החלום והמאיון העליון

מי יצר בארה"ב את פערי השכר ומי מוביל את המאיון העליון בישראל?

מה קרה לאמריקאים?

האם הם השתגעו? שכחו את החלום האמריקאי? את כוחה האדיר של הכלכלה החזקה בעולם? את היצירתיות האדירה שלהם? את החדשנות? את החופש המדהים ומעורר ההשראה של האזרחים?

העלייה בשכר בארה"ב, 1979- 2007

תנועת Occupy Wall Street צוברת מזה שבעה שבועות תאוצה אדירה בארה"ב. מה שהתחיל כאוסף של אנשים שמותגו כהיפים מעשני סמים שלא רוצים לעבוד נהפך בהדרגה לתופעה הכלכלית והחברתית המדוברת ביותר. העיתונות המרכזית והשמרנית בארה"ב, שהתעלמה מהתופעה, נאלצת בהדרגה להכיר בה ולדווח עליה בתימהון: שהרי הרעיונות שמשמיעים החברים במאהלי המחאה בפארק זקוטי במנהטן, בשיקגו, בלוס אנג'לס, בוושינגטון הבירה ובמיניאפוליס נראו כל כך לא אמריקאים, UnAmerican.

התנועה החלה עם השם "לכבוש את וול סטריט", אבל מתחת לשטח מבעבעת הסיסמה השנייה, הכוללנית יותר, שלא מתמקדת רק במערכת הפיננסית האמריקאית שהתמוטטה לפני שלוש שנים והכניסה את כל העולם המערבי למיתון: זאת סיסמת ה-99% נגד ה-1%. הכוונה היא למונח הכלכלי: 99% מהאוכלוסיה מול ה-1% העליון, בעל ההכנסה הגבוהה ביותר בארה"ב.

באוקטובר 2010 כתבנו כאן על ספרם של ג'ייקוב האקר ופול פירסון, "Winner take all politics" ("כלכלת המנצחים שלוקחים את הכל"), שניתח את הסיבות לפערים הגדלים בחברה האמריקאית (השבוע, 14.10.2010), והערכנו שבעקבות המשבר הפיננסי בוול סטריט והאבטלה הגואה יתחילו אמריקאים רבים לפקפק באפקטיביות של החלום האמריקאי ולהפנים את הנתונים הכלכליים היבשים והקשים.

שנה חלפה, והתזה שבבסיס ספרם של האקר ופירסון התחילה לחלחל בספטמבר במהירות לתוך השיח הציבורי האמריקאי תחת הסיסמה "99% נגד 1%" - והיא מתפשטת בהדרגה לשאר חלקי העולם: צעירים ומבוגרים נושאי כרזות דומות נצפו בשבועות האחרונים גם בבריטניה, באיטליה, בספרד, בניו זילנד וביפן.

חלק מאנשי האלפיון העליון האמריקאי ורבים מהפוליטיקאים הימנים השמרנים דחו את הנתונים ואת הפרשנות שניתנה להם. אלא שבאוקטובר פירסם הקונגרס האמריקאי את המחקר המלא והמוסמך הראשון שלו בנושא: עבודה קצרה וממוקדת של 63 עמודים שכתב משרד התקציב של הקונגרס תחת הכותרת: "מגמות בחלוקת ההכנסה של משק בית אמריקאי ב-1979-2007". הנתונים שהוצגו בדו"ח מדהימים.

לפני שנתחיל עם הנתונים, כדאי להזכיר את האתוס, המיתוס, הנרטיב או האקסיומות המוכרים לגבי אי השוויון בכלכלה העולמית בכלל ובכלכלה האמריקאית בפרט: הפער בין העשירונים העליונים לבין התחתונים גדל במהירות. זהו שילוב של עלייה בהכנסותיו של העשירון העליון והדשדוש בקרב העניים ביותר.

היחס בין שכר המנהלים לשכר העובדים בישראל

המשתנה העיקרי המסביר את הזינוק באי השוויון הוא רמת ההשכלה של העשירונים. אנחנו חיים בעידן כלכלת הידע, ומי שאין לו השכלה במקצועות הרלוונטיים והמבוקשים - נשאר מאחור. בעלי ההשכלה הגבוהה, היזמים והמנהלים נמצאים בעשירון העליון. הם אמנם מתרחקים משאר העשירונים, אבל הם המנוע מאחורי הצמיחה הכלכלית וגם חוט השדרה של המשקים והכלכלות בארה"ב.

ועכשיו נעבור לנתונים של הקונגרס:

הנתח בהכנסה (לאחר העברות ומסים) של כל אחד מארבעת החמישונים התחתונים (כל חמישון מייצג חמישית מהאוכלוסיה, לפי ההכנסה) ירד ב-1979-2007. רק בחמישון העליון נרשמה עלייה חדה. כלומר, כמעט כל הזינוק באי השוויון נעוץ רק בשני העשירונים העליונים.

אבל בואו נבדוק מה קרה בתוך החמישון העליון (20% מהאוכלוסיה שמחזיקה בהכנסה למשק בית הגבוהה ביותר בארה"ב). כאן נמצאת ההפתעה המדהימה: כמעט כל הזינוק המדהים בנתח של החמישון העליון בהכנסה הכוללת של משקי הבית בארה"ב נובע מה-1% העליון - המאיון העליון. ההכנסה של משקי הבית במאיון העליון גדלה כמעט פי שלושה ב-1979-2007 (ב-275%, ליתר דיוק) בעוד שההכנסה של ה-19% הבאים אחריהם (אחוזונים 81% עד 99%) גדלה רק ב-65% באותה תקופה. ה-60% הבאים (אחוזון 21% עד 80%) באוכלוסיה ראו עלייה נטו בשכר הריאלי למשק בית של 40% בלבד; ואילו החמישון התחתון נהנה מעלייה של 18%.

השינוי בחלוקת ההכנסות בארה"ב, 1979-2007

ועכשיו נתרגם לשפת בני אנוש: 30 השנים המופלאות של מהפכת הטכנולוגיה, הגלובליזציה, הדמוקרטיזציה והאינטרנט - 30 שנות ניצחון השיטה האמריקאית - היו אכן מופלאות, אבל הן היו מופלאות בעיקר ל-1% מהאוכלוסיה בארה"ב, למאיון העליון. אלה הם המגה עשירים, המולטי מיליונרים והמיליארדרים. גם לעשירים מהשורה, לאמידים, לבעלי מקצועות חופשיים נחשקים, לבעלי השכלה גבוהה וכישורי "כלכלת ידע" בולטים, היו אלה שנים טובות - אבל הן לא מתקרבות, אפילו לא באזור החיוג, לשנים שידע המאיון העליון. הם ראו רק שליש מהשגשוג שהיה בצמרת.

בגרף הימני אפשר לראות את התופעה בבהירות: הזינוק במאיון העליון הוא מדהים, בעוד ששאר האמריקאים מדשדשים. בגרף האמצעי אפשר לראות את הנתח של כל אחד מהחמישונים של משקי הבית בארה"ב. מתברר שכל הזינוק בחלקם של שני העשירונים העליונים נמצא רק במאיון העליון.

ועכשיו אנחנו בשלב השאלות, שאינן כלולות בדו"ח של הקונגרס (הנשלט כיום על ידי הרפובליקאים ברוב של 242 מול 193).

האם ההשכלה של המאיון העליון גבוהה מזאת של העשירון העליון? האם הבנקאי מוול סטריט שנמצא במאיון העליון משכיל יותר מהפרופסורים לפיסיקה, לרפואה או לכימיה (שנמצאים בעשירון העליון)?

מה דחף את המאיון העליון למעלה באופן פראי כל כך ב-30 השנים האחרונות? מהפכת הטכנולוגיה והגלובליזציה, או אולי כללי המשחק שקבעה הממשלה?

למי יש השפעה גדולה יותר על הפוליטיקאים, על המדיניות הכלכלית, על הקונגרס, על הסנאט ועל הרגולציה בארה"ב? למאיון העליון או לשאר 99% הבוחרים בארה"ב?

מה היה קורה אם משרד התקציב של הקונגרס היה מנתח את האלפיון העליון (0.1%) במשקי הבית בעלי ההכנסה נטו הגבוהה ביותר בארה"ב? אולי היה מתברר שגם אצל המאיון העליון יש הרבה בעלי מזל וברוכי כישרונות ששכרם גדל ב-100%-200% ובעלי הרבה יותר מזל והרבה יותר כישרונות ששכרם גדל במאות ובאלפי אחוזים?

אבל השאלה המעניינת ביותר, שעשויה להעסיק מאוד את האמריקאים בחודשים הקרובים ואולי בשנים הקרובות, היא מהן הסיבות האמיתיות לכך שהמאיון העליון פתח ב-30 השנים האחרונות פערים כה דרמטיים משאר 99% מהאוכלוסיה, ובעיקר איזו השפעה היה צריך אותו מאיון להפעיל על הפוליטיקאים ועל מקבלי ההחלטות כדי להישאר שם למעלה, במאיון העליון.

ובתרגום לשפה פשוטה: האם הזינוק של 275% בשכר של המאיון העליון בארה"ב נבע מהכישרון, מהיזמות ומהחדשנות האמריקאית, והוא רכיב קריטי והכרחי בתמהיל שדחף את הכלכלה הגדולה ביותר בעולם קדימה - או שמא ברגע שנתח כה עצום מההכנסה מתרכז אצל חלק כה קטן מהאוכלוסיה, זה כבר לא רק מנוע כלכלי אלא יותר ויותר מועדון קטן שמארגן את כללי המשחק הכלכלי לטובתו.

אינדיקציה מסוימת לתשובה אפשר למצוא בניתוח התורמים הגדולים ביותר למפלגות ולמועמדים לנשיאות: אלה הם חברי המאיון העליון והחברות הגדולות ביותר בארה"ב. בשנה האחרונה, למשל, קיצצו מנהלי קרנות הגידור העשירים ביותר במדינה (שכל אחד מהם מרוויח 50-500 מיליון דולר בשנה) את התרומות שלהם לברק אובמה, לאחר שהוא דיבר לא יפה על וול סטריט.

ומה בישראל? מינהל הכנסות המדינה לא פירסם ניתוח דומה של הגידול באי השוויון בישראל: האם הוא נובע מעוני גובר אצל חרדים וערבים שלא לוקחים חלק גדול מספיק בשוק העבודה, האם הוא נובע ממהפכת הטכנולוגיה והאינטרנט - או שגם אצלנו חלק גדול מאי השוויון נובע מהזינוק בשכר של המאיון העליון?

ומיהו המאיון העליון בישראל? יזמי היי-טק? תעשיינים? פרופסורים מבריקים לפיסיקה, לכימיה ולרפואה? אדריכלים? מוסיקאים? ספורטאים? שאלות מרתקות שמשרד האוצר והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעולם לא חקרו - אף שהתשובות יכולות להיות מרתקות ולהשפיע, בדיוק כמו בארה"ב, על המדיניות הכלכלית ועל תפישת המציאות של כולנו.

אבל משהו בכל זאת פורסם על ידי האוצר. לא בהתלהבות גדולה, אלא רק לאחר שהדו"ח הודלף ל-TheMarker לפני חודש: היחס בין שכר המנהלים והעובדים ב-13 הקבוצות העסקיות הגדולות בישראל (אלה שידועות לפעמים בכינויים פירמידות, קונצרנים או חברות של טייקונים) לבין היחס של שכר העובדים והמנהלים בשאר חלקי המגזר העסקי.

התוצאות לא פחות מדהימות מאלה שהעלה הקונגרס האמריקאי. במדגם שבדק מינהל הכנסות המדינה (המתייחס אך ורק לחברות שבהן המנהלים הם גם בעלי מניות) נמצא שהיחס בין שכר המנהלים לשכר העובדים ב-13 הקבוצות הגדולות (שרובן בנויות על מונופולים ואוליגופולים הפועלים בשוק המקומי) גדל מפי 10 לפי 40 ב-2003-2008, בעוד שבשאר חלקי המגזר העסקי הפער בין המנהלים לעובדים נותר קבוע פחות יותר (הגרף השמאלי).

כלומר, יש לנו אינדיקציה ראשונה לכך שגם בישראל יש קבוצה קטנה מאוד שנהנתה בעשור האחרון מכלכלת השוק הישראלית, הרבה יותר משאר השחקנים באותו "שוק". באורח מפליא, מדובר דווקא בקבוצה ש"שוק" אצלה הוא הכי פחות "שוק" - הוא דומה יותר לשווקים של העידן הקומוניסטי והסוציאליסטי: ריכוזי ומחובר בעבותות הון-שלטון לממשלה ולרגולציה.

אומרים שהאמריקאים שמפגינים נגד וול סטריט בפארק זקוטי במנהטן צריכים ללמוד מהצעירים שהקימו אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב. ייתכן שגם מובילי המחאה הישראלים יכולים ללמוד משהו מהמחאה האמריקאית, אם רק יעצרו לרגע, לחשוב, ללמוד, לקרוא ולהתעמק בנתונים.

הירשמו עכשיו: סקירה יומית של שוק הנדל"ן ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר