חלית? נפצעת? תשלם: כך עשו ליברמן וליאון סיכול ממוקד לחוק לבנת פורן - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חלית? נפצעת? תשלם: כך עשו ליברמן וליאון סיכול ממוקד לחוק לבנת פורן

הכסף הגדול, האינטרסים ודרכי הפעולה של החברות למימוש זכויות רפואיות

113תגובות

ג', אחות מוסמכת ובעלת תואר שני, מאובחנת כפגועת נפש ובעברה אשפוזים פסיכיאטריים וניסיונות אובדניים. לפני כשנה ושלושה חודשים היא פנתה לחברת לבנת פורן, העוסקת במימוש זכויות רפואיות, ושילמה לה 1,500 שקל, דמי פתיחת תיק. היא באה מצוידת בחוות דעת מהפסיכיאטר המטפל בה כבר עשור. לדבריה, כשהגיעה לחברה הסבירו לה הנציגים בעל פה שללא עזרתם אין לה סיכוי לזכות בקצבת נכות מהביטוח הלאומי.

היא נשלחה למפגש עם רופאת משפחה, שלדברי ג' ערכה תקציר של המסמכים שהיא הביאה. לטענתה, סיכום זה היה רצוף בשגיאות עובדתיות ובשגיאות כתיב. ובכל זאת, היא הופיעה בפני ועדה רפואית של הביטוח הלאומי לאחר שקיבלה תדרוך טלפוני מנציגי החברה. תוך חודש הודיעו לה שנקבעו לה 50% נכות ו–100% אי־כשירות לעבודה, והיא הוגדה כנכה באופן זמני. בעקבות תשלומים שקיבלה מהביטוח הלאומי באופן רטרואקטיבי, היא שילמה לחברת לבנת פורן 10,000 שקל נוספים.

כעבור שנה החליטה ג' להתייצב לבדה בפני הוועדה הרפואית, משום שהבינה עד כמה ההליך פשוט וקל - היא היתה צריכה למלא טופס אחד בלבד, ובו שאלות בנוגע למה שעבר עליה בשנה האחרונה. אחרי שבע דקות בוועדה, היא הצליחה לקבל זכאות נכות זמנית לשנתיים נוספות, אך כעבור כמה ימים קיבלה טלפון מנציגה בחברת לבנת פורן שטענה שאסור היה לה ללכת לבד לוועדה, ובעצם מדובר בהפרת חוזה. אז פנתה ג' להתבונן באותיות הקטנות, וגילתה שבחברה צודקים: החוזה קובע שהיא נדרשת להסתייע בנציגי לבנת פורן בהמשך פניותיה לביטוח הלאומי, ובמידה שהיא רוצה להפסיק לעשות זאת, הרי שהחברה רואה בכך כאילו היא קיבלה נכות קבועה וצריכה לשלם אחוזים מהגמלה למשך ארבע השנים הקרובות.

לבנת פורן
תומר אפלבאום

"הנציגה אמרה לי שאני נדרשת לשלם 29 אלף שקל, ואם לא - הם יפנו להוצאה לפועל", מספרת ג'. "בהתחלה, כשנציגת השירות של לבנת פורן התקשרה אלי, לא הבנתי מה היא רוצה. אמרתי לה - 'תודה, אבל כבר הסתדרתי לבד'. היא ענתה לי - 'מה זאת אומרת? כתוב בחוזה שאת צריכה ללכת אתנו'. נכון, לא קראתי כמו שצריך את החוזה, אבל אף אחד בלבנת פורן לא הסביר לי שאני תקועה אתם לתקופה כל כך ארוכה. לא היה לי שמץ של מושג שאני כבולה אליהם".

לדברי ג', במקרים בריאותיים כמו שלה אין צורך אמיתי בחברות תיווך. "אחרי הניסיון שעברתי, אני מבינה שחולים פסיכיאטריים תמיד מקבלים נכות זמנית בהופעה הראשונה בפני הוועדה. זה גם נשמע הגיוני. אבל נציגת החברה שטיפלה בי בפעם הראשונה דאגה להדגיש שאני מקבלת הכרה קבועה כנכה. לדעתי, השירות של לבנת פורן פשוט מיותר, בוודאי בתחום בריאות הנפש. מספיקה חוות הדעת של הרופא המטפל או סיכומי אשפוזים. שמעתי הרבה סיפורי זוועה על הביטוח הלאומי, אבל באופן אישי הופתעתי לטובה. נתנו לי מה שמגיע לי".

סיפורה של ג' ממחיש את אחת הבעיות הטמונות בפעילותן של חברות למימוש זכויות רפואיות, כמו זו של לבנת פורן. חברות אלה, כמו עורכי הדין שעוסקים בתחום, מתווכים בין האזרח הנפגע לבין הביטוח הלאומי או מוסדות ציבוריים אחרים, ומסייעים בהתנהלות מולם: החל במילוי בסיסי של טפסים ועד ייצוג בבתי משפט כשצריך (אפשרות המותרת רק לעורכי דין, ולא לחברות למימוש זכויות רפואיות). עבור השירות הזה הם גובים עמלות גבוהות ללא פיקוח.

זאת הסיבה שח"כ מיקי רוזנטל (העבודה) יזם הצעת חוק שאמורה להסדיר את פעילותן ואת פעילותם של עורכי דין שעוסקים בתחום. אלה פתחו מיד במתקפה: "אזרחי ישראל, חשבתם שלממש את הזכויות שלכם מול הביטוח הלאומי היה קשה עד היום? בגלל המחטף של ח"כ מיקי רוזנטל זה יהיה קשה הרבה יותר. החוק החדש טוב לקופת האוצר - רע לאזרחים". כך הכריזה מודעה שפורסמה השבוע מטעם החברות למימוש זכויות רפואיות.

משה ליאון מסע בחירות
אוליבייה פיטוסי

לשכת עורכי הדין והחברות העוסקות במימוש זכויות רפואיות מתנגדות להגבלת שכר הטרחה שלהן - 10.75% לחברות ו–13% לעורכי הדין. הן מתנגדות אף שהצעות אלה הן פשרה לעומת מה שהוצע בתחילה: הגבלה של 8% על החברות ו–8%, 10% ו–13%, במדרגים שונים, על עורכי הדין. למרות הטענות למחטף, העבודה על החוק נמשכה כמה חודשים, והתבססה בין היתר על עבודת מחקר שערך רואה חשבון עצמאי שנשכר מטעם הכנסת, וביצע בדיקה מעמיקה של עבודת עורכי הדין והחברות השונות. לאחר בדיקה זו, עלו שיעורי הרווח לטובת המתווכים ועורכי הדין, ולמרות זאת הם יצאו בשצף קצף נגד החוק - ודווקא הם אלה שהצליחו למנוע את העברת החוק במחטף, בזכות הקדמת הבחירות.

מלבד מודעות ענק בעיתונות, המשמיצות את רוזנטל, השקיעו לשכת עורכי הדין, איגוד החברות למימוש זכויות רפואיות (המאגדת את ארבע החברות הגדולות בתחום) וחברת לבנת פורן סכומי עתק בשכירת לוביסטים, אנשי יחסי ציבור, יועצים משפטיים ויועצים אחרים, חלקם בכירים לשעבר בשירות הציבורי. לדברי רוזנטל, איגוד החברות למימוש זכויות רפואיות שילם 150 אלף שקל לרו"ח משה ליאון, כדי שייצגו בתיק הזה. לטענתו, ליאון דיבר עם מקורבו אביגדור ליברמן, שהריץ אותו בבחירות האחרונות לראשות עיריית ירושלים, וזה הורה לנציגו בוועדות ההסכמות בכנסת להצביע נגד העלאת החוק להצבעה במליאה, מה שהיה אמור לקרות ביום שני. כך, אף שהחוק עבר לפני עשרה ימים בקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה והרווחה, הוא בכל זאת לא אושר במליאה.

מלבד ליאון, שכרה לשכת עורכי הדין את שירותיו של רו"ח דודי גולדברג, נשיא לשכת רואי החשבון. לדברי רוזנטל, "במהלך הדיונים שלח ליאון גם את גולדברג, שותפו העסקי, לשכנע ח"כים להתנגד לחוק. גולדברג הציג עצמו בתפקידו הרשמי - נשיא לשכת רואי החשבון - ולא סיפר לח"כים שהוא שותפו של לוביסט המקבל כסף מחברות המימוש. התרגיל נחשף במהלך הדיון בוועדה".

היו גם יועצים אחרים בקלחת: לבנת פורן שכרה את שירותיו של מזכיר ממשלת אולמרט לשעבר, עובד יחזקאל, ושל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מייק בלאס. לטענת מקורבים לחברה, שניהם עבדו עם החברה על פרויקטים שונים עוד לפני הצעת החוק של רוזנטל. לבנת פורן שכרה גם את חברת הלובי אימפקט (שהחליפה בתפקיד את גלעד לובי). נורית אלשטיין, לשעבר היועצת המשפטית של הכנסת, נשכרה אף היא על ידי אחת מהחברות למימוש זכויות רפואיות. כמו כן, לטענת רוזנטל איגוד החברות למימוש זכויות רפואיות ניסה להשפיע על ארגוני הנכים כדי שיתנגדו לחוק, טענה שהוכחשה.

מימוש

"לוביזם אגרסיבי ומכוער"

לבנת פורן, שמוכרת היטב מהפרסומות המשודרות ללא הרף ברדיו ("חלית, נפצעת?"), נהפכה לשם גנרי

לחברות למימוש זכויות רפואיות. למעשה מדובר במאכערים המסייעים לציבור מול הרשויות, בעיקר הביטוח הלאומי. השבוע התברר שפורן, כמו הקולגות שלה, לא מהססת להיעזר במבנה הבעייתי של קשרי הון־שלטון כדי שהתרנגולת שמצאה לפני כמה שנים - ייצוג אנשים בפני הביטוח הלאומי - תמשיך להטיל עבורה ביצי זהב. ח"כ חיים כץ, יו"ר ועדת העבודה, הבריאות והרווחה, שותפו של רונזטל בהצעת החוק, טען השבוע בדיוני הוועדה שאינו זוכר מכבש לחצים כבד כל כך כמו זה שהופעל עליו בעקבות הצעה זו.

"היה כאן לוביזם אגרסיבי ומכוער", אומר רוזנטל. "יש פה הרבה דברים מטרידים. זו היתה דוגמה ברורה לאופן שבו משפיע ההון על השלטון. אף אחד לא מכחיש שביום ראשון בלילה הורה ליברמן לעצור את החוק אף שנציגת סיעתו בוועדה, אורלי לוי־אבקסיס, תמכה בו. אף אחד לא מכחיש שליאון קיבל כסף מבעלי העניין, והקשר בין ליברמן לליאון ברור. יש המון כסף בתעשיית מימוש הזכויות, דבר שמאפשר להפעיל מערך שלם של לובי, שיווק ויחסי ציבור. המערך הזה יושב על נרטיב שלפיו הישראלים חוששים ממגעים עם הממסד והביורוקרטיה. 
אני לא רוצה למנוע מאנשים את מה שמגיע להם בביטוח הלאומי, אבל לא יכול להיות שסכומים נכבדים, לעתים גם 25%–30%, יגיעו לידיהם של מתווכים, בזמן שאלה כספי ביטוח של כלל האזרחים, המיועדים למטרה ספציפית".

סניף ביטוח לאומי
עופר וקנין

בכיר באחת החברות למימוש זכויות רפואיות סבור אחרת. "אילולא אנחנו, המתווכים, הכסף הזה היה שוכב בקופת האוצר, ואף אחד לא היה רואה אותו. אין פלא שהמדינה תמכה כל כך בחוק הזה", הוא אומר. "השנה החברה שלי תהיה בהפסד, כי אני נאלץ להשתמש בלוביסטים וביועצים כדי להתגונן מפני שקרים שמופצים על ידי ח"כים תחת מעטה החסינות שלהם. על פי מה שידוע לי, לפחות חלק מהיועצים האלה כלל לא נשכרו למטרה הספציפית של ביטול החוק. החברות עובדות באופן קבוע עם יועצים ואנשי יחסי ציבור כדי לחשוף בפני הציבור את עוולות הביטוח הלאומי".

שוק הזכויות הרפואיות מגלגל מדי שנה 500–400 מיליון שקל - ההכנסות של חברות ועורכי הדין מכ–20 אלף איש שנעזרים בשירותיהם. שכר הטרחה נע בדרך כלל סביב 20% (כולל מע"מ), אך יש כאלה שגובים גם 25%, ולעתים גם 30%. גם תקופת הגבייה החשובה: אף שדמי הטרחה מחושבים לרוב על פני קצבה שניתנת במשך ארבע או חמש שנים (הגבייה היא מראש, כאחוז מהסכום המהוון), יש מתווכים ועורכי דין שמחליטים לגבות אחוז מסוים לכל החיים, ולפעמים מהוונים גם את הסכום הזה. כך יוצא לא מעט פעמים שנזקקים שהצליחו להשיג כסף מהביטוח הלאומי מוצאים שלאחר שקיבלו את הקצבה, הם נדרשים לכבד הסכם עם המתווך לתקופת זמן ממושכת. לעתים קורה שאדם נפטר בזמן שהוא מקבל את הקצבה, אבל את האחוז ממנה הוא כבר שילם למתווך מראש.

כמובן שיש לא מעט שמרוצים מחברת לבנת פורן וממתווכים אחרים שבאים לעזרתם - אנשים עסוקים שאין להם זמן או רצון להתעסק עם טפסים, או כאלה שפשוט חוששים מהביורוקרטיה, ומרוצים מאוד ממי שאומר להם בדיוק מה הם צריכים לעשות כדי להשיג את הזכויות שמגיעות להם. כך או כך, דבר אחד ברור: השוק הזה פרוץ לחלוטין, ואין שום מגבלות בנוגע לגובה שכר טרחה או לתקופת הזמן שבה משולם אחוז מהגמלה. החוק החדש נועד לתקן כשלים אלה ואחרים, אך כעת נראה שהוא עומד להיקבר לשנה לפחות, לשביעות רצונם של בעלי העניין.

שוק מימוש הזכויות הרפואיות הוא שוק מלאכותי לחלוטין, שנוצר בגלל השירות הלקוי שנותן הביטוח הלאומי לפונים אליו. "במונחים של השוק החופשי, גורמי הייצור הם האזרחים, בדרך כלל נכים בדרגות שונות או נפגעי תאונות עבודה, והערך נוצר כתוצאה מהתפקוד הלקוי של הביטוח הלאומי", אומר חובב ינאי, פעיל במשמר החברתי, תנועה חברתית שעקבה אחרי דיוני הוועדה בכנסת בנושא חוק זה. לדבריו, נקודה בעייתית נוספת במנגנון הזה הוא שבלא מעט מהחברות למימש הזכויות מועסקים עובדים לשעבר בביטוח הלאומי. "בחברת זכותי, למשל, עובדים אנשים שעבדו בעבר בוועדות רפואיות או שימשו כמנהלי סניפים של הביטוח הלאומי. זה בדיוק כמו שניר גלעד עבר מתפקיד החשב הכללי לתפקיד מנכ"ל חברה לישראל. זה בדיוק אותו חוסר תקינות של מעבר לצד השני".

ברקע נמצאים שינויים חברתיים וסוציולוגיים. בשנות ה–70 וה–80, כשהשוק הזה לא היה קיים, היו אנשים שהתביישו לפנות לביטוח הלאומי, אלא אם כן נקלעו למצב של אי־תפקוד מוחלט. כיום, בעידן ה"מגיע לי", אנשים פונים הרבה יותר לביטוח הלאומי. בנוסף, הביטוח הלאומי הוא כיום מוסד הרבה יותר חלש מאשר היה בעבר, ומעמדו הציבורי בשפל המדרגה. התאבדותו של משה סילמן, שבקיץ 2012 הצית את עצמו במחאה על התעמרות מצד הביטוח הלאומי, קיבעה תדמית זו עוד יותר. לא רק זה אלא שבאחד מדו"חות מבקר המדינה שפורסם בשנים האחרונות על הביטוח הלאומי, נמצא ש–65%–70% מהעררים של הפונים התקבלו, מה שמעיד על אופן התפקוד של הוועדות הרפואיות.

כך נוצר מעגל קסמים שרק מעצים את כוחם של המאכערים, המתווכים ועורכי הדין: הציבור דורש יותר כסף מהממשלה; בגלל ההידרדרות בשירות הציבורי והקיצוצים בכוח האדם שנעשו בביטוח הלאומי בשני העשורים האחרונים הוא מוצא מולו כוח אדם מיומן פחות, בעוד שהעלייה בכמות הפניות מכבידה עליו עוד יותר; כל זה מגדיל את הפנייה למתווכים השונים ואת התחושה שאי אפשר להסתדר לבד בביטוח הלאומי. מעגל זה מתחזק באמצעות מסע פרסום ויחסי ציבור אגרסיביים של החברות השונות. כפי שמודה בכיר באחת החברות, הן גם פועלות כדי להשתיל בתקשורת ידיעות ביקורתיות על הביטוח הלאומי, דבר שבוודאי מגביר את זרם הלקוחות.

חברת לבנת פורן, שנוסדה לפני עשר שנים, כבר תופסת כיום קומה שלמה במגדלי עזריאלי בתל אביב, מעסיקה 180 עובדים ו–18 רופאים. "זה עושה לי כואב בכל הגוף כשאני חושב על התופעה הזו", אומר בכיר לשעבר בביטוח הלאומי. "הרי זה המקום האחרון בעולם שמותר שיהיו בו מאכערים. כמעט כל הגמלאות של הביטוח הלאומי הן ייעודיות, ממומנות מדמי הביטוח, אלה לא דברים שאפשר לשחק בהם. מרבית הגמלאות נמוכות מאוד, ברמה של קיום מינימלי, וזה אבסורד שחלקן הולך למקום אחר. היו ימים שבהם הביטוח הלאומי היה פאר השירות הציבורי - היינו באים לישיבות ממשלה, היו מקבלים אותנו על שטיח אדום. כיום, ככל שיש יותר מאכערים, כך הביטוח הלאומי חלש יותר".

לדברי אותו בכיר, הקיצוצים בכוח האדם בביטוח הלאומי השפיעו מאוד על איכות השירות. בלית ברירה הוקמו מרכזי קול סנטר, שבהם מועסקים עובדי קבלן הנותנים מענה טלפוני לפונים. "אלה אנשים צעירים, שמיומנים לענות על מספר ספציפי של שאלות", הוא אומר. "לפקידים בכירים יותר, אלה שבאמת מבינים את המטריה, הציבור לא יכול להגיע בטלפון. יצרו את הנתק הזה בין הביטוח הלאומי לציבור, ובתווך הזה נכנסים המאכערים. הרי מספיק שעובד קבלן לא ענה כמו שצריך על איזה שאלה, אז האזרח מתייאש ופונה למתווכים ולעורכי דין".

ריבוי החברות למימוש זכויות רפואיות הציב אתגר בפני הביטוח הלאומי. בשנה האחרונה פתח הביטוח הלאומי בחיפה מרכז בשם "יד מכוונת", שאמור לתת את אותו שירות שנותנות החברות למימוש זכויות - הכוונה כיצד לגשת לוועדות הרפואיות, מילוי טפסים ועזרה מסוג זה. בשנה הבאה צפוי להיפתח מרכז דומה בבאר שבע ובשנים הבאות גם בירושלים ובתל אביב. בהצעת החוק עלתה אפשרות שבסניפי הביטוח הלאומי יוקמו עמדות שבהן יישבו אנשים מטעם הביטוח הלאומי, שיסייעו לציבור במילוי טפסים. כלומר, בין אם בתמריץ של חוק ובין בשל לחץ אחר, הביטוח הלאומי עשוי לייתר את פעילות המתווכים. במקביל עולים סימנים ראשונים מהשטח המעידים על שיפור הדרגתי ביחס הביטוח הלאומי לציבור . עם זאת, בדיוני הוועדה שדנה בחוק, הודה מנכ"ל הביטוח הלאומי שלמה מור־יוסף שאכן קיימות בעיות בשירות לציבור ושיש עוד הרבה לתקן.

התשלום לעורך דין: 68 אלף שקל

עבור עורכי דין, תחום שמוצף בשנים האחרונות, ייצוג של אזרחים מול גופים ביורוקרטיים עשוי להתגלות כמקור כספי לא מבוטל. הקצבה מובטחת מכוח חוק הביטוח הלאומי, כך שמה שנותר הוא להסביר ללקוח איך להתמודד עם הטפסים. במקרה בעייתי יותר יש צורך לייצג אותו בבית הדין. בדיוק משום כך הצעת החוק קובעת מדרג במגבלה על שכר הטרחה של עורכי דין, בכל הנוגע להכנת טפסים, מתן חוות דעת וייצוג בבית המשפט. הדבר המשמעותי בהצעה הוא שהיא תעשה סדר במצב שבו עורכי דין יודעים לנצל את מצוקתם של אזרחים מהשורה שחותמים על מסמכים ורק לאחר מכן הבינו על מה הם בדיוק חתמו.

זה היה המקרה של יוליאנה סאבו, שעבדה במשך שנים כמטפלת בקיבוץ מעגן מיכאל, עד שנפצעה בתאונת עבודה ולא היתה יכולה לעבוד יותר. כשפנתה לביטוח הלאומי בעצמה, לא הצליחה להשיג את אחוזי הנכות שביקשה. עורך דין שאתו נפגשה ביקש ממנה 20 אלף שקל כדי שישיג עבורה קצבת נכות מהביטוח הלאומי, ובנוסף ביקש 3,500 שקל על פתיחת תיק. היא שילמה עוד 400 שקל על כל פגישה עם עורך הדין - והיו חמש כאלה. תוך שישה חודשים השיג לה עורך הדין 100% נכות ו–75% אובדן כושר עבודה - עם אותם מסמכים שהביאה לפגישה בביטוח הלאומי.

דיון זכויות חיילים משוחררים
אוליבייה פיטוסי

בהתאם לסיכום, שילמה סאבו לעורך הדין 20 אלף שקל מתוך 70 אלף שקל שקיבלה מהביטוח הלאומי, סכום רטרואקטיבי על השנים הקודמות שבהן לא קיבלה קצבה. אלא שבשלב מסוים התברר לה שהביטוח הלאומי שילם לה סכום מיותר (כפל על הבטחת הכנסה) והיא חייבת לעורך הדין 50 אלף שקל. במקביל דרש ממנה עורך הדין 25% מסכום הקצבה שאותה היא מקבלת מהביטוח הלאומי, עד סוף ימי חייה - בהתאם לחוזה שעליו חתמה. לאחר שנעשה היוון, התברר שהיא היתה חייבת לו 68 אלף שקל. העניין הגיע לבית המשפט, ובסופו של דבר הופחת הסכום ל–23 אלף שקל. סאבו, המתפרנסת מ–2,500 שקל בחודש של קצבת נכות, משלמת מדי חודש 250 שקל לעורך הדין ועוד 280 שקל לביטוח הלאומי. בזמנה הפנוי היא מתנדבת בסניף חדרה של עמותת רבנים למען זכויות אדם, שסייעו לה במקרה זה.

לדברי עו"ד תמר גמליאל, ממשרד עורכי דין רם א. גמליאל ושות', המרבה לייצג אנשים מול הביטוח הלאומי, לא מעט עורכי דין פוגעים כך בעמיתיהם למקצוע. "יש עורכי דין שעורכים חוזה ולפי הם לוקחים אחוזי גמלה לכל החיים - ואז מהוונים את הסכום", היא אומרת. "אני מכירה עורכי דין שפונים לאקטואר כדי שיחשב מה הסכום המהוון שעורך הדין אמור לקבל. לדוגמה, עד גיל הפרישה אתה צפוי לקבל 1.5 מיליון שקל? בוא נגזור מזה 15%–20% שתשלם לנו כעת. זה בעייתי: מה קורה עם האדם נהרג חלילה אחרי שנה בתאונת דרכים? ראיתי המון מקרים כאלה. אני יודעת גם על עורכי דין שלוקחים 20% על גמלה מהוונת לכל התקופה, ורק פורסים את הסכום לתקופה של חמש שנים. גם זה בעייתי".

בניגוד לעמדה הרשמית של לשכת עורכי הדין, בוחבוט חושבת שהצעת החוק של רוזנטל סבירה. "יש פגיעה מסוימת בעורכי הדין, אבל כל עוד היא מידתית — זה בסדר. מה שצריך לשפר בהצעת בחוק הוא את ההבדל בין מצב שבו מסייעים ללקוח לקראת ההופעה בוועדה הרפואית לעומת ייצוג בבית הדין, שזה טיפול משפטי גרידא. כאן, בניגוד להצעת החוק, אין מקום להתערב בשכר הטרחה".

הצעת החוק נועדה לפתור מצבים שבהם עורכי דין או מתווכים אחרים לוקחים רבע מהגמלה עד לסוף ימי חייו של אדם, משום שהיא מציבה מגבלות גם על משך התקופה (חמש שנים) וגם על גובה שכר הטרחה. באופן תיאורטי, אפשר היה לחוקק חוק נגד תיווך בכלל, אך סביר להניח שחוק כזה לא היה עומד בבג"ץ בגלל הפגיעה בחופש העיסוק, המעוגנת בחוק יסוד. לפני שנתיים הגישה לשכת עורכי הדין עתירה מינהלית כדי לאסור על חברות למימוש זכויות רפואיות לעסוק בייצוג מול הביטוח הלאומי, בטענה שזה פוגע בפרנסת עורכי הדין. 
לאחר מאבק משפטי ממושך קבע בג"ץ לפני כמה חודשים שחברות אלה יוכלו להמשיך לעבור, אולם לא לתת שירותים משפטיים. פסק דין זה עיגן למעשה את עצם זכותן של החברות למימוש זכויות רפואיות לפעול.

לדברי עו"ד לילך אילון־רפל, מנהלת הקליניקה לזכויות אנשים בעלי צרכים מיוחדים במכללת שערי משפט, לא מעט הורים לילדים עם מוגבלויות ונכויות חוששים לגשת לבדם לביטוח הלאומי. הקליניקה מסייעת למשפחות אלה בהתנדבות, באמצעות סטודנטים למשפטים. "חששם של הורים מפני הופעה בוועדה גורם לכך שגם במקרים שבהם קבלת קצבת נכות היא עניין פשוט, כמו במקרה של תסמונת דאון או ילד שנמצא בספקטרום האוטיסטי, ההורים נעזרים בעורכי דין או בחברות", אומרת אילון־רפל. "אצל ילדים, בניגוד לאנשים מבוגרים עם היסטוריה רפואית מורכבת, מקרים שבהם יש לא מעט מתחזים או רמאים, הדברים מאוד ברורים. אף אחד לא יבקש גמלה עבור ילד אם לא מדובר בבעיה משמעותית, ולו משום שהדבר עלול להצמיד לילד סטגימה".

לבנת פורן
תומר אפלבאום

לדברי אילון־רפל, יש מקרים מורכבים יותר, כמו שיתוק מוחין, שבהם לא ברור מה אחוזי הנכות שילד יקבל. לדבריה, גם במקרים כאלה אם הוועדה תעבוד כמו שצריך - לא יהיה צורך במתווכים. "יש דברים שהורים פשוט לא יודעים שצריך לבקש", היא אומרת. "סטודנט מטעמנו, לדוגמה, ידאג שכל טענות ההורים יופיעו בפרוטוקול ושאנשי הוועדה יסבירו היטב להורים מה צפוי לקרות מכאן ואילך. לפעמים חוזר אלי סטודנט ואומר - פרט לעבודה המשפטית, פשוט הייתי העובד הסוציאלי של המשפחה. הוועדות יכולות לפעול באופן יותר מסביר פנים. אפשר, לדוגמה, למנות אדם נוסף שיישב בוועדה וכל תפקידו יהיה לעמוד בקשר עם האזרחים הפונים אליה באופן אנושי ופשוט".

יש מקרים מורכבים יותר, בעיקר אלה הנוגעים לתאונות עבודה או לקביעת אחוזי נכות. הוועדות הרפואיות בתחום האורתופדיה, לדוגמה, נחשבות לקשות ביותר, ויש ועדות שבהן תהליך קביעת הקצבה נמשך שלוש וארבע שנים. שם, אגב, גם אפשר למצוא לא מעט מתחזים המתלוננים על כאבים מדומים. מבחינת החברות למימוש זכויות רפואיות, ההגבלות שמציע רוזנטל פירושן גם פגיעה בשירות שהם נותנים ללקוחות. לפי מסמך שהציגה חברת לבנת פורן בפני הח"כים, החברה מכינה לכל לקוח 2.5 חוות דעת בממוצע במהלך הטיפול, על חשבונה. זאת, לאחר תשלום דמי פתיחת תיק של 1,500 שקל. "החברה מממנת את עלות בניית התיק והכנת חוות הדעת הרפואיות", נכתב במסמך מטעם החברה. לפי מסמך זה, אם החוק המוצע יתקבל, הרי שלקוח ישלם 12 אלף שקל עבור חוות דעת רפואית, בלי קשר לשאלה אם יצליח לקבל אחוזים מהוועדה הרפואית או לא - בניגוד למצב כיום, כשהלקוח משלם לפורן במקרה של הצלחה בלבד (מלבד דמי פתיחת תיק).

לקורא הסביר, שאינו בקי בהלכות הביטוח הלאומי, זה נשמע כאילו פורן שולחת את לקוחותיה למומחים פרטיים שונים, המנסחים חוות דעת שאתן הולך הלקוח לוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. פני הדברים שונים. החברה מעסיקה 18 רופאים, אך לפי נתונים שבידינו רק 12 מהם הם רופאים מומחים וששת האחרים הם רופאי משפחה או רופאים פנימאים (החברה סירבה למסור נתונים בעניין זה). זאת אף שהוועדות הרפואיות דנות ב–60 סוגיות רפואיות שונות, שכל אחת מהן דורשת מומחיות נפרדת. הליך העבודה בלבנת פורן, וגם בחברות האחרות למימוש זכויות (הקטנות יותר ומעסיקות פחות רופאים), מתחיל כאשר לקוח מגיע, ומציג את המסמכים הרפואיים השונים. רופא המועסק אצל פורן עורך סיכום של כל התכתובת הרפואית ומפנה את הלקוח לרופא מומחה בקופת חולים עם הנחיות אילו בדיקות יש לבצע כדי שאפשר יהיה להשיג את אחוזי הנכות המתאימים. מבחינת לבנת פורן, זה היתרון המובהק שלה: היכולת לדעת אילו בדיקות ואבחונים נדרשים מהרופאים בקופת חולים, כדי להציג אותם בפני הוועדה.

הסוגיה של רופאי משפחה המעניקים חוות דעת בתחומים רפואיים שהם אינם מומחים בהם נראית על פניה בעייתית. לדברי פרופ' אבינעם רכס, נוירולוג ויו"ר בית הדין לאתיקה בהסתדרות הרפואית, אכן יש כאן בעיה. "אני לא מתנגד למתן עזרה לאנשים הפונים לביטוח הלאומי, בוודאי אם הם מגיעים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות", אומר רכס. "השאלה היא איך עושים את זה. בגופים האלה מועסקים רופאים המביעים עמדה גם לגבי נכויות שונות, גם אם זה לא תחום המומחיות שלהם. הם לא פורצים את מסגרת החוק, משום שהפסיקה מתירה את זה, אבל לדעתי יש כאן בעיה אתית. לשכת האתיקה הרפואית הביעה את דעתה נגד מתן הכותרת של 'חוות דעת רפואית' על מסמכים כאלה. בעיני, עצוב מאוד אם רופא כללי אומר לרופא מומחה אילו בדיקות לערוך למטופל כדי שהוא יקבל אחוזי נכות. זה נראה לי לא תקין. הדעה בציבור הוא שהוועדות הרפואיות לא רגישות מספיק לצורכי הפרט. ייתכן, אבל יש גם הרבה מתחזים ושקרנים שמגיעים לוועדות האלה. האנשים האלה פוגעים בחולים האמיתיים, כי הם מעלים את רמת החשדנות כלפי כולם. לא מעט פעמים ראיתי אנשים שמתחזים לחולים בבדיקות נוירולוגיות. העול של אנשים שמזייפים נכות נופל בסופו של דבר על כלל משלמי המסים".

חברת לבנת פורן מסרה בתגובה בעניינה של ג': "ג' טופלה אצלנו בבקשה לקבל נכות כללית, וקיבלה נכות זמנית. דאגנו שאמה תהיה מעורבת בכל התהליך, כולל חתימה על הסכם. לאחר שהסתיימה התקופה שבה קיבלה נכות זמנית, היא ניגשה לבדה לביטוח הלאומי. לאחר שיחה עם האם, לאור בעיותיה הנפשיות של הבת, ואף שבהסכם כתוב מפורשות שאיננו מטפלים רק בנכויות זמניות - החלטנו לא לגבות כסף בתיק זה (אלא רק מה שכבר שילמה על השגת הנכות הזמנית). יותר הוגנים מזה לא יכולנו להיות".

בחירות מטה משה ליאון
אמיל סלמן

דובר הביטוח הלאומי מסר בתגובה: "בביטוח הלאומי קיימות כ–300 אלף ועדות רפואיות בשנה. הרופאים המכהנים בוועדות הם רופאים מומחים בתחומם וביניהם מנהלי מחלקות ויחידות בבתי חולים. בשנים האחרונות שיפרנו את מערך הוועדות הרפואיות וייחדנו לכך משאבים רבים. מסקרים שאנו מבצעים עולה שרמת שביעות הרצון של האזרח היא גבוהה. אנו מוחים על דברי הנאצה והבלע של גורמים מקרב החברות למימוש זכויות רפואיות, המנסים להיבנות מהשמצה של הביטוח הלאומי".

איגוד החברות למימוש זכויות רפואיות מסר בתגובה: "החוק הוא חוק רע מאוד, שהיה פוגע באזרחים רבים אשר היו נשארים ללא אפשרות לקבל סיוע במימוש זכויותיהם. החוק, אשר הינו חוק מורכב ביותר ובעל משמעות כלכלית לא מבוטלות עבור אזרחי ישראל, עבר במחטף בוועדת העבודה והרווחה לפני פיזור הכנסת. ח"כ מיקי רוזנטל ניסה לבצע מחטף ולהעביר את החוק מהר ובמחשכים לפני כל דיון רציני, וזאת כדי לסמן ניצחון פופוליסטי אחרי קדנציה קצרה ולא משמעותית בכנסת. הכנסת קיבלה החלטה אמיצה ביותר כשהחליטה להחזיר את החוק אל שולחן הדיונים. האיגוד ישמח להיות חלק מכל דיון אמיתי שמטרתו לעשות רגולציה שמטרתה היא הקלה על האזרחים מול הביטוח הלאומי - שזו המטרה החשובה באמת".

לשכת עורכי הדין מסרה בתגובה: "אנו מצרים על כריכת הצעה הנוגעת למסיגי גבול המקצוע יחד עם עורכי הדין המוסמכים לייצג כחוק. הייעוץ המשפטי הניתן על ידי עורכי הדין מלווה בעבודה מקצועית רבה מול הביטוח הלאומי ומול בתי המשפט, בשונה מעבודתם של המרכזים למימוש זכויות רפואיות שמתמקדים בעיקר במילוי טפסים. העיסוק המשפטי מצריך זמן רב, עד כדי כמה שנים מרגע הגשת התביעה עד מתן פסק הדין. כמו כן, הליווי המשפטי כולל את לימוד התיק וחקירה ובדיקה לעומק של תקדימים בארץ ובעולם, ועל כן אין דין פעילותם של המרכזים למימוש זכויות רפואיות כדין הייעוץ המשפטי הניתן על ידי עורכי הדין.

"ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, הוסיף בעניין כי הצעת חוק הביטוח הלאומי תביא לפגיעה אנושה בשירות המשפטי הניתן על ידי עורכי הדין לציבור המבוטחים והנכים בתחום הביטוח הלאומי, שכן עורכי דין ידירו רגליהם מתחום זה, ובהיעדר ייצוג משפטי ראוי, ציבור זה, הנמנה בעיקר עם השכבות החלשות, לא ייוצג באופן שיוכל למצות את זכויותיו באופן המיטבי".

משה ליאון מסר בתגובה: "איגוד החברות למימוש זכויות רפואיות פנה אל משרד רואי חשבון ליאון אורליצקי בבקשה להכנת חוות דעת מקצועית בנושא. חוות הדעת הוכנה על ידי שותפים במשרד, והסכם שכר הטרחה הוא על בסיס שעות בלבד. מדובר בהאשמות חסרות כל שחר, שהרי שכר הטרחה הסתכם בסכום הנמוך משמעותית מטענותיו המופרכות של ח"כ רוזנטל. אין לנו אלא להצר על השימוש בתעמולה בחירות זולה".

דודי גולדברג מסר בתגובה: "היה ברור וגלוי, ונאמר בכל פה בישיבות הוועדה, שאני מעורב בחוות הדעת במסגרת תפקידי המקצועי בליאון אורליצקי ולא במסגרת תפקידי הציבורי".

ח"כ רוברט אילטוב, נציג ישראל ביתנו בוועדת ההסכמה, הכחיש את הדברים. "ביקשתי למנוע את העלאתה של הצעת החוק לאחר שנכים וארגונים פנו אלי והתריעו שהצעת החוק דווקא תרע את מצבם כי עורכי דין לא יירצו לייצגם", הוא אומר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם