רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החברות והסטארט-אפיסטים מבועתים: נתניהו מכניס מאכערים להיי-טק

הבוטקה הרגולטורית של נתניהו תיהפך לחלק אינטגרלי בנוף ההיי-טק, בדיוק כמו הבוטקה בעירייה, בוועדות הבנייה, בביטוח לאומי ובמס הכנסה

146תגובות

1. רגולציה: הנחישות שבה דוחף ראש הממשלה בנימין נתניהו את הקמתו של מונופול פרטי, הגדול ביותר שפעל אי־־פעם בישראל, שיקבל פטור מהגבלים עסקיים למשך עשור, גרמה לנו בשנה האחרונה לתהות כמה פעמים לא רק לגבי מניעיו של ראש הממשלה — אלא גם לגבי הרפורמות הקודמות שלו.

נתניהו זכה כאן בעשור האחרון ללא מעט ביקורת, אבל גם לשבחים על נכונותו לפנות למהלכים חשובים של הקטנת הריכוזיות במשק: כאשר כיהן כשר האוצר הוא הוציא את הבנקים משוק ההון, ולאחר מכן, גם אם זה היה בלחץ המחאה החברתית, דחף את חוק הריכוזיות.

בנימין נתניהו בכנס סייבר. גם צבא וגם סטארט־אפ ניישן. גם אירן וגם הרצליה
קובי גדעון / לע"מ

אלא שבשנה האחרונה דוחף נתניהו להקמתו של מונופול פרטי חסר תקדים בעוצמתו בשוק האנרגיה — המונופול של נובל אנרג'י ודלק דלק אנרגיה נתונים גרפים עבור דלק אנרגיה שער שינוי לאתר Finance  . במקביל, במהלך שזוכה לפחות תשומת לב תקשורתית, הוא ממסמס את פתיחת התחרות בשוק הטלקום במקטע שבו משמשת בזק כמונופול.

כדי לקדם את התוכניות שלו משתמש נתניהו ברטוריקה המקובלת במפלגה הרפובליקאית בארה"ב: בשנה האחרונה הוא מרבה לתקוף את הרגולציה ומציג אותה כמי שפוגעת בצמיחה, מכבידה על עסקים ועוצרת את היזמות במשק.

נתניהו מטעה את הציבור. הוא יודע היטב שיש שני סוגים של רגולציה: הסוג הראשון הוא רגולציה שדוחפת לשינויים מבניים שנועדו להגביר את התחרות במשק, למנועי ריכוזי כוח וכוח שוק מופרז בידי מספר קטן של שחקנים. הסוג השני הוא רגולציה שנועדה למנוע תחרות, להגדיל את הביורוקרטיה ולייצר עלויות וחסמים לעשיית עסקים.

שבירת מונופולים, פתיחה לתחרות והגדלת מספר השחקנים בענפי משק היא רגולציה מהסוג הראשון. הורדת חסמי יבוא, פתיחה למסחר בינלאומי היא רגולציה מהסוג הראשון.

מתווה הגז שנתניהו דוחף להעביר בממשלה, לעומת זאת, הוא רגולציה מהסוג השני: סדרה של חוקים ותקנות שנועדו לבצר את הכוח הכלכלי בידי שחקן בודד ולמנוע אפשרות של תחרות או פיקוח.

מי שלא היה בטוח איזה סוג של רגולציה רוצה נתניהו לקדם כאן, מוזמן לעקוב אחרי היוזמה החדשה בתחום שיצאה בחודש שעבר ממשרד ראש הממשלה. כידוע, אחרי מונופול הגז ולפני הקזינו באילת, לנתניהו יש ענף אחד אהוב מאוד, שכמעט לא חולף חודש מבלי שישלב אותו באחד מנאומיו. הכוונה היא כמובן לתעשיית הסייבר: תוכנות להגנה על מערכות מחשב.

הפגנה נגד מתווה הגז. בגידת השרים, הרגולטורים והח"כים
תומר אפלבאום

נתניהו מת על סייבר. בסייבר מתלכדים כמה מהרעיונות והתחומים שנתניהו הכי אוהב להיות מזוהה עמם. גם צבא וגם סטארט־אפ ניישן. גם מר ביטחון וגם מר היי־טק. גם אירן וגם הרצליה.

והנה, בחודש שעבר פירסמו מטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה ואגף הפיקוח על היצוא במשרד הביטחון טיוטת צו הקובעת כי חלק מתוכנות הסייבר מסוכנות מכדי שייפלו לידי האויב. לפיכך מגדירה טיוטת הצו חלק מהפעילות בתחום כנשק, ומכפיפה את היצוא לרגולציה על החברות בתחום הביטחוני.

בספרות בתחום הרגולציה מתואר מודל מפוקפק במיוחד של רגולציה, הקרויה Toll Booth. הממשלה, הפקידים והפוליטיקאים מעמידים בכניסה לענפי משק ותחומי פעילות מסוימים ״בוטקה״, שכל מי שעובר בה צריך לשלם ״אגרה״. הפוליטיקאים והרגולטורים מסבירים שתפקידה של רגולציה זאת הוא להגן על הציבור, אבל בפועל הם רוצים לוודא שכל מי שרוצה להיכנס לענף יצטרך לעלות אליהם לרגל כדי לקבל אישור פעולה. לפעמים האישור מתקבל רק כאשר היזם יצטרך לשלם אגרה לממשלה או ישירות לפקיד.

למטה הסייבר ולמשרד הביטחון יש כמובן הסברים ביטחוניים מצוינים לטיוטת הצו החדשה. אבל זה המקום לשאול אם לא מדובר בסוג של בוטקה שתפקידה האמיתי הוא לייצר תעשייה חדשה של מאכערים ופקידים שיהיו עסוקים במתן אישורים לכל חברות ההיי־טק ויזמי ההיי־טק שירצו לפעול בתחום הסייבר הרותח.

מאות גנרלים ובכירים נעים בעשורים האחרונים על הציר של משרד הביטחון, צה״ל והתעשיות הביטחוניות. אלביט מערכות, התעשייה הצבאית, רפאל והתעשייה האווירית עמוסות בבכירים לשעבר במערכת הביטחון, שהם ״יועצים״. עיקר עיסוקם הוא הידע והקשרים שיש להם בתוך מערכת הביטחון, שהיא הלקוחה האסטרטגית החשובה ביותר של חברות הנשק הישראליות. חלקם מקבלים פנסיות של מיליוני דולרים מהממשלה, המצטרפות לדמי ייעוץ של מיליונים במערכת הביטחון. משלם המסים נושא בנטל במישרין או בעקיפין.

בשנים האחרונות צומחת תעשייה חדשה: סייבר. חלק מהיזמים והמנהלים שלה אמנם הגיעו מיחידות המודיעין והמחשבים בצה״ל, אבל שוק היעד שלה הוא השוק הבינלאומי. עד היום החברות האלה לא היו צריכות להצטייד במאכערים וב״לשעברים״ שידאגו לייצר להם אישורים ו״פתקים״ מהממשלה.

והנה מגיעה ״הרגולציה״ החדשה — ישירות ממשרד ראש הממשלה, ממטה הסייבר. אם היא תאושר, ייהפך בן לילה כל ענף הסייבר לענף שהממשלה מעורבת בו עד צווארה: אנחנו נחליט מי יכול לפעול, מי יכול ליזום, מי יכול לייצא. מי יחליט? הפקידים? ומי מציע את הרגולציה הזאת? אותו ראש ממשלה שנוהג בשנה האחרונה לתקוף את הרגולציה כל אימת שאחד הרגולטורים מגלה עצמאות ולא מתיישר לפי רוח המפקד.

שר האנרגיה, יובל שטייניץ
אוליבייה פיטוסי

האירוניה לא יכולה להיות גדולה יותר: נתניהו ואנשיו נהגו לנופף בשנים האחרונות בדו"ח של הבנק העולמי על קלות עשיית העסקים והקמת החברות, שישראל מדורגת בו במקום נמוך. והנה, לפתע הם מציעים להכפיף ענף שעד היום היה גולת הכותרת של השוק החופשי בישראל לתהליכי אישור, יצוא ופעילות מסורבלים ואטיים. הם רוצים לקשור משקולות ממשלתיות כבדות לרגליהן של החברות בתחום, רובן סטארט־אפים.

חברות ההיי־טק והיזמים שותקים, כמובן. הם רואים בבעתה כיצד הענף שלהם מצטרף לרוב ענפי המשק שבהם נדרשים אישורים, תקנות, קשרים ומאכערים שיודעים לפתוח דלתות. הם שותקים כי אף אחד לא רוצה להסתכסך עם הממשלה. הרי לא מדובר בטייקונים הפועלים בשוק המקומי ומצוידים בפקידים לשעבר באוצר, בעורכי דין שמחוברים לממשלה ובלהקות של מאכערים. מדובר באנשים שרובם פנו להיי־טק כי לא רצו להיות מעורבים בסוג כזה של פעילות. עכשיו הם יצטרכו לעמוד בבוטקה החדשה שהקים נתניהו, להתפשט, להסביר, לשכור מאכערים, להצטייד בגנרלים לשעבר, בעורכי דין, בפקידים ובמקורבים לשלטון שיודעים איך להביא את האישור המיוחל ולהוכיח שהם לא מהווים סכנה לביטחון המדינה.

השלב הבא בתהליך הזה הוא שעוד כמה שנים נגלה שכל החברות בענף נאלצו להצטייד במאכערים שיש להם חיבורים למערכת הביטחון, למשרד ראש הממשלה ולמטה הסייבר. לפתע נראה פוליטיקאים לשעבר ופקידים בכירים לשעבר מצטרפים כיועצים לסטארט־אפים, לקרנות הון־סיכון ול״וועדות מייעצות״ שכל תפקידן הוא לפתוח דלתות בממשלה. הבוטקה הרגולטורית של נתניהו תיהפך לחלק אינטגרלי בנוף ההיי־טק, בדיוק כמו הבוטקה בעירייה, בוועדות הבנייה, בביטוח לאומי ובמס הכנסה.

2. קזינו: בשבועות האחרונים הקדשנו כמה טורים למהפכה הפוליטית שמוביל הסנאטור האמריקאי מוורמונט, ברני סנדרס, המתמודד על הנהגת המפלגה הדמוקרטית. אני עדיין משוכנע שסנדרס, בין אם יתקרב לבית הלבן או ייעצר בשבועות הקרובים, משקף שינויים עמוקים וחשובים מאוד בכלכלה ובחברה האמריקאית. הרעיונות שסנדרס נותן להם לגיטימציה ישנו לא רק את ארה"ב, אלא את העולם כולו.

אבל העיסוק בסנדרס הסיח את דעתנו מהמהפכה הכלכלית שמובילה ממשלת ישראל. מתברר שתוך שבועות ספורים פתרו ראש הממשלה ושר האוצר את רוב בעיותיה הכלכליות של ישראל: הם מיגרו את השחיתות העמוקה בצמרת המגזר הציבורי שנחשפה בממדים מבהילים בתחומי התשתיות בשנה האחרונה, הורידו את מחירי הנדל״ן שהגיעו לרמות הגבוהות בעולם במונחים של כוח קנייה, סיימו להכניס תחרות במערכת הבנקאות שהיא כנראה מהריכוזיות בעולם, וכמובן פתרו את בעיית החינוך.

איך אנחנו יודעים שהם סיימו לפתור את כל הבעיות האלה? מפני שאחרי שטיפלו בהן, כל שנותר להם לעשות הוא להקים קזינו באילת. זה הדבר היחיד שחסר לנו בישראל. קזינו.

הבדיחה לא מצחיקה. הניתוחים הכלכליים שנתניהו ומשרד התיירות מציגים על מאות מיליוני השקלים שייכנסו לקופת המדינה מהקזינו הם מגוחכים. לבתי קזינו יש לא רק השפעה חברתית שלילית ונוראית על המקומות שבהם הם פועלים, אלא שמקומות העבודה שהם מייצרים הם בעיקר בשכר מינימום ולעובדים בעלי השכלה נמוכה. קזינו, בדיוק כמו הפיס והלוטו, הוא בסופו של דבר מס על העניים.

פברואר מסתמן כאומלל במיוחד בדברי הימים של המדיניות הכלכלית בישראל: בית הדין הגבוה לצדק נמנע מלחסום את הדרך להקמת מונופול אנרגיה הפרטי הגדול בתולדות המדינה; ענף ההיי־טק מצטרף לענפים שבהם נדרשים מאכערים ואישורים; והרעיון של קזינו שוב עולה על שולחן הממשלה.

אך סמלי הוא שבחודש הזה פירסם משרד האוצר דו״ח רשמי המאשר שכבר חמש שנים תעשיית ההיי־טק לא מושכת קדימה את הכלכלה: חלקה במספר המועסקים במשק התחיל לרדת. אז לאן ילכו צעירים מוכשרים, בוגרי לימודי מדעים, לעבוד? בקזינו באילת? שיספרו שם קלפים?

קזינו במקאו
אי־פי

3. זה היה שבוע עמוס בחדשות, אז אולי פיספסתם את הידיעה הקטנה שנבלעה בעמודי העיתונים הכלכליים. הכוונה היא כמובן לתוצאות הכספיות של נובל אנרג׳י — חברת האנרגיה שראש הממשלה, בליווי היועצים המשפטיים שלו, מזהירים אותנו שאם לא ניתן לה פטור מרגולציה למשך עשור תברח מישראל ותתבע אותנו.

על פי הדו"חות הכספיים של נובל, פרנסיה צריכים להקים סמוך למטה החברה ביוסטון, טקסס, כיכר מיוחדת על שמם של בנימין נתניהו או שר האנרגיה יובל שטייניץ — או שניהם גם יחד, משום שכיום יותר מתמיד ברור שמתווה הגז הוא למעשה המתווה להצלת נובל אנרג׳י.

ברבעון הרביעי של 2015 הפסידה נובל כ–2 מיליארד דולר בעקבות מחיקות ענק הקשורות בקריסת מחירי הנפט והגז בעולם בשנה האחרונה. הדו"חות מגלים כי בעוד שבארה״ב מתחרה נובל בשוק תחרותי ומקבלת מחיר ממוצע של 1.9 דולרים עבור יחידת גז, ובגינאה המשוונית, אחת המדינות המושחתות בעולם, היא מקבלת 27 סנט לכל יחידת גז — הרי שבישראל היא מקבלת 5.2 דולרים. זאת כמובן הודות לחוזים ארוכי הטווח עם חברת החשמל שמתווה הגז מבקש לנעול.

נובל אנרג'י סופגת הפסדים ברוב פעילותה בעולם, ומי שמחזיק כיום אותה מעל המים הוא קידוח תמר — כנראה הרווחי ביותר שהיה לה אי־פעם. התלות המוחלטת של נובל בממשלה מקלה מאוד על הסדרת שוק האנרגיה לטובת משלמי המסים. למרות זאת, תפרה הממשלה ״מתווה״ שמשרת בעיקר את האינטרסים של נובל אנרג'י.

אבל הצער הגדול במבחן ההיסטורי לא יהיה המחירים המופקעים שיגולגלו על משלם המסים, אלא ניהול משק האנרגיה בישראל ובעיקר הבגידה של השרים, הרגולטורים והח"כים בבריאות הציבור. תגליות הגז שהיו יכולות להכניס את ישראל בן לילה למועדון המדינות שעוברות לאנרגיה ירוקה ונקייה ייהפכו לעוד סוג של קזינו — תעשייה שמכניסה כסף קל ומהיר שמתחלק בין המדינה לבין היזמים, מייצר השפעות חיצוניות שליליות ולא תורם דבר חיובי לשינוי מבנה הכלכלה והחברה.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם