השמים הם הגבול.
הכלכלה הישראלית היא מהדינמיות ומהתחרותיות בעולם. העוצמה הכלכלית שהיא מגלה מול המשבר העולמי אינה מקרית: ישראל היא שילוב מדהים של אומת סטארט-אפ - עמק סיליקון במזרח התיכון - עם מדיניות כלכלית אחראית. כמו ארה"ב, ישראל היא ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות. רבים מאנשי העסקים המובילים ומיזמי ההיי-טק המצליחים התחילו את דרכם במשפחות דלות אמצעים והגיעו הכי רחוק שאפשר.
נעים לכתוב ולקרוא את הטקסטים האלה - גם קל לגבות אותם בסיפורים המתאימים על הטייקון שנולד במעברה בנתניה, על הילד העני שנהפך לפרופסור בעל שם עולמי ועל החנון מהפריפריה שמכר חברה במאות מיליוני דולרים.
פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, גילה לנו מזמן שאנחנו מגבשים תפישות ומגבשים החלטות באופן לא רציונלי: אנחנו לא באמת בודקים את הנתונים, את הסטטיסטיקה ואת ההתרחשויות - אלא מושפעים מהטיות ומפעילים כללי אצבע שמעוותים את תמונת המציאות שלנו.
איש מאתנו לא טורח לבדוק את הנתונים האמיתיים על הניידות החברתית והכלכלית בישראל: היכולת של הישראלי שהתחיל נמוך להגיע גבוה, לייצר לעצמו פוטנציאל, לממש את הפוטנציאל שלו, לצאת מהסביבה הכלכלית והחברתית שבה נולד.
אנחנו מגבשים את דעתנו על הניידות לפי מקרי הקיצון הבולטים, המדוברים והזמינים לנו: אגדות ה"התחלתי מאפס" שאנשי העסקים אוהבים תמיד לספר והסיפורים על האקזיטים המדהימים בהיי-טק.
הנטייה לא לבדוק את הנתונים אלא להתרשם לפי מקרי קיצון זמינים אינה ישראלית - היא מקובלת בכל העולם. ארה"ב הצליחה לשמר ב-30 השנים האחרונות את תדמיתה כארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות שבה כל אחד יכול להצליח, ורק באחרונה החלו האמריקאים לגלות שהם דווקא אחת האומות עם הניידות החברתית הנמוכה ביותר.
בישראל יש עוד יסוד לתופעה: הפרעת האישיות הנרקיסיסטית, שגורסת שאנחנו הכי טובים ושכל דבר שאנחנו עושים הוא "מיוחד". זה לא שאנחנו לא חדשנים, אלא שיש לנו דעה חיובית באופן קיצוני לגבי מידת החדשנות שלנו.
ההיי-טק הישראלי הוא סיפור הצלחה אדיר, וגם האקדמיה הישראלית היתה סיפור מדהים עד לפני כמה עשורים. 20 השנים האחרונות הולידו גם לא מעט סיפורי הצלחה עסקיים של יזמים שהגיעו משום מקום. אבל הפער בין התפישה העצמית של סיפורי ההצלחה האלה לבין המציאות של מיליוני ישראלים הוא אדיר.
הפרויקט המרכזי בגיליון Markerweek מוקדש השבוע לחשיפה ראשונה של נתוני מחקר שירגיז רבים מקברניטי הכלכלה והמשק בישראל. המחקר, שנערך על ידי גלית בן נאים ואלכסיי בלינסקי ממשרד האוצר, מנפץ את המיתוס שלפיו הניידות החברתית בישראל צמחה במהירות בשנים האחרונות.
מדוע בכלל להתעניין בניידות חברתית?
הנתונים הפוכים: אם מאות אלפי ישראלים ממעמד הביניים, בעלי מקצועות חופשיים והשכלה אקדמית, מרגישים שהם תקועים, שגורלם נחרץ ושהיכולת שלהם לפרוץ קדימה מוגבלת - כנראה שהם צודקים. כנראה שכך בנויים המשק והחברה הישראלית.
המצליחנים שפרצו קדימה בעסקים, בהיי-טק ובאקדמיה קוראים את השורות האלה ואומרים לעצמם: "שטויות. מי שמתאמץ, כמוני, מצליח. מי שכישרוני כמוני - מצליח". כל מצליחן אוהב להסיק מסקנות מהניסיון שלו ולהשליך אותן על כלל הציבור. אבל כדי לגבש דעה על הניידות החברתית בישראל כדאי להשתמש במדגם גדול יותר מסיפורנו האישי, מסיפורם של האנשים שאנחנו מכירים ומסיפורי ההצלחה שאנחנו קוראים בעיתונים.
מדוע בכלל להתעניין בניידות חברתית? מאותה סיבה שבגללה יותר ויותר ישראלים מתעניינים בשנה האחרונה - בראשונה בחייהם - בסוגיות של צדק חברתי. צדק חברתי לא יכול להתקיים ללא ניידות חברתית. כי ביסודה של הניידות החברתית, בדיוק כמו ביסודו של אי השוויון, עומד עיקרון ההזדמנויות השוות. ללא הזדמנות שווה - אין ניידות חברתית. ללא הזדמנות שווה - אי השוויון צפוי להמשיך לגדול.
בחברה ובכלכלה שבהן יש רמה נמוכה של ניידות חברתית לא שולטים הכישרון והיכולות, אלא הרקע המשפחתי, ההשתייכות לקבוצה מסוימת באוכלוסיה והיכולת להתחבר למוקדי כוח פוליטיים או כלכליים. חברה שבה שוררת ניידות חברתית נמוכה היא סיפור הפוך מזה שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו בשנים האחרונות.
יש דרכים מגוונות לבדוק ניידות חברתית ולמדוד אותה. בפרויקט מיוחד זה אנחנו לא מתיימרים לקבוע מהן הדרכים הנכונות אלא רק לפתוח דיון ציבורי בנושא, בהמשך לנושאים רבים שהועלו כאן בשנים האחרונות. כנראה שאין זה מקרה שהמדינות הנורדיות - שוודיה, פינלנד ודנמרק - שלמודל שלהן הקדשנו את המוסף השנתי לפני חודש, מתאפיינות בניידות חברתית גבוהה יחסית. כשהמדינה מעניקה לכל האוכלוסיה שירותי חינוך מעולים בחינם, הזדמנות שווה היא לא רק סיסמה.
אבל חינוך מצוין אינו הגורם היחיד לניידות חברתית גבוהה. גם למבנה הריכוזי של המשק ולתרבות הישראלית יש חלק בתופעה: קיומם של מונופולים, קרטלים ואוליגופולים פרטיים וציבוריים רבים במשק הישראלי מעודד גם הוא את הניידות הנמוכה. ככל שהעוצמה הכלכלית מרוכזת במספר קטן יותר של ידיים, כך נפגעת המריטוקרטיה (שלטון הכישרון) - והבינוניות מנצחת.
אם תתחבר למוקדי הכוח, הם ידאגו לך ואתה תדאג להם. המבנה הריכוזי של שוק ההון בישראל מחזק את התופעה: כשנתח עצום מהמקורות הפיננסיים זורם לאותן קבוצות מקושרות ומחוברות, זה נראה כמו משחק שבו הקלפים מסומנים ומחולקים מראש.
התוצאה של החוליים המבניים האלה היא סגירת הדלתות בפני ישראלים מוכשרים, שבמשק בריא יותר היו מצליחים לנייד את עצמם לעמדות טובות יותר - אותן עמדות התפוסות כיום על ידי גורמים הנהנים מהמצב הקיים.
נתוני המחקר של משרד האוצר שוברים לא רק את מיתוס הניידות במשק הישראלי, אלא גם מנפצים כמה "אמיתות" מוחלטות כמו תרומתה של מהפכת ההיי-טק. מתברר שמנוע הצמיחה האדיר של ההיי-טק לא מצליח להגדיל את הניידות החברתית בישראל. מי שמגיע להיי-טק ממקום נמוך - נשאר שם. מדכא לגלות שהזינוקים הגדולים ביותר בשכר שייכים לעשירונים העליונים בענפי הפיננסים והתקשורת הריכוזיים.
הנתונים האלה מתחברים עם מחקר קודם שערך משרד האוצר לקראת פרסום מסקנותיה של הוועדה להגברת התחרותיות במשק, שהראו כי פערי השכר הגדולים ביותר בין מנהלים לעובדים נפערו בשנים האחרונות בקבוצות העסקיות הגדולות בישראל. הכוח המונופוליסטי שלהן איפשר להן לנפח את משכורות הבכירים ולהשאיר את עשרות אלפי העובדים הנמוכים מאחור.
האמריקאים, האומה הקפיטליסטית ביותר בעולם, מפנימים בשנים האחרונות באטיות את פרצופו האמיתי של המבנה הכלכלי שלהם. בנאום שנשא לפני חודשיים בקנזס דיבר בראשונה נשיא ארה"ב, ברק אובמה, על הצורך להחזיר את ארה"ב לתקופה שבה לכל אחד היתה הזדמנות.
דווקא בישראל, שכל אחד מאזרחיה אוהב לדבר גבוהה גבוהה על סולידריות חברתית, השיח הזה כמעט לא קיים אצל הפוליטיקאים, וגם לא במגזר העסקי. לאחר שהם טיפסו למעלה, התחברו ולמדו את השיטה, אין להם עניין לעשות שינוי בסדר הכלכלי והחברתי הנוכחי.
ישראל אימצה בשנים האחרונות כמה מהחלקים המכוערים והאלימים ביותר של קפיטליזם המקורבים העולמי. המדיניות הכלכלית שלה, הריכוזיות והאפקטיביות הנמוכה של המגזר הציבורי מבשרות רעות.
השינוי העיקרי שמתחולל הוא השינוי התודעתי: בכל יום גדל מספר הישראלים שמבינים את הבלוף ולא בולעים בהתלהבות את הסחורה שבה מאביסים אותם כלי התקשורת הנשלטים על ידי הגורמים הכלכליים והפוליטיים. אנחנו מדינה קטנה ומרושתת מדי מכדי שאפשר יהיה להתמיד בשיווק האתוס הנוכחי.
-
תיק אישי
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
