ברבעון הראשון של 2012 הידרדר ממוצע ימי האשראי בפועל במשק הישראלי לרמה של שוטף + 102 יום - גבוה ביותר מ-5% מאשר במחצית השנייה של 2011, כך עולה מנתוני חברת BDI שפורסמו השבוע ב-TheMarker. כלומר, יותר משלושה חודשים בממוצע חולפים בישראל מרגע ביצוע העבודה, מתן השירות או אספקת המוצר - ועד למועד שבו התשלום עבורה מתבצע, אם בכלל.

ישראל היא ללא ספק כוכבת בינלאומית בעניין: משך ימי האשראי בפועל אצלנו גבוה פי שלושה מאשר בשוודיה ובצרפת, ופי שניים מאשר בבריטניה. אנחנו עוקפים אפילו מדינות ידועות לשמצה באטמוספירה הכלכלית שלהן, כמו איטליה, ספרד ויוון.

מחקר נוסף שערך מכון מאקרו העלה כי מדיניות התשלומים בחברות ממשלתיות ובגופים נתמכים בישראל אינה חורגת מהמצב העגום - וגם גופים אלה לא ממהרים לשלם למי שביצע עבורם עבודה.

עבור מאות אלפי העצמאים במדינה - מדובר בנצח. כשמתחשבים בריבית הממוצעת במשק, כ-4% בשנה, שלושה חודשים וחצי של אשראי שהעצמאי נאלץ לקחת בגין עבודה שכבר ביצע, מגלמים בתוכם הפסד של כ-1.1% משווי העבודה. המספר הזה עגום הרבה יותר כשמתייחסים לשולי הרווח של מבצע העבודה. עבור עצמאי שמרוויח 20% על עבודה שהוא עושה, דחייה כזו בתשלום מגלמת קיצוץ של יותר מ-5% מרווחיו. עבור עצמאי ששולי הרווח שלו הם 10% - מדובר על תספורת של 10% מהרווח הסופי.

אם ניקח לדוגמה קבלן שיפוצים הלוקח על עצמו עבודה תמורת תשלום של 100 אלף שקל - ועבור החומרים, כלי הרכב שמסיעים אותו לאתר, הדלק ושעות העבודה של הפועלים הוא משלם 90 אלף שקל - הדחייה בתשלום מגלמת עבורו הפסד מימוני של 1,100 שקל, היורד מרווח של 10,000 שקל שהיה אמור להישאר לבסוף בידיו.

הבעיה הזו אינה רק של העצמאים. היא רלוונטית גם לשכירים העובדים אצלם, שנאלצים להתמודד עם בוס במצוקה המתקשה לשלם את משכורותיהם במועד. הבעיה גם רלוונטית לכולנו, כלקוחות של העסקים האלה: מי שאינו יודע מתי יקבל את התשלום עבור עבודתו, לא יטרח לעשות אותה על הצד הטוב ביותר. מי שהתמודד פעם עם קבלן ממשלתי מריר שאמור לספק לציבור שירות שהוא אינו יודע מתי יקבל את התשלום עבורו - חווה בוודאי את ההשפעה של התופעה על טיב השירות שהוא מקבל.

החלק העצוב עוד יותר בנתוני ימי האשראי נובע מההפרש בין מספר ימי "האשראי בהסכמה" כפי שמגדירים זאת ב-BDI, למספר ימי "האשראי בפועל" - הפרש של עשרה ימים מעבר למה שהוסכם מראש בין הרוכש לספק המחדד את הבעיה בתרבות העסקית בישראל.

במשק הישראלי נדמה כי כולם עסוקים בלדחות ולגלגל את תשלומיהם כמה שיותר. הקבלן, שהתשלום מעוכב לו, ינסה לדחות את התשלום עבור הטיפול לכלי הרכב במוסך; המוסכניק ידחה את התשלום עבור החלפים; וספק החלפים ינסה לדחות את התשלום ליבואן, אבל גם לכל נותן שירותים אחר - מי שמספק לו את המחשב עם תוכנת הניהול למשרד, החברה שמספקת לו דפים ומוצרי משרד והקבלן שאחראי על ניקיון משרדיו.

ימי האשראי הגבוהים האלה מגלמים בתוכם חוסר ודאות המזיק ליכולת לעשות עסקים בישראל ומדכא את היזמות. הפיגור הזה מגלם בתוכו היעדר כבוד למלה בעולם העסקים.