על חורבות סולתם הוקם ביקנעם עמק הסיליקון של הצפון - Markerweek - TheMarker

על חורבות סולתם הוקם ביקנעם עמק הסיליקון של הצפון

ליקנעם היו את כל הסיכויים ליהפך לעוד יישוב פריפריה נחשל, והמפעל היחיד שפירנס את תושבי העיר נקלע לקשיים בתחילת שנות ה-90 ■ היום היא אחת הערים הצומחות והמבוקשות בישראל ■ איך זה קרה?

הטראומה

23 שנה עברו מאז אותו לילה עצוב וחשוך של תחילת ספטמבר 1990. 23 שנה שבהן יקנעם התפתחה ללא היכר. אבל התושבים הוותיקים עדיין אינם יכולים לשכוח את המראות הקשים ממה שנודע כ"ליל הכלבים", שבסיומו גירשו מאבטחים שגייסה ההסתדרות, בעלת הבית, את עובדי סולתם באמצעות כלבי רוטוויילר.

במשך שנים רבות היה סולתם המפעל היחיד ביקנעם ומקור הפרנסה העיקרי באזור. למעשה, זה היה מפעל שהיתה לו עיר: כמעט כל התושבים התפרנסו או חלמו להתפרנס מייצור נשק ארטילרי; בבית הספר התיכון לימדו את הבנים מסגרות - גם היום יש ביקנעם המון מסגרים לשעבר - והילדים ידעו שבבוא היום ייהפכו לעובדי סולתם; ולבנים של עובדי המפעל היתה זכות יתר: הם קיבלו אישור לעבוד במפעל בחופש הגדול, מה שהכשיר אותם במקצועות הריתוך והכרסום.

אבל החלומות התנפצו ככל שעסקי סולתם הידרדרו וההפסדים נערמו. בימים שלפני אותו לילה הודיעה ההנהלה, בראשות בני גאון, כי היא מתכננת לפטר מאות עובדים. כדי למנוע הוצאת סחורות וליצור לחץ על ההנהלה התבצרו העובדים הנסערים במפעל וחסמו את השערים. גאון, שנתמך בעקיפין על ידי מזכ"ל ההסתדרות דאז ישראל קיסר, החליט לשבור את השביתה בכל מחיר ושכר חברת אבטחה קבלנית.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

Article video embed code

ויקטור מורד, שעבד במפעל 35 שנה - מאז שחרורו מצה"ל, בתחילה כמסגר ובהמשך במחלקת התכנון והפיתוח, חשש גם הוא שיפוטר ויצא להפגין יחד עם חבריו. "זה היה המעשה הנבזי והמביש ביותר בתולדות יחסי העבודה בארץ", הוא נזכר באירועי הלילה ההוא. "חלק גדול מאתנו היו ניצולי שואה, והפינוי בכוח הזכיר את התקופה האפלה. כל הארץ געשה ורעשה ואנחנו איבדנו את האמון בהסתדרות, שהיתה צריכה להגן על העובדים". לאור המשבר המפעל אמנם המשיך לפעול, אך במתכונת מצומצמת יותר ותוך ההשפעה קטנה יותר על העיר.

אביו של יוסי תמר, 55, עבד 30 שנה בסולתם, ותמר היה אמור להמשיך את השושלת. "אבל אז סולתם התפרקה לנו, וכולנו נשארנו תלויים באוויר", הוא נזכר. התפטרותו של מנכ"ל סולתם אורי שמחוני והקמת ועדת חקירה בעקבות הסערה התקשורתית לא סייעו לתמר ולמורד - וגם לא ליקנעם בת 5,000 התושבים, שנותרה ללא מקור החיים שלה. האבטלה זינקה ל–35% וכולם ניסו לברוח מהישוב הכושל. בשנים הבאות סבלה יקנעם מהגירה שלילית של 19%, והביקוש לדירות בה צנח. דירת 3 חדרים עלתה אז 28 אלף שקל, אבל לא היו קונים. הקרקעות ניתנו כמעט בחינם, והמועצה המקומית נקלעה לגירעון.

הפריחה

על חורבות סולתם - במקום נותרה "חנות המפעל" שמוכרת את סירי סולתם המיוצרים כיום בווייטנאם - שוכן פארק היי־טק שמכונה בפי רבים "עמק הסיליקון של הצפון". 120 החברות שפועלות בו מעסיקות 
כ–8,000 עובדים, רבים מהם תושבי יקנעם, והכנסותיהן מסתכמות ב–4 מיליארד דולר בשנה, הרוב מיצוא. האבטלה בעיר כמעט אפסית, 3.5%. מחירי הדירות בעיר זינקו ביותר מפי 20, ודירת 3 חדרים חדשה עולה 850 אלף שקל. על פי נתוני הלמ"ס יקנעם מדורגת באשכול חברתי־כלכלי ברמה 6, כמו פתח תקוה, רחובות, אזור, גן יבנה, ראשון לציון וראש העין.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

הכי בבית בקוקפיט // טייסי אל על מקרקעים את הסיכוי להציל אותה

נשיא של כבוד // כך עבדה מוכנת יחסי הציבור שהפכה את שמעון פרס למותג עולמי

מפעל פיברנט
מפעל פיברנט
צילום: רמי שלוש

למרות המחירים מאות זוגות צעירים נוהרים ליקנעם, שהאוכלוסיה בה צמחה מאז ביותר מפי ארבעה, ל–22 אלף תושבים. כל פרויקט דיור חדש נחטף תוך שעות. כ–35% מהתושבים בעיר ותיקים, 25% עולים חדשים ו–40% הם בני משפחות חדשות וצעירות. יקנעם הוא יישוב צעיר - 75% מהתושבים עדיין לא הגיעו לגיל 40.

ליקנעם היו את כל הסיכויים ליהפך לעוד יישוב פריפריה נחשל, אבל במקום זאת היא נהפכה לסיפור הצלחה. מה גרם לה לצעוד קדימה כל כך רחוק בהשוואה לעיירות שכנות, ולנצח באופן מרשים כל כך את העתיד שחזו לה מומחים בתחילת שנות ה–90?

יש האומרים שסוד ההצלחה הוא מיקומה הנוח - לא רחוק מחיפה, לא מאוד רחוק מתל אביב - והתשתיות הטובות שהוקמו סביבה בעשורים האחרונים. הכוונה בעיקר לסלילתו של כביש 6. אבל לסימון אלפסי, ראש עיריית יקנעם מזה 24 שנה, יש הסבר אחר שעליו הוא חוזר שוב ושוב כמו מנטרה: "חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך". ייתכן שזה לקח טוב למי שיזכו בבחירות לרשויות המקומיות ברחבי הארץ בעוד חודש וחצי.

אלפסי נבחר לראש המועצה בבחירות 1989, קצת לפני קריסת סולתם ועוד לפני שיקנעם נהפכה לעיר. "קיבלתי במתנה עיירה בקריסה טוטלית, ואת ליל הכלבים כבונוס", הוא אומר. סוד ההצלחה מבחינתו כולל שלושה יסודות - חינוך, תעסוקה ואיכות חיים.

יקנעם
יקנעם
צילום: עופר וקנין

מחלון משרדו בבניין העירייה החדש אלפסי משקיף על אזור התעשייה ולא מתבייש לקחת קרדיט "לפחות על 70% מההצלחה": "אם לא הייתי חושב על זה לפני 20 שנה זה לא היה קורה", הוא אומר. "כי מה שלא צומח - צונח. אני מאמין גדול בבנייה ובניצול הזדמנויות. ידעתי שיכול להיות שאני אתחיל ומישהו אחר ימשיך".

באותה עת יקנעם לא נהנתה כמו רמת ישי, עפולה ומגדל העמק ממעמד של אזור עדיפות לאומית א', שמזכה את היישובים שנמצאים בגבולותיו במענקים. המשמעות הכספית שלהם גדולה: משקיע שמקים מפעל באזור עדיפות א' יכול לקבל החזר של כ–20% מההשקעה או פטור ממס למשך 10 שנים. אלפסי העלה את בקשתו בפני הממשלה פעם אחר פעם, אולם נענה בשלילה. "לקחנו אוטובוסים והלכנו להפגין מול הבית של פרס. הוא כעס עלי בזמנו, אבל אני רק רציתי שמישהו ישמע אותי".

היום לא שומעים אותך בהפגנות.

"נכון. עשיתי את זה פעם אחת, הראיתי להם שאני קיים ובזה גמרתי. ממני לא תשמעו בכיינות. בכיינות לא עוזרת לשפר משהו, זה רק יכול לקלקל ולעשות תדמית שלילית. ברגע שאתה יוצא להפגין אתה מוציא שם לא טוב ליישוב. אני מאמין שאם אתה רוצה לשווק את העיר שלך, קודם כל תשווק את הטוב שיש בה. ובכלל, אני לא צריך את הממשלה. אני יודע להשיג מה שצריך ואני במערכת יחסים טובה עם כל השרים. כיום אנחנו גם מסודרים מבחינת תשתיות. אני אומר לקולגות שלי, גם אם תפגינו זה לא יעזור לכם".

בשוק הנדל"ן נהוג לומר שהמיקום הוא חזות הכל. האם זהו סוד ההצלחה של יקנעם?

"לא במקרה הזה. יקנעם היא העיר הכי יפה בארץ, כל מי שמבקר בעיר חושב כך. אני גאה בתושבים של העיר, הם סוד ההצלחה שלה. אור יהודה ופרדס חנה, למשל, שממוקמות טוב, לא הצליחו כמו יקנעם. לכל יישוב יש את היתרונות שלו, רק צריך למצוא אותם. יש ערים שהתבזבזו, כמו חצור הגלילית".

אדם בלטה
אדם בלטה
צילום: עופר וקנין

איך היית מרים את חצור הגלילית?

"קודם כל, במקום להילחם כמו שהם עושים עכשיו על ההישרדות של מפעל פרי הגליל, הייתי משלים עם המצב ופועל לסגירתו".

מי שהחליט להיענות לבקשת אלפסי ב–1992 ולכלול את יקנעם במפת העדיפות הלאומית היה ראש הממשלה דאז יצחק רבין. ההחלטה היתה נקודת המפנה בתהליך ההבראה. "היה לי קשר קרוב מאוד לרבין", מספר אלפסי, "ההצלחה של יקנעם היא בזכות האמונה והחזון שלו. הייתי יו"ר המטה שלו בצפון, וכשהוא נבחר הוא שאל 'איך אני יכול לעזור'. ביקשתי את העדיפות ובחינוך ובתעשייה. רק בזכות העזרה שלו יקנעם נראית כמו שהיא נראית היום. כשהוא קיבל פרס נובל הוא הזמין אותי להתלוות אליו. הצטרפתי אליו גם לוועדה הכלכלית בקזבלנקה. עבורי, לחזור לארמון המלך במרוקו אחרי שברחתי משם בתור נער היה מדהים".

עם קבלת המעמד של אזור עדיפות א', אלפסי החל להיפגש עם תעשיינים כדי לשכנע אותם להקים מפעלים בעיר. הראשון שהסכים היה סמי סגול עם מפעל כתר פלסטיק. סגול עשה עסקה טובה: הוא לקח שטח של 19 דונם במחיר של 40 אלף שקל לדונם כולל פיתוח. כיום עולה דונם 800 אלף שקל.

די מהר הבין אלפסי כי יצטרך שטח נוסף להרחבת אזור התעשייה, והחליט שיש לפעול לפינוי הבסיס הצבאי מנסורה הסמוך. "אמרו לי 'אתה משוגע, אתה מקבל מצה"ל ארנונה של מיליונים, תפסיד הרבה כסף'. אבל ידעתי שנצטרך עוד שטח, ולכן בכל שישי הייתי הולך למשרד השיכון ומנסה לשכנע אותם. הבעיה שבצה"ל לא הסכימו. אמרו לי שמפנים רק בסיס ששווה להם לפנות, כלומר שהם מקבלים תשלום על הקרקע. עירבתי את רבין ואת אברהם (בייגה) שוחט שהיה אז שר האוצר, ובסופו של דבר הבסיס פונה".

כל אלה הפכו את יקנעם לאבן שואבת לחברות גדולות. בין היתר פועלות מיקנעם חברות מובילות כמו  גיוון בחסות נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי   נתונים גרפים עבור גיוון לגרף ניתוח טכני גיוון אימג'ינג   שעוסקת בפיתוח, בייצור ובשיווק אמצעי בדיקה ויזואלית של מערכת העיכול; ביוסנס וובסטר שבבעלות ג'ונסון אנד ג'ונסון, שעוסקת באבחון ובטיפול של הפרעות בקצב הלב; לומניס שמפתחת, מייצרת ומשווקת מכשירי לייזר בעולם; ו–C.M.T מערכות רפואיות, שמפתחת מערכות רנטגן. באחרונה עברה לעיר אלביט מערכות. צחוק הגורל הוא ש–23 שנה אחרי קריסת מפעל הנשק של סולתם, מי שקנתה את הפעילות היא  NY אלביט מערכות בחסות נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי   נתונים גרפים עבור NY אלביט מערכות לגרף ניתוח טכני אלביט , חברת הנשק הגדולה בישראל.

מלאנוקס, שנהפכה בשנים האחרונות לחברת ענק עם שווי של כ–6 מיליארד שקל, התמקמה ביקנעם כבר ב–1999. "הגענו בגלל ההטבות של אזור פיתוח א' ובגלל התשתית להיי־טק שהתאימה לצרכים שלנו", אומר אייל וולדמן, המייסד והיו"ר. "בהתחלה שכרנו 180 מ"ר ובהמשך התרחבנו, והיום יש לנו יותר מ–2,000 מ"ר. אנחנו מרוצים מאוד מיקנעם ורבים מהעובדים שלנו עברו לגור בעיר".

ביוסנס הגיעה ליקנעם ב–2010 מטירת כרמל. היא מעסיקה 200 עובדים, חלקם תושבי העיר אבל גם תל־אביבים. "אנחנו מרוצים מאוד מהמיקום של העיר ומהקרבה לכביש 6", אומר המנכ"ל אורי ירון, שמזכיר מלבד ההטבות גם את הקשר עם העירייה והשירותים שהיא מספקת. "יש כאן תשתית מצוינת שתומכת בחברות, אזור התעשייה נקי ומסודר, והעירייה משתפת פעולה בכל מה שצריך - כולל אדם שתפקידו הוא להיות בקשר עם מפעלי התעשייה".

יקנעם בשנות ה-70
יקנעם בשנות ה-70
צילום: עיריית יקנעם

היזמות

הבניין שבו שכנו בעבר משרדי הנהלת סולתם, המקום שממנו יצאה הנחיית הפינוי האלים, משמש כיום כחנות היין של יקב מורד. לא מעט עסקים הוקמו כאן, בשטח הענק שבו שכן המפעל אז, במקביל לעסקים הקטנים שפועלים בתוך העיר - משרדי תיווך, משרדי עורכי דין, מספרות, מכוני יופי, מסעדות ובתי קפה, רשתות ביגוד והנעלה, רשתות חשמל ואלקטרוניקה, רשתות פארם, צעצועים ועוד.

יעקב מורד ‏(אחיו של ויקטור‏), פועל לשעבר בסולתם, הקים את היקב ב–1999 עם אשתו אתי. "בהתחלה השכירות היתה זולה - 500 שקל. היום אנחנו משלמים 10,000 שקל", הוא מספר. "התחלנו בקטן ולאט לאט גדלנו. אנחנו משתמשים בפירות, בעשבי תיבול ואפילו בירקות כדי לייצר יינות אקזוטיים בקשת רחבה של טעמים, כולל פסיפלורה ורימון. המוצרים שלנו משווקים בחנויות אלכוהול ויין בישראל ואנחנו גם מייצאים לארה"ב". מדי שנה מוכר היקב 35 אלף בקבוקים.

גם חברת MDY הקטנה שהקים יוסי תמר עם אשתו דבורה ובנו מוטי, אחרי שחלום העבודה בסולתם התפוגג, ממוקמת בלב אזור התעשייה, באחד המבנים שהיו שייכים בעבר לסולתם וכיום בבעלות אלביט מערכות. תמר החליט להקים את החברה כשראה את הנהירה של מפעלי האלקטרוניקה לעיר. "החלטתי לנצל את ההזדמנות. עשיתי רשימה ארוכה של מה צורך מפעל אלקטרוניקה, וניסיתי לחשוב מה אני יכול לספק להם. בסופו של דבר החלטתי להציע להם שירותי צביעה למוצרים. עזבתי הכל ובמשך שנה למדתי את הנושא. ב–1994 קיבלנו את העבודה הראשונה שלנו, ומאז צמחנו בצורה מרשימה".

בשיא, ב–2010, העסיק תמר 45 עובדים, אך מאז הוא ירד ל–20 עובדים בלבד: "הסינים לוקחים לנו את רוב העבודה, כי הם צובעים בזול והחברות מעדיפות לשלוח את המוצרים לסין לצביעה", הוא אומר. ולא רק זה: לדבריו גם הבעלים החדשים של השטח, חברת אלביט, "משנה את כללי המשחק ומערימה קשיים על השוכרים. הם רוצים שכל ההוצאות יחולו על השוכרים, וזה אומר שהשכירות תהיה הרבה יותר גבוהה".

העלייה

מאות דירות ריקות נותרו בעיר כשסולתם קרס, ואלפסי החליט לאכלס אותן בעולים חדשים. "הייתי נוסע למרכזי קליטה לשכנע משפחות עולים להגיע ליקנעם", הוא נזכר. "נסעתי לאשדוד, הופעתי בפני העולים מרוסיה, לקחתי אוטובוס ושכנעתי אותם לבוא לסיור ביקנעם. אמרתי להם שתהיה ארוחת צהריים בחינם. בסופו של דבר שלוש משפחות באו לגור בעיר. סידרתי להם דירות ועבודה, ואז, כשנפתחו השערים, הם שימשו כנציגים שלנו ומשכו עוד עולים חדשים לעיר. שנים אחר כך עשיתי אותו הדבר עם העולים מאתיופיה. נסעתי לאתר הקרוואנים שלהם ושיכנעתי אותם לבוא. הם חשבו שהמשיח הגיע. כך הבאתי 25 משפחות".

הסיפורים נשמעים יפה מרחוק, אבל קליטת העולים החדשים לא היתה פשוטה, והתושבים לא ששו לקבל אותם. "עשו לי הפגנות מול העירייה. היה כעס על זה שהעולים מקבלים דירות בחינם", אומר אלפסי. "התושבים טענו שמורידים להם את ערך הדירות. במקום כעס הצעתי למפגינים לאמץ משפחות עולים". כיום גרות ביקנעם 250 משפחות אתיופיות. "אחד האירועים הכי מרגשים בקריירה שלי היה טקס סיום קורס בשייטת, שבו פגשתי אתיופים מיקנעם. העירייה משקיעה המון אמצעים בקהילה האתיופית, בפן האישי ובפן החברתי. ילדים מקבלים חוגים מסובסדים ועזרה במעונות יום".

מועדון תרבותא, יקנעם
מועדון תרבותא, יקנעם
צילום: רמי שלוש

"לא נתקלתי בשום גזענות ביקנעם. העירייה סייעה להקים בעיר תיאטרון קהילתי לנשים האתיופיות, וגם אמא שלי משתתפת בהצגות. רוב החברים שלי לא אתיופים", אומר אדם בלטה, 27, שעלה מאתיופיה ב–1996, כשהיה בן 8. כיום בלטה הוא סטודנט לתואר ראשון במינהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה, ומתמודד ברשימת הצעירים שרצה בבחירות. הרשימה שואפת לשפר את רווחתם של בני הנוער, הסטודנטים וצעירי העיר, ולהוזיל את הדיור בה. בלטה אחראי בה על שיפור הקשר בין בני נוער עולים וותיקים בעיר.

לבלטה תשעה אחים. אביו נפטר לפני חמש שנים, ומאז עול פרנסת המשפחה מוטל עליו. מדי ערב הוא הולך לעבוד בתרבותא, מועדון התרבות המקומי. המקום נהפך למרכז שאליו מגיעים מכל הסביבה, בעיקר בסופי השבוע, שבהם מתקיימות בו הופעות של אמנים מקומיים ואמנים מהמרכז - כמו מאיר בנאי, מוש בן ארי, יוני רכטר, אביב ויהונתן גפן, דודו טסה, נורית גלרון, עידן חביב ושלמה גרוניך.

"לא צריך לנסוע עד המרכז בשביל הופעה טובה ובילוי איכותי", אומר גידי אמיר, המייסד והבעלים של תרבותא. "אנחנו רוצים ליצור מרחב לזה גם בפריפריה, וגאים באווירה הייחודית בהופעות".

התושבים

בשעת צהריים העיר שקטה. "יש לנו עיר נקייה ומטופחת שתמיד במצב של ספורט. אנשים הולכים ברחוב, רוכבים על אופניים. לגדל פה ילדים זה עולם ומלואו. הילדים שלנו מוגנים. התחושה טובה יותר מבעיר גדולה כמו חיפה", אומרת שרון פוארטי־יבור, 40, אם לשלושה שעברה ליקנעם מחיפה לפני 15 שנה.

השיקולים למעבר היו אחרים: "בעלי עבד באזור המרכז, וחיפשנו מקום קרוב יותר למקום העבודה שלו". דירת ה-4 חדרים שקנו עלתה להם 580 אלף שקל. כיום שווה דירה כזו 1.25 מיליון שקל. "קנינו את הדירה משיקולים פיננסיים, אבל חשבנו להישאר לגור ביקנעם רק שנתיים ואז להמשיך הלאה". היום היא אינה יכולה לדמיין את החיים במקום אחר.

גם עמי בן לולו, 47, הגיע ליקנעם משיקולים כלכליים. "גרנו בעכו, ואחי שגר ביקנעם הציע לי לעבור לגור כאן. אמרתי לו 'אני לא מגיע לשם, זה מקום שכוח אל'. באחת השבתות ב–1996 באתי לבקר אותו וראיתי שלטים מאירי עיניים על תנופת בנייה. שנתיים אחר כך החלטנו לעבור. באותה תקופה עבדתי באזור קריית אתא. באנו עם חששות ולכן לא קנינו דירה, אלא חתמנו על חוזה בקריית מוצקין. אחר כך תפסנו את עצמנו. במוצקין נגור בבלוק עם המון דיירים, ולעומת זאת ביקנעם יש איכות חיים ואפשר לקנות דופלקס. ביטלנו את החוזה עם הקבלן ההוא וקנינו בית ביקנעם".

היום, הוא אומר, "אני לא מוכן לעזוב את יקנעם לטובת אף עיר אחרת. זו גאווה להיות תושב במקום הזה. באנו מעיר שהיתה רוויה בפשע, בחינוך לקוי, בתשתיות לא טובות, ולא היה עם מי לדבר. ביקנעם מצאנו את כל מה שחיפשנו - פנאי, תרבות, חינוך, תשתיות. יכולת להגיע למועצה ולקבל פתרון טוב בסבר פנים יפות". בן לולו זוכר את התפתחותה של העיר מ–1998: "הבנייה היתה בעיצומה, הכל התחיל להתהוות לנגד עינינו. פתחו בית ספר, הגיעו תושבים חדשים, הכל היה חדש".

יקנעם בשנות ה-70
יקנעם בשנות ה-70
צילום: עיריית יקנעם

פוארטי־יבור, אדריכלית במקצועה, החליטה להקים בעיר סוכנות תיווך נדל"ן. מאז שהגיעה ליקנעם עם משפחתה הם שידרגו את ביתם כבר פעמיים. את מחירי הדירות בעיר היא מכירה היטב, וגם את הביקוש הרב. "חתך העסקות מורכב מהרבה אנשים שמשתדרגים בתוך העיר. בנוסף יש הרבה אנשים שמגיעים מבחוץ. יש אנשים שמגיעים בעקבות העבודה בהיי־טק, בעיקר מאזור חיפה והקריות וגם מאזור המרכז. לכביש 6 יש השפעה גדולה על אנשים שרוצים לגור ביקנעם ולעבוד מחוצה לה". לדבריה, כיום כבר לא מגיעים לעיר בגלל המחיר, אלא בגלל איכות החיים. "לפני שלוש שנים עלתה דירת 3 חדרים באזור החדש כ–680 אלף שקל, וכיום היא עולה 850 אלף שקל. דירת 4 חדרים עולה כ–1.1 מיליון שקל".

המחיר הגבוה של הדירות בעיר גורר לא מעט ביקורת, בעיקר מצדם של הזוגות הצעירים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה. "גידלנו דור מצליח מגיל הגן ועד לאוניברסיטה, וכשהם גומרים את התהליך הזה אין להם איפה לגור", אומר תמר. "דירה בעיר עולה מיליון שקל, זה המון כסף. עשיתי בעיר הפגנת המחאה. ישבתי במרכז ערב ערב במשך יותר מחודשיים, והכרזתי שאני אשב שם עד שיפתרו את הבעיות של הזוגות הצעירים פה. יש להם עבודה, אבל להתחייב לקנות דירה בעיר זה לא מציאותי".

ראש העירייה

אלפסי נולד במרוקו ועלה למעברת יקנעם עם משפחתו ב–1962, כשהיה בן 16. "זה היה כמו יציאת מצרים מבחינתנו, כי זו היתה תקופה של עלייה בלתי לגאלית. הודיעו לנו באמצע הלילה על העלייה והלכנו מקזבלנקה לטנג'יר, ומשם ברפסודות עד לגיברלטר. משם הטיסו אותנו ללוד".

בדומה לבלטה, גם אלפסי נאלץ לעבוד כדי לפרנס את משפחתו, שכן אביו היה חולה. בגיל 14 הוא הפסיק ללמוד והלך לעבוד בבית דפוס. ההחלטה להעלות את המשפחה היתה שלו, "מסיבות ציוניות". הוא פנה לנציג הסוכנות כדי שיסייע להם לעלות. "בסוכנות אמרו לי שגיל המינימום לראש משפחה בישראל הוא 20, כדי שיוכל לעבוד ולפרנס. התאכזבתי, אבל אז מישהו לחש לי שאפשר לשנות את הגיל באמצעות שוחד קטן שמכניסים לתוך התעודה. הייתי ילד, ולקח לי שבועיים לחשוב אם אני יכול בכלל לשחד מישהו. כשעמדתי בתור במשרד הפנים חשבתי שכל רגע מגיעים לעצור אותי, כמעט התעלפתי". בסופו של דבר הכל עבר בשלום. אלפסי אמר שהוריו טעו בגיל, הפקיד לקח את הכסף, ובן רגע הוא הזדקן בארבע שנים. עד היום כתוב בתעודת הזהות שלו שהוא בן 72, על אף שגילו הביולוגי הוא 68.

אלפסי עבד כפועל בבית דפוס, ומאוחר יותר ניסה את כוחו בעסקים קטנים. הוא הקים מועדון ריקודים ביקנעם אך לא נחל הצלחה גדולה. בגיל מאוחר יותר חזר לעסקי הדפוס והקים בית דפוס משלו. עד היום אין בעיר מועדוני לילה, ובאופן כללי, חיי הלילה בה לא תוססים.

סימון אלפסי, ראש עיריית יקנעם
סימון אלפסי, ראש עיריית יקנעם
צילום: עופר וקנין

אלפסי התברג במפלגת העבודה, ונחשב למקורב ולחבר קרוב של שלי יחימוביץ'. "אנחנו מכירים עוד מתחילת דרכה, כבר אז התרשמתי שהיא מנהיגה. כשהיא חשבה להתמודד אחרי פרישתו של אהוד ברק היא התייעצה אתי, עודדתי אותה ואמרתי לה שהיא יכולה להנהיג את המפלגה. האמנתי שהיא תיבחר". עם זאת, הוא רחוק מפוליטיקה ארצית. "הציעו לי לרוץ לכנסת, אבל סירבתי. כיום לשרים אין סמכות לקבל החלטה. מי שקובע זה הפקידות, החשב והאוצר. אותי לא מעניין פוליטיקה, אני רוצה ליצור ולראות יצירה. אני ממלא מקום יו"ר השלטון המקומי ודירקטור בפיס".

בניגוד לראשי עיריות אחרים אין לו נהג, וגם לא שורת יועצים ועוזרים שמשתרכת אחריו. כשהוא יוצא למרכז לפגישות הוא לוקח בדרך כלל אחד מעובדי העירייה שיעזור לו בנהיגה. העירייה של אלפסי רזה ויעילה: לדבריו הוא "מאמין גדול בהפרטה בכל תחום", ולכן את רוב העבודות מבצעים קבלנים חיצוניים. כך זה למשל בתאורה, בניקיון בתי ספר ובגינון.

אומרים עליו שהוא סוליסט שאוהב לחלום ולהגשים את הפנטזיות שלו. במהלך הסיור שהוא עורך לנו בעיר הוא מצביע על אגם בלב אחד הפארקים: "זה אגם הברבורים. כשרצתי לבחירות הראשונות אמרתי שאת כל החלומות שלי אני אגשים, כולל הקמת אגם ברבורים. אף אחד לא האמין לי. כולם צחקו עלי. אבל היום יש בעיר אגם ויש בו ברבורים. כשאתה מאמין במשהו אתה יכול לשכנע את הצד השני".

ולא רק אגם ברבורים. ביקנעם יש פארקים, טיילת, קאנטרי קלאב ושני מרכזי קניות גדולים. העיר ירוקה יחסית, שומרת על איכות הסביבה ורחובותיה נקיים. "היום כולם רוצים לגור ביקנעם. תסתובבו בעיר, לא תמצאו שלט אחד 'להשכרה' או 'למכירה'", אומר אלפסי בגאווה. "זו העיר הכי מבוקשת בצפון. לפני כשלושה חודשים שיכון ובינוי עשו מבצע ומכרו 35 דירות חדשות - כל הדירות נמכרו תוך חצי שעה. אנשים ישנו בלילה במכוניות באתר הבנייה כדי להיות ראשונים בתור בבוקר. יש הרבה אנשים שעובדים במרכז וגרים ביקנעם כי הם רוצים ליהנות מאיכות החיים. הם מוכנים לנסוע שעה בכל בוקר כדי לגור כאן. ב–1989 קניתי לאמא שלי ב–28 אלף שקל דירת עמידר בשכונה של עולים, היום הדירה שווה 450 אלף שקל".

אלפסי מתאמץ למחוק כל סממן של עיר פיתוח. "בתי ספר מקצועיים - לא אצלי", הוא אומר בנחרצות. "כך גם לגבי קיוסקים, דוכנים ורוכלים ברחובות". גם את הקרוואנים שהמדינה סיפקה לעולים מאתיופיה הוא סירב להכניס לעיר. "אמרתי שעל גופתי המתה יהיו קרוואנים. אריק שרון כעס עלי כשלא הסכמתי".

הביקורת

אבל לא כולם מרוצים. "יקנעם התפתחה וגדלה, ובזכות זה שיפרה את השירות לתושב. אבל כשהגידול והבנייה נהפכים ליעד המרכזי של היישוב, זה כבר לא האינטרס של התושבים הקיימים - זה אפילו מנוגד לאינטרסים שלהם", אומר רונן שפירא, שמתמודד נגד אלפסי על ראשות העירייה. "אזור ההיי־טק מצליח ורץ קדימה, אבל יש תחושה שהעיר שכחה את מרכזי המסחר הוותיקים. במרכז המסחרי שמתחת לבניין העירייה, מתחת לאף של ראש העירייה, החנויות ריקות, המקום מוזנח. זה מה שקורה כשממהרים לרוץ קדימה ושוכחים את הקיים".

לדברי שפירא, "עדיף ליקנעם לא להיות עיר גדולה, אלא עיר בגודל בינוני שמעניקה שירות איכותי לתושבים ונותנת להם איכות חיים. ההשקעה בתושב הקיים יורדת. רואים את זה בתחומי החינוך, הקהילה והתרבות, ובמענה לבני נוער ולזוגות צעירים. זה טוב שאיפשרו לעובדי ההיי־טק לגור בעיר, אבל עכשיו תושבי העיר מתחילים לצאת החוצה".

טרקטור ביקנעם
טרקטור ביקנעם
צילום: רמי שלוש

שפירא, 44, גר ביקנעם 15 שנה. במשך שבע כיהן כמנכ"ל רשת המתנ"סים בעיר, וכיום הוא עומד בראש הרשימה "יקנעם מרגישים בבית". בבחירות הקרובות הוא יתמודד מול אלפסי ומתמודד נוסף, צחי דקל. שפירא סבור שאחרי 25 שנה של אלפסי בראשות העירייה, יש צורך בשינוי. "מנהלים שונים מתאימים לזמנים שונים. יקנעם צריכה להגיד תודה לראש העיר, ולהגיד לו שצריך מנהיג בסגנון אחר".

מתנגדים אחרים של אלפסי מבקרים את בניית הגשר להולכי רגל ועל בניית הקאנטרי. יש גם מי שאומרים שלמרות הטיפוח הסביבתי של העיר, בפועל עדיין יש בה גטאות של עולים ושל ותיקים שבנו וילות ענקיות על הקרקע של הוריהם. אחד מלהיטי הנדל"ן עכשיו ביקנעם הוא למצוא בית ישן וקטן על שטח גדול יחסית בשכונה הוותיקה, להרוס אותו להקים עליו בית גדול מול הנוף הגלילי.

אבל לאלפסי יש עוד כמה פנטזיות במגירה. עכשיו הוא פועל לבניית מלונית באזור ההיי־טק, שתספק מענה לעובדי ההיי־טק ולאורחים מחו"ל, ובנוסף הוא עובד על הקמת פארק תעשייה רביעי במספר שייתן תמיכה לפארקים הקיימים. הפארק הפעם משותף לשלוש מועצות אזוריות - ליקנעם, למגידו ולכפרים הדרוזיים דליית אל־כרמל ועוספייה.

השכנים

בצמוד ליקנעם העיר שוכנת המושבה יקנעם. אמנם כיום העיר היא המפורסמת באזור, אבל המושבה הוקמה הרבה לפני העיר, ב–1935. 15 שנים מאוחר יותר, ביולי 1950, הוקמה בצמוד למושבה מעברה שקלטה את עליית יהדות צפון אפריקה, כורדיסטן, תימן ומדינות מזרח אירופה - והפכה לימים לעיר יקנעם.

תחילה הגיעו למעברה כ–250 משפחות עולים, ותוך פחות משנתיים נקלטו כ–400 משפחות נוספות. ב–1967 נפרדה המעברה לשעבר מהמושבה, נהפכה לעיירה עצמאית והמשיכה במסורת של קליטת העלייה: בשנות ה–60 וה–70 הגיעו אליה עולים מצפון אפריקה, רוסיה, אתיופיה, רומניה ועוד.

יקנעם, שכונת הגגות הירוקים
יקנעם, שכונת הגגות הירוקים
צילום: עופר וקנין

יעקב מורד, יליד עירק, עלה ארצה ב–1950 כשהיה בן 6. אבא שלו, שהיה צורף בעירק, נהפך לסולל כבישים. את משפחתו שיכנו באוהלים ביקנעם, שם גרו במשך חצי שנה. אחר כך עברו לגור בצריפים. "זה היה יותר נוח, כי לא היינו צריכים להחזיק את העמוד כדי שהאוהל לא יעוף", הוא אומר בחיוך. את הלילות מהתקופה ההיא הוא זוכר היטב: "יללות התנים וטרטור הטרקטור שחורש במושבה הסמוכה הם קולות שמלווים אותי שנים רבות מאז".

גם את תושבי המושבה הוא מתקשה לשכוח. "למדנו אתם יחד בבית הספר, אבל כשהגענו לשם חלק מהאנשים מיקנעם מושבה התנגדו לכך, בגלל שבאנו מעירק, מרוקו וכורדיסטן", הוא נזכר בעצב. "האנשים האלה ברחו ממקום שדיבר על גזענות - מגרמניה - ואתם מחילים פה בארץ גזענות? זה נראה לי לא הגיוני". בהמשך, אומר מורד, "נהפכנו לחברים טובים שלהם, הם הזמינו אותנו אליהם הביתה. אבל אנחנו התביישנו להזמין אותם לבתים הקטנים שלנו. היתה פה עיירת עוני. קיבלנו דירת שני חדרים לשש נפשות".

הפרויקט הנוכחי של אלפסי הוא לחבר את יקנעם המושבה עם העיר יקנעם, 46 שנה לאחר שהופרדו. "כבר שנים אני חושב שצריך להחזיר עטרה ליושנה", הוא אומר. "יקנעם נמצאת בתוך בועה ואין לה לאן להתפתח. מצד מערב יש את כביש 70 וכביש 6. אין אפילו איפה להקים שביל אופניים. ממזרח יש את עמק השלום, מדרום יש את כביש 672 ואת השטחים של הקיבוצים מהמושבים. מה נשאר ליקנעם? המקום היחיד זה המושבה".

באחרונה הוא פנה לשר הפנים גדעון סער וביקש שיוביל מהלך איחוד, אבל הפנייה הזו פתחה קרע ישן בין שני היישובים. לאחר השיחה עם סער, אלפסי קיבל תגובות קשות. "רואה אני בחומרה יתרה את התנהגותך הדורסנית המאיימת, שאינה בוחלת באמצעים כדי לקדם תכליותיך ערב הבחירות", כתב לו חנן ארז, ראש המועצה האזורית מגידו. "זו אינה מכבדת את שכניך ביקנעם המושבה המבקשים להמשיך ולקיים את אורח החיים הכפרי והחקלאי ביישובם". אולם אלפסי לא מתכוון לוותר. "אני מתכוון להגיש בקשה למשרד הפנים, ושהוא יחליט".

למה בעצם ביקנעם מושבה לא רוצים להתאחד? "את זה צריך לשאול אותם, אני לא מבין למה", אומר אלפסי. "היום הנדל"ן של יקנעם שווה יותר מהמושבה. לא יכול להיות שהמושבה שמה מחסום ושומר בכניסה ולא נותנת לתושבי יקנעם לעבור. תושבי המושבה מקבלים את השירותים מאתנו - קופת חולים, בית עלמין, בנקים, דואר, קניות - ואת הארנונה הם משלמים למישהו אחר".

עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
28
2-4-2.
  • 07:33
  • 29.04.14

עמק סיליקון עלק אין בה אפילו בית קולנוע אחד פשוט ככה שזה הכול ישראבלוף.

27
ורד ע.
  • 22:37
  • 21.01.14

ממש ליד מחלף אליקים עומדים להקים בית זיקוק לגז הטבעי ולידו מפעלים פטרוכימיים
לצערי לפני שרכשנו דירה בפרוייקט אף אחד לא טרח לספר לנו את זה
אני בטוחה שנציגת המכירות מכירה את העניין ופשוט מעדיפה להעלים את המידע מהקונים

אני כבר נפלתי - לפחות שאחרים יידעו לפני שיקנו

26
אמיר
  • 19:18
  • 28.09.13

שום "חורבות סולתם"! מה הקשקוש הזה? סולתם בזמנו התנפחה וחדלה להיות מפעל רווחי. בשנתיים הקודמות אלביט השלימה את רכישת סולתם והמערכות של התותחים והמרגמות ממשיכות לפעול. פראזות כמו בכותרת אינן מהוות אמת רק בגדל גודלן!

25
יולה
  • 22:30
  • 21.09.13

סימון צריך ציר תנועה ראשי שישחרר לו את התנועה צפונה מערבה ומזרחה. כביש זה ירד מאלייקים יתחבר למרכז החדש ליד ביהס המקיף וירד דרך ואדי אנגל למחלף שנקרה לו מחלף המושבה (לזכר ימים עברו) בכביש העוקף. זה מה שהוא רוצה ויוקנעם עילית לא שמה כזית לכיוון יקנעם. לכן אנשי המושבה אשר חרדים ליישובם ( כן ,פטריוטים האידיוטים) לא כל כך רוצים את סימון כיושב ראש.

24
אנונימוס
  • 22:53
  • 19.09.13

האם דרושים עוד שטחים כדי לבנות עוד "בתי אלפסי" ללא חניה או שכונות נוספות לדוגמת השכונות החדשות ומבני ציבור באזור ה"ביג"?!

22
עמי
  • 19:34
  • 16.09.13

מאז שאני תושב יקנעם.. מוצא לנכון להעלות שבחים על מי העומד בראשה.. איש עם חזון איש עם הישגים. . פשוט איש שאפשר לסמוך עליו. .

21
יעל
  • 15:53
  • 16.09.13

הגיע הזמן שסימון אלפסי "הגדול" ישקיע יותר מחשבה בתכנון כבישים והסדרי חניה, כי עד עכשיו הוא כשלון מוחלט. אזור הביג תוכנן ונבנה בזמנו ומה קורה שם כולם יודעים. ועכשיו הוא מוסיף את קופ"ח עם לקוחות שזקוקים במיוחד לחניה קרובה ונגישה. לאור המצב שנמצא ליד קופ"ח ברח' הנוריות הרי המטרה היא פגיעה באלה המגיעים. חניה הפכה לחנית אוטובוסים ומשאיות האשפה של העיר שמהוות פגיעה בטיחותית ו"גוזלות " חניה מאנשים חולים.
סימון לא הוכחת שאתה ראוי להיות ראש עיר לאוכלוסיה שרוצה איכות חיים. ודי לכיבוש. והמבין יבין.

19
ג'ין
  • 10:40
  • 16.09.13

אוכלוסיה צנוע, משכילה, מסודרת ומוכשרת שהגיע לעיר והפכה לכוח אדם איכותי, זול וזמין לחברות טכנולוגיה.
גם לעיריה נוח עם אוכלוסיה מאחר שהיא מחונכת היטב לנקיון, סדר וסובלנות.
למה זה לא הצליח באור יהודה ופרדס חנה שממוקמות טוב יותר? כי לשם הגיעו המוני עולים מחבל קבקז שבדרום ברית המועצות לשעבר וזה בדיוק ההבדל מהרוסים הצפוניים (האשכנזים אם תרצו) של יוקנעם.
ההבדלים היו ניקרים בהשכלה, סדר, חינוך שהביעו מהבית וסבלנות.
למי שלא מכיר, אוכלוסיות מחבל קבקז הם המזרחיים של רוסים (אגב הם באמת קרובים גאוגרפית יותר לאירן מאשר לפולין) ולכן גם המנטליות שונה.

18
דודי
  • 18:23
  • 15.09.13

יקנעם הפכה משיכון לעיר וכל הכבוד על העבודה שנעשתה. עכשיו היא צריכה להתפתח לעומק ולא לרוחב. עוד פעילויות, בילוי, פנאי ולא עוד ועוד תושבים. השתלטות על המושבה לצורך בצע כסף והרס המושבה לצורך כבישים מהירים אינם הפתרון. רק ראש עיר נבון ומלומד אשר מבין את ערכי שיתוף הפעולה בין יקנעם עילית ושכניה יקדם את העיר. אחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן לדם חדש. ראש עיר חדש עם יעדים חדשים ואקטואלים שימנף את העיר בכיוונים חדשים ורצויים. תודה לך סימון על העבודה הברוכה אבל כאן הסתיימו שידוריך. פרוש לך בשיא ותן לדור חדש ומעודכן להמשיך את העבודה.

17
המוכיח בשער
  • 16:29
  • 15.09.13

סימון במקום להדליק משואה ביום העצמאות, תהיה מוקצה ומשוקץ במידה וחוות הגז תקום, אל תגיד שלא ידעת...

16
יליד המקום
  • 11:27
  • 15.09.13

רואים שלא בוצע תחקיר אמיתי !!! המפעלים לא לוקחים את בני המקום לעבודה בדוק!! אנשים באים מרעננה דרך כביש שש לעבוד התיזמון של הכתבה כול כך קרוב לבחירות מראה על חוסר איזון מוחלט בושה ! אין עבודה ואין פיתוח ביוקנעם העיקר לבנות בתים שאף אחד לא יכול לקנות והורסים את הטבע ראש העיר בונה בית ספר במקום עוד דירות קטנות למשתכן

15
אהליבמה
  • 10:34
  • 15.09.13

כל הכבוד,עיר בטבע,בשערי עמק יזרעאל,עטופה ביערות ולא לשכוח צמודה לכביש שש ומהווה צומת דרכים בדיוק כמו מגידו בימי קדם. כל הכבוד. ולמשקיעים, השקעה מעולה אפילו בנדלן

12
ניקה
  • 07:17
  • 15.09.13

סימון אתה צריך להקים מכללה לראשי ערים שהמתמודדים שלך הילכו ללמוד ממך מזל שיש לך את צחי הלוזר 3 פעמים מפסיד בגדול הוא 0

10
יקנעמית מודאגת
  • 23:42
  • 14.09.13

אנחנו שומעים כל הזמן על האיום שצפוי מהקמת מתקן הגז בחגית. כתבה כל כך ארוכה ומפורטת ואין שום אזכור לכך.

09
מתי
  • 23:13
  • 14.09.13

אני ממש לא מבין את המקטרגים. יקנעם היא אכן הצלחה יוצאת דופן. נכון שיש עוד מה לשפר, תמיד יהיה מה לשפר, אך אם מסתכלים 20 שנים אחורה, יקנעם עשתה קפיצת דרך עצומה.

מגיע לסימון אלפסי הרים של קרדיט על הצלחתו. הוא איש עשייה ואדם טוב ונעים, בדרכו הוא מצליח לכבד את כולם ולהמשיך בתנופת העשייה.

  •  
    מישהו
    • 19:33
    • 15.09.13

    ציטוט:
    "בדרכו הוא מצליח לכבד את כולם"
    האם הוא מכבד את אנשי יקנעם המושבה?
    אם כן, שיניח להם.
    אנחנו לא רוצים להשתלט על המושבה, ולא על השטחים הירוקים מסביב. די לנו עם מה שיש.
    תנופת עשייה זה לא רק לגדול ולגדול על חשבון שטחים פתוחים.
    זה לתת שרותים טובים יותר, חינוך טוב יותר, לדאוג לעסקים הקטנים יותר, מקומות בילוי רבים יותר.
    בקיצור- רוצה דם חדש בעירייה.

08
יוקנעמי דור שני
  • 20:58
  • 14.09.13

בית הזיקוק לגז שעומד לקום בסמוך יבריח את כל התושבים - כולל אותי ! סימון למה אתה לא מתאמץ ?

07
עוזי
  • 08:51
  • 14.09.13

זה המנוף בעזרתו נעשה השינוי המענקים היו 30% בתוספת מענק הון של 6%
לחוק הזה היו מקטרגים רבים לא רק ביוקנעם הוקמה תעשייה מניבה גם בישובי פרפריה קיבוצים ועיירות, מאז נטרול החוק גבעה היזמות והפתוח צומצם

06
מיכאל
  • 22:41
  • 13.09.13

האיחוד והצמצום של מספר הרשויות הוא העתיד ההוגן של חלוקת המשאבים הציבוריים. לא יכול להיות שבישראל יהיו למעלה מ250 רשויות. לא יתכן שמושבות, מושבים או קיבוצים ישלטו בכמות קרקע גדולה, כאשר הערים בסביבה אמורות להעניק את כל השירותים הקהילתיים והחברתיים. דווקא בערים שהאשכול הסוציו-כלכלי נמוך יממן את השירות לישובים קטנים וכפריים שנמצאים באשכולות מבוססים יותר

  •  
    יוחאי
    • 16:12
    • 15.09.13

    אין כאן שום איחוד וצמצום של מס' רשויות.
    יקנעם המושבה אינה רשות עצמאית, ובטח לא בזבזנית.
    היא שייכת לרשות גדולה - מועצה אזורית.
    האם אתה מתכוון לאחד בין יקנעם עילית למוא"ז מגידו?
    האם היית מאחד בין מגדל העמק לקיבוץ יפעת?
    או בין נתניה ובית יצחק?

    אמנם יש הגיון רב לאחד רשויות גובלות הדומות מהותית אחת לשנייה, כדי למנוע בזבוז כספי ציבור.

    אבל זה לא המקרה.
    המושבה היא יישוב חקלאי, וככזה הוא "שולט" בקרקעות חקלאיות, המספקות לך מיכאל, מזון.
    כך זה בכל העולם.
    מי אמר שיקנעם עילית צריכה לגדול בלי סוף?
    נגמר המקום - לא ממשיכים לגדול.
    רוצים לגדול? לגובה !
    תתחילו לבנות בתים בגובה 20 קומות ומעלה,
    ויהיה לכם מקום בשפע !!!

  •  
    איילת
    • 16:52
    • 15.09.13

    זאת שטות מוחלטת.
    להיות לקוח בבנק, זה לא שרותים של העירייה.
    גם לא לקוח של קופ"ח, או של רשת "שופרסל". אפילו חוג כדורסל בתשלום לילד זה לא "שרות", אלא יחסי לקוח-עסק.
    אז מיכאל, הנייר סובל הכל, אף אחד לא מממן את יקנעם המושבה,
    למעט תושביה.
    שרותים מוניציפליים יקנעם המושבה לא מקבלת מעיריית יקנעם
    עילית, אלא ממועצה אזורית מגידו, לה היא משלמת מסים.

  •  
    תושבת שרוצה לשמור על עצמאותה
    • 23:19
    • 15.09.13


    מר סימון אלפסי הוא בריון, אלים ופועל בכוחניות!
    כל מי שמצביע עבורו ועבור רעיון האונס של יקנעם המושבה חוטא באותם מאפיינים.

04
גיורא
  • 17:06
  • 13.09.13

לא מבין מה עומד מאחורי תכניות הכיבוש של סימון אלפסי? מה כואב לו? על איזה רגשות קיפוח זה יושב? אנשי המושבה הם שהקימו, קיבלו בזרועות פתוחות את אנשי המעברה של יקנעם עלית. הם אלו שתמכו ועזרו מתוך ציונות גרידא בעולים משנות החמישים. בסמוך למושבה הוקמה העיירה יקנעם עלית, שצמחה ללא ספק לעיר מוצלחת בישראל. מדוע העיר הזו צריכה לכבוש את הישוב הכפרי שסמוך לה? לי אין כל פתרונים לזה מעבר לכוחניות בירוקרטית ופוליטית שטוב ופופולרי להעלותה טרם בחירות לרשות המקומית. גם מתחריו של ראש העיר הנוכחי אינם חושבים כמוהו. די לכיבוש! כן לעצמאות היישובים!

03
ציקי
  • 16:17
  • 13.09.13

החברות עברו לשם בגלל ארנונה נמוכה. יש שם אפס תשתיות להייטק. הרחבות מטונפים, עזובה בכל הקשור לגינון, אין חנייה, התחבורה הציבורית גרועה, פקקים עצומים מחיפה בגלל הרמזור (שנבנה בשל בעל המשתלה שאומרים שהוא חבר מרכז ליכוד) בצומת הקישון. אפילו רכבת העמק תעצור בכפר יהושע (מה יש לה לעצור שם?)

02
עמרי כהן
  • 13:27
  • 13.09.13

למרות הסנוביזם של אנשי המושבה,על ראש העיר להמשיך במאמץ לאיחוד. לא לוותר, זה רק לטובת המושבה שנאנקת מעול המסים לוועד המקומי ולמועצה האזורית מגידו, ורמת השרותים שואפת לאפס.

01
רז
  • 12:14
  • 13.09.13

במחיר של דירה מתפוררת בת 40 באחוזה מקבלים מיני-פנטהאוז חדש ביקנעם.

הכתבות הנקראות ביותר היום
פרוייקטים מיוחדים
הפופולריות בMarkerweek
הצעות מיוחדות