נעים להכיר: כך נראית פיסת הנדל"ן הכי חמה בניו יורק - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המהפכה הבושוויקית

נעים להכיר: כך נראית פיסת הנדל"ן הכי חמה בניו יורק

אחרי סוהו, טרייבקה, ויליאמסבורג והאיסט וילג', הזירה החמה במשחק החתול והעכבר בין האמנים 
והנדל"ניסטים בניו יורק היא בושוויק, שכונת פועלים בברוקלין שנהפכה ללהיט ומחירי הנכסים בה הוכפלו

7תגובות

יולה בארי היא זמרת מוכשרת וכריזמטית עם נוכחות בימתית של כוכבת רוק. כשהיא עולה על הבמה ב–HIVE, מלווה על ידי עשרה מוסיקאים הקרויים "המשפחה המורחבת", קשה להישאר אדישים אליה. "המשפחה המורחבת" היא מעין קומונה שיצרה בארי, ולוקחים בה חלק עשרות אמנים, זמרים, מוזיקאים, אמני וידאו וצלמים. בערב פרסי הגראמי החליטו בארי וחבריה לערוך ערב אלטרנטיבי בשם "דה גראניז". על הבימה הכריזה בארי: "פאק דה גראמיז, בואו נחגוג את הגראניז". ה"גראני" (סבתא) היא לא אחרת מאשר מכונית הפורד אקספלורר (1997) של הגיטריסט שחר מינץ, שסחבה הרבה מגברים, תופים ומוזיקאים, עד שיום אחד שבקה חיים. כשהתברר שהתיקון שלה יעלה 2,000 דולר, הוחלט לערוך ערב התרמה למענה.

מוקד הפעילות של ה–HIVE הוא בושוויק, שכונת מעמד בינוני־נמוך בברוקלין, שבשנים האחרונות מושכת אמנים מכל התחומים בזכות מחירי הדיור הנמוכים בה ומיקומה בסמוך לשכונת ויליאמסבורג האופנתית. התושבים המקוריים של בושוויק היו איטלקים, אך במשך השנים מרביתם עזבו ובמקומם באו היספנים, כך שרבים עדיין קוראים לשכונה "פורטו ריקו הקטנה". זה נחשב פעם למקום מסוכן, שניו־יורקרים נמנעו מלהגיע אליו. גם כיום בושוויק אינה המקום הבטוח ביותר בניו יורק, אבל אי אפשר להשוות את המצב למה שהיה כאן בעבר.

השמועה על ההתעוררות בבושוויק עשתה לה כנפיים, וכיום מגיעים אליה יותר ויותר אנשים ממנהטן, שמסתובבים בגלריות ויושבים בברים בשכונה. "מנהטן רעשנית ומסחרית, ובבושוויק יש אווירה שאין באף מקום אחר", אומר הצייר והצלם רון אגם, בנו של האמן יעקב אגם, שחי ועובד בלונג איילנד. "מצד אחד זה אזור תעשייתי ומצד שני יש בו מסעדות וברים שקמו משום דבר". אגם לא יוצא דופן: מי שמוכן לנסוע חצי שעה ממנהטן, יגיע לכאן. נסו למצוא שולחן במסעדה־פיצריה רוברטה'ס ותגלו שתצטרכו לחכות שעתיים. הסיכוי להשיג שולחן במסעדת בלנקה'ס, המיועדת ל–12 סועדים בלבד, הוא אפסי. אחרים יבואו למסעדה היפנית "מומו", עם הסושי הכי בלתי שגרתי בניו יורק.

"מבחינה אדריכלית בושוויק אינה שכונה יפה", אומר בועז גלעד, יזם נדל"ן ישראלי הפועל בברוקלין, כשאנחנו מסיירים עמו בשכונה. "הקסם של בושוויק הוא המרקם החברתי שלה. זה מזכיר את פלורנטין: הבתים בה די מכוערים, ובכל זאת צעירים עוברים לגור בה כי כיף שם מבחינה חברתית. כך גם בבושוויק: רוב הבתים עשויים מעץ והם די סתמיים. היופי מבחינת היזמים הוא שבניגוד לשכונות רבות, אין כאן מגבלות שימור, והם פשוט יכולים להרוס את מה שקיים ולבנות מחדש".

לא כולם מרוצים ממה שמתרחש בברוקלין, ובכלל זה בבושוויק. הבמאי ספייק לי יצא באחרונה בהתקפה חריפה על התופעה: בהרצאה שנשא במכון פראט, בית הספר הניו־יורקי לאמנות, אדריכלות ועיצוב, אמר לי כי בעקבות הפופולריות הגואה של ברוקלין, רבים מהדיירים המקוריים מתקשים לשלם את שכר הדירה. הוא אמר כי אינו מתנגד לכניסתם של הלבנים לשכונות בברוקלין ולהארלם, אבל מצפה מהם לתת כבוד לתרבות ולהיסטוריה המקומית. הוא אמר עוד כי השינוי הדמוגרפי הביא ליותר נוכחות משטרתית, לשיפור בתנאי התברואה ולעלייה ברמתם של בתי הספר — מה שמלמד על האפליה הגזעית בארה"ב.

יולה בירי
נתן דביר

הגלריות מהגרות לבושוויק

כדי להגיע למקומות הנכונים בבושוויק כדאי להיעזר בתושב מקומי. אנחנו הסתייענו ברפי פוקס, צעיר נצחי, צלם ובעל גלריה. כאשר הוא מהלך ברחובות בושוויק, נראה שכולם מכירים אותו. אמנים חסרי פרוטה החיים בניו יורק, עוברים משכונה לשכונה כדי להוזיל את עלויות המחיה ומביאים בעקבותיהם את הנדל"ניסטים, החפצים לתפוס את האזור הלוהט הבא. כשהמחירים עולים, האמנים עוברים למקום הבא - והנדל"ניסטים בעקבותיהם. כשפוקס הגיע לניו יורק, "פושט רגל" כדבריו, הוא התגורר בסטודיו בטרייבקה, שלימים נהפכה לאזור מבוקש ביותר. אחר כך עבר לאיסט וילג', ומשם לוויליאמסבורג, ובשמונה השנים האחרונות הוא בבושוויק.

פוקס לוקח אותנו לשתות אספרסו בבית הקפה Swallow, מקום זרוק ומסוגנן כאחד עם רצפת עץ מחוספסת, כמה מושבים של בית קולנוע, שולחן וכסאות בסגנונות שונים. הבעלים הם מייק וסמי, שניהם פלסטינים שהגיעו לארה"ב מאל בירה. "האקשן האמיתי", אומר פוקס, "מתחיל כאן ב–23:30. בסוף השבוע יש אנשים ברחובות גם ב–3:00 לפנות בוקר".

שכונת בושוויק ניו יורק
נתן דביר

הוא מוביל אותנו לעברו השני של הרחוב, לבניין ששימש בעבר כמפעל טקסטיל וכיום הוא בניין דירות המשכן סטודיות לאמנים. אירינה פרוטופופסקו עבדה בגלריה בצ'לסי, אך הבניין שבו היא שכנה נמכר, והיא החליטה לעבור לבושוויק. "באתי לביקורי סטודיו בבושוויק ואהבתי את האווירה ואת האנרגיה, מה גם שהמחירים היו נמוכים", היא מספרת. "פתחתי כאן גלריה לפני שנה וחצי, ורוב הלקוחות שלי מקומיים, אבל אספנים שבאמת אכפת להם ואוהבים אמנות לא פוחדים ומגיעים ממנהטן".

רוב הגלריות בבושוויק הן עצמאיות, ונמצאות בבעלות אמנים או גלריסטים שלא יכולים להרשות לעצמם לפתוח גלריות במנהטן היקרה. כך עשתה דברה בראון, ציירת וגלריסטית, שפתחה גלריה באזור שומם למדי בבושוויק. "אמנים רבים מנצלים את המחירים הנמוכים ורוכשים שטחים גדולים לעבודה", היא מספרת. "הרבה בתי מלאכה מאבדים את העבודה למפעלים בסין, ולכן נסגרים — וזו הזדמנות עבור האמנים. מה שקורה כאן מקביל למה שהתרחש באזור שוק הבשר של מנהטן לפני שהתמסחר".

גלריית לורינג אוגוסטין מציינת מגמה חדשה: היא פועלת בשכונת צ'לסי האופנתית והיקרה, אך מנהליה החליטו לשכור מחסנים בבושוויק ולאחסן בהם את יצירות האמנות שבבעלותם. לצד המחסן הגדול הם פתחו גלריה גדולה, שבה מציגים עבודות של האמן האיטלקי מייקל אנג'לו פיסטולטו, ששווי כל אחת מהן הוא מאות אלפי דולרים. "באנו לכאן כי אנחנו רוצים להיות חלק מהסצינה האמנותית בבושוויק", אומר מנהל הגלריה ויליאם הלפרכט. "ייתכן שהמעבר שלנו מסמל את תחילת המעבר של גלריות מצ'לסי לפה".

שכונת בושוויק ניו יורק
נתן דביר

לא רק הגלריות מציגות אמנות בבושוויק, אלא גם הרחובות, המעוטרים בעבודות גרפיטי, במיוחד חומות המפעלים הנטושים. בעבר הגרפיטי היה לא חוקי בשכונה, ואילו כיום האמנים מקבלים אישור לכך מבעלי הנכסים.

ברוברטה'ס, המסעדה הכי מפורסמת בבושוויק, אנחנו פוגשים את רוב הירשנפלד, יזם נדל"ן מקומי, שהגיע לאזור ב–1996. "מחיר אדמה לבנייה בצ'לסי הוא 1,000 דולר לרגל רבועה. בוויליאמסבורג המחירים לאדמה לבנייה הם 350–500 דולר לרגל רבועה. בבושוויק, לעומת זאת, אפשר לקנות אדמה לבנייה ב–150 דולר לרגל רבועה. גם מחירי הדירות להשכרה נמוכים יחסית: בעוד שבצ'לסי דירת 3 חדרים עולה 6,000 דולר בחודש, ודירה דומה בוויליאמסבורג תעלה 4,000 דולר לחודש, בבושוויק היא תעלה 2,500 דולר. למרות זאת, המחירים כאן קפצו בצורה בלתי רגילה: מ–1990 עד 2000 המחירים הכפילו את עצמם, ובין 2000 ל–2010 הם עלו פי עשרה".

רבים מבעלי הבתים של האמנים, הגייז וההיפסטרים הם יהודים חרדים. רובם לא רצו להתראיין, אך אחד מהם הסכים: מאיר שוורץ, 43, נשוי ואב לארבעה, הוא יהודי חסיד המקורב לחסידות סאטמר. שוורץ זיהה את הפוטנציאל של בושוויק, וב–2005 קנה את בית החרושת CastleBraid, ובנה עליו בניין שבו 144 דירות להשכרה. בבניין יש דירות 2, 3 ו–4 חדרים, ומחירי השכירות נעים בין 2,000 ל–3,500 דולר לחודש. פרט לעבודות האמנות שממלאות את הבניין, רובן של האמן הפקיסטני חליל שישטי, יש בו אולם קולנוע, אולפן הקלטות, ספרייה אלקטרונית, אולם שיכול לשמש כדיסקוטק וחדר משחקים.

שכונת בושוויק ניו יורק
נתן דביר

"אני פועל לפי תחושת הבטן שלי", אומר שוורץ. "אני הולך לשכונה שאני מרגיש שעומד לקרות בה משהו. לפני הפרויקט הזה הקמתי מרכז מסחרי בשדרת בדפורד, בלבה של ויליאמסבורג, בימים שבהם ויליאמסבורג עדיין לא היתה פופולרית. באתי לשם כשעוד היה מפחיד להסתובב ברחובות".

אחד המקומות החביבים בבושוויק הוא בניין ה"לום" — מעין מרכז מסחרי, שנמצא בבעלותו של החרדי ג'וזף הופמן. יש שם בית קפה חביב בשם Kave, חנות קעקועים, וכמובן גלריה לאמנות. הבעלים של הסטודיו ליוגה שנמצא במקום הוא זלמן לובין, שהיה חסיד והחליט לחזור בשאלה. "בושוויק היא מקום ידידותי שגורם לאנשים לחייך", הוא אומר. "יש כאן אנשים שרוצים ליצור, לשנות את העולם, יש כאן התרגשות באוויר והרבה התלהבות. הסתובבתי בכל רחבי ארה"ב ולא מצאתי מקום כמו בושוויק".

סמוך לחנות הקעקועים אי אפשר לפספס את מרכז חב"ד. "הגענו לכאן לפני שבע שנים, כשלא היה כמעט כלום בסביבה", מספר הרב של חב"ד בשכונה, מנחם הלר. "כל החבר'ה שאתה רואה כאן הגיעו לכאן הרבה יותר מאוחר. הרגשנו שעומד להיות שינוי משמעותי בסביבה, ואפשר היה לחוש שהשכונה מתפתחת בקצב בלתי רגיל".

שכונת בושוויק ניו יורק
נתן דביר

מי בא למרכז?

"תתפלא לשמוע שרבים מהצעירים היהודים החילונים שגרים כאן רוצים לבלות את ערב שבת בחברת יהודים. אפשר לבוא הנה כדי להתפלל, לשיר, לבלות זמן בחברותא. אנחנו מצליחים מאוד, ולכן נעבור בקרוב למקום הרבה יותר גדול".

אתה לא מוצא סתירה בין התרבות של היהודים החסידיים לבין התרבות של הצעירים החילוניים כאן?

"זה עובד יפה ביחד. החסידים הם אלה שהתחילו כאן את כל העניין. הם היו הבעלים של הרבה בניינים בוויליאמסבורג, שנהפכו לימים למקום מגורים ולמוקד הפעילות של אמנים רבים. כשהמחירים שם זינקו הם החליטו לנסות במקום אחר, ובושוויק היתה היעד הבא שלהם".

שכונת בושוויק ניו יורק
נתן דביר

"המחירים בשכונה 
עדיין סבירים"

תעשיית הנדל"ן הבוערת של בושוויק מושכת הרבה מאוד ישראלים, שלא פיספסו את הפוטנציאל הכלכלי של השכונה. אחד מהם הוא בעז גלעד, 42, הבעלים של חברת ברוקלנד קפיטל בשותפות עם אסף פיטוסי. הם בונים כעת עשרה פרויקטים בברוקלין, שניים מהם בבושוויק. החברה רכשה כנסייה בשכונה, והיא תקים במקומה בניין שבו 32 יחידות דיור. "קנינו את הבניין ב–2 מיליון דולר", הוא מספר. "בברוקלין מתרחשים שינויים דמוגרפיים שמובילים לירידה במספר המאמינים. הכנסייה צריכה לשרוד, ולכן מוכרת נכסים. עד היום רכשנו שש כנסיות בברוקלין, ואנחנו מנהלים משא ומתן לגבי שלוש נוספות".

גלעד הגיע לניו יורק לפני 20 שנה כדי ללמוד משחק, אך נדבק בחיידק הנדל"ן. "כיום אנחנו מנהלים תיק מכירות בהיקף של 220 מיליון דולר, לאחר שגייסנו 60 מיליון דולר. יש לנו כ–600 יחידות דיור בברוקלין, ואנחנו מתמקדים באזורים שבהם ההיפסטרים חיים. כשהגעתי לניו יורק האזור המגניב היה האיסט וילג', ולשם עברו הצעירים שלא היה להם כסף. כיום בושוויק היא האזור החם, לצדה של בד־סטיי (שכונת בדפורד סטייווסנט בברוקלין, ח"ה). בושוויק היא שוק לשחקני נדל"ן לא גדולים, כי חלקות האדמה בה קטנות. לכן אנחנו בונים דירות קטנות, בשטח של 45–70 מ"ר, שעולות כ–400 אלף דולר. המחירים לא נמוכים, אבל עדיין סבירים לעומת מקומות אחרים בעיר".

פלג ניב, 40, הגיע לניו יורק ב–1998, ולאחר שרכש דירה וגילה ששוויה הוכפל, החליט להיכנס לתחום הנדל"ן. "המחירים המשוגעים של ויליאמסבורג זרקו ממנה את האמנים, והם נדחקו לפריפריה ולעומקה של ברוקלין. בוויליאמסבורג נשארו אנשים עם כסף, היפסטרים שיש להם כסף מהבית ובעלי מקצועות חופשיים. האמנים עברו לבושוויק, לבד־סטיי, לקלינטון היל ולקראון הייטס. בושוויק אהובה במיוחד משתי סיבות עיקריות: בדומה לוויליאמסבורג, העירייה עשתה כאן שינוי ייעוד למגורים, וזה מאפשר לאמנים לשלב מגורים וסטודיו לעבודה. יתרון נוסף הוא הקרבה של בושוויק לקו הרכבת התחתית L".

רפי פוקס
נתן דביר

צלע אחרת בחבורה הישראלית היא שי זך, 35, שהגיע לניו יורק לפני עשר שנים אחרי שעבד באבטחה בברלין. "עוד ב–2005 שמתי לב לבושוויק, וב–2008 נכנסתי לעניינים כאן. מגיעים לכאן הרבה חבר'ה מכל רחבי ארה"ב: מטקסס, מאורגון, מסן פרנסיסקו, כי שמה של בושוויק מוכר בכל המדינה. אנשים שרוצים להתגורר בסביבה צעירה עם הרבה ברים ומועדונים יודעים שזה המקום".

ניב מכיר לנו את גיא הוכמן, 39, במקור מכפר סבא, שעבר לניו יורק כדי לעשות תואר שני במינהל עסקים, ולבסוף פתח משרד תיווך גדול בבושוויק. "חסידי סאטמר הם השחקנים האמיתיים של השוק הזה", אומר הוכמן. "הם יותר יצירתיים מכולם. לדעתי, הם אלה שהמציאו את השכונה הזאת. הישראלים הגיעו אחריהם. הסאטמרים הם היזמים הגדולים ואנחנו מוכרים או משכירים את הדירות שלהם".

במשרד של הוכמן עובדים בין השאר אמנים, שמתפרנסים מתיווך. אחד מהם הוא דב איגל, שהגיע לארה"ב אחרי שירות צבאי בלהקת פיקוד מרכז וחיל חינוך. הוא מפגיש אותנו עם סשה דניאל, במקור גרישקוב, הזכורה לצופי ערוץ 2 כאחת המשתתפות הבולטות בעונה השנייה של "כוכב נולד". "כשחושבים על ניו יורק, הדבר הראשון שעולה לראש זה מנהטן, אבל בבושוויק גיליתי מקום ששכר הדירה בו סביר וחיים בו הרבה אנשים יצירתיים. יש כאן תחושה של שכונה. אנשים חיים כאן לא רק בשביל הכסף, אלא בשביל היצירה. יש לי המון חברים, רבים מהם אמנים. במנהטן יש תחושה של ניכור, וכאן הרבה יותר חם. אנשים שוברים את הגבולות של עצמם וזה משפיע גם עלי. זה המקום שלי".

מאיר שוורץ וקהליל שישטי
נתן דביר
הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם