רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בירה, חומוס, צ'יפס ותורת הקוונטים: האנשים שעושים כסף מהרצאות

בתיאטרון או בפאב, אם זה פילוסוף או ספורטאי - הישראלים מוקפים בהרצאות בכל תחום ■ סוכנת הרצאות: "אם אצא החוצה עם שלט - מיד יפנו אלי לפחות 20 איש ויבקשו להרצות"

10תגובות

יותר מ–100 איש ששילמו 110 שקל לכרטיס נדחסו ביום שישי בצהריים באחד האולמות בתיאטרון הבימה. לבמה לא עלה זמר, שחקנית מפורסמת, להקה או סטנדאפיסט, אלא הפסיכואנליטיקאי פרופ' יורם יובל, שהעביר הרצאה על כעס וחרדה תחת הכותרת "הילחם או ברח". במשך שעה הוא הסביר לקהל על מקורות הכעס והחרדה (הכל בראש, וכן: ההורים שלנו אשמים), שילב הסברים על מבנה המוח, סוגי הזיכרון והחלקים השונים שמניעים אותנו.

ההרצאה היתה מסודרת במצגת צפופה ועמוסה בפרטים והסברים, עם גרפים ותמונות. יובל הסביר על טראומה ופוסט־טראומה והתמודדות עם כעסים, ותיבל את הכל בסיפור אישי מהקליניקה הפרטית שלו, על מטופלת כועסת במיוחד. הקהל היה מרותק. בסוף ההרצאה עלו לבמה חלק מהצופים כדי לשאול את יובל שאלות, ביקשו המלצות על מטפלים והתייעצו לגבי בן משפחה שנמצא בצרות. הכל נגיש, זמין וחברי, ויובל מקשיב ומספק תשובות.

טוקהאוס נמל תל אביב
מוטי מילרוד

ההרצאה של יובל היתה חלק מסדנה בת שישה מפגשים שכותרתם "אהבה ורגשות". מבט מהיר באתר של יובל מלמד על לוח זמנים עמוס - סדנאות בחיפה, הבימה ונס ציונה, והרצאות כמעט כל נושא שקשור בנפש. יובל הוא חלק מהתפתחות תרבותית שהחלה בשנים האחרונות בישראל, בין היתר, עם העלייה בפופולריות של כנסי ההרצאות הקצרות TED, התרחבות מיזם "מדע על הבר" והקמת מרכז אשכול לימודי פנאי בסינמה סיטי, שהצטרפו למוסדות ותיקים יותר, כמו הקתדרה (מכרזי לימוד חווייתיים) ואסכולות (לימודי החוץ של האוניברסיטה פתוחה).

הרעיון: מומחים מתחומים שונים מעבירים הרצאות לקהל בגובה העיניים - שילוב של העשרה תרבותית, בידור ובעיקר בריחה רגעית מהמציאות היומיומית הלוחצת בישראל.

מבט באתרים המשווקים כיום הרצאות במדינה מגלה קשת רחבה ומגוונת של נושאים - פיסיקה, ביולוגיה, פילוסופיה, פוליטיקה לצד אוכל, מוזיקה, ספרות, העצמה אישית, אהבה וזוגיות; ומרצים - מדענים, ספורטאים, אנשי תרבות, פוליטיקאים לשעבר ועיתונאים. בין היתר, ניתן לשמוע הרצאות של אודליה כרמון, המוכרת כא' ממשרד התחבורה בפרשת קצב; הפסנתרנית הבינלאומית רונית וולף; הסופרת צרויה שלו; הפנטומימאי והשחקן ד"ר קובי אסף; והשחיינית הפאראלימפית קרן ליבוביץ'.

ההרצאות נערכות כמעט בכל מקום - מרכזי תרבות, ספריות עירוניות, ברים, וכן בימי הולדת פרטיים ואירועי חברות. כך, מה שהיה עד לא מזמן תחביב אינטלקטואלי במוסדות חינוך ותרבות, נהפך לדרך בילוי מהנה וקלילה, כמו סרט או הצגה. כמו המרצים, גם הקהל מגוון - מכל הסוגים והמינים, חיילים, זוגות צעירים, גמלאים וקבוצות חברים שמחליטים לצאת יחד לשמוע הרצאה או להזמין אחת הביתה.

"לאנשים נמאס מהעולם הדיגיטלי ומהשטחיות של הריאליטי והם מחפשים משהו לנשמה, כמו בתקופה של יוון ורומא העתיקה, כשאנשים רצו לשמוע את סוקרטס ואריסטו", אומר ערן כץ, מומחה לזיכרון ומרצה ותיק בישראל ובחו"ל. "יש צמא בציבור, אנשים קוראים ספרים, נחשפים למידע ורוצים להרגיש את החווייה. בדיוק כמו שאנשים לא מסתפקים בשיר של אייל גולן ביוטיוב, אלא יוצאים להופעה, כך עם ההרצאות. כולם רוצים להרגיש את הדבר האמיתי".

אייל טואג

זאת תופעה ייחודית לישראל?

כץ: "הרצאות קיימות גם בעולם, אבל בישראל התופעה נפוצה במיוחד. למשל, בחו"ל לא נתקלתי באירועים פרטיים שמזמינים מרצים למסיבות יום הולדת, זו המצאה ישראלית מאוד וזה מראה שבכל זאת נשארנו עם הרוח".

כץ, סופר, מנחה ועורך סדנאות בתחום פיתוח הזיכרון והאינטליגנציה זה 20 שנה, מעביר לדבריו ארבע הרצאות בשבוע, בישראל ובחו"ל. "ספינת הדגל שלי היא סוד הזיכרון המצוין. הרצאה שמבוססת על הספרים שלי, הרצאה בידורית, קצת סטנד אפ לצד העשרה".

את היכולת לבנות מיומנויות לשיפור הזיכרון גילה בנעוריו. הוא מספר שהיה תלמיד בינוני, ורגע לפני שסולק מבית הספר נחשף לספריו של הארי לוריין, מומחה אמריקאי בתחום שיפור הזיכרון. כץ אימץ את רעיונותיו והצליח לסיים את בית הספר בהצלחה, ומאז הוא חסיד של פיתוח מיומנויות זיכרון. ב–1998 נכנס כץ לספר השיאים הישראלי של גינס, לאחר שזכר מספר בן חמש מאות ספרות שהוקרא לו פעם אחת בלבד - והקריא אותו מהתחלה לסוף והסוף להתחלה, עם ארבע טעויות בלבד.

אתה שם לב שיש בישראל שינוי בשנים האחרונות בתחום ההרצאות?

"כן, היציאה החוצה, למקומות חדשים. לא רק קתדרות, מרכזי תרבות או כנסים של חברות פרטיות, כיום יש הרצאות מרתקות בברים, ימי הולדת וימי כיף של חברות מסחריות, לצד הרצאות רציניות יותר שעוסקות בפוליטיקה ובמדע. מתפתח ז'אנר שנחשב חצי סטנד אפ וחצי הרצאה. חברות מחפשות את הערך המוסף, אבל גם הוזמנתי להרצאות בפארק המים בנוה ים באמצע סופת חול, ואנשים ישבו שם עם אוזניות. זה לא היה אידיאלי, אבל זה נחמד השילוב הזה בין הרצאה רצינית ובידורית, עם ערך מוסף".

"יש לנו לקוחה בת 87, שבאה לפאב לשמוע הרצאות ולשתות מרק"

גם אילה צורף, מרצה בתחום הכלכלה השיתופית, מרגישה את ההתלהבות של הקהל מהגבול הקליל שבין מידע, עומק וקצת הומור. "העברתי הרצאה ביום חמישי אחר הצהריים בחברה מסחרית גדולה, ומנהלת משאבי האנוש הזהירה אותי לא לעבור את ה–45 דקות כי העובדים לחוצים להגיע הביתה בסוף שבוע העבודה. בתום הרצאה של 45 דקות פתחתי את הנושא לשאלות הקהל, ואז נשארנו עוד שעה וחצי. הרגשתי את הצמא של האנשים ללמוד נושא חדש", היא אומרת.

דוד בר סלע

"אני, למשל, שיכללתי את ההרצאה כך שהיא גם תצחיק את הקהל. עשיתי את זה אחרי שקיבלתי פידבקים שזה מה שמצופה מההרצאה".

התוצאה, לדברי צורף, היתה הרחבת הקהלים שמולם היא מרצה. "לא מזמן הזמינו אותי להרצות בסוף יום כיף של חברה מסחרית. בדרך התברר לי שביום הכיף שנערך שנה קודם, הופיעה זמרת מפורסמת".

צורף, לשעבר עיתונאית ב–TheMarker, שימשה בשנים האחרונות מנהלת הדיגיטל של קבוצת תנובה. בשלב מסוים החליטה לצאת לעצמאות כיועצת לתחום הדיגיטל, אך אז, במקרה, נתקלה בתחום הכלכלה השיתופית. "זה קרה לפני שלוש שנים כשהייתי בחופשה משפחתית בחו"ל, והחלטנו להחליף בית עם משפחה ישראלית המתגוררת בארה"ב במקום לשכור חדר במלון", היא אומרת. "זה ריתק אותי, וגיליתי שיש על זה יחסית מעט מאוד ידע. אז החלטתי להעמיק, קראתי המון וניהלתי הרבה מאוד שיחות, השתתפתי בקורסים אינטרנטיים כדי להבין איך העסק הזה עובד, וכשהרגשתי מספיק בקיאה בתחום החלטתי להעביר את המסר הלאה ולהרצות בתחום".

הדרך שעשתה צורף בשנה האחרונה החלה בהרצאות בהתנדבות "כדי שיכירו אותי וייחשפו לנושא". "תוך כדי עבודה גם אני למדתי והשתכללתי, ומצאתי דרך לבנות הרצאה שעונה על צורך, מה הכלכלה השיתופית יכולה לתרום לכל אחד מהצופים. לאט־לאט בניתי את עצמי והחלו להזמין אותי להרצאות, בתשלום כמובן, מול חברות מסחריות, בכנסים ובארגונים שונים. כעת בפעם הראשונה הוזמנתי להרצות בבר, ואני סקרנית לראות איך זה יעבוד".

יוסי גרייבר, הבעלים של פאב שם טוב בירושלים, החליט להביא מרצים לפאב לפני כמה חודשים, בעקבות ההידרדרות במצב הביטחוני בעיר. "המצב פגע בתפוסה בפאב וכל בעלי מקומות הבילוי נאלצו למצוא דרכים יצירתיות כדי למשוך לקוחות. חלק הציע כוס משקה בחינם או דברים נוספים, ואנחנו החלטנו לפתוח את הפאב להרצאות", הוא מספר.

למה דווקא הרצאות?

גרייבר: "זיהינו שיש צורך עמוק אצל הלקוחות להוסיף שכבה של תוכן לבילוי הרגיל של בירה ואוכל. בירושלים יש הרבה מאוד מוסדות להשכלה גבוהה, ולכן הלקוחות שלנו רוצים לבוא ולקבל משהו מעבר. מדובר בקהל אמצע השבוע, שהוא שונה מבלייני סופי השבוע. אלה הם אנשים שאצלם הבירה היא הבונוס - והתוכן הוא הבסיס".

דליה הוכברג
אסף חמץ

בחירת המרצים והנושאים, לדברי גרייבר, נעשתה בשיתוף הלקוחות: "ערכנו בדיקה דרך הפייסבוק מה מעניין את הלקוחות, ואז פנינו למרצים והזמנו אותם. בחודש הראשון זה היה ניסיון, הזמנו מרצים מדי יום ראשון ורצינו לבדוק אם מדובר בהצלחה מתמשכת או חד־פעמית. מהר מאוד גילינו שהביקוש הרבה יותר עמוק ויציב ממשהו חד־פעמי, והפכנו את זה למסורת. בכל יום ראשון יש מישהו שעומד בפאב מול האנשים ומדבר. אנחנו מנסים להביא אנשים מעניינים, לא מרצים מומחים, אלא כאלה שהעבודה שלהם מעוררת סקרנות, ולכן כדאי להביא אותם. אלדד יניב היה פה, עו"ד ברק כהן מ'באים לבנקאים', וגם מנכ"לי האוצר ומשרד המשפטים, ואנשים שבאו לספר על העבודה שלהם".

ההרצאות בפאב נמשכות בין 45 דקות לשעה וחצי, "ואנחנו מנסים לייצר ממשק בין נושאים אקטואליים להרצאות של אותו חודש", אומר גרייבר. "הנה, למשל לפני שלושה חודשים כשהר הבית עלה לכותרות, יזמנו ערב עם בכירי שב"כ שהיו מפקדי הר הבית".

ואיך את מסכם חצי שנה של פעילות?

"אם בעבר ימי ראשון נחשבו לימים החלשים בשבוע, כעת בעקבות ההרצאות הם נהפכו לאחד משני הימים החזקים של השבוע. המקום, שיכול לאכלס 50–70 אנשים, מתמלא במהירות בימים שיש בהם הרצאות. הצלחנו להביא קהל שהוא לא בליין קלאסי שבא לשתות בירה עם מסך עשן. יש לנו למשל לקוחה בת 87, שבאה לשמוע הרצאות ולשתות מרק טוב".

יש לך הסבר למה זה מצליח?

"יש הרבה בעלי תפקידים שיש סקרנות גדולה לגבי העבודה שלהם והנגישות אליהם נמוכה יחסית, מקסימום ראיון בעיתון. פה המגע הוא בלתי אמצעי, הכותרת היא 'מפגשים בגובה העיניים', וכך זה גם נראה".

לדברי גרייבר, בשליש מהמקרים הכניסה להרצאה היא בחינם, וכל לקוח יכול להזמין מה שהוא רוצה; בשליש אחר מהמקרים הכניסה בחינם, אך יש הזמנת מינימום; ובשליש נוסף מהמקרים הכניסה היא בתשלום של 20–40 שקל. דרך התשלום נקבעת לפי אופי הנושא ועלות המרצה. "אם צריך לשלם לאדם סכום משמעותי, נשתף את הקהל בהוצאות", אומר גרייבר.

מחירי ההרצאות בישראל שונים ממרצה למרצה וממקום למקום. משך ההרצאה: בין 45 דקות לשעה וחצי. עבור הרצאות לגופים פרטיים המחירים הם 2,000–3,000 שקל להרצאה למרצה מתחיל ופחות מוכר; 5,000–7,000 שקל למרצה ב"דרג השני"; ו–10–15 אלף שקל למרצה מבוקש.

יוסי גרייבר

"למרות הגאות בתחום בשנים האחרונות, מחירי ההרצאות שחברות מסחריות מוכנות לשלם לא השתנו", אומר כץ. "בברים יש פריחה ויש מרצים, כמוני למשל, שבוחרים לקבל תשלום בשיטת הקופה הפתוחה - מקבלים אחריות על משיכת הקהל ומתחלקים עם המקום בהכנסות".

לדברי צורף, ארגונים מוכנים לשלם סכומים יפים על הרצאות שנותנות ערך לעובדים, גם אישי וגם מקצועי. לדבריה, בתחילת הדרך, כשבישראל עוד לא הכירו את תחום הכלכלה השיתופית, היה קשה לגבות תשלום על הרצאה בתחום, אבל כיום מדובר בתחום מוכר - וארגונים מוכנים לשלם אלפי שקלים להרצאה.

"הרצאה טובה מבוססת 
על היכולת לספר סיפור"

עדות נוספת לפריחה בשוק ההרצאות ניתנה לפני כשבועיים, עם פתיחתו של מועדון טוקהאוס המשלב תפריט אוכל עם הרצאות. המועדון, שנפתח בנמל תל אביב בהשקעה של 2 מיליון שקל, כולל ישיבה סביב שולחנות מול במה מוגבהת ומאחוריו עומדים שני אנשי תקשורת ותיקים ומנוסים - אילן דה פריס, לשעבר סמנכ"ל התוכן של טלעד ורשת ומנכ"ל סינמטק ירושלים; ואיילת הראל, מפיקת טלוויזיה וסרטים ותיקה.

הרעיון של השניים פשוט: אנשים ישלמו עבור הכניסה לשמיעת ההרצאה, יישבו סביב שולחנות, ויוכלו ליהנות, בתשלום כמובן, גם מארוחה טובה. מחירי הכניסה ינועו, לפחות בהתחלה, סביב 50–70 שקל לאדם. בין השאר, ההרצאות במקום יהיו על מדע, מוזיקה, פילוסופיה, אהבה, איך ייראה העתיד ואפילו קצת על המטבח הישראלי.

"בשנתיים שאנחנו עובדים על זה התופעה גדלה והולכת", אומרת הראל, "יותר ויותר אנשים רוצים להעביר מסרים, לחלוק את סיפורם האישי - ויש לזה ביקוש. המטרה היתה לייצר סוג של בית שיעניק חוויה בידורית, אבל גם ידע ומידע, חוויה רב־חושית".

"עבדנו הרבה שנים ביחד, ולפני שנתיים חיפשנו רעיון חדש לשיתוף פעולה", אומר דה פריס, "רצינו משהו שייתן לעצמנו ביטוי וייצר לנו בית חדש, וההרצאות נראו לנו תחום מעניין. ראינו שהשיח הבלתי אמצעי להעברת ידע מתגבר. מה שהיה בעבר נחלת האוניברסיטאות ולימודי החוץ, נהפך להיות צריכה תרבותית שהולכת וגדלה". "התחלנו לבדוק את העולם הזה", ממשיכה הראל, "איזה שחקנים יש בו, איזה תחומים והבנו שיש פה משהו מעניין".

לדברי דה פריס, "התפוצצות המדיה האלקטרונית ב–30 השנים האחרונות יצרה ניכור לא קטן בין האנשים, ונוצר צמא לידע, לשיח ולמקום חווייתי. עולם ההרצאות נותן מענה לצורך הזה. אנשים נפגשים, מקבלים מידע משוחחים, לא ממקום מתנשא, אלא ממקום חווייתי. שנינו אנשי תוכן, הבנו את הצורך והרגשנו שיש לנו את היכולת לתת לו מענה".

"בסופו של דבר, הרצאה טובה מבוססת על היכולת לספר סיפור", אומרת הראל. "הידע הוא לא מה שחשוב, אי־אפשר הרי להעביר ולקבל כל כך הרבה ידע בזמן קצר, ולכן כשבנינו את התוכנית ובחירת המרצים, הבאנו בחשבון את היכולת לספר סיפור". הראל ודה פריס מאמינים שאנשים יהיו מוכנים לשלם עבור ההרצאה ועבור הארוחה הכניסה כדי לקבל את החוויה הכוללת, ושואבים עידוד מהמקומות שבהם הרעיון כבר עובד.

"כיום נראה שכולם 
רוצים להיות מרצים"

עם הכסף והעניין לענף נכנסו גם סוכנים, אלה שבעבר נהגו לעבוד עם אמנים בלבד, והחלו לייצג בשנים האחרונות גם מרצים. אחת הסוכנות הבולטות בתחום היא דליה הוכברג, מנכ"לית מרכז המרצים לישראל. הוכברג לבדה מטפלת כיום ב–1,500 מרצים. "זה כסף יפה", היא אומרת, "אני לוקחת עמלה מהמרצים, לא מהחברות. אם המרצה גובה 4,000 שקל להרצאה, הוא ישלם לי עמלה מהסכום הזה, העמלה המקובלת היא בין 10% ל–25%, תלוי במרצה ובסוג ההתקשרות, על בסיס בלעדיות או שלא".

"התחום לא נוצר לפני שנתיים, אלא לפני כמעט 20 שנה, אני לבדי עוסקת בזה כבר 16 שנה", אומרת הוכברג. "מדובר בתחום מבוקש מאוד אצל חברות מסחריות, גופים עסקיים וחוגי בית. זאת למעשה דרך של המעסיק לתת ערך מוסף לעובדים שלו - הקהל. בחוגי בית, לעומת זאת, מתכנסת קבוצה של חברים בימי שישי או שבת, וחוץ מלאכול מזמינים מרצה. המרצים הטובים הם אלה שמביאים ערך ושמשאירים את השומע עם עוד משהו. חוגי הבית הם תופעה ייחודית לישראל".

עם זאת, לדברי הוכברג, בשנתיים האחרונות התופעה מתגברת: "מצד אחד יש גידול בביקוש למרצים בכל הרבדים ויציאה למקומות חדשים כמו בתי קפה, מסעדות ופאבים, ומצד שני יש ביקוש להרבה הרצאות קצרות של 15–20 דקות בפורמט TED".

"כיום נראה שכולם רוצים להיות מרצים, לפחות תשעה מתוך עשרה אנשים, כשלעשירי יש כנראה פחד קהל", אומרת הוכברג. "אם אצא החוצה עם שלט שאני דליה ממרכז המרצים - מיד יפנו אלי לפחות 20 איש ויבקשו להרצות".

ובאמת כל אחד יכול להרצות?

"כל אחד יכול להיות מרצה, אבל לא כל אחד יכול להיות מרצה טוב. הרצאה טובה מבוססת על תוכן מעולה, יכולת להשפיע ותשוקה להגיד ולהעביר מסר. לא הרבה מרצים יכולים להיות 'דה־בסט אוף דה־בסט', אבל הרבה יכולים לשפר את עצמם ולהגיע לרמה גבוהה".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם