מותו של המתווך - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אבא דיגיטלי

מותו של המתווך

בשנים הראשונות הכספים שהוענקו מסבא וסבתא לילדים נמסרו להורים, נספגו במינוס המשפחתי ולרוב גם התפוגגו מזכרונם של המוטבים הקטנים. אבל ברבות השנים המוטבים גדלו, נהפכו רכושניים וניהלו את החשבון בצורה קפדנית יותר

תגובות

- אני רוצה לומר לך מלה אחת. רק מלה אחת.

כן אדוני.

- אתה מקשיב?

כן.

- פלסטיק!

(מתוך הסרט "הבוגר", 1967)

הבוגר
אי־פי

 

החודש הם קיבלו את הפלסטיק הראשון שלהם. שני ילדים ערמומים ומלאי צ׳ארם, בני 14 ו־11, הצליחו להניח את ידיהם על כרטיס האשראי הראשון שלהם.

זה לא שהם רוצים או יכולים לגהץ את הכרטיס בקניון או בסופרמרקט השכונתי, אבל ממילא הסביבה הפיזית הזאת לא מעניינת אותם. הם יותר בקטע של מוצרים שעוברים בכבלי הנחושת והסיבים האופטיים של האינטרנט, או במקרה הגרוע, כאלה שמסתיימים במפגש עם השליח של הדואר.

כדי שפעם אחת ולתמיד אפשר יהיה לקטוע את הרוטינה הזאת שבה נתוני כרטיס האשראי שלי נחשפים לכל מיני מוכרים מפוקפקים מסין או מכתובות עלומות בארצות הברית - נתתי להם כרטיס אשראי משלהם. ממילא בסוף אני מעיף מבט במוצר שעל צג המחשב או הסמארטפון, ממלמל ״אתה בטוח שאתה ממש צריך 72 קלפים של פוקימון ב־5 דולרים כולל משלוח?״ וכעבור חמש דקות צועק להם מהסלון לחדר השינה: ״הגיע מייל אישור מהסיני על קניית הקלפים!״.

״הילדים שלך מפונקים, אתה מפנק אותם יותר מדי. כל מה שהם רוצים אתה קונה להם״, טוענת הסבתא שלהם. וכאן בדיוק נמצאת הטעות שלה: אני לא קונה להם כלום. הם קונים בעצמם מהכסף שאותה הסבתא בדיוק מספקת להם. דמי חנוכה, דמי פורים, מתנת ראש השנה ופסח, תגמול השתלמות בכל סמסטר וכמובן מענק יומולדת שמן, שרק הולך וגדל עם שנות הוותק. הכל כפול שניים: מהצד הזה ומהצד השני. כל ההכנסות פטורות ממס ומסתכמות באלפי שקלים לשנה.

בשנים הראשונות הכספים נמסרו להורים, נספגו במינוס המשפחתי ולרוב גם התפוגגו מזכרונם של המוטבים הקטנים. אבל ברבות השנים המוטבים גדלו, נהפכו רכושניים וניהלו את החשבון בצורה קפדנית יותר. כעת הם יודעים לתבוע את המגיע להם, עד לשלב שבו ההורה כבר לא מהווה גורם מתווך לטרנזאקציה והכסף עובר אליהם ישירות מהספונסר.

כיום כל בנק או סוכנות דואר מאפשרים רכישת כרטיסי אשראי נטענים – כך שהמשתמשים חופשיים לקנות כל מה שהם ״צריכים״, אבל הסכום בחשבון מוגבל ולכן הם לא יכולים להתפרע. במקביל, הם נחשפים לאורחות הכלכלה המודרנית ולומדים על בשרם כיצד לזהות נוכלים ואיך לנהל חשבון שוטף, ומתרגלים את נפלאות הכלכלה הדיגיטלית.

פעם, לפני שנים לא רבות, מגוון אפשרויות החיסכון (או הבזבוז) היה מצומצם יותר, צנוע יותר. 750 דולר, זה היה הסכום שהצטבר בקופת הבר־מצווה בתחילת שנות ה־80. החיסכון ננקב אז בדולרים, גם מאחר שחלק מהסכום הגיע במט"ח מהדודים בחו"ל, אבל בעיקר בגלל שבאותם ימים האינפלציה השתוללה בארץ והדרך היחידה לשמור על ערכו של החיסכון לתקופה של חודשים או שנים קדימה – היתה להמיר אותו למטבע יציב יותר. הבנקאי הפרטי שלי, שידע אז, כמו היום, לכלכל היטב את צעדיו הפיננסיים, החליט להמיר את כל מתנות הבר־מצווה לדולרים ולהקציב לצרכן הצעיר דמי כיס בסכום של 5 דולרים (בשקלים) מדי שבוע.

וכך, על כריכה של מחברת משבצות נגרעה מדי שבוע הקצבה השבועית, שבמשך הזמן גם הזדחלה מ־5 דולרים לאזור ה־15 דולר, בהתאם להשתוללות המחירים ולהשתנות הצרכים של הלקוח המתבגר. הטקס השבועי (המשפיל משהו עבור נער שרק התחיל לבנות את עצמאותו) נמשך תקופה די ארוכה, עד שחברי להקת תיסלם הביאו את הבשורה: פלסטיק!

פלסטיק, או בשמו העממי, כספומט, היה לפני 30 שנה סמל לעצמאות הכלכלית של בני נוער והעניק להם את האשליה המתוקה שהם יכולים לנהל את עסקיהם הפיננסיים בלי לתת דין וחשבון מלא לספונסרים. הבנקים הבינו כבר אז שכדי לחדור לכיסי הצעירים צריך לעבור דרך הפלסטיק. תמורת פתיחת פיקדון של כמה שקלים (ישנים) בחשבון "חצב לצעירים" זכו בני המזל (והמצווה) בכרטיס להופעה של תיסלם, וכמובן גם בכרטיס מפלסטיק שבאמצעותו אפשר היה למשוך בסניפים נבחרים כסף שהוכנס מבעוד מועד לחשבון.

מאז עברו השנים, השקלים הישנים נהפכו לשקלים חדשים, הכספומט הפך לכרטיס אשראי, הפלוס הפך למינוס ולמשוואה נכנסו ה״תיסלמים״ של 2017 – אמזון, עלי באבא ואיביי. חבורה מתוחכמת, יעילה ואטרקטיבית יותר מכל מסחטת כספים שהומצאה עד כה.

זה לא פינוק, אלא העולם של בני הנוער כיום. זו השגרה שלהם. העסקות הפיננסיות שלהם לא מתבצעות רק מול מוכר הפלאפל או חנות התקליטים במרכז המסחרי – אלא מול סוחרים בפלטפורמות הדיגיטליות. הפלסטיק ששיגע את העולם במשך 50 שנה, הולך ומתכלה. השיחה עם הבוגר ב־2017 צריכה להישמע כך:

 

- אני רוצה לומר לך מלה אחת. רק מלה אחת.

כן אדוני.

- אתה מקשיב?

כן.

- דיגיטל!

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם