רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שדה בריר: הקרב האחרון נגד כיל

האם כריית פוספטים בשדה בריר שליד ערד מסכנת את התושבים או שהיא הדבר היחיד שיכול להציל את העיר המדשדשת? רגע לפני שרותם אמפרט - חברה בת של כיל - תחל בכרייה ניסיונית כדי לבדוק את ההשפעה על הסביבה, הצדדים נערכים לקרב האחרון

19תגובות
שדה בריר מחצבה פוספטים
עופר וקנין

יום חמישי של אמצע דצמבר, שעת צהריים, ובעיר ערד קר וגשום. אנחנו עוברים דרך רובע האמנים, מגיעים למנחת המטוסים הצמוד לעיר, יורדים לדרך עפר ונוסעים בה עוד כחמש דקות, עד שאנחנו מגיעים לשורה ארוכה של מבנים מאולתרים. גנרטורים גדולים מספקים את החשמל למתחם הגדול הזה, קרית החינוך של היישוב הבדואי אל-פורעה, הכוללת גני ילדים, שני בתי ספר יסודיים וחטיבת ביניים שבהם לומדים יותר מ-2,000 תלמידים. לא רחוק מבית הספר, כמה ק"מ משם, מפוזרים מבנים ארעיים שבהם מתגוררים תושבי אל־פורעה. תלי אבנים הפזורים בשטח מסמנים את הגבול בין החלקות החקלאיות של המשפחות, עצי זית, כבשים וחמורים פזורים מסביב.

מרחוק אפשר לראות את הפסגה הלבנה של ראג'ם אל ברארה, "ההר החלק" בתרגום חופשי לעברית, או הר בריר. הר בריר הוא זה שהעניק את שמו לשטח שבו עשוי לקום בקרוב מכרה פוספטים ענק, ששטחו כ-13 אלף דונם. מתחת לאדמה מסתתר אוצר: 65 מיליון טון פוספטים, שהם קריטיים לעתידה של חברת רותם אמפרט - חברה בת של כיל.

לפני שבועיים אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את תחילתו של פיילוט שבו תבצע רותם אמפרט כרייה ניסיונית שתאפשר לבדוק את השפעותיה על הסביבה המקומית. מאחורי ההחלטה עומד קרב סוער, שאחד משיאיו התרחש אתמול כאשר חבר מועצת העיר ערד מנו ביטמן הגיש למשטרה תלונה בגין חשד למרמה והפרת אמונים של סמנכ"לית בכירה במשרד להגנת הסביבה. בתלונה למשטרה נטען כי ההחלטה לאפשר את הכרייה התבססה על מצג שווא שהוצג בישיבת המועצה, שלפיו הכרייה לא תגרום לחריגה מתקן זיהום האוויר. לדבריו, הסמנכ"לית התבססה על זיהום האוויר הממוצע בערד, בעוד תקנות מניעת זיהום אוויר קובעות כי את המדידה של הזיהום יש לבצע בגבול המחצבה - שם רמות הזיהום גבוהות באלפי אחוזים. במשרד להגנת הסביבה מבהירים: "חוות הדעת על הכרייה בשדה בריר גובשה ונבדקה בכל הדרגים המקצועיים הרלוונטיים במשרד להגנת הסביבה, ומתקפה אישית כזאת או אחרת על פקידי הציבור במטרה להשפיע על עמדותיהם המקצועיות אינה ראויה".

השטח המיועד לכרייה מתחיל בשני דקלים הנמצאים סמוך לקרית החינוך של אל־פורעה, וממשיך מערבה, עד ליישוב כסייפה. את השלווה השוררת כאן עשויים להחריד בקרוב פיצוצים אימתניים וענני אבק שילוו את תחילת עבודות הכרייה באזור. למרות זאת, באל־פורעה אומרים כי איש עדיין לא יצר קשר עם התושבים כדי לעדכן אותם. "אני יודע שלפני שבוע־שבועיים אישרו את הקמת המכרה", אומר חליל ג'ברי, אחד מ-8,000 תושבי הכפר, שהוכר ב-2005 אך עדיין לא הוסדר. "משרד הבריאות קבע חד־משמעית שזה יגרום לתמותה ולתחלואה בקרב הילדים והמבוגרים, אבל אין לנו לאן ללכת. כסייפה מפוצץ באנשים וגם לילידי המקום אין איפה לבנות בתים. אנשים מיואשים. הם יודעים שהקמת המכרה אושרה למרות המלחמה של תושבי ערד, למרות כל ההמלצות נגד, למרות המומחה שהביאו מחו"ל, למרות עמדת משרד הבריאות. אם שני שרי בריאות לא הצליחו לשנות כלום, אז אנשים אומרים 'מי אנחנו שבשבילנו ישנו החלטה'. אבל גם אם יהיה מכרה במרחק מטר מפה, אנשים לא יעזבו את האדמה. כל תושבי אל־פורעה נולדו פה. אף אחד לא קנה את האדמה או עבר לפה, והם יישארו. אם יהיה לנו סרטן - אז יהיה סרטן".

מחצבה בשדה בריר
עופר וקנין

אף אחד לא יצר קשר עם תושבי האזור? הממשלה? מינהל מקרקעי ישראל? כיל?

"שום דבר. פעם אחת הגיעה לפה שיירה של אנשים מרותם אמפרט. ניגשתי אליהם ורציתי לדבר אתם, והם פשוט נכנסו למכוניות. לא מזמן פגשתי עובד של כיל בשטיפת מכוניות, והתברר לי שהוא מנהל מכרות אצלם. אמרתי לו 'יש בדואים בשדה בריר', אז הוא אמר לי 'יש שם בסך הכל חמש משפחות'. אמרתי לו 'אני מהמקום ויש בו הרבה אנשים והרבה ילדים'".

אין תושבים של הכפר שעובדים בכיל?

"בכיל לא. יש שניים־שלושה קבלני משנה שעוסקים בניקיון מתקנים".

יש שינוי ביחס הרשויות כלפיכם מאז שהתחילו לקדם את הכרייה בשדה בריר?

"בהחלט. האינטנסיביות של סיורי המינהל עלתה, כמות ההריסות פה עלתה מדרגה. לפני חמש־שש שנים כמעט לא הרסו פה בתים, ופתאום התחילו. אם לפני שנתיים היו שתי הריסות בחודש, כיום יש עשר - ולא רק של מבנים. הורסים גם גדר פשוטה מעץ או בזנ"טים שאתה תוקע. מסוק מרחף מעל כל הזמן".

יעל גרמן
עופר וקנין

אף שהמכרה יקום על השטח שבו נמצא היישוב שלהם, הבדואים אינם הגורם המרכזי בוויכוח הגדול סביב הכרייה בשדה בריר. למעשה, הנתונים הנוגעים לתחלואה ולתמותה מתייחסים רק לתושבי ערד, ומתעלמים מכ–15 אלף הבדואים שחיים מסביב. "הבדואים הם בעיה בכל מדינת ישראל, לא רק של כיל", אומר דורון אורגיל, אחראי קשרי הקהילה של כיל. "הכרייה יכולה להיות עבורם פתרון, שיאפשר את הסדרת היישובים שלהם". במהלך סיור בשטח הוא מסביר לנו את האפשרויות לפתרון בעיית הבדואים במקום: פינוי שלהם, כריית המשאבים במשך כמה שנים, שיקום השטח והחזרתם לאותו מקום; או הסדרת מגוריהם באזור אחר.

הדבר המפתיע ביותר בהחלטה על הכרייה בשדה בריר הוא שהיא ממשיכה להתגלגל למרות התנגדותו של הגוף שאמור להיות הפוסק הסופי בכל הנוגע לבריאות הציבור. "כשר הבריאות אני אמור לומר לציבור אפילו מה מותר לאכול ומה לא, ועם כל הכבוד - לא יכול להיות שלא מתחשבים במה שמשרד הבריאות אומר בנוגע לבריאות הציבור", אומר שר הבריאות, יעקב ליצמן. "בערד יש חוק עזר עירוני שלא מתיר לטעת בעיר עצים מסוג מסוים בגלל רגישות של חולי אסתמה, אבל לכרות בשדה בריר מותר. אנשים השתגעו לגמרי. יש ועד עובדים בחברת כיל, שאני קורא לה KILL - וחוץ ממנו לא מסתכלים על כלום. זאת פוליטיקה. ברור שכיל הפעילה את הוועד, ואולי הם מפעילים לחץ באמצעות מתפקדי הפריימריס של הליכוד. אמרתי בעבר שמאיימים על מקבלי ההחלטות באמצעות הפריימריס. שרת הבריאות הקודמת, יעל גרמן, הביאה מומחה חיצוני והוא שלל את הכרייה, ולכן צריכה להיות החלטה עקרונית בנושא הזה. הנושא הזה עוד יובא לממשלה - ונקווה לטוב".

גם גרמן התקשתה השבוע להבין את ההחלטה. "להערכתי, ההחלטה הזאת גומרת על ערד ברמה הבריאותית וברמה התדמיתית", היא אומרת. "מי ירצה לפתח תיירות בערד כששלוש פעמים בשבוע יהיו לידה פיצוצים וענני אבק? בזמנו החלטתי להוציא את המחקר בנושא מגבולות הארץ, והתוצאה היתה דו"ח סאמט שהיה אובייקטיבי, והמסמך שלו הוא המסמך המקצועי היחיד שקיים בעיני. סאמט אמר ששום פיילוט לא יבטל את הנזקים האפשריים ומסביר למה אין טעם בפיילוט, שכן מי מבטיח שאחרי הכרייה לא ייגרמו נזקים לאוכלוסיה? נגיד שהפיילוט יעבור, האם זה אומר שהכרייה לא תגרום נזק? הרי בא מומחה ואמר שיש סיכון בריאותי במכרה הזה, שהוא גדול מהמקובל במערב".

למה שכיל תכרה את הפוספט?

אם תחפשו באינטרנט את המלים שדה בריר, התוצאה הראשונה שתקבלו תהיה פרסומת שבה סרטון של רותם אמפרט. בסרטון מופיעים 25 מתושבי ערד, שהתנגדו לכרייה בשדה בריר, הוזמנו לצפות בפעילותו של מכרה פוספטים שבו כורה החברה ובתום הסיור גילו את האור. הקבוצה מצולמת כשהיא משוטטת במכרה, צופה במשאיות ובפעילות החציבה, ובסוף מצהירים חלק מהתושבים "אני לא רואה שום דבר שיכול להוות איזושהי בעיה", "כרגע זה שינה לי את כל פני התמונה", "שיכנעת אותי שהכל בסדר, השאלה איך אתה משכנע את כל יתר האנשים".

איתרנו את אחד התושבים שהשתתפו בסיור, שכועס על סרטון התדמית שאליו גויס. "יש לנו פרלמנט מקומי שמתכנס באופן קבוע בקניון ערד", הוא מספר. "יום אחד הגיע חבר שלנו, שהוא מנהל בכיל, ושאל אם אנחנו רוצים להצטרף לסיור בשדה בריר. הסכמנו ואירגנו לנו יום סיור, ושם עשו לי תרגיל מלוכלך. בסיור אמרתי 'נניח ששיכנעתם אותי — איך תשכנעו את יתר תושבי ערד', ובעריכה פשוט חתכו את המלה 'נניח', בעוד שאם חוות הדעת של משרד הבריאות שלילית לגבי שדה בריר — אני נגד הכרייה. יצא כאילו אמרתי 'שיכנעתם אותי'. זה לא יפה".

עמיר אברמוביץ', אחראי תחום התקשורת בכיל, דוחה את הטענות. "לא הוצאנו דבר בסרטון מהקשרו", הוא אומר. "כל המצולמים ראו את הסרט ואישרו בחתימה את שידורו. יכול להיות שאחד התושבים התחרט או שינה את עמדתו אחרי שנתיים — וזה לגיטימי".

לא סתם סירב אותו תושב להזדהות בשמו: כיל היא גורם חזק בעיר. לזכותה ייאמר שהיא תורמת כספים רבים, בין אם זה לבתי הספר, למעבדת כימיה או לעמותות שונות. מצד שני, העובדה שהיא המעסיקה הגדולה באזור ורבים מהעסקים בעיר עובדים עמה, גורמת לרבים לחשוש.

המאבק על כריית הפופסטים בשדה בריר נמשך כבר כ–15 שנה. אחד האירועים המוזרים שבלטו בו היה זה שבו המזכיר הצבאי דאז של ראש הממשלה, יוחנן לוקר, זימן אליו לפני כחמש שנים את ליצמן ואת איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, וביקש מהם לקבל חוות דעת נוספת בנוגע לסיכון בכרייה בשדה בריר, כשהוא מזכיר את חשיבות כריית הפוספטים לביטחון המדינה. מי שתוהה מה הקשר בין פוספטים לביטחון המדינה, ישמח לדעת שבכל טון סלע פוספט מסתתרים כמה עשרות גרמים של אורניום. האורניום הזה אולי אינו בשורה מעודדת למי שינשום את אבק המכרה, אבל לאור העובדה שמדובר בחומר היחיד בטבע המסוגל לייצר תגובת שרשרת גרעינית אחרי שמעשירים אותו — היה בו די כדי להפעיל לחץ נוסף על מקבלי ההחלטות. העובדה שהסוגיה הביטחונית היתה מופרכת קיבלה חיזוק לאור העובדה שבחודשים האחרונים אפילו שר הביטחון משה יעלון לא תמך בכרייה בשיחות פרטיות שניהל.

בין הגז שבים התיכון והאשלג שבים המלח, הפוספט כמעט לא זוכה ליחסי ציבור כאוצר טבע ישראלי. האטרקטיביות של הפוספט נובעת מהיותו סלע עתיר זרחן — אחד משלושת היסודות התזונתיים, לצד חנקן ואשלגן, שבלעדיהם לא יכולים צמחים לגדול. יש כמויות קטנות של זרחן בקרקע, אבל בחקלאות המודרנית הפוספט משמש לייצור חומר דשן וכמקור לזרחן. סלעי הפוספט משמשים גם בתעשיות כימיות שונות לייצור מוצרים כגון אבקות כביסה, חומרי הדברה ותרופות. בזרחן משתמשים גם כמקור העשרה למזון לעופות ולבהמות. מרבית מרבצי הפוספט בעולם נוצרו בתקופות קדומות, בתהליך של שקיעה במי ים, ולכן סלעי פוספט הם אוצר טבע שאינו מתחדש.

יעקב תורג'מן
עופר וקנין

החברה היחידה הכורה בישראל פוספט היא רותם אמפרט, המחזיקה בשלושה מכרות באזור הדרום - אורון, צין ומישור רותם - אך באזור ערד נמצאים המרבצים הגדולים ביותר של סלע זה: 560 מיליון טון מתוך 2 מיליארד טון שיש בשטח ישראל. ערד עצמה יושבת על עתודות משובחות של פוספט. רותם אמפרט כורה כיום 7.5 מיליון טון פוספט בשנה. כיל מייצאת כמעט את כל תוצרי הפוספט. ב-2014 הסתכמו מכירות הפוספט בישראל ב-211 מיליון דולר מתוך סך מכירות של יותר מ–6 מיליארד דולר.

העובדה שהפוספט הוא משאב יקר ערך הביאה לכך שביוני 2013 פירסמה ועדה בינמשרדית לבחינת משק הפוספטים בישראל את מסקנותיה. הוועדה הגדירה את כמות הפוספט המקסימלית שמותר לכרות ברמה זהה להיקף הפוספט הנכרה כיום בישראל, קבעה כי יש לפעול לכך שכריית הפוספט הגולמי תיועד לייצור מוצרים מתוחכמים בישראל מאחר שהיצוא של מוצרים אלה יקנה ערך מוסף גבוה יותר לחברה ולכלכלה הישראלית. הוועדה קבעה כי טובת המשק היא לפעול בהדרגה לצמצום היצוא של סלע מועשר ולהעדיף יצוא של מוצרי המשך, שלהם ערך מוסף גבוה יותר. 25% ממוצרי הפוספט שמיוצאים הם סלע פוספט מועשר, והוועדה המליצה כי יצוא הסלע המועשר יצטמצם בהדרגה בשנים הקרובות. כששאלנו את אברמוביץ' אם ההמלצות מקודמות, הוא הסביר: "הכוונה של רותם אמפרט היא לפתח ולהגדיל את תעשיית ההמשך. זה הבסיס לייחוד של כיל כשחקנית פוספט בעולם".

הדו"ח גם מעלה את השאלה מדוע כיל תהיה אחראית לכרייה במידה שאכן יוחלט לכרות בשדה בריר. כיל דורשת את הזיכיון בגלל מעמדה ההיסטורי ככורת הפוספטים של המדינה עוד מתקופת היותה חברה ממשלתית. "בזמנו הייתי אחראית על נושא הבריאות", אומרת גרמן. "כיום אני בהחלט יכולה להתייחס לנושא הזיכיון ולומר שאיני מבינה למה נותנים זיכיון כרייה לחברה אחת. מינהל תקין מצריך מכרז על זכויות הכרייה. אולי חברות בינלאומיות ייתנו למדינה יותר בהקשר הזה".

התמלוגים שיש לשלם למדינה על כריית פוספט הם 2% מהמכירות. מסקנות ועדת ששינסקי יעלו את השיעור הזה ל–5%. על רווחי יתר, אם יהיו כאלה, יוטל מס נוסף. ב–2012–2014 הסתכמו התמלוגים בכ–50 מיליון שקל, בזמן שרותם אמפרט ייצרה פוספטים בשווי 2.5 מיליארד שקל בשנה.

"אף אחד לא אמר שנקבל את הפוספט", אומר אורגיל. "המדינה צריכה להחליט אם אנחנו נקבל אותו או חברה אחרת שתזכה במכרז. עידן עופר הוא לא מסכן, אבל בסופו של דבר רוב הכסף מהכרייה נשאר בישראל. אם משפחת לבנת או חברת חופרי ערוער יזכו במכרז - אז בסדר".

"אנחנו גרים בתוך פוספט"

אנחנו מגיעים בצהריים למכרה הפוספטים הפעיל של רותם אמפרט באורון, מרחק 40 דקות נסיעה מערד. שלט בדרך למכרה מכריז כי מעצ אינה אחראית לכבישים באזור כאן, מפני שכיל היא זאת שסוללת אותם. בצד הדרך אנחנו מבחינים באדמה כחולה: מתברר כי במסגרת המאמצים לשיקום השטח ניסו להדביק את האדמה בדבק כחול. אורגיל ומנהל המכרה, יעקב תורג'מן, מצביעים על השטח המשוקם שבו היה בעבר מכרה, וקשה להבחין בהבדל בינו לבין אדמה רגילה. כשהמכרה משוקם טורחים להחזיר את האדמה בשכבות, בדיוק כפי שהיו לפני כן. אנחנו לא חשים באבק באוויר ולא מריחים דבר. המכרה נראה כמעט סטרילי.

"אני עובד ברותם 36 שנה, 35 שנה מתוכן בעבודה על כלים ועם ציוד מכני כבד, ובשנה האחרונה כמנהל כרייה - תמיד בתוך הפוספט, כורה ומתפעל את כל השלבים", אומר תורג'מן.

הרגשת פעם שהכרייה משפיעה על בריאותך?

"לא, שום דבר. כלום. שום השפעה".

ערן פאניץ
עופר וקנין

כתושב ערד אין לך בעיה עם זה שיכרו פוספטים כל כך קרוב לבית שלך?

"אנחנו גרים בתוך פוספט. ערד בנויה על פוספט. כשחפרו את הקניון של העיר מצאו שם פוספט. אני מכיר את הפוספט, ואין אתו שום בעיה".

מה עם הטענה על כך שבתי החולים מלאים בעובדים של כיל?

"שטויות. הכל שטויות. אני לא מאמין בשטויות האלה".

לא הרגשת אף פעם שעמיתים לעבודה חולים הרבה?

"הכל רגיל. אנשים חלו בכל מיני מחלות, אבל בממוצע אני בטוח שפחות מבתל אביב ומבחיפה עם כל הזיהומים שיש שם".

אז מה החשיבות הגדולה בכרייה בשדה בריר?

"זאת פרנסה להרבה עובדים. רותם אמפרט מאטה את הקצב כבר כמה שנים, החברה לא מתפתחת, לא מגייסת עובדים ולא עושה דבר בגלל חוסר הוודאות סביב שדה בריר. כשיפתחו את בריר יגייסו עובדים חדשים והעסק יעלה מדרגה".

אין בעיה של אבק?

"יש אבק, אבל הוא מקומי מאוד. האנשים שמותחים ביקורת על הכרייה הם כמו סנדלר שמעביר ביקורת על החייט. מי מבין בפוספט בארץ הזו כמונו? הכל פונקציה של כמה פותחים ובאיזה גודל. מי שפוגע בערד הם האנשים שעושים את הפרסום במאבק נגד הכרייה. מי יבוא לגור בערד כשהוא שומע את הדיבורים האלה?"

עובדי רותם נלחמים על עתידו של מקום עבודתם, אך אין ספק שההנהלה מעוניינת במאבק שלהם. כשהעובדים הפגינו בעד הכרייה ב–2014 מול משרדה של השרה גרמן, חדי העין הבחינו ביחצ"ן של מאבק החברה, שגיא בשן, ובמשנה למנכ"ל אשר גרינבאום משקיפים מהצד על העובדים המפגינים.

דבריו של תורג'מן לא משכנעים את און כהן, יליד ערד המגדל בה את שני ילדיו. כהן, המנהל את הקונסרבטוריום העירוני, הוא בן לאב שעבד בכיל כל חייו. "אני פעיל מתוך הבנה ברורה שמכרה כל כך סמוך לערד מסכן את חיי ילדי", אומר כהן. "אני לא נגד העובדים או נגד המפעל, אבל יש חלופות לכרייה בשדה בריר, וצריך לכרות במקומות האלה ולהתרחק מתושבי ערד. אבא שלי עבד 40 שנה בכיל והיה מנהל בכיר בחברה, ומשיחות אתו הבנתי שלא כדאי שהמכרה יקום כל כך קרוב לעיר. הוא התנגד לכרייה מתוך הבנה שהחומרים שנפלטים מהאדמה הם לא דבר טוב. כשהוא היה נכנס הביתה דבר ראשון הוא היה מוריד את הבגדים, כי הריח שיצא מהם לא היה טבעי. נהניתי להיות בן של עובד רותם אמפרט. זה יופי של תנאים לכל החיים. אבל בחופשים היה ברור שאף אחד מהילדים לא עובד במפעל".

מה כל כך מפחיד אותך במכרה?

"אבא שלי נפטר מסרטן הדם. התמודדנו עם המחלה במשך שלוש שנים, התמודדות לא קלה, ואני לא מוכן לעבור אותה שוב - לא עם עצמי ולא עם ילדי. זה המניע העיקרי שלי במאבק הזה - להציל את ילדי ערד".

ואם המכרה יקום בכל זאת?

"בעיני ערד היא העיר הכי טובה בישראל. אבל למרות פועלי הרב בעיר בתחום החינוך המוסיקלי, אני לא אוכל לסכן את ילדי. אם זה יקרה נעזוב את ערד. לאור העובדה שאני לא רואה את עצמי גר במקום אחר בישראל - נעזוב גם את המדינה".

אתה כל כך בטוח בקשר בין הכרייה לתחלואה?

"כשאתה מסתובב במחלקות האונקולוגיות וההמטולוגיות, זה הכי ברור בעולם. סוגי המחלות של אנשי רותם אמפרט מגוונים, ואתה מרגיש את הרמיזות והמבטים של הרופאים ואמירות כמו 'אה, אתה עובד רותם'. השתיקה רועמת. אסור לדבר על הקשר ואף אחד לא עושה סטטיסטיקה, אבל לא צריך לדבר. עשיתי פעם רשימת חללים. רובם לא הגיעו לגיל 70, ולא נהנו דקה מהפנסיה המפוצצת מהחברה. אתה רואה את עובדי כיל נמצאים בלי סוף במחלקות האלה, אתה רואה את השכנים שלך חולים, זה מספיק לי. אני לא צריך שמישהו יגיד לי שזה מסוכן או לא. ואם אתה כן צריך מישהו שיגיד לך - משרד הבריאות אומר את זה".

"בקרב עובדי רותם אמפרט אין תחלואה עודפת", מבהיר אברמוביץ', "לא באופן כללי ולא תחלואה עודפת בקרב עובדי המכרות של רותם אמפרט במשך שנים. מי שאומר את זה הוא הגורם המוסמך בישראל לנושאים האלה שברשותו כל המידע - הרופא התעסוקתי במשרד הכלכלה - בצורה מפורשת וחד־משמעית".

לא רק עובדי רותם אמפרט תומכים בהקמת המכרה - יש גם תושבי ערד שחושבים על היתרונות של הכרייה לעיר, כמו הארנונה שהיא תקבל, ורואים במאבק הנוכחי עוד שלב במסכת של מאבקים של ערד - שתושביה לא מוכנים להשלים עם כך שפיתוח מטבעו פוגע גם בערכים סביבתיים.

ערן פאניץ, אומן עץ ויליד העיר שחזר להתגורר בה לפני שלוש שנים אחרי 20 שנה במרכז, הוא כזה. "אני תומך במכרה בשדה בריר", הוא אומר. "זה רק יקדם את העיר שלנו. יש לה הכל - נופים, מרכזי קניות, רובע אמנים, יופי ואוויר טוב, אבל היא צריכה להתפתח. בסין הרבה יותר מסריח ומגיעים לשם מיליוני תיירים בשנה. בהודו הרבה יותר מלוכלך ומגיעים לשם מיליוני תיירים בשנה. בתל אביב כמות הפיח מטורפת ויש בה הרבה יותר תיירים. לא יכול להיות שבגלל כמה גרמים של אבק שלא יגיעו לערד בכלל לא יהיה פיתוח. אני סומך על מי שצריך לבצע את הבדיקות שיחליט אם זה טוב או לא טוב. גדול עלינו להחליט מה טוב לנו בנושא הבריאות. אף אחד פה לא פרופסור לריאות. אף אחד פה לא יודע. אנשים מתנגדים מתוך רצון להתנגד, כמו לכל דבר שמתנגדים אליו בערד. לא היה כאן דבר אחד שרצו להקים ולא היתה לו התנגדות. כשאני הגעתי לערד רצו להקים מטמנה בשטח ערד. התושבים התנגדו, ראש העירייה צעק שהוא ישכב על הכביש ויחסום למשאיות את הדרך. אז המטמנה זזה כמה ק"מ, למועצה אזורית תמר, ומשאיות הזבל עוברות בערד, הריח עובר בערד, וגם הכסף עובר, ולא נשאר בערד שום דבר.

"אף אחד לא פותח פה מכרה. רוצים לערוך ניסוי שאפשר יהיה לעצור בכל רגע נתון. אין מקום בעולם שאפשר לומר עליו 'ערכנו ניסוי דומה וזה לא הצליח'. אין מקום עם משטר רוחות דומה לערד, עם צפיפות בניינים נמוכה. המכרה הזה יכניס לערד 500 מיליון שקל בשלב ראשון, כשראש העירייה מתחנן למשרדי הממשלה בשביל מיליון שקל או שניים. בכסף שזה יכניס לכיל - אותם מיליונרים שאנחנו אוהבים לשנוא - אפשר לחייב אותם לנקוט את כל אמצעי הזהירות".

מה הקשר שלך לכיל?

"אני בן לעובד מפעלי ים המלח. אבא שלי מת לפני עשור, לא מסרטן אלא מבעיית לב, כמו רוב עובדי מפעלי ים המלח. כיל נתנה לי לימודים. כיל פירנסה את משפחתי. בזכות כיל הגעתי לאן שהגעתי, וכך גם אחותי ועוד רבים מתושבי ערד. אני מעריך את החברה הזאת. בזכותה ערד קיימת. כל מה שאני עושה הוא לטובת ערד, ויש הרבה מאוד אנשים שתומכים במה שאני אומר. המתנגדים הם אחוז קטן, לא 80% מהאוכלוסיה, אלא 80% מהצעקנים בפייסבוק. ראינו את ההפגנה האחרונה שלהם בשבת, כמו ביתר ההפגנות היו שם עשרה מבוגרים ו–30 ילדים שלא מבינים מה רוצים מהם. אם הם לא היו מביאים 150 שכירי חרב מאיזו מכללה, לא היו שם אנשים בכלל. כשערכנו כנס תומכים במכרה, הם לא רצו אפילו לבוא לשמוע".

עוד מת אחד בתשע שנים

ב-16 השנים האחרונות נכתבו דו"חות רבים על הנזקים האפשריים שיגרום המכרה בשדה בריר. ההיסטוריה של הדו"חות על שדה בריר מתחילה ב–1999, אז נענתה כיל לבקשת משרד הבריאות ושכרה את חברת גיאופרוספקט כדי שתכין תסקיר שיציג את רמת הפליטות והזיהום כתוצאה מהכרייה. גיאופרוספקט קבעה בדו"ח שפורסם ב–2001 כי לא זיהתה חריגה מתקני איכות האוויר והזיהום באזור ערד, אך המודלים שלה חזו שתהיה חריגה כזאת בשדה בריר.

ב–2008 שכרו תושבי ערד את ד"ר מיכאל ברחנא וד"ר יהונתן דובנוב, המתמחים בתחום, כדי שיכינו דו"ח נוסף. השניים קבעו כי הכרייה עלולה להעלות ב–4.25% את התמותה בעיר כתוצאה מעלייה במחלות נשימתיות עקב זיהום אוויר, כלומר שבעה מקרי מוות נוספים בשנה הנובעים מזיהום האוויר שתגרום הכרייה. ב–2013 פנו התושבים למשרד הבריאות וטענו כי כמה מחקרים שפורסמו בספרות העולמית, מהם שניים מהצד הירדני של ים המלח, מצביעים על רמות קרינה מייננת גבוהות במיוחד באזור מכרה פוספטים בירדן ובאזור ים המלח ובמשקעים באזורים נרחבים יותר, כולם ככל הנראה כתוצאה מכריית פוספטים. התושבים הציגו חוות דעת נוספת של פיזיקאי בשם חנוך כסלו, שטען כי הסביבה במרחק של ק"מ מהמכרה לא תהיה ראויה למגורי אדם. כיל גייסה את פרופ' יוסי ריבק ופרופ' רפאל כראל, שחלקו על מסקנות ברחנא ודובנוב, וקבעו כי לכרייה שם לא תהיה השפעה מזיקה על האוכלוסיה המתגוררת באזור.

ב–2013 החליטה גרמן שהדרך היחידה לקבל חוות דעת אובייקטיבית היא להזמין מומחה חיצוני שלא יהיה קשור למאבק המקומי, ובינואר 2014 הגיע ארצה הפרופסור האמריקאי ג'ונתן סאמט, מומחה לבריאות הציבור בנושאי זיהום אוויר. כיל היתה מעורבת בביקור: כשסאמט יצא לסיור בשטח, ישב לצדו במכונית אורי יסעור, הגיאולוג מטעם רותם אמפרט, והסביר לו את מה שהוא רואה בשטח. מצד שני, סאמט לא זכה לפגוש את ראש עיריית ערד. הדו"ח שפירסם לבסוף סאמט לא הכריע בסוגיה, והותיר את שני הצדדים לנופף בחלקי הדו"ח התומכים בעמדתם. מצד אחד הוא קבע שסוגיית הקרינה שעליה דיברו ברחנא ודובנוב אינה רלוונטית; ומצד שני קבע שפיילוט של כרייה במשך שנה לא יסייע בקבלת נתונים נוספים ולא יאפשר לו לקבוע שאין סיכון בכרייה. הוא הסכים שהכרייה תפגע ברווחת התושבים הבדואים באזור, ודיבר על עלייה בתחלואה.

את הנתון הנוגע לעלייה בתמותה כתוצאה מהקמת המכרה בחר כל צד לקרוא אחרת. סאמט הסביר כי המודלים שאותם בדק חוזים כי כתוצאה מהמכרה תהיה תוספת של 6.6 מקרי מוות לכל 10,000 מקרים בשנה. עבור משרד הבריאות נתון זה הכריע את הכף, לאור העובדה שברחבי העולם קבילה רק תוספת של אדם אחד לכל 10,000 בפרויקטים דומים. התושבים המתנגדים גם טענו כי ההערכה נעשתה לגבי מרכז העיר ולא לגבי שוליה הצפוניים, הקרובים יותר לשדה בריר. אלא שבכיל אומרים מנגד כי כאשר משווים את הנתון הזה למספר התושבים בערד, הכרייה תביא לתוספת של מת אחד בערד בכל תשע שנים — מספר שנשמע קטן יחסית כשמשווים אותו למספר מקומות העבודה שתושבי העיר עלולים להפסיד אם הכרייה לא תצא לפועל. לטענת אורגיל, כ–100 מתושבי ערד עובדים ברותם אמפרט ו–500 איש קשורים אליה במעגל השני.

"כל ההערכות האלה הן מדע הסתברות ואומדנים, ולא תמצא את הנתון המתמטי המדויק ביותר או נוסחה שמקובלת על כולם בסיפור הזה, ועדיין המסקנה של דו"ח סאמט היא אותה מסקנה - שהכרייה מזיקה לבריאות", אומר מדען שהיה מעורב בהכנת אחד הדו"חות הקודמים. "הממצא שלו לגבי הזיהום היה שמדובר בערכים שהם מעבר למקובל בעולם המערבי כשיוצאים לפרויקט חדש".

"סאמט אמר שבמקרה הקיצוני זה יביא לתמותה של אדם אחד בכל תשע שנים", מגיב אורגיל. "אז קח 500 מיליון שקל ותוסיף מכשיר MRI חדש אחד בסורוקה. כמו שאומרים לגבי מתווה הגז, שאת הגז צריך להפיק, כך צריך להתנהל פה בפוספט".

"סטנדרט הזיהום של סאמט לא מקובל בישראל באף תחום ובאף פרויקט אחר", מצטרף אברמוביץ'. "אבל אם זה מה שהמדינה תחליט - נקיים את דו"ח סאמט ונעמוד בסטנדרטים שלו על ידי זה שנמנע את מקרה הקיצון שעליו הוא מדבר: נפסיק את הכרייה בימים שבהם יש משטר רוחות מסוים, לא נכרה כל יום ברצועת המכרה הקרובה לערד, נרטיב את הקרקע. נכין תוכנית כרייה שהתוצאה המעשית שלה תהיה שלא נחרוג מהסטנדרטים שקבע סאמט".

לבסוף החליט משרד הבריאות, על בסיס מסקנותיו של סאמט, לא לאפשר את הכרייה בשדה בריר. אלא שסיפור שדה בריר לא נסגר במשרד הבריאות, אלא במשרד הפנים, ובמועצה הארצית לתכנון ובנייה ראו בדעתו של משרד הבריאות המלצה בלבד. המצדדים בכרייה טענו שגם לאחריה האזור יעמוד בהוראות תקן חוק אוויר נקי של המשרד להגנת הסביבה. בישיבת המועצה לתכנון ובנייה בדצמבר אשתקד, הדגישה שולי נזר, סמנכ"לית במשרד, שהכרייה תגרום לרמות זיהום נמוכות, והסבירה שהן פחותות מרמות הזיהום שלהן גורם דוד קיטור או כביש לא גדול. כאמור, אתמול הוגשה תלונה בעניין למשטרה. בכל מקרה, מה שטוב למשרד להגנת הסביבה לא טוב למשרד הבריאות: בעוד חוק אוויר נקי מתייחס לערכים האבסולוטיים של הזיהום, את משרד הבריאות מעניינת יותר הדלתא הבריאותית - הרמה שבה תעלה התמותה בעקבות המכרה, שאליה התייחס דו"ח סאמט.

נתון נוסף שהמועצה הציגה בעד הכרייה היה מספר הנפגעים בתאונות דרכים אם הכרייה לא תתבצע בערד, אלא באזורים אחרים, ויהיה צורך להוביל את הפוספט במשאיות למרחקים ארוכים. המתנגדים לכרייה, מצד שני, תמהים איך ייתכן שאיש לא שקל חלופות תחבורה כמו סלילת נתיב תחבורה נוסף או מסוע על גבי מסילה.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד לא מאפשר חריגה מתקני הסביבה המחמירים הקיימים בישראל, בכל האזורים מחוץ לגבולות תכנית הכרייה ובפרט באזורים המיושבים בסביבת המכרה. העמדה שהציגה שולי נזר בכל פורום מקצועי היא העמדה הרשמית של המשרד ואנו עומדים מאחורי הנתונים שהוצגו. הבדיקות היסודיות שביצע המשרד להגנת הסביבה לחיזוי זיהום אוויר כתוצאה מכרייה עתידית בשדה בריר מבוססות על מודלים בינלאומיים מתקדמים ומצביעות על כך שלא תהיה חריגה בזיהום האוויר ותוספת החלקיקים לא תהיה משמעותית. מדובר על תוספת חלקיקים בממוצע שנתי בשיעור של עד 0.2 מק"ג/מ"ק באזורים מאוכלסים (ערד וכסייפה). לצורך השוואה, פיזור חלקיקים של כביש עירוני ראשי או מתקן ייצור אנרגיה קטן הוא בשיעור 0.3–2.67 מק"ג/מ"ק.

"בחוות הדעת למוסדות התכנון המשרד להגנת הסביבה לא איפשר פעילות מכל סוג או מגורים וחשיפת תושבים בתחום של עד ק"מ מגבול המכרה, שם חזויה תוספת של כ–10.9 מק"ג/מ"ק. בנוסף דרש המשרד כתנאי לאישור התוכנית התקנת אמצעים טכנולוגים למניעת זיהום אוויר. עוד נקבע כי במהלך השנה הראשונה לכרייה יוצבו תחנות נוספות למדידת חלקיקים ויבוצעו מדידות מוגברות ובתנאים רוח משתנים ביישובים הסמוכים לשדה בריר כדי להבטיח שבריאות התושבים לא תיפגע. אם הממצאים יעידו על חריגה בזיהום אוויר, תופסק הכרייה לחלוטין".

עיירת כורים הסמוכה 
על שולחן הפריץ

במאבק על המיליונים שנמצאים באדמה כל האמצעים כשרים. כשגרמן הבהירה כי היא מתנגדת לכרייה, הורה מנכ"ל כיל, סטפן בורגס, להיערך לסגירת רותם אמפרט, החלטה מוזרה נוכח העובדה שבאדמת מישור אורון טמונים עשרות מיליוני טון פוספט שיספיקו לשמונה שנים לפחות, וספק אם רותם אמפרט תסגור את שעריה כשהיא משאירה אותם באדמה. רותם אמפרט גם טוענת כי אי־קבלת אישור לכרות בשדה בריר הוא מכת מוות לחברה, ומשמעותו 9,000 משפחות שיאבדו את פרנסתן. המספר הזה לא מסתדר עם העובדה שקבוצת כיל כולה מעסיקה 12 אלף עובדים, וברותם אמפרט מועסקים 950–1,000 עובדים. המספר שהוצג במועצה הארצית היה 5,600 מועסקים ישירים ועקיפים שההחלטה לא לכרות בשדה בריר מסכנת את פרנסתם. זה מספר משמעותי בהחלט בחבל ארץ שבו כמעט בלתי אפשרי למצוא מקומות עבודה מתגמלים כמו אלה שמציעה כיל.

בכיל אומרים כי תוך שמונה שנים יסתיימו עתודות הפוספט שאותן היא כורה באורון, והחברה תעמוד בפני שוקת שבורה. עם זאת, כאשר הוועדה הארצית לתכנון ובנייה ביטלה ב–2006 אישור שקיבלה כיל לכרות פוספט באזור חצבה מערב, החברה הודיעה כי עתודות כריית סלע הפוספט שאיכותו גבוהה ירדו מ–20 שנה ל–12 שנה. מאז חלף כבר עשור, וגם כיום כיל אומרת שנותרו לה שמונה שנות כרייה, כך שייתכן שגם הפעם ההערכה הזו שגויה.

"לא משנה אם הפוספט יספיק לשמונה או תשע שנים", אומר אורגיל. "כדי להשקיע בפעילות, חברה כמו שלנו צריכה אופק של 30 שנה. שוכב פה אוצר טבע שהמדינה לא יכולה לוותר עליו ולא תוותר עליו". עם זאת, אם עוקבים אחרי הלוגיקה הזאת, הרי שבקצב הכרייה הנוכחי 65 מיליון הטונות הנמצאים בשדה בריר יספקו לרותם עוד תשע שנות כרייה ושדה זוהר יספק תשע שנים נוספות - שאחריהן שוב תעמוד על הפרק השאלה לגבי גורל החברה.

לפני שבועיים חתמו 1,065 תושבים מערד והסביבה על ייפוי כוח שמאפשר לעו"ד אפי מיכאלי, המייצג את עמותת רוצים לחיות בלי מכרות, לייצג אותם בעתירה לבג"ץ נגד החלטת המועצה הארצית. "הפיילוט הוא כרייה מלאה", מסביר מיכאלי. "זה ניסוי שמודד דברים לא רלוונטיים: הוא לא מודד תחלואה או תמותה, אלא כמות והיקף הפליטות, אבל כבר יש נתונים כאלה בכל מקום שבו כיל כורה. כשרותם אמפרט התחילו לקדם את הכרייה בשדה בריר, הם קיבלו הנחיות להגיש תסקיר שבו יפורטו נתונים לגבי היקף הפליטות הצפויות. על בסיס המידע הזה, גובשו כל חוות הדעת. בכיל הבינו שיש התנגדות לכרייה על בסיס הנתונים שהם מסרו ולכן עכשיו הם אומרים 'נבדוק שוב'. הם בסך הכל רוצים לשפר את המצב הראייתי. אבל הפיילוט ייעשה בלי לפנות את הבדואים שנמצאים כרגע בשטח, והתוצאות שלו יהיו כמובן תלויות בכיל. איך נדע למשל אם הכרייה במהלך הפיילוט תיעשה בקצבים הנכונים ובהיקפים הנכונים - בדומה לכרייה שאמורה להתבצע אם הקמת המכרה תאושר? לכרייה בשדה בריר יש חלופות: כרייה עמוקה - באורון, בצין ובמישור רותם; או כרייה באזור חצבה מערב - תוכנית שהוסכם למשוך אותה בגלל הפגיעה בערכים הסביבתיים הכרוכה בה. אבל האם בהשוואה בין פגיעה סביבתית לפגיעה בבני אדם, מוטב לבחור בפגיעה בבני אדם?"

כל אחת מהחלופות שנבחנו לכרייה בשדה בריר נמצאו נחותות יותר, אם בגלל איכות המחצבים, הפעילות ההנדסית הנדרשת או המרחק מהמפעל - שלכולם עלויות כלכליות - ואם בגלל פגיעה סביבתית באזורים רגישים, כמו במקרה של חצבה מערב. הסוגיה הסביבתית חשובה, שכן העימות סביב שדה בריר מציף, לבד מהשאלה מה כמות חיי האדם שניתן להריב לטובת תעסוקה, גם את השאלה מה קודם למה - טובת הסביבה או טובת האנשים הגרים בה.

"המספרים שמציגה כיל לא מתחברים", אומר גילי סופר, המנהל את מלון הבוטיק יהלים שבעיר. "מדובר בכזה נזק לעיר, לאזור לסביבה ולבריאות שאם עוד יש פה מדינה - היא לא יכולה לתת לזה לקום. הכרייה הזאת תהרוג את התיירות פה, אני לא מכיר עוד עיר תיירות שבשטחה שוכן מכרה פוספטים. הכרייה תהרוג את העיר גם מבחינה סוציו־אקונומית, כי כל מי שיכול יעזוב את ערד וייכנסו לפה אוכלוסיות מוחלשות. תהיה פה עיר שאולי לא תהיה מוכת אבטלה אבל תהיה מוכת ממשלה. זאת תהיה עיר בצל המכרה. ערד יכולה להיות עיירת כיל או עיירת תיירות".

מה עם שימור מקומות העבודה? הוא לא חשוב?

"במכרה יעבדו בסך הכל 20 איש, וגם הם יגיעו מהמכרה הקודם, כך שלא מדובר במקומות עבודה חדשים. את יתר מקומות העבודה הקיימים אפשר לשמר על בסיס פוספטים שיגיעו ממקום אחר, או ממכרות אחרים בנגב או שייבאו אותם מירדן. אם מערך הייצור רווחי, אז שכיל תתכבד ותקנה חומר גלם במחיר השוק. למה המדינה צריכה לתת לה חומר גלם בחינם? אין מקום בארץ עם כזה פוטנציאל תיירותי כמו ערד. ההכרעה היא אם ערד תהיה עיר כורים הסמוכה על שולחן הפריץ או עיר שכלכלתה מבוססת על עסקים קטנים ובינוניים - בעיקר תיירותיים, אבל לא רק".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם