מה מתכנן לעשות מייסד אמזון ג'ף בזוס עם הצעצוע החדש שקנה - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
250 מיליון שאלות

מה מתכנן לעשות מייסד אמזון ג'ף בזוס עם הצעצוע החדש שקנה

עיתונאים רבים מקווים שלג’ף בזוס, שרכש השבוע את ה”וושינגטון פוסט” ב–250 מיליון דולר, יש רעיונות חדשניים שיצילו את התעשייה הגוססת ■ אבל מי אמר שבזוס בכלל מעוניין להציל את העיתונות?

6תגובות

א נחת רווחה קולקטיבית נשמעה בבתיהם של אלפי, אם לא מיליוני, עיתונאים ברחבי העולם בשלישי, בשעה שג'ף בזוס, המייסד והמנכ"ל האגדי של אמזון, הודיע שהוא רוכש את ה"וושינגטון פוסט" תמורת 250 מיליון דולר. לא מעט עיתונאים התפלאו על כך שאחד העיתונים המפוארים בעולם נמכר ברבע מהמחיר שבו נמכרה אינסטגרם. אחרים ודאי תהו למה המחיר לא נמוך בהרבה. רבים היו מוכנים גם להקים כנסיות קטנות לבזוס בבתיהם, אם רק יצליח להביא למודל החולה של העיתונות בשורה שתציל גם את הפרנסה שלהם.

כי מה צריכה תעשיית העיתונות אם לא יזם גאון כמו בזוס, שמחליט להשקיע בה את הונו האישי מתוך כוונה להחזיר אותה לרווחיות? ואם בזוס יכול להפוך את גורלו של ה"וושינגטון פוסט", אולי יש תקווה גם לעיתונים אחרים. הרי אף שאין הרבה עיתונים מפוארים יותר מה"וושינגטון פוסט", גם אין הרבה עיתונים מיושנים יותר. במלים אחרות: לראשונה מזה זמן רב, עיתונאים רבים, ציניקנים בדרך כלל, הביעו בטוויטר ובפייסבוק ובבלוגים ובטורי דעה רגש שהם לא רגילים להביע: אופטימיות זהירה, שציניקנים פחות אולי אפילו יפרשו כתקווה.

כתבות נוספות באתר TheMarker

"ויכוח על ההתנחלויות? אירופה צריכה לתת לנו בונוס - לא קנס"

"איך בונים את המגדל הכי גבוה בניו יורק? רוכשים זכויות אוויר ומחכים להתחזקות השוק"

לתאר את עזיבתה של משפחת גרהאם, ששלטה ב"וושינגטון פוסט" ב–80 השנים האחרונות, ואת כניסתו הסוערת של בזוס לתעשיית העיתונות כ"רעידת אדמה" זו אמנם קלישאה עיתונאית, אך במקרה הזה מדובר במטאפורה מדויקת למדי: הכניסה של אדם כמו בזוס - עם הילה של חדשנות וארנק שמן במיוחד - לתעשייה גוועת כמו העיתונות, ועוד דרך הרכישה של אחד משני המותגים העיתונאיים החשובים בעולם, יכולה לשנות הכל לא רק עבור ה"פוסט", שסבל בשנים האחרונות משורה עגומה של הפסדים וקיצוצים, אלא עבור העיתונות העולמית כולה, שמצבה עגום לא פחות.

עמ 19 אמזון וושינגטון פוסט

איש לא תולה כל כך הרבה תקוות בעסקה אחת אלא אם הוא נואש - ואין זה סוד שבשנים האחרונות שוקעת תעשיית העיתונות. בשעה שהפרסום בעיתונים צנח ב–50% מאז 2005, המשבר הפיננסי העולמי רק האיץ את התהליך: אלפי עיתונים בארה"ב וברחבי העולם קרסו כשבועות נדל"ן פקעו בזו אחר זו והותירו עיתונים רבים ללא מקור הפרסום העיקרי שלהם. אלפי עיתונאים איבדו את משרותיהם, אחרים בקושי מחזיקים מעמד.

"ניוזוויק", מגזין גאה בן 80 שפעם התחרה ב"טיים" על תואר מגזין החדשות הנקרא בעולם, סגר את מהדורת הדפוס שלו באוקטובר ועבר לפורמט דיגיטלי, לפני שנרכש השבוע על ידי המו"לית IBT, בעלת האתר אינטרנשיונל ביזנס טיימס, תמורת סכום לא ידוע שהוערך בפרוטות ‏(הוא כבר נמכר ב–2010 לאיל הסטריאו המנוח סידני הרמן תמורת דולר אחד‏). מכירת ניוזוויק, שפעם היה שייך, למרבה האירוניה, ל"וושינגטון פוסט", מדגימה את האכזריות של מלחמת ההישרדות השוררת בעולם העיתונות כיום: העסקה הוכרזה יום לפני שבזוס הכריז על רכישת ה"פוסט", ונבלעה ללא זכר בהררי המלים שנכתבו על ה"פוסט" לאחר מכן.

טריביון, מו"לית ה"שיקגו טריביון" וה"לוס אנג'לס טיימס", שפשטה רגל ב–2008, הודיעה השבוע שהיא מתפצלת לשתי חברות נפרדות. ניו יורק טיימס הודיעה בשבוע שעבר שהיא מכרה את העיתון "בוסטון גלוב", שאותו רכשה תמורת 1.1 מיליארד דולר לפני 20 שנה, תמורת 70 מיליון דולר.

ואז, בדיוק כשהעתיד לא יכול היה להיראות עגום יותר, מגיע בזוס - איש השנה של המגזין "טיים" ב–1999, האיש שפחות או יותר המציא את חוויית הקנייה ברשת כפי שאנו מכירים אותה, האחראי העיקרי למהפכת הספרים הדיגיטליים והאיש ה–19 בעושרו בעולם - ורוכש את ה"וושינגטון פוסט", כשהוא משקיע 250 מיליון דולר מהונו הפרטי בחברה שלא הוכיחה בשנים האחרונות שהיא יכולה להרוויח כסף. האם זה פלא שהתעשייה כולה נושאת אליו את עיניה ומקווה לטוב? אחרי הכל, יש לו חברה (בלו אוריג'ין) שעוסקת בפיתוח טיסות פרטיות לחלל! אבל רגע, מי אמר בכלל שבזוס רוצה להציל את תעשיית העיתונות?

בזוס בעקבות האזרח קיין

השאלה הגדולה שכל פרשן, אנליסט ועיתונאי שואל את עצמו בימים האחרונים היא "למה?". למה שאדם כמו בזוס יקנה דווקא עיתון כמו ה"וושינגטון פוסט", שמאבד קוראים והכנסות באופן עקבי כבר שנים, ודיווח בשבוע שעבר על הפסד תפעולי של 49.3 מיליון דולר בחצי השנה הראשונה של 2013? שעמום? רחמים? אם בזוס רצה להגדיל עוד יותר את דריסת הרגל של אמזון בתחום התוכן, למה לרכוש דווקא עיתון, ולא מיזם וידאו שאפתני כמו 5min הישראלית שנרכשה על ידי AOL ב–2010, או אפילו הוצאת ספרים גדולה? לפחות על ספרים אנשים עדיין מוכנים לשלם כסף.

יש כאלה שחשבו שבזוס משוגע, או סתם שוגה באשליות. "לבזוס יש מוניטין של בניית חברות נהדרות שמרוויחות מעט, אם בכלל, אז הוא יהיה מו"ל מושלם לעיתון", צייץ בן פופר, עורך האתר The Verge. אחרים העדיפו להתבדח על כך שבזוס כנראה לא התכוון לרכוש את ה"פוסט" ופשוט הקליק פעם אחת יותר מדי, התייחסות לשיטת ה–One click shopping הנוחה להפליא של אמזון.

יש כאלה שתהו לגבי המחיר ששילם בזוס על רכישת ה"פוסט": 250 מיליון דולר הם לא הרבה כשמביאים בחשבון שלבזוס יש הון מוערך של 25 מיליארד דולר, אבל היו כאלה שחשבו שמדובר במחיר גבוה מדי. ברויטרס הוערך שוויו האמיתי של ה"פוסט" ב–60 מיליון דולר. "בזוס שילם 'פרמיית ידידות' של 200 מיליון דולר", הכריז האנליסט קן דוקטור בראיון לבלומברג, כשהוא רומז לידידות ארוכת השנים בין בזוס לדונלד גרהאם, מנכ"ל הוושינגטון פוסט והדור הרביעי של משפחת גרהאם שניהל את העיתון. העסקה התבצעה לפי מכפיל רווח של 17, מה שאומר שאם היה קונה את ה"ניו יורק טיימס", היה בזוס משלם עבורו 4 מיליארד דולר - כפי שניים משווי השוק הנוכחי של העיתון.

היו גם כאלה שהתלהבו: "אם מישהו יכול להציל את 'וושינגטון פוסט', זה בזוס", הכריז פראד מנג'ון במגזין המקוון Slate, ששייך לוושינגטון פוסט אבל לא נכלל בעסקה בין המו"לית לבזוס. "בזוס פותר בעיות בעצם נוכחותו", כתב מנג'ון, שקיווה שבזוס יקדיש חלק משמעותי מזמנו למציאת מודל חדש עבור ה"פוסט" ועבור תעשיית העיתונות בכלל. "בזוס הוא מומחה בלמצוא דרכים חדשות למכור דברים ישנים", הוא הוסיף.

עמ 18 ג‘ף בזוס
בלומברג

אחרים העדיפו להשוות את בזוס לצ'ארלס פוסטר קיין, איל העיתונות המגלומני, היהיר והאלמותי של אורסון וולס ב"אזרח קיין", ילד עשיר שמחליט לקנות עיתון כי "זה עשוי להיות כיף לנהל עיתון", ושורף את הונו על אימפריה שהוא מנהל באופן לא אחראי. "הפסדתי מיליון דולר בשנה שעברה, אני מצפה להפסיד מיליון דולר השנה, וכנראה אפסיד מיליון דולר גם בשנה הבאה. בקצב הזה, אצטרך לסגור את המקום הזה בעוד 60 שנה", הוא אומר בסצינה מפורסמת. "אז מה יהיה ה'רוזבאד' של בזוס?", תהה אחד מעובדי קיקסטארטר בטוויטר. העיתונאי טים קרמודי קבע חד־משמעית באתר האינטרנט של מעבדת העיתונות של אוניברסיטת הרווארד: "בזוס הוא לא צ'ארלס פוסטר קיין", אך הודה כי אכן, בזוס כנראה מחפש מורשת.

ההשוואות לקיין נוגעות במהות העניין: נראה שתעשיית העיתונות חוזרת בהדרגה אבל בעקביות לימים שבהם עיתונים היו צעצוע שאנשים שהתעשרו בתחומים אחרים - כמו כרייה או נפט בימי האזרח קיין ואינטרנט כיום - השתעשעו בו בזמנם הפנוי. בשנה שעברה רכש כריס יוז בן ה–28, אחד ממייסדי פייסבוק ומנהל הקמפיין המקוון של ברק אובמה ב–2008, את המגזין הוותיק "ניו ריפבליק". ב–2011 רכש וורן באפט את העיתון המקומי של אומהה, "אומהה וורלד הרלד", תמורת 150 מיליון דולר ‏(כשני־שלישים מהמחיר שבו נמכר השבוע ה"וושינגטון פוסט", אחד מהעיתונים הנפוצים בארה"ב‏), וב–2012 הוא רכש עוד עשרות עיתונים, מקומיים בלבד ולא ארציים.

השבוע רכש ג'ון הנרי, הבעלים של קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס ושל מועדון הכדורגל ליברפול, את ה"בוסטון גלוב" מידי "ניו יורק טיימס" תמורת 70 מיליון דולר. כולם מיהרו להביע את תמיכתם ואהבתם ארוכת השנים לעיתונות איכותית. הנרי בילה השבוע יום שלם במשרדי ה"בוסטון גלוב" הוותיק, כשהוא משתתף בישיבות עורכים ועובר על הלייאאוט יחד עם עורכי העמודים. "אני משקיע ב'ניו ריפבליק' כי אני מאמין במשימה שלו, לא כי אני רוצה להפוך אותו לפייסבוק הבאה", אמר יוז אחרי רכישת המגזין, לפני שמינה את עצמו לעורך הראשי.

האם עיתונים נהפכו לסמל הסטטוס החדש - או ליתר דיוק, שיחזרו את מעמדם הישן כסמל סטטוס - בעיני עשירי העולם, שמבקשים להאדיר את מעמדם החברתי והפוליטי? לפי עיתונאי ה"ניו יורק טיימס" אנדרו רוס סורקין, התשובה חיובית. "עיתונים נהפכו לשלל של עשירים עם עניין בעיתונות או בכוח - או שילוב של שניהם", כתב השבוע סורקין, שהוסיף כי "יש מיליארדרים שאוהבים מכוניות, יאכטות ומטוסים פרטיים. אחרים אוהבים עיתונים".

אבל בזוס עשיר ברמה אחרת לגמרי, וההערכה שלה הוא זוכה גרמה לרבים לתהות מי ילך בעקבותיו. הרי אם איש כמו בזוס בוחר להשקיע את כספו דווקא בעיתון, אולי אפשר לעשות מעיתונים כסף, או לפחות להיות מתויגים כמצילי העיתונות החופשית? לכמה ימים נהפכה רכישת עיתונים לעניין אופנתי, כמו בגן ילדים שבו הילד המגניב קנה צעצוע שאף אחד לא רצה קודם לכן, ועכשיו כולם פתאום רוצים אחד משלהם.

זאת אינה הפעם הראשונה שבזוס משקיע בעיתונות: באפריל הוא היה חלק מקבוצת משקיעים שהשקיעה 5 מיליון דולר בבלוג העסקי הפופולרי ביזנס אינסיידר. אבל גורו אינטרנט שמשקיע באתר אינטרנט אינו דבר מפתיע - קניית עיתון, לעומת זאת, היא סיפור אחר. ההערכות שזה רק עניין של זמן עד שמיליארדר אחר ירכוש עיתון גדול הובילו להימורים לגבי זהותו של העיתון הבא שיימכר. רם רידר העריך ב–"USA טודיי" שהבא בתור יהיה ה"ניו יורק טיימס", המותג העיתונאי החזק בארה"ב לצד ה"וול סטריט ג'ורנל" וה"וושינגטון פוסט", אם לא החזק בעולם.

"אחרי מכירת ה'פוסט', תשומת הלב פונה באופן בלתי נמנע לכיוון ה'ניו יורק טיימס', שבמשך הרבה שנים נמצא בבעלות משפחת סולצברגר. המחויבות של ה'טיימס' לעיתונות איכותית היא חסרת תחרות והוא עשה לכל תעשיית העיתונות טובה רצינית כשהחל לגבות תשלום עבור תוכן דיגיטלי ב–2011, אבל גם הוא סובל מאותה סופה שאילצה את ה'פוסט' להימכר, וכבר נאלץ לבקש חילוץ בעבר ממיליארדר מקסיקני שנוי במחלוקת ‏(קרלוס סלים, א"ש‏)".

ה"ניו יורק טיימס", מצדו, הכחיש בתוקף את השמועות כי הוא עשוי לעמוד למכירה. יו"ר המו"לית, ארתור סולצברגר, שמשפחתו שולטת ב"ניו יורק טיימס" מאז 1896, ביקש להרגיע אתמול את עובדי העיתון, ובמזכר ששלח אליהם כתב: "היו המון ספקולציות ודאגות מוצדקות בנוגע למשמעות של העסקה עבורנו. האם המשפחה שלי תנסה למכור את ה'טיימס'? לא. ה'טיימס' אינו עומד למכירה".

אחרים מהמרים שאם עיתון נוסף יימכר, יהיה זה דווקא ה"פייננשל טיימס" הבריטי, שלפי דיווחים עומד למכירה מאז נובמבר 2012. הכתב ג'ייק שייפר ציין ברויטרס כי ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג, מייסד ענקית המידע הפיננסי הנושאת את שמו, "השתעשע ברעיון לרכוש את ה'ניו יורק טיימס', ה'וול סטריט ג'ורנל' או ה'פייננשל טיימס'".

עמ 4 המו"לים פיליפ גרהאם (משמאל) ויוג'ין מאייר, 1954
אי.פי

להשפיע על וושינגטון

יש כמה סיבות אפשריות לכך שאדם כמו בזוס ירצה לרכוש את ה"וושינגטון פוסט". ראשית, יוקרה. בזוס, במעמדו כחלוץ טכנולוגי ונביא אינטרנט, אמנם לא זקוק לעזרה בתחום הזה, אבל למוסד עיתונאי ותיק כמו ה"וושינגטון פוסט" נלווית הילה מיוחדת, שיכולה ללטף את האגו של כל מיליארדר. שנית, צדקה. שלישית, תוכן. כבר היום אמזון היא מעצמת תוכן, שמוציאה לאור מאות ספרים משלה, הופכת את בזוס לאחד מהמו"לים הגדולים בעולם עוד לפני שיש לו עיתון באמתחתו ומאיימת על חנויות הספרים הוותיקות, והחברה מתרחבת לתחומים נוספים של יצירת תוכן, כמו אמנות וסרטים. רביעית: כוח והשפעה. חמישית: סיוע בעסקיה של אמזון. שתי הסיבות האחרונות הן למעשה אותה סיבה.

אבל קודם כל, כדי להבין מדוע גם לאדם כמו בזוס יש מה להרוויח מרכישת ה"וושינגטון פוסט", חשוב להבין מה בעצם הוא קונה. ה"פוסט", שנוסד ב–1877 עם תפוצה של 10,000 עותקים, הוא אחד המותגים העיתונאיים האמינים, המשפיעים והחשובים בארה"ב ובעולם, עם תפוצה יומית של 400 אלף עותקים. לאחר שאחד הבעלים הקודמים שלו, אדוארד מקלין, ניהל אותו באופן כושל שהוביל אותו ב–1933 לפשיטת רגל, הוא נמכר לבנקאי הניו־יורקי יוג'ין מאייר, לשעבר יו"ר הבנק הפדרלי. ב–1948 העביר אותו לבתו, קתרין גרהאם, לפני שמונה לנשיא הבנק העולמי.

תחת ניהולה של משפחת גרהאם רכש לעצמו ה"פוסט" מוניטין של איכות עיתונאית חסרת פשרות ויושר בכל מחיר. בתחילת שנות ה–70 הצטרף העיתון ל"ניו יורק טיימס" בחשיפת "מסמכי הפנטגון" של המדליף דניאל אלסברג על מלחמת וייטנאם, וב–1972 חשפו שני כתבי ה"פוסט" הצעירים קארל ברנסטין ובוב וודוורד את פרשת ווטרגייט, שהובילה ב–1974 להתפטרותו של ריצ'רד ניקסון מנשיאות ארה"ב - פרשה שהונצחה בסרט "כל אנשי הנשיא".

ל"פוסט" היסטוריה מפוארת, 47 פרסי פוליצר ומותג היסטורי שגם שנים של הפסדים, קיצוצים ואיכות מידרדרת לא הצליחו למחוק. במשך השנים התרחבה החברה לתחומים אחרים, כמו מדיה ‏(כבלים‏) וחינוך. אבל בשני העשורים האחרונים נמצא העיתון בדעיכה מתמשכת, שנבעה הן מהדעיכה הכוללת בענף העיתונות והן מהימורים כושלים שעשו מנהלי החברה ושעלו לבעלי המניות שלה מאות מיליוני דולרים.

ה"פוסט" איחר לאמץ את האינטרנט ולסגל את עצמו לעידן הדיגיטלי, והשקיע הרבה בתחום החינוך, במיוחד ברשת של מכללות למטרות רווח בשם קפלן. בהדרגה הפך דונלד גרהאם את וושינגטון פוסט מחברת מדיה לחברת חינוך, והרווחים שזרמו מהמכללות - 406 מיליון דולר ב–2010 - נהפכו למנוע הצמיחה העיקרי של הקבוצה, עד שממשל אובמה התחיל לפעול נגד ההתנהלות הפוגענית והנצלנית של המכללות למטרות רווח ורווחי החטיבה נעלמו כמעט לחלוטין. במקביל המשיך הפרסום בעיתון להידרדר וההפסדים גדלו. לעיתון לא היתה ברירה אלא לבצע קיצוצים מסיביים, שהוזכרו בהרחבה בסרט התיעודי Page One על מאמצי ההתחדשות של ה"ניו יורק טיימס".

אבל גם בתקופה הקשה ה"פוסט" נשאר ה"פוסט", עיתון עם קהל קוראים לא גדול, אבל כזה שמורכב מלא מעט קובעי מדיניות, בכירי ממשל, חברי קונגרס, רגולטורים וכתבים בוושינגטון, שעדיין בודקים מה כתוב בו מדי בוקר. לחם חוקו של ה"פוסט" תמיד היה הסיקור הפוליטי שלו, וככזה יש לו השפעה לא קטנה על הפוליטיקה בבירה האמריקאית. כעת שייכת ההשפעה הזאת לבזוס.

וזאת כנראה הסיבה האמיתית להחלטתו של בזוס לרכוש את העיתון. למרות הנרטיב הרשמי שמנסה להציג אותו כמושיע של תעשיית העיתונות, האמת היא שבזוס הוא קודם כל איש עסקים מחונן עם אג'נדה משלו - ולאג'נדה הזאת קוראים אמזון. אף שהוא רוכש את העיתון מכספו הפרטי ולא מכספיה של אמזון ‏(בעלי המניות של אמזון לא היו אוהבים את הרכישה של עיתון מפסיד על חשבונם‏), אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשנים האחרונות אמזון מתנגשת יותר ויותר עם הממשל האמריקאי, בשעה שהיא מחסלת את כל המתחרים שלה, הן בעולם הספרים הדיגיטליים והן בעולם הספרים המודפסים, שבו השירות היעיל שלה משמיד חנויות ספרים בזו אחר זו. אחת מההתנגשויות האלה היתה סביב חשדות הממשל שאמזון, יחד עם שש הוצאות ספרים אחרות, תיאמה את מחיריהם של ספרים דיגיטליים והפרה בכך את חוקי ההגבלים העסקיים של ארה"ב.

הרוכש, מייסד ומנכ"ל אמזון ג'פרי בזוס
אי-אף-פי

בשנה האחרונה, אחרי שהשקיעה יותר מ–2 מיליון דולר בשנה בממוצע על פעילות לוביסטית, הגדילה אמזון באופן משמעותי את פעילות הלוביזם שלה: במושב הקונגרס האחרון היא הוציאה 4.7 מיליון דולר על שירותיהם של לוביסטים בוושינגטון, שפעלו למען החברה בסוגיות כמו חוזים פדרליים, מסים ועמלות כרטיסי אשראי. בחודש שעבר שכרה החברה את שירותיה של חברת הלוביסטים קפיטול טקס פרטנרס, כדי לסייע לה להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בבירה.

הפרטים על הפעילות הלוביסטית של החברה נחשפו במאמר נוקב בן 1,400 מלה שפורסם ב"וושינגטון פוסט" - יום אחרי שבזוס רכש אותו. "בשנים האחרונות אמזון מרגישה הרבה יותר בנוח להפעיל את משקלה בגבעת הקפיטול", נכתב בתחקיר ה"פוסט", שכאילו נועד להביך את בזוס, שהבטיח לא להתערב בניהולו היום־יומי של העיתון ולשמור על האוטונומיה העיתונאית שלו.

זאת אינה הפעם הראשונה שבה תוהה העולם לגבי העדפותיו הפוליטיות של בזוס: תומך נלהב בנישואים חד־מיניים ותורם דמוקרטי, שמחזיק בדעות ליברטריאניות אבל תומך בהטלת מסים על מכירות מקוונות. לפי כל העדויות, בזוס הוא ליברל חברתי ושמרן כלכלי, שנלחם בחריפות נגד איגודי עובדים באמזון ובכלל ‏(קרן הצדקה שלו תרמה לארגונים ללא מטרות רווח שפועלים למען רפורמה במערכת החינוך ותוקפים את איגודי המורים‏).

האם בזוס ישתמש ב"וושינגטון פוסט" כדי לקדם אג'נדה פוליטית? רוב הסיכויים שלא. אבל חברות כמו אמזון, גוגל, אפל ופייסבוק נמצאות כיום במצב רגיש מבחינה רגולטורית, הן משום שהן מחזיקות במונופולים בתחומן והן משום שההתנהלות שלהן לא מפוקחת, לא במונחי איסוף מידע על משתמשים ולא במונחי היחס הברוטלי של ארבעתן למתחרותיהן. עד כה אמזון יצאה בזול יחסית לחברות אחרות מההיתקלויות המעטות שהיו לה עם הרגולטורים, אבל יש סימנים שזה עשוי להשתנות.

במקרה כזה, עיתון כמו ה"וושינגטון פוסט", שמשפיע על האנשים הנכונים, יכול לסייע לבזוס לשמור על היתרון התחרותי של אמזון ולמנוע ממנה לסבול משנים של תביעות והסתבכויות משפטיות, כפי שקרה למיקרוסופט בעשור הקודם. המיסוי של מכירות ברשת הוא דוגמה טובה: בזוס אומר כי הוא תומך כיום בזכותן של מדינות להטיל מסים על חברות שמוכרות מוצרים ברשת, גם אם אין לאותן חברות מתקנים באותן מדינות, אולם לפי המגזין "פורצ'ן", בזוס והלוביסטים של אמזון בוושינגטון ניהלו קרב ארוך ומתיש בנושא הזה לפני שהבינו שהם הולכים להפסיד. האם המאבק הזה הוא ששיכנע את בזוס שעליו לקנות את ה"פוסט", כדי לסייע בקרבות כאלה בעתיד?

ייתכן גם שבזוס רוכש את ה"פוסט" משום שהוא באמת ובתמים רוצה להציל את העיתון, או משום שהוא רואה הזדמנות שכמעט איש אינו רואה - דרך לעשות כסף מעיתונות. ייתכן שאם יצליח לעשות זאת, הוא יצליח לעלות במקרה על מודל חדש, שיציע עתיד חיובי יותר עבור תעשיית העיתונות כולה. השאלה היא אם בזוס בכלל מעוניין להציל את תעשיית העיתונות. כאדם עם ניסיון רב שנים בתעשיית האינטרנט, במסחר מקוון ובחומרה, ששינה באופן חסר תקדים את שוק הספרים העולמי, הוא מסוגל לעשות זאת. זאת תקווה ילדותית, אולי מטופשת אפילו, אבל מיליוני עיתונאים ברחבי העולם - נואשים, חוששים לעתידם - נושאים אליו את עיניהם ומקווים שהוא יוכל למצוא דרך להכניס את המגזר הגווע שלהם אל המאה ה–21. מי יודע, חלקם אומרים, גם אם הוא לא מתכוון - אולי ייצא לו בטעות. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם