גדר הכסף: מי מרוויח מהקמת הגדר בגבול מצרים במיליארד שקל

חברות וקבלנים נלחמים ביניהם על חלקים מהנתח; "כל עוד השכר בקהיר הוא 30 דולר לחודש לעומת 1,000 דולר בישראל הנסיונות לעבור את הגבול יימשכו במנהרות"

בחודשים האחרונים משתנה אחד מהנופים היפים במדינה באזור שבין ניצנה לאילת. דחפורים עובדים במרץ והופכים גבעות נמוכות לאדמה מישורית, מעלים עננים של אבק בעבודתם. קבלנים מניחים טונות של פלדה על האדמה ומגלגלים גדרות תיל, ואחרים מקימים מגדלי תצפית, שבהם יותקנו מצלמות ואמצעים טכנולוגיים משוכללים שנועדו להתריע מראש על אלו המבקשים להגיע לישראל. עוד גבול פיסי מוקם סביב ישראל, והופך את גבול ירדן ליחידי שלאורכו לא הוקם מכשול פיסי.

קו הגבול בין ישראל למצרים שורטט ב-1906 בידי קצינים בריטים, שסימנו את האזור שבין רפיח לעקבה כגבול בין האימפריה הבריטית לטורקית. הם פשוט העבירו קו ישר על המפה, מבלי להתחשב כמעט במאפיינים דמוגרפיים או גיאוגרפיים. "הבריטים התוו את הגבול הזה - את חלקו הם סימנו על המפה בקו, כי היו מקומות שהיה קשה לגשת אליהם, ובחלקו הציבו חביות ועמודים בשטח", אומר פרופ' אלישע אפרת, גיאוגרף וחתן פרס ישראל. "זו הפעם הראשונה שאחד מהגבולות ששורטטו על ידי המעצמות ששלטו באזור, שכולם היו גבולות מלאכותיים, מקבל ביטוי מסיבי באמצעות גדרות ותעלות עם מקומות מעבר מסודרים. דבר כזה לא קיים בגבולות האחרים ששורטטו אז, כמו הגבול בין אירן לעירק או עירק לטורקיה".

לפי תחזיות משרד הביטחון, באוקטובר הבא אמורה הגדר - באורך 240 ק"מ - להיות מונחת בקטע שבין רפיח לעין נטפים, 14 ק"מ צפונית לאילת, ותכסה כמעט את כל קו הגבול. הקטע האחרון הוא קטע מצוקי שבו אי אפשר וממילא אין טעם, לדעת מערכת הביטחון, להציב גדר. לכן קטע זה צפוי להיות ממוגן באמצעות תצפיות טכנולוגיות ועזרים אחרים. הגדר, ששתנשא לגובה של 5 מטרים לערך, בנויה מסורגי מתכת עבים וכבדים שאמורה להקשות על אלו שינסו לפרוץ אותה. סביבה יוצבו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו מכ"מים ומצלמות שיותקנו, בין היתר, על גבי 32 מגדלים בגובה 30 מטר כל אחד, שיהיו פרושים לכל אורך הגבול.

אחיקם סרי

עד כה הושלמה בנייתם של 65 ק"מ מהגדר. עד ינואר יושלמו 40 ק"מ נוספים, ובאוקטובר הבא צפוי להסתיים הפרויקט כולו - יותר מחצי שנה לפני המועד המתוכנן. עד אז צפויות להסתיים גם העבודות על המערכות הטכנולוגיות ובניית החמ"לים שיתפעלו את המערכות. "הדרישה המבצעית שהוגדרה לנו היא לבנות גדר שמטרתה לעצור מסתננים, למנוע מאנשים לעבור באופן פיסי. הנחו אותנו שהגדר צריכה לעכב אדם שרוצה לפרוץ את הגדר בחצי שעה לפחות, עד שיגיעו כוחות הביטחון למקום", אומר אהוד כהן, מנכ"ל חברת יהודה גדרות המניחה את הגדר בשטח.

סוחרי נשים, מהגרי עבודה ומבריחי סמים

לפני עשר שנים קשה היה להאמין שמישהו ירצה להשקיע משאבים בבניית פרויקט עצום שכזה באזור נידח כמו הגבול בין ישראל למצרים. בשטח, כפי שאפשר לראות בקטעים מסוימים גם כיום, היתה מונחת גדר שבה משתמשים בדרך כלל מגדלי בקר. מי שהתעניין בתקופה ההיא בהקמת מחסום פיסי בין שתי המדינות היו אלה שנאבקו נגד הברחות סמים ונגד תופעת הסחר בנשים. "דיונים על הגדר הזו החלו כבר ב-2001", משחזר איתן גורני, סמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. "מפקדי צה"ל נתנו את דעתם על הבעיה כי היה מדובר בהברחות סמים, נשק ומהגרי עבודה. התופעה של מהגרי העבודה לא היתה כל כך דרמטית אז, ואולי בגלל זה חיכו עם זה".

סחר בנשים היה אחת הבעיות הכאובות ביותר בתקופה ההיא. דרך הגבול הפרוץ הוברחו כ-1,000 נשים ממזרח אירופה בשנה כדי לעבוד במכוני ליווי בתל אביב. ח"כ זהבה גלאון, שהיתה אז יו"ר הוועדה לסחר בנשים, זוכרת ישיבות רבות של הוועדה שבהן הגורמים השונים הבטיחו שוב ושוב לטפל בגבול, אך דבר לא קרה. "כל פעם אמרו לנו שאו-טו-טו בונים. השרים הרלוונטים היו מופיעים בוועדה, והיו אומרים איך הם מקצים יותר תקציב לצורך בניית הגדר. אבל בסופו של דבר שום דבר לא קרה". בינתיים, בעיית הסחר בנשים הצטמצמה גם ללא גדר. בזכות חקיקה חדשה ואכיפה אגרסיבית נגד סוחרי נשים החלה כבר ב-2008 ירידה דרסטית בתופעה, אם כי היא עדיין ממשיכה להתקיים בממדים קטנים יותר.

הבסיס לפרויקט הנוכחי הוא תוכנית "שעון חול", שנהגתה במערכת הביטחון ב-2005. התוכנית נועדה לתת מענה בגבול הדרומי באמצעות הקמת גדרות במקטעים מסוימים והגברת סדר הכוחות לאורך הגבול, והושקעו בה כ-200 מיליון שקל, סכום שנראה מגוחך לעומת הסכום שמושקע כיום בפרויקט - 1.35 מיליארד שקל.

רויטרס

ב-2005 התרחשו שני אירועים משמעותיים שהובילו בסופו של דבר להקמת הגדר. האחד הוא פרעות נגד פליטים מדרפור שהתגוררו בקהיר ובהן נהרגו עשרות אנשים, דבר שגרם להם לנסות את מזלם בישראל. פליטים ומהגרי עבודה נוספים מסודן ומאריתריאה, שישבו גם הם במצרים, הגיעו בעקבותיהם. בכל שנה שחלפה מאז גדל זרם המגיעים לישראל. במצרים נמצאים כיום, לפי הערכות, כ-2 מיליון פליטים מאפריקה, והחשש בישראל נוגע להמשך הגעתם לישראל.

האירוע המשמעותי השני הוא ההתנתקות והנסיגה של צה"ל מציר פילדלפי המפריד בין רצועת עזה לסיני. מאז הבחין צה"ל בחדירת גורמים עוינים לסיני, המגיעים דרך רצועת עזה. הדבר בא לידי ביטוי בכמה פיגועים שאירעו באזור אילת בשנים האחרונות. האחרון, והקטלני מכולם, היה הפיגוע באוגוסט האחרון שבו נהרגו שמונה חיילים ואזרחים על ידי חוליית מחבלים שחדרה את הגבול סמוך לאילת.

המניע הביטחוני נתן רוח גבית לתומכים בהקמת הגדר, אבל כשהיא אושרה בינואר 2010 מטרתה העיקרית היתה מניעת כניסה לא חוקית לישראל. במובן הזה, הגדר דומה במהותה לגדר הגבול המוקמת בימים אלה בין מקסיקו לארה"ב - זאת בעצם גדר בין העולם הראשון השבע לעולם השלישי הרעב, שמנסה להסתנן אליו כדי לשפר את מצבו הכלכלי.

מפת הגבול

במבול הפרטים שפורסמו בנוגע לעסקת גלעד שליט, לא הוזכר פרט אחד קטן: ביום שלפני ביצוע העסקה הגיעו לרחובות דרום תל אביב עשרות מהגרים מאפריקה, שהיו עצורים במתקן הכליאה סהרונים שליד קציעות. מערכת הביטחון שיחררה אותם ועוד עשרות אחרים שהגיעו למקומות שונים בישראל כדי לפנות מקום לאסירי חמאס, ששהו שם לפני שחרורם הסופי. אפשר להניח שלא יעבור זמן רב עד שמתקן סהרונים יתמלא שוב.

 ב-5 שנים בין 30 ל-40 אלף מהגרי עבודה

כבר כיום נמצאים שם 80 מהגרים אפריקאים שנתפסו על כביש 10, סמוך לגבול ישראל-מצרים, יום לאחר שמחת תורה. אירועים דומים קורים על בסיס יומי או שבועי ולא מדווחים בתקשורת. גם 80 המהגרים האלה הובלו על ידי בדווים מסיני לאזור הגבול, דילגו מעל גדר בקר והתיישבו על הכביש, שם כוחות צה"ל באו לאסוף אותם במשאית. בעוד כמה חודשים הם יגיעו לתל אביב, לערד, לאילת ולערים נוספות ברחבי ישראל ויעבדו כמלצרים בבתי מלון, כשוטפי כלים בפאבים ובמסעדות, כעובדי ניקיון ובכל עבודה אחרת הנמצאת בתחתית המדרג בישראל - אך נחשבת למכניסה מאוד יחסית למקום שממנו הגיעו.

בחמש השנים האחרונות הגיעו לישראל בין 30 ל-40 אלף מהגרי עבודה - חלקם הגדול טוענים למעמד של פליטים שברחו מארצות מוצאם - שעצם כניסתם לישראל מהווה אתגר חברתי עצום. התרחיש הזה אמור להסתיים בעוד שנה בדיוק, כשיושלם אחד הפרויקטים הגדולים שהמדינה מבצעת כיום - הקמת גדר הגבול בין ישראל למצרים, בעלות מתוכננת של 1.35 מיליארד שקל. מבחינת מקבלי ההחלטות תרד בעיה קשה מסדר היום הישראלי, אך לא כולם שותפים לתפישה זו.

עו"ד יונתן ברמן מהמוקד לסיוע לעובדים זרים, שבשנים האחרונות מלווה מבקשי מקלט בישראל, בהחלט לא שותף לה. לדבריו, על מעצבי המדיניות לבחון את הסוגיה מעבר לזווית הצרה של מכשול פיסי בלבד. "בשנים האחרונות מדינת ישראל עשתה שורה של צעדים מתוך מחשבה שאלה ירתיעו את מי שמבקש מקלט - המדינה עצרה אנשים לתקופות ממושכות, קבעה את נוהל גדרה-חדרה שלפיו אסור להם לשהות במרחב זה, וצעדים נוספים שלא השיגו את האפקט שלו ציפו. ישראל ומדינות מערביות אחרות מתקשות להבין שמדובר בסדרה של גורמים הרבה יותר מקיפים ומשמעותיים ממדיניות מקומית כזו או אחרת, או מכשול כזה או אחר, שאמורים להשפיע על הגעה של מבקשי מקלט או מהגרי עבודה".

על אף שמאז 2005 זרם המסתננים הלך וגבר, הרי שמלבד כיבוי שריפות נראה שבאותן השנים לא נעשה הרבה כדי להתמודד עם הבעיה לטווח ארוך. "באותם ימים הבעיה היתה לא לתת פתרון לעוד שנים, אלא לעוד שבועות", אומר ח"כ אבי דיכטר, שהיה השר לביטחון פנים בממשלת אהוד אולמרט. "התפישה היתה שגדר טובה יותר נגד מבריחים ולא נגד מסתננים שבמילא מבקשים להיתפס, ועבורם הגדר היא גורם מעכב בלבד. לכן, קודם כל ביקשתי להקים מתקן השהיה שבו מחזיקים את המסתננים, והקמתי ליד קציעות את מתקן סהרונים, שבו אפשר להחזיק את כמויות האנשים שהגיעו באותן שנים".

במקביל ניסתה ישראל לפתור את הבעיה בעיקר במישור הדיפלומטי. בשלב מסוים הבטיח נשיא מצרים דאז, חוסני מובארק, לראש הממשלה אולמרט שישראל תוכל להחזיר את המסתננים למצרים. ואולם מהר מאוד התברר שמובארק לא עומד בהבטחתו. ישראל, מצדה, לא היתה יכולה, לפי האמנות הבינלאומיות שעליהן היא חתומה, להחזיר את הפליטים לארצות מוצאם, אלא אם היא יודעת שהם חוזרים למקום בטוח עבורם. כך מצאה את עצמה ממשלת אולמרט חסרת אונים מול התופעה.

"ההתחייבות של מובארק לאולמרט תורגמה ל-32 מסתננים שהוחזרו בלבד", אומר דיכטר. "צה"ל נהפך לצבא הובלת מסתננים ולא בלימת מסתננים. תפוח האדמה הלוהט הזה עבר לשירות בתי הסוהר, וממנו למשרד הפנים שהיה צריך לתת לשוהים אישורי שהייה, ובעצם לכל הציבור הישראלי שהמהגרים חיים בקרבו. הבעיה הגדולה באמת היתה שמשרד החוץ לא הצליח להגיע לשום הסדר רציני שהיה מאפשר החזרה של אלפים".

בסופו של דבר, התיק התגלגל לפתחה של ממשלת נתניהו, שנאלצה להתמודד עם השלכות חברתיות נרחבות יותר - כמו הפגנות נגד זרים בתל אביב ובבת ים וטענות על כך שהתושבים החדשים מאפריקה תופסים מקומות עבודה של ישראלים. בינתיים החלה לפעול תנועה ציבורית להקמת גדר הפרדה בין ישראל למצרים. עם זאת, ממשלת נתניהו לא התלהבה יתר על המידה לבנות את הגדר, בעיקר משיקולים תקציביים. בסופו של דבר, בניית הגדר נכפתה על הממשלה בעקבות יוזמת חקיקה פרטית שהוביל ח"כ יעקב כץ (כצל'ה) מהאיחוד הלאומי.

בדצמבר 2009 הגיש כץ לכנסת, יחד עם עוד עשרה ח"כים, הצעת חוק פרטית לבניית גדר הפרדה בין ישראל למצרים. ההצעה קבעה שישראל תקים גדר בין ישראל למצרים תוך שנתיים מיום אישור החוק. כמו כן, תקצה המדינה תקציב מיוחד לצורך מימון הפרויקט. כחודשיים לאחר מכן אישרה ממשלת נתניהו את הקמת הגדר.

"ביבי לא באמת רצה שהחוק יעבור, אבל הוא הבין שבכנסת יש רוב בעד ההצעה שלי", טוען כץ. "היו הרבה אנשים טובים שהתנגדו בטענה 'מאיפה צה"ל יוציא סכומים כאלה"'. לדברי כץ, עלותה של הגדר תגדל בסופו של דבר. "אני בטוח שזה לא ייגמר ב-1.35 מיליארד שקל אלא ב-3-4 מיליארד שקל. הצעת החוק שלי דיברה על תקציב של 1.5 מיליארד שקל במספר ק"מ מצומצם, ואילו המתווה כעת הוא לגדר את כל הציר. לכן כמעט בלתי אפשרי שזה ייגמר בתקציב הנוכחי".

גם דיכטר מסכים עם אבחנה זו: "אני מקווה שזה יסתיים ב-3-4 מיליארד שקל בלבד". גורם במשרד הביטחון דוחה בתוקף את הדברים: "הפרויקט הזה יסתכם ב-1.35 מיליארד שקל, ואפשר להגיד את זה די בוודאות כי הרבה מכרזים כבר יצאו, ואנחנו כבר יודעים אילו מכרזים צריך להוציא כדי להשלים את הפרויקט. לכל היותר ייתוספו לו כמה מאות מיליוני שקלים, אם הממשלה תחליט על פתרונות נוספים בקטע הדרומי - שבו אי אפשר להקים גדר פיסית".

כולם רוצים חתיכה

מניסיון של פרויקטים קודמים אפשר להעריך שהפרויקט יעלה בסופו של דבר יותר מהמתוכנן. דבר מטריד נוסף, בוודאי לאור דרישות המחאה החברתית, הוא העובדה שמשרד האוצר מממן מחצית מהפרויקט על חשבון תקציבים אחרים כמו חינוך, רווחה ובריאות. בעת הדיונים על אישור הגדר, בתחילת 2010, התעקשו אנשי משרד הביטחון, שקיבלו תמיכה פומבית מהשר אהוד ברק, שהמשרד יקצה מתקציבו כמה שפחות לטובת הגדר. אנשי המשרד טענו, בין היתר, שהגדר נועדה לצרכים אזרחיים בלבד. גורמים במשרד הביטחון צוטטו אז באומרם שעם מצרים יש גבול של שלום, ולכן עדיף להפנות את התקציבים לגבולות האחרים ולפיתוח מערכת כיפת ברזל.

סודנים שחצו את הגבול ליד ניצנה ב-2007

בעקבות ההתנגדויות הוחלט, בסופו של דבר, שהתקציב יחולק חצי-חצי בין משרדי האוצר והביטחון ויתפרש על פני כמה שנים, עד שיושלם הפרויקט. "מה תפקידה של מערכת הביטחון? לשמור על המדינה, לתת ביטחון", אומר בכיר באוצר. "ועדת ברודט, שבחנה לעומק את סוגיית תקציב הביטחון, קבעה במפורש שהפרויקט הזה צריך להיעשות מתקציב משרד הביטחון. אבל ככה זה אצלם. כמו שאיל גבאי, מנכ"ל ראש הממשלה הקודם, היה אומר: 'אם החיילים יושבים, מערכת הביטחון תדרוש עוד כסף בשביל שיעמדו'".

מצד שני, יש כאלה שיהיו מרוצים מאוד אם תקציב הפרויקט יגדל, ולא חשוב אם זה יהיה משרד הביטחון או האוצר שיזרים את הכסף. אלה הם הקבלנים שמרוויחים כבר כיום מההשקעה הממשלתית האדירה. שתי החברות שמניחות את הגדר, וככל הנראה מקבלות את מרב הכסף, הן יהודה גדרות, ומתכת עדין - באר שבע. גורם משמעותי אחר הם קבלני עפר, שמקבלים גם הם נתח לא רע מהעוגה. מי שדווקא מרגישים מקופחים הם אנשי התעשיות הביטחוניות, שסבורים כי היו יכולים למכור יותר עבור מערכת הביטחון במיזם זה.

"כל התעשייה רוצה מאוד חלק בפרויקט הזה", אומר איתי בר-יוסף, מנכ"ל חברת דיפנספוט שתיכננה קטעים מהגדר. "ברגע שהתפרסם שזכינו במכרז לעבודות התכנון, קיבלתי עשרות טלפונים מחברות להתקנת גדרות או אמצעים אלקטרוניים, שרוצות למכור את הציוד שלהן לפרויקט הזה. חלק מהן גם ניסו להשפיע על התכנון, כך שיכלול אמצעים טכנולוגיים שהחברות ימכרו לצבא". לדברי בר-יוסף, החברה שלו עמדה בלחצים ודווקא הצליחה לחסוך עבור מערכת הביטחון כ-30% מהעלויות בקטע הגדר שליד אילת.

בר-יוסף מסרב לנקוב בשמות, אבל אחת החברות שלוחצת ישירות על ראשי מערכת הביטחון היא חברת הגדרות הוותיקה מגל, שבראשה עומד ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי. החברה, שהגדרות שלה ממוקמות כמעט לאורך כל הגבולות הפיסיים של ישראל, מעוניינת שגם במקרה של הגבול המצרי הגדר תהיה גדר אינדיקטיבית - גדר אלקטרונית שכל נגיעה בה מקפיצה את כוחות צה"ל לאזור. מגל ואלביט הן החברות היחידות שיש להן אישור להתקין מערכות מסוג זה בגבולותיה של המדינה. ללחצים של מגל יש משמעות תקציבית: תוספת של 10%-12% לפרויקט.

אנשי מגל מפעילים לחצים כמעט מהרגע שבו החליטה הממשלה להקים את הגדר, אך קיבלו רוח גבית בעקבות שני אירועים: נפילת משטר מובארק במצרים והפיגוע באוגוסט. הם מנסים לשכנע את ראשי מערכת הביטחון שנוצר מצב חדש, ושכעת מטרת הגדר היא למנוע ממחבלים לחדור לישראל. "כשהגדר אושרה המטרה היתה לבנות מכשול למסתננים, אבל מאז התהפכו היוצרות ובמצרים אין יציבות כיום", מסביר פרי. "הניסיון של הגנת הגבולות בישראל מראה שהגדר היעילה ביותר היא גדר אינדיקטיבית". לדברי איתן לבנה, מנכ"ל החברה, התקנת הגדר של מגל שווה את תוספת העלות. "בראייה כוללת של עלות-תועלת זה נראה הגיוני. אם ירצו להוסיף בעתיד אמצעים אלקטרוניים אחרי שהגדר כבר תוקם, זה יהיה מסובך ויקר יותר".

השנים האחרונות לא היו טובות עבור מגל, והיא חוותה לא מעט הפסדים כספיים ומשברים אחרים. ב-2010 הפסידה החברה 6.2 מיליון דולר, אם כי במהלך 2011 גילתה סימני התאוששות. גורמים בתעשיות הביטחוניות מותחים ביקורת על החברה וטוענים שכדי למצוא עוגן כלכלי להיאחז בו, היא מנסה לשכנע את מערכת הביטחון בנימוקים ביטחוניים.

"זה לא ייאמן שחברה מנצלת את הקשרים של בכיריה כדי להשיג לה עבודות, בעוד שדי ברור שמדובר בגדר סבירה בהחלט כבר עכשיו", אומר גורם בתעשיות הביטחוניות. גורם במשרד הביטחון מוסיף: "מגל הם בעלי אינטרס כלכלי ולא מקבלים החלטות, אין להם לא אחריות ולא סמכות כלפי האזרח. ובכלל, גדר אינדיקטיבית זה הדור הקודם. הגדר הזו, בצירוף האמצעים האלקטרוניים, היא הפתרון המתקדם והנכון. נתנו לחיילי גולני וגבעתי לנסות לטפס עליה, והם לא הצליחו".

לבנה דוחה את הביקורת נגד החברה. "נכון, אני בעל אינטרס, אבל אני מאמין במה שאני אומר. שיקול הדעת נתון לבני הסמכא במשרד הביטחון. למכ"מים, צריך זכור, יש שטחים מתים ובעיות במזג אוויר מסוים, ולכן הפתרון האינדיקטיבי הוא הטוב ביותר. בכל הגבולות זה עובד טוב, למה יש ספק שזה יתרום בגבול מצרים?"

הפעם האחרונה שבה היחידה הטכנולוגית (יחט"ל) של צה"ל אישרה את תקן הגדרות של מגל ואלביט עבור מערכת הביטחון היתה ב-2001. מאז לא בדקה היחט"ל את התקן פעם נוספת, ומכאן שלחברות אחרות בתחום אין אפשרות להציע לצה"ל גדר משלהן. כלומר, אם מגל אכן תצליח לשכנע את מערכת הביטחון להקים גדר אינדיקטיבית, כמעט ברור מאליו שלפחות חלק נכבד מהעבודה תעבור אליה. לפני כחצי שנה, לדוגמה, היתה זו מגל שנקראה על ידי מערכת הביטחון, ללא מכרז, להתקין גדר מתוצרתה על הגבול עם סוריה, לאחר מהומות יום הנכבה שאירעו באזור. לדברי גורם במערכת הביטחון, במקרה זה לא נערך מכרז מכיוון שבאזורים אחרים בגבול מותקנת כבר גדר של מגל, והיה נוח יותר לעבוד מול גדר של אותה החברה לאורך הקו.

ואולם במערכת הביטחון לא לגמרי פוסלים את האפשרות שדעתם בנוגע לעמדת מגל תשתנה. "אנחנו פועלים להקמת המכשול האופטימלי באופן יחסי. צריך לזכור שהמשאבים צריכים להיות ריאליים. במידה שיידרשו תוספות נוספות למכשול, נשקול את מרב האפשרויות", אומר בכיר במשרד הביטחון. אמירה מסוג זה בטח לא תמצא חן בעיני החברות שפיתחו בשנים האחרונות מערכות גדר מתקדמות, אך עדיין לא זכו לאישור של צה"ל להתקין אותן על גדר גבול. "המערכות האזרחיות הרבה יותר מתקדמות מהמערכות שמאושרות בצבא, ולכן זה די מקומם שמי שזכה לפני עשר שנים בניסוי יוכל לעשות את העבודה כיום רק בגלל העניין הטכני הזה", אומר כהן.

מרוויחים יש גם בצד הטכנולוגי של הגדר. המרוויחה הגדולה היא חברת אלתא של התעשייה האווירית, שמכ"מים שלה צפויים להיפרש לכל אורך הגבול. גם מכ"מים של חברת מגנא בי.אס.פי צפויים להשתלב בפרויקט. מכיוון שבאזור אין תשתיות תקשורת, יונח סיב אופטי במקביל לכל אורך קו הגדר - כ-240 ק"מ. באמצעות התשתית של הסיב תתאפשר העברה של המידע מהמצלמות ומהמכ"מים אל המוצבים והחמ"לים של צה"ל. עלות הנחת הסיב נאמדת בעשרות מיליוני שקלים, והחלק העיקרי של העבודה אמור לצאת למכרז בקרוב.

ואולם קטע קטן כבר מבוצע על ידי חברת בזק, שלה חוזים גדולים עם מערכת הביטחון. מתן העבודה לבזק, ללא מכרז, מעורר תרעומת בקרב המתחרים האחרים, גם מתוך חשש שלבזק יהיה יתרון כשיתפרסם המכרז. "איכשהו, ובמיוחד בפרויקטים הגדולים האלה, זאת תמיד בזק. זה מאוד מקומם", אומר בכיר באחת החברות המתחרות.

הפליטים בונים את הגדר

המלחמות הפנימיות בין קבלני מערכת הביטחון הן בוודאי הדבר האחרון שמעניין את האפריקאים שבגללם הוקמה הגדר מלכתחילה. בישראל יש הקוראים להם מסתננים או עובדים זרים, לעומת אחרים, בעיקר ארגוני זכויות אדם, המתייחסים אליהם כאל מבקשי מקלט ופליטים, שמגיעים בשל היותם נרדפים בארצות מוצאם.

בכל מקרה, רבים מהם עוברים מסע ייסורים שמתחיל בסודן או באריתריאה ונמשך בסיני. קבוצה מסוימת של בדווים המתגוררת בצפון חצי האי כולאת אותם במעין מחנות מעצר, שם הם עוברים סדרה של עינויים. בחלק מהמקרים נשים נאנסות במחנות אלה, ומגיעות למעצר בישראל כשהן בהריון. ארגוני זכויות האדם מקווים שהגדר לפחות תעצור את התופעה הנפשעת הזו.

"תופעת ההברחה הזו נהפכת לאסון הומניטרי", אומר מקור המקורב לנציבות האו"ם לפליטים. "בדווים בסיני מחזיקים חלק ניכר מהחוצים, מענים אותם ומחזיקים אותם כאסירים, ומחייבים אותם לטלפן לקרוביהם באריתריאה או בישראל כדי שישלמו את הכסף הנדרש - לעתים גם 10,000 דולר - כדי לשחררם. זה נהפך לעסק של ממש שמגלגל מיליוני דולרים בשנה. אם יהיה יותר קשה לעבור את הגבול, יש לקוות שכל התעשייה הזו, שמתחילה כבר בקהיר, תיפגע בעקבות הקמת הגדר".

רוב המהגרים הם אריתריאים, שנמלטים מרדיפה דתית או משירות צבאי, ומספרם מוערך ב-25 אלף. לפי נתוני האו"ם, במדינות מערביות אחרות 88% מהפליטים האריתריאים קיבלו מעמד של פליט. בישראל, מנגד, לא נותנים להם מעמד של פליט, אך מצד שני לא מגרשים אותם, מלבד 700 איש שגורשו בשנים קודמות. לאחר כמה חודשים במחנה מעצר הם מגיעים לערים ומתחילים לעבוד. בחודשים האחרונים הם מתחילים להיראות גם באתרי בנייה, ויש בודדים שאפילו עובדים אצל הקבלנים שבונים את הגדר בין ישראל למצרים.

המדיניות של ישראל כלפי עובדים זרים - הצהרות על כך שישראל צריכה להפחית באופן ניכר את מספרם מצד אחד, והעובדה שהיא לא באמת סוגרת הרמטית את הדלת מצד שני - מעלה ספק אם הגדר תצמצם את הגעתם לישראל. לא ברור מה יקרה אם קבוצה של פליטים תתקבץ ליד הגדר, או תטפס עליה לאט ובזהירות, תגיע לצד השני של הכביש ומשם יאספו אותם כוחות צה"ל למחנה המעצר, כפי שקורה כיום. בהקשר זה יש לזכור שמטרת המגיעים לישראל היא פשוט להיתפס, כדי שאחרי חודשים של מעצר יוכלו להשתלב בשוק העבודה בישראל.

"אני לא מאמין שהגדר תהיה יעילה", אומר המקור המקורב לנציבות האו"ם לפליטים. "כל זמן שהפרש השכר הוא 20-30 דולר בחודש בקהיר לעומת 1,000 דולר לחודש בישראל, הניסיונות לעבור יימשכו, גם אם זה יהיה קשה יותר. התפתחות תעשיית המנהרות בגבול עזה-מצרים היא דוגמה טובה לכך. אני לא בטוח שהבדווים, שעד כה זו פרנסתם, לא ינסו למצוא פתרון דומה".

גם דיכטר מטיל ספק בהיותה של הגדר פתרון מוחלט לבעיה. "אם כל המהלך יהיה הקמת גדר בלבד, זה לא יפתור את הבעיה, בדיוק כמו שהגדר ביהודה ובשומרון לא פתרה לבד את בעיית הטרור. ימצאו דרכים לעבור את המכשול, כי הכסף שעושים המבריחים מהברחת המסתננים הוא כל כך טוב, שזה משתלם למצוא כל פתרון לעבור את הגבול. לכן, גם אחרי כל הכסף שהמדינה תשקיע, נצטרך להתמודד עם הבעיה באופן עמוק יותר מאשר הקמת גדר בלבד".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר