הקולנוען שגייס מיליונים למחאת ה-99%: כולם עסוקים בהישרדות - Markerweek - TheMarker

הקולנוען שגייס מיליונים למחאת ה-99%: כולם עסוקים בהישרדות

פיטר ג'וזף היה אמן שוליים עד שסרט תיעודי שיצר זכה לעשרות מיליוני צפיות ■ בראיון ל-TheMarkerהוא פורס את משנתו ומסביר על עיצוב מחדש של הכלכלה

צייטגייסט (Zeitgeist בגרמנית): רוח הזמן; אוסף הרעיונות והשקפות העולם המאפיינים תקופה כלשהי, ומייחדים את האווירה החברתית והתרבותית של אותה תקופה.

פיטר ג'וזף מעולם לא תיכנן להיות אקטיביסט במשרה מלאה, אייקון תרבותי או נביא זעם, עד שקהל מאמינים התדפק על דלתו ודרש זאת ממנו. ג'וזף, קולנוען ואמן מיצג ביישן למדי מניו יורק, הרגיש תמיד שמשהו בעולם אינו כשורה, שלא אומרים לו את כל האמת, שהמנהלים האמיתיים של העולם עושים עסקות מפוקפקות בחדרים חשוכים על חשבון הציבור, שאז עוד לא זכה לכינוי "ה-99%".

הוא חש גועל מהעולם התאגידי וחש גועל כלפי עצמו, על שהיה, לשיטתו, משועבד למערכת, אבל לא הצליח למצוא את הדרך לבטא זאת או לצאת ממעגל החובות והשעבוד. עד שיצר ב-2007 סרט תיעודי בשם "צייטגייסט", שנועד ללוות מיצג שערך בברוקלין. זה היה פרויקט אישי שנועד לאפשר לו להרגיש טוב יותר בנוגע לעצמו ולמקומו בעולם. ואז הוא העלה אותו לרשת.

פיטר ג'וזף
פיטר ג'וזף

את מה שקרה אחר כך אפשר לתאר רק כאש בשדה קוצים. הסרט, ששילב תיאוריות קונספירציה על דתות העולם ועל המערכת הקפיטליסטית ונאום תוכחה נגד טבעה המושחת של המערכת הכלכלית-חברתית העולמית, הועלה לרשת בחינם והתפשט במהירות מסחררת.

מיליונים צפו בו, גולשים שיתפו אותו בפייסבוק ובאתרים אחרים, העלו אותו לאתרי וידאו וציטטו אותו בבלוגים. הסרטון נהפך במהרה לתופעת רשת, וג'וזף נהפך לגורו עבור מאות אלפי אקטיביסטים, ספקנים וסתם חובבי תיאוריות קונספירציה. בעידן שבו הרלטיביזם של האמת הוא עובדה מוגמרת, הסרט נהפך בעיני רבים לשיקוף נאמן של האמת, או של רוח הזמן.

"זה לא היה סרט תיעודי ממוצע, הוא היה הרבה יותר מופשט מסרט רגיל. הסרט נועד לקחת אנשים למסע, לגרום להם לחשוב על דברים קיצוניים, ולכן זה היה כל כך אפקטיבי. זאת היתה גם הסיבה שרבים לא אהבו אותו, אבל זה היה פרויקט אמנות, לא סרט תיעודי. הוא נועד לעורר השראה. הסרטים האחרים שלי הרבה יותר מסורתיים", אומר ג'וזף, 33, בראיון ל-Markerweek לקראת ביקורו בישראל בחודש הבא.

ב-6 בפברואר יגיע ג'וזף להרצות באירוע Z-Fest Tel Aviv 2012, שיתקיים בבית ציוני אמריקה ואורגן על ידי סניף תנועת הצייטגייסט בישראל, אתר המחאה J14, הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות ומרכז אדמאמא לקיימות.

הפגנות בוול סטריט: אנחנו 99%
הפגנות בוול סטריט: אנחנו 99%

סרט הצייטגייסט הראשון היה, בלשון המעטה, שנוי במחלוקת. הוא צבר עשרות מיליוני צפיות ברשת (ב-2009 העריך ג'וזף כי יותר מ-50 מיליון גולשים צפו בסרט), ולצדן גם לא מעט ביקורת. הסרט, שמזכיר פרויקט וידאו-ארט יותר מאשר תחקיר עיתונאי רציני, מתחיל בקעקוע של האמונה הנוצרית ושאר האמונות המונותאיסטיות, בטענה שחלק גדול מהאמונות ומהמסורות הקשורות אליהן הושאלו מתורות אסטרולוגיות פגאניות, לפני שהוא פונה למטרה האמיתית שלו: הבנקאים.

לפי הסרט, הכלכלה והחברה המודרנית שועבדו, מאז תחילת המאה ה-20, לקבוצה בינלאומית של בנקאים, שהובילה את ארה"ב למלחמת העולם הראשונה והשנייה ולמלחמות בווייטנאם ובעירק כדי להגדיל את כוחם הכלכלי.

לשם כך, טען ג'וזף, הם יצרו את הבנק הפדרלי, שהכריח את ארה"ב להיכנס למלחמות כדי שתלווה ממנו כסף, והינדסו אירועים כמו הטבעתה של האנייה הבריטית לוזיטניה - שתרמה להצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה - והמתקפה על פרל הארבור שהובילה את ארה"ב להיכנס למלחמת העולם השנייה.

פיגועי ה-11 בספטמבר, טען ג'וזף בסרט, היו תוצאה של קונספירציה ממשלתית שנועדה לזרוע פחד בציבור, ולאפשר למשטר להגביל את הדמוקרטיה ואת חופש הביטוי ולהעמיק את שליטתם של הפיננסיירים והפוליטיקאים על הציבור. המטרה שלהם, טען בסרט, היא לאחד את ארה"ב, קנדה ומקסיקו למדינה אחת, בדרך למטרה הסופית - ממשלה אחת שתשלוט בכל העולם.

הראיות שהציג ג'וזף בסרט היו, בחלקן הגדול, לוקות בחסר במקרה הטוב, ומבוססות על ספקולציות במקרה הרע. אחרי הכל, הסרט היה פרויקט אמנותי, שלא נועד לשמש כניתוח כלכלי-חברתי קוהרנטי אלא לשרת את היצירה של ג'וזף. אף על פי כן ספג ג'וזף ביקורות חריפות: ביקורת ב"אייריש טיימס" כינתה את הסרט "שטות מוחלטת" והאשימה את ג'וזף בכך שהטענות הסוריאליסטיות שלו מכתימות מאבקים אמיתיים נגד בעיות אמיתיות.

עם זאת, למרות הביקורות, זכה הסרט להצלחה מסחררת. הוא אכן הצליח ללכוד את רוח התקופה, ופנה לדור שגדל על סרטי קונספירציה ועל מציאות שמתאמצת בכל מאודה להוכיח עד כמה הם היו נכונים. נכונות הטענות שלו לא היתה קריטית: הטון הספקני של הדברים היה זה שמשך רבים, שידעו שהמציאות אינה כפי שהיא נראית.

כיום, כשמאחוריו שני סרטי המשך ובעודו עסוק ביצירת הסרט הרביעי בסדרה, פיטר ג'וזף נינוח יותר. הוא כעת אקטיביסט במשרה מלאה, ומקדיש את עיקר זמנו לקידום שינוי כלכלי וחברתי עולמי. את הצלחת הסרט הראשון והסרט השני "Zeitgeist: Addendum", ששיחרר ב-2008, הוא ניצל כדי להקים את תנועת הצייטגייסט, ששואפת לשנות את המערכת הכלכלית והחברתית העולמית ומחזיקה בימים אלה, לדבריו, יותר מ-1,000 סניפים הפועלים ב-70 מדינות ברחבי העולם.

כרזות הסרט השלישי בסדרת הצייטגייסט
כרזות הסרט השלישי בסדרת הצייטגייסט

חברי התנועה עוסקים בעיקר בהגברת המודעות לסוגיות שהעלו הסרטים בנושאי קיימות והשחיתות המובנית של המערכת הכלכלית-חברתית הנוכחית, בין היתר באמצעות Z-Day, יום הצייטגייסט השנתי, שמקיימת התנועה מדי שנה מאז 2009 ויתקיים השנה ב-10 במארס.

כיום משתדל ג'וזף להתרחק כמה שיותר מהטענות הקונספירטיביות של הסרט הראשון - גרסה מעודכנת של הסרט, ששוחררה ב-2010, השמיטה את הטענה על איחוד ארה"ב, קנדה ומקסיקו - וטוען כי לא את כל הטענות שהועלו בסרט צריך לקחת במלוא הרצינות, משום שהן נועדו ליצור אפקט דרמטי. "צריך להפוך את המידע שאתה מציג למושך, אחרת אנשים ישתעממו למוות. אז יש אנשים שחושבים שאני קיצוני, מה אני יכול לעשות".

גם אם לא מסכימים עם כל מה שג'וזף אומר - וחלקים גדולים מהטענות והמסקנות של אנשי הצייטגייסט עשויים להישמע מרחיקי לכת גם לקוראים רדיקליים במיוחד - אי אפשר להתעלם מהזרמים התת-קרקעיים שהתנועה נתנה להם ייצוג. תנועת הצייטגייסט מסמלת את אווירת החשדנות והספק בכל גופי הממשל והעסקים שעמה גדל דור שלם, שראה בשנים האחרונות כיצד המציאות מיישרת קו גם עם ההזויות שבקונספירציות - שעה שמעשיהם של "בנקאים בינלאומיים", אם להשתמש במינוחי הצייטגייסט, הפילו את כלכלת העולם לקרשים.

הצייטגייסט מצאה אוזן קשבת בקרב עשרות מיליוני בני אדם, משום שהיא פונה לשני הרכיבים הדומיננטיים ביותר בחיינו כיום: הפחד משינוי, והידיעה כי השינוי בוא יבוא. כשהכלכלה העולמית נמצאת במשבר חסר תקדים שלו גרמה התעשייה הפיננסית, ופעילים חברתיים ברחבי המערב מתלוננים על הגבלת הדמוקרטיה ועל קשרים מושחתים בין בעלי הון לפוליטיקאים, אפשר להבין כיצד נהפכה הצייטגייסט למייצגת של רוח הזמן.

ג'וזף אומר שהוא לא מתלהב במיוחד מהסלבריטאיות שנכפתה עליו כתוצאה מהצלחת הסרטים. אין לו אפילו תמונות יחסי ציבור של עצמו. את התנועה, הוא אומר, הקים כמעט מתוך כורח. "הסרט הראשון היה פרויקט אישי. לא היתה לי חברת הפקה, לא כלום. העליתי אותו לרשת רק כדי לראות אם אקבל תגובות. לא חשבתי שזה ייהפך ללהיט, אבל זה הוביל אותי ליצור את הסרט השני. בעקבות התגובות נאלצתי להקים את התנועה. התגובות היו כל כך חזקות, והיחסים הקהילתיים כל כך חזקים - אנשים צרבו תקליטורים עם הסרטים, שאלו מה עושים הלאה - כך שרציתי לאפשר לקהילה הזאת שנוצרה ליצור, וכך נולדה התנועה".

כיום, כאמור, מתרחק ג'וזף ככל האפשר מקונספירציות. "אין דבר כזה קנוניה", אומר ג'וזף. "אני לא מתעניין בקנוניות, כי כל אלמנט של החברה כיום הוא קונספירטיבי. זאת מערכת שמבוססת על תחרות אכזרית בין אדם לאדם, בין מדינה למדינה, בין חברות לחברות אחרות. כולם מתחרים על חוזים, על עבודות, על משאבים. זה העולם כיום - אינטרס עצמי אחד גדול. זה הפגם הגדול של המערכת, כי כולם עסוקים בהישרדות ואף אחד לא רוצה לחשוב לטווח הארוך. כל מפלגה, כל מדינה, כל תאגיד וכל אדם דואגים להישרדות האישית ונלחמים באחרים. כל אחד מתקדם על חשבון מישהו אחר. זאת תיאוריית השוק. אף אחד לא מוכן לעבוד יחדיו בדרך שנחוצה להישרדות שלנו כמין. בעיניי, זאת אנטי-כלכלה.

"אני מציג מידע שמוביל אנשים להבין שלא אומרים לנו את האמת, שיש לנו בעיות במערכת הכלכלית-חברתית שהופכות אותה למושחתת מטבעה. כשדיברתי על הקנוניה להסתרת האמת בנוגע לפיגועי ה-11 בספטמבר, לא עשיתי יותר מאשר להציג מידע, אבל יש אנשים שיגידו שזאת תאוריית קונספירציה. לומר 'קונספירציה' זאת דרך קלה להימנע מעיסוק במידע ולהרתיע אנשים, כי אף אחד לא רוצה להיות מזוהה עם השוליים ולראות את הסרט על הקונספירציה. זאת דרך נהדרת לשלוט באנשים".

הסרט הראשון בסדרת צייטגייסט שוחרר ערב משבר הסאבפריים שהפיל את כלכלת ארה"ב לקרשים. הסרט השני, שמרחיב את טענותיו של הראשון, שוחרר כמעט במקביל להסלמה במשבר הפיננסי לאחר קריסתו של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, כשברקע חילצו בנקים מרכזיים את הבנקים הגדולים באמצעות כספים ציבוריים מבלי לנהוג בשקיפות.

ביוני 2011, כשהסרט השלישי "Zeitgeist: Moving Forward" שוחרר וביקר את המערכת המוניטרית הנוכחית, בטענה שהיא יכולה להוביל אך ורק לאחד משני תרחישים אפשריים - חדלות פירעון או היפר-אינפלציה - הטענות של ג'וזף כבר נשמעו לרבים הזויות פחות. משבר החובות באירופה היה בעיצומו, וארה"ב התנדנדה גם היא על סף חדלות פירעון, בעיצומו של משבר תקרת החוב. כיום עובד ג'וזף על סרט רביעי, שלדבריו יתמקד בביקורת על אמונות, ערכים ומוסדות דומיננטיים בחברה, ויעלה את השאלה: "האם מערכת הערכים והאמונות שלכם היא בת קיימא?"

במובן מסוים ג'וזף הוא גם נביא המחאה העולמית, שפרצה ברחבי העולם ארבע שנים לאחר שחרורו של סרט הצייטגייסט הראשון, ושיקפה נאמנה את רוח הספקנות של הסרט בכל הנוגע למהלכיהם של השלטונות, הבנקאים והקשר המעוות שביניהם. הסרט השלישי אף תיאר תרחיש של התקוממות גלובלית דרמטית. "אני לא יודע מה היתה ההשפעה של הסרטים על המחאה", הוא אומר כיום, "יש כל מיני ספקולציות בעניין. לא אופתע אם הם שתלו כמה זרעים פה ושם".

בסתיו האחרון הופיע ג'וזף במאהל המחאה של תנועת Occupy בלוס אנג'לס והרצה בפני הנוכחים. "התקופה הנוכחית היא רגע מדהים של פתיחות דעת. אני לא יודע אם המחאות העולמיות יובילו למשהו ממשי, אבל אם כן, אנחנו עובדים כך שנוכל לסייע בו. בשלב הזה אי אפשר לעשות הרבה. אני לא רוצה ליצור ממשלה שתכפה את הרעיונות שלה על אחרים. אני רוצה לשחרר את התודעה של אנשים ולגרום לאנושות לחלוק חזון משותף. הדרך היחידה לעשות זאת היא לשתול זרעים ולקוות שיצמחו".

העתיד, הוא צופה, יעשה רק טוב לתנועה שבראשה הוא עומד. "2012 תהיה ממש מכוערת, אני לא מצפה לה. אסון הטבע הגדול ביותר שאפשר לדמיין מתרחש כרגע לנגד עינינו, וזה הכישלון של המערכת הכלכלית-חברתית שלנו. אסון הטבע האמיתי הוא האסון האנושי שמתרחש כרגע. זה ישמש כזרז אדיר לתנועה. יותר ממיליארד בני אדם גוועים ברעב, אנחנו שורפים את המשאבים שלנו במהירות, וחוסר היציבות רק גובר. אני לא רואה אותנו ממשיכים בתהליך הזה זמן רב, אלא אם אנחנו מוכנים לעבור ממצב של מיליארד רעבים למצב של 2-3 מיליארד רעבים והרס סביבתי נרחב".

העתיד שייך למחשבים

ג'וזף נולד ב-1978 בצפון קרוליינה למשפחה ממעמד הביניים, לאב דוור ולאם עובדת סוציאלית. מילדות הוא הפגין עניין במוסיקה ובאמנות, וגם ספקות לגבי אמיתותן של מוסכמות חברתיות. "מעולם לא אהבתי שאנשים אומרים לי מה לעשות".

הוא נרשם לתואר ראשון, אך בשנה השנייה שלו בקולג' פרש, אף ששאף להיות מוסיקאי קלאסי - לדבריו, משום שהבין שהחוב שצבר כסטודנט "לא היה שווה את זה". מערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב, לטענתו, נועדה להטיל עליך חוב כה עצום, "שברגע שתצא מהאוניברסיטה תיהפך לעבד של המערכת". הוא החל לעבוד בעריכת וידאו ולאחר מכן מצא את עצמו בתעשיית הפרסום. לאחר שהתפטר, לדבריו משום ששנא את הענף, החל לשחק בבורסה כדי להרוויח קצת כסף, ועשה זאת במשך שנים. לדבריו, הוא יצא מזה ברווח בינוני.

ב-2007 יצר את סרט הצייטגייסט הראשון. אחרי ששיחרר את הסרט השני הקים את תנועת הצייטגייסט, שלדבריו נועדה לשנות את המערכת הכלכלית והחברתית בעולם באמצעות טכנולוגיה ומדע. "לא ציפיתי מעולם למשהו כזה. לא מתאים לאופי שלי לעמוד בחזית של משהו. הדרך שבה אנו מפעילים את התנועה היא הפעלת אנשים אחרים בכל רחבי העולם. כולם פועלים ללא מבנה מנהיגות. מאוד מסוכן להיות מנהיג.

אם יש משהו שצריך להיעלם מהעולם, הרי שזה הקונצפט של מנהיגים יחידים, בין אם זה נשיא או פרלמנט. זה רעיון מיושן שמעודד פולחן אישיות, וככל שהוא נמשך אנשים רק ממשיכים לעקוב אחריו. אני לא רוצה שיראו בי מקור סמכות, אין לי כוח. אני רק מסביר מה אני חושב ומה אני עושה, ומקווה שאנשים יבינו".

הוא לא מצליח להסביר את העובדה שגם הוא וגם חלק ניכר מהמהפכנים ברחבי העולם, בהם דפני ליף ורבים מיוזמי המחאה החברתית בישראל, הם קולנוענים. "אני מניח שזה קל יותר מכתיבת ספר", הוא צוחק. "אבל כן, אני מניח שהרקע האמנותי שלי מאפשר לי להיות פתוח יותר לרעיונות חדשים. גם איינשטיין והוגים מפורסמים אחרים היו אנשים יצירתיים. יש לנו בתנועה המון אמנים ומדענים".

השותף העיקרי שלו מאז צאת הסרט השני הוא ז'אק פרסקו, מהנדס, מעצב תעשייתי ועתידן צרפתי בן 95, שבשנות ה-70 הקים את מה שזכה לשם "פרויקט ונוס" - שמנסה לקדם את הפיכתה של הכלכלה העולמית ל"כלכלה מבוססת משאבים" שבה הכסף לא ישחק תפקיד, ואת הקצאת המשאבים, המוצרים והשירותים ינהלו מחשבים שיספקו את צורכי התושבים לפי היצע וביקוש.

כן, קראתם נכון: לפי התאוריות האלה, כלכלת העתיד תנוהל על ידי מחשבים. ואם זה נשמע לכם כמו מתכון לסרט דיסטופי-עתידני בנוסח "שליחות קטלנית" או "מטריקס", שבהם המכונות שולטות במין האנושי ומנצלות אותו לתועלתן, אז לדברי ג'וזף, ראיתם יותר מדי סרטים.

"אני פוגש כל כך הרבה אנשים שחוששים מהרעיון הזה, וכשחושבים על כך הפחד הזה די טיפשי. קודם כל, כבר כיום מכונות מקבלות החלטות בשבילנו. מכונות הן יעילות ומהירות יותר. כשאתה נוהג במכונית או עושה משהו אחר, משלם שכר דירה למשל, אתה מקבל החלטות טכניות שלא תלויות בגזע, בלאום או בדת שלך. בעתיד אף אחד לא יישב בחדר ויעצב מכוניות. מחשב יתכנן את זה, יחשוב מה העיצוב הכי יעיל ומה הדרך הכי יעילה לייצר אותו. אני לא יכול לחשוב במיטבי כל הזמן, אני לא יכול להתחרות במחשבון.

"השימוש במכונות לקבלת החלטות ולניהול חברתי, במובן הרחב ביותר, הוא השלב הבא באבולוציה שלנו. אני לא מבין למה לפחד מזה אם אנחנו עושים זאת כיום. אם מכוניות ינהגו בעצמן, תאונות הדרכים ייעלמו כמעט לחלוטין. זה רק מראה כמה החששות האלה מיושנים. באמצעות מחשבים אנחנו יכולים לאסוף אנשים שיעצבו מחדש את העולם, להאכיל את כולם, לתת לכולם רמת חיים טובה. כל מה שדרוש הוא שנשנה את הערכים. כיום המערכת מבוססת על קרב אחד גדול ולא יעיל, שנוגס במשאבים החברתיים והטבעיים של כדור הארץ. אם נמשיך להתנהל ככה זה עלול להוביל את המין האנושי להכחדה".

לבד מפרסקו, אומר ג'וזף, הוא הושפע גם מהאדריכל, הממציא וההוגה בקמינסטר פולר, ממציא הכיפה הגאודזית, שעסק רבות באופן שבו על האנושות לנהל את משאבי כדור הארץ. "אנחנו חיים כיום באנטי-כלכלה. המערכת שלנו לא יעילה, ולמעשה היא מונעת על ידי אי יעילות. המחלות הפיסיות והנפשיות שמהן אנו סובלים, החינוך הקלוקל, הכסף שלא מושקע בחינוך ובתשתיות, הכל תוצאה של מערכת שקורסת לתוך עצמה. אנחנו מנסים להמציא גישה חברתית רצינית, שמביאה בחשבון את כלל האנושות ואת כדור הארץ, כי ככה אי אפשר להמשיך".

להרחיב את חוש ההישרדות

מה שמייחד את תנועת הצייטגייסט, לדברי ג'וזף, הוא העובדה שהיא לא שואפת רק לשנות את השיטה הכלכלית, אלא להפוך את כל עיצובה של החברה. הצייטגייסט היא קול קיצוני, הן ברקע האידיאולוגי שלה והן בדרישות שלה לגבי העתיד. אך היא מייצגת, אולי יותר מכל תנועה אחרת, את רוח הכאוס הכללי ששורר בעולם כיום - עולם שבו השיטות הקיימות פשטו את הרגל, ושיטה חדשה, גם אם קיצונית, עשויה למצוא אחיזה בשיח הציבורי. סרטי הצייטגייסט פונים לקהל שיודע לא לקבל כל דבר שהם אומרים כתורה מסיני. המטרה, הוא אומר, היא להנחיל לאנשים את רוח הדברים, לא את העובדות, כדי שיפעלו לשינוי השיטה.

"בעיניי כל הפשעים בעולם הם תוצר של המערכת עצמה. המערכת החברתית מבוססת על דרך חשיבה ישנה מאוד - 'החזק שורד' - וזו מבוססת על ההנחה שאין מספיק משאבים. ההתגלות הגדולה, בעיניי, היא שיש מספיק משאבים ותמיד היו, אבל לא היתה לנו הטכנולוגיה הדרושה כדי לממש זאת. מעולם לא חשבנו על עיצוב עיר שבה ייצור המזון יהיה אורגני ומקומי, ואפשר לעשות את זה בקלות באמצעות מערכות חצי-אוטומטיות שידאגו שאיש לא ירעב. יש לנו אנרגיה סולארית ואנרגיה גיאו-תרמית שאפשר להפוך לאנרגיה. כולנו יודעים כיום שאנחנו יכולים להאכיל את כל האנשים בעולם, אבל אנחנו לא עושים זאת. השאלה היא למה.

"המערכת כיום לא יעילה והרסנית, ואם לא נתעשת ומהר היא תהרוס אותנו. בסין, למשל, חלק מהערים מזוהמות כל כך שבקושי אפשר לחיות בהן, והן לא יכולות להתייעל, כי היעילות יקרה וזה יפגע בצמיחה. המערכת שלנו נעה על חוסר יעילות. יעילות היא ההפך ממה שמוביל לצמיחה בתמ"ג, למשרות חדשות ולתנועה של כסף מזומן. לכן אין סיכוי שהמערכת תחזיק מעמד, כי היא נלחמת ביעילות".

בדרכו לשנות את המערכת הכלכלית צריך ג'וזף להתמודד עם לא מעט מהמורות ומכשולים. ראשית, עניין התארים: התרבות המערבית, הוא אומר, אובססיבית לגבי החשיבות שהיא מייחסת לתארים אקדמיים. "אומרים עלי שאני רק מוסיקאי", אמר בסרט תיעודי עליו שצולם ב-2009. "לכל אורך ההיסטוריה, ההוגים שהצביעו על הכשלים הגדולים ביותר הם אלה שבאו מחוץ למערכת. איגנץ זמלווייס, הרופא ההונגרי שהעלה את אפשרות קיומם של חיידקים וקרא לרופאים לשטוף את ידיהם, מת חסר כל בבית חולים לחולי נפש. חשבו שהוא משוגע.

"תמיד נלחמו במי שהשתמש בידע מדעי בדרך שעירערה את הממסד ואת הסטטוס-קוו. בכל חוג אינטלקטואלי, ובייחוד בעולם האקדמי, יש רצון לשמר את כל מה שהם למדו. זה נפוץ במיוחד בקרב כלכלנים. זה כמו דת. אבל אני לא מתרגש. להיות הוגה של תרבות נגד פירושו לחיות בשולי החברה. גם האחים רייט וגם ניקולה טסלה, מגדולי הממציאים וגדול מהנדסי החשמל, היו בשוליים. שם תמיד אפשר למצוא אנשים גדולים".

מכשול נוסף הוא אולי הגדול מכולם: הטבע האנושי. הרעיון כי חברה כלל-עולמית תתנהל ביעילות ובשלום, כשהאחריות להקצאת המשאבים המוגבלים תוטל על מחשבים, מבלי שיפרצו מלחמות על השליטה, נשמעת בעצמה כמו מדע בדיוני. "אנחנו כל כך מפולגים. מאז תחילת האנושות אנחנו נלחמים, וזה לא יכול להימשך. כיום יש לנו נשק גרעיני. יש לנו טכנולוגיה שיכולה להרוס חלקים גדולים מהכוכב ולהרוס אותנו.

"אני מסכים שהטבע שלנו הוא לרצות לחיות בכל מחיר. אם הנסיבות הן כאלה שבהן אנחנו נאלצים להילחם כדי לחיות, זה מה שנעשה. אבל מה אם חוש ההישרדות שלנו יתרחב? מה אם נלמד שאנחנו צריכים לעבוד יחד כדי לשרוד? אני לא מתכחש לטבע האנושי, אבל זה תלוי תמיד בסביבה. ההישרדות שלנו כמין היא האינטרס שלנו. בטווח הקצר אתה יכול להילחם, אבל בטווח הארוך זה יכול להרוג אותך. הפתרון היחיד הוא להסתגל לצורת חשיבה שאינה מבוססת על קונפליקט".

לפי שעה, ג'וזף לא מפגין אופטימיות. "התרחיש הסביר לעתיד הוא התמוטטות מתמשכת. מה שקורה כרגע הוא חסר תקדים, ואין לו פתרון כי הממשלות מנסות לפתור את הבעיה באמצעות אותן שיטות שיצרו אותה. בטווח הקצר אני לא רואה עתיד חיובי. אבל בטווח הארוך יותר, אחרי מספיק מלחמות וסכסוכים ומהומות, אנשים יבינו שלא עוזר להילחם. בשלב הזה יופיעו גישות חברתיות חדשות, ויקדמו אותן תנועות כמו שלנו. אנחנו הרי רק תנועה אחת מרבות, ואנחנו לא ממציאים רעיונות חדשים כאן. קבוצה חדשה של אנשים, כנראה אנשי טכנולוגיה, תתחיל לעבוד על שיטה לניהול משאבים שלא תכלול את האנרכיה של השוק המודרני, שבה כולם עושים בכסף מה שהם רוצים, וינסו למצוא דרך לאפשר לציוויליזציה לשרוד.

"הבעיה היא מערכת הערכים. רובנו גדלנו בנסיבות נוראיות, ולכן אנחנו דואגים רק לאינטרסים האישיים שלנו. לא גדלתי בסביבה עשירה, וכולם דאגו רק לעצמם. עדיין יש לי היבטים כאלה באישיות, שאני לא יכול להשתחרר מהם. ייקח דור שלם כדי לראות את התוצאות של ההתערערות הערכית הזאת, כי צריך להתגבר על כל המטען הרגשי שלנו, שעד כה נראה בעינינו נורמלי. בעולם אידיאלי, הממשלות ישלבו ידיים ביצירת שיטה שתוביל אותנו לכלכלה עם ניהול יעיל וחסכוני של משאבים, עם מערכת בריאות ציבורית שתדאג לכולנו. זה יכול לקרות, אבל אני בספק אם זה יקרה אי פעם. יש יותר מדי סכסוכים, וכולם דואגים רק לעצמם".

המשברים מחזקים את הקיצוניים

המסר של תנועת הצייטגייסט קיצוני עבור רבים, אבל העובדה שהוא מושמע דווקא בתקופה של משבר כלכלי כמעט חסר תקדים הופכת אותו לפופולרי בהרבה מכפי שיכול היה להיות בתקופת הפריחה שקדמה למשבר הפיננסי. משברים כלכליים, אחרי הכל, מובילים אנשים להטות אוזן קשבת לתיאוריות קונספירציה, ומגבירים פי כמה את הדרישה לשינוי ואת היקף השינוי הנדרש.

גם משברים כלכליים קודמים הובילו לעלייתן של תנועות קיצוניות שהבטיחו לחולל מהפכה במערכת. מוסוליני באיטליה והיטלר בגרמניה עלו לשלטון, במידה רבה, הודות לטינה הנרחבת שנוצרה בציבור לאחר המשברים הכלכליים שהתחוללו במדינות אלה בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

ב-1932, לאחר שנציונלבנק, אחד הבנקים הגדולים בגרמניה, קרס בעקבות המשבר הפיננסי, זינק מספר המובטלים בגרמניה ליותר מ-6 מיליון. היפר-אינפלציה והידרדרות נמשכת ברמת החיים הפכו את החיים בגרמניה לבלתי אפשריים, ואיפשרו לגרמנים להאמין לתיאוריות של הנאצים על חבורת "בנקאים בינלאומיים" יהודים, שהפילה את כלכלת העולם לקרשים כדי לגזור רווח. אותן שנים הובילו להלך רוח מהפכני גם משמאל ולפריחה בפעילות של תנועות מהפכניות שמאליות וימניות - שיצרה את האווירה הכאוטית של אותה תקופה. הציבור דרש במהרה להשליט שוב סדר, והדבר הביא לעלייתו של היטלר.

גם המשבר הנוכחי, החמור ביותר מאז שנות ה-30, מתאפיין בהסלמת הדרישה משמאל ומימין לשנות את השיטה הכלכלית והחברתית. מהצד השמאלי של המפה הפוליטית הוא הצית, בינתיים, את מחאת Occupy בארה"ב ואת תנועת המחאה העולמית. מהצד הימני של המפה הוא הצית את תנועת מסיבת התה האמריקאית. בהונגריה עלתה לשלטון מפלגת יוביק הימנית הקיצונית, או בשמה הרשמי "התנועה למען הונגריה טובה יותר", ונראה כי המדינה נמצאת במסלול המהיר למשטר פשיסטי.

בנובמבר האחרון הזהיר העיתון הבריטי "אינדיפנדנט" כי העולם יסבול משנים של תסיסה חברתית וחוסר יציבות בגלל המשבר הכלכלי, שצפוי רק להחמיר. הכלכלן נוריאל רוביני מאוניברסיטת ניו יורק, שצפה את פרוץ המשבר כבר ב-2006, הזהיר כי המחאות העממיות שפרצו בעולם הערבי, בישראל, ביוון ובארה"ב יתפשטו בשנים הקרובות ויתעצמו - במקביל להתעצמות המשבר של הקפיטליזם.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות
עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
11
גל
  • 03:58
  • 02.02.12

שאין לפיטר מספיק אינפורמציה
אני ממליץ לכולכם להכנס לאתר שלנו בעברית www.discovervenus.com

09
יניב
  • 19:13
  • 22.01.12

08
תומר
  • 15:42
  • 20.01.12

07
טל
  • 10:17
  • 20.01.12

אישית, אני לא יכול לומר שאני מסכים עם כל המופיע בסרטים שלו אבל הרוח שיש בהם, וההשראה לביקורת עצמית, לבחינת מה שקורה סביבך במסגרת שונה של השקפה היא מעולה.
ג'וזף עושה עבודת קודש תנועה למדי, "לזרוע ולקוות שיצמח...", וזה לפי דעתי מצליח לאט לאט לחלחל אל אנשים, במידה כזו או אחרת.

06
05
דרור
  • 01:35
  • 20.01.12

תנועת צייטגייסט היא תנועה רעיונית פרוגרסיבית ואינטלגנטית, והבעיות שהיא מדברת עליהן- כמו אבטלה טכנולוגית, והמבנה הפגום מיסודו של מערכת יצירת הכסף שלנו, ש"ממציאה" כסף דרך הלוואות ויצירת חוב, חודרות בהדרגה לשיח הציבורי.
השינויים שהיא מקדמת יבואו ממילא, היא רק מנסה לזרז אותם כדי לחסוך מהאנושות סבל מיותר שמקורו בבורות והיאחזות במבני הכוח המסורתיים שהפכו ללא רלוונטיים ואף הרסניים לאור ההתקדמות המטאורית של המדע, הטכנולוגיה והתקשורת.

03
יניב
  • 20:16
  • 19.01.12

עם זאת, לדעתי יש לבחון את הסרטים ולהחליט בעצמי, מה נכון ומה לא.

02
משה מנקין
  • 16:05
  • 19.01.12

האם יש לתנועה משהו להציע , ואם כן , אז אלו הרעיונות שמסתובבים בעולם , אין לקיחת בעלות של התנועה על מידע או רעיונות , להפך , השיתוף של רעיונות וקידומן ללא רווח אישי , יהפוך את העולם למקום טוב יותר , חופשי יותר , וחברותי יותר .. לא קומוניזם , לא סוציאליזם , לא קפיטליזם , אלא משהו שונה לגמרי :)

01
אחד שקורא
  • 13:57
  • 19.01.12

הכתבות הנקראות ביותר היום
פרוייקטים מיוחדים
הפופולריות בMarkerweek
הצעות מיוחדות