באמצע הראיון צילצל הטלפון הסלולרי של גיא בר נחום. הוא הרים את האייפון המתקדם שלו וענה בקצרה. זה נשמע שגרתי לגמרי, אלא שבר נחום הוא סמנכ"ל בחטיבת הניידים של סמסונג אמריקה. כן, אותה סמסונג שמוכרת את הטלפון החכם גלקסי ומתחרה ראש בראש באייפון של אפל על הובלת השוק העולמי.
יתרה מזאת, בין אפל לסמסונג מתנהלים יותר מ-20 משפטים ב-10 מדינות, במסגרת מלחמתן על ההובלה בשוק הסמארטפונים והטאבלטים. בין השאר טוענת אפל כי סמסונג העתיקה אלמנטים עיצוביים מהאייפון ומהאייפד.
אז מה עושה בכיר בסמסונג עם מכשיר של
נתוני המסחר
המלצות אנליסטים
הרשמה לנתונים בזמן אמת
חדשות חברה
הוסף לתיק אישי
לגרף ניתוח טכני
אפל
? לבר נחום זה לא נראה מוזר. "יש לי את כל המכשירים, לא רק אייפון. גלקסי לא מתחרה באופן ישיר באייפון, כי אף אחד לא יכול לשכנע משתמש אייפון להחליף את המכשיר שלו. אם לוקחים את האייפון ופותחים אותו, רואים שהכל שם זה סמסונג: האחסון, המסך. אבל מה זה חשוב שאייפון הוא 70% סמסונג? זה לא משנה, זו רק חומרה. אין לזה משמעות בלי החיבור. אפל הם לא האויבים שלנו. אפל פותחת שווקים חדשים וסמסונג מרוויחה מזה. אנחנו אוהבים אותה. המאבק שלנו הוא לא נגד אייפון".
סמסונג היתה יצרנית הסמארטפונים הגדולה בעולם ב-2011, לאחר שיותר מהכפילה את נתח השוק שלה. עם זאת, ברבעון הרביעי מכרה אפל יותר סמארטפונים מסמסונג, בפער לא גדול, לפי נתונים של חברת המחקר סטרטג'י אנליטיקס. נתח השוק של שתי החברות דומה. לפי הנתונים של חברת המחקר IDC לפברואר, נתח השוק של כל אחת מהן היה כ-23%, ונוקיה השתרכה הרחק מאחור עם 12%.
"באפל אי אפשר לגעת. אייפון זאת חומה סגורה, גן נעול ויפה, ומחוץ לחומות יש ברבריות עצומה", אומר בר נחום. "המלחמה שלנו היא לא נגד אייפון: המטרה היא לנצח בין כל אלה שמשתמשים במערכת ההפעלה אנדרואיד. לאנדרואיד יש כוח ומומנטום אדיר, ובאנדרואיד אנחנו מובילים בנתח השוק, גם כמותית וגם איכותית".
יש כאלה שהתנבאו שהגן הנעול של אפל יהיה מכשול בפני החברה, אבל בינתיים אפל מוכיחה אחרת.
"צריך להבין שאנשים אדישים לאידיאולוגיות. בואי ניקח למשל את סוגיית הפרטיות: אנשים לא רוצים שיפגעו בפרטיות שלהם, אבל פייסבוק היא אם כל הרע בכל הנוגע לפרטיות. ברגע שאנשים מקבלים כמה סוכריות וערך, הם כבר לא מתייחסים לאידיאולוגיה. לאפל יש את הצד השמאלי של המוח, הקשר האמוציונלי עם המשתמש, וזה מה שמשחק בעדה".
לדברי בר נחום, כיום קל מאוד לייצר טלפון אנדרואידי, וכבר רואים חברות סיניות ללא כל ידע של תוכנה שמוציאות טלפונים מכובדים. "סמסונג היא היוצאת מן הכלל: החברה הביאה את הטלפון לרמה שבה רואים את ההבדל בין אייפון, גלקסי וכל השאר".
כמי שמכיר היטב את עולם הסלולר, וכמי שעבד שמונה שנים באפל והיה איש התוכנה הראשון בצוות שפיתח את האייפוד, בר נחום מודע היטב לכוח של החברה שממשיכה ליישם את החזון של סטיב ג'ובס. "אנשים קונים אייפון כי זאת אופנה. מה ההבדל בין פראדה למותג אחר? אלה אותם חומרים, רק קצת זוויות וסטייל. הטלפונים מייצגים אותנו, ונשים מבינות זאת טוב יותר מגברים. יותר נשים מחזיקות באייפון מאשר באנדרואיד, כי הן אלה שמוציאות את הכסף ושולטות לאן הוא הולך, ורוב הנשים לא קונות לפי פרמטרים קשיחים. הן מושפעות יותר תרבותית. גברים מחפשים יותר את הגדול והמהיר".
לאן השוק הולך כיום?
"כיום רוב הערך נמצא באפליקציות. רבים עובדים בתחום הזה באופן מאוד אקטיבי בשביל לעשות מהפכה. באפל נלחמים את מלחמות הטלפון הנייד ויש להם הרבה אדמה לכבוש, ואילו נוקיה חטאה בחטא הגאווה. הם החליטו שלאמץ את אנדרואיד זה כמו להשתין במכנסיים - בהתחלה זה חמים ונעים, אחר כך זה מסריח. מיקרוסופט יכולה להרשות לעצמה להיכשל, היא עושה הרבה כסף מה-PC, אבל לנוקיה אין את הפריווילגיה הזאת.
"סמסונג, לעומתם, צנועים ורעבים. סמסונג חוותה את אותו שבר שנוקיה חוותה ב-2007, כשהושק האייפון, והם לא צחקו אלא היו בשוק. הם פחדו וחשבו שזה הסוף, וקרה להם נס האנדרואיד. הם קפצו על זה וכבשו את האדמה שנוקיה השאירה. כשמתרחש שינוי במערכת, יש כאלה שמרוויחים ויש שמפסידים".
"תמיד הסתכלתי החוצה"
עוד נחזור לאפל, לג'ובס ולסמסונג, אבל קודם כדאי להבין את הרקע של בר נחום - כדי להבין עד כמה הדרך שעשה עד למקום הגבוה שאליו הגיע בתעשיית הסלולר אינה מובנת מאליה. הוא נולד למשפחה תימנית מסורתית בבת ים ולמד בבתי הספר הדתיים תחכמוני וישיבת אדרת. יש לו שני אחים תאומים שצעירים ממנו בשש שנים, ואת הוריו הוא מתאר כאנשים פשוטים ולבביים. "אני הראשון שהלך לאוניברסיטה במשפחה. אבא שלי לא גמר בית ספר עממי. כילד הוא עבד בשוק הכרמל".
הוא מתאר את עצמו כילד קצת מוזר, נון קונפורמיסט, אחד שלא שם על אף אחד ומשקיע רק במה שמעניין אותו. ומה שעניין אותו היה הקריאה, שאליה נחשף בעקבות אמו שהיתה מורה. "התחלתי לקרוא בגיל 4. קראתי מה שמסביבי: עיתונים, אנציקלופדיות, את התנ"ך, זה פתח לי את הראש. תמיד הסתכלתי רחוק. מגיל צעיר נכנס לי לראש שישראל היא מקום קטן ויש יותר. תמיד הסתכלתי החוצה".
ההורים, לדבריו, לא ניסו להילחם בו. "היתה אהבה שגרמה להם לקבל אותי. הם תמכו בי והיו גאים בי. הלכתי לישיבה כדי לא לפגוע בהם, ולמדתי באופן עצמאי הרחבות לפיסיקה ולמתמטיקה. הבנת העולם באופן מדויק העניקה לי סיפוק. כשאתה ילד קטן אתה מחפש שחור לבן, ביטחון, מודלים, וזה דיבר אלי. למדתי מספרים וחשבתי שידעתי הכל".
אחרי שסיים ישיבה תיכונית הוא התקבל, כנגד כל הסיכויים, לתוכנית תלפיות היוקרתית של הצבא, שמכשירה חיילים שנבחרו בקפידה לתפקידי מו"פ צה"ליים. "זה היה נס, כי הייתי הבן האדם הראשון מהרקע שלי שהגיע לדברים האלה. שם פגשתי אנשים שונים לגמרי. כמוני מבחינת העניין, אבל עם יתרון תרבותי אדיר. סגרתי מרחקים מבחינת קולנוע, שייקספיר, מחזות וידע כללי. שם הכרתי עוד פן של העולם". את הכיפה הוא הוריד באופן מנטלי עוד קודם לכן, אבל רק בגיל 20, כשהתחיל ללמוד באוניברסיטת תל אביב, הוא הוריד אותה רשמית.
בר נחום הסתפק בתואר ראשון במתמטיקה ובפיסיקה והחל לעבוד בחברת סאיטקס. "המסע המקצועי שלי התחיל מלמטה, באלגוריתם, ובאופן עקבי טיפס למעלה, יותר קרוב למשתמש", הוא אומר. ב-1996, אחרי ארבע שנות עבודה בסאיטקס וכשהוא בן 27, הגיע בר נחום למסקנה שישראל קטנה מדי לאינטרסים המקצועיים שלו ("בדיעבד זאת טעות, כמובן, אבל זה מה שחשבתי אז"), אז הוא הודיע לאמו שהוא עוזב ונסע לסן פרנסיסקו עם 17 אלף דולר ואנגלית עילגת למדי.
ומה אמרו על זה ההורים? "הורים תימנים לא אומרים לך מה לעשות, הם מכבדים אותך כזכר הראשון. יש יחסים של כבוד הדדי. עוד ניסו לחתן אותי עם קרובת משפחה לפני שעזבתי, אבל זה לא ממש הצליח להם".
אלה היו השנים של בועת ההיי-טק, ואת התקופה בעמק הסיליקון מתאר בר נחום כנהדרת. "העיתוי היה מצוין כי היה קל לקבל עבודה. עבדתי בפיליפס אלקטרוניקס בפאלו אלטו ולא עשינו כלום, אלה היו חיים קלים של היי-טק. המטרה שלי היתה לנסות לחבר את המוצרים החשמליים לאינטרנט. ניסיתי להביא את מה שהאינטרנט יכול לתת לחוויית המשתמש באלקטרוניקה".
בפיליפס פגש בר נחום את טוני פאדל, לימים "הסנדק של האייפוד", שאותו הוא מגדיר "אדם קצת מוזר, בדיוק בגילי, איש מבריק שהשפיע עלי מקצועית. הוא אמר לי, 'תשמע גיא, אני יכול לשים את כל המוסיקה שלך בכיס שלך. זאת קפיצה כמותית מווקמן שהיא גם איכותית'. צחקתי עליו, אמרתי לו 'טוני, זה לא מעניין, אני לא מתעניין במוסיקה'".
פאדל עזב את פיליפס וניסה לעניין אנשים בעמק הסיליקון ברעיון המהפכני שלו, עד שהצליח לעניין קלות את ג'ון רובינשטיין, שהיה בכיר באפל. באותה תקופה כבר הורגשה היטב התפוצצות הבועה ובר נחום עזב את פיליפס. "החברה התחילה לפטר אנשים וראיתי חברים מאבדים את העבודה מהיום להיום. היה בחור שרק נולד לו ילד ופיטרו אותו על המקום. החלטתי, בצעד אימפולסיבי, להתפטר. טוני שמע על כך ואמר שיש לו פרויקט באפל והוא בונה צוות, וביקש שאצטרף אליו".
את התקופה שחווה בצוות הפיתוח של האייפוד הוא מתאר כמאתגרת ומרגשת. "הייתי אחראי בין השאר על בניית הצוות, שזה הדבר שאני הכי אוהב לעשות: זה כמו לבנות בית חדש מכלום, אתה יכול להחליט כל דבר. בזמן קצר יחסית, בין יוני 2001 לאוקטובר 2001, פיתחנו את האייפוד הראשון. הוא לא היה טוב, אבל זה היה הלם אטומי לכולם. בהתחלה לא התייחסו אליו - הוא היה יקר ועלה 599 דולר - אבל הוא הדהים בחדשנות שלו. לאט לאט הוא נהפך לתופעה תרבותית. לא ידענו אם זה יצליח, אם יהיה פולו אפ, אנשים לא האמינו שזה עובד".
בר נחום היה חלק ממהפכה של ממש בעולם המוסיקלי. הדגם הראשון של האייפוד, שאפשר היה לחבר רק למחשבי מק, אמנם לא זכה להצלחה רבה, אך הגרסאות המתקדמות יותר הצליחו לחולל מהפכה ולהשתלט על שוק הנגנים. ההשקה של האייפוד לפני עשר וחצי שנים תחת הסיסמה "1,000 שירים בכיסך" היוותה את ההתחלה של העלייה המטאורית של החברה. כיום זהו הנגן הנמכר ביותר בשוק, ועד כה נמכרו ממנו מאות מיליוני יחידות.
"קרה לנו נס והמכשיר התחיל לצבור תאוצה. ראיתי את זה מול העיניים בזמן קצר, זו היתה הרגשה מיוחדת ועילאית. יש המון אנשים חכמים בעולם, אבל הנס האמיתי מתרחש כשהעבודה שלך יוצאת החוצה ומגיעה לכולם. אני זוכר שבתקופה מסוימת רציתי להתאוורר, לקחתי שבועיים חופש ונסעתי לפאריס. פתאום ראיתי שם ילדה בת 15 מקשיבה למוסיקה באייפוד. לא האמנתי, זה היה מדהים. זה היה רק בהתחלה, אבל הבנתי שאנחנו מגיעים לאנשים והאש מתחילה להתפשט.
"אחר כך היה עוד סימן דרך עצום: אנשים התחילו לשנות התנהגות. כשהלכתי בסן פרנסיסקו ראיתי חסר בית עם אייפוד. זה היה בכל מקום, נהפך לצורך בסיסי. בשלב הזה כבר הגענו להצלחה שפחדנו ממנה מאוד. פחדתי שנאבד את הקוליות. גם היתה תקופה שהיתה מחאה נגד אייפודים, של האנשים שקנו אותם ראשונים והתעצבנו שיש אותם לכולם".
איך התרשמת מסטיב ג'ובס?
"ג'ובס הגדיר את פריצות הדרך. הן היו שלו. לא הייתי מדווח ישירות אליו, אבל היתה לי שורה שנייה אליו, גישה מבחינת האזנה. הבנתי די מהר שבמקרה של ג'ובס, הכי בטוח לסתום את הפה - אחרת רק צרות יקרו. אם היתה לי דעה אמרתי אותה לטוני שהיה כפוף לג'ובס. במשטרים טוטליטריים מסוכן להגיד משהו, ובאפל היו אולי ארבעה אנשים שהיו יכולים לדבר ללא פגישה עם ג'ובס. הוא היה מריץ עליהם רעיונות ראשוניים, הם היו מדברים על זה והוא לא תמיד הקשיב להם. תמיד חשדתי שיש לו צוות של מומחים עולמיים מחוץ לחברה שהוא מתייעץ אתם. בחלק מהשיחות בחברה הוא פשוט דיבר והתעלם ממה שאחרים אמרו.
"ניקח למשל את הפרויקטים הראשונים של האייפון. בתחילה המסך היה בחלקו עם מקשים, כמו שהיה מקובל. היתה ישיבה והוא פשוט זרק את הפצצה ואמר: 'מה אנחנו בונים? מכשיר של תוכנה. מה זה תוכנה? זה פיקסלים. מה זה אומר? זה אומר שאנחנו צריכים שהכל יהיה מסך'. וחזר על זה: 'הכל צריך להיות מסך'. האנשים בחדר הסתכלו זה על ושידרו במבטים: 'טוב, תגיד לו שהוא טועה'. אחרי הפגישה ערכו פגישת חירום בלעדיו, והתחילו לצעוק זה על זה שג'ובס איבד את זה לגמרי, שהוא לא יודע על מה הוא מדבר, הרי הוא אף פעם לא מטלפן ויש לו אנשים שמתקשרים בשבילו, ולכן אין לו מושג איך זה עובד ומה אנשים רוצים.
"ג'ובס התכוון לומר שהפונקציה של חיבור אנשים, כמו הסיסמה של נוקיה, היא לא מה שאנשים רוצים. אנשים רוצים לא לדבר עם אף אחד, ולכן צריך לתת להם משהו שיעשה את זה - למשל הודעות SMS. אם חושבים על זה, זה סמן עצוב בתקשורת. בטוויטר לא יוצרים קשר עם אדם אחד, אלא כותבים לכולם. אנשים יושבים במסעדה ועסוקים בטלפון החכם שלהם. אני יושב עם אשתי בזמן שלנו, אחרי שלקחנו בייביסיטר, וכל אחד משחק עם המכשיר החכם שלו. ג'ובס ראה את זה".
גם אתה חשבת שהוא משוגע?
"בטח, הייתי מאלה שחשבו שזה טלפון גרוע. אבל הוא צדק. הוא צדק בכך שאנחנו לא בונים טלפון אלא מחשב. הוא נסע לחופשה בטורקיה ואמר שהוא לא ייקח את המחשב הנייד שלו, אלא את הדגם של האייפון החדש. אז לא היו אפליקציות. הוא אמר שהוא יקבל את המיילים שלו במכשיר, ורצה להדגיש שלא מדובר בטלפון אלא במכשיר שדומה יותר למחשב נייד.
"ג'ובס ראה קדימה. כשהוא הפסיד בסיבוב הראשון עם המק למיקרוסופט הוא הלך למקום אחר והתחיל משהו חדש, את האייפוד. ואחר כך את האייפון והאייפד. הוא היה גאון. הוא ראה משהו שעוד לא קיים כי היו לו תובנות על אנשים. אף מחקר לא היה עוזר לו.
"ב-2007, כשהושק הדור הראשון של האייפון הראשון, אמרתי לקבוצה שלי שיסתובבו ויראו מה אומרים בנוקיה בהלסינקי. בנוקיה לא ידעו אם לצחוק או לבכות. הם בכלל לא ראו את האיום, חשבו שזה בדיחה. הם חשו כזאת הקלה, כי היה להם קונצפט כל כך שונה בראש. אז המניה שלהם היתה שווה 40 דולר, וכיום היא שווה 5 דולרים.
"אפל לא עשתה טלפון, אלא משהו חדש לגמרי. ג'ובס תמיד אמר לנו שאנחנו לא הולכים אחרי הדיסקית במשחק ההוקי, אלא למקום שבו היא תהיה. יש בזה הרבה עומק. הבוס שלי ניסה לשכנע את סטיב ג'ובס לעשות שני מודלים של אייפון, אחד ננו כמו של נוקיה ואחד גדול כמו של אייפון. ג'ובס צחק עליו וסירב לעשות מוצר קטן יותר.
"הוא גם טעה. למשל, בהתחלה הוא לא רצה שיהיו אפליקציות באייפון. סקוט פורסטול, שמנהל את האימפריה של האייפון, אמר לו מראש שצריך אפליקציות, וסטיב אמר לו שזה לא יקרה: 'אף ידיים מלוכלכות של צד שלישי של המפתחים לא ייגעו בדבר שלי'. הוא רצה צורה נקייה, כשכל הערך מגיע מאפל. והוא טעה. הפחד שינה את דעתו. הוא היה פרנואידי, תמיד ראה אויבים מסביב. כשגוגל אמרה שהמערכת שלה פתוחה הוא נבהל ואמר שהם יהרגו אותנו. התגובה שלו היתה להקשיב לסקוט ולשנות את המודל". כיום כל מתכנת המתמצא במערכת יכול לפתח יישום המתאים לאייפון ולהעבירו לבחינה ולאישור לאנשי אפל.
בינתיים אפל ממשיכה לצמוח ולהוביל גם בלי ג'ובס. באחרונה שווי השוק שלה היה כמו כל השוק הקמעוני בארה"ב. אתה חושב שהמנכ"ל החדש, טים קוק, יוכל למלא את הנעליים הגדולות של ג'ובס?
"הוא אדם חכם ונהדר, אבל הוא לא איש של מוצר. הוא גאון בתפעול. הוא מנכ"ל נהדר, אבל לא אחד בדורו. באפל יוכלו להיות מה שהם, אבל לא מה שהם לא. אין חזון וזה נורמלי. הם לא יירדו או ייכשלו, כי הם חברה מעולה בכל התחומים. עכשיו הם פשוט באותה רמה של חברות מעולות אחרות ברמת החזון. הם איבדו את הנשק הסודי. אבל זה לא אומר שיפסידו".
למה עזבת את אפל ב-2008?
"אנשים עוזבים את אפל כי זה לא מקום שבו אתה יכול ממש להשפיע. הרגשתי שאני לא ממוצה, שאני חייב לצאת החוצה ולעשות משהו עם אינטרנט. הקמתי סטארט-אפים והשקעתי בהם עד שפנו אלי מסמסונג, והצטרפתי אליהם לפני תשעה חודשים. חיפשתי את ההשפעה, ואני מאמין שלסמסונג יש את הכלים להשפעה".
עולם ללא אנגרי בירדס
במארס ביקר בר נחום בישראל מטעם סמסונג ונפגש עם חברות ישראליות. "יש טכנולוגיות רבות בישראל. היא מעצמה ויש גם איכות, במיוחד אם משווים אותה לאירופה, שבה אין סטארט-אפים רבים. הבעיה היא שהטכנולוגיה בישראל רחוקה מאוד מהמשתמש ומהשוק. ככל שהולכים נמוך יותר, כמותי ומדעי יותר, אנחנו טובים יותר. ארה"ב באה לישראל ועושה מיקור חוץ של ידע - אנטנות, בטריות, ראוטרים, אבטחה, אחסון.
"ככל שהשוק הישראלי מתבגר רואים שאנשים עולים מדרגה ומתחילים לייצר ערך ברמות מדידות פחות וקרובות יותר למשתמש. זה תהליך בריא, כי הערך הכלכלי והתרבותי וההשפעה קשורים לרבדים העליונים. אני מקווה שיהיו כמה הצלחות ברמה של חברות עליות, וזה תהליך התבגרותי. לישראל יש הרבה להציע בחימוש העתיד של הסלולר: זה לא רק הנייד אלא גם מחשוב. סמסונג היא חברה ענקית שהכל מעניין אותה - השקעה, שיתוף פעולה. אני מחפש ערך, ואם יש ערך יש דרך".
ב-2000 התחתן בר נחום עם בחורה יהודייה ילידת סן פרנסיסקו ("הכרתי אותה דרך טוני פאדל"), ויש להם שתי בנות. "הילדה שלי, בת 3, באה לטלוויזיה השטוחה שקנינו, ולא הבינה למה כלום לא זז עם האצבע. האייפון שינה את העולם, שינה את הילדים שלנו, ואנחנו מבקשים לעשות משהו דומה. הרבה אנשים בישראל לא אוהבים את אפל, אבל אפל הרוויחה את מה שהיא ביושר. היא הביאה משהו חדש. בלעדיה היינו תקועים עם נוקיה וללא אנגרי בירדס. וזה יפה, כי שניהם מפינלנד. נוקיה ישנה בשמירה ולא עשתה כלום".
בר נחום מגיע לישראל לעתים רחוקות, כל שלוש-ארבע שנים, וגם את הבנות שלו הוא לא מלמד עברית, לדבריו, כדי שלא יגלו עניין גדול בישראל. "אני פוחד לגדל אותן פה. אני נהנה מאוד לדבר עברית עם אמא שלי פעם בשבוע, אבל החיים מסובכים, את יודעת".
אתה מגדיר את עצמך ישראלי?
"אני רואה שבאופן הדרגתי, ככל שאני מתבגר וההורים מתבגרים, יש לי יותר נוסטלגיה".
להורים שלך יש סמארטפון?
"לאמא שלי יש אייפון, ואני בטוח שהיא לא יודעת להפעיל אותו".
לאורך הדרך גייסת עובדים רבים. איך אתה בוחר אותם?
"מה שחשוב לי הוא לא ידע וניסיון, אלא אופי וכישרון. הדרך הכי מקובלת היא המלצות דרך חברים, זה מעגל של נאמנויות. אני לוקח אנשים שהם כמו חתולי רחוב: בהתחלה הם אוהבים לריב כי הם טובים וחזקים. אני מחפש אנשים ישירים, לא אוהבי שלום. הקוריאנים, למשל, שואפים להשתלב ולחיות בהרמוניה, ולעומתם האמריקאים, האוסטרלים והישראלים הם אנשים ישירים. אני מחפש אותם ומלמד אותם להקשיב. כל אחד צריך להיות ראש גדול בפוטנציה ולקחת אחריות, ואם זה לא קורה אני אומר לו שאני מצפה ממנו להשפיע על הקבוצה. כישלון הוא נפוץ, ואם מישהו לא נכשל מדי פעם יש לי בעיה אתו".
אילו עצות אתה יכול לתת ליזמים?
"אל תחשבו על כסף, אלא על השפעה. פייסבוק קלעו לטעם של אנשים מבלי לדעת איך לעשות מזה כסף. החיים הם מאבק נגד ההתעלמות מאתנו. כבני אדם אנחנו נאבקים שאנשים יתייחסו אלינו, וזה צריך להיות המאבק של החברות. יכול להיות לך את המוצר הכי טוב בעולם ושלאף אחד לא יהיה אכפת.
"חשבו בגדול ונסו להשפיע על התרבות. לעולם לא אחשוב על רעיון שאין לו, באופן מובנה, התפשטות ויראלית. צריך מחלה מדבקת, וזאת כמעט הדרך היחידה שבה אדם אחד ללא משאבים רבים ישפיע על החברה שלו. לא צריך הרבה כסף להצליח. זה כל כך פשוט לנסות רעיון עם אינטרנט וקצת תכנון".
