מנור גינדי, דוגמניות וסלפי: שבוע האופנה הסהרורי של תל אביב - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנור גינדי, דוגמניות וסלפי: שבוע האופנה הסהרורי של תל אביב

ההתגלות של מנור גינדי, הנעליים של 
ניו בלאנס, התרנגולות של סוכן הדוגמניות איתן שרון וטירוף הסלפי ■ אליחי וידל בילה שבוע במתחם האופנה של גינדי, 
עד שגילה איפה מתנהל הביזנס האמיתי

11תגובות

ההתגלות בווסטפילד

למנור גינדי היתה התגלות כשביקר לפני שבע שנים בקניון ווסטפילד בלונדון: ״כזה קניון אני רוצה להקים בישראל״, אמר לאשתו, ומיד התחיל להגשים את החלום. אלא שכדי לעשות את זה, גינדי היה זקוק קודם כל לקונצפט — איזשהו רכיב שיווקי בומבסטי שטרם נראה כמותו בישראל. משהו שיכריח את כל הרשתות הגדולות לרצות לפתוח בקניון חנות משלהן. כלומר, לפתוח עוד חנות, בנוסף לזאת שנמצאת כמה מאות מטרים משם בקניון עזריאלי, ובנוסף לזאת שבדיזנגוף סנטר, ובנוסף לזאת שממוקמת טיפה צפונה, בקניון רמת אביב. זה יהיה כל כך "וואו!" שהן לא יוכלו להרשות לעצמן לא להיות שם. ואם הן יגיעו, יבואו אחריהן עוד 200 סוחרים שירצו לאכלס את החללים בקניון ויהיו מוכנים לשלם דמי שכירות גבוהים בחוזים ארוכי טווח.

שבוע האופנה גינדי ת"א - אופנה - דוגמניות דוגמנית - סלפי - סמארטפון
תומר אפלבאום

אז איך משכנעים מאות סוחרים לפתוח חנות בקניון שנמצא עדיין בתהליכי בנייה? תופרים סביבו קונצפט של אופנה, ממתגים כ–FashionMall TLV, ומשקיעים כ–7 מיליון שקל כל שנה בהפקה גרנדיוזית, נוצצת ובעלת פרופיל תקשורתי גבוה בפורמט של שבוע האופנה הישראלי. וככה, ב–Spring 2016 (כפי שמבטיחה הפרסומת שהוקרנה בלופ אינסופי בשבוע האופנה) יקבל הצרכן הישראלי עוד סניפים של פוקס, קסטרו, Foreever 21, זארה, H&M, מנגו וסליו, אבל הפעם באריזה של קניון ממותג אופנה ובחסות הפטרון גינדי השקעות.

פטרון היא לא מלה גסה

פטרונים לא היו חסרים השנה בשבוע האופנה, וכל מעצב או בית אופנה שזכה להשתחל לרשימת 20 המציגים המאושרים, אך לא היה יכול להוציא מכיסו 30 אלף שקל כדמי השתתפות — בא עם ליווי פיננסי. מפעל הפיס, ניו בלאנס, קולגייט, ואפילו וואווי הסינית, פרסו כולם את חסותם על המעצבים. לאה פרץ, העומדת בראש המחלקה לעיצוב אופנה של מכללת שנקר, לא רואה בעיה בשיתוף הפעולה עם הספונסר של תצוגת האופנה של תלמידיה. "זה לא שנסכים לשתף פעולה עם כל גוף מסחרי שיציע לנו את כספו, יש לנו קווים אדומים", היא מסבירה.

"מראש לא ניכנס אפילו למשא ומתן עם חברות שהערכים שהן מייצגות לא מתאימים לרוח המוסד שלנו, או בכלל. גם לא ניעזר בפרזנטורים שכשלעצמם יכולים להיות גימיק פרסומי ושיווקי מעולה עבורנו, אם הפרסונה הייצוגית שלהם לא מתיישבת עם הערכים שלנו. עם התמיכה הכספית של נעלי ניו בלאנס לא היתה לנו כל בעיה. אמנם כל הדוגמנים נעלו בתצוגת האופנה של המחלקה דגמים של החברה, אבל לא היתה לזה שום השפעה על העיצובים של התלמידים, או על החומרים שהם עבדו אתם. להפך, בלי הסיוע הזה לא היינו יכולים לתת לסטודנטים המוכשרים האלה את ההתנסות החד פעמית הזאת".

שבוע האופנה גינדי ת"א
תומר אפלבאום

פס ייצור

תצוגות אופנה בשבוע האופנה הן בילוי קצת מוזר, במיוחד למי שלא קשור לענף. מאחר שזהו אירוע חברתי בעל פרופיל ייצוגי גבוה, נדרשות הכנות ארוכות עוד לפני שמגיעים למתחם. אף אחד לא "זורק על עצמו משהו ובא" לתצוגת אופנה, ולכן למבקר הממוצע יידרשו לפחות כשעתיים של הכנות והתלבטויות מול המראה. על אלה יש להוסיף את הפקקים, החנייה והצעידה לאולם — והנה חלפו להן שלוש שעות לפחות.

עוד שעה מתבזבזת על קבלת פנים, או קוקטייל מאולתר, שעיקר הפעילות בהם היא להעביר ביקורת על שאר המוזמנים וכמובן לנסות לזהות את המפורסמים יותר שבקהל, ועוד חצי שעה על התמקמות ביציעים. האקט שלכבודו התכוננת ארבע שעות נמשך 20–30 דקות לכל היותר. וזהו. מחיאות כפיים, תשואות למעצב, האורות נדלקים וכולם יוצאים מהדלת האחורית אל הרחוב הסואן.

הסלבס, המיוחסים 
וכל השאר

אף אחד לא קונה כרטיסים להופעה הזאת, ויש שלושה סוגים של מוזמנים: הסלבריטאים, שיושבים במרכז השורה הראשונה משני עברי המסלול; המיוחסים, שקיבלו הזמנה על שמם לכיסא מסומן בשתיים־שלוש השורות הראשונות; וכל השאר — אלה שאמורים למלא את שאר היציע. המשימה החשובה ביותר של "כל השאר" היא לזהות אילו מושבים עדיין לא אוכלסו בשורות הראשונות, ולנכס אותם לעצמם. הכי כדאי לעשות זאת בחוצפה ובגסות רוח.

גסות מס' 1: שני צופים צעירים מתיישבים בכיסא ששמור למישהו אחר. גברת מבוגרת בעלת מראה מכובד ניגשת אליהם ושואלת אם אלה כיסאות שיועדו להם. הצעירים, שחושדים במשהו, מבקשים ממנה שתראה להם את הכרטיס שלה. הגברת המגונדרת לא מתבלבלת ועושה עצמה מפשפשת בתיק היד, כביכול כדי להציג להם את הכרטיס שלה. הצעירים ממתינים שנייה, שתיים ועוד שלוש שניות, ואף שהגברת עדיין לא מצאה את הכרטיס הם נסוגים לאחור. ניצחון! המגונדרת מרימה את הראש בחיוך רחב ומודיעה לבעלה: "בוא, בוא יש פה מלא מקום פנוי".

גסות מס' 2: כמה חברות בוגרות ונורמטיביות למראה משתלטות על מקומות מסומנים שלא מיועדים להן. התצוגה עוד לא התחילה, ושתי נערות צעירות נכנסות ליציע באיחור קל כדי להתיישב בכיסאות שרשומים על שמן. החברות הבוגרות מסרבות לפנות את המושבים. "אבל זה המקומות שלנו, הנה הכרטיסים עם השמות שלנו ומספר השורה והכיסאות", אומרות הצעירות בנימוס. "תמצאו לכן מקומות אחרים. יש למעלה, רחוק, מספיק מקומות", משיבות בהתנשאות הפולשות גסות הרוח. לא עזרה תחינתן של בעלות הזכות, ולא הפנייה לסדרנית מטעם ההפקה. הן נאלצו למצוא מקום אחר. ניצחון נוסף לגסות הרוח, לחוצפה ולכיעור.

שבוע האופנה תל אביב 2015
תומר אפלבאום

הבנות של איתן

איתן שרון בא לעבוד. הוא מכיר את מפיק האירוע, מוטי רייף, עוד מהימים שעבדו יחד בדוגמנות, והוא לא צריך הזמנות כדי להיכנס לתצוגות האופנה. הוא נמרץ, ערמומי, ובא לשבוע האופנה בעיקר כדי לעבוד — מחפש את הסדקים והפרצות כדי לפלס את דרכו ליעד הבא בדיבורים ובחיוכים. "כבר היכרת את הבנות שלי?", הוא שואל ומצביע על שתי בחורות גבוהות ונאות שיושבות במרכז חדר העיתונאים. "אלה התאומות האוקראיניות. על אף שיש לי גם בנות ישראליות, הרוב בתעשייה מעדיפים את המראה הרוסי, אז אני מגוון גם עם הסגנון הזה".

גם על המסלול מעדיפים פה את הסגנון האירופי הקשוח, עם מבטים קפואים וידיים צמודות לגוף. "אני מעדיף את הסגנון האמריקאי, שבו הדוגמניות נותנות שואו, כמו בתצוגות של ויקטוריה'ס סיקרט. הדוגמניות זזות, מחייכות, עושות עיניים לקהל. אבל גם זאת שעומדת שם היא שלי", הוא אומר, ומסמן לנערה צעירה להתקרב. היא עדיין בתחילת הדרך, ותוך כדי השיחה הוא מעיר לה הערות על היציבה שלה ועל חוסר הסבלנות שלה. "תתאפקי קצת עם העוגיות. כשנסיים פה, עוד שעה, נלך כולנו לאכול במסעדה. שיפודים".

כבעלים של סוכנות דוגמניות וטאלנטים שנקראת על שמו, שרון מעדיף לראות את עצמו מנהל אישי של הדוגמניות. הוא מביט כל הזמן לצדדים, תזזיתי, מחפש את ההזדמנות הבאה. "אל תראה אותי ככה, זו עבודה ממש קשה. אני לא יושב בבתי קפה וצד בנות יפות. הלוואי שהיה לי זמן לזה. כל היום אני מסתובב בין רשתות האופנה, מחפש הפקות, צילומים, עיתונים, משרדי פרסום. אתה חייב להיות ערני — אם מתחיל להתגלגל קמפיין חדש, אם יש איזה אירוע גדול שמחפשים לו דוגמניות ייצוגיות. רק ככה זה עובד בענף שלי. אתה צריך לגדל הרבה תרנגולות עד שאחת, אולי, אם יתמזל לך המזל — תטיל לך את ביצת הזהב".

העיניים של שרון ננעצות לפתע בבחורה צעירה שיכולה להיות אייקון של דוגמנית. "אני לא מאמין! זאת אלינה. היא היתה אחת הבנות שלי. הבחור שלידה לקח לי אותה. מה זאת אומרת לקח לי אותה? התחתן אתה. אני חייב לדבר אתם. עם שניהם". כשהוא חוזר העיניים שלו נוצצות עוד יותר. בעלה של אלינה הוא מפיק אירועים קולומביאני. באביב הוא מפיק את שבוע האופנה של מרצדס־בנץ בבוגוטה. השניים מחליפים כרטיסי ביקור, והמפיק הקולומביאני מבקש משרון שישלח לו תמונות של כמה דוגמניות שלו. "קולומביה זה דווקא מתאים לי. הם מחפשים בנות עסיסיות יותר, משוחררות יותר. למי שתמצא חן בעיניו הוא יממן כרטיס הטיסה, בתוספת משהו כמו 600 דולר ליום עבודה. מבחינתי זה יכול להיות מצוין, יפתח אפשרויות חדשות".

משה מנור גינדי
קמחי מוטי

מאחורי הקלעים

הביזנס האמיתי, זה שכביכול אמור לספק את הדלק האמיתי של תעשיית האופנה המקומית, מתרחש מאחורי הקלעים הרחק מאור המצלמות, באזורים הנידחים של מתחם האירוע. בסוף כל תצוגה, מאחורי שלושה פרגודים, מתגלגלת אל פינה נסתרת וצפופה עגלת קולבים, שעליה תלויה כל הקולקציה של המעצב. בחדר הזה מתכנסים הקניינים הזרים. את היהודים מחו"ל קל יותר לשכנע להתעניין בסחורה, מכיוון שכולם יודעים שהיהודים שולטים (גם) בענף הטקסטיל בכלל ובתחום הריטייל בפרט, אבל בין הקניינים אפשר למצוא גם גוי אחד או שניים.

אלקסיס מליסיאס, קניין בלגי, קיבל לפני כמה חודשים טלפון ממתווך האופנה הישראלי אסא שר־אל, שהבטיח לו שיהיה מעניין השנה בשבוע האופנה. זהו ביקורו הראשון בישראל, והוא מחפש בעיקר פריטים יוקרתיים ללקוחות הפרטיים שלו וגם לחנויות ברחבי בלגיה. אם הוא מוצא מעצב שמוצא חן בעיניו, הוא ישלם 6,000 דולר תמורת הזכות לקחת את כל הקולקציה ולהציג אותה בפני הסוחרים שעמם הוא עובד. הוא משתדל לא לקחת סיכון, ומברר קודם כל בענף אם המעצב יוכל לעמוד בדרישות ולספק את כמויות הסחורה שהשוק הבלגי ידרוש. אם לא, ההשקעה שלו עלולה לרדת לטימיון, ואתה גם המוניטין שלו.

בינתיים הוא לא הספיק להתרשם מכל המציגים הישראלים, משום שדווקא בתי אופנה אחרים לכדו את תשומת לבו, והוא בילה את היום בפגישות עסקיות עם המעצב גרשון ברם ועם יצרני המותג ביאנקו ג'ינס. גם מליסיאס, כמו רבים בתעשיית האופנה, כואב את השתלטותן האלימה של רשתות האופנה הבינלאומיות על הנוף האורבני וגם על הענף. "אבל אצלכם בתל אביב אין ברירה", הוא מתנצל. "עם מזג האוויר שלכם, אתם חייבים לעשות את כל הקניות בתוך מתחמים סגורים וממוזגים, ובקניונים כאלה ברור שהרשתות החזקות ישתלטו על הנוף".

שבוע האופנה גינדי ת"א
תומר אפלבאום

טכנולוגיה משבשת

ענף האופנה מנהל מערכת יחסים דואלית עם הטכנולוגיה. מצד אחד, הגלובליזציה שנישאת על גבי הטכנולוגיה שיבשה לכולם את התוכניות: רוממה את הרשתות החזקות וחנקה את היצרנים הקטנים. מצד שני, הטכנולוגיה נתנה בידי העוסקים הקטנים באופנה ובתחומים שמסביב לה כלים שדוחפים אותם קדימה: החל בתוכנות שמאפשרות למעצבים לחסוך הרבה זמן וחומרי גלם יקרים בתהליך הייצור, וכלה בפלטפורמות שיווק ברשתות החברתיות.

זו גם שעתם היפה של הבלוגרים והפאשניסטות. עמנואל שוואב הוא אחד מאלה שרותמים את הטכנולוגיה לפרנסתם, ועם הצוות שלו באתר happyintlv.net הם מביאים את שבוע האופנה בשידורים חיים ובכתבות לקהל היהודי בחו"ל, בצרפתית ובאנגלית. הוא גדל בצרפת ועשה עלייה (וגם שירת בצה"ל), ועכשיו הוא פורט על הרגשות של קהל המטרה שלו — יהודים, אבל לא רק. "רוב הכניסות לאתר HappyinTLV מגיעות דרך העמודים שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם", הוא אומר. "בכל פעם אנחנו מופתעים עד כמה אפשרויות הבילוי בתל אביב מעניינות גם את הקהל הלא יהודי. שבוע האופנה הוא הזדמנות מצוינת עבורנו להגדיל את מספר הכניסות, מפני שזה תחום שמעניין קוראים מכל העולם".

האינסטגרם שולט

שבוע האופנה גינדי ת"א
תומר אפלבאום

צילומי סלפי היו הפעילות העיקרית של מוזמני שבוע האופנה בתל אביב. סלפי על רקע קיר ענק עם הלוגו של פטרונית האירוע, חברת גינדי, סלפי על "הקאט־ווק" אחרי, אבל גם לפני, ואפילו בזמן תצוגות האופנה, סלפי עם חברים וסלפי עם סלבס. אבל לא רק סלפי תמונות ממותגות נהפכו בשנה האחרונה לחלק בלתי נפרד מאירועים רשמיים. כאן מצטלמים למגנט שתוכל להדביק על המקרר בחסות קולגייט, ושם לתמונות סטילס לבוק אופנה באדיבות מגדלי המגורים של הפטרונית. והכי חשוב: לא לשכוח להוסיף בסוף הכיתוב את התגית עם שם האירוע, או המיקום שלו. כי בלי זה האירוע שלנו היה כלא היה.

שבוע האופנה תל אביב 2015
דודו בכר
הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם