רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נשיא של כבוד

כך עבדה מכונת יחסי הציבור שהפכה את שמעון פרס למותג עולמי

שש שנות נשיאות, שיסתיימו בסוף השנה, הפכו את שמעון פרס מ”לוזר” ו”חתרן בלתי נלאה” לאחד הנשיאים האהודים של ישראל ■ את הדרך לשם עשה פרס בזכות עבודה קשה ויצירתיות, אבל לא פחות מכך הודות ליחסי הציבור

113תגובות

ה צילום שהופץ במהירות בכל כלי התקשורת במאי 2009 היה כמעט מושלם: נשיא המדינה שמעון פרס והאפיפיור בנדיקטוס ה–16 שותלים יחד עץ זית בגינת בית הנשיא. מאחורי החיוכים הנינוחים של השניים הסתתרה עבודה מאומצת, שלא השאירה מקום לטעויות או לאלתורים. זה התחיל בתחקיר מעמיק על האפיפיור, שבו התברר כי הוא חובב טבע ונוי, המשיך בפנייה נרגשת למכון הוולקני כדי לקבל עץ מיוחד, המשיך בבחירת המיקום המתאים ביותר והסתיים - לא בלי חשש - ברגע שהעדשה התבייתה על השניים. שמעון פרס, אחד הנשיאים הפוריים, העסוקים והמיוחצנים ביותר שהיו לישראל, צירף תמונה נוספת לאלבום התמונות המרשים שלו עם שועי עולם מכל התחומים, הדתות והעדות.

יותר מ–16 שנה חלפו מאז שפרס שאל מעל בימת ועידת מפלגת העבודה את השאלה שנהפכה לפולקלור פוליטי, “אני לוזר?”, וזכה לשאגת “כן” קולקטיבית מהקהל. מרחק רב עשה פרס מאז האירוע ההוא ואירועים מביכים אחרים, כמו העגבניות שנזרקו עליו בבית שמש, ומההשמצות חסרות השחר שהטיחו בו יריביו, כמו סיפור “האמא הערבייה” או המניות שהוא מחזיק בתדיראן. כיום פרס הוא אדם אחר: נשיא אהוב ומוערך, שפותח דלתות לאנשי עסקים, מסייע ביישוב סכסוכים, תומך בארגונים, מפיץ רעיונות חדשניים, מאמץ לוחמים, מעודד אוכלוסיות חלשות, מחבק ומחובק בישראל ובעולם.

כתבות נוספות באתר TheMarker

פרשנות // חשבון הנפש של האנשים ששווים יותר

קבוצת מרקור תציע את המכוניות ממלאי בטר פלייס ב-80 אלף שקל

“בקריירה הארוכה שלו פרס היה במקרה הטוב שנוי במחלוקת ובמקרה הגרוע שנוא”, מנתח יוסי שריד, “פרסולוג” ותיק. “סוף־סוף הוא הגיע למחוז חפצו, כי הוא תמיד רצה להיות אהוב על אנשים רבים ככל האפשר”.

עמ' 10 הנשיא פרס מארח את האפיפיור בנדיקטוס ה-16
גטי אימג'ס

את מעמדו החדש קנה פרס בזכות. הוא שיקם את תדמיתו של מוסד הנשיאות בעקבות פרשת הנשיא האנס קצב, והפך את בית הנשיא למקום שמדינאים, אקדמאים ואנשי עסקים בכירים מהעולם מבקשים להגיע אליו. מבחינתו, הוא באמת עובד כדי לתרום למדינה שהוא סייע כאיש צעיר להקמתה: בגיל 90 הוא עובד במלוא המרץ כדי לקדם רעיונות שונים בתחום המדע, מארח אזרחים, יוצא לסיורים ומנסה לסייע בתחום המדיני והביטחוני.

אבל הפן הזה בפעילותו של פרס הוא רק חלק אחד בסיפור נשיאותו. חלק אחר, משמעותי לא פחות, הוא חבורת האנשים שמקיפה אותו ועובדת מסביב לשעון כדי להפוך את האיש ואת התפקיד הסמלי בעיקרו - מלבד הטלת מלאכת הרכבת הממשלה וחתימה על חנינות אין לו שום סמכויות - לתפקיד בעל נפח גדול מאוד של פעולות, המייצרות סיקור חיובי סביב הבוס.

“אי אפשר לקחת מפרס את הדברים הטובים שהוא עושה כנשיא. הוא תורם רבות למדינה ולמיצובה”, אומר גורם באחד ממשרדי הממשלה העובדים עם בית הנשיא. “עם זאת, חלק מזה כרוך בפולחן אישיות המטופח בקפידה על ידי מכונת יחסי ציבור משומנת”.

על המנגנון הזה מנצחת ביד רמה אפרת דובדבני, מנכ”לית בית הנשיא והאישיות החזקה ביותר במשכן. דובדבני, 45, צמודה לפרס 18 שנה. כסטודנטית היא עבדה בלשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין, ולאחר שנרצח היא נשארה בלשכה כעוזרת של פרס. מאז השניים צמודים בכל התפקידים שבהם פרס כיהן: ח”כ, שר החוץ, השר לשיתוף פעולה אזורי ונשיא.

“המותג שמעון פרס הוא פרויקט החיים של דובדבני”, אומר מקור העובד עם בית הנשיא. “היא האדם החזק ביותר בסביבתו, ושולטת בנעשה שם ברמות שקשה לדמיין. לדוגמה, כשמצלמים אירועים בבית הנשיא, היא יורדת לרזולוציות של כמה ס”מ יהיו בין כיסא לכיסא בצילום ומי יישב ליד מי”.

גורם משמעותי אחר בצוות הוא איילת פריש, הדוברת הנמרצת של פרס, מכיוון שחלק גדול מהעבודה במשכן מכוון תקשורת. גורם ממשלתי מזכיר את המהפך שאנשי בית הנשיא ערכו באירוע יום העצמאות כדוגמה לכך. “בעבר זה היה אירוע צנוע שבו הנשיא מקבל את החיילים המצטיינים ולוחמי תש”ח. אצל פרס זה נהפך ליום בידור, חינגה המונית שמשודרת בשידור חי בכל ערוצי הטלוויזיה, ולוחמי תש”ח נדחקים הצדה. הם עובדים על גימיקים, והכל מתוכנן בקפידה כדי שיצטלם טוב”.

עמ' 11 פרס משחק עם ליונל מסי
אי-פי

עדות לכך אפשר היה למצוא לפני כחודש, כאשר קבוצת הכדורגל ברצלונה הגיעה לישראל כאורחת של הנשיא. פרס, שכפוליטיקאי לא היה ידוע כחובב ספורט גדול אלא דווקא כאיש ספר, לא ויתר על פוטו־אופ עם הגדול מכולם - ליאו מסי.

“כל העולם מקשיב לכדורגל, כל העולם מסתכל על כדורגל, דברים אחרים פחות מעניינים. כדורגל זה אחד מהאמצעים התקשורתיים החזקים ביותר שיש”, הסבירה דובדבני את חשיבות הכדורגל בדיון בוועדת הפנים של הכנסת, שעסק בביקור.

זה לא הצילום הראשון של פרס במהלך הקדנציה עם כוכבי על: איש עסקים מספר כי בסיומה של נסיעה לספרד, הצליחו אנשי הנשיא להשחיל צילום של פרס עם שחקני ריאל מדריד בדרך לשדה התעופה. “היה ניכר שמאוד־מאוד חשוב לאנשי פרס שהצילום הזה יתקיים, עם קבוצת צמרת כמו ריאל וכוכב כמו כריסטיאנו רונאלדו”, אומר איש העסקים. עם רונאלדו אחר, הכוכב האגדי של נבחרת ברזיל, הצטלם פרס בעת שביקר במדינה ב–2009. הפגישה נערכה בחדר המלון של פרס בסאו פאולו, והוקצבו לה 40 דקות בלו”ז העמוס שלו.

אנשי בית הנשיא מתרעמים על הנימה הביקורתית כלפי הסיקור התקשורתי סביב פרס. “סדר היום של פרס לא נקבע לפי נראות תקשורתית”, הם אומרים. “אין פה גם שום עניין של יחסי ציבור לפרס, אלא למדינת ישראל. תפקידו של הנשיא הוא להציב נושאים כלכליים, טכנולוגיים, מדעיים ומדיניים על סדר היום בישראל ובעולם. הוא לא יכול לעבוד במחשכים, כי הוא הפה והאוזניים של תושבי ישראל. הוא המותג הכי חזק שיש לישראל בעולם, וצריך לנצל את זה לטובת המדינה.

“ביקור האפיפיור לא היה גימיק: מיליארדי מאמינים צפו בו בשידור חי ברחבי העולם, וידענו שהתמונה הטובה שתצא מאירוע הזה תשרת גם את המדינה. יום העצמאות נחגג תמיד בצורה שקטה, אף אחד לא שמע ואף אחד לא ראה. חשבנו שהדברים צריכים להיראות אחרת. השקענו אנרגיות מטורפות כדי להפוך את זה לאירוע גדול, שנכנס לכל בית בישראל ומביא גאווה גדולה. לצערנו, כבר אין כל כך הרבה לוחמי תש”ח שאפשר להזמין”.

כחלק מהדימוי הציבורי של פרס, שמים בבית הנשיא דגש על הנמרצות המרשימה שלו, למרות גילו המתקדם. פרס, כך אפשר להתרשם מהיומן שלו, הוא איש עסוק מאוד. יום העבודה שלו מתחיל ב–4:00 בבוקר ולעתים מסתיים ב–23:00. עם זאת, הוא מקפיד לנוח כשעה בצהריים, ולעתים דוחה הזמנות לאירועים שנערכים בשעות הערב ומסביר כי הוא עייף בשעות אלה. ביום עבודה קורה שהוא נרדם במהלך הרצאות או פגישות.

“ברור שאין שום בעיה בדברים האלה. זה טבעי, הוא אדם מבוגר”, אומר גורם באחד ממשרדי הממשלה. “הבעיה היא שאנשיו מקפידים לטפח כל הזמן את תדמית הסופרמן, שהולך מהר יותר מהמאבטחים ומתיש את העוזרים שלו. זה מירוק יתר של התדמית”.

תורמים כפול

בבית הנשיא דוחים את הטענות. לדבריהם, סדר היום שלו עמוס משום שהוא מסייע למשרדי ממשלה שונים, בעיקר למשרד החוץ. מלבד זאת, הוא עסוק בקידום יוזמות בתחומי הטכנולוגיה והמדע. “משרד החוץ מבקש מאתנו שפרס יתראיין בתקשורת הזרה”, אומרים בבית הנשיא. “זה יכול להגיע ל–20–30 בקשות בחודש, דברים שלא היו קיימים בתקופת קצב. כמשרת ציבור, הוא חייב להיענות לבקשות כאלה, בשביל זה הוא מקבל משכורת מהמדינה. ובכל זאת, אנחנו מודעים לגילו. השבוע הרגשנו שצריך להוציא מהלו”ז שלו כמה ראיונות עם התקשורת הזרה. מישהו כאן אמר ‘די, כבר אי אפשר יותר’, אבל פרס לא רוצה שנעשה לו הנחות. לפעמים הוא גם מרים את הקול: ‘מה פתאום ריווחתם את לוח הזמנים?’”.

גידול בהוצאות

נפח הפעילות הגדול בבית הנשיא בתקופת פרס, הנובע ממעמדו הבינלאומי ומהסיוע שלו למשרדי ממשלה שונים, הוא הנימוק שמציגים בבית הנשיא לתקציב ההוצאות שתפח מאוד בתקופתו, כמו גם הוספתם של תפקידים חדשים. ב–2000 היה תקציב בית הנשיא ‏(הכולל גם את תקציב לשכות הנשיאים לשעבר‏) 20 מיליון שקל בלבד, וב–2012 הוא זינק ל–62 מיליון שקל.

“הוצאות הבית והאירוח של ראש הממשלה בנימין נתניהו הן 3.5 מיליון שקל, ובתקשורת שחטו אותו על גלידה שהוא קונה ב–10,000 שקל בשנה. פה יש נשיא שמוציא 60 מיליון שקל בשנה, חלק גדול מההוצאות קשורות לאירוח, ואף אחד לא מצייץ”, אומר גורם באחד ממשרדי הממשלה.

חלק מהגידול בהוצאה מוסבר בתוכנית שיפוצים רחבה שבוצעה ב-2012 בבית הנשיא לאחר קריסת תשתיות הבית בחורף של אותה השנה. מעבר לזה, טוענים בבית הנשיא כי היקפי העבודה והפעילות במגוון רחב של תחומים תחת כהונתו של פרס גדלו באופן משמעותי ביותר ביחס לנשיאים הקודמים, וכי בתקופת כהונתו של פרס נחתמו וקודמו הסכמים כלכליים נרחבים בין ישראל למדינות רבות ונחתמו עסקות בתחומים ביטחוניים וכלכליים, שהכניסו לקופת המדינה מאות מיליוני דולרים.

בעקבות הקיצוץ החד במשרדי הממשלה, שיזם שר האוצר יאיר לפיד, נערך קיצוץ גם בתקציב בית הנשיא, והוא ירד לכ–40 מיליון שקל. אנשי הנשיא מסבירים שהם ייאלצו לקצץ בתחומים שונים הקשורים לנראות ואולי גם לצמצם באירועים.

מלבד ההוצאות, בתקופת פרס חל גידול בכוח אדם, ונוספו לפחות חמש משרות שלא היו קיימות בבית הנשיא קודם לכן: יועץ כלכלי, יועץ טכנולוגי, יועץ לענייני החברה הישראלית, סמנכ”ל ויועץ לענייני פניות הציבור. הסמנכ”ל היא יונה ברטל, העוזרת הוותיקה של פרס, שמחזיקה בתואר זה על אף שלמעשה היא מתפקדת כעוזרת האישית של פרס. היא אחראית בין היתר לתפעול הדירה בבית הנשיא ולארוחות הממלכתיות.

גם בשאר המקרים ההגדרות נזילות: הראשון שמילא את תפקיד היועץ הטכנולוגי הוא יונתן אדירי, כיום יזם היי־טק ואז צעיר בן 27, שהשתחרר משירות כקצין בצבא קבע והגיע ללשכת הנשיא כדי להתראיין לתפקיד ראש המטה של פרס. במהלך הראיון עם פרס ודובדבני ‏(שנכחה בכל הראיונות‏) עלה העניין הרב של פרס בטכנולוגיה, והוחלט ליצור משרה חדשה - יועץ טכנולוגי. בבית הנשיא ערכו מכרז, שבו זכה אדירי. לצדו כיהן כיועץ כלכלי אורי בן פורת, המכהן כיום כמנכ”ל חברת שיכון ובינוי מים. כיום אדירי ובן פורת כבר לא עובדים בבית הנשיא, ואת התפקיד של שניהם ממלא רן שמחה.

“פרס הביא אתו המון יועצים”, אומר בכיר לשעבר בבית הנשיא. “בדרך כלל נשיא חדש מביא אתו מזכירה אחת ועוד יועץ, משהו מקומי כזה, לא 10 או 15 איש. אם שר היה מביא אתו כל כך הרבה אנשי אמון, זה היה עולה לדיון ציבורי”.

ביקורת בסוגיה זו עלתה בדו”ח מבקר מדינה מיכה לינדנשטראוס בינואר 2011. הביקורת נגעה ל–2000–2008, ורובה עסק בתקופת קצב, אך חלק מההתייחסויות נגעו לפרס. לפי הדו”ח, בתקופת פרס מונו ללא מכרז ממונה על תחום הכנסים וקשרי האירוח ויועצת לנשיא לפניות הציבור. המבקר מתח ביקורת גם על מינויים רבים של משרות אמון בבית הנשיא, בניגוד לכללי נציבות שירות המדינה. הוא מצא כי תשעה עובדים הועסקו בצורה זו בבית הנשיא, מתח ביקורת על המכסה שדובדבני קבעה - 14 משרות, וקבע שהיא לא תואמת את הנורמות הנהוגות בשירות המדינה. בתגובה טענו בבית הנשיא שהם פעלו לתיקון הליקויים.

בבית הנשיא טוענים היום כי עם כניסת ההנהלה החדשה לבית הנשיא תחת הנהגת פרס והמנכ"לית דובדבני עבר המקום מהפכה מינהלית בכל הקשור לתקנים, למכרזים ולניהול כוח אדם. לטענתם, הביקורת המוזכרת בדו"ח אינה רלוונטית: כיום כל אדם שעובד בבית הנשיא מתקבל לעבודה על פי כללים הקבועים בתקשי"ר נציב שירות המדינה ובמכרזים כנדרש על פי חוק. עוד הם טוענים כי הן מבקר המדינה הקודם והן מבקר המדינה הנוכחי שיבחו את המהפך המינהלי שעבר בית הנשיא בכהונה הנוכחית.

עמ' 13 פרס עם בנימין נתניהו בפתיחת המכביה ה-19
רויטרס

נושא בעייתי אחר בהתנהלות המנגנון בבית הנשיא נחשף באחרונה על ידי חיים ריבלין, כתב ערוץ 2, שתיאר את האופן שבו מתנהל בית הנשיא בבחירת שירותי הסעדה. בעוד ששאר משרדי הממשלה שולחים נציגים כדי לבחור את המזון שיוגש באירועים רשמיים ומשלמים על הארוחה, בבית הנשיא דורשים ממסעדות בירושלים להאכיל בחינם בין שניים לשלושה אורחים, כדי שיבדקו את רמת האוכל. במקרה שתואר בכתבה, מנהלת האירועים בבית הנשיא זעמה על בעל מסעדה שסירב לארחה בחינם, והבהירה לו שהוא לא יעבוד יותר עם בית הנשיא. בבית הנשיא טענו בתגובה שלא היתה כוונה לפגוע בספק, וכי הם יבחנו את המקרה כדי לבחון שינויים והתאמות.

בבית הנשיא מדגישים כי העובדת התקשרה לבעל המסעדה וזימנה אותו לפגישה עבודה בבית הנשיא כדי לתת לו אפשרות להיות אחד מהגופים שמקיימים ארוחות ערב לעובדים מחו”ל. דובדבני הורתה על שינוי הנהלים המקובלים מזה 40 שנה, וביקשה ממשרד החוץ שיקבע ספחי תשלום לכל בדיקה של בעל עסק.

קלינטון ינאם, אנחנו נשלם

האירועים השוטפים, הפגישות המצולמות והסיורים המתוקשרים הם העבודה הקלה של מנגנון בית הנשיא. מאמץ רב מושקע בוועידת הנשיא השנתית ‏(על אף שבאופן רשמי היא מאורגנת על ידי האוניברסיטה העברית‏), שאליה מוזמנים שועי עולם לצד בכירים במערכת הפוליטית והכלכלית המקומית ושבשנה האחרונה נוסף לה בונוס - יום הולדתו ה–90 של פרס. באירוע, שתוכנן בקפידה ושודר בשידור חי בשלושת ערוצי הטלוויזיה הישראליים ובכמה תחנות טלוויזיה בישראל ובעולם, השתתפו מאות מוזמנים מצמרת הפוליטיקה והבידור העולמיים: מיכאל גורבצ’וב, טוני בלייר, ברברה סטרייסנד, רוברט דה נירו ואחרים.

דווקא אירוע השיא הזה יצר טעם חמוץ משהו ותחושה שאנשיו של הנשיא הלכו צעד אחד רחוק מדי בחגיגה הגדולה הזאת. היו שטענו כי האירוע נראה כמו פולחן אישיות חסר תקדים לפרס. “אנשי בית הנשיא משקיעים המון מאמץ ומחשבה, ואפילו כסף, בשידור צניעות”, אומר מקור המכיר היטב את בית הנשיא. “אבל מה לעשות שפרס אינו אדם צנוע. הוא אוהב תשומת לב ואירועים גדולים. גם אנשיו יודעים את זה”.

המכונה המשומנת של בית הנשיא התכוננה היטב לאפשרות שיעלו האשמות כאלה. הם דאגו להבהיר מראש שהמדינה לא תוציא שקל על החגיגה, וכי הכל ימומן מתקציב ועידת הנשיא, 11 מיליון שקל, שמגיע מתרומות.

ההבהרה הזו לא שיכנעה את המבקרים. שלושה שבועות לפני האירוע פירסם שריד מאמר ב”הארץ”, שבו חשף שיום לפני ועידת הנשיא ישתתף פרס באירוע במרכז האקדמי פרס ברחובות, לשם יגיע הנשיא לשעבר ביל קלינטון כדי לנאום. התברר שקלינטון יקבל עבור ההרצאה חצי מיליון דולר, במימון קק”ל. כמו כן התברר כי מדובר באירוע גיוס תרומות לטובת המרכז האקדמי, ולכן כל מוזמן נדרש לשלם 3,000 שקל. בראש המרכז האקדמי עומדת עופרה אלול, רעייתו של אחד מחבריו הטובים של פרס - ח”כ לשעבר רפי אלול.

אנשי פרס, שטוענים שהופתעו בעצמם מעניין התרומות וכעסו על כך מאוד, הודיעו שפרס לא יגיע לאירוע שבו יהיה גיוס תרומות, מכיוון שהדבר אסור לו לפי חוק. גיוס התרומות אכן בוטל, אך הנזק התדמיתי כבר נעשה: הציבור הבין שחצי מיליון דולר מכספו ‏(דרך קק”ל‏) מופנים לטובת הרצאה של קלינטון לכבוד יום ההולדת של פרס.

ארגון ועידת הנשיא הוא עניין בעייתי בפני עצמו. בדו”ח המבקר מ–2011 הוא מתח ביקורת על כך שאירוע ממלכתי, ועידת הנשיא, ממומן מגיוס תרומות. למרות הביקורת, שלוש הוועידות האחרונות מומנו גם הן מתרומות. אנשי בית הנשיא מדגישים שהאוניברסיטה העברית היא זו שמארגנת את האירוע, ולכן אין כאן שום בעיה. למעשה מדובר בסוג של מעקף, ולו מעצם העובדה שאילולא עמד פרס במרכז האירוע, איש לא היה תורם לו.

נשיא המדינה או
 מרכז פרס לשלום?

ב–1996, מיד לאחר שפרס הפסיד בבחירות לראשות הממשלה, הוא הקים את מרכז פרס לשלום. זאת עמותה פוליטית, שהוועד המנהל שלה משופע במקורבים של פרס, כולל שניים מילדיו, ופועלת לקדם את השלום עם הפלסטינים בהתאם לחזונו של פרס. בבית הנשיא טוענים בתוקף שאין שום קשר בין המוסד הממלכתי לבין העמותה הפוליטית. “אפס קשר”, מסבירים האנשים הקרובים ביותר לנשיא, וזאת אף שפרס הוא הציר המרכזי בשני הגופים. מעבר לכך, ראש המטה לשעבר של פרס בבית הנשיא, עו”ד עידו שריר, הוא כיום מנכ”ל מרכז פרס לשלום.

בדיקה שערכנו מגלה חפיפה לא מבוטלת בין תורמים למרכז פרס לשלום לבין תורמים של ועידת הנשיא. כך במקרה של האוליגרכים אלכסנדר משקביץ, ויקטור פינצ’וק ואלכסנדר בורנשטיין, ובמקרה של אנשי העסקים הישראלים נוחי דנקנר ואלפרד אקירוב. קק”ל, הגוף שקילקל לפרס את החגיגה בקיץ האחרון, תרמה ב–2007–2011 יותר מ–2 מיליון שקל, ובמקביל תרמה מדי שנה לוועידת הנשיא. יו”ר הקק”ל אפי שטנצלר היה גם בין המוזמנים לאירוע היוקרתי ביותר שנערך השנה בבית הנשיא, ארוחת הערב לכבוד הנשיא ברק אובמה ‏(ראו מסגרת‏).

הקשר בין מרכז פרס לשלום לבית הנשיא עלה באחרונה לכותרות בעקבות ביקורה של קבוצת הכדורגל ברצלונה בישראל, מכיוון שבאירוע שהתקיים באצטדיון בלומפילד לא נוגנה התקווה. יו”ר ועדת הפנים של הכנסת, ח”כ מירי רגב, כינסה את הוועדה לדיון מיוחד, שאליו הוזמנו דובדבני ואנשי משרד החינוך שבאופן פורמלי היו מופקדים על ארגון האירוע. פרס הוא זה שיזם את אירוח הקבוצה בפגישה עם נשיא הקבוצה, סנדרו רוסיי, שהתקיימה בפברואר בבית הנשיא. בסיום הפגישה העניק פרס לרוסיי חולצה של נבחרת הכדורגל המשותפת לישראלים ולפלסטינים מטעם מרכז פרס לשלום. במהלך הדיון רגב לא פיספסה הזדמנות לעקוץ את פרס: “ההמנון זה לא משהו, זה עוד ג’ינגל, מה שחשוב זה מסי והתמונות והנשיא שהצטלם עם כל העולם ואחותו”.

רגב הציגה בפני אנשי משרד החינוך ודובדבני שאלות שונות, שעל חלקן דובדבני התחמקה מלענות. בתשובה לאחרות היא התפתלה. “ברור לגמרי שהם היו אורחים של הנשיא פרס, אבל האירוע לא נעשה תחת חסות בית הנשיא, אלא הם היו אורחים של הנשיא פרס והנשיא פרס בא וכיבד אותם באירוע שהתקיים בבלומפילד”, אמרה דובדבני בישיבה.

בבית הנשיא טוענים שמרכז פרס לא היה קשור לארגון האירוע, אבל במשרד החינוך סבורים אחרת. “מרכז פרס לשלום היה מעורב עד הסוף, עד הרגע האחרון”, אמר בדיון בכנסת ארז אשל, מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, שהיה אחראי מטעם המשרד על האירוע. “שרק לא נתבלבל... הדמויות המרכזיות במרכז פרס לשלום היו המנהלים של האירוע על המגרש. הם היו על המגרש, הם אישרו למי להיכנס ולצאת”.

פותח דלתות לאנשי עסקים

אחד המאפיינים הבולטים בכהונתו של פרס כנשיא הוא הנסיעות התכופות לחו”ל. פרס נוסע לחו”ל לפחות חמש פעמים בשנה, עם פמליה שכוללת לפחות עשרה אנשי צוות ועוד לא מעט מאבטחים. חלק מהנסיעות הן מדיניות, ומדי פעם מועלים בהן נושאים חשאיים, אבל בדרך כלל הן מוקדשות לביקור בקהילות יהודיות ברחבי העולם, ולרוב מתלווה אל הנשיא משלחת גדולה של אנשי עסקים.

מבחינת אנשי בית הנשיא, פרס פותח דלתות עבור אנשי עסקים ישראלים בחו”ל. הם מספרים כי בעקבות ביקורו של פרס בווייטנאם בנובמבר 2011 תיפתח בשנה הבאה תוכנית לימודי ממשל במרכז הבינתחומי הרצליה עבור סטודנטים וייטנאמים. פרס מסייע בעיקר לאנשי עסקים שעובדים עם ממשלות בתחומים כמו תעשיות הנשק, חקלאות ומים. משיחות שערכנו עם אנשי עסקים שהשתתפו במשלחות כאלה עולה שללא מעט מהנסיעות מצטרפים אותם אנשים, בעיקר כאלה הקשורים לגופים ממוסדים כגון מכון היצוא או התאחדות התעשיינים.

לדברי איש עסקים מתחום ההיי־טק, שנסע עם פרס כמה פעמים, נסיעות כאלה פחות נחוצות עבור חברות פרטיות שעובדות במגזר העסקי. “אני, וככל הידוע לי גם אנשי עסקים אחרים, לא זקוקים לנשיא כדי לערוך פגישות. יש ערוצים אחרים”, הוא אומר. “מה שאני כן מרוויח מנסיעה כזו הוא היכרות קצת יותר עמוקה עם המנטליות של המדינה”.

לדבריו, בנסיעות אלה שמים דגש רב על מגע עם הקהל היהודי המקומי. “פרס מביא לקהילות היהודיות את הריח של ישראל, שהיהודים בחו”ל כמהים אליו. מהר מאוד הפגישות עוברות למקום הרגשי. הקהל מרגיש שארץ ישראל באה אליהם, ויש תחושה באוויר שהוא לא נשיא המדינה, אלא נשיא העם היהודי”.

כדוגמה לאפקטיביות הרבה של הנסיעות לחו”ל מזכירים בבית הנשיא את ביקורו של פרס בברזיל ב–2009. לדבריהם, ביום של פגישות בבירה ברזיליה, נקבעה ברגע האחרון פגישה עם שר הביטחון הברזילאי לבקשת אנשי התעשייה האווירית, שביקשו סיוע בסגירת עסקת מכירת מל”טים לברזיל. פרס נפגש עם השר, הצדדים הגיעו לסיכום, ואנשי הנשיא תידרכו את העיתונאים שנלוו למשלחת בפרטי העסקה. “אלה עסקות של מאות מיליונים, וזו רק דוגמה אחת לעסקה שפרס סייע לסגור. ברור לגמרי שהנסיעות האלה משתלמות למדינת ישראל”, אומר גורם בבית הנשיא.

על פי העסקה, ישראל היתה אמורה למכור לברזיל 14 מטוסים ללא טייס תמורת 350 מיליון דולר, שלושה מהם תוך שנה ו–11 בשלב מאוחר יותר, כאופציה השמורה לממשלת ברזיל. מתברר כי רק השלב הראשון של העסקה בוצע, וממשלת ברזיל החליטה להקפיא בינתיים את רכישת 11 המטוסים הנוספים. לדברי גורם המקורב לעסקה, ההחלטה נובעת משיקולים כלכליים וכן מחילופי השלטון שהתרחשו במדינה. “העניין של 350 מיליון הדולר לא התממש עד היום”, אומר אותו מקור.

לפרס אין שום אחריות להקפאת העסקה, אבל ראוי להתעכב על כך דווקא משום גאוותם של אנשי בית הנשיא על הפעלתנות הרבה של פרס בתחומים שונים. לפרס מגיע אשראי רב בקידום רעיונות טובים כמו חקר המוח, ננו־טכנולוגיה או קידום הפיכת תוכנית החלל לפרויקט לאומי. חלק גדול מזמנם של היועצים העובדים סביבו מוקדש ליישום הרעיונות של פרס, לבדיקה ולקביעת האסטרטגיה של בית הנשיא. בבית הנשיא מנמקים חלק מהגידול בתקציב בכך שהנשיא עושה הרבה מעבר למוטל עליו על פי חוק, ושבמבחן עלות מול תועלת - בוודאי שהתועלת גוברת.

עם זאת, כמי שאינו נושא משרה ביצועית, אין לפרס יכולת ממשית להשפיע על תהליכים ורעיונות, גם אם השקיע בהם מזמנו וממרצו. כך קרה במיזם בטר פלייס של היזם שי אגסי. עוד בהיותו השר לפיתוח אזורי פרס נתן חסות לאגסי, דבר שבלט בהמשך במיוחד באירועים פומביים כמו ועידת הנשיא וכנס דאבוס. בשנה האחרונה התמוטטה בטר פלייס ברעש גדול, אחרי השקעה גדולה מצד משפחת עופר וגופים מוסדיים וכן הקלות שונות שנתנה הממשלה. בבית הנשיא טוענים שפרס ראה בחזונו משהו אחר ממה שהוקם, ושהנפילה לא קשורה לרעיון - שהוא עדיין טוב וחשוב.

דוגמה אחרת היא תעלת הימים, רעיון שעלה כבר בשנות ה–80. המיזן עמד במרכז ועידת הנשיא הראשונה ב–2008, לצד החזון של בטר פלייס. הפעם פרס התייצב לצדו של יצחק תשובה, שהציג חזון שאפתני של עמק השלום שיוקם בערבה ויספק תעסוקה לאלפי ישראלים, ירדנים ופלסטינים במיזמים של תשתיות ותיירות. בשלב זה נראה שהחזון עוד רחוק מלהתממש בשטח.

אנשי פרס דוחים את הטענות: “נכון שפרס תמך בבטר פלייס, אבל הוא קידם את הרעיון שמפעל המכוניות יקום בארץ, ובסוף הפרויקט הלך לכיוון אחר”, הם אומרים. “מיזם תעלת הימים עדיין כאן. לפרויקטים גדולים כאלה לוקח זמן להתממש”.

תוך עשרה חודשים יסיים פרס את הקדנציה שלו כנשיא המדינה. אם הכל יתנהל בקצב הנוכחי, תיזכר תקופתו כנשיא כאחת הטובות שהיו בישראל, ותאפיל במידה רבה על המבוכה הגדולה שהותירה נשיאותו של קצב. אבל לא רק מדינת ישראל הרוויחה: בזכות המנגנון הנמרץ, המורכב ברובו מנשים, הצליח פרס ליהפך תוך כמה שנים מחתרן בלתי נלאה למותג שפותח דלתות בארץ ובעולם. כל שנותר לו הוא לדאוג שהמוטיווציה הגדולה שלו ושל העוטפים אותו למקסם את יתרונות המותג שבנו לא תלך רחוק מדי.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם