לפיד, עצור לפני שאתה מעלה שוב מסים - הנה כמה פתרונות יצירתיים יותר - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לפיד, עצור לפני שאתה מעלה שוב מסים - הנה כמה פתרונות יצירתיים יותר

סטנלי פישר הזהיר בסיבוב הפרידה שתיתכן בקרוב העלאת מסים נוספת ■ הדרך הקלה והטיפשית של האוצר היא העלאת מע"מ ומס הכנסה וביצוע קיצוץ רוחבי ■ רגע לפני ששר האוצר יאיר לפיד בוחר פעם נוספת בפתרון הצפוי, הנה כמה פתרונות יצירתיים יותר

148תגובות

" אין דרך לסגור פער בתקציב בסדר גודל של 2% מהתוצר - וזו משימתו של לפיד - בלי לפגוע באוכלוסיות מסוימות. לדעתי לפיד יצא מזה לא רע”, אמר פרופ' סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל היוצא, באחד מראיונות הפרישה שהעניק. לא בטוח שכל קוראיו של פישר יסכימו אתו: אפשר להניח שהאוכלוסיה המסוימת שלא תעלה על המטוס הבא לניו יורק אינה שותפה לדבריו החמים של פישר על שר האוצר החדש.

סגירת הגירעון שעומדת במרכזה של התוכנית הכלכלית של לפיד מבוססת במידה רבה על סדרת העלאות מסים, שהיא בעת ובעונה אחת מקוממת, לא יצירתית ומשעממת: תוספת של אחוז לשיעור המע”מ, עוד העלאה של מס החברות, העלאת מס ההכנסה על יחידים וכיוצא באלה פתרונות מוכרים.

אחד הדברים המטרידים בתוכנית החדשה הוא שלפיד ועוזריו לא עשו מאמץ להרחיב את רשת המס ולפרוש אותה על אוכלוסיות חדשות, כדי שאפשר יהיה להקל את הנטל על “האוכלוסיות המסוימות” שלרוע מזלן - או טיפשותן - ממשיכות לעמוד מתחת לפנס. אין סיבה להניח שבעוד שנתיים, כשאולי תידרש העלאת מסים נוספת - כפי שהזהיר סטנלי פישר כשסיים את תפקידו - אותן אוכלוסיות לא ישמשו שוב כמקור הקל לסגירת הגירעון.
שישה אנשי מס, בהם שני נציבים לשעבר של רשות המסים, עורכי דין המתמחים במסים ואיש אקדמיה, חושבים שיש מקום למדיניות מסים אחרת. חלקם חושבים שגם במסגרת המדיניות הנוכחית יש לרשות המסים כר נרחב ולא מנוצל דיו לפעולה שתאפשר להקטין את העול על האוכלוסיה הנושאת במרבית הנטל - אוכלוסיה שחלקים נכבדים ממנה כנראה עומדים מאחורי הישגו הפוליטי של לפיד בבחירות האחרונות.

עמ 13 כסף - התייקרות - חרדי
עדי עמנואל

1. להרחיב את רשת המס ולשפר את מדדי העוני: הטלת חובת דיווח כללית

דווקא מבקר המדינה יוסף שפירא הוא זה שסימן את אחד מצירי המחלוקת על מדיניות המסים. המבקר קבע שיש מקום לקבוע חובת דיווח כללית: כל אזרח ידווח מדי שנה על כלל הכנסותיו מכל המקורות. לכאורה, 2.5 מיליון איש שייתוספו כך למעגל המדווחים יגדילו את הכנסותיה של המדינה ויסייעו לייצר מדיניות מסים יעילה וצודקת יותר. האמנם?

ייתכן שאין זה מפתיע ששני נציבי מס הכנסה לשעבר, משה גביש ‏(1989–1993‏) וטלי ירון־אלדר ‏(2002–2004‏), סבורים שחובת דיווח כללית היא רעיון מוצלח בתיאוריה, אולם בפועל היא מתאפיינת ביחס בעייתי בין עלות לתועלת, או בלשונם “תשואת מס נמוכה”.

מי חייב

לדברי גביש, שהיה גם מנכ”ל בנק מרכנתיל דיסקונט, “מבקר המדינה שפינה לעצמו זמן - כי על פי הצהרתו שלו, הוא לא עוסק בשחיתויות - התבטא בעד חובת דיווח כללית. לדבריו היא מייצרת שוויון בנטל, אלא שהוא בעד חובת דיווח כללית מתוך חוסר הבנה.

“צריך לזכור שבישראל יש מערכת של ניכוי מס במקור שאין כדוגמתה בעולם. חלק גדול מההכנסות של מס הכנסה מגיע מניכוי מס במקור, לא רק משכירים. כל תשלום לנותן שירותים וכל העברת כסף לתושבי חוץ צריכים להיות מלווים בניכוי מס במקור, ובתי המשפט קבעו שהאחריות על ניכוי מס במקור חלה על שני הצדדים. המנגנון קיים עשרות שנים והוא הכי עמוק בישראל.

עמ 12 טלי ירון־אלדר
עופר וקנין

“זהו מנגנון יעיל באופן בלתי רגיל, משום שהוא מצמצם את מספר המנכים ממיליונים לפחות מ–100 אלף. כך, למשל, במקום שכל הספקים של שיכון ובינוי או שופרסל ינכו במקור מס על ההכנסה שקיבלו, שופרסל עושה זאת עבורם. ניכוי מס במקור מקדים את גביית המס, ויש לכך ערך כלכלי עצום. מעבר לזה הוא מספק לרשות המסים מידע חשוב, כי כל מנכה צריך לספק כל חודש דו”ח ניכויים על כמה הוא ניכה, ופעם בשנה דו”ח מפורט שנקרא 8X6, שבו מופיעים שמות כל המנוכים עם מספרי הזהות שלהם, מספרי החברה שלהם, מספר עוסק מורשה ופרטים בנוגע להיקף הניכויים שנעשו לכל אחד מהמנוכים.

“אני רוצה לראות את המשטרה עוצרת כל אברך מעל גיל 18 שלא הגיש דו”ח, ואותו הדבר חל על הערבים. אני רוצה לראות את המשטרה, שהיום חוששת להיכנס לטייבה ולג’סר א־זרקא כשהיא מקבלת דיווח על מקרה רצח, נכנסת לאותם מקומות ועוצרת כל מי שלא הגיש דו”ח. חובת דיווח כללית אינה ניתנת לביצוע ואין בה צורך מלכתחילה. צריך ללכת למאגרי מידע ולאכוף את חובת הדיווח גם במאה שערים וגם בטייבה, אבל על מישהו ספציפי שאתה יודע עליו משהו. צריך להימנע מלדרוש דו”חות שאין בהם תשואת מס, כי בסך הכל זו עובדה - גם החרדים וגם הערבים לא מרוויחים הרבה. כל הקלישאות נכונות".

משלמים יותר

“כשאני מנסה למפות מה תוסיף חובת דיווח כללית מעבר למה שידוע על ההכנסות ממערכת ניכוי מס במקור ומהמידע שקיים במערכת מיסוי מקרקעין, ובניתוח של עלות/תועלת, המסקנה היא שנגרום קושי רב לאוכלוסיות חלשות כמו מקבלי קצבאות ואנשים שלא דוברים עברית, ומצד שני יהיה צורך להגדיל את מספר המפקחים, למיין את הדו”חות ולבדוק אותם, והתועלת שנקבל קטנה”, אומרת ירון־אלדר. “זו שאלה של אכיפה, וגם במדינות שבהן יש חובת דיווח כללית רמת האכיפה נמוכה יחסית. השורה התחתונה היא שהמהלך לא גורם לאוכלוסיות שרצית להכניס לרשת לדווח”.

ג’רי זליגמן, שותף מס בינלאומי ב–PwC US, רואה את הדברים אחרת. “מס הכנסה מתנגד לכך משום שמבחינתם זה כאב ראש. הם טוענים שחובת דיווח כללית תציף את המערכת, שבקושי מתמודדת עם הדו”חות הקיימים. חובת הדיווח הכללית קיימת במדינות אחרות ועובדת יופי, והיא תעזור להפחתת מס. נכון שהפעם הראשונה שבה אנשים ידווחו על הכנסותיהם תהיה קשה, אבל מהפעם הבאה ואילך מדובר בהעתק־הדבק”.

עמ 13 איור כסף שחור - עצמאים - בעלי מקצוע
עדי עמנואל

אבל מעבר לוויכוח המקצועי על הישימות והכדאיות של הרעיון, לחובת הדיווח הכללי יש היבט אחר שנמצא במרכז הדיון הציבורי: מדידת העוני. קו העוני מוגדר כיום כמחצית מההכנסה החציונית, כלומר ההכנסה המשפחתית מעבודה, הון ונכסים אחרי מסים ותשלומי העברה - כמו קצבאות הביטוח הלאומי - של–50% מהמשפחות הכנסה גבוהה ממנה ול–50% מהמשפחות הכנסה נמוכה ממנה. הנתונים לחישוב קו העוני מבוססים על נתוני ההכנסות המדווחים של עצמאים ושכירים, אלא שבשל היעדרה של חובת דיווח כללית והצהרת הון שנלווית לה, בסיס הנתונים שעליו נשען הביטוח הלאומי חסר ולא מדויק. מדידת עושרו של אדם על פי תלוש השכר שלו דומה למדידת מצבה הפיננסי של חברה על בסיס דו”ח רווח והפסד מבלי לבחון את נתוני המאזן שלה, כלומר הנכסים וההתחייבויות.

חובת דיווח כללית והצהרת הון עשויים לגלות, למשל, ששני אנשים המדווחים על אותה רמת הכנסות משכר מחזיקים בנכסים בהיקף שונה. אפשר גם לגלות כך אנשים שהיקף נכסיהם לא יכול להיות מוסבר ברמת שכרם המדווחת, למשל מורים שמגדילים את הכנסתם הפנויה בשיעורים פרטיים ושרברבים, חשמלאים ושיפוצניקים שעובדים ללא חשבוניות. הכנסות לא מדווחות אלה עלולות להטות את מדדי העוני ואת שיעור האוכלוסיה שמוגדר כעני. מבחינה זו, הדיון הלוהט בעוני בישראל מתנהל על בסיס פגום.

“כעיקרון זה נכון”, אומר גביש. “עם זאת, לרכוש הלא מדווח יש תשואה, ולכן הוא אמור להשתקף ברמת החיים”. גביש מצטט הערכות מקובלות שלפיהן ההון השחור מגיע ל–20%–30% מהתוצר, אבל להערכתו יש סיבות טובות להניח שהיקף ההון השחור בישראל דווקא נמוך מאשר במדינות אחרות. “ראשית, בישראל יש את אחת המערכות העמוקות של ניכוי מס במקור, אם כי הרשויות לא מקפידות מספיק על דיווח מדויק ומעודכן של המנכים.

בלי קבלות

“שנית, מדובר במשק קטן. קשה לקיים רמת חיים גבוהה מבלי שאיש יידע. אם יש לך יאכטה כולם יודעים, כי אין פה מספר גדול של מעגני יאכטות, ואם רכשת דירת יוקרה, לפקיד השומה יש סמכות לקבל כל נתון שהוא מעוניין בו. בארה”ב ובאירופה אין רישום מקרקעין מרכזי. מישהו באיידהו יכול לדעת למי שייך בית בקליפורניה? הכל מקומי ברמת המחוז והעיר, לאן שמשלם בעל הנכס ארנונה. אין מס רכוש פדרלי. אם תקנה מחר דירה בפאריס הרישום החוזי ייעשה רק אצל נוטריון. דברים דומים אמורים ברישום כלי רכב. לכן קשה לקיים רמת חיים גבוהה בישראל בלי לעורר תשומת לב, מעבר לכך שבישראל לא מפרגנים. הסופר האמריקאי גור וידאל אמר פעם: ‘בכל פעם שחבר שלי מצליח משהו בתוכי מת’. זה מכתם נאה שמתאים מאוד לישראל”.

2. תמריץ לבקש חשבונית: החזר על מע”מ למשקי בית

העלאת המע”מ היא אולי הפעולה המכנית והכי פחות מתוחכמת בחוק ההסדרים. לכאורה, זהו מס פשוט לגבייה, עם רמה גבוהה של ודאות לגבי תוספת הגבייה שיניב, אלא שהעלאת שיעור המע”מ רק מחזקת את המוטיווציה להעלמת מס בשני מגזרים. המגזר הראשון הוא אנשי שירותים, שהמרכיב המרכזי בתמחור השרות שהם מספקים הוא עבודה - ועל כן אין להם מוטיווציה של ממש לדווח על העסקה כדי לתבוע החזר על רכיב המע”מ בחומרי הגלם שרכשו. הצד השני לברית המעלימים הוא משקי הבית, שהם גם אחת מנקודות התורפה הגדולות של רשויות המס. לאנשים פרטיים אין שום צורך לקבל חשבונית מע”מ מנותני שירותים כמו שיפוצניקים או שרברבים, כי אין להם כנגד מה לקזז אותה. לעתים קרובות, שני הצדדים סוגרים עסקה ללא חשבונית - שמיטיבה עם שניהם ופוגעת במס הכנסה.

עמ 12 משה גביש
תומר אפלבאום

לפי הצעתו של גביש, כל מי שמשפץ בית בעלות מעל 25 אלף שקל יקבל זיכוי ממס הכנסה על 3,000 שקל מסכום השיפוץ אם יציג חשבוניות. בדרך זו תהיה למשקי הבית מוטיווציה לדווח על העסקה.

3. לסגור את הפרצה: מס דיפרנציאלי על פירות וירקות

עמ 14 איור חקלאי - מע"מ על פירות וירקות
עדי עמנואל

הזריזות של משרד האוצר ורשות המסים להעלות את שיעור המע”מ מתחרה רק בהתעקשות לא להטיל אותו על פירות וירקות. מעטים זוכרים מדוע ניתן הפטור מלכתחילה, ועוד פחות יכולים להצדיק אותו. אובדן ההכנסות שנובע ממתן הפטור ממע”מ על ירקות ופירות נובע לא רק מהחרגת שוק הפירות והירקות מתחולת המס, אלא מהעובדה שהפטור יצר פתח רחב להעלמת הכנסות של החקלאים. העיוות כה גדול והנזק כה רב, עד שחלק ממומחי המס מוכנים לחרוג מעקרונותיהם ולהסכים להטלת מע”מ דיפרנציאלי - שיאפשר שיעור מס נמוך על ירקות ופירות - ובלבד שרשות המס תלכוד סוף סוף ברשתה את התחום החמקמק.

לדברי גביש, “הירקות והפירות הם התחום היחידי שבו אני תומך בהטלת מע”מ דיפרנציאלי. לדעתי כדאי לקבוע מע”מ של 3%–5%, לא כל כך למען הגבייה אלא בשביל המידע. זאת אף שמע”מ דיפרנציאלי במדינה של תחמנים כמו ישראל הוא רעיון רע. אם תקבע מע”מ גבוה על חלב ניגר ומע”מ נמוך על חלב לא ניגר, אני מבטיח לך שממחר בוקר שום חלב לא יינגר. גם מבלי להטיל מע”מ על פירות וירקות אפשר להגיע לעוסקים בתחום באמצעים פשוטים: הרשתות יודעות ממי הן רוכשות. מלבד זאת, אפשר ללכת לכל מקום שיש בו פעילות כלכלית, כמו השוק הסיטוני, ולשדות עצמם”.

“צריך להטיל מע”מ על ירקות ופירות ובכך להכניס אותם למעגל הדיווח, אבל לקבוע עליהם שיעור מע”מ נמוך - כחלק ממהלך כולל של קביעת מע”מ נמוך על כל המזון”, אומר זליגמן. “הצעד הזה יקל על העניים, משום שאף שישלמו מעכשיו מע”מ על הירקות והפירות, שיעור המע”מ הכולל על המזון, שהוא חלק גדול מצריכתם, יירד. תמורת זאת אפשר להעלות את שיעור המע”מ על מוצרים שנצרכים על ידי העשירון העליון. אם למשל שיעור המע”מ על ארוחה במסעדה יהיה 19%–20% במקום 18%, זה לא ימנע מהם ללכת.
“ברשות המסים מתנגדים למע”מ דיפרנציאלי, משום שלהערכתם מע”מ דיפרנציאלי ימריץ אנשים לרמות. אני יכול לקבל את זה, אבל הבעיה היא שבישראל מחוקקים חוקים לפי 5% שמרמים ולא לפי 95% מהאנשים שהולכים בתלם. גם באותם מקרים שינצלו את הפרצה רשות המסים תלמד להתמודד אתה. זו לא סיבה לא לעשות את זה”.

כמה תרוויח המדינה

4. להפסיק את הריצה לדירה: מקלטי המס הלא אקזוטיים

העיתונות הכלכלית בישראל ובעולם מלאה בחודשים האחרונים בדיונים על ההתחמקות השיטתית של חברות רב־לאומיות, וגם אנשים פרטיים אמידים, מתשלום מס מלא באמצעות ניצול של מקלטי מס. שמות אקזוטיים יותר ופחות כמו איי קיימן, גרנזי וקפריסין נהפכו שגורים יותר ויותר. אבל מקלטי מס אפשר למצוא גם במקומות הרבה פחות אקזוטיים. רוב הסיכויים שבדרך להוריד את הפח או למחזר את הבקבוקים אתם עוברים על פני מקלט מס, ואם אתם בני 30 ומטה, יש סיכוי לא רע שאתם גרים ממש בתוכו.

“שוק הנדל”ן הוא מקלט המס הגדול ביותר”, אומר עו”ד אבי נוב, מומחה לדיני מסים ולמיסוי בינלאומי. נוב מצביע על אחד הבולטים שבהם: פטור ממס על הכנסה של עד 5,000 שקל לחודש מהשכרת דירה, ושיעור מס מופחת של 10% על הכנסה שמעל 5,000 שקל. “איזו הצדקה יש לכך, כששיעור המס על השקעה בקרנות נאמנות הוא 25%?”, שואל נוב. לדבריו, אין שום סיבה לאפליה במס בין אפיקי השקעה - אבל השיח הציבורי בעניין מועט, אם בכלל. “כיום לכולם יש דירות להשקעה ואף אחד לא משלם מס, ולא מעוניין שיגעו בתרנגולת שמטילה לו ביצי זהב”.

עמ 12 ג'רי זליגמן
עופר וקנין

החיבה הגדולה לשוק הנדל”ן כמקלט מס קשורה, להערכת נוב, גם להיעדרה של חובת דיווח כללית. “כיום רשות המסים לא יודעת על ההכנסות, אז בעלי הדירות להשכרה מנצלים זאת ורושמים את הדירות על שם האחות והדודה וכל תרגיל אפשרי. זה לא צריך להיות כך. יש לקבוע חובת דיווח כללית ולבטל פטורים”, אומר נוב.

מקלט מס לא נוצץ אחר הוא הפטור ממס שבח. יחיד שמוכר דירה ראשונה פטור ממס על הרווח שנוצר לו בעסקה, וכן קיים פטור ממס על הרווח ממכירת דירה אחת נוספת מדי ארבע שנים. רשות המסים הגדילה לבצר את מקלט המס שבנתה בשוק הנדל”ן באמצעות הוראת שעה שהיתה בתוקף עד מאי 2013, שנתנה פטור מלא ממס שבח על מכירת שתי דירות ששווי כל אחת מהן עד 2.2 מיליון שקל. הסיבה להוראת השעה היתה הרצון לתמרץ מכירת דירות כדי להגדיל את ההיצע בשוק הנדל”ן, והשפעתו הברוכה של הצעד האפקטיבי הזה מורגשת עד היום. אין ספק שהוא עדיף בהרבה על ניסיון להגדיל את היצע הקרקעות הפנויות לבנייה, ש–90% מהן מוחזקות על ידי מינהל מקרקעי ישראל. מתברר, אם כן, שהממשלה שנשבעת חדשות לבקרים להילחם במחירי הדיור הגבוהים מתדלקת את הביקוש לנדל”ן - כאשר היא מפלה אותו לטובה מבחינה מיסויית לעומת אפיקי השקעה אחרים, כמו הבורסה.

“קשה לדמיין כמה ויכוחים, פסקי דין ומאמצים מושקעים בשאלה אם זו דירה יחידה”, אומר נוב. “צריך לבטל את חוק מס שבח מקרקעין ולאחד אותו למס רווח הון. אפשר לתת פטור למשפרי הדיור, יש בזה היגיון, אבל כיום קבלנים רושמים דירות על שם הילדים ועל שם הדודות, והכל כדי לא לשלם מס שבח. מעבר לשאלה מדוע צריכה להיות אבחנה בין מי שמכר מניה לבין מי שמכר דירה - זה הרי אותו רווח הון - כיום אף אחד לא משלם מס שבח. הגבייה של המס הזה אפסית. לאנשים יש 20 דירות, אבל הם דואגים לעשות כל מיני פטנטים. אם ייסגרו מקלטי המס במקרקעין, המדינה תוכל להוריד את שיעורי המס הישיר והעקיף באופן משמעותי. אנחנו מדברים על עשרות מיליארדים שרצים בסיפור הזה”.

5. לבטל את ההטבה למנהלים: מיגור חברות הארנק

החיבה לשוק הנדל”ן, על מקלטי המס שלו, היא גם נחלתן של חברות הארנק - אחד המגזרים הצומחים והמבוססים בקרב מתכנני המס בישראל. חברות הארנק הוא כינוי לעשרות אלפי חברות, כגרסת רשות המסים - שאינה גאה כנראה על חלקה בתופעה - או 100 אלף חברות לפי הערכות אחרות, שהוקמו ב–2002–2003 בעקבות אחת הטעויות הקשות שביצע שר אוצר בישראל. סילבן שלום ביטל את תקרת התשלום לביטוח הלאומי ומס בריאות, שהיתה גבוהה פי חמישה מהשכר הממוצע במשק ‏(כ–45 אלף שקל בחודש כיום‏), במאמץ להראות לציבור כי שהוא פוגע גם בשכבות המבוססות באוכלוסיה. כתוצאה מביטול תקרת התשלום לביטוח הלאומי עלה המס השולי ששילמו שכירים מ–50% ל–63%, ושלום, שהיה משוכנע שיגדיל את גביית המס במיליארדי שקלים, ראה במקום זאת כיצד נראה מרד מסים של ציבור מתוחכם.

עמ 14 איור משכנתאות, נדל"ן
עדי עמנואל

המיסוי הגבוה של שכירים לפני יותר מעשור גרם להפיכת 100 אלף שכירים, שהתעמקו עד אז בפיתוח וייצור בתחום התמחותם, לציבור מתכנני מס חובבים אך נלהבים - או לפחות לקהל שבוי למתכנני המס שזו פרנסתם. עשרות אלפי שכירים שהכנסתם החודשית היא 30 אלף שקל ומעלה פשוט הקימו חברות, והחלו לקבל את שכרם ממקום עבודתם באמצעות חשבונית שהגישה החברה שהקימו. הקמת חברת הארנק איפשרה לשכיר, שנהפך לבעל חברה, להקטין משמעותית את תשלומי המס שלו. שר האוצר עצמו, אגב, כתב באחד מטוריו כי הקים חברת ארנק, על פי עצת רואה החשבון שלו.

כך, למשל, שכיר ששכרו החודשי 100 אלף שקל ושילם עד כה מס בשיעור של 50%, יכול להקים חברה שתגיש למקום עבודתו חשבונית על סכום של 100 אלף שקל על שירותי ייעוץ או ניהול. השכיר מושך מהחברה שכר לצורך מחייתו, נאמר 20 אלף שקל בחודש, ומשלם על השכר שקיבל מס הכנסה, ביטוח בריאות וביטוח לאומי בסכומים נמוכים בהרבה. על הרווח שנותר בחברה, 80 אלף שקל, תשלם החברה מס חברות רגיל של 25% - כלומר 20 אלף שקל - ומכיוון שחברה אינה חייבת בתשלום לביטוח הלאומי, ייחסך מהשכיר תשלום בגין היתרה שנותרה בחברה. יתרת הרווח שנצברה בחברה, 60 אלף שקל, אינה חייבת במס כל עוד בעל החברה לא ימשוך את הרווח כדיווידנד. על כן, מרבית השכירים מנצלים את הטבת המס שסיפקו להם משרד האוצר ורשות המסים לטובת רכישת נכסים - למשל דירות להשכרה, נדל”ן מניב מסחרי, מניות ואג"ח.

“זו הטבת מס רגרסיבית בצורה מדהימה”, אומר פרופ’ יצחק הדרי, מרצה למסים באוניברסיטת תל אביב ובמכללת נתניה. “ככל שהכנסתו של השכיר עולה, כך עולה גם החלק שמתפנה להשקעות בחברה, שמשלמת מס של 25% בלבד. זו מתנה מרשות המסים, משום שבעל חברת ארנק צובר נכסים על חשבון מס הכנסה. מעבר לצריכה השוטפת שלו הוא קונה נכסים ב–75% מהכסף, בעוד שאם היה נשאר שכיר רגיל היה משלם מס של 50%, ולא היה יכול לצבור כמות כזו של נכסים”.

פרופ’ הדרי ממליץ על פתרון פשוט יחסית לתופעת חברות הארנק: “כל אדם שמקבל הכנסה ממקום עבודה, ושמבחינת דיני העבודה נחשב כמקיים יחסי עובד־מעביד עם מקום עבודתו, ימוסה כיחיד”. לדבריו, זהו פתרון קל הכרוך בשינוי שני סעיפים בחוק ההסדרים, שיניב חצי מיליארד עד מיליארד שקל בשנה לרשות המסים.

מקלט המס של הנדל"ן

בעלי חברות הארנק אינם מסתפקים בהטבת המס ובדחייתו עד למועד חלוקת הרווח כדיווידנד, אלא חיפשו ומצאו דרכים יצירתיות למזער את תשלום המס - לפעמים עד אפס - גם בבואם למשוך את הרווח שצברה חברת הארנק כדיווידנד. דרך אחת לעשות זאת היא להפוך את החברה לאיגוד מקרקעין, כלומר ישות שעיקר נכסיה הם נדל”ן, ולפרק את איגוד המקרקעין על ידי העברת הנדל”ן שרכשה החברה לבעליה. על פי חוק מס שבח, פירוק איגוד מקרקעין פטור ממס שבח.

דרך אחרת למכור את הנכסים שרכשה חברת הארנק בפטור ממס היא למכור את נכסיה לצד שלישי ולפרק את החברה תוך חלוקת הכסף לבעליה. “יש שאלה אם סעיף 93 לפקודת מס הכנסה מחיל את המס גם על איגוד מקרקעין, וגם סעיף 94 ב’ גדולה לפקודת מס הכנסה עשוי להגדיר את הנכסים שנצברו בחברת הארנק כרווחים ראויים לחלוקה ולחייב במס של 25% על חלוקתם. יש הוראה בסעיף 75 א’ לפקודת מס הכנסה שכותרתה ‘רווח נוסף בפירוק’, אולם זו הוראה מסובכת ולא ראיתי שהפעילו אותה”, אומר הדרי. “האינטראקציה בין פקודת מס הכנסה לחוק מס שבח מקרקעין מאפשרת למומחה מס טוב לבנות את המהלך של מימוש נכסי חברת הארנק ופירוקה בדרך שתמזער את תשלומי המס, וכבר ראיתי מקרים שבהם רווחיה של חברת הארנק נמשכו בפטור מלא ממס”.

רו”ח צבי פרידמן, ראש חטיבת המסים בדלויט בריטמן אלמגור זהר, מתאר דרכים נוספות למזער את תשלום המס על נכסי חברת הארנק. “חברה רגילה שרוצה למכור את נכסיה תשלם מס חברות של 25% על המכירה, וכשתחלק את רווחיה ישלם בעליה דיווידנד של 30% - כך שהמכירה תהיה כרוכה בתשלום מס מצטבר של 47.5% ‏(מס חברות של 25% על המכירה בתוספת דיווידנד של 30% על הרווח של 75% לאחר תשלום מס חברות‏). בתוספת מס יסף של 2% תגיע ל–49.5%.

עמ 12 יצחק הדרי
תומר אפלבאום

“אם, לעומת זאת, תודיע החברה לרשות המסים על רצונה ליהפך בשנת המס הבאה לחברה משפחתית, כלומר חברה שכל בעלי מניותיה הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ותמכור את הנכס ב–2014, אזי שיעור המס ייחתך ב–50%. הרווח ממכירת נכסיה ייוחס לבעל המניות הגדול ביותר - שמכונה ‘הנישום המייצג’ - ושיעור המס עליו יהיה 25% בלבד לכל היותר”.

מדוע “לכל היותר”? כי היצירתיות של מתכנני המס לא עוצרת בהפחתת שיעור המס במחצית. אם למשל אחד מבני המשפחה הוא נכה, שזכאי לפטור חלקי עד מלא ממס הכנסה על שיעור נכות של 20% עד 100% בהתאמה, אפשר לבחור בו כנישום המייצג. לחילופין אפשר לבחור כנישום המייצג בתושב חוץ, שפטור ממס על רווחים מניירות ערך. אפשר גם לבחור כנישום המייצג בחבר המשפחה העני ביותר, כך שהכנסותיה של החברה המשפחתית ייתוספו להכנסותיו המועטות ויקטינו את חבות המס של החברה המשפחתית. את כל פרצות המס האלה, שזמינות רק למי ששכרם גבוה גם כך, אפשר לסגור אם רק רוצים - ולהקל את הנטל על האוכלוסיות החלשות ביותר.

6. לתקן את חוסר התיאום: איחוד אגפי המסים

עמ 12 אבי נוב
תומר אפלבאום

הטבות המס שקיבלו החברות הרב־לאומיות זכו לתשומת לב רבה ולביקורת ציבורית חריפה בגלל הוויתור על הכנסות של מיליארדי שקלים. גביש וירון־אלדר סבורים שחוסר היעילות של רשות המסים והשערוריות הלא מעטות שבהן נכרך שמה אחראים גם הם לאובדן לא מעט הכנסות.

גביש מזהה את שורשי התפקוד הלקוי, לדעתו, של הרשות באיחוד הכושל של אגפי נציבות מס הכנסה לשעבר: מיסוי מקרקעין, מכס ומע"מ מצד אחד, ואגף מס הכנסה מצד שני. את האיחוד הוביל מי שהיה אז שר האוצר, בנימין נתניהו. "נתניהו החליט לאחד את אגפי המסים מבלי שבוצעה עבודת מטה מסודרת. רק לאחר שהוחלט על האיחוד הוקמו כמה ועדות שדנו בשאלה כיצד מאחדים את הפונקציות באגפים השונים של נציבות המס.

נכון להיום, כמעט עשר שנים לאחר האיחוד, אין אפילו פונקציה אחת שאוחדה. הפונקציה הראשונה שהיתה אמורה להתאחד היו מחלקות החקירות של שני האגפים, מע"מ ומס הכנסה. שתיהן פועלות במישורים דומים וממוקדות בתיקים פשוטים יחסית. כיום ייתכן מצב שבו מחלקת החקירות של מע"מ חוקרת נישום, וגם מחלקת החקירות של מס הכנסה חוקרת אותו, אבל אף לא אחת משתיהן חוקרת נישום אחר.

"הפונקציות הבאות בתור שהיו אמורות להתאחד משיקולים דומים הן גבייה ושומה. בשני האגפים עובדים מול אותו נישום, אותה מערכת ספרים ואותם רואי חשבון. גם מחלקות מס רווח הון ומס שבח מקרקעין, שהם למעשה אותו מס, היו אמורות להתאחד. במקום זאת הוסיפו פונקציות ניהוליות וניפחו את ההנהלה, בעוד שהמשרדים לא קיבלו תוספות משמעותיות של כוח אדם.

"התוצאה היא שיש במס הכנסה 5,500 עובדים ו–80 משרדים, אבל המערכת כל כך גדולה שאין מי שאומר לפקיד השומה מה לעשות. המשרדים נהפכו במידה רבה ללטיפונדיות, ויש נתק בין המשרדים בשטח להנהלה - שלא עושה שימוש בכלים שהיו מקובלים בעבר כמו כינוס ועדה פעם בחודש, שהיתה נותנת פתרונות לבעיות חוקיות, משפטיות ושומתיות ומפיצה אותן. רשות המסים נהפכה לאוסף של נסיכויות, כמו גרמניה לפני שביסמרק איחד אותה. מצד שני, מאז הפרשות שבהן נציב מס הכנסה נכנס לכלא והרבה מסגניו הורשעו, פקידי השומה אחוזי פחד ולא מוכנים לקבל אחריות ולהחליט. נושאים שמצריכים פרה־רולינג מועברים על ידי הפקידים לנציבות, שבה מספר האנשים מוגבל, וזאת למרות שהתפרסמו הנחיות כיצד לטפל בהם".

7. לשים סוף לרווחים הלא מוצדקים: אכיפת פיצויים מופרזים

גביש מצביע על אפשרויות נוספות להרחבת רשת המס. לדבריו, פסיקות של בתי המשפט קבעו שאפשר לקבל פיצויים שגבוהים משווי הרכוש שעליו דיווח האדם שתבע את הפיצוי. כך למשל ניתנו פסקי דין שחייבו את המדינה לפצות את מפוני ימית ומפוני רצועת עזה על בסיס הכנסות שהיו גבוהות מההכנסות שהתושבים דיווחו למס הכנסה. תופעות דומות מתרחשות בבתי המשפט בתביעות נזיקין, רכוש ואובדן כושר השתכרות.

לדברי גביש, “לפני 35–40 שנה נכנס סעיף לפקודת מס הכנסה, שעל פיו כל תביעת ביטוח צריכה להיות מדווחת למס הכנסה. כל מה שצריך לעשות הוא לאכוף את החוק. על הנהלת בתי המשפט להעביר למס הכנסה כל פסק דין, וכשמס הכנסה יאתר את מי שדרש וקיבל פיצויים גבוהים ממה שדיווח, יוציאו לו שומה מתוקנת בטענה שהתובע רימה את מס הכנסה - או לחילופין את חברת הביטוח ובית המשפט. זה לא נאכף”.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם