סכנת מוות: "כל יום אני אומרת לבן שלי שיעזוב את המקום הזה" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סכנת מוות: "כל יום אני אומרת לבן שלי שיעזוב את המקום הזה"

התושבים זועמים, ראש העירייה עושה שרירים ובבתי הזיקוק מסבירים שצימצמו את פליטות המזהמים ב-95% בחמש השנים האחרונות ■ הסערה שפרצה השבוע במפרץ חיפה מספקת לכולם הזדמנות להערכה מחדש של תוכניות הפיתוח באזור וטיפול יסודי בזיהום האוויר - שיכול להגיע דווקא מכיוונים בלתי צפויים

33תגובות

בצעד הפגנתי, חסם ביום ראשון בבוקר ראש העיר חיפה, יונה יהב, את הכניסה לבתי הזיקוק במפרץ חיפה בעזרת משאיות הזבל של העירייה. התקשורת חגגה על מפגן הכוח של יהב, ואולם כשאנחנו הגענו למקום בצהריים, העסקים כבר התנהלו כרגיל - וטור של משאיות נכנסו ויצאו משערי בתי הזיקוק.

מעבר לשימוש באמצעים לא חוקיים המתאימים יותר ליו"ר איגוד נהגי משאיות היוצא להפגנה, ביצע יהב מהלך נוסף שגם הוא מתאים יותר להתמודדות מול פיצוצייה שמוכרת אלכוהול בשעות לא חוקיות - ולא מול המפעלים הגדולים במשק: הוא שלל את רישיון העסק של מפעלי חיפה כימיקלים, בז"ן, כרמל אולפינים, שמנים בסיסיים חיפה וגדיב תעשיות פטרוכימיות.

מפרץ חיפה
מורן מעיין

הצעדים של יהב נועדו בעיקר לעשות רעש. בית המשפט כבר הספיק מאז להורות על עיכוב הצווים לשלילת רישיון העסק והמשטרה זימנה את קצין הרכב של העירייה לתשאול וגררה את המשאיות שחסמו את הכניסה לבז"ן (וגם זאת בנתיב אחד בלבד). כך שהנזק העסקי לפעילותם הוא מזערי. גם ברמה התדמיתית, ספק אם המפעלים יכולים לרדת נמוך יותר מהמקום שבו הם נמצאים כיום. מה שכן, מניית בז"ן איבדה בשבוע האחרון 7% משוויה. הסיבה לכך היא כנראה חשש של המשקיעים מגזירות עתידיות שיושתו על המפעלים באזור.

לאורך השנים האחרונות הכריז יהב לא מעט פעמים בעימותים הרבים שהיו לו עם המפלגות ה"ירוקות" בעירייה כי אם הוא יאמין שמפעלי התעשייה מזהמים את האוויר - הוא ישלח את משאיות העירייה לטפל בבעיה. בסופו של דבר, התבערה במפרץ חיפה הוצתה כמעט במקרה, כתוצאה ממכתב ששלח ב–12 באפריל ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, למועצה הארצית לתכנון ובנייה. גרוטו רצה שהוועדה הדנה בערעור על תוכנית קרקעות הצפון (תוכנית לקיבוץ חוות מכלי הדלק הפזורות ברחבי המפרץ למתקנים חדשים שירוכזו בשטח אחד נרחב בקרבת קרית חיים) תתייחס לנתונים המציגים את הפגיעה שסובלים תושבי נפת חיפה מזיהום האוויר. מרבית הנתונים שהוא פירט פורסמו כבר בעבר, אבל הנתון שלכד את תשומת הלב הציבורית היה נתון שלא פורסם עדיין - שלפיו מחצית ממקרי הסרטן בקרב ילדים בחיפה הם תוצר של זיהום האוויר.

ספק אם גרוטו חשב שמכתבו יודלף. גם העובדה שהסטטיסטיקה הנוגעת לילדים התייחסה לנתונים ישנים מ–2007 לא עניינה איש. הקישור בין ילדים וסרטן הצליח לעשות את מה שמחאה ארוכת שנים של ארגוני איכות הסביבה לא השיגה, הציב את נושא הזיהום במפרץ חיפה בכותרות ועורר סערה ציבורית. ואולם ביום שלישי השבוע כבר ירד משרד הבריאות מהעץ שעליו טיפס, והכריז כי הנתונים בנוגע לתחלואת הילדים היו שגויים. אבל תשומת הלב שהופנתה למפרץ עשויה להיות נקודת ציון משמעותית בתולדות הזיהום בו.

סביבה מסוכנת

"חנק, סחרחורת ודמעות בעיניים"

מוטי בליצבלאו, עליזה ברקן ואסתר (שם בדוי), הם שלושה מתושבי הקריות הפעילים במאבק הסביבתי נגד זיהום האוויר. בין אם זה באופן מקרי ובין אם לאו, לכל אחד מהם יש קשר אישי עם מחלת הסרטן. אשתו של בליצבלאו מתה מסרטן שחלות בגיל 58, ברקן עצמה עברה לפני כ–20 שנה ניתוח שאת פרטיו היא מעדיפה לא לפרט ("אני לא יודעת אם זה קשור לזיהום"), ובעלה של אסתר מת מסרטן בשלפוחית השתן (סרטן שיחד עם סרטן הריאות הוגדר על ידי ארגון הבריאות העולמי כאחד משני סוגי הסרטן שנמצא קשר בין שכיחותם לרמת זיהום האוויר בסביבת החיים של החולים). "כמעט ואין פה באזור בית נקי", אומרת אסתר, "לפני עשור גם כלתי, בת הקריות, חלתה בלימפומה. היא בחורה צעירה, בת 20, ואמרו לנו אז שזו מחלה שנובעת ישירות מזיהום האוויר".

אנחנו פוגשים את שלושתם בסמוך לבית הספר היסודי דגניה בקרית חיים. במרחק עשרות מטרים מגדר בית הספר נמצאת חוות המכלים של החברה הממשלתית תש"ן. במרחק מאות מטרים מכאן, לכיוון החוף, נמצא בית הספר לחינוך מיוחד רגבים - גם הוא במרחק דומה מהמכלים. כל מטר כאן יכול לקבוע. מחקר שנערך בשכונה ב–2012, על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה, מצא כי שיעור החולים בסרטן ריאות ובסוג מסוים של לימפומה, גדל ככל שהחולים גרו קרוב יותר למכלים.

במאי 2014 הוזעקו באמצע יום העבודה הורי תלמידי בית הספר דגניה כדי לאסוף את ילדיהם. הסיבה: ריח חריף של זיהום האוויר שהתפשט במקום. "אי אפשר היה לנשום פה באותו יום. הרגשנו חנק, סחרחורת והיו לנו דמעות בעיניים", מספרת אסתר. מנכ"ל איגוד ערים חיפה העריך אז כי הזיהום נובע מתחנת הכוח של חברת חשמל בחוף שמן או מאונייה שעגנה בנמל וביצעה פעולה לא חוקית.

הזיהום הוא כבר חלק מהווי התושבים כאן. כשאנו שואלים את השלושה מתי נפל להם האסימון לגבי הבעייתיות של האזור שבו הם חיים, אומרת אסתר כי "לא היינו מודעים לזה בכלל בעבר, כמו שלא היינו מודעים לנזקי השמש. לא מזמן הבן שלי בא לבקר אותי. הלכנו לכיוון החוף ליד מכל האמוניה. הוא עמד שם, הריח את האוויר ואמר לי 'זה ריח ילדותי'. צעקתי עליו 'זה הריח של מה שהרעילו אותנו כל השנים'. שנים שאני סובלת. בלילות אני לא יכולה לנשום בתוך הבית שלי".

מפגינים נגד זיהום אוויר
רמי שלוש

"אני ילידת נס ציונה במקור", אומרת ברקן. "בשנות ה-80, קצת אחרי שהגעתי לגור פה, אמרו לי לילה אחד: 'תארזי את הכל בתיקים, יכול להיות שהלילה יפנו את כל תושבי המפרץ'. אני חושבת שאז זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי מה קורה פה".

לדברי בליצבלאו, "כשהדברים לא מוחשיים קשה לזהות אותם. כל עוד לא היתה טכנולוגיה מתאימה, לא יכולנו למדוד את השפעת הזיהום".

אז למה אנשים נשארים בקריות? למה אתם לא עוזבים?

בליצבלאו: "לא כולם יכולים לעזוב. יש פה אוכלוסיה לא קלה, אנשים קשי יום".

ברקן: "גרים פה הרבה אנשים מבוגרים שלא יכולים לעזוב או אנשים שפה הפרנסה שלהם. לי יש בן שגר פה, ואני אומרת לו כל יום לעבור מפה. ברגע שהוא יעבור גם אני אעבור. אני לא רוצה להמשיך להילחם בתחנות רוח".

מה עם מי שעובד במפעלים? אתם בטח מכירים כאלה. איך הם מתמודדים עם המצב? כי התעשייה הזו היא בכל זאת מקור פרנסה חשוב בקריות.

ברקן: "הם עומדים מול דילמה רצינית. מצד אחד גם הם מורעלים, ומצד שני זו הפרנסה שלהם. היו לנו כבר הפגנות שבהן ראינו נציג של המפעלים שצילם אותנו לראות מי מוחה".

אווירה עכורה

בליצבלאו: "כשבוחנים את היקף השטח העצום כאן ומחשבים כמה אנשים מועסקים בו יחסית לגודלו, רואים שזה לא כל כך הרבה".

למה בעצם אתם מצפים? הרי אף אחד לא מאמין שמחר בבוקר התעשייה הפטרוכימית, שבמוצריה עושים אזרחי ישראל שימוש יומי, תצא מהמפרץ.

בליצבלאו: "אנחנו רוצים להפסיק את תוכניות ההרחבה של התשתיות. שהגורמים האחראיים יישבו וייראו אם צריך אותן, ואם כן — להרחיק אותן מהאוכלוסיה. אנחנו רוצים להכניס יותר ויותר שימוש בגז טבעי, ולהכניס פיקוח חיצוני גדול יותר".

הגורל נחרץ בשנות ה-30

מסיבת עיתונאים יונה יהב
רמי שלוש

חוות המכלים של תש"ן (החברה הממשלתית לתשתיות נפט ואנרגיה, העוסקת באחסון נפט גולמי ותזקיקי נפט השוכנת בקרית חיים) הוקמה בשנות ה–30 על ידי הבריטים, באותן שנים שבהן הוקמו נמל חיפה ובתי הזיקוק. אלה היו השנים שבהן נגזר גורלה הסביבתי של חיפה. העיר שלפוטנציאל הגיאוגרפי שלה אין מתחרים בישראל — בזכות הכרמל הירוק שעליו היא שוכנת והמפרץ שלמרגלותיה — נהפכה למרכז תעשייה כבדה. בזה אחר זה הוקמו עוד מפעלים שהתבססו על תוצרי הזיקוק ועל היכולת לייצא ולייבא חומרים כבדים דרך הנמל. חלק גדול מהשיכונים הגובלים באזורי התעשייה הוקם רק אחר כך. השיכונים של קרית חיים, למשל, הוקמו אחרי קום המדינה כדי לאכלס את גלי העולים החדשים, כאשר בשנות ה–90 הגיעו למקום רבים מעולי בריה"מ לשעבר.

הזמן עשה את שלו. מתוך יותר מ–40 המכלים הנמצאים מפרץ, חלק ניכר אינם פעילים כיום ומושבתים כי הם כבר לא עומדים בתקנות. למדינה דווקא יש תוכניות לטפל במתחם. תוכנית "קרקעות צפון" אמורה להביא להעתקת שלוש חוות מכלים הנמצאות כאן — בקרית חיים, בנמל חיפה ובמתחם אלרואי שליד קרית טבעון — למתחם חדש, גדול יותר ובטיחותי יותר, אלא שאם מישהו מצפה שהחיפאים ייפטרו מהצרה לגמרי הוא יתבדה, שכן היא פשוט תעבור לשכונה אחרת. לפי התוכניות, המתחם החדש ישכון גם הוא במפרץ, בין בז"ן למתחם דשנים — במרחק קילומטר מקרית אתא.

קרקעות צפון היא אחת משלוש תוכניות שיוצאות לדרך בימים אלה, ובשורה התחתונה יביאו להרחבת היקף תעשיית הזיקוק במפרץ ולהנצחתה. התוכנית השנייה היא תוכנית "מתחם בז"ן" שאושרה בינואר 2014 — גם כאן מדובר על ריכוז המפעלים הפזורים ברחבי המטרופולין באזור אחד — ממערב לקרקעות צפון. החלק השלישי של תוכניות הפיתוח התעשייתי של האזור הוא ההגדלה המסיבית של נמל חיפה, שתהפוך אותו לנמל השלישי בגודלו בים התיכון (השטח שיפונה בחוות המכלים אמור להפוך לשטח עורפי של הנמל). מצד אחד, שלוש התוכניות אמורות לרכז את המתקנים ולהפוך אותם לבטוחים יותר – אך מצד שני יש ויתור על האפשרות להעתקת חלק מהפעילות אל מחוץ למפרץ.

הלחץ של הארגונים הסביבתיים בחיפה נגד רצף התוכניות האלה הביא להקמת ועדת משנה בכנסת לנושא סביבה ותכנון במפרץ חיפה בהובלת ח"כ דב חנין. ביולי האחרון, בעיצומו של מבצע צוק איתן, הגישה הוועדה את מסקנותיה והתריעה על כך שיש לבחון את תוכניות הפיתוח במפרץ באופן כולל — ולא כמקטעים שאינם קשורים זה לזה, ולעבור למדיניות לצמצום המפגעים ולא העמסה של מפגעים נוספים על האזור.

"החשש הגדול שלנו הוא שבעוד 20 שנה יעשו מחקר נוסף ושוב יגלו שתושבי חיפה חולים יותר. הגישה הנוכחית צריכה להיות איך דואגים שלא תהיה פה יותר תעשייה רעילה ממה שיש כיום", אומר אביהו האן, ראש סיעת הירוקים בחיפה. "התוכניות שיש כיום מייצגות סימביוטיקה מוכוונת למערך זיקוק דלקים ענק שמתחילה מהרחבת תהליכי שינוע באמצעות נמל הדלקים שיוציא דלק, הרחבת תהליכי אחסון הדלקים בקרקעות הצפון ויצירת תעשיית זיקוק אדירה באזור בז"ן. את כל התוכנית החדשה הזו אנו אומרים 'עצרו. אל תיתנו לסוסים לרוץ', כי בעקבות הנתונים שפורסמו אי אפשר להמשיך לפתח את משק הדלקים במבנה הישן. הדרך היחידה לטפל בבעיה היא באמצעות הקמת ועדה ממלכתית שתנתח את מה שקורה במפרץ ולאן הוא הולך — ותגיש תוכנית אופרטיבית לצמצום הזיהום כדי למנוע מצב שבו בעוד 20 שנה שוב נקרא דו"חות תחלואה ונגלגל את עינינו, ובינתיים עשרות או מאות ילדים ימותו חלילה. אין לנו את הלוקסוס הזה. זו ההזדמנות להפניית משאבים לניתוח ואכיפה במפרץ".

"מה אפשר לעשות? כלום לא יעזור"

בסיור מבית ספר דגניה לכיוון אצטדיון הכדורגל הנטוש של קרית חיים מלווים אותנו נוף המכלים וריחות רבים שניתן לאבחן כזיהום, אבל בלתי אפשרי לזהות איזה ריח מגיע מהיכן. כמות המפעלים במפרץ מדהימה. מלבד בתי הזיקוק, חברת החשמל ותש"ן, תמצאו כאן את כיל דשנים ומכל האמוניה הצמוד אליה, חיפה כימיקלים, דור כימיקלים, גדות ביוכימיה, החברות שבשליטת בז"ן — כרמל אולפינים, שמנים בסיסיים וגדיב תעשיות פטרוכימיות, פז שמנים, שמן תעשיות — והרשימה עוד ארוכה.

"תמיד היו דיבורים על הזיהום, אבל עכשיו זה מדעי", אומר רואי טובול, בעל במסעדת בדאלק בקרית חיים. "תבוא לפה ב–3 לפנות בוקר ותריח. אלה השעות שהם מוציאים את כל החרא החוצה, וכשיש רוח מזרחית — אז אנחנו מקבלים את כל הדרעק לכיוון שלנו".

"אני עדיין לא מאמינה שיש אצלנו יותר אנשים שחולים", אומרת המלצרית במקום, תושבת קרית אתא. הם מופתעים לשמוע שיהב חסם את הכניסה לתש"ן הסמוכה. "אבל מה אפשר לעשות? כלום לא יעזור", אומר אחד מלקוחות המסעדה. "מה יש לי לפחד? מה אני אעשה? אני ריאלי. קח את האמוניה, זה הרי חלק מכל דבר שאנחנו אוכלים. אם יאחסנו אותו בדרום, ההובלה שלו תעלה הרבה כסף, העלות שלו תיפול על כולנו ואז כולנו נבכה בסוף על יוקר המחיה", הוא אומר.

צו סגירה למפעלים מזהמים
רמי שלוש

טובול ועמיתיו משקפים את האדישות החיפאית והאמונה שדבר לא יכול להשתנות. בסופו של דבר, גם להפגנות שנערכו השבוע בחיפה התייצבו רק מעט יותר מ–100 איש. את האדישות לזיהום משקפת יותר מכל העובדה שגם בבחירות האחרונות שנערכו לפני שנתיים לא נאלץ יהב, ראש העיר חיפה ב–12 השנים האחרונות, להתמודד עם איום משמעותי על כך שייבחר לקדנציה נוספת.

בבחירתו של יהב הבהירו למעשה התושבים שאין להם בעיה גדולה עם הזיהום, שכן עד למהלך הפופוליסטי שביצע השבוע, יהב התבטא בכל הזדמנות והצהיר כי לאמונתו האוויר בעירו נקי ואין בה כל בעיה של איכות סביבה. נראה היה כי עיקר דאגתו של ראש העיר בכל הנוגע לבעיית הזיהום בחיפה נסובה סביב הנזק התדמיתי שהוא גורם לעיר. בהתאם, הפעילים הסביבתיים היו במידה רבה הסדין האדום של יהב בשנים האחרונות. ההפגנות שלהם הטרידו את מנוחתו והוציאו אותו לא מעט פעמים משלוותו, והם מצדם דאגו בתגובה לצלם אותו בכל פעם שהתבטא בחריפות נגד טענותיהם ואיים לשבור להם את המצלמות.

אדישות התושבים נובעת בראש וראשונה מחוסר אמון בכך שהמצב יכול להשתנות. קשה לדמיין כיום מצב שבו מישהו ישקיע מיליארדי דולרים כדי לפרק את בתי הזיקוק, הארובות ויתר המפעלים המזהמים - ומצליח למצוא להם מקום חדש. כפי שהעיד הקושי למצוא שטח להקמת מתקן לקליטת גז טבעי, אין כיום בחופי ישראל אתר שבו ניתן להקים מפעלי תעשייה בלי מאבקים סביבתיים שיארכו שנים ארוכות.

סיבה שנייה לכך היא חוסר אמון בנתונים על הזיהום, שכן סוגיית הזיהום במפרץ והשפעותיו היא מסוג התחומים שבו כל צד מציג את הנתונים שמשרתים את מטרתו, ולכל אחד יש אמת אחרת. מספר החומרים המזהמים הוא עצום, ועל כל אחד מהם אחראי מפעל אחר. בבז"ן, המזהם הגדול ביותר, התמודדו השבוע עם המשבר על ידי הסבר כי על פי התקנים של האיחוד האירופי, מדובר במפעל שמזהם הרבה פחות מאשר רבים מאחיו האירופיים, הצגת נתונים שלפיהם היקף פליטות המזהמים של המפעל התכווץ ב–95% בחמש השנים האחרונות — והדגשת העובדה שהחברה השקיעה בחמש השנים האחרונות מאות מיליוני שקלים במהלכים להפחתת הזיהום, ומעל הכל התקוממות על כך שהסערה סביב תחלואת הילדים נבעה ממחקר שנערך עד 2007, ושסקר עדכני היה מציג נתונים שונים לגמרי (ההבהרה של משרד הבריאות ביום שלישי גיבתה את טענתם זו). בז"ן אכן השקיעה סכומי עתק בהפחתת הזיהום של מפעליה, ובמשרד להגנת הסביבה מגבים את הצהרותיה ומעידים כי היקף הפליטות באזור המפרץ התכווץ בשנים האחרונות ב–70%.

ואולם בנושא התחלואה, בניגוד לטענה של חלק מהגורמים במפעלים - אי אפשר להתעלם ממגוון הנתונים - של הלמ"ס, משרד הבריאות וחוקרים באקדמיה ובבתי חולים על התחלואה בחיפה. במחקרים שנערכו עד 2011 עלה כי תושבי נפת חיפה חולים יותר בסרטן עם גרורות בכלל וסרטן ריאות בפרט. מנתוני הלמ"ס עד 2009, עלה כי תושבי נפת חיפה מככבים גם ככל שמדובר באוטם שריר הלב ויתר לחץ דם. במדידות ישנות יותר עלה כי שיעור הילדים האסמטיים בחיפה גבוה פי שניים מהממוצע הארצי, וגם כי שיעור הילדים הסובלים מברונכיטיס בחיפה גבוה מהממוצע.

גם התחבורה והמבנה הטופוגרפי
 של העיר תורמים לזיהום

כשמדובר בנתוני התחלואה, הדבר הקל ביותר הוא לכעוס על המפעלים המזהמים. בז"ן אפילו מספקת מטרה נוחה בסיפור הזה: בעל השליטה בחברה הוא עידן עופר, אותו טייקון שהציבור יכול להאשים גם בניצול משאבי המדינה בים המלח באמצעות קבוצת כימיקלים לישראל. אלא שבסופו של דבר המדינה היא שמגדירה את ערכי הזיהום — וההגדרה הזו קובעת הכל, כפי שאומר פרופ' דוד ברודאי מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון: "עולם המדע והרגולציה מכירים בכמה אלפי חומרים כימיים שבהם אנו משתמשים ביומיום בתעשייה. רק על חצי מהם יש מידע טוקסילוגי (רעלי). אני מניח שהמפעלים הגדולים מדווחים נתוני אמת על הפליטות, כדי לא להיקנס. אבל הם מדווחים על היקפי החומרים שהם פולטים רק מעבר לרף מסוים של פליטות שנתיות. האם נפלטים חומרים מעבר לזה? אני מניח שכן. לא על כל החומרים אפשר לדווח, ויש גם חומרים שלא נפלטים מהמפעלים ונמצאים באוויר. משתנים כמו קרינת השמש, הטמפרטורה והלחות יכולים להביא לכך שחומר א' שנפלט וחומר ב' שנפלט — יתמזגו ביחד לחומר ג'".

מה הטווח שאליו מגיע הזיהום?

ברודאי: "המרחק הוא חסר משמעות ולא נמדד ברדיוס. רמת הפיזור של החומרים נובעת מהעוצמה של הפליטה והתנאים המטאורולוגיים. מטבע הדברים, החומרים ינועו עם מורד הרוח והריכוז יורד כשמתרחקים, אבל זה תלוי בתנאים המטאורולוגיים ובחומר. ידוע שמאוחר בלילה או מוקדם בבוקר יש פחות פיזור של חומרים. בצהרי היום הפיזור טוב יותר. לגבי החומרים השונים — יש חומרים שבהם הריכוז יורד מהר יותר ויש כאלה שבהם הוא יורד לאט יותר".

עד כמה באמת אפשר להוריד את רמת הזיהום?

"תמיד אפשר לעשות יותר. בהכללה מדובר על טכנולוגיה טורית, כלומר נגיד ששמת פילטר שמוריד את הפליטות ב-50% — תשים עוד פילטר והוא יוריד עוד 50% מהפליטות שנשארו. כך שתיאורטית אתה תמיד יכול להוריד עוד קצת זיהום. אלא שהעלות של שני פילטרים היא כפולה משל אחד, אבל מצד שני אם הפילטר הראשון הוריד 50% מהזיהום, השני יוריד רק 50% ממה שנשאר. כך שמדובר בעלות כפולה לאותו היקף זיהום. הטכנולוגיות להפחתת הזיהום הן לא רק באמצעות פילטרים. חלק מחומרי הגלם עולים למפעלים הרבה כסף, כך שלמפעל יש למעשה תמריץ לחסוך בחומרי הגלם במקום 'לזרוק אותם' מהארובה. כך שברור שבמפעל יעדיפו השבה של חומרי גלם במקום פליטה שלהם. השאלה היא תמיד אם ההשבה היא כלכלית — או משתלם יותר לקנות חומר חדש. זה תלוי במידה רבה בקנסות שהמפעל משלם".

איך ניתן להשיב את החומרים הרעילים?

"תלוי בחומרים. יש חומרים שקל לשרוף אותם ויש כאלה שלא ניתן לשרוף. יש חומרים שקל לעבות ולהחזיר למערכת ויש כאלה שלא. הכל עניין של כסף. בסופו של דבר, הביצוע של זה הוא עניין של דרישת המחוקק. אם המפעלים לא מפיקים כסף מלפלוט פחות, הם יפלטו תמיד. הבעיה היא שהמחוקק מאשר את הפליטות עם מעט מאוד תשומת לב לאינטראקציה ביניהם. אם מפעל אחד פולט כמות מסוימת של זיהום, ומפעל שני ושלישי שסמוכים לו פולטים זיהום נוסף — הפליטות לכל אחד מהם יאושרו בנפרד. אין אינטגרציה. כך שאם תרכז את כולם ביחד, תראה שהמפעלים יכולים לחרוג ביחס ממה שמותר והאחראים לא ירגישו".

יש הערכה מספרית לגבי העלות של דרישה להפחתת הזיהום עוד יותר?

"זה לא משנה. בסופו של דבר העלויות האלה הרי לא יתגלגלו על המפעלים, אלא עלינו, האזרחים. הכל עניין של זמן. אם זה דרך מחיר הדלק שיעלה או מחיר החשמל שיעלה — בסוף אנחנו משלמים על הכל. השאלה היא אם אנו מוכנים לשלם. אם לא נהיה מוכנים לשלם, נצטרך להוריד את הצריכה של המשאבים האלה".

ההחלטה הכלכלית שעליה מדבר פרופ' ברודאי לא פשוטה. מדובר כאן בכלכלה של דיני נפשות. כיצד ניתן לקבוע, למשל, אם משתלם לציבור הישראלי לשלם עוד כך וכך מיליארד דולרים בשנה כדי להפחית את מספר החולים במפרץ חיפה בכל שנה ב–40? ואולם לא בטוח שזו חייבת להיות הדרך. קחו, למשל, עוד גורם לזיהום בעיר שלא עלה במהלך הסערה הנוכחית. הסיבות לתחלואה של תושבי חיפה הן לא רק המפעלים. המבנה הטופוגרפי של העיר מביא לכך שרכס הכרמל עוצר את הרוחות המערביות ודוחה את פיזור הזיהום באוויר. התוצאה היא שגם הזיהום התחבורתי משפיע על תושבים חיפה יותר מבערים אחרות — מאחר שהוא נותר בה יותר זמן. עובדה זו משמעותית לאור הרמה הגבוהה של פליטת זיהום על ידי כלי תחבורה בעיר. התעשיות הכבדות והנמל מביאות לתנועת משאיות מסיבית דרך העיר, וגם האוניות הנכנסות לנמל תורמות את חלקן לזיהום האוויר. אם בקריות התעשיות הן המזהם העיקרי, באזור הכרמל ובשכונת הדר לדוגמה, מרבית הזיהום נובע מתחבורה העוברת בעיר. נתוני הזיהום החמורים בעיר עדיין נמדדים ליד הכבישים.

הסערה הנוכחית יכולה להיות הזדמנות לפעול לשיפור המצב בתחום — באופן מהיר הרבה יותר מאשר הטיפול בתעשייה. נכון להיום מחצית ממשאיות האשפה הנמכרות בארה"ב ושליש מהאוטובוסים מונעים על גז טבעי. העובדה שמפעלי תעשייה רבים בעיר כבר עובדים על גז מביאה לפריסה של צנרת גז בחיפה. העירייה יכולה, למשל, לקבל החלטה מערכתית בתמיכה ממשלתית להעברה של התחבורה הציבורית בעיר וצי המשאיות של העירייה — לתחבורה מונעת גז. מדובר בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים שתחזיר עצמה תוך כמה שנים לאור העלויות הנמוכות של תדלוק בגז לעומת דיזל.

כך שבמקום להתמקד בפולטיקה הצהרתית ופופוליסטית, הסערה הנוכחית היא ההזדמנות הגדולה של מפרץ חיפה להעריך מחדש את תוכניות ההתרחבות במקום, לשקול אילו מתקנים ניתן להעביר מהאזור, להגביר את הדרישות מהמפעלים המזהמים והזדמנות להעביר עוד ועוד מהתעשיות המזהמות ואמצעי התחבורה בעיר לשימוש באנרגיית גז נקייה. השאלה כעת היא האם לכיוון הזה יחליטו בעיריית חיפה להפנות את מרב המשאבים, הכוחות והמשאיות.

מעיריית חיפה נמסר בתגובה: "מעולם לא תמכנו בהתרחבות בז"ן ולכן דרישתנו היתה ונותרה להחליף מתקנים ישנים ומזהמים במתקנים מודרניים העומדים בתקנים המחמירים ביותר. אין אנו מגיבים לטענות בז"ן בתקשורת ולא מקיימים דיון עם המפעלים. את הדרישות המחמירות אנו מציבים בפני משרדי הממשלה האמונים על הניטור והפיקוח וההגנה על בריאות תושבי העיר.

"כל מי שטוען כי האירועים בתחילת השבוע היו 'ייצוגים' פועל מתוך מניעים פוליטיים צרים ואין לנו אלא להפנות אותו אל תוצאות המאבק עד כה. העירייה תמשיך להיאבק כדי שמשרדי הגנת הסביבה, הבריאות והתשתיות יפעלו בשקיפות מלאה ולהצגת נתוני האמת הנוגעים לבריאות ילדנו.

"העירייה ניצבה בשבוע האחרון לבדה במאבק למען תושבי 22 יישובים בנפת חיפה, מחדרה ועד עכו. גם משרדי הממשלה וגם הרשויות במרחב נאלמו ונעלמו. אנו מחדדים את הצהרותינו והיא חד־משמעית: לא יהיה גידול בייצור והפקת דלקים במפרץ חיפה, ומגמת השיפור באיכות האוויר ובריאות התושבים תימשך.

"מנכ"לי משרדי הגנת הסביבה והבריאות התקשרו לראש העיר והודיעו כי בכוונתם להתייצב בחיפה בשבוע הבא עם הצעות משמעותיות ותוכנית עבודה שיש בכוונתם להביא להצעת מחליטים כדי שהפעולות לשיפור נוסף באיכות האוויר ובריאות תושבי חיפה יתוקצבו על ידי ממשלת ישראל".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם