מבט אל תעשיית ההיי-טק שמעבר לגדר - MarkerTV - TheMarker

רמאללה.קום // מבט אל תעשיית ההיי-טק שמעבר לגדר

למרות המגבלות שמטילה ישראל, החששות של ישראלים רבים לעשות עסקים בגדה המערבית וחוסר השקעה ממשלתית - בתעשיית ההיי-טק הפלסטינית מקווים שהענף ימשיך לשמש כמנוע הצמיחה של המדינה שבדרך

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

Article video embed code

עומס החום היה כבד במיוחד, כמו ברוב ימי יולי־אוגוסט. המזגן אמנם עבד במלוא הכוח, אבל גם גלידה לא תזיק. לכן אף אחד מההיי־טקיסטים השקועים במסכי המחשב לא התנגד להצעתו של מנהל הצוות, שעבר ביניהם עם קרטון מלא בטילונים צוננים. העובדים, רובם נשים וגברים בשנות ה–20 לחייהם, שמחו על האתנחתא הבלתי צפויה באמצע היום, גם אם הם תמיד יכולים לקחת לעצמם הפסקה למשחק פינג פונג בקומת הקרקע, או להסב לכוס קפה ועוגיות בחצר.

כך נראה יום עבודה קיצי במשרדי החברה הפלסטינית אקסלט (Exalt), הממוקמת בלב רמאללה ומעסיקה 85 מהנדסים. אקסלט עובדת עבור כמה חברות בינלאומיות גדולות - בהם חברת הענק NY סיסקו נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי   נתונים גרפים עבור NY סיסקו לגרף ניתוח טכני סיסקו , הלקוחה הגדולה ביותר שלהם, ש-18 מעובדי החברה עובדים עבורה. עובדים אלה הם צוות אורגני, שעובד באופן צמוד עם המהנדסים הישראלים שיושבים בנתניה. העבודה כוללת גם נסיעות למטה סיסקו בישראל לצורך ישיבות, אך בדרך כלל היא נעשית באמצעות האינטרנט. "מדברים רק על עסקים, על העבודה עצמה, לא מדברים על פוליטיקה", אומר איברהים, 23, מהנדס צעיר שעובד בחברה כשנה, מאז שסיים את לימודיו באוניברסיטת ביר זית.

החברה הוקמה ב–1993, אך רק בשנים האחרונות החלה לעסוק בתחום התוכנה. בתחילת דרכה היא שיתפה פעולה עם DE סימנס נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי   נתונים גרפים עבור DE סימנס לגרף ניתוח טכני סימנס הגרמנית בעבודות שונות בתחום החומרה. ב–2003, על רקע המשבר בתעשיית ההיי־טק העולמית, נותק גם הקשר עם סימנס. באותה תקופה קפאה החברה על שמריה, ורק בשנים האחרונות, בחסות השקט הביטחוני, היא צמחה שוב: ב–2011 נרשם שיא בגיוס עובדים.

"באינתיפאדה השנייה כמעט הכל כאן נהרס", אומר טארק מאיה, מייסד החברה והמנכ"ל. "לפני 2000 היו 47 עובדים בחברה, וב–2006 היינו רק שישה. היינו צריכים לבנות הכל מחדש. במהלך המצור שהוטל על העיר, תותח של טנק של צה"ל היה מכוון לעבר הבניין שבו אנחנו נמצאים. הם לא חיפשו כאן משהו מיוחד, אבל הטנק צודד את התותח שלו לעבר כל הסביבה, כך שלפעמים הוא היה מכוון גם לכאן. אף אחד מהעובדים לא היה פה, רק השומר של הבניין, איש מבוגר, לבד מול הטנק".

מאיה, מהנדס במקצועו, מספר שמלבד מיקור חוץ, הוא מקווה להגדיל גם את הפעילות העצמאית של החברה. בימים אלה מפתחת החברה אפליקציה לקנייה חברתית בטלפונים סלולריים, המבוססת על תקשורת בין קונים למוכרים, שעליה כבר נרשם פטנט בארה"ב, שוק היעד. 250 אלף דולר הושקעו עד כה במיזם, והוא מחפש משקיעים נוספים.

בינתיים מגיעות רוב הכנסות החברה ממיקור חוץ, וסביר להניח שכך יהיה גם בעתיד הקרוב. מאיה מנסה ליצור קשר עם חברות ישראליות בביקוריו בישראל, אך לדבריו קשה לשכנע אנשי עסקים ישראלים לבקר ברמאללה. "יש איזה לקוח ישראלי משוגע שבא לפה על אופנוע. יש לו דרכון צרפתי, אז אולי הוא הרגיש בטוח יותר. יש כמה ישראלים שבאים לפה באופן קבוע ואין להם שום בעיה עם זה, אבל בהחלט רבים פוחדים. יש לקוחות ששמעו עלינו דרך חברות אחרות שעובדות אתנו. כך התחלנו לעבוד עם HP, לדוגמה. אבל חסרים יותר ישראלים שיראו את הדברים במו עיניהם ויבינו שחברת היי־טק פה לא שונה כל כך מחברת היי־טק בישראל. נכון שלפעמים יש חדשות רעות וזה משפיע על העסקים, אבל בשנים האחרונות המצב פחות או יותר יציב, כך שאפשר להתחיל לבנות פה משהו".

אחת הישראליות שלא חוששת להגיע לרמאללה היא זיקה אב-צוק, מנהלת תחום אחריות חברתית בסיסקו העולמית, במזרח התיכון, באפריקה ובאירופה. בארוחת צהריים במסעדה במרכז רמאללה, המלאה אנשי עסקים מקומיים, ניגשים אליה אנשי עסקים מהשולחן הסמוך, מתעניינים במהלכיה של סיסקו בעיר ומבקשים לברר על הזדמנויות עסקיות. משרדה בנתניה הוא כתובת עבור אנשי תעשיית ההיי־טק המתעניינים בכדאיות ההשקעות בשטחי הרשות הפלסטינית.

אב-צוק, מתמטיקאית בהשכלתה, שהיתה מנהלת מחקר ופיתוח בסיסקו העולמית, החליטה בשנים האחרונות לעבור לפעילות חברתית. ב–2008 היא יזמה את ההשקעה של סיסקו בגדה המערבית וקיבלה את גיבויו המלא של נשיא סיסקו העולמית, ג'ון צ'יימברס, שממשיך לתמוך ביוזמה. ב-2008-2012 השקיעה סיסקו 15 מיליון דולר
בהיי־טק הפלסטיני, מתוכם 4 מיליון דולר בשתי חברות שאליהן העבירה סיסקו פרויקטים של מיקור חוץ. 11 מיליון הדולרים האחרים הועברו לשתי קרנות הון־סיכון המשקיעות בגדה המערבית: אחת מהן היא סאדרה, בניהולם המשותף של ידין קאופמן הישראלי וסעיד נאשף הפלסטינאי, והשנייה היא קרן פלסטינית.

משרדי חברת אקסלט ברמאללה
משרדי חברת אקסלט ברמאללה
צילום: עופר וקנין

לפי נתונים, שנלקחו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, ומציגה החברה בדו"ח מיוחד שהוכן עבורה, מגזר ה–IT בגדה המערבית גדל מ–0.8% ב–2008 ל–5% ב-2010. לפי הדו"ח, ב–2008–2011, לצד השקעתה של סיסקו ובהשפעתה, השקיעו חברות וארגונים בינלאומיים, בהם גם הבנק האירופי, 78 מיליון דולר בהיי־טק הפלסטיני - סכום המהווה כ–1.6% מהתמ"ג הפלסטיני כפי שהיה ב–2008.

לדברי אב־צוק, בשנה הראשונה לפרויקט השקיעה סיסקו מיליון דולר מתוך התקציב המיועד במטרות חברתיות, אך מאז שיתוף הפעולה הוא עסקי לכל דבר. "כשנכנסנו לעבוד שם, הכלכלה כמעט נעצרה והיתה מבוססת בעיקר על תרומות. האנשים שאנחנו עובדים אתם אמרו לנו 'אנחנו לא רוצים סתם תרומות, אלא שתעשו אתנו עסקים'. הם בעצם ביקשו שנעזור להם לשנות את התדמית ממקום של קונפליקט למקום פתוח לעסקים, אטרקטיבי למיקור חוץ. גם אנחנו, כחברה, ביקשנו לבנות את זה כמודל עסקי, כדי להראות לחברות אחרות שיש אפשרות לעשות שם השקעות עסקיות ושלא מדובר בעוד פרויקט חברתי".

"הם עדיין לא שם"

החזון של סיסקו אכן מרשים, וב–2010 אב־צוק וצוותה אף זכו בפרס יוקרתי מידי שרת החוץ האמריקאית הילרי קלינטון על הצטיינות בקידום חדשנות ודמוקרטית בעולם ‏(ACE Award‏). ואולם במבט רחב יותר נראה שדווקא ההצלחה הנקודתית של סיסקו מעידה על כישלון בתמונה הרחבה יותר. מלבד סיסקו, יש עוד כמה שמות בינלאומיים גדולים ברמאללה כמו HP, מיקרוסופט ואינטל, אך הן מעסיקות מספר קטן מאוד של מהנדסים, ואף אחת מהן לא הקימה או עומדת להקים מרכז פיתוח בעיר. כמעט אין שם חברות ישראליות מוכרות, למעט מלנוקס ולייבפרסון, אך גם הן מעסיקות מספר קטן מאוד של מהנדסים. כיום, תעשיית ההיי־טק הפלסטינית עדיין בחיתוליה: 125 חברות המעסיקות 4,000–5,000 עובדים, במחזור הכנסות כולל של 6 מיליון דולר.

זיקה אב-צוק
זיקה אב-צוק
צילום: עופר וקנין

לפני שלושה שבועות פירסם הבנק העולמי דו"ח שקובע שהכלכלה הפלסטינית אינה חזקה מספיק לצורך הקמת המדינה, משום שהיא עדיין תלויה מדי בתרומות זרות. כ–2,000 צעירים פלסטינאים מסיימים מדי שנה את האוניברסיטאות בגדה המערבית, בחוגים הרלוונטיים לעבודה בהיי־טק, אך רק 30% מהם מוצאים עבודה בתחום. השכר הממוצע לעובד מתחיל בתעשייה הוא 700 דולר, אבל המעסיקים הישראלים עדיין לא צובאים על המחסומים בדרכם לגדה המערבית.

"עלותו של מהנדס פלסטינאי היא בין רבע לשליש מעלותו של מהנדס ישראלי, לכן אין בכלל שאלה מבחינת הפוטנציאל", אומר איל ולדמן, מנכ"ל חברת מלנוקס, המעסיקה כעשרה מהנדסים בחברת אסאל ברמאללה, שמבצעת עבודות מיקור חוץ לחברות תוכנה בינלאומיות וישראליות. שיתוף הפעולה החל לפני כשנתיים, לאחר שוולדמן פגש בכנס מקצועי מנכ"ל של חברה המעסיק עובדים ברמאללה. למרות זאת, לפי קצב הצמיחה של מלנוקס, ברור שהיא יכולה להעסיק הרבה יותר מהנדסים ברמאללה. לדברי ולדמן, החברה מתכוונת להגדיל את מספר המועסקים שם. "מדובר בעובדים טובים, אבל צריך לאמן אותם בהתחלה. אחרי תקופת הכשרה, הם נהפכים לעובדים טובים יותר. מבחינת עלויות, שווה להשקיע את הזמן של ההכשרה".

בכירים בענף ההיי־טק הישראלי המכירים את הנעשה ברמאללה טוענים, שלא לייחוס, שיחסית לכוח האדם הישראלי, הפלסטינאים אינם מיומנים מספיק. אותם גורמים מצביעים על כך, שברשימת האוניברסיטאות המובילות בעולם בתחום מדעי המחשב, ארבע אוניברסיטאות ישראליות ניצבות ב–20 הראשונות, אבל ב-100 הראשונות אין אף אוניברסיטה פלסטינית. " הם פשוט עדיין לא שם", אומר בכיר בענף ההיי־טק הישראלי. "אין כוח אדם עם יכולות טכנולוגיות בגדה, זה כמו שבישראל לפני 20 שנה לא היתה מסה של אנשי היי־טק".

חסן קאסם, יו"ר PITA, ארגון חברות ההיי־טק הפלסטיני, סבור אחרת. "רמת הבוגרים אצלנו מספקת מאוד. אני לא יכול להגיד שהיא מצוינת או בטופ, אבל יחסית לאזור היא טובה מאוד, במיוחד באוניברסיטת ביר זית. עובדה, בוגרים טריים גם מוצאים עבודה מיד".

לדברי מנהל חברה ישראלי שעובד עם פלסטינאים בגדה המערבית, טענות מסוג זה הן דוגמה להבדלי תרבות הגורמים לציפיות שונות של הצדדים. "אין תיאום בין הציפייה למה שקורה בפועל. חברות מערביות התקשו בתחילת הדרך גם בעבודה בהודו או במזרח אירופה ועד היום יש שם בעיות. לכן, באופן טבעי יהיו בעיות בתחילת הדרך גם עם הפלסטינאים. אני רואה איך חברות ישראליות ניגשות למיקור חוץ, כשהן לא מודעות להבדלי התרבות והמנטליות הגורמים לפערים בתקשורת. לפעמים, אם אתה לא מעביר מסמך סופר מדויק, עלולות להתעורר בעיות, אבל לא כולם מבינים את זה".

איל ולדמן ומוראד טבוב
איל ולדמן ומוראד טבוב
צילום: עופר וקנין

אותו מנהל מציין מכשול נוסף לשיתוף פעולה פורה. "התשתיות אצל הפלסטינאים עדיין בעייתיות, מהירות הגלישה לא גבוהה מספיק ואי אפשר לפתח מגוון רחב של מוצרים בתחום הסלולר בגלל בעיות בדור השלישי".

הבעיות בטכנולוגיה של הדור השלישי נובעות, בין היתר, מהקשיים שמערימה ישראל, מסיבות ביטחוניות, על הבאת ציוד מתאים לגדה המערבית. מסיבה זו, גם אם יש סמארטפונים, הרי שבדרך כלל אפשר לגלוש באמצעותם רק עם אינטרנט אלחוטי. הדבר מכביד, לדוגמה, בפיתוח שירותים על בסיס מיקום של המשתמשים. "ישראל הגדירה מושג הנקרא 'שימוש כפול'", מסביר קאסם. "כוחות הביטחון הישראליים לא מאפשרים לייבא ציוד שמבחינתם עשוי לאפשר גם לצורכי מודיעין, אף שהם יודעים שיש חברות מסוימות שאין להם כל קשר לעיסוק ביטחוני. זה מעכב מאוד את הפיתוח הכלכלי בתחום ההיי־טק, ואנחנו מקווים שהבעיה הזו תיפתר".

זו רק דוגמה אחת שממחישה שההיי־טק הפלסטיני אינו חי בבועה, אלא בתוך מצב פוליטי מסובך ומורכב. גם אם שום מכשול פיסי לא יכול לעצור פיתוחי תוכנה המועברים באמצעות האינטרנט, הרי שהמשמעות של המצב הפוליטי אינה רק מחסום בשטח. מבחינה זו, השם 'ישראל' הוא בהחלט בגדר סדין אדום בגדה המערבית.

"בתעשיית ההיי־טק הפלסטינית עובדים אנשים עם יותר מודעות פוליטית מאשר אנשים אחרים", מסביר יואב שטרן, יזם עסקי שהיה עד לאחרונה מנהל מחלקת עסקים וסביבה במרכז פרס לשלום. "אני זוכר שהיו יוזמות שהתבטלו בגלל תגובות לא אוהדות ברשתות החברתיות, ואז אנשים ירדו לדממת אלחוט כדי לא לעורר מהומות. דווקא השילוב בין אופי התעשייה למצב הפוליטי מעורר קושי. בניגוד לענפי כלכלה אחרים שאולי נעשים במקומות מרוחקים ואנשים לא מודעים אליהם, זו תעשייה חשופה - כולם רואים מה קורה באינטרנט ובפייסבוק. החשיפה הזו מהווה חסם פוליטי, בגלל רתיעה של פלסטינאים לעבוד עם ישראל".

כל זה בוודאי מעלה סימני שאלה לגבי השלום הכלכלי, מושג שהוחדר לשיח הציבור על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד בהיותו ראש האופוזיציה. לפי היגיון זה, במצב של שקט ביטחוני הפלסטינאים אמורים לפתח את הכלכלה שלהם תוך שיתוף פעולה עם ישראל, דבר שבטווח הארוך יוכל להוביל גם לשיפור היחסים בין שני העמים ואולי אף להסכם שלום.

לדברי קובי הוברמן, איש עסקים ומראשי "ישראל יוזמת", יוזמה של אנשי עסקים לקידום הסדר מדיני, הפעילות המינורית של חברות היי־טק ישראליות בשטחים היא הוכחה לכישלון של חזון זה. "העובדה שגם כיום, למרות הכול, רואים התחלה של יוזמות היא מעודדת, אבל המעט שיש רק מעיד על כך שהפוטנציאל רחוק מלהיות מנוצל. המחשבה ששיתוף פעולה כלכלי יקדם את השלום, ללא התקדמות מדינית, מתנפץ כאן אל סלעי המציאות. אין ספק שכאשר תתקבל הכרעה בנוגע להסדרים המדיניים והביטחוניים, נראה ירידה במפלס החדשנות ועלייה במפלס העסקים המשותפים".

אב-צוק מודה שהחשדנות הפלסטינית קיימת, אבל מעדיפה לראות את הכוס המלאה. "נכון, הפוליטיקה באמת נכנסה לכאן. בצד הפלסטיני יש פחות תקווה להגיע לאיזשהו פתרון, לכן ההתנגדות הפוליטית נהיית קשה יותר. אבל היוזמות מתחילות בקטן, דברים עוברים מפה לאוזן, והמעגל כולו גדל לאט לאט. לחברות גדולות ומוכרות קל יותר לעשות את הצעדים הראשונים, אבל גם האחרים יבואו".

למרות הביקורת, היא סבורה שהכלכלה יכולה להשפיע על תהליכים מדיניים. "ברור שבסופו של דבר נלך לשתי מדינות. כרגע צריך לייצר את התשתית עבור מנהיג פופוליסטי ופחדן כדי שיוכל ללכת לכיוון הזה. מה שאנחנו עושים כיום יאפשר את זה בסוף. לאנשים צעירים בסיסקו־ישראל לא יצא אף פעם לפגוש פלסטינאי. הם נדהמו כשפגשו פלסטינאי שדיבר עמם בגובה העיניים על ענייני מקצוע, פתר אתם בעיות ורצה להצטיין בדיוק כמוהם. אותו דבר לגבי הפלסטינאים - עד אז הם ראו ישראלים רק כחיילים במחסום. דרך הדברים האלה אנחנו מנסים לשנות סדרי עדיפויות, להראות שהשד הפלסטיני לא כל כך נורא. אבל אם לא יהיה אופק של תקווה לפלסטינאים, כל ההשקעה הזו יכולה ליפול. רמאללה נראית כיום עיר מאוד כיפית, אבל אי אפשר לדעת אם זה יימשך".

חוזרים לעבודה מאתגרת

כמובן שהחשדנות וההססנות קיימים גם בצד הישראלי. לא רק מסיבות פוליטיות, אלא גם בשל סיבות פרוזאיות, כמו איך מגיעים בכלל לגדה המערבית לראות את המשרדים של החברה הפלסטינית. כיום החוק לא מתיר לישראלים לנסוע לרמאללה, הנמצאת בשטח A, ואם הם רוצים לעשות כך, הם זקוקים לאישור מיוחד. "יש קושי בכך שישראלים לא יכולים לנסוע לשם, לעבוד ולבקר בחופשיות", אומר יורם יעקובי, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל, המעסיקה 14 עובדים בחברת אסאל. "אני מנחש שיש כאלה שנרתעים מסיבות פוליטיות, אבל אחרים נרתעים מהעובדה שזה מקום שאי אפשר לנסוע אליו בחופשיות".

מיקרוסופט החלה לעבוד בגדה המערבית ב–2009, בשיתוף עם סוכנות הסיוע האמריקאית USAID. תחילה, הועסקו חמישה מהנדסים במרכז פיתוח קטן בחממה טכנולוגית שפעלה תחת חסותה של הממשלה הפלסטינית. בשנה האחרונה החלה בשיתוף פעולה עם חברת אסאל. "חברה כמו מיקרוסופט מחפשת אנשים חזקים, והאנשים שאנחנו מעסיקים היו יכולים לעבוד באותו מידה במרכז הפיתוח בישראל. עבורנו יש יתרון גם כי מדובר באותו אזור זמן והאנשים של אסאל יכולים לבוא למשרדים בהרצליה פיתוח בהתראה קצרה של מהיום למחר", אומר יעקובי.

משרדיה של חברת אסאל (Asal) מזכירים מאוד מטה של חברת היי־טק בישראל, עם חדר ישיבות מעוצב וכיסאות צבעוניים בחדר האוכל. מייסד ומנכ"ל החברה, מוראד טבוב, הוא איש שיווק בכל רמ"ח אבריו. קשה שלא לזהות את המניע הפוליטי בפעילותו: מבחינתו, החברה שבראשה הוא עומד היא עוד אבן בבניית "מדינה שבדרך". בחברה שלו מועסקים כ–120 עובדים, ולדבריו כ–15% מהם הם פלסטינאים שחזרו מחו"ל. "הם מוכנים לעשות את ההקרבה הכלכלית ולחזור. אני מציע להם עבודה מאתגרת, כי אני באמת לא יכול להתחרות במשכורות שמציעים בחו"ל".

במשרדו בקומה החמישית, שממנו אפשר להשקיף על ירושלים, טבוב מגלה אופטימיות לגבי עתיד ההיי־טק הפלסטיני. להערכתו, בשלוש השנים הבאות יקום מרכז פיתוח של חברה בינלאומית גדולה בגדה המערבית. "מגזר ה–IT התקדם מאוד בשנים האחרונות, אבל זה לא מספיק. אין סיבה שהמגזר הזה לא יספק 20% מהתמ"ג שלנו. אין לנו משאבי טבע, אין לנו ריבונות על הגבולות, לכן ה–IT צריך להיות המאיץ הגדול של הכלכלה. החסם הגדול שלנו הוא השיווק. בתחנות כמו פוקס ניוז או סי.אן.אן לא מדברים עלינו בהקשר של טכנולוגיה, אלא בהקשרים אחרים לגמרי.

"בגלל הכיבוש, יש לנו מינימום אינטראקציה עם השוק הבינלאומי, ויש לנו כאן פער גדול שאותו צריך להדביק. אי אפשר לנתק בין המצב הפוליטי לסביבה העסקית. לצערי, גם אין לנו ממשלה חזקה שיכולה להשקיע במחקר ובפיתוח. במצב כזה, אנחנו מנסים לעשות יותר דברים לבד: לפתח קשרים עם הקהילה הבינלאומית, לעשות רואד־שואו בארה"ב, באירופה ובעולם הערבי. לשמחתי, כשאנחנו נפגשים עם חברות גדולות בחו"ל, אנחנו מקבלים מהן פידבק טוב".

עידוד נוסף לתעשייה מגיע ממהנדסים פלסטינאים שחזרו בשנים האחרונות לשטחי הרשות ממניעים לאומיים, לאחר שרכשו ניסיון בחברות טכנולוגיה בארה"ב ובאירופה. לדברי טבוב, "יש בחברה אנשים שעבדו שמונה שנים במוטורולה, 11 שנים באורקל, באיטליה ובמקומות אחרים, והם ראו בכך הזדמנות לחזור לכאן, לעבוד וגם לבנות את כושר הייצור כאן".

אחד מהתושבים החוזרים של אסאל הוא שריף אבדין, מנהל השיווק של החברה. אבדין, יליד מזרח ירושלים, נסע לבריטניה בגיל 19 לצורך לימודים וחזר לאחר 13 שנה. לדבריו, הוא ניסה בתחילת דרכו בישראל לעבוד בחברות היי־טק ישראליות, אך לא התקבל על אף שברשותו תעודת זהות כחולה שבאמצעותה הוא יכול לנסוע לעבודה למתחם ההיי־טק בהר החוצבים בירושלים או למתחמי התעסוקה באזור תל אביב.

מה גרם לו לחזור? לדבריו, בבריטניה הוא פגש את אשתו, גם היא פלסטינאית ממזרח ירושלים, ושניהם רצו לחזור למשפחה בישראל. בשנתיים שבהן הוא נמצא כאן, הוא נדרש להתרגל לכך שבמקום נסיעה נעימה ברכבת ממוזגת ממחוז קנט ללונדון, הדרך חזרה מהעבודה עלולה לקחת שעה וחצי או שעתיים, בגלל עיכובים במחסום קלנדיה החוצץ בין מקום העבודה ברמאללה לביתו בשכונת בית חנינא שבצפון־מזרח ירושלים. "המוטיווציה הלאומית בהחלט עוזרת לי לעבור את כל הצרות וההטרדות. אני רוצה לעזור לפלסטינאים הצעירים, להעלות את רמת החיים של הקהילה כאן. זו אחת הסיבות שבגללן חזרתי. אני רואה את העבודה שלי גם כסוג של שליחות".

לדבריו, חבריו בבריטניה נדהמו מהעזיבה, וגם לו הצעד לא לגמרי נהיר. "לפעמים אני חושב שזה פשוט צעד משוגע. אני איש צעיר שמנסה לבנות בית ולקנות דירה חדשה, ובבית חנינא, עם כל ההגבלות שהישראלים מטילים על הבנייה, זה הרבה יותר קשה מאשר בבריטניה. אבל זה המקום שבו גדלתי והמשפחה שלי פה, ולכן אני כאן. וחוץ מזה, זה מקום נהדר. אני מאוד אוהב את הגדה המערבית, וכשאני נוסע לפגישות עבודה בתל אביב ובהרצליה אני גם נהנה - יש שם חופים מצוינים".

חאני אבו־גזלה, מנהל פרויקטים בחברה, חזר לפני שנתיים אחרי שהות של שמונה שנים בארה"ב, שם עבד במטה חברת אינטל באריזונה. "כשחזרתי, זה היה הלם תרבותי. לקח לי זמן להתרגל לסביבת העבודה ולסביבה באופן כללי. אבל זה עדיין היי־טק ויש גם הטבות. שעות העבודה הן גמישות, והחברה משתדלת לפנק ולספק לעובדים מה שהם צריכים, כמובן בכפוף לוותק של כל עובד. יש לנו טיולים מדי פעם. לפני חודש, לדוגמה, החברה מימנה לנו טיול לישראל. אחרי כל זה, ברור שכאן לא אקבל את המשכורת או התנאים שהיו לי בחו"ל. זה לא מפריע לי. החלום שלי זה לחיות כאן ולא לדאוג משום דבר אחר, פוליטי או לא פוליטי, פשוט לחיות כמו שחי כל אדם אחר בעולם".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
26
פרצופם האמיתי של הערבים
  • 09:09
  • 19.08.12

נוכלים עם דיפלומה, חליפה ומשפקיים של עלק מנכ"ל היי-טק...חחחחחח, בדיחה הייתם ובדיחה תשארו כולכם !!!

24
במקום לפרגן
  • 18:06
  • 18.08.12

מספיק. אנשים מגעילים.
ככה הסכסוך הזה לעולם לא יגמר

22
להכריז על המתנחלים כארגון טרור
  • 13:27
  • 18.08.12

להכריז על המתנחלים כארגון טרור

18
אחת שיודעת בדיוק מה קורה שם
  • 08:35
  • 18.08.12

רמת ההשכלה של אלו הלומדים בראשות הפלסטינית היא נמוכה מאוד(!) בדרך כלל הם מנסים בהצלחה מועטה מאוד ללמד לפי תכניות ישראליות ועתיד מזהיר אין שם.
פה ושם מהנדס או שניים אינם שום מנוע צמיחה (וזו האמת) וספרו לכם רק את זה. אירופה המממנת של חלק מהפעילות מיואשת והביקור שלהם כאן קיים רק בגלל האנרציה. הם הבינו כמו גם זיקה אבצוק, שהבינה ששם לא יצמח הרבה הם רוצים את הכסף והתמיכה מבלי לעשות הרבה.
רעש צלצולים, מתנות ופרסים, הם כסות שאין מתחתיה הרבה מעבר לפריירים שמגיעים לשם. המנהלים בארה"ב הבינו שכל הפרוייקט הזה של סיסקו מיותר וכבר ביצעו מספר מהלכים לשינוי התמונה.
הכתבה הזו היא כתבת תדמית שנועדה לתת הנשמה מלאכותית לפרוייקטים שנכשלו.

16
בתמונה של ולדמן ומוראד טבוב איך אמורים לדעת מי זה מי? לפי צבע העור? לפי הלבוש? לפי הצ'חצ'חיות? לפי מה?
  • 22:49
  • 17.08.12

בתמונה של ולדמן ומוראד טבוב איך אמורים לדעת מי זה מי? לפי צבע העור? לפי הלבוש? לפי הצ'חצ'חיות? לפי מה?

14
עוז
  • 19:33
  • 17.08.12

אתם ערבים ויש לכם 22 מדינות להתפתח בהם

12
12 באוקטובר 2000
  • 17:55
  • 17.08.12

הלינץ' ברמאללה הוא לינץ' אלים שבו המון פלסטינים התעלל ורצח שני חיילי מילואים של צבא ההגנה לישראל - יוסי אברהמי וואדים נורז'יץ - ולאחר מכן גם השחית את גופותיהם, ב-12 באוקטובר 2000, בתחילת האינתיפאדה השנייה. למרות ניסיונות הרשות הפלסטינית להעלים כל תיעוד לאירוע,[1] צולם הרצח האכזרי על ידי צוות טלוויזיה איטלקי.[2] הצילומים הגיעו לאמצעי תקשורת, שודרו בטלוויזיה הישראלית ובמדינות אחרות, וגרמו לזעזוע בדעת הקהל ולדרישה בציבור הישראלי להקשחת המדיניות נגד הטרור הפלסטיני.

11
מומחה לביצוצים
  • 17:45
  • 17.08.12

אבל באמת הצחקתם אותי. ערפים... הייטק... משום מה שכחתם שמדובר בחבורה של ברימיטיבים החולמים על 72 בתולות בגן עדן. באיזה עולם אתם חיים...

09
פרופסור שפוי
  • 13:53
  • 17.08.12

איזה גן עדן היה יכול להיות אם הם היו מקבלים את ההצעה בקמפ דיוויד . הכתבה מצוינת אבל היא מראה יותר מכל שאבא אבן צדק - הם לא מחמיצים אף הזדמנות להחמיץ הזדמנות...

08
יואב
  • 12:56
  • 17.08.12

קידמה טכנולוגית וביסוס כלכלי משפרים את חייו של האדם ומונעים ממנו שנאת
שווא שמקורה בקנאה בשכן.

07
ציוני
  • 12:42
  • 17.08.12

לגופו של עניין, כרגיל בכתבה הכל באשמת ישראל...

06
ערן
  • 12:37
  • 17.08.12

05
שלי
  • 12:08
  • 17.08.12

צריך לתמוך ביצירתיות ושיתופי פעולה, ההשלכות החיוביות הן רבות ונרחבות.

03
עובדת hp
  • 09:13
  • 17.08.12

יעילים, מדוייקים ותענוג לעבוד איתם. ולכל רואי השחורות שתיכף יתחילו לספר שהם יגנבו לנו את העבודה - תירגעו יש מספיק לכולם

02
גולן
  • 08:51
  • 17.08.12

החברהעסקו חברה פיטרה עשרות עובדים ישראלים ושכרה פלסטיניים ממש צדק חברתי בושה

01
יוני
  • 01:09
  • 17.08.12

שאנחנו והשכנים שלנו, בני דודינו, לא יכולים לחיות בשלום ולהחליף תרבויות, ידע ואנרגיות חיוביות. כמו שנאמר בכתבה, צעירים שרואים עולם ועובדים בחו"ל, חוזרים עם מנטליות שונה עם ערך אחר לחיים. אני גם עובד בתעשיית ההייטק וחושב שבצד הפלסטיני יש פוטנציאל גדול בתחום זה, כיוון שיש צמא ללמוד ולהתפתח שם והמיתוסים השליליים שקיימים על שני הצדדים יכולים בקלות להישבר בעזרת דיאלוג פשוט.

הכתבות הנקראות ביותר עכשיו
הפופולריות בMarkerTV
הצעות מיוחדות