רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ובמערכה השביעית בנק ישראל דוחף את כל בועת הנדל"ן לתוך הפנסיה שאין לכם

מאות מיליארדי שקלים נלקחו מהשכבות החלשות וממעמד הביניים לקבוצות קטנות ומקושרות

405תגובות

בנק ישראל הזהיר שוב השבוע מפני הסיכונים הגוברים ליציבות המערכת הפיננסית בישראל כתוצאה מהעלייה החדה במחירי הנדל״ן והחשיפה של יותר מ-300 מיליארד שקל שיש לבנקים למשכנתאות ולהלוואות לקבלנים ויזמים.

בין השאר כותב הבנק המרכזי בדו״ח היציבות הפיננסית שלו כי ״למערכת הבנקאות חשיפה גבוהה למשכנתאות ולענף הבינוי והנדל"ן, והדירות מהוות חלק מרכזי בתיק הנכסים של משקי הבית. על כן, כפי שציין גם הדו"ח הקודם, המערכת הפיננסית חשופה לסיכון של ירידה חדה במחירי הדירות, אם כתוצאה מזעזוע (מקומי או חיצוני) שיוביל לעליית ריביות חדה ומהירה, ואם כתוצאה ממיתון שיפגע בהכנסות הלווים. כל אחד מתרחישים אלה, או שילוב של שניהם, עלול להקשות על משקי הבית והקבלנים לעמוד בהתחייבויותיהם, וכך לפגוע ביחסי ההון של הבנקים”.

ביבי בטקס באסותא אשדוד
אילן אסייג

האם בנק ישראל עומד מנגד כאשר בועת הנדל״ן הישראלית מפרקת באטיות, בשיטתיות ובשקט מאות אלפי משפחות, ומשווה לישראל מאפיינים של העידן הפיאודלי, שבו מאות אלפי אריסים מזרימים כל חודש את משכורותיהם באמצעות משכנתאות או תשלום שכירות מנופחת לשכבה דקה של בעלי נכסים? הירידה החדה בריבית בשנים האחרונות מטשטשת את המחיר החברתי הכבד של עליית המחירים - ותורגש במלוא עוצמתה אם הריבית תעלה.

כמובן שלא. הבנק המרכזי לא מפסיק לחשוב מבוקר עד הערב על יציבות הבנקים, והוא משחרר מדי כמה חודשים עוד תקנה שמטרתה להבטיח את חוסנם, תוך שימור בועת המחירים. הדו״ח המדובר עוסק כמובן רק ביציבות הפיננסית של הבנקים, המשימה העיקרית שהבנק המרכזי ממוקד בה, ומתעלם, כמו שאר הדו״חות, מההשפעה ההרסנית שיש לבועת מחירי הדיור על ההכנסה הפנויה של מאות אלפי משפחות, ובעיקר על זוגות צעירים, על משפחות חד־הוריות ועל כל האנשים שלא מחוברים למוקדי הכסף והכוח במגזר הציבורי והפרטי.

אבל בבנק המרכזי מבינים היטב שכל המגבלות שהטילו בשנים האחרונות על שוק ההלוואות לדיור, על קבלנים ועל משכנתאות אינן אפקטיביות, ולכן הם שוקדים בימים אלה יחד עם משרד האוצר על המערכה השביעית, הגדולה, שעשויה להיות שיאו או סיומו של המחזה ״בועת דיור הישראלית - כך ריסקו כל קבוצות האינטרס את מעמד הביניים הישראלי בעוד הפוליטיקאים עמדו מנגד״.

עיכ

מערכה ראשונה

הממשלה מעלה את המיסוי על כל אפיקי ההשקעה בשוק ההון, מותירה את המיסוי על שוק הנדל״ן על כנו ומגדילה משמעותית את הכדאיות היחסית של השקעה בנדל״ן בהשוואה לנכסים פיננסיים. כשמגיע המשבר הפיננסי העולמי, מצטרף בנק ישראל לאופנה, שופך שמן למדורת הביקושים ומתחיל להוריד את הריבית במשק לכיוון האפס, ובמונחים ריאליים מתחת לאפס. מחירי הדירות מתחילים לטפס במהירות. משקיעים זרים, ביניהם יהודים מצרפת, דוהרים לתוך השוק, ודוחקים כל שנה עוד ועוד ישראלים החוצה.

מערכת שנייה

ראש הממשלה ויועציו מרוצים: לשיטתם, מחירי נדל״ן עולים הם ביטוי לכלכלה חזקה ואטרקטיבית. הם צופים במפולת מחירי הנדל״ן בארה"ב אחרי המשבר הפיננסי וחוככים ידיהם בהנאה - "אנחנו פטורים מהצרות האלה". עליית מחירי הנדל״ן יוצרת תחושת עושר בקרב הציבור ומשכיחה מישראלים רבים את ההפסדים שספגו בשוק ההון ב–2008 כתוצאה מהמשבר העולמי. נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, מסביר לנתניהו בשיחות סגורות שלא כדאי לזעזע את שוק הנדל״ן, שכן המשברים הפיננסיים הקשים ביותר בעולם נגרמים כתוצאה ממפולת בשוק הנדל״ן - ולכן העוצמה שמגלה השוק בישראל טובה גם לממשלה וגם לבנק ישראל.

מערכה שלישית

שוק הנדל״ן בישראל תוסס ועליז יותר מאי־פעם. החיבורים החוקיים, הפליליים, הגלויים והתת־קרקעיים של מאות יזמים, בעלי קרקעות, קבלנים ועורכי דין לפקידים במינהל מקרקעי ישראל, לראשי עיריות ולחברים בוועדות בנייה מקומיות ומחוזיות הם הסיפור הכי חם בעיר. מדי חודש 
נולדים בישראל מיליונרים חדשים, שרוב כישרונם הוא ברכישת קרקעות, פרויקטים ונדל״ן בהלוואות ומערכות קשרים במחלקות האשראי בבנקים ובמערכת הביורוקרטית האדירה של שוק הנדל״ן. המחירים ממשיכים לטפס, לשמחת כל הגורמים החזקים במשק. בשוליים נשמעות יבבות של סטודנטים, חיילים משוחררים, זוגות צעירים שלא רופדו בירושות מההורים, משפחות חד־הוריות ושאר גורמים ״שוליים״ בחברה הישראלית, שלא השכילו להיוולד למשפחות אמידות או להתחבר לאחד ממרכזי הכוח.

בקיץ 2011 יוצאת דפני ליף לשדרות רוטשילד כדי למחות על מחירי הדיור הגבוהים. הטייקונים, באמצעות עיתוני וערוצי הבית שלהם, רואים הזדמנות ומנסים לנצל את המומנטום כדי להסיט את המחאה נגד הממשלה, במטרה להרוג רפורמות לשבירת ריכוזיות והכנסת תחרות. אבל השד יוצא מהבקבוק ואי אפשר להחזירו לשם בקלות: הריכוזיות ויוקר המחיה נהפכים לנושא מרכזי בשיח הציבורי. הישארו עמנו, במערכה השישית יצביעו חלק מהמוחים לפוליטיקאי שיספר להם שהוא הולך להוריד את מחירי הדיור.

יאיר לפיד
טלי מאייר

מערכת רביעית

החגיגה בעיצומה. הישראלים מבינים שמחירי הדיור יכולים רק לעלות. זוגות צעירים פושטים על הפנסיות והנכסים של הוריהם במטרה להגיע להון העצמי הנדרש כדי לקבל משכנתא בבנק. ההורים, שנותרים לעתים ללא פנסיה, מאושרים ש״הילדים מסודרים״ וקנו דירות ש״כידוע, מחירן רק עולה״. אפשרות של עלייה בריבית, משבר בשוק העבודה או ירידת מחירים לא מובאת בחשבון.

מניות בנק המשכנתאות הגדול במדינה, טפחות, מגיעות לשיא של כל הזמנים, והאופציות של מנכ״ל הבנק אלי יונס, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר, הופכות אותו לאחד השכירים העשירים ביותר בהיסטוריה הישראלית. הוא מממש אופציות ושכר בכ–200 מיליון שקל, ומסביר ש״כשמוסד מצליח צריך לשתף את המנהלים בהצלחה״. אחרי 200 מיליון שקל יונס שבע, ומחליט שאפשר להוריד את הכסף והקריירה משולחן קזינו הנדל״ן. הוא פורש ומעביר את הניהול לאלדד פרשר, שהיה סגנו של ניר גלעד כשזה האחרון היה החשב הכללי במשרד האוצר.

מנתונים שמינהל הכנסות המדינה יפרסם באיחור, רק אחרי המערכה השישית, עולה כי בנוסף למאיון העליון במגזר הפרטי, דווקא העשירון העליון של עובדים במגזר הציבורי המורחב הם המובילים ברכישות של דירות להשקעה: עובדי המונופולים, אנשי צבא, עובדים בעיריות, רופאים ואפילו מורים הנהנים מקביעות ומעבודה נוחה יחסית מקבלים משכנתאות בקלות - ומסתערים על שוק הנדל״ן. את הדירות שהם קונים הם ישכירו לצעירים ולחד־הוריות - לשכבות החלשות בחברה, שאינן מחוברות למוקדי הכוח והכסף.

קצינים במילואים, עובדים בחברת החשמל, בבנקים ובמונופולים הגדולים, עובדים בכירים בעיריות, הקרובים למידע על שוק הנדל״ן וההזדמנויות בו - כולם חוגגים ארבע פעמים: שכר גבוה, קביעות לכל החיים, פנסיות תקציביות, ועכשיו דרך נוספת לשאוב כסף ולפתוח פער מהבלתי מחוברים - לקנות דירות להשקעה ולהשכיר אותן לאומללים במחירים עולים.

מערכה חמישית

במשרד האוצר חוגגים. כמו בבנק ישראל, גם באגף התקציבים, שאמור להיות הצופה שעל התורן, מתעלמים מכל תופעה שחורגת מתקציב השנה הבאה. זו הרי האחריות של מישהו אחר. מחירי הנדל״ן העולים והבום בשוק מנפחים את הכנסות המדינה ממסים ישירים ועקיפים. מסי רכישה, מס שבח, מיסוי הבנקים, מיסוי כל תעשיות הבנייה ונגזרותיה מזרימים עשרות מיליארדי שקלים לקופת המדינה.

המדינה זקוקה לכסף הזה יותר מתמיד, כי נתניהו מנפח את תקציב המדינה ואת המגזר הציבורי כמו שאף פוליטיקאי לא ניפח מעולם. בעוד הוא מספר אגדות על ״השמן״ ו״הרזה״, הוא ממשיך להזרים כספים למחוברים: כמעט כל תוספת כוח האדם במשק מופנית למגזר הציבורי, ובעוד שמאות אלפי עובדי קבלן ודור ב׳ קורסים ללא ביטחון תעסוקתי, עובדי דור א׳ הקרובים לצלחת של ההסתדרות נהנים מהעלאות שכר נדיבות במימון משלם המסים וצרכני המונופולים.

שוק הנדל״ן הגואה נהפך לפרפטום מובילה של כל המחוברים בישראל: גם מנפח את שווי הנכסים שלהם וגם מממן את תוספות השכר שלהם דרך עלייה בגביית המס שזורם למיליציות המיסוי במגזר הציבורי ומונע צורך להתייעל כדי להקטין את הפערים בין עובדי דור א׳ וב׳.

משה כחלון
דודו בכר

מערכה שישית

יאיר לפיד גוזר את הקופון הגדול מהמחאה החברתית וממצוקת יוקר המחיה, ומגיע למשרד האוצר עם שתי הבטחות ל״אחיו העבדים״: להכות בחרדים (״שוויון בנטל״) ולהוריד את מחירי הדיור. כמה חודשים לאחר שהוא נכנס למשרד, מתברר לו ולבוחריו שאין עשרות מיליארדים בתקציבי החרדים: זו היתה אגדה שנשענה בעיקר על הטינה הציבורית לחרדים ועל האתוס המאחד שכולם צריכים לשרת בצבא. לפיד לא מוצא אפילו מיליארדים בודדים שאפשר לקחת מהחרדים, והוא נשאר עם הטיקט של מחירי הדיור.

מהר מאוד לומדים הבוחרים של לפיד שרוב קבוצות האינטרס בישראל, החל בבנקים, דרך רשות מקרקעי ישראל ובבעלי הקרקעות וכלה בעשירון העליון במגזר הציבורי והאלפיון העליון במגזר בפרטי, כלל לא מעוניינים בירידת מחירי הנדל״ן, בוודאי לא בשיעור של 30%–50%, שיחזירו אותם לרמה הסבירה המקובלת בעולם. לפיד מוצא פתרון גאוני, שלא יוריד מחירים, אבל אפשר יהיה למכור אותו לציבור: לנפח את המחירים ולהוריד את המע״מ - התוכנית היחידה שלא דורשת עימות עם אף קבוצות אינטרס, אלא מגלגלת את העלות שלה - כ-3 מיליארד שקל בשנה - על משלם מסים מפוזר ואלמוני.

הפוליטיקה החדשה מתבררת כישנה גם כשמדובר בנדל״ן: לפיד מסרב לפרסם הצהרת הון ולהגיב לשאלות אם הוא וילדיו מושקעים בנדל״ן ובאילו היקפים. כמוהו, גם ילדי המחאה שנכנסים למפלגת העבודה נוטשים את יעד הורדת מחירי הדירות לאחר שהם מבינים שעדיף לא לקחת סיכונים, לא להתמודד עם קבוצות אינטרס חזקות ומיליציות מיסוי שקשורות לפריימריז, ועדיף להתרכז בנאומי שמאל/ימין ובהתנחלויות, כמו בימים הטובים שלפני המחאה.

בתחילת 2015 מתברר שהמתמודד החדש משה כחלון אמנם משלב בקמפיין הבחירות שלו סיסמאות רבות על פירוק רשות מקרקעי ישראל, אבל בדיוק כמו לפיד, הוא מקפיד לשמור על עמימות ולא להגיד בכמה, אם בכלל, הוא מתכוון להוריד את מחירי הדיור. בעתיד יתברר אם זה היה מקרי, או שיועציו הסבירו לו את מה שלפיד הבין: הגורמים החזקים ביותר במשק - הן במגזר הציבורי, הן בבנקים והן במגזר הפרטי - נהנים מניפוח בועת הנדל״ן, ולשכבות החלשות ולשאר הבלתי מחוברים שמממנים את הבועה אין כוח והשפעה, וממילא בכל מערכת בחירות אפשר למכור להם בקלות באמצעות הטלוויזיה והעיתונים בלוף חדש ולהסביר להם שאסור להוריד את מחירי הדירות כי ״זה יזעזע את המשק״. בכירי מפלגת העבודה כלל לא מדברים על מחירי הדיור, אבל מדברים את ״שפת המחאה״ - הם מפרסמים הצהרות הון שלא אומרות דבר, כי הן כוללות בסך הכל אזכורים אגביים לכך שבנוסף ל-9–10 מיליון השקלים שלהם במזומן ולדירת מגורים ראשונה יש להם גם זכויות בקרקעות שהם לא מפרטים את גודלן או שוויין, ונמנעות מלציין אם הם העבירו או רכשו דירות לילדים במיליוני דולרים - כמקובל בקרב המחוברים והמסודרים.

טוח

מערכה שביעית

המעגל כמעט נסגר: כל קבוצות האינטרס החזקות במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי נהנות מבועת הנדל״ן, ודור נוסף של מולטי מיליונרים מקרקעות, מפיננסים ומבנייה נוצר. יבואני מכוניות היוקרה והג׳יפים מדווחים על קאסטה חדשה, שרוכשת כלי רכב בשווי מאות אלפי שקלים. אלה הם מתעשרי הנדל״ן החדשים. מאות אלפי זוגות צעירים שלוקחים משכנתאות במחירים עולים מאבדים אמון בכל אפשרות לשינוי, ובסוף 2014, אחרי שהממשלה נופלת, פורץ גל ביקושים נוספים לדירות במשכנתאות מנופחות ויקרות מתמיד. עוד 50 מיליארד שקל של משכנתאות נלקחות בסיכום השנה.

פינה אחת לא סגורה: האפשרות שמחירי הדירות ייפלו כתוצאה מאירוע חיצוני, כמו זינוק בריבית או האטה במשק, עדיין קיימת. במקרה כזה, חלק מהניפוח שמרוכז עכשיו אצל הבלתי מחוברים, הממושכנים, האומללים וילדיהם יעבור אל הבנקים שהעמידו להם את ההלוואות.

רוב מניות הבנקים אמנם נמצאות בידי הציבור, אבל מפולת בבנקים תמיד תביך את המנהלים, את אלפי המיליונרים שעובדים בהם, את הרגולטורים ואת הפוליטיקאים, ולכן צריך לסגור את הפינה הזאת כדי לוודא שכל כאב, כל הפסד, אם יהיה - תמיד ייפול על הבלתי מחוברים.

בנק ישראל ומשרד האוצר מודיעים אפוא חגיגית על תחילת עידן ״איגוח המשכנתאות״: הבנקים יארזו תיקי משכנתאות שניתנו בשלוש שנות הבועה וימכרו אותן כניירות ערך למשקיעים מוסדיים - ביטוחי החיים וקרנות הפנסיה שהציבור מחויב לחסוך בהם על פי חוק. כלומר, לידיהם של האנשים שמנהלים כספים של אנשים אחרים. כך יועבר הסיכון בנפילת מחירים או בעליית האבטלה במשק ממאזני הבנקים לפנסיות של הציבור.

בנק ישראל והאוצר מבטיחים שהלקחים מקדחת האיגוח בארה"ב, הידועה גם בשם משבר הסאבפריים (״משכנתאות זבל״ שאוגחו ונדחפו למשקיעים ולשוק ההון), שהסתיימה ב-2008 במשבר הפיננסי הגדול בהיסטוריה נלמדו, ושורה ארוכה של תקנות יבטיחו שרק משכנתאות איכותיות יימכרו לציבור וחלק מהסיכון יישאר אצל הבנקים כדי להבטיח את איכות חיתום בשוק. לכאורה, איגוח אשר נעשה בשוק תחרותי ומשוכלל, ללא בעיות סוכן וא־סימטריה במידע, צפוי להקטין ולפזר סיכונים - אבל הלהיטות של בנק ישראל לאיגוח הלוואות נדל״ן דווקא עכשיו, אחרי עלייה של 100% במחירי הדירות, חושפת את המוטיווציה האמיתית למהלך: להעביר את הסיכונים במערכת הפיננסית אל הציבור הרחב, שכל הפנסיה שלו כלואה במועדון של חמש חברות ביטוח. צמרת בנק ישראל, כמו גם כל פורשיו שעברו לעבוד בשכר של מיליוני שקלים במערכת הבנקאות, מברכים על המהלך.

ועכשיו המעגל סגור הרמטית: העברת העושר הגדולה בהיסטוריה של ישראל הושלמה. מאות מיליארדי שקלים נלקחו מהשכבות החלשות וממעמד הביניים שלא מחובר למונופול, לירושה גדולה או לעטין הציבורי, והועברו לחזקים, למקומבנים, למחוברים, למאיון והאלפיון - היחידים שמקבלים ייצוג ב״דמוקרטיה״ הישראלית. 
והכל לפי השיטה הישנה והבדוקה: לוקחים כסף מציבור רחב, מפוזר, לא הומוגני, לא מיוצג וחלש ומעבירים אותו לקבוצות קטנות, מאורגנות ומקושרות.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם