוד נצטרך לקבל החלטות קשות ומורכבות בהמשך הדרך".

תמי קרני
עופר וקנין

בינתיים, מספר קדם, קרו שני דברים: "ראשית נראה שהטיפול עובד, ושנית כמה אנשים הסבירו לי שהנושא הכספי הוא לא ענייני. כלומר, שיהיו מי שיתגייסו ויסייעו במימון ויאפשרו לי את המשך הטיפול".

להשיג את פרח לב הזהב

קדם הוא רופא שנהפך לחולה, ונחשף באופן האישי ביותר למה שעובר על חולים ברכבת ההרים שנקראת מחלה קשה. מרבית הרופאים נתקלים במצב הזה מעמדה מעט יותר מרוחקת: עמדת המבשר, המטפל והמלווה, לעתים גם עמדת החוקר. יש להם, לטוב ולרע, תפקיד עצום בדרמה הנפשית - ופעמים רבות גם הכלכלית - שעוברת על החולים שלהם.

ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות של השנים האחרונות, לצד התייקרות הדרמטית של התרופות, בעיקר תרופות למחלות קשות, מסבכת אף יותר את העניינים ובמידה מסוימת גם את הקשר המורכב ממילא בין רופאים לחולים. לפתע רופאים לא צריכים להתמודד רק עם נשיאת הבשורה, עם הטיפול המורכב ולעתים גם עם כישלונו - עתה עליהם להסביר למטופלים שהתרופה שעליה הם ממליצים לא נכללת בסל, ושעלותה גבוהה עד כדי כך שתיגזר עליהם התמודדות כלכלית מייסרת מלבד המאבק במחלה.

"כשחולה נמצא במצב קשה, בני משפחתו והוא מחפשים את פרח לב הזהב (אגדת הילדים שבה ילד יוצא למסע קשה וארוך להשגת הפרח שירפא את אמו החולה, רל"ג)", אומרת ד"ר תמי קרני, ראש לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית וכירורגית שעוסקת בסרטן שד. "הרבה משפחות רוצות לשמוע שיש עוד תרופה, עוד תקווה. השאלה הגדולה שעומדת בפני הרופא היא אם זה באמת מוצדק, אם זה באמת מספק את מה שהם ציפו".

התרופות האימונותרפיות החדשות והיקרות לסרטן מותחות עד הקצה את הדילמות והקושי הטמונים במערכת היחסים בין הרופאים לחולים. הן אמנם רשומות בינתיים רק למספר מוגבל של סוגי סרטן (מלנומה, סרטן ריאה וסרטן כליה), אך נחשבות לחידוש המרגש של עולם האונקולוגיה כולו ובימים אלה עומדות במרכזם של מאות ניסויים לעשרות סוגי סרטן נוספים.

דוגמאות לתרופות שקיבלו ציון שליני נמוך
אווסטין - יעילות קלינית - 1
טרסבה - יעילות קלינית - 1

ד"ר רעיה ליבוביץ'־עמית היא רופאה אונקולוגית וחוקרת במרכז הרפואי שיבא, המתמחה בסרטן ערמונית, שלפוחית, כליה ואשכים, וכן באונקו־גריאטריה, כלומר הטיפול בסרטן בקשישים. היא מספרת כי בעקבות הכנס האירופי העולמי הגדול של האונקולוגים בספטמבר 2014, "המפץ הגדול" שבו הוצגו לראשונה לעולם התוצאות המבטיחות של האימונותרפיה בסוגי סרטן שונים, ולאחר שכלי התקשורת הוצפו בעדויות נלהבות של אונקולוגים שנכחו בכנס, ההשפעה על המכון האונקולוגי בשיבא היתה מיידית.

"זה היכה את הציבור בתדהמה, והמכון הוצף בפניות של חולים שרוצים את 'פרח לב הזהב'", היא מספרת. אלא שמשהו הציק להרבה רופאים. "מה שהתפרסם באותו כנס היה בהחלט מעניין, אבל צריך לשים את הדברים בפרופורציה: אלה היו תוצאות ראשוניות של מחקרים שכללו מספר קטן מאוד של חולים, בין 28 ל–32 חולים בכל סוג סרטן שנבדק".

הנהירה של החולים למכון בבקשה לקבל את מה שסומן בתקשורת כתרופת הפלא יצרה דילמות אצל האונקולוגים. "מהרגע הראשון הבנו כולנו את כל המורכבות של מתן התרופות האלה שלא כחלק ממחקר קליני, במימון עצמי, על סמך תוצאות ראשוניות בלבד", אומרת ליבוביץ'־עמית. "מנגד אני ערה לפוטנציאל הגדול ולבעייתיות, וגם אני שומעת את קול ההמון, וכמובן גם אני מודעת ל'זכות המטופל לנסות' - זכותו של מטופל בסוף חייו לנסות תרופות ניסיוניות גם שלא במסגרת מחקר קליני".

לדבריה, בתוך המכון האונקולוגי בשיבא התפתח דיון ער, שממשיך להתקיים מאז ועד היום, סביב המתח הזה. אחד התוצרים של הדיון הזה הוא מחקר שבדק לאחור מה קרה לחולים שמימנו לעצמם קיטרודה מחוץ להתוויות שבסל.

סיגל עצמון, מנכ"לית מדיקס, חברה המלווה חולים עם מחלות קשות, מכירה מקרוב את הריקוד העדין בין רופאים לחולים ברגעים הקשים והפגיעים של התקדמות המחלה, וחושבת שלפסיכולוגיה של הרופא יש תפקיד מכריע ביכולת "לנהל" את הסיטואציה הקשה. "הרבה פעמים אלה דווקא הרופאים שקשה להם להודות שהגענו לשלב שבו הגיע הזמן להניח את כלי המלחמה ולהבין שהגיע הסוף", היא אומרת. "זה אף פעם לא נעים לרופא כי זה בניגוד לתפקיד ולייעוד שלו. הוא בא להציל חיים, והציפייה ממנו היא לרוב למצוא פתרונות ולא להגיד 'ניסינו הכל ואין פתרונות'".

סיגל עצמון
עדן רחמינוב

אז יותר קל להם להגיד - בוא ננסה עוד תרופה אחת, גם אם הם יודעים שהסיכוי שהיא תועיל נמוך ביותר, או שפשוט אין עדיין מספיק מידע על יעילות התרופה למחלה שלו?

"ברור. זה מרגיש להם גם כמו כישלון לדבר על המוות. הרבה אונקולוגים נעלמים בשעת השין — פתאום פחות זמינים, פתאום אין להם תשובות, מפני שהם מרגישים שהם רוצים להיות שם בשביל ההצלחה וקשה להתמודד עם כישלון".

מנגד, אומרת עצמון, עומד לחץ המשפחות: "הרבה פעמים משפחות דוחפות את הרופא עם הגב לקיר כשהחולה כבר ממש בסוף". לדבריה, "זה גם עניין תרבותי: ישראלים לא מוכנים לקבל את המוות בשום שלב, לא בגיל 60, לא בגיל 80 ולא בגיל 90. אנשים מוכנים לשלם מחירים מטורפים בשביל עוד כמה חודשים: במחיר של איכות חיים, של להיות תלוי באנשים שתומכים בך, של פגיעה כלכלית, משפחתית, סביבתית. וזה מוביל גם את הרופאים שרוצים להיות שירותיים ונאמנים לרצון החולה.

"אבל רופא צריך להיות מסוגל להגיד לחולה שעומד מולו שיכול להיות שבמצב אחר תרופה מסוימת היתה יכולה לתת סיכוי, אבל במצב הקליני של החולה התשובה היא לא".

"לעתים נדמה שהקיטרודה או כל תרופה יקרה אחרת שלא בסל קיבלו מעמד של 'מבחן אהבה' אולטימטיבי של המשפחה אל החולה", אומרת ליבוביץ'־עמית. "היה לנו מטופל שבשעותיו האחרונות, במקום להיפרד ממנו משפחתו היתה עסוקה בלהשיג את הכסף לתרופה, אף שנאמר להם מפורשות שהוא על ערש דווי וכדאי שפשוט יהיו לצדו.

"השגת התרופה מקבלת לעתים ממדים מיתיים, כמו שבנצרות חייבים לקרוא לכומר - סוג של צורך דתי, היטהרות לפני המוות. כמובן שאני לא מבקרת או שופטת, אלא רק צופה מהצד. מדובר בסיטואציות אנושיות קורעות לב".

מחיר כלכלי כבד מנשוא

לעתים רופא יודע שברגע שיספר לחולה שמולו על קיומה של תרופה מחוץ לסל שעשויה להתאים למצבו, הוא יורה את יריית הפתיחה למסע מטלטל להשגתה. לפעמים הוא גם יודע שהחולה שעומד מולו הוא אדם נטול אמצעים, עם מעטפת משפחתית חלשה, שהמרוץ הכלכלי עלול לגבות ממנו וממשפחתו מחיר כבד מנשוא. האם גם במקרה כזה הוא מחויב לספר לחולה על כל אופציה טיפולית, אפילו היקרה והרחוקה ביותר?

ד"ר רעיה ליבוביץ'

"רופא מחויב לספר לחולה מה שהוא יודע על התרופות שעשויות להיטיב עם החולה, בין אם הן בסל או לא, ולא לעשות עבורו את החשבון", מבהירה קרני. "אם תכניס לשיקול הדעת את מצבו הכלכלי של החולה יש סיכוי סביר שלפעמים תטעה. ובכלל, להגיד 'אוי, זה נראה לי מסכן ועני' - יש בזה חוסר יושרה ופטרונות". עם זאת, היא מחדדת, בחיים האמיתיים המצב לא תמיד כל כך פשוט וברור: "התחום האפור מתחיל כשאתה לא בטוח עד כמה התרופה בכלל תועיל.

כשתרופה חדשה נכנסת לשוק, רופא אחד יכול לחשוב שהיא רלוונטית ואחר יכול להיות פחות בטוח. כל אחד מתרגם את אותם המאמרים מעט אחרת, לפי ניסיונו. זה נושא סופר בעייתי, וזה נתון לשיקול הדעת של כל רופא וגישתו. מניסיוני, גם כשאני אומרת לחולים שיש סיכוי של 1% להטבה במצבם אם יקבלו טיפול מסוים, הם קופצים עליו כאילו הם לא יהיו ב–99%. זה טבעי ואנושי".

בהיעדר הנחיות טיפול ברורות, כל רופא פועל לפי צו מצפונו מול החולים והמשפחות. "אני פיתחתי את האתיקה שלי", מספרת ליבוביץ'־עמית, ומפרטת: "כשיש קו טיפול מוכח אחר למצבו של החולה - אני לא מציעה את הטיפול האימונותרפי ולא מסכימה לתת אותו גם אם החולה מבקש. במידה שיש בארץ מחקר קליני עם תרופות אימונותרפיות - זאת כמובן האפשרות הטובה ביותר. במידה שאין קו טיפול אלטרנטיבי, אני משוחחת עם החולה ומנסה להבהיר לו עד כמה אני חושבת שהטיפול האימונורתפי יכול לעזור לו במצבו. אם אני מאמינה שהסיכוי קלוש, זעום או אפסי, אז אני אומרת את דברים בצורה הזאת ומסבירה שזה לא מחויב המציאות לעבור דרך השלב של הטיפול הזה.

בשלב הזה בדרך כלל המטופל, המשפחה ואני מכירים כבר זמן רב וכבר יש בינינו אמון מלא. ולכן אם אני אומרת להם: תקשיבו, לא ראיתי אנשים במצבכם שזה עזר להם, ולא צריך את זה כמבחן האולטימטיבי למשפחתיות ואהבה - לרוב הם לא מתעקשים. אם הם עדיין מתעקשים ואין מניעה רפואית - הם מקבלים את התרופה, כי זאת זכותם. בסופו של דבר אני מאמינה שהכל חוזר ליחסי רופא חולה ולתקשורת כנה ופתוחה".

העלות החציונית החודשית של תרופות חדשות לטיפול בסרטן בארה"ב
1975-79 - מסםר התרופות החדשות שיצאו לשוק - 5 - מחיר 129.
2010-2014 - מספר התרופות החדשות שיצאו לשוק - 33 - עלות 9905

מי רוצה יותר בדרך כלל - החולה או משפחתו?

"אנשים רוצים לחיות, וזאת אמת גדולה ואוניברסלית. קשה להגיד מי רוצה יותר. לפעמים זה החולה, לפעמים זאת המשפחה יותר מהחולה, לפעמים לחולה לא נעים לגרום למשפחה להוצאות כבדות, ולפעמים החולה רוצה והמשפחה לא מפרגנת. גם זה קורה".

רופאים נגד המחירים 
הבלתי מוסריים

רופאים הם, אם כן, שחקני מפתח בדרמה של התרופות היקרות, ולצד הסיטואציות הלא פשוטות יש להם כוח אדיר בידיים. מכיוון שתרופות יקרות לצרכן הן לא "מוצר מדף" שהחולה יכול לרכוש בפשטות בבית המרקחת, הרופאים שרושמים אותן הם אלה שקובעים את היקף השימוש בתרופות, והם החוליה הקריטית שנמצאת בין חברת התרופות ששואפת למקסם את רווחיה, לבין החולה שמנסה להיאחז בחיים בכל מחיר.

בעוד שחברות התרופות יודעות היטב כיצד לנווט את הרופאים אל ההחלטות המרשמיות הרצויות להן, גם תגובת הנגד להשתוללות מחירי התרופות מגיעה במידה רבה מרופאים. בתקופה האחרונה החליטו כמה מהם, בהם רופאים מובילים בתחומם, למנף את כוחם כדי לעצור את סחרור המחירים הנוראי.

ביולי 2014 פירסמה קבוצה של אונקולוגים מובילים מארה"ב ומאוסטרליה מאמר חריף בכתב העת Journal of Oncology Practice, שבו יצאו נגד מחירי התרופות שאותם הם מגדירים "בלתי מוסריים". "תהליך ההתייקרות של התרופות לסרטן ב–15 השנה האחרונות פוגע בחולים שלנו ובמערכת הבריאות שלנו", כותבים הרופאים, "וזה מייצג עבור אונקולוגים רבים חציית קו מוסרי בין רווח סביר לבין הפקעת מחירים, בסיטואציה של אסון אנושי". לדבריהם, זאת "חובתנו המוסרית כאונקולוגים לשמור על החולים שלנו מפני נזק ואי־צדק. אם המחירים הופכים את התרופות לבלתי נגישות, ובכך גורמים נזק, עלינו להרים את קולנו".

ביולי האחרון יצאו 108 אונקולוגים מהבכירים בארה"ב למאבק ציבורי שעורר הד עולמי נגד מחירי התרופות הגבוהים בתחום הסרטן, תוך דרישה מפורשת מהממשל לפקח באופן הדוק יותר על מחיריהן. הם פירסמו מאמרים ושיגרו מכתב לחברי קונגרס, שבהם הביעו מחאה על עליית המחירים הבלתי סבירה - 12% בשנה האחרונה בלבד, ועשרות אחוזים ב–10.5 השנים האחרונים. הרופאים דיברו על מה שהמחירים האלה עושים לחולים - פשיטות רגל, מחיקת חסכונות - ועל שיעור גבוה של חולים שמוותרים על התרופות כי אינם מצליחים לעמוד בעלותן.

ד"ר לני זלץ נהפך לסמל של המאבק הזה. זלץ, אונקולוג בכיר ומנהל מחלקה במרכז המוביל בעולם לסרטן, ממוריאל סלואן קטרינג, נשא הרצאה מרכזית בכנס האונקולוגיה העולמי המפורסם שהתקיים בשנה שעברה, שממנו יצאה בשורת האימונותרפיה. בהרצאה יוצאת הדופן שנשא, הוא לקח את תפקיד הורס השמחות של הכנס, כאשר הכריז בלי חשש שמחירי תרופות הסרטן לא קשורים לערך התרופות. המחירים, לדבריו, מבוססים על מה שבא לפני כן ועל מה שחברת התרופות מאמינה שהשוק יצליח "לשאת".

האם יש קשר בין עלות לתועלת?
מחיר תרופה - 150000 שקל. שיפור בהשרדות הכוללת - 20. 
מחיר תרופה 50000 שקל. שיפוא בהישרדות הכוללת - 22

הוא הוסיף ש"פריצת הדרך" שהוצגה בכנס - שילוב בין התרופות ירבוי ואופבידו של חברת BMS לטיפול במלנומה, היא "באמת בשורה אדירה עבור מחלה שלפני חמש שנים חשבנו שהיא בלתי ניתנת לטיפול". אבל הוא ביקש להזכיר ששילוב התרופות יעלה סביב 295 אלף דולר לחולה במשך כשנה, מה שהוא הגדיר "בלתי ישים".

זלץ חישב ומצא כי אם כל החולים האמריקאים עם סרטן גרורתי ייקחו תרופות שמתומחרות ב–295 אלף דולר לשנה, זה יעלה 174 מיליארד דולר לטפל בהם במשך שנה אחת בלבד (האומדן מבוסס על הממוצע של המחיר הסיטוני של כל תרופה בנפרד והמשקל הממוצע של המבוגר האמריקאי, שכן מינון התרופה תלוי במשקל החולה).

בראיון לתוכנית התחקירים "60 דקות" אמר זלץ שחולים מגיעים עד פשיטת רגל בניסיון להתמודד עם מחירי התרופות האלה. לדבריו, "צריך לזכור שהתרופות האלה לא באות במקום תרופות אחרות, אלא מיתוספות אליהן. ואם תרופה אחת עולה 120 אלף והשנייה עולה לא פחות - אנחנו מדברים על רבע מיליון דולר לשנה רק לשם התחלה. אני חושש שיש פה ניצול של פחד וחרדה של אנשים. נכון שעולה הרבה כסף לפתח את התרופות האלה, אבל אני חושב שהמחיר גבוה מדי".

זלץ התחיל את המאבק שלו כבר ב–2012, כשלשוק נכנסה תרופה חדשה לטיפול בסרטן המעי הגס - Zaltrap. היא השיגה את אותן תוצאות ועבדה פחות או יותר על אותם מנגנונים כמו אווסטין, הוותיקה ממנה. זלץ הגדיר את ההבדל ביניהן כמו "ההבדל בין פפסי לקולה". אבל אז הוא גילה שבמחיר דווקא יש הבדל, והוא עצום: התרופה החדשה עולה 11 אלף דולר לחודש - יותר מפי שניים מאווסטין. זלץ החליט לא לרשום את התרופה לחוליו ויצא לקמפיין נגד המחיר שלה. הקמפיין עבד: חברת התרופות, סאנופי, נאלצה "לחתוך" את מחיר התרופה בחצי.

עת להילחם ועת לוותר

גם רופאים ישראלים לוקחים חלק במגמה. הבולט שבהם הוא פרופ' נתן צ'רני, אונקולוג ומנהל היחידה לכאב אונקולוגי וטיפול תומך בשערי צדק. צ'רני הוא היוזם והחוקר הראשי של פרויקט שבו חברו יחד 300 אונקולוגים וביו־סטטיסטיקאים במסגרת האיגוד האירופי לרפואה אונקולוגית (ESMO), ופירסמו בשנה שעברה דירוג חדשני של התרופות האונקולוגיות על פי יעילותן הקלינית. המטרה: להציג באופן פשוט ומהימן את דירוג היעילות של כל תרופה לעומת תרופות אחרות לטובת לכל העוסקים בתחום - רופאים, מקבלי החלטות במערכות בריאות, אנשי תקשורת וחולים. בין השאר חושף הדירוג כי לא פחות מ–21 תרופות יקרות לסרטן הן בעלות יעילות נמוכה מאוד.

"אני רואה אנשים שמרוב לחץ ומתוך תקווה לקנות עוד קצת זמן חיים, שוקלים להשקיע סכומים גדולים בטיפולים, אף שבמקרים רבים ההחלטה הזאת מבוססת על ציפיות לא ריאליות לתוצאות", אומר צ'רני. "זאת אחת הסיבות לכך שיישמנו את הפרויקט: לעשות הערכה ברורה ואמיתית לגבי היכולות של התרופות".

איך חברות התרופות הגיבו לדירוג? לא איימו עליכם בתביעות?

"אין ספק שהן מאוימות מהדירוג, כי יש תרופות יעילות, למשל למלנומה, אבל יש תרופות שההשפעה שלהן שולית. אז הן מנסות להתווכח עם הדירוגים והמסקנות, אבל לא במישור המשפטי. זה לא ילך - אנחנו עובדים על בסיס עקרונות שקופים, עם אותו מידע הפתוח לציבור, ואם מציגים בפנינו מידע נוסף - אנחנו פתוחים לחזור ולבחון את המסקנות".

אבל מספיק שמגיע ג'ימי קרטר אחד, מספר שבזכות הקיטרודה הגרורות שבמוחו נעלמו, זוכה לתהודה עולמית - ואז כל הטבלאות שלכם מחווירות לעומת האפקט שזה עושה על חולים ומשפחותיהם.

"אז צריך להזכיר שלג'ימי קרטר יש מלנומה, סוג הסרטן הכי רגיש ומגיב לקיטרודה, ושהוא גם עבר הקרנות במוח ולא רק טיפול תרופתי. העובדה שיש לו נסיגה לא אומרת שיש ריפוי מוחלט. כל עוד זה מחזיק מעמד - אני שמח מאד בשבילו, אבל האם אפשר לבנות על זה לכל סוג של סרטן? התשובה היא לא. וכאן נכנסת האחריות של חברי למקצוע: ללמד את הציבור שאין נסים ואי אפשר לעשות הכללה מסרטן אחד לאחרים, כי יש 300 סוגים של סרטן וטיפול בסוג אחד לא יעיל בהכרח לסוג אחר. השאלה היא מה האופציה הכי טובה למחלה הספציפית שיש לך".

אולי אחד המפתחות לשימוש מושכל יותר בתרופות היקרות הוא חיזוק ההתמודדות של הרופאים עם מסירת הבשורה הבלתי נמנעת לעתים שאפסו הסיכויים לריפוי, ואולי עדיף להתמקד בטיפול פליאטיבי לשיכוך כאבים והפחתת סבלו של החולה בימיו האחרונים.

צ'רני מספר על מטופל שלו, גבר בן כ–50 עם סרטן מעי גס מפושט, שכל קווי הטיפול לא עוזרים לו. "הצגתי בפניו שלוש אפשרויות", הוא מספר, "האחת היא טיפול בתרופה שלא נמצאת בסל שאולי תוסיף לו חודש של חיים בעלות של 10,000 דולר, השנייה היא להשתתף בניסוי קליני עם סכנות לא ידועות, והשלישית היא להתמקד באיכות החיים שלו. אמרתי ששלושתן הן אופציות סבירות אבל זה תלוי באיך שהוא, באופן אישית, מעריך את הסכנות של תופעות לוואי והשלכות כלכליות על המשפחה ליתר החיים שלהם. הוא אמר - עדיף לי לחיות הכי טוב שאני יכול בלי לבזבז את כל הכסף של המשפחה".

לדבריו, "כשחולים באים עם ציפיות לא ריאליות, לרופא קשה להסביר שאין אופציה טובה עבורם. יש רופאים שבמקום להתחיל להיכנס לשיחה על 'איך להקל על סבלך, לשמור על איכות חיים ולעזור לך לחיות כמה שאפשר', יותר קל להם להגיד: 'בוא ננסה עוד תרופה', עם כל ההשלכות של זה. אני מקווה שרוב הרופאים מסבירים בשפה פשוטה ואמיתית מה היכולת של התרופה לעזור, אבל תמיד יש הטיית אופטימיזם - חולים סובלים מזה, אבל גם לרופא שרוצה לחשוב שהוא פוטנטי יש נטיה להגזים ביכולת של התרופות להשפיע. קשה לו לקבל את האמת שעם או בלי התרופות החולה שלו נוטה למות".

אז מה רופא אמור להסביר לחולה שעומד מולו?

"לכל חולה שבא אלי אני מסביר מה הטיפול יכול לעשות, ומה לא. לפעמים אני מסביר שיש טיפול שיכול לעזור, אבל לא לעצור את המחלה לגמרי. אני מאמין שכשאנשים מקבלים החלטות הם צריכים לעשות את זה באופן מודע לכל האופציות".

"רופא שיודע ללוות את החולה שלו למוות הוא לא פחות טוב מרופא שנותן קיטרודה שבוע לפני המוות", מסכימה עצמון. "ולהוביל בן משפחה למוות בכבוד הוא פעולה לא פחות מספקת ממאבק נואש להארכת חיים. למשפחות חשוב לדעת שהן ניסו והפכו כל אבן, אבל במסגרת ההיגיון, גם אם באותו רגע המשפחות רוצות לאבד את ההיגיון.

"זה בסדר שאמא שעשתה כל מה שאפשר תדע להגיד בסוף: עד כאן, לא אגרום לילד עוד סבל ואוריד את איכות החיים שלו רק כדי להאריך לו את החיים בעוד שבוע־שבועיים. להביא את המשפחה להבנה שיש עת להילחם ויש עת לוותר - אלה שני הצדדים של אותו תפקיד".

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם