סטארט-אפ ניישן? בישראל יש עדיין הרבה אנשים שלא יודעים להפעיל מחשב - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סטארט-אפ ניישן? בישראל יש עדיין הרבה אנשים שלא יודעים להפעיל מחשב

ילדים בלי מחשב בבית ומבוגרים שלא שלחו מעולם מייל - הפער הדיגיטלי בחברה הישראלית מעמיק - ויש לו השלכות רחבות ■ פרופ' שיזף: "אנחנו אוהבים לספר לעצמנו שאנחנו אומה טכנולוגית - אך בחלק מהמקרים הקבלות מזויפות"

17תגובות

כילד שגדל בדימונה במשפחה קשת יום בת שבע נפשות, לשי יקיר היה סיכוי קטן להצליח כמבוגר. "בכל פעם שניגשתי למקרר, פתחתי אותו בתקווה למצוא קצת אוכל, ונאלצתי להסתפק במרגרינה", מספר יקיר, שהיה עד לפני שנתיים יו"ר עמותת ויקימדיה, שעוסקת בהנגשה של מידע חופשי ברשת באמצעות כלים טכנולוגיים. "הייתי רעב, אבל לא רק ללחם - אלא גם לידע". ההזדמנות לשינוי הגיעה כאשר לבית נכנס מחשב שקיבלה אחותו במסגרת תוכנית "מחשב לכל ילד", שהנהיג ב-1996 משרד ראש הממשלה. "המחשב, ברוך השם, פתח לי שער לעולם התוכן".

כמו יקיר, בישראל חיים כיום לא מעט ילדים, בני נוער ומבוגרים שמצבם הכלכלי מונע מהם גישה לטכנולוגיה בסיסית, והם לוקחים חלק במה שמכונה "הפער הדיגיטלי", המבטא את הפער בנגישות למחשב ולטכנולוגיה בין בעלי הון לחסרי הון - וגם את היכולת לעשות באמצעים טכנולוגיים שימוש חכם ונכון, שיסייע למשתמש בחייו. הפער הדיגיטלי נוכח בישראל כיום יותר מאי פעם - כמו יתר הפערים בחברה הישראלית.

"אנחנו אוהבים לספר לעצמנו שאנחנו המדינה המובילה בעולם בסטארט־אפים שנסחרים בנאסד"ק, שניים רק לארה"ב, ובכלל שאנחנו אומה טכנולוגית. בחלק מהמקרים יש לנו קבלות, בחלק מהמקרים הקבלות מזויפות ולגבי כל השאר: לא לעולם חוסן", אומר פרופ' שיזף רפאלי, שחוקר את הסוגיה מזה 30 שנה. "הפער הדיגיטלי, במובנים של נגישות ובמובנים של סוגי שימוש, הולך ומעמיק בישראל, בודאי בהשוואה למדינות ה-OECD. אם תסתכל על מספר המחשבים בכל בית בשלומי, בשדרות ובבאקה אל גרבייה, בהשוואה להרצליה, זה כאילו שהן לא נמצאות על אותה פלנטה. אני לא יכול להגיד לך אם הפער הדיגיטלי חשוב יותר או פחות מדברים אחרים, אבל זאת לא תהיה הגזמה לומר שהוא בנפשנו, בגלל ההשלכות הכלכליות, החברתיות והמוסריות שלו".

הנתונים היבשים של חברות האינטרנט מציגים תמונה ורודה: ל-HOT, על פי דו"ח החברה לרבעון השני של 2014, יש 739 אלף לקוחות עם שירותי גישה לאינטרנט. לבזק, באותה נקודת זמן, יש 1.3 מיליון לקוחות אינטרנט. זאת אומרת שבישראל יש 2 מיליון חיבורי אינטרנט מול כ-1.9 מיליון משקי בית (על פי נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה). אז איפה הבעיה? קודם כל, העובדה שמשפחות משלמות על חיבור לאינטרנט לא אומרת בהכרח שהן משתמשת בו. "אנחנו נכנסים לבית של משפחה ממוצא אתיופית", מספרת פעילה באחת מהעמותות שעוסקות בצמצום הפער הדיגיטלי בחברה. "יש להם טריפל של HOT, כולל חיבור לאינטרנט, כי זה מה שמכרו להם, אבל מחשב אין שם". בנוסף, חברות התקשורת כוללות בנתונים שלהן חיבורים עסקיים, ולכן התמונה אינה משקפת את ממדי התופעה.

נתוני הלמ"ס, לעומת זאת, ממחישים את קיומו של הפער: על פי המידע האחרון, שזמין מ–2011, בישראל יש 168 אלף משקי בית "שאינם מנויים לאינטרנט", 132 אלף מתוכם מהחמישון התחתון. בהודעה לתקשורת מ–2012 מסרה הלשכה כי "71% ממשקי הבית בישראל מנויים לאינטרנט לעומת 75% במדינת אירופה". כאשר מדברים על מחשבים, נתוני הלמ"ס מצביעים על שיעור חדירה של 78.2% ממשקי הבית בישראל.

מחשבה טובה
מיכל פתאל

סקר של ד"ר יובל דרור וסער גרשון, גם הוא מ-2012, מצא פערי נגישות ושימוש באינטרנט בישראל בין בעלי הכנסה נמוכה וגבוהה, בין יהודים לערבים, בין עולים חדשים לוותיקים, ובין צעירים למבוגרים. נמצא בו, למשל, שיותר מ-90% מבעלי ההכנסה הגבוהה מתחברים מדי יום לאינטרנט, בעוד שרק 75% מבעלי הכנסה נמוכה מהממוצע מתחברים מדי יום. במגזר הערבי עומד שיעור המחוברים על 60% לעומת 70% במגזר היהודי. בקרב בני ה-55 ומעלה שיעור המחוברים הוא 50% בלבד לעומת 92% מבני 12–17. ב-40% מבתי הספר התיכוניים אין מגמות מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה.

גם בעמותת מחשב לכל ילד בוחנים את נושא הפער הדיגיטלי. "אנחנו פעילים מאז 1995, וכל הזמן עוקבים אחרי הנתונים", מספר יו"ר העמותה אריה סקופ, לשעבר מנכ"ל מיקרוסופט ישראל. "כשהתחלנו היו בישראל כ-300 אלף משפחות ללא מחשב, ואילו כיום אנחנו מעריכים שמדובר ב-160 אלף. המספר ירד, קודם כל בגלל ירידת מחירי החומרה. כשהתחלנו, מחשב עלה 6,000 שקל, ואילו כיום ערכת מחשב שלנו עולה כ-2,000 שקל. הסיבה השנייה היא העלייה במודעות לנחיצות של מחשבים בבתים. בנוסף, לאורך השנים חילקנו יותר מ-60 אלף מחשבים וכל שנה אנחנו מוסיפים 5,000–6,000 מחשבים. כיום עיקר העבודה שלנו היא עם מיעוטים: עולים חדשים, ערבים וחרדים".

עמותת מחשב לכל ילד מעניקה מחשבים לילדים בבית הספר היסודי, ובאחרונה החלה להרחיב את המעגל עד כיתה י', ובקרב חרדים עד כיתה י"ב. את הילדים מאתרת מחלקת הרווחה ברשות המקומית. "המוצר, או הערכה כפי שאנחנו מכנים זאת, הוא מחשב מותג, החדיש ביותר מסוגו, כדי שהילדים יוכלו לעבוד אתו שנים רבות", מספר סקופ. "אנחנו פוגשים משפחות שכל מוצרי החשמל שלהן הגיעו מתרומה או מיד שנייה, והמחשב הוא כנראה המכשיר היחידי שיוצא חדש מהקרטונים. תחשוב איזו גאווה חש ילד כזה, שיש לו את המחשב הכי טוב מכל החברים. הערכה כוללת מערכת הפעלה חלונות ואת כל חבילת האופיס. בנוסף, הם מקבלים אחריות לשלוש שנים, חיבור אינטרנט לשנה (הספקית היא בזק בינלאומי, שנבחרה במכרז, א"ז). לבסוף, הילדים מקבלים 45 שעות הדרכה, שבה הם לומדים חלונות ויישומי אופיס, גלישה בטוחה, חיפוש ברשת ותיקון תקלות בסיסי. ילד שלא מגיע להדרכה לא מקבל את המחשב. הילדים מגיעים לקורס כמי שכפאם שד, אבל בסוף הדרך הם מתים על המדריכים ורמת שביעות הרצון מהקורס גבוהה מאוד".

אינפו

ואם הילדים משתמשים במחשב כדי לשחק ולגלוש בפייסבוק?

"זה לא מפריע לנו - שיעשו את מה שכל הילדים האחרים בכיתה עושים עם המחשב. שיהיו שווים. אנחנו לא מחליפים את המורים או את ההורים. אנחנו כאן כדי למגר את הבערות הדיגיטלית".

סקופ אומר שגם באוכלוסיות החלשות ניכר שינוי, למשל במגזר החרדי. "במגזר הזה יש התעוררות יפה אך חרישית", הוא אומר. "כל ראש עירייה רוצה לקיים את הפרויקט שלנו בעירו - רק שלא נספר בעיר השכנה שהוא הצטרף. בירושלים התחלנו לעבוד עם חרדים בתקופתו של אורי לופוליאנסקי, אבל רק לאחר שהתקבל לכך אישור מהרב אלישיב. עיקר העבודה נעשה עם בנות, מתוך המחשבה הנהוגה בחברה החרדית, שהגברים צריכים ללמוד תורה והנשים צריכות לפרנס. בחלק מהמקרים אנחנו מתקינים את המחשב ללא חיבור לאינטרנט".

התקציב של עמותת מחשב לכל ילד מסתכם ב-25 מיליון שקל בשנה (רק 4% מהתקציב מופנה להנהלה וכלליות). המודל המימוני של העמותה מעניין: העמותה מגייסת את הכסף מתורמים שונים, המדינה עושה Matching, ושמה שקל על כל שקל שגייסה העמותה. כמו כן, הרשות המקומית משתתפת במימון בהתאם לאשכול הסוציו־אקונומי שבו היא נמצאת, וכן מעמידה לרשות העמותה את כיתות ההדרכה. בנוסף, ההורים חייבים להשתתף בסכום סמלי למימון קורס ההכשרה. סקופ מציין ש-80% מהמשפחות שהשתתפו בפרויקט רכשו מחשב חדש מכספן כשהמחשב שקיבלו בתרומה הגיע לסוף דרכו. "בבדיקות שערכו גילינו שכאשר אנחנו מוסרים מחשב לילד מסוים, הוא משמש את כל הילדים האחרים באותה משפחה וב-66% מקרים גם את ההורים - והשימוש הוא יום־יומי. המטרה המוצהרת שלנו היא צמצום פערים בחינוך, כי ילד שלא יודע לעשות שימוש במחשב הוא אנאפלבית דיגיטלי, וסביר להניח שבעתיד ייהפך לחוטב עצים ושואב מים".

מבחינתה של אורנית בן ישר, מנכ"לית עמותת מחשבה טובה שפועלת לצמצום הפער הדיגיטלי, שליטה במשחקי מחשב וגלישה בפייסבוק אינן המטרה החשובה ביותר. "הפער במה שאנחנו מכנים 'נגישות לחומרה' באמת הצטמצם משמעותית עם השנים", אומרת בן ישר. "הפער נותר עמוק ביכולת להכיר את הכלי, להשתמש בו ולמנף אותו לתחומים שונים בחיים. הכוונה ליכולת של ילד לחקור וללמוד באמצעות המחשב, לערוך חיפוש נכון ברשת, ולא להשתמש בו רק ברמת המשחק והגלישה פייסבוק. ברשת יש לומדות ללימוד מתמטיקה או עברית, אבל הילד צריך להיחשף לתכנים בסביבה נכונה.

"דוגמה שנייה לפער היא בתחום חיפוש העבודה. כדי למצוא עבודה צריך לדעת לכתוב מסמך וורד, לכתוב נכון קורות חיים, לשלוח את זה במייל ולהתנסח כך שיתייחסו אליך. לדעת לגשת לפייסבוק מהטלפון הנייד לא אומר שאני יודע למנף את הידע הזה כדי להשתלב בחברה. הפער קיים בפריפריות גיאוגרפיות ובפריפריות חברתיות. אנחנו פועלים עם ילדים ונוער בסיכון, אנשים עם צרכים מיוחדים, קשישים, עולים ודורשי עבודה. החזון שלנו הוא צמצום הפער החברתי דרך הנגשה טכנולוגית. כשניגשים לכל אחת מהאוכלוסיות אנחנו מבקשים להבין מה האתגר החברתי שעומד בפניה ואיזה כלי טכנולוגי מתאים לה. קח לדוגמה אנשים עם צרכים מיוחדים, לאו דווקא נכויות פיזיות אלא בעיות נפשיות: הרשת יכולה לייצר להם מעגלים חברתיים ולמצוא קבוצת שווים חדשה".

אריה סקופ
אייל טואג

מהשכונה - ליחידת 
עילית טכנולוגית

העמותה המוכרת ביותר בתחום צמצום הפער הדיגיטלי היא עמותת תפוח, שפעילה מאז 2000 ולה תקציב של 40 מיליון שקל (חציו בשווי כסף - זמן מתנדבים, הסמכות סיסקו, תוכנות מיקרוסופט ועוד). העמותה נתמכת על ידי גופים שונים, וביניהם בזק וקרן היסוד. יו"ר העמותה בחצי השנה האחרונה הוא מנכ"ל בזק לשעבר, אבי גבאי. תפוח מקימה מרכזי מחשבים קהילתיים, ויוצקת לתוכם פעילויות מגוונות לאוכלוסיות שונות לאורך היום: בשעות הבוקר קורסים לנשים מובטלות; החל מ-14:00 גלישה חופשית לילדים מהקהילה, לרוב ילדים שאין ברשותם מחשב; בסביבות 16:00 מתחילה הפעילות של תנועת הנוער הטכנולוגית; ומ–20:00 מתקיימים קורסים למבוגרים.

"אנחנו מקימים מדי שנה ארבעה או חמישה מרכזים, וכיום אנחנו מפעילים 17 מרכזים מאילת עד קריית שמונה ועוד אחד וירטואלי", מספרת המנכ"לית דפנה ליפשיץ. "החלטנו להאט את קצב פרישת המרכזים ולהעמיק את כל מה שקשור לתוכן ולחדשנות. אנחנו מאמינים שאפשר לשנות מסלול חיים תעסוקתי באמצעות טכנולוגיה והכשרה אפקטיבית. אנחנו מתמקדים בנשים מובטלות ומעבירים להן קורס מחשבים בשיתוף שירות התעסוקה, מיקרוסופט וויצ"ו. אלה מובטלות כרוניות, ש-40% מהן מקבלות הבטחת הכנסה, אבל שלושה עד שישה חודשים לאחר סיום הקורס 50%-70% מהן כבר מוצאות עבודה".

צילה, 45, מבני ברק, הגיעה לקורס של תפוח לאחר יותר מ–20 שנה שבהן לא עבדה. "יש לי עשרה ילדים, והגעתי לנקודה שכולם מחותנים או לפני חיתון, אז חשבתי שאולי הגיע הזמן לחפש עבודה", היא מספרת. "ראיתי מודעות על קורסים של העמותה והתחלתי להתעניין. התקבלתי לקורס מזורז להיכרות עם המחשב, בעלות ממש סמלית, שנמשך שלושה שבועות וחצי, חמישה ימים בשבוע. ארבעה ימים התעסקנו במחשבים ועוד יום בהעצמה, כי הקורס ממוקד בקידום תעסוקה. למדנו וורד, אקסל, פאוור פוינט ועבודה במייל, דברים שבכלל לא ידעתי. למדתי איך לגשת לראיון עבודה, איך להציג את עצמי בקצרה, איך לכתוב קורות חיים, כי יש כללים לכל הדברים האלה. המרצה היתה מיוחדת, בלי עמדה שיפוטית או רצון לשנות אורח חיים של מישהו. הרגשתי שוב צעירה, כמו בקייטנה. הייתי קמה בבוקר עם תחושה של 'מה נלמד היום? מה חדש?'".

צילה התקבלה לעבודה בחברת QA וחזרה לתפוח, הפעם כדי להעביר קורס דומה מאד לזה שהיא עברה: "זו היתה הנאה גדולה עבורי. התחלנו 21 תלמידות וסיימנו 20, ובדיוק קיבלתי טלפונים מאחת התלמידות שסיפרה לי שגם היא מצאה עבודה בזכות הקורס".

תפוח מפעילה גם את נטע, תנועת נוער טכנולוגית שמתמקדת בנוער בפריפריה, שלומדים בה מכיתה ט' עד י"ב. הם לומדים אנגלית, טכנאות מחשבים, ניהול רשתות ופיתוח אפליקציות, ומחויבים לעשרות שעות התנדבות, כולל מעורבות בקהילה. "יום אחד התקשר אלינו ראש יחידת האיתור של 8200 וביקש להיפגש", מספרת ליפשיץ. "הוא סיפר שהתחילו להגיע ליחידה חיילים מכל מיני מקומות שבעבר לא היו מגיעים אליה. הוא שמע כל הזמן על נטע, ולא ידע במה מדובר. היום זה כבר ממוסד: במערכת המיון הצבאית יש רובריקה שבה אפשר לסמן שלמדת בנטע, ובוגרי נטע מקבלים תוספת של שתי נקודות לקב"א. אנחנו מעבירים לצבא את פרטי החניכים שלנו כבר כשהם בכיתה י', כדי שיוכלו למיין אותם ליחידות טכנולוגיות. 97% מהחניכים של נטע משלימים בגרות מלאה, לעומת 50% בכלל האוכלוסיה, 60% מהם בבגרות טכנולוגיות, שמאפשרת להם להתקבל ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטה, וזה לעומת 6% בכלל האוכלוסיה. 65% מהבוגרים של נטע מתגייסים ליחידות טכנולוגיות לעומת 22% באוכלוסיה הכללית".

פעילות עמותת תפוח
תפוח

למרות החשיבות של צמצום הפער הדיגיטלי, נשאלת השאלה אם לא מדובר בפילנתרופיה אופנתית שנדחפת על ידי תאגידי ענק בעלי עניין כמו מיקרוסופט, אינטל, גוגל וסיסקו. האם בכלל ראוי להתעסק במחשבים כשיש ילדים רעבים בישראל? סקופ אומר בתגובה: "צמצום הפער הדיגיטלי נותן לאנשים חכות במקום דגים. דיברתי פעם עם תורם שלנו, יהודי מלוס אנג'לס, ושאלתי אותו - למה אתה תורם דווקא לנו? הוא ענה שכשהוא תורם דולר למזון, אז זה נשאר דולר. כשהוא נותן לנו דולר, זה נהפך לשלושה".

בן יקר מסכימה: "בישראל יש בעיות רבות. יש פער תזונתי ויש פער דיגיטלי ועוד הרבה דברים. אנחנו טוענים שגישור על הפער הדיגיטלי יכול לסייע בתחומים אחרים, כמו שילוב של אוכלוסיות מודרות בחברה או מציאת עבודה. חינוך טכנולוגי יכול להביא לכך שאנשים צעירים יקבלו הזדמנות לעשות שירות צבאי משמעותי, וזה פותח דלתות בחיים האזרחיים".

ליפשיץ מוסיפה: "אנחנו דנים בזה כל הזמן: מי פנוי לשמוע על טכנולוגיה כשאת דו"ח ועדת העוני זורקים לאיזו מגירה? אבל בעינינו אין דרך מהירה יותר לצמצם פערים ולהגביר את השוויון מאשר חינוך טכנולוגי. כשמגיעים לחצר האחורית של ישראל, רואים אנשים שהיו יכולים לעבוד מרחוק, אבל אין להם מייל או שהם לא שמעו על לינקדאין, אז הם גם לא ימצאו עבודה. אפשר לסגור פער כזה בתשומות נמוכות יחסית".

יש גם המבקרים את מתווה הפעילות של העמותות בישראל. ניסן בכר הוא מנכ"ל חברת Keepod, שמצד אחד מוכרת את מערכת ההפעלה שלה (מבוססת לינוקס על דיסק און קי) לארגונים ומצד שני מטמיעה את הפתרון באזורים חלשים של כדור הארץ. החברה פועלת ב-73 מדינות, אך בכר מאוכזב מאוד מהניסיון לפעול בישראל. "המצב בארץ לא מדהים. למרות ההצלחה הבינלאומית של Keepod, פה נראה שאף אחד לא ממש מתרגש או רוצה לשתף פעולה. הפנייה שלנו לגופים מקומיים לא זכתה להתייחסות רצינית, ויש תחושה שיש מי שרוצה לשמר את הפער הדיגיטלי הזה כי זה יופי של ביזנס.

"יש פה תעשייה שלמה ובלתי יעילה של אנשים שחולבים את הפרה הזאת ללא שום היגיון: עלויות תחזוקה ותפעול אדירות, מערכי שיעור ישנים, בלעדיות מוחלטת של מיקרוסופט - אף אחד לא עובד על כלים בקוד פתוח או מלמד בנושא. הצגנו לאחת העמותות תקציב זמין של 50 אלף שקל, הם הציעו פרויקט שמכסה 250 אנשים בלבד. בכל מקום אחר אנחנו מסייעים בעזרת סכום כזה 5,000 איש. אז נכון לעכשיו אנחנו עושים בארץ פעילויות נקודתיות עם גופים שלא עוסקים בפער הדיגיטלי כמקצוע".

לוח וגיר או טאבלט ומחשב?

אחד הדיונים הסוערים ביותר שמתקיימים כיום במערכת החינוך היא שאלת מחשוב הכיתות. בצד של מצדדי הטכנולוגיה בהוראה נמצא משרד החינוך, שתיקצב תוכנית לתקשוב כיתות ב–150 מיליון שקל לשנת הלימודים הנוכחית, גופים כמו קרן אתנ"ה שמקדמת פרויקט בשם "מחשב נייד לכל מורה" והסטארט־אפ "עת הדעת". לפני כמה ימים פורסמה ב-TheMarker ידיעה על כך ש"מורים יפתחו תכני לימוד דיגיטליים" ואילו ההורים יצטרכו לממן מכיסם טאבלט במחיר מסובסד של 750 שקל, במסגרת פיילוט לתוכנית חדשה של משרד החינוך לשנת הלימודים הזו.

אלא שכלל לא בטוח שלמידה ממוחשבת בכיתות טובה יותר מלמידה מסורתית: מחקר מהתקופה האחרונה הוכיח כי אנשים שהתבקשו לסכם הרצאה שבה הם צפו זוכרים טקסטים שכתבו ביד טוב יותר מאשר סיכומים במחשב נייד. מחקר אחר הוכיח כי אנשים זוכרים טוב יותר עלילת סיפור שנקראה מדף נייר מאשר מקוראים דיגיטליים.

ביקורת שכיחה על לימוד ממוחשב היא שמחשבים וטאבלטים רק ייצרו הסחות דעת בכיתה, ויש הטוענים שמחשוב הכיתות יצריך פרישה של נקודות WiFi בכיתות, שמשמען מוקדי קרינה סמוכים לילדים. זהו נושא רגיש במיוחד, והנהגת ההורים הארצית אף הגישה עתירה לבג"ץ נגד רישות הכיתות באינטרנט אלחוטי.

על דבר אחד כולם מסכימים: המשוכה העיקרית היא המורים. "טאבלט ומחשב הם לא 'ספר דיגיטלי'", אומרת דפנה ליפשיץ, מנכ"לית עמותת תפוח. "זה כלי לימוד שהילדים זוכים באמצעותו בלמידה יותר מעניינת, אפילו קסומה. תחשוב שמורה מראה לילדים משהו בגוגל Earth. מדברים היום על למידה הפוכה, כשמרבית הלימוד נעשה בבית והכיתה משמשת לדיון. אלא שאם תיכנס לכיתות בדרום, תראה שיש בהן את כל הציוד והטכנולוגיה של כיתות חכמות אבל לא עושים בהם שימוש, כי המורים לא יודעים איך".

בית ספר בשטוקהולם שוודיה - תלמידים
אי־אף־פי

הלהב"ה של הליכוד

מלבד העמותות, גם המדינה מעורבת בטיפול בפער הדיגיטלי, וזאת באמצעות שני אפיקים. ראשית, בגלל המעורבות הממשלתית בפרויקט מחשב בכל ילד, לעמותה יש מועצה ציבורית, והאחראי על הפרויקט מצד הממשלה הוא סגן השר אופיר אקוניס, שהקים את הוועדה לצמצום הפער הדיגיטלי. פרויקט שני של הממשלה הוא להב"ה - לצמצום הפער הדיגיטלי בישראל. להב"ה, שנוסדה ב–2001 ועוסקת בהקמת מרכזי מחשוב והדרכות שימוש, מפעילה כ-30 מרכזים ברחבי הארץ.

אבל בממשלה כמו בממשלה, כוונות טובות מתערבבות עם פולטיקה קטנה ובזבזנות גדולה. דו"ח של מבקר הפנים במשרד האוצר מ-2003 גילה שעם תקציב שנתי של 43 מיליון שקל בשנה, להב"ה נהפכה תחת שר האוצר דאז סילבן שלום למפעל ג'ובים לחברי מרכז הליכוד. עוד עלו טענות על בזבוז משאבים מצד להב"ה ועל כך שבחלק מהיישובים הוקמו מרכזים אף שכבר פעלו בהם מרכזים דומים של עמותות או של משרד החינוך. עוד נטען בדו"ח כי הסיבה לכפילות היא יריבות אישית בין שלום לבין שרת החינוך דאז, לימור לבנת.

כשנתניהו נכנס לתפקיד שר האוצר ב-2004, הוא החליט לפטר 13 מתוך 20 עובדי להב"ה ולעשות בו רה־ארגון. עד 2011 פעלו 14 מרכזי להב"ה, ובאותה שנה פירסם האוצר מכרז להקמה והפעלה של עוד 17 מרכזי להב"ה בתקציב של 55 מיליון שקל לשש שנים. אתר להב"ה לא פעיל מאז יוני 2012 בגלל "פעולות שדרוג ותחזוקה".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם