רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"'מעושרות' זו
 סדרה דוקומנטרית? הרגולציה פשטה 
את הרגל"

מירב אלוש־לברון עוזבת את מועצת הרשות
 השנייה ולא חוסכת ביקורת ממנה, ומהטלוויזיה
 הישראלית בכלל

25תגובות

לפני כשנה חגגה ד"ר מירב אלוש־לברון ניצחון מרשים. על מסך ערוץ 2, בשיא הפריים־טיים, שודרה תוכנית שלמה שכולה מוזיקה מזרחית. היה זה ערב הגמר של התוכנית "אייל גולן קורא לך", שהרשות השנייה אישרה לקשת לשדר בערוץ 2 ולא בערוץ הנישה 24 - במהלך שנוי במחלוקת אז, מבחינת כללי הרשות השנייה. עבור אלוש־לברון, חברת מועצת הרשות שדחפה למתן האישור לקשת, היה זה הישג חסר תקדים עם אפקט תרבותי משמעותי.

במשך יותר משלוש שנים היתה אלוש־לברון אחת הנשים הדומיננטיות במועצת הרשות השנייה, המפקחת על ערוצים 2 ו-10. כלוחמת למען ייצוג קבוצות מודרות באוכלוסיה, קולה נשמע היטב פעמים רבות סביב סוגיות כמו ייצוג מזרחים ונשים בתקשורת. גם חבריה במועצת הרשות השנייה, כולל כאלה שהתעמתו אתה לא מעט פעמים, הודו השבוע כי "הקול החד והברור שלה יחסר. היה לה קול ביקורתי שצריך להישמע".

השבוע, מעט יותר משלוש שנים אחרי שנכנסה למועצת הרשות, היא החליטה להתפטר. הרקע לפרישתה, היא מבהירה, נעוץ בספיחי ההתנצלות החריגה של ערוץ 10 בפני איש העסקים שלדון אדלסון. מבחינה, התנהלות הרשות השנייה בפרשה זו פגעה באמון שלה בתפקוד הרגולטור.

בסוף 2011 שידר הערוץ במהדורת החדשות של שישי בערב התנצלות על כתבת פרופיל של העיתונאי אבנר הופשטיין, שעסקה בין השאר בדרכים שבהן קיבל אדלסון היתר לבניית קזינו בלאס וגאס. ההתנצלות כללה אמירות כמו "לא היה כל בסיס במציאות" לטענות שונות בכתבה, לאחר בדיקה שנייה התגלה "רקורד עסקי ללא פגם" של אדלסון - ולכן "אנו מצטערים מאוד שלא בדקנו את ההאשמות לפני פרסום הכתבה".

בעקבות ההתנצלות החריגה והמתרפסת התפטרו מנכ"ל חברת חדשות 10 ראודור בנזימן ועורכת המהדורה רותי יובל, וגם המגיש גיא זהר פרש מהגשת "השבוע". לכולם היה ברור כי ערוץ 10 נכנע לחלוטין ללחץ שהפעילו אנשי אדלסון, אך ברקע עלו טענות כי שידור ההתנצלות נעשה רק בשל מעורבות של נציגיו של רון לאודר, אז בעל המניות היחיד שהזרים לערוץ 10 כסף.

מירב אלוש לברון
אייל טואג

הרשות השנייה ניהלה אז שני שימועים לאנשי ערוץ 10, שבהם חזרו וטענו אנשי הערוץ כי שידור ההתנצלות נעשה רק בשל ההחלטה שלא יוכלו לעמוד בסיכונים ובהוצאות הכספיות של ניהול המשפט. הרשות החליטה כי לא נמצאו ראיות למעורבות של בעלי המניות, אך קבעה הפרה לערוץ בשל אי קיום דיון בנושא בדירקטוריון החברה. כל חברי המועצה, למעט יעקב שחם שנמנע, אישרו את החלטת המועצה.

אלא שבשנה האחרונה החל בנזימן, המנכ"ל אז, לחשוף מעט יותר ממה שהיה מאחורי הקלעים, וסיפר על השיחות שבהן הובהר לו כי נציגי לאודר הם אלה שדוחפים לשידור ההתנצלות, ולא משנה מה יגידו העיתונאים. הופשטיין ויובל עצמם טענו מעל כל במה כי היו יכולים להגן על אמיתות הכתבה, ובזמן אמת לא נשמעה חוות דעתם. האצבע הופנתה בעיקר ליחסים בין לאודר לאדלסון, והרצון של לאודר להימנע מעימות עם איל ההימורים היהודי.

ניסיון להיאבק בהחלטת הרשות בפרשה באמצעות בג"ץ לא צלח. בעתירה שהגיש עו"ד אלעד מן מעמותת הצלחה נגד החלטת הרשות ואופן פעילותה בנוגע לשידור ההתנצלות אמר נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, כי "אין בסיס" לעתירה והמליץ לו למשוך אותה. ואולם, לבקשת מן, המליץ גרוניס לרשות השנייה לבחון את פרסום הפרוטוקולים מהליכי השימוע לערוץ 10.

עד כה, הפרוטוקולים של שני השימועים נותרו חסויים. מועצת הרשות השנייה החליטה כי בשל רגישות העניין ובקשת ערוץ 10 להציג נתונים חסויים על ההליכים המשפטיים שמאחורי הקלעים, יש לשמור על סודיות. כל חברי המועצה שנכחו אז בדיון, בהם אלוש־לברון, הצביעו בעד שמירת סודיות הדיון. בעקבות המלצת בג"ץ והלחץ הציבורי שנוצר בעניין, החליטה מועצת הרשות לפרסם את הפרוטוקולים — אך תוך השחרה של חלק מהדברים שאמרו בדיון אנשי ערוץ 10.

"למה קוברים את פרשת אדלסון?"

עבור אלוש־לברון היה זה הסיבוב האחרון בשורה של עימותים פנימיים בתוך הרשות במהלך כהונתה. הפעם היא נכנסה לעימות מול היועצת המשפטית של הרשות השנייה, הילה שמיר. אלוש־לברון דרשה בסוף 2013 לקבל לידיה את הפרוטוקולים של שני הדיונים במטרה לעיין בהם ולבחון היטב את הדברים שנאמרו אז מול העדויות כיום. ברשות השנייה, טוענת אלוש־לברון, מנעו ממנה לקבל לידיה את הפרוטוקולים - בתחילה לטענתה היא לא נענתה בכלל, ולאחר מכן הובהר לה כי תוכל רק להגיע למשרדי הרשות ולעיין בפרוטוקולים במקום. שמיר הסבירה כי במקרים רבים, כאשר מונחים דו"חות סודיים בפני הרשות, למשל דו"חות כספיים של הזכייניות, חברי המועצה יכולים לעיין בהם רק במשרדי הרשות, ומכיוון שהדיון הזה הוגדר כסודי אין להוציא את הפרוטוקולים החוצה.

הפרוטוקולים, שאמורים להתפרסם בקרוב, מציגים את האופן שבו ניהלה הרשות השנייה את הדיון מול ראשי ערוץ 10, והדרכים שבהן ניסתה לברר אם היה לחץ פסול על הערוץ לשדר את ההתנצלות.

עבור אלוש־לברון היתה זו פגיעה חמורה ביכולתה לבצע את תפקידיה כחברת מועצה. היא אף שכרה עורך דין פרטי שייצג אותה מול הרשות, ללא הצלחה. בסופו של דבר, השבוע החליטה להתפטר מתפקידה. "זה המקום שבו נוצר אי האמון שלי בהנהלת הרשות וביו"ר. לא קניתי את הנימוקים האלה שהוצגו לי", היא אומרת. "דרשתי לעיין מחדש בפרוטוקולים והאפשרות הזו נמנעה ממני. בתחילה כלל לא ענו לבקשותי לקבל את הפרוטוקולים. זה בלתי מתקבל על הדעת. ההתעקשות התמוהה הזו מעוררת חשד כאילו שיש חוסר רצון לפתוח את הדיון הזה לציבור בשימוע ובתכניו".

איפשרו לך לבוא למשרדי הרשות ולקרוא הכל, ובחרת שלא להגיע.

"נתנו אופציה כזו, וזה היה מוגבל מאוד ולא הגיוני. הפרוטוקולים עבי הכרס היו זמינים לחברים שעתיים בלבד לפני הדיון ובהתראה קצרה, בלא שהתאפשר לחברי המועצה הזמן הראוי ללמידת החומר. פרקטיקה כזו היא הצרת צעדים בעייתית מאוד שלא עולה עם כללים של שקיפות בארגון".

מדוע לדעתך לא אישרו לך לקבל את החומרים לביתך?

תומר אפלבאום

"זו אחת השאלות הקשות שמחייבות בירור — מדוע היתה כזו התאבדות נגד פרסום הפרוטוקולים ויחס כאילו מדובר בפרוטוקולים של הוועדה לשירותים חשאיים. חברי דירקטוריון חייבים לנהוג ברגישות מופלגת בנושאים שהם מופקדים עליהם. אם נשמעות טענות שעשויות לכאורה להאיר באופנים אחרים את השימוע שנעשה הם צריכים לחזור ולבדוק כיצד התנהלנו. מה שמעורר תמיהה זה דווקא ההתעקשות לקבור את הפרשה הזו״.

את עצמך תמכת בדיון ב–2011 בהטלת חיסיון מוחלט על כל פרט מהשימוע הזה. למה?

"גורמים בהנהלת הרשות וגם בערוץ 10 יצרו אווירה מאיימת מאוד. היו יותר מאשר רמזים, גם לחברי מועצה, שהם יכולים להסתבך בתביעה בנסיבות כאלה של התבטאות בפרשה. השתמשו בזה כסיבה להטיל חיסיון. הטעות, כולל שלי, היתה ההיענות החפוזה מדי להטיל חיסיון על הדיון הזה. בדיעבד למדתי, וגם גורמי רגולציה אחרים צריכים ללמוד, שצריך לתת את הדעת באופן מדוקדק לפני שמטילים חיסיון".

ההחלטה לפרסם את הפרוטוקולים ללא הציטוטים של אנשי ערוץ 10 ראויה בעינייך?

"אני לא חושבת שהשימוע כולל חלקים שיכולים לפגוע. אני יכולה לומר בוודאות שבפרסום השימוע לא יכול להיגרם נזק וחשיפת סודות מסחריים. גם ההצבעה בעד השחרת השימוע לא היתה פרי דיון מעמיק. לכן הייתי היחידה שהצביעה נגד השחרת הקטעים שבהם אנשי ערוץ 10 מדברים".

במבט לאחור, ההחלטה לכשעצמה, שלפיה לא נמצאו ראיות להתערבות בעלי המניות, היתה נכונה?

"אם אכן יש אמת בדברים שראודור אמר לאחרונה, שהיתה השפעה של בעלי המניות והיתה להם מעורבות ישירה או עקיפה, הרי שמדובר בעובדות חדשות שהרשות השנייה צריכה לתת עליהן את הדעת ושלא בהכרח הובאו בחשבון בהחלטות בעקבות השימוע".

אולי בדיון עצמו לא שאלתם מספיק שאלות קשות.

פלפלים צהובים
צחי צלינקר

"אני זוכרת את עצמי שואלת שאלות נוקבות שלא בהכרח קיבלתי עליהן תשובות חד משמעיות. אני זוכרת גם שביקשתי בעל פה שתהיה נוכחות של העיתונאים והבכירים שהתפטרו מערוץ 10 כדי לשמוע את עמדתם, אבל הוחלט שהם לא יגיעו".

אז למה הצבעת בעד החלטת הרשות? למה לא נמנעת?

"כי ככל שזכור לי, לא נאמר משהו שיכול היה לגרום לי להצביע נגד".

יש עוד מקרים שבהם אין שקיפות ברשות?

"הרשות יכולה לחשוף הרבה יותר באתר האינטרנט ולפרסם דו"חות מפורטים. גם ההתנהלות מול חברי הדירקטוריון בעייתית, בלשון המעטה. פניות ליו"ר מועצה שאינן נענות בנושאים עקרוניים הן עניין שבשגרה ורוב חברי המועצה התלוננו על כך לאורך השנים, החלטות שמתקבלות מעל ראשי חברי המועצה ומגיעות לישיבות כשהן כבר מבושלות היטב תוך עיקור הדיון, דו"חות שלא נמסרים בזמן ולא מתפרסמים לציבור בזמן".

זה לא הקרב היחיד שניהלה אלוש־לברון בתוככי הרשות. אחד הקרבות הסוערים היה מול היו"ר, אילן אבישר, סביב הוועדה שבראשה היא עומדת - הוועדה שאחראית על תקציבי ההפקות שמובילה הרשות. בשנים קודמות הגיע תקציב ההפקות לכ–7 מיליון שקל, אך הוא קוצץ לכ–3 מיליון שקל. אלוש־לברון נכנסה לעימות מול אבישר, לאחר שזה עיכב את אישור החלטות הוועדה להשקיע בהפקות שיעסקו בנשים חרדיות, ערביות ואתיופיות.

אלוש־לברון מתפטרת מתפקידה כחודש וחצי לאחר שלמעשה כהונתה פגה. מועצת הרשות השנייה סיימה את כהונתה בסוף פברואר לאחר שלוש שנים. אלא ששר התקשורת גלעד ארדן עדיין לא הצליח למצוא מועמדים חדשים למועצה, ולכן טרם מינה מועצה חדשה. ברקע יש גם את הליכי החקיקה לאיחוד הרגולציה בין הרשות השנייה למועצת הכבלים והלוויין, שמייתרים את הצורך במינוי מועצה חדשה.

מתנגדיה של אלוש־לברון מטילים ספק במניעים שהביאו להתפטרותה כעת. לדבריהם, העובדה ששר התקשורת מנסה כעת שוב למנות חברי מועצה חדשים, וככל הנראה לא לכלול אותה בתפקיד בכיר במועצה הבאה - אולי בגלל השתייכותה לצד השמאלי של המפה הפוליטית — היא זו שגרמה לה "להקדים תרופה למכה" ולהתפטר. פרשת אדלסון, לדבריהם, היא רק "התירוץ". "הסיבות לעזיבתי מנומקות במכתב ההתפטרות שלי וקשורות לעניינים מהותיים", אומרת אלוש־לברון. "אין לי עניין להיות חברת מועצה מן המניין במועצה חדשה. אני אשמח לתרום מהידע הרב והניסיון שלי לכל התארגנות משמעותית אחרת בשדה הרגולציה. גם בלא קשר לנסיבות התפטרותי אני מרגישה שמיציתי את התפקיד במתכונתו הנוכחית".

רויטרס

"צריך לאסור את התכנים הפוגעניים בחוק"

המקרה של אדלסון הוא עוד המחשה לחולשה המובנית של שוק הטלוויזיה בישראל, שאין לו משענת כלכלית יציבה ולכן מאוים תדיר ונזקק לבעלי ההון. שוק הטלוויזיה אינו מצליח להכיל שלושה גופי שידור (קשת, רשת וערוץ 10) שמתחרים זה בזה באגרסיביות. בגופי השידור עצמם מעלים לא פעם טענות כלפי הרגולציה המחמירה שגורמת להם להוצאות רבות בעוד שוק הפרסום מכווץ.

"הרגולציה במתכונת הנוכחית פשטה את הרגל", אומר אלוש־לברון. "היא נהגתה במתכונת של לפני 20 שנה, כשלא היו את זירת האינטרנט ואת הקשרים המורכבים בין הדיגיטל לטלוויזיה. המציאות כיום היא שהרגולטור לא פועל באופן יעיל ויש עודפות — המון סעיפים מיותרים שאחראים במידה רבה לניסיונות מחטף מצד הזכיינים, למשל להכיר בתוכנית כמו 'מעושרות' כסדרה דוקומנטרית. העודפות יצרה פתח למקח וממכר ולסגירת דילים. כל השינויים של מיקוד הרגולציה רק יצרו מצב של טלאי על טלאי".

אז את תומכת במהלך של דה־רגולציה? לאפשר להם להיות טלוויזיה מסחרית אמיתית?

"צריך לעשות שינוי מפרספקטיבה רחבה עם ראייה כוללת של השוק וליצור הגדרות מחודשות. לא להפחית את הסוגה העילית, אבל להעיף את הסעיפים המיותרים ואת ההגדרות השונות".

בחודשים האחרונים מוביל מנכ"ל הרשות, שי באב"ד, מהלך לשינוי במדיניות הפיקוח על השידורים. לפי הכללים החדשים של באב"ד, יידרשו הזכייניות לשדר בפריים־טיים שעה של "תוכנית איכות" על כל שעה של תוכנית ריאליטי ובידור. "תוכנית איכות" לא תוגדר רק על פי הז'אנר (כלומר דוקו או דרמה), אלא על בסיס החלטה סובייקטיבית של אנשי הרשות אם היא תורמת לעידוד אזרחות טובה. "המהלך הזה הוא עוד טלאי", אומרת אלוש־לברון. "יש לבאב"ד כוונות טובות, אבל ההצעה שלו עשויה לייצר התערבות לא רצויה של הרגולטור ביצירה. סוגה עילית צריכה להיבחן על פי מדדים אסתטיים ונאורות הפקה. רגולטור אחד יגיד שסדרה מסוימת היא חינוכית, ויבוא אחר כך רגולטור אחר ויגיד, למשל, ש'עבודה ערבית' פוגעת בזהות הישראלית. אם נפנה מתוך הרגולציה את הדברים המיותרים ונעשה את האבחנה בין עיקר לטפל יהיה קל יותר לזקק את הסוגה העילית".

אלוש־לברון אומרת כי שיגרה לפני כשנה להנהלת הרשות מסמך מדיניות חדש עם הצעות כיצד לבנות מחדש את הרגולציה על הטלוויזיה המסחרית. "צריך שיהיו חמישה כללי זהב", היא אומרת. "שההתמקדות תהיה רק בסוגה עילית; הגדרות של דרמה, תעודה וקולנוע; גיוון חברתי ואיסור תכנים פוגעניים. לצערי הקול שלי לא נשמע ולא הצלחתי לקדם את זה. בגלל המציאות הזו הטלוויזיה נמצאת כל הזמן בקרב מול הרגולטור".

הזכייניות יגידו לך שאם הן ישדרו רק סוגה עילית אין להן היתכנות עסקית. אי אפשר להרוויח מדרמה.

"אני מסכימה שאין אפשרות שיהיו שלושה ערוצים רווחיים, בהתחשב בעוגת הפרסום. בטווח הרחוק השוק יתכנס לשני ערוצים. אני מאוד אשמח גם שערוץ 10 ימשיך להתקיים. הדאגה המרכזית שלי היא לפגיעה בפלורליזם החדשותי, כי חשוב שתהיה תחרות במספר חברות החדשות".

אולי גם הרשות אשמה. היא היתה עסוקה במתן הקלות לערוץ 10.

"אנחנו לא יודעים מה יהיה עם ערוץ 10. אולי הוא ימצא משקיע? אולי יהיו לו חיבורים עם גופים אחרים? כן היה צריך למצות את התהליך ולתת הזדמנות להבראת הערוץ, זה אינטרס חיוני לדמוקרטיה הישראלית".

יוצרי הטלוויזיה טוענים שהם מפסידים כסף בגלל הריכוזיות בשוק.

"המצב הנוכחי שבו יוצרים לא מצליחים להרוויח מהיצירה שלהם הוא לא מוסרי. גם הרווחים מההפצה הם סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת, ואני חושבת שהמחוקק צריך להבטיח את זכויות הקניין ולקיים בה דיון מחודש יחד עם גופי הרגולציה וגופי השידור".

את תומכת באישור לשלב תוכן שיווקי?

"צריך לייצר הקלות בתחום התוכן השיווקי, אבל בוודאי שלא בחדשות. אנחנו יודעים שהבעיה הזו גולשת לתוך התכנים, אבל אפשר להקל בגבולות בתנאים שצריך לתת עליהם את הדעת".

אם יש סוגיה אחת שאלוש־לברון מתבטאת בה בנחרצות רבה, ואף מרימה את הקול, היא היחס למזרחים בתקשורת. מבחינתה, היחס למזרחים הוא פוגעני וגזעני. היא נאבקה למשל בפרסומת של בזק שבה הוצגה דמות המזרחי כעבריין, ובכלל בתוכניות הריאליטי, שדואגות לשבץ תמיד את המזרחי הסטריאוטיפי שיתאים למבנה שנקבע מראש.

"כשבוחנים באופן קפדני את הייצוגים בתקשורת, אנחנו רואים שהתשתית הכללית שעליהם מבוססים הייצוגים היא סטריאוטיפית", היא אומרת. "תמיד מחפשים את הטיפוס הסטריאוטיפי האידיאלי. אבל אפשר לעשות גם תוכניות אחרות. הייתי מצפה מגופי השידור, שאוחזים בכוח תרבותי עצום, הרבה יותר ממה שמוכנים להודות בו, לגלות אחריות חברתית וליצור מנגנונים פנימיים מפותחים של אחריות תאגידית וחברתית".

האם תפקידו של הרגולטור להתערב עד כדי כך בתכנים?

"צריך לעלות דרגה בכל מה שקשור לייצוג נשים בתקשורת, גיוון חברתי ואיסור תכנים פוגעניים. בישראל הדברים האלה עוברים סוג של הקלה ונכנסים למרחב הקומי. האיזון שבין חופש העיסוק לכבוד האדם דורש דיון מחדש הן מצד הרגולטור והן מצד המשפט. זה משהו שאם לא יהיה בו שינוי צריך להביא בחשבון גם חקיקה".

אילו תכנים את בכל זאת אוהבת?

"סדרות כמו 'עבודה ערבית', 'יום האם' ו'פלפלים צהובים' (קשת), הסדרה של אמנון לוי על השד העדתי (ערוץ 10), וגם הניסיון החברתי לבדוק אם אנחנו גזענים שעשה אלון גל ברשת. אהבתי גם את העובדה שאיפשרו את שידור גמר התוכנית 'אייל גולן קורא לך' בערוץ 2. אלה ההוכחות שאפשר לעשות טלוויזיה בועטת שמסתכלת לגזענות בעיניים ומביאה למרכז השיח סוגיות חשובות והכרה בקבוצות רחבות בחברה הישראלית".

אלוש־לברון ריכזה בשלוש השנים האחרונות את פעילות ההפקות של הרשות, שבה מושם דגש על תכנים איכותיים — שאמנם לא זוכים לרייטינג גבוה, אך מספקים עבודה ליוצרים צעירים. "אני מלאת סיפוק מכך שהתאפשר לי לכונן סדר יום רב־תרבותי אמיתי בתחום ההפקות. במיוחד אני גאה בסדרה התיעודית ההיסטורית על עיירות הפיתוח בישראל שהעבודה עליה בשיאה, משום שהנרטיב ההיסטורי של עיירות הפיתוח לא מסופר כראוי".

באף מקום אחר לא קיים מצב שבו הרגולטור עצמו הוא זה שמפיק תכנים לגופים שעליהם הוא מפקח. זה חריג מאוד.

"אם תימצא דרך להבטיח שהתקציבים האלה יוקדשו לפרויקטים תיעודיים ואחרים מתוך אג'נדה של רב־תרבותיות, אפשר יהיה לחשוב על הוצאת ההפקות מהרגולטור. כרגע צריך להבטיח את התנאים המקסימליים ליצירה".

מהרשות השנייה נמסר בתגובה: "הרשות מקפידה על שקיפות והחלטותיה מתפרסמות באופן שוטף באתר הרשות. דומה כי להתפטרותה של אלוש־לברון אין קשר לעניין מנהל תקין או שקיפות, בפרט לאור העובדה שאלוש־לברון היתה שותפה לכל הדיונים שעסקו בנושא, וכמובן שתמלילי הדיונים שעסקו בכתבה על שלדון אדלסון בחדשות 10 הועמדו במלואם לעיונה לפני כמה חודשים. עתירה שהוגשה כנגד הרשות השנייה באשר לטיפולה בסוגיה נדחתה על ידי בית המשפט העליון.

"הטענות שמעלה אלוש־לברון באשר לתפקוד מועצת הרשות השנייה חסרות בסיס, ובארבע שנות כהונתה היא היתה שותפה לעשרות דיונים מקצועיים שבהם התקבלו החלטות רבות בנושאים שונים. אין אלא לתהות על הטעם להעלאת טענות מסוג זה על ידה בעיתוי הנוכחי".

100 המשפיעים
הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם