כך מפסיד הציבור במלחמה למען חופש המידע - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האח הגדול מנצח

כך מפסיד הציבור במלחמה למען חופש המידע

יכול להיות שניצחנו בקרב פעוט את הצנזורה בישראל, אבל האמת היא שהממשלות עדיין קובעות בשבילנו מה מותר לנו לדעת

14תגובות

ביומיים האחרונים, מאז שנכשל צו איסור הפרסום שהוטל על קיומו של בן זיגייר בעקבות ההמולה שעורר הסיפור ברשתות החברתיות, נשמעות שוב ושוב הכרזות ניצחון. "זה עידן חדש", מכריזים הפרשנים. "אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק", הם מוסיפים. "המהפכה לא תשודר בטלוויזיה או תדווח בעיתון, אלא תועבר בסטרימינג".

הבעיה היחידה היא שמה קרה פה, בעצם? אדם קיים יום אחד, וביום השני כבר לא. מבלי שהותיר זכר, הוא נמחה מעל פני האדמה. חודשיים לאחר מכן, הוא מתאבד בתאו בכלא בנסיבות מסתוריות שעדיין לא הובררו, כי הרי איך אפשר לחקור את מותו של אדם שמעולם לא התקיים? שנתיים לאחר מכן, רשת טלוויזיה באוסטרליה - תקשורת ממוסדת, להזכירכם - חושפת את נסיבות מותו. ואז מואיל האינטרנט בטובו להתעורר.

עמוד 12 בראדלי מנינג
אי–פי

אותן הכרזות ניצחון, שהעיתונאי הבלרוסי-אמריקאי יבגני מורוזוב מכנה "סייבר אוטופיזם", הופיעו גם אחרי שפרץ האביב הערבי. גם אז חגגו עיתונאי המערב את יכולתו של האינטרנט לחולל מהפכות, לשבור צנזורה ולאפשר לאנשים להתארגן ולהפיל יחדיו משטרים דכאניים. לפני כן, אותן הכרזות על תקומתה של אומת הרשת וביאתו של העולם החדש הושמעו בפברואר ואוקטובר 2010, כשוויקיליקס פירסם מאות אלפי מסמכים חסויים שהיו קשורים למלחמה בעירק - ההדלפה הגדולה ביותר של מסמכים מסווגים בהיסטוריה. בכל אותן פעמים הכריזו פרשנים מלומדים ופעילי רשת נלהבים כיצד המהפכה אוטוטו-מגיעה-הנה-היא-כבר-התחילה.

הבה נבחן מה קרה בינתיים: בראדלי מנינג, החייל האמריקאי שהעביר את המסמכים המסווגים לוויקיליקס, יציין בשבוע הבא את יומו ה-1,000 בכלא. במהלך מאסרו הוא חווה טיפול שלפי חואן מנדז, משקיף מיוחד מטעם האו"ם בנושא עינויים, היה "אכזרי, לא הומני ומשפיל". בחודש שעבר נדחתה בקשתו של מנינג להסביר את המניעים שלו להדלפת המסמכים, טקטיקה משפטית שזכתה לכינוי "הגנת חושפי השחיתויות" (Whistleblower Defense).

מאז שנכנס ברק אובמה לתפקידו, הממשל האמריקאי פתח ב"מתקפה חסרת תקדים" נגד חושפי שחיתויות ומדליפים בוושינגטון ובמערכת השלטון האמריקאית - ואת זה לא טען ארגון אנטי-מלחמתי או פעיל של אנונימוס, אלא פיטר ואן ביורן, לשעבר בכיר במשרד החוץ האמריקאי, שאמר זאת החודש לאתר Salon.com. מאז שנכנס אובמה לתפקידו, משרד המשפטים הגיש פי שניים יותר תביעות על עבירות ריגול נגד מדליפים אמריקאים מכל הממשלים הקודמים ביחד.

אחד הנאשמים שסבלו מנחת ידו של ממשל אובמה היה תומס דרייק, לשעבר בכיר בסוכנות הביטחון הלאומית (NSA), מתמטיקאי וגאון שחמט שחשף את שיטות המעקב הלא חוקיות לדעתו של ה-NSA ל"בולטימור סאן". דרייק אמנם לא הלך לכלא, אבל הקריירה שלו וחייו נהרסו, והוא עובד כעת בחנות של אפל.

אותה מלחמה בהדלפות לאתרים כמו וויקיליקס הובילה בחודש שעבר להתאבדותו של אהרון שוורץ, מייסד Reddit ואקטיביסט הרשת, שתלה את עצמו בגיל 26 לפני שהיה צפוי לעמוד לדין על כך שפרץ למחשבי MIT ו"שיחרר" מיליוני מאמרים אקדמיים שהתכוון לפרסם. MIT טוענת שהיא היתה מוכנה לוותר על התביעה נגד שוורץ, אך הממשל התעקש. העובדה ששוורץ, לוחם ותיק למען חירויות הפרט, הגיש לפני מותו בקשה לקבל דיווחים על תנאי כליאתו של מנינג במסגרת חוק חופש המידע האמריקאי (FOIA) עשויה להיות קשורה לעניין.

אנדרו אורנהיימר הוא הקורבן האחרון של המתקפה האמריקאית נגד פעילי רשת, שלטענת אקדמאים ופעילים אחרים יצאה משליטה. גם הוא הגיע מאותו עולם כמו שוורץ, אבל מהצד השני. אף ששניהם היו האקטיביסטים, אורנהיימר היה ההפך המוחלט משוורץ המשכיל והליברלי, פעיל הרשת והיזם המיליונר: הוא היה מה שמכונה "טרול". בניגוד לשוורץ, שניסה "לשחרר" מידע חשוב לציבור וזכה לאהדת התקשורת הבינלאומית בשל כך, אורנהיימר ניצל יחד עם האקרים אחרים פרצת אבטחה במערכת של AT&T וחשף את כתובות המייל והמידע האישי של 114 אלף משתמשי אייפד, בהם גם מפורסמים ואנשי צבא וממשל.

אורנהיימר, שנודע יותר בכינוי Weev, הדליף את הפרטים לאתר המדיה Gawker במטרה להביך את AT&T ולחשוף את פגמי האבטחה של החברה. כעת הוא עומד בפני עונש צפוי של 10 שנות מאסר לאחר שהורשע בקשירת קשר לפריצה למחשב ללא אישור, אף שלטענתו מעולם לא פרץ לאף מחשב, אלא השיג את הנתונים ממאגר שהיה ברשות הכלל.

עמוד 12 אהרון שוורץ
Reuters

צו לחיטוט בפייסבוק

שני המקרים, הן של שוורץ והן של אורנהיימר, חושפים את השקר הגדול שמצוי בתוך האמונה באוטופיה של הרשת. בזמן שכולנו חשבנו והאמנו שהאביב הערבי, ואחריו המחאות בישראל ובוול סטריט, מייצגות סוג חדש של דמוקרטיה עממית, כוח שנולד מתוך החופש שסיפק האינטרנט ועתיד להעביר את אותו חופש לעולם האמיתי, המציאות היתה הפוכה. בזמן שכולנו התמקדנו בכלים למאבק אזרחי שהשתכללו, גם הממשלות שיכללו את הכלים שלהן לעקוב, לצנזר, לשלוט ולבצע מניפולציות. המלחמה על חופש המידע לא רק שלא הוכרעה, אלא שהיא עדיין בעיצומה - ואנחנו מפסידים.

בשנתיים שעברו מאז הדלפת מסמכי מנינג וויקיליקס התפוגגה לחלוטין כשחקן משמעותי בזירת התקשורת העולמית, בין היתר הודות לצרותיו המשפטיות של מייסדה ג'וליאן אסאנג'. בארה"ב, המתקפה של הממשלה על פעילי רשת כמו שוורץ ואורנהיימר הובילה להתאבדותו של שוורץ ולהסתתרותם של אחרים. וברוסיה, לא שזה צריך להפתיע מישהו, חוק הצנזורה החדש מאפשר לממשלה להוריד או לחסום את הגישה לכל אתר שהוא בתירוץ שהוא "פוגע בילדים".

בספרו The Net Delusion: The Dark Side of Internet Freedom ("אשליית הרשת: הצד האפל של החופש באינטרנט") ביקר מורוזוב - כותב קבוע בעיתונים כמו ה"וול סטריט ג'ורנל" וה"גרדיאן" - את ההתרגשות נוכח החופש ברשת שאחזה בעיתונאים ובפרשנים בעולם המערבי בעקבות האביב הערבי, שאותה השווה להתרגשות המוגזמת של עיתונאים ופרשנים בעולם המערבי בתחילת שנות ה-90 בעקבות קריסתה של בריה"מ וסוף המלחמה הקרה. באותה מידה שהאינטרנט מאפשר חופש, הוא מזהיר, הוא מאפשר רמה חסרת תקדים של מעקב, שליטה ומניפולציות. למרות ההצהרות החוזרות ונשנות על כך שהאינטרנט הוא כוח משחרר מטבעו, המשטרים באירן ובסין יציבים ודכאניים מאי פעם. במדינות אלה, הרשתות החברתיות שימשו את הממשלות כדי לאיים על פעילים ולדכא את האופוזיציה יותר משהן דירבנו צעירים להפיל את המשטר.

כשאנחנו מתמקדים בכוחו המשחרר של האינטרנט וסומכים על הרשת שתפתור את הבעיות שלא נפתרו ב"עולם האמיתי", טוען מורוזוב, אנחנו מתעלמים מכך שהרשת היא לא רק כלי עבור מהפכנים - אלא גם, ואולי בעיקר, כלי עבור ממשלות שרוצות לדכא אותם. בשום תקופה בהיסטוריה האנושית לא היו יותר עיניים שצופות בהתנהגות שלנו. בשום תקופה בהיסטוריה האנושית לא היה קל יותר לבצע מניפולציות באוכלוסיה או לעקוב אחר התנהגותם של אזרחים. אלה שמעדיפים לראות את האינטרנט ככלי טוב מיסודו, ה"סייבר אוטופיסטים" כפי שהוא מכנה אותם, ויתרו למעשה על המלחמה.

כי כאשר אנחנו מדברים על כך שבזכות טוויטר אנחנו יודעים על התאבדותו של בן זיגייר, אנחנו מתעלמים מכך שמאמצי הממשלה להשתיק את הנושא הצליחו כל כך עד שאנחנו יודעים על האירוע רק שנתיים לאחר שהתרחש. אנחנו גם לא מדברים על יכולתה של הממשלה להעלים בקלות אדם, דווקא בעידן שבו אנחנו משאירים אחרינו אינספור טביעות אצבע דיגיטליות, מבלי שמישהו ישים לב. או על כך שהסיפור לא נחשף בטוויטר, ולא נחשף בפייסבוק - אלא ברשת טלוויזיה מסורתית, ואפילו לא רשת ישראלית, אלא אוסטרלית. ואנחנו ודאי לא מדברים על המספר הלא ידוע של אסירי X אחרים שעדיין שוהים - נטולי זהות - במתקני כליאה סודיים ברחבי העולם ובישראל. אנחנו בעיקר טופחים לעצמנו על השכם ומברכים את עצמנו על הניצחון במלחמה שבה אין לנו שום סיבה לחשוב שאנחנו לא מפסידים.

העיתונאית האמריקאית הת'ר ברוק, שהתפרסמה ב-2009 לאחר שחשפה את שערוריית ההוצאות המנופחות של חברי הפרלמנט הבריטי, לא מסכימה עם מורוזוב ומאמינה בהפך המוחלט. ברוק, שפירסמה ב-2011 את הספר The Revolution Will Be Digitised ("המהפכה תהיה דיגיטלית"), התחקתה בשנים האחרונות אחרי וויקיליקס ומאמציהם של פעילי רשת אחרים להיאבק במעקב ובניסיונות הצנזורה הגוברים של ממשלות ברשת. בניגוד למורוזוב, היא מאמינה שניסיונות הצנזורה והרדיפה של פעילים הם רק תגובת נגד נואשת מצד הממשלה.

"אף אחד לא מוותר על כוח ככה סתם, מרצון", היא אומרת ל-Markerweek. "צריך להילחם על זה. אני דווקא רואה את הכוח מתפורר. מה שקרה לשוורץ הוא דוגמה למה שקרה למדינה שלי, לארה"ב, שתמיד היתה ביתם של המורדים ונהפכה למדינת משטרה שבה כולם חייבים לציית. כל אתגר לממסד, אפילו הכי קטן, נדרס ללא פרופורציה. למה שהם יגיבו ככה, אם הם לא מפחדים? הבעיה היא החוקים. החוקים בכל מדינה עדיין מבוססים על תפישה מיושנת. צריך צו כדי לחפש בבית שלי, אבל הממשלה לא צריכה שום צו כדי לחטט לי בחשבון הפייסבוק".

עם זאת, ברוק מסכימה עם מורוזוב על דבר אחד: האינטרנט אינו משחרר עמים מטבעו. "לטכנולוגיה אין מוסר. זה תלוי איך עושים בה שימוש. אם נחליט שלא אכפת לנו ושזה בסדר שהמדינה תעקוב אחרינו, האינטרנט ייהפך למתקן מעקב אחד ענק. אבל אם נחליט שמדובר בבריונות אנטי דמוקרטית, זה ישתנה. על זה מתנהל הקרב. זה הדבר שחשוב שצעירים היום יבינו: המערכת הנוכחית מבוססת על איום והפחדה, ואף אחד לא יילחם בה בשבילם".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם