מתחת לאף של אחמדינג'אד: כך מגיעים מוצרים ישראלים למדינות אויב - Markerweek - TheMarker

מתחת לאף של אחמדינג'אד: כך מגיעים מוצרים ישראלים למדינות אויב

יש סיכוי טוב שהתוכנות במחשב של נשיא איראן - כמו גם החשמל במשרדו של מנהיג אינדונזיה והאינטרנט האלחוטי שמשמש את נשיא ונצואלה - הגיעו מהמקום השנוא עליהם בעולם ■ ככה זה כשישראלים מנהלים פעילות עסקית שוקקת וחשאית במדינותיהם

מ וטי (שם בדוי), איש עסקים בעל קשרים במדינות ערב, הופתע מאוד כשנציגים של חברת מזון ישראלית מוכרת פנו אליו לפני כמה חודשים וביקשו ממנו לבדוק את האפשרות לייצא את מוצריה לאירן. הם סיפרו לו שקיבלו פנייה בעניין מחברה אירנית, באמצעות גורמים בחו"ל.

מוטי דחה את ההצעה כדי לא לעבור על החוק הישראלי האוסר על סחר עם אירן, אבל לדבריו גילה מאז שלא מעט חברות ואנשי עסקים ישראלים עוסקים בסחר עקיף עם האויבת הגדולה של ישראל. לכן הוא לא התפלא לקרוא את הדיווח של סוכנות הידיעות "בלומברג", שפירסמה לפני שבועיים כי חברת ההיי-טק אלוט תקשורת, הנסחרת בנאסד"ק, מכרה לאירן בחמש השנים האחרונות ציוד מעקב וניטור באינטרנט דרך מפיץ דני.

על פי הפרסום, החברה הישראלית שלחה את הציוד לדנמרק, שם הסירו העובדים את תוויות המוצר וארזו אותו מחדש באופן שיסתיר את מוצאו הישראלי - ואז העבירו אותו למתווך שמכר אותו לאירן. שלושה עובדים לשעבר של החברה אמרו ל"בלומברג" שמכירת המוצרים לאירן היתה "סוד גלוי" בחברה. בתגובה הכחישה החברה את הטענה שציוד של החברה הגיע לאירן בידיעתה או באישורה.

"הסחר עם אירן הוא סיפור עתיק יומין", אומר פרופ' אורי ביאלר מהאוניברסיטה העברית, מומחה ליחסים בינלאומיים שחקר בעבר את יחסי ישראל-אירן. "לדולרים אין ריח. האירנים תמיד ינסו לעשות עסקות, ותמיד יהיו ישראלים שיחשבו על הרווחים. הרווחים גדולים מספיק כדי להצדיק את פעילותם של כמה מתווכים באמצע".

ואכן, מדי פעם פונים אירנים השוהים בחו"ל לגורמים ישראלים, כפי שמעיד איש עסקים ישראלי שקיבל פנייה כזו, ומבקשים להתעניין ביצירת קשרים עסקיים. לדברי נחום שילה, מומחה לאירן ובעל חברת ג'י.אם.אי למודיעין עסקי במפרץ, מבחינת חלק מאנשי העסקים האירנים יש היגיון ביבוא מישראל. "כאן מסתכלים על אירן כעל אויב או דמון. אבל לא כל אירני קם בבוקר וחושב איך להשמיד את ישראל. באירן פועלת שכבה רחבה של אנשי עסקים לא פנאטים - אנשים שהיו רוצים להרוויח כסף ולקדם את עסקיהם לו היו יכולים לסחור, ולו בעקיפין, עם אנשי עסקים וחברות מישראל".

סיפורה של אלוט תקשורת מפתיע גם משום שב-30 השנים האחרונות, מאז המהפכה האסלאמית וניתוק היחסים עם ישראל, התרחשו כמה שערוריות סחר שעוררו הדים שליליים עצומים. האחרונה שבהן היתה הפרשה הקשורה בעסקי משפחת עופר (ראו מסגרת). גם הסנקציות החריפות שבהן מאיימות ישראל וארה"ב אמורות להרתיע חברות מלשקול קשר, ולו עקיף, עם אירן. ואולם במציאות של משבר בשוקי המערב, יש חברות שמבקשות להתפתח בעולם השלישי, וחלקן מוצאות שווקים חדשים במדינות עוינות לישראל.

ראפלס פארק - הספינה של האחים עופר שנמכרה לאיראנים
ראפלס פארק - הספינה של האחים עופר שנמכרה לאיראנים
צילום: גלאן קסנר

גם במדינות כאלה אוהבים מאוד את הטכנולוגיה הישראלית ואת המוצרים כחול-לבן, אך בגלל הרגישות הפוליטית הכל צריך להיעשות בחשאיות מוחלטת. חובה להסיר מהמוצרים מדבקות ואריזות שעליהן נכתב Made in Israel וכל סממן ישראלי נוסף, ובמקום זאת ליצור תעודת משלוח מארץ ביניים - טורקיה או מדינה אירופית.

"אלה דברים שאסור לדבר עליהם", אומר דני קטריבאס, ראש האגף הבינלאומי בהתאחדות התעשיינים ובעל רזומה עשיר ביחסים כלכליים בינלאומיים במשרדי ממשלה שונים. "בהקשר זה התעשיינים הישראלים רוצים להישאר רחוק ככל האפשר מאור הזרקורים. לפעמים פונות אלינו חברות ושואלות איך מטשטשים את הזהות הישראלית של מוצר מסוים, ואנחנו מפנים אותן לגופים שמתמחים בזה - בדרך כלל חברות שילוח, שינוע ולוגיסטיקה".

"לא נוח להתנהל באופן חשאי, וזה כרוך במאמץ ובהשקעה, אבל לפעמים אין ברירה", מסביר בכיר בחברת היי-טק ישראלית מוכרת. "הרי מתחרות זרות שלנו סוחרות באופן חופשי עם מדינות ערב, ולכן יכולות להציע מוצרים זולים יותר באירופה - והאמת היא שזה די מעצבן אותי. כדאי לנו להיכנס לשווקים כאלה כדי לצמצם, ולו במעט, את הפער הזה".

להשתמש בעסקים למטרות פוליטיות

במדינות מזרח-תיכוניות כמו סעודיה ועירק, וגם במדינות רחוקות כמו אינדונזיה ומלזיה, משגשגים עסקים ישראליים בשקט: בעלי החברות, משני הצדדים, עושים הכל כדי לא לחשוף פרטים וליצור פרסום מזיק. הקשר מתבצע במגוון דרכים: בכנסים בינלאומיים בחו"ל, באמצעות חברות אירופיות או אמריקאיות המכירות את שני הצדדים, וגם באופן ישיר, באמצעות האינטרנט.

"הטכנולוגיה בכלל והאינטרנט בפרט הופכים את העולם לקטן יותר", מסביר אלירן מלול מחברת ערב מרקטס, העוסקת בתיווך עסקות במדינות ערב. "יזמים ערבים מעוניינים בטכנולוגיות ישראליות, ומחפשים אותן באמצעות האינטרנט ורשתות חברתיות כמו פייסבוק, טוויטר ולינקד-אין".

לפי החוק הישראלי, אסור לסחור עם לבנון, סוריה ואירן, גם לא בעקיפין. יש אנשי עסקים המתלוננים על כך שההוראות אינן ברורות דיין, במיוחד בכל הנוגע להגעת מוצרים לארצות יעד לא רצויות. "לעתים קורה שחברות ישראליות לא יודעות למי הן מוכרות", אומר בכיר בהתאחדות התעשיינים. "אתה רוצה לקוח בינלאומי חדש ונלחם עליו. ואז, כשנסגרת העסקה, מה תגיד לו - 'אתה לא מוכר את המוצר לאירן, נכון?' מה זה יעזור? איך אתה יודע שהוא לא משקר? לכן צריך לקבוע הנחיות ברורות מאוד בעניין הזה, עם תנאים מפורשים של מה אסור ומה מותר".

מנגד, יש הסבורים שחברות ישראליות מיתממות ומעדיפות לעצום עין בנוגע ליעד הסופי של המוצר. לטענת מקור בענף ההיי-טק, לא מעט מחברות הטכנולוגיה הבינלאומיות, בהן גם חברות ישראליות, עושות שימוש במפיצים מקומיים או אזוריים המשווקים את המוצרים באזורים מוגדרים. אירן, לדוגמה, משויכת בלא מעט מקרים לאזור ההפצה אירופה/מזרח תיכון/אפריקה, דבר המאפשר להעלים עין מהיעד הסופי של המוצר.

"חברות ישראליות, כמו חברות אחרות בעולם, צריכות להראות צמיחה ולעמוד בציפיות המשקיעים, והמנהלים רוצים להמשיך לקבל בונוסים", אומר אותו מקור. "במצב כזה, מנהלים מסתכלים פחות למי הם מוכרים. בשיטת ההפצה הזאת נוח לחברות להעלים עין, ולא להשקיע משאבים כספיים בחקירת היעד הסופי שאליו מגיע המוצר".

מקור העוסק בתחום השילוח הבינלאומי מוסיף שברוב המקרים יודעים יצואנים ישראלים שהמוצר שלהם מגיע בסופו של דבר למדינות עוינות לישראל. "זה קורה, בין השאר, משום שלכל מדינה יש דרישות ספציפיות לגבי המוצר, והדרישות משתנות ממדינה למדינה. היצרנים מקבלים על המוצר תמורה גבוהה יותר, ובוודאי גם המתווכים שבדרך, שיכולים לקבל פרמיה של 500% ויותר - מה שיוצר תמריץ להוציא את הדברים לפועל".

ישראל משתמשת באנשי עסקים ובמערכות סחר גם לצרכים פוליטיים ומסחריים: המדינה עוקבת אחר פועלם של אנשי עסקים ממדינות ערב, ונעזרת באנשי עסקים ישראלים כדי לבצע משימות מדיניות ולשמש מתווכים במגעים חשאיים. לאחר שנחשף כי אניות של קבוצת עופר עגנו באירן, נטען בפרסומים זרים כי במשך השנים סייעו אניות של משפחת עופר להחדיר סוכנים ישראלים לאירן. באותה תקופה רמזו בתקשורת מקורבים למשפחת עופר כי קבוצת עופר סייעה במשך השנים, לטענתה, לביטחון המדינה.

מלבד זאת, כמעט במשך כל שנות קיומה עשתה ישראל שימוש בעסקות כלכליות לצרכים מדיניים. כך, לדוגמה, בשנות ה-50 מכרה ישראל בחשאי מחצבים ממפעלי ים המלח לרומניה, על אף האמברגו שהוטל על מדינות הגוש הקומוניסטי, כדי לשכנע את המשטר הרומני להניח ליהודי המדינה לעלות ארצה.

עד סוף שנות ה-70, לפני עליית האסלאם הקיצוני באירן, ישראל קנתה ממנה נפט באופן חשאי, כחלק מהיחסים ההדוקים עם משטר השאה. זאת על אף שבאופן רשמי היתה אירן שותפה באמברגו הנפט ומוצריו שהטילו מדינות ערב על ישראל.

בתחילת שנות ה-90 נענה סמנכ"ל משרד החוץ דאז, איתן בנצור, לפנייה חשאית של קוריאה הצפונית, שנועדה ליצור יחסים כלכליים בין המדינות תמורת הסכמה שהמדינה לא תמכור נשק קונוונציונלי לאירן, לסוריה וללוב. הקשר הראשוני נוצר באמצעות אנשי עסקים אמריקאים שפעלו בקוריאה הדרומית והכירו מנהיגים מהצפון.

דיון בוועדת הכלכלה על קשרי משפחת עופר עם אירן
דיון בוועדת הכלכלה על קשרי משפחת עופר עם אירן

בנצור הגה את הרעיון שאנשי עסקים מישראל ישקיעו בכלכלת קוריאה הצפונית, במיוחד בתשתיות הדלק, ובנוסף יפעילו מכרה זהב במדינה, ויעזרו לה בהשגת הלוואות בינלאומיות של מיליארד דולר. הוא גייס למשימה את איש העסקים שאול אייזנברג, שפעל רבות בסין, ואת נמרוד נוביק, המקושר היטב למשרד החוץ הישראלי בזכות עברו כעוזרו הצמוד של שמעון פרס, כשזה היה ראש הממשלה ושר החוץ בשנות ה-80. נוביק החל באותה התקופה את דרכו כבכיר בחברת מרחב, בבעלותו של איש העסקים יוסי מימן.

במהלך המגעים ביקרה משלחת של משרד החוץ בקוריאה הצפונית, אך בסופו של דבר המהלך נכשל, בין השאר בגלל חילוקי דעות בין משרד החוץ למוסד. "העסקה היתה אמורה להביא השקעות של חברות ישראליות ויהודיות בקוריאה הצפונית", משחזר נוביק, "בנצור שאל אם מרחב תהיה מוכנה להשקיע במדינה כל כך לא נורמלית, ומימן הסכים. אמרתי לבנצור שזה מסוג הדברים שאנחנו אוהבים לעשות למרות הסיכון העסקי הגבוה. התעניינו בפרויקטים בתחום התשתיות - תחנות כוח, מערכות פטרו-כימיות ובתי חולים".

באותה תקופה פעלה מרחב בטורקמניסטן, ועשתה שם שליחויות גם עבור משרד החוץ. המדינה אמנם לא היתה עוינת לישראל, אך ניהלה קשרים הדוקים עם אירן השכנה. יום אחד ראה נוביק בטלוויזיה שנשיא המדינה מבקר בטהרן, וחמינאי, המנהיג הרוחני, מבקש ממנו להוציא את הישראלים מהמדינה. "היינו הישראלים היחידים במדינה, וזה בהחלט לא היה נעים, אבל מצד שני הנשיא נהג להציג אותנו באופן פומבי בחנוכה של מפעלי תשתית, גם כדי להעביר מסר לאירנים".

אינדונזיה ומלזיה: פוטנציאל לא ממומש

היחסים עם מדינות מוסלמיות חורגים מגבולות המזרח התיכון. בסוף שנות ה-90 ביקש משרד החוץ לבסס את הסחר באינדונזיה ובמלזיה, מדינות מוסלמיות בעלות פוטנציאל כלכלי רב, שלא מקיימות קשרים דיפלומטיים עם ישראל. הימים היו ימי אוסלו, ורבים האמינו שהיחסים הכלכליים בין ישראל למדינות מוסלמיות וערביות ייהפכו לגלויים ולפוריים הרבה יותר. כמה שנים קודם לכן החלה חברת כור סחר לבסס יחסי מסחר באינדונזיה בפרופיל נמוך, באמצעות לשכה שפתחה שם.

"אינדונזיה ומלזיה היו סיפור גדול, והשקענו מאמצים גדולים כדי לפתח עמן יחסים כלכליים", משחזר אלון ליאל, שהיה אז מנכ"ל משרד החוץ. "הגענו לכל מיני הבנות בנושאי סחר באמצעות אחת השגרירויות הסמוכות. פירסמנו מודעה בעיתון כדי לעניין אנשי עסקים ישראלים בהשקעה שם, אבל מיד אחרי הפרסום ביטלו אינדונזיה ומלזיה את כל ההבנות שהושגו. המסחר נהפך לחשאי, ומבחינת משרד החוץ לא היה בו טעם, כי לא היה בזה שום ערך מדיני".

הסחר החשאי בין ישראל לאינדונזיה ממשיך להתקיים, ללא יחסים דיפלומטיים ובפרופיל נמוך ככל האפשר. סינגפור משמשת כמדינת הבסיס לאנשי עסקים שרוצים לחדור אליה. ב-2007 חתמה חברה בת של אורמת על חוזה ענק לאספקת חשמל ל-30 שנה, בהיקף 200 מיליון דולר. בפרויקט הזה תהיה אורמת חלק מקונסורציום של חברות, ובנק יפני יספק את מרבית המימון.

לפני שנתיים נפתחה לשכת סחר ישראל-אינדונזיה, שמנסה להקל על אנשי עסקים ישראלים להיכנס למדינה. כיום הם יכולים להיכנס למדינה רק באמצעות הזמנה מגורם מקומי המשמש כספונסר לביקור. אם אין כזה בנמצא, שגרירות ישראל בסינגפור מסייעת באמצעות יועץ מקומי המשמש כספונסר לעת מצוא. עם זאת, לעתים מסרבות הרשויות להיענות לבקשה, בהתאם לאירועים הפוליטיים במדינה.

אינדונזיה היא אחד השווקים הצומחים ביותר בעולם ובעלת פוטנציאל גדול בתחום התקשורת, משום שהאוכלוסיה הענקית שלה - יותר מ-200 מיליון איש - פזורה בכמה איים וזקוקה לאמצעי תקשורת ומחשוב. לדברי קטריבאס, מסחר חשאי מתנהל גם בכיוון ההפוך: משלחות של אנשי עסקים אינדונזים מבקרות בישראל, אך הדבר אינו מגיע לידיעת הציבור הרחב. רוב יחסי המסחר בין ישראל לאינדונזיה מבוססים על יבוא: על כל שקל שישראל מייצאת לאינדונזיה, היא מייבאת ב-8 שקלים.

"זו מערכת יחסים כלכלית עם פוטנציאל אדיר", אומר עמנואל שחף, יו"ר לשכת המסחר בין שתי המדינות. "אנשי העסקים שפועלים באינדונזיה שומרים את הקלפים קרוב לחזה. אלה עסקים טובים והם לא רוצים לחלוק את העניין עם איש. האינדונזים שומרים על חשאיות גם בגלל הרגישות הפוליטית".

לדבריו, למלזיה השכנה יש פוטנציאל רב, אך בה קשה אפילו יותר לעשות עסקים. "הם מוסלמים קיצוניים יותר. אם האינדונזים עוצמים את העיניים לפעמים, הרי שחברה מלזית צריכה לקבל היתר מיוחד ממשרד ממשלתי כדי לעשות עסקים עם חברה ישראלית".

אנשי עסקים ישראלים מנהלים מסחר גם עם ונצואלה וקובה, אך מקפידים לעשות זאת באופן חשאי. לישראל אין יחסים דיפלומטיים עם קובה בשל החרם שארה"ב הטילה עליה לפני יותר מ-50 שנה, מאז שהקומוניסטים תפסו את השלטון במדינה. עם זאת, במשך שנים התקיימה פעילות עסקית מצומצמת של ישראלים במדינה זו, ובסך הכל היא הצליחה.

רפי איתן, לשעבר יו"ר מפלגת הגמלאים ובכיר במוסד, הוא אחד הישראלים הבולטים שפעלו בקובה. בשנות ה-90 עשה איתן הון רב מעסקים בתחום החקלאות, הנדל"ן והתעשייה, גם בזכות קשרים אישיים שפיתח עם פידל קסטרו. הוא נתקל בבעיות כשארה"ב הטילה סנקציות על חברה בבעלותו, שרכשה שטחים לגידול קני סוכר. האמריקאים טענו כי הקרקע היתה שייכת לאזרחי ארה"ב, והופקעה מהם לאחר המהפכה הקומוניסטית.

קשריו של איתן פתחו דלתות גם לחברות אחרות במדינה, בהן חברת הטכנולוגיה הגדולה אי.סי.אי. חברת טכנולוגיה אחרת שפועלת במדינה היא אלווריון, הנסחרת בנאסד"ק בארה"ב.

מדינה בעייתית אחרת היא ונצואלה, בהנהגתו של הוגו צ'אווס, שבשנים האחרונות השרה אווירה עוינת כלפי ישראל. ב-2009 הודיע צ'אווס על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, בעקבות מבצע עופרת יצוקה. למרות זאת, כמה חברות ישראליות ממשיכות לעשות עסקים בוונצואלה. בשנה שעברה סיפקה חברה ישראלית ציוד לתקשורת אלחוטית למשרד האוצר בוונצואלה, באמצעות מפיצים מקומיים.

סעודיה: המסחר עובר דרך טורקיה

אחת המדינות המעניינות מבחינת הדואליות שביחסיה עם ישראל והעולם המערבי בכלל היא סעודיה. מצד אחד, יצאו ממנה מגדולי המחבלים בעולם, שהמפורסם שבהם הוא אוסמה בן-לאדן. מצד שני, היא נחשבת למדינה ערבית מתונה יחסית, וב-2002 הציעה לישראל את "היוזמה הסעודית" לשלום בין ישראל לארצות ערב - יוזמה שנותרה ללא מענה מצד ישראל. סעודיה נמצאת בעימות עם אירן ומנהלת יחסים מדיניים וכלכליים מצוינים עם ארה"ב.

לא מעט חברות ישראליות מייצאות לסעודיה מוצרים שונים, בהם מוצרים טכנולוגיים. בשל היחסים הטובים בין סעודיה לארה"ב, הדבר נעשה לעתים דרך חברות בנות של חברות ישראליות, הרשומות בארה"ב. חברות ישראליות גם מספקות ציוד לצבא האמריקאי בסעודיה, בהן חברת רבינטקס המוכרת אפודי מגן.

תחום מעניין נוסף הוא מסחר בפלסטיק: ישראל מקבלת מסעודיה וממדינות אחרות במפרץ חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק - פוליאתילן ופוליפרופילן, שמקורם בתהליך הפקת הנפט. חומרים אלה מגיעים באופן עקיף, אבל הרשויות הישראליות יודעות שמקור החומרים בסעודיה. חומרי הגלם האלה משמשים לתעשיית הפלסטיק המקומית, המייצאת לסעודיה יריעות לחממות פלסטיק, טפטפות, מוצרי צריכה לבית ולגן, כלים חד פעמיים ואריזות למזון. חלק מהמוצרים האלה מגיעים לסעודיה דרך מפעלים שחברות ישראליות מקימות בטורקיה, והסימון המוטבע עליהם מראה שהם יוצרו בה.

לדברי ליאל, ששימש בעבר שגריר ישראל בטורקיה, הדבר משפיע על נתוני הסחר בין ישראל לטורקיה. "אני מניח שהנתונים הגבוהים של הסחר עם טורקיה מטעים במידה מסוימת, כי הם כוללים משלוח סחורות שעוברות דרך טורקיה למדינות שלישראל אין עמן יחסים".

מדינות המפרץ העשירות הן ללא ספק המקום האטרקטיבי ביותר עבור עסקים ישראליים. כשדובאי הקימה את אי הדקלים - פרויקט הנדל"ן המגלומני שנתקע בעקבות המשבר הכלכלי העולמי - יוצרו חלק מהרעפים בישראל, דרך חברה בת של חברת רעפים איטלקית.

במדינות המפרץ פועלות לא מעט חברות היי-טק ישראליות, בין השאר בתחום ביטחון הפנים, פעילות ששיגשגה במיוחד לפני ההתנקשות בחיי בכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח. כשהפרשה התפוצצה, פורסם בכלי התקשורת שציוד הצילום והאבטחה שבו השתמשה משטרת דובאי מזכיר טכנולוגיות ישראליות. מעולם לא התקבל אישור לכך שסוכני מוסד (לפי פרסומים זרים) נתפסו באמצעות טכנולוגיה ישראלית, אבל ידוע שלא מעט חברות במדינות המפרץ נעזרות בטכנולוגיה ישראלית מתוחכמת לצורכי אבטחה. אך לא רק בטכנולוגיה: חברת אבטחה שבעליה ישראלים, המאבטחת שדות נפט באחת ממדינות המפרץ, מייבאת לשם כך גם עובדים ישראלים.

ישראל מייצאת למדינות המפרץ גם טכנולוגיות רפואיות, טכנולוגיה חקלאית וטכנולוגית בתחום המים. המסחר תלוי במצב הפוליטי האזורי, כפי שהדגימה פרשת מבחוח. "במקרים כאלה אתה פשוט מוריד את הראש ומחכה שהכל יירגע", אומרת נאווה משיח, שמתגוררת בז'נווה ומתווכת בעסקות במזרח התיכון. "אתה צריך להיות רגיש כלפי המצב. פשוט עוצרים, אפילו לא שולחים מיילים, עד שהגל העכור יעבור. הישראלים כבר חזרו לעשות עסקים בדובאי, באבו דאבי ובקטאר".

משיח, המבקרת במדינות המפרץ פעמיים בשנה, היא חלק מקבוצה מצומצמת של ישראלים שהפכו את העיסוק המסובך בתיווך עסקי בין ישראלים לערבים לפרנסה. חלקם עושים זאת לא רק בגלל הקופון הנאה שהם גוזרים, אלא גם בשל האמונה שכך אפשר יהיה לקרב את השלום המיוחל. משיח חברה ב"ישראל יוזמת", תנועה שהקים עידן עופר, שבה חברים אישים בולטים בצמרת העסקית הישראלית, המבקשים להציב אלטרנטיבה לקיפאון המדיני באזור.

לדברי משיח, בכל הנוגע לעסקים במדינות ערב, אי אפשר להפריד בין ההיבט הפוליטי לעסקי. "היוזמה הסעודית לא קיבלה מענה מישראל, ובעיני העולם הערבי זה עלבון. במובן מסוים, 'ישראל יוזמת' נותנת תשובה לקיפאון הזה, כי היא ממחישה שיש ישראלים רציניים שמודעים למצב הפוליטי ופועלים כדי לשנות אותו. ישראל יותר ויותר מבודדת בעולם, והקבוצה שלנו מנסה לשבור את הבידוד הזה, בין השאר באמצעות יצירת קשרים עסקיים במדינות ערב". 

שערוריות המסחר של ישראל ואירן

בעשורים האחרונים התרחשו כמה שערוריות סחר ביטחוניות-פוליטיות שעירבו את ישראל ואירן. המפורסמת בהן היא פרשת אירן-קונטראס, שהתרחשה בשנות ה-80, כשישראל תיווכה במכירת נשק מארה"ב לאירן ובהעברת הכסף למחתרת בניקרגואה. בפרשה זו היה מעורב גם עמירם ניר ז"ל, בעלה הראשון של ג'ודי שלום-ניר-מוזס, שהיה יועץ ראש הממשלה לענייני טרור ונהרג ב-1988 בהתרסקות מטוס מסתורית במקסיקו.

איש העסקים נחום מנבר עמד במרכזה של שערורייה נוספת: מנבר, שסחר עם אירן במשך כמה שנים עד שנתפס, הורשע בסוף שנות ה-90 במכירת נשק כימי לאירן, ושוחרר באחרונה מהכלא.

השערורייה הטרייה ביותר, פרשת עופר-גייט, פרצה במאי, לאחר שמשרד החוץ האמריקאי פירסם כי קבוצת הספנות של החברה מכרה מכלית לחברת הספנות הלאומית של אירן - ובכך הפרה את מדיניות הסנקציות הבינלאומית. לפי ההודעה, המכירה בוצעה באמצעות טנקר פסיפיק, חברה בת של קבוצת עופר. חברה זו מכרה את המכלית, בשווי של 8.5 מיליון דולר, באמצעות גורם שלישי. בעקבות כך הכניס משרד החוץ האמריקאי את קבוצת עופר לרשימה שחורה, מה שהקשה על הקבוצה לעשות עסקים בארה"ב ולקבל אשראי מבנקים אמריקאיים. ב-TheMarker נחשף שאניות של טנקר פסיפיק עגנו כמה פעמים באירן בעשור האחרון.

דיון של ועדת הכלכלה בעניין בוטל בעקבות פתק מסתורי שקיבל לידיו היו"ר, ח"כ כרמל שאמה-הכהן - שטיבו לא ברור עד היום. כעבור כמה חודשים הודיעה ארה"ב על הוצאת קבוצת עופר מהרשימה השחורה, לאחר שיחות שכנוע בין נציגי קבוצת עופר לבין הממשלה. עם זאת, חברת טנקר פסיפיק נותרה ברשימה.

בעקבות הפרשה מוקם בימים אלה במשרד האוצר המטה לתיאום סנקציות כלכליות בינלאומיות. המטה אמור להקים בסיס מידע בהתאם למדיניות הסנקציות הבינלאומית, והוא יהיה אמון על הקשר עם הציבור באמצעות אתר אינטרנט.

עקבו אחרינו בטוויטר
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

שלח סגור להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות
10
Sol Salbe
  • 01:44
  • 09.01.12

A well researched report that hopefully should be published in English somewhere. Clearly someone has done his homework. One minor error. Israel has not always been subservient to US wishes and the breakdown in diplomatic relations has nothing to do with the US . It was Cuba who broke diplomatic relations after the 1967 war. Just before it Cuba's leader Fidel Castro was extremely critical of the call for Israel's destruction emanating from Palestinian and Arab leaders.
,

08
ערן
  • 22:24
  • 07.01.12

אין היום אפשרות מעשית ליצואן לוודא שהמוצרים שלו לא מגיעים בעקיפין לאיראן, עיראק, סוריה או לבנון.
זה פשוט בלתי אפשרי, אבל היצואן חשוף לדין פלילי.
מצד שני, קשה מאוד גם לגורמי אכיפת החוק לעקוב אחרי הדברים.
בקיצור - החוק בא לסמן מה מותר ומה אסור בתקווה שרוב אנשי העסקים שומרי חוק ויעשו מאמץ סביר למנוע מהלך כזה, ובטח לא יזמו אותו בעצמם.
בחלק מהמקרים זה לא המצב.

דבר אחד תמוהה במאמר - התיאור של סעודיה כמדינה מוסלמית מתונה. זאת טעות כל כך גדולה שמציבה סימן שאלה לגבי הקביעות האחרות במאמר.

02
א
  • 07:00
  • 06.01.12

מתי יפול כבר המשטר האירני ונחזור לימי הסחר העליזים....

הכתבות הנקראות ביותר היום
הפופולריות בMarkerweek
הצעות מיוחדות